פסקי דין על שחר שולמית | פסקי דין על ארנון מנשה

21331/07 א     08/12/2009




א 21331/07 שחר שולמית נ' ארנון מנשה










בית משפט השלום בתל אביב - יפו




08 דצמבר 2009

ת"א 21331-07 שחר שולמית
נ' ארנון מנשה
ואח'







בקשה מס'

7


בפני

כב' השופטת
אביגיל כהן

תובעת


שחר שולמית



נגד

נתבע
ארנון מנשה




החלטה


1.
בפני
בקשה מטעם הנתבע לחלט את הערבות שהפקידה התובעת בבקשה למתן צווי עיקול (בש"א 158179/07), בהתאם לתקנה 371 (א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 (להלן:"תקסד"א").

2.
להלן העובדות הרלוונטיות לענייננו:

א.
התביעה שבפני
הוגשה ביום 6.3.07 ע"י התובעת כנגד שלושה נתבעים.

הנתבעת 2 היא אחותו של נתבע 1 והנתבעת 3 היא ביתו של הנתבע 1 (כאמור בסעיפים 5
ו- 6 לכתב התביעה).

בכתב התביעה נטען כי הנתבע הבטיח לתובעת בעל פה ובכתב, כי הוא ישא אותה לאישה וידאג לכל מחסורה ומדורה.
בעקבות מעשיו והבטחותיו היא התגרשה מבעלה ופירקה את ביתה ובסופו של דבר מצאה את עצמה חסרת כל כאשר הנתבע מפר כל התחיבות כלפיה.
התובעת עתרה למתן פס"ד הצהרתי לפיו מחצית מנכסי הנתבע המפורטים בסעיף ג' לכתב התביעה ששיכים לה , ו/או היא זכאית למחציתם, למנות את ב"כ התובעת ככונס נכסים וכן לשלם לתובעת סך של 1,000,000 ₪ כפיצוי בגין הנזקים שנגרמו לה כתוצאה ממעשיו ומחדליו של הנתבע.

ב.
התובעת ציינה בסעיף 2 לכתב התביעה כי הגישה תביעה דומה בבית המשפט המחוזי בחודש דצמבר


אך התביעה נמחקה ביום 15/2/07 בשל אי תשלום אגרת בימ"ש.


כן מצוין בסעיפים 42 ו- 46 לכתב התביעה כי התובעת הגישה ביום 30.10.03 תביעה בבימ"ש לענייני משפחה ברמת גן (תמ"ש 91711/00) וביום 30.4.04 הורה ביהמ"ש לענייני משפחה על מחיקת התביעה.

ג.
במסגרת בש"א 158179/07, ניתן ביום 1.4.07 ע"י כב' הרשם משה כהן
צו עיקול במעמד צד אחד ביחס לכספים וזכויות המגיעים לנתבע מצדדים שלישיים.
צו העיקול הותנה בהמצאת ערובות שונות, בין היתר, עירבון על סך 50,000 ₪.

ד.
ביום 25.9.07 הוגשה בקשה מטעם הנתבע להצהיר על בטלות העיקולים הזמניים שניתנו ביום 1.4.07
ולחילופין, לבטלם (בש"א 174190/07).
דיון במעמד הצדדים התקיים ביום 9.12.07 בפני
כב' הרשם משה כהן ובהחלטתו נקבע כי התובעת עמדה בכל התנאים הנדרשים בתקסד"א למתן צו העיקול הזמני, יחד עם זאת, שונה סכום העיקול.

ה.
ביום 9.11.08 ניתן על ידי

פסק דין
בתביעה העיקרית ובגדרו הוריתי על מחיקת התביעה נגד כל הנתבעים. כן חויבה התובעת בהוצאות הנתבעים ושכ"ט עו"ד בסך 4,000 ₪, בתוספת מע"מ.
בנסיבות המצטברות שהונחו בפני
, לא מצאתי הצדקה להתיר את התובענה על כנה

הואיל וב"כ התובעת אישר מפורשות כי כתב התביעה אינו מאפשר את קבלת הסעדים המבוקשים על ידו ויתרה מזו, סבר כי כתב התביעה בנוסח מתוקן לא יהיה בגדר סמכותו של בימ"ש זה.

3.
תמצית טענות הנתבע:

א.
משך 9 שנים מנהלת התובעת הליכים משפטיים מיותרים וחסרי בסיס כנגד הנתבע, בניסיון להתיש אותו.

- תביעה בבימ"ש לענייני משפחה ברמת גן, במסגרת תמ"ש 91710/00, נדחתה לאחר 7
שנים של ניהול ההליכים ב

פסק דין
מיום 23.1.07, תוך חיוב התובעת בתשלום הוצאות
משפט בסך 30,000 ₪, בצירוף מע"מ.
- התובעת הגישה תביעה לבימ"ש מחוזי, בזמן שתביעתה בבימ"ש לענייני משפחה היתה
עדיין תלויה ועומדת, במסגרת ת.א. 2631/06.
התביעה נמחקה ביום 15.2.07 ע"י כב' הרשם ברוך שמואל בשל אי הפקדת אגרה.
-
התביעה במסגרת ת.א. 21331/07 נמחקה לאחר שב"כ התובעת הצהיר כי התביעה לוקה בחסר ולא מאפשרת קבלת הסעדים בדרך שהוגשה.
-
תביעה שהוגשה לבימ"ש שלום ביום 13.7.09 כגלגול רביעי של אותן תביעות ועדיין לא שולמה אגרה (ת.א. 176851/09).

ב.
אין ספק כי לא היה כל בסיס משפטי ועובדתי להטלת העיקולים בבש"א 158179/07.
ב"כ התובעת מאשר במפורש כי כתב התביעה שהוגש אינו מאפשר את קבלת הסעדים המבוקשים ומכאן נלמד כי התובעת הגישה תביעה ובה ביקשה סעדים חסרי כל בסיס, אשר היוו בסיס למתן העיקולים.

ג.
הנתבע מבהיר כי אין בחילוט הערבות כדי למצות את נזקיו.

ד.
הנתבע טוען כי נגרם לו נזק בריאותי מהטלת העיקולים.
מאז הגשת כתב התביעה והעיקולים שהוטלו בצמוד לתביעה חלה התדרדרות במצבו הבריאותי. הנתבע צירף מכתב מטעם פסיכיאטרית מיום 15.7.09 (נספח ג' לבקשה).

ה.
הנתבע טוען כי נגרם נזק במצב היחסים בינו לבין אשתו.
העובדה כי הוטלו עיקולים על חשבונות הנתבע
לרבות על חשבון העו"ש, גרמה למריבות חוזרות ונשנות בין הנתבע לאשתו.
העיקול נתן לאשתו של הנתבע להאמין כי יש דבר בתביעתה של התובעת ומחיקת התביעה לא הפחיתה את הכעסים מצד אשתו כנגדו.

ו.
הנתבע טוען כי נגרם לו נזק גם בכך שהעיקולים הוטלו על נכסיהן של ביתו ואחותו.
לתובעת לא היה כל בסיס לעקל את נכסיו של הנתבע ובטח לא נכסים שבבעלות ביתו ואחותו.
ההליך שננקט כנגד ביתו של הנתבע גרם לו מבוכה כלפי ילדיו וסכסוך שנוצר כתוצאה מכך לא נפתר עד להגשת הבקשה.

ז.
מדובר בהליך שננקט תוך שב"כ התובעת יודע כי כתב התביעה אינו מאפשר את קבלת הסעדים שהוא מבקש
ולמרות העובדה כי כתב התביעה אינו מאפשר את קבלת הסעדים מוטלים עיקולים על נכסיהם של הנתבע, ביתו ואחותו.

כן מוטל העיקול לאחר כשמונה שנים בהם מנהלת התובעת הליכים משפטיים כנגד הנתבע והכל על מנת "שייקנה את שלוותו".

לפיכך, מבוקש לחלט את הערבות עפ"י תקנה 371 (א) לתקסד"א, ללא הוכחת נזק.

4.
תמצית טענות התובעת:

א.
הבקשה אינה נתמכת בתצהיר ומטעם זה יש לדחותה על הסף.
התצהיר שצורף לבקשה ערוך על דרך הפניה ואינו מפרט את העובדות המשמשות יסוד לבקשה.

ב.
בהתאם לתקנה 371 (ד) לתקסד"א בקשה לחילוט עירבון יש להגיש בתוך 60 יום ממועד פקיעת הצו הזמני.

הבקשה לחילוט הערבות הוגשה רק ביום 20.8.09, למעלה מ- 8 חודשים לאחר פקיעת צו העיקול (התביעה במסגרתה ניתן צו העיקול נמחקה ב

פסק דין
מיום 9.11.09).
לאור האיחור הניכר בהגשת הבקשה, יש להורות על דחייתה.

העובדה שהערבות לא הוחזרה לידי התובעת על אף שחלפו למעלה מ-60 יום, אין בה כדי לתקן את מחדלו של הנתבע ואת הימנעותו מלהגיש בקשה לחילוט ערבות במועד.

ג.
העניין הנדון אינו נכלל בגדרם של אותם מקרים קיצוניים בהם יש להורות על חילוט העירבון ואין מתקיימים התנאים הנדרשים הקבועים בחוק לצורך חילוט עירבון.

ד.
לא מתקיים התנאי הראשון לצורך חילוט עירבון לפיו הבקשה למתן צו עיקול לא היתה סבירה.
אין בודקים את הצדקתה המשפטית של הבקשה אלא יש להראות שמלכתחילה הבקשה נעדרת סבירות קרי, מופרכת על פניה מלכתחילה.

עצם העובדה שהתובענה נמחקה (ולכן פקע הסעד הזמני), איננה מלמדת כי הבקשה עצמה היתה בלתי סבירה.

סבירותה של הבקשה לעיקולים כבר נבדקה ע"י ביהמ"ש במסגרת בקשה לביטול העיקולים שהוגשה ע"י הנתבע בבש"א 174190/07.
הבקשה נדחתה בהחלטה מיום 9.12.07 והעיקולים נותרו על כנם (למעט צמצום סכום העיקול).
בנסיבות אלה, לא ניתן לטעון שהבקשה לצו עיקול היתה בלתי סבירה בעת הגשתה.

התביעה נמחקה ולא נדחתה, וגם זאת מהטעם העיקרי שצורפו שני עניינים שלא יכולים מבחינת סמכות לדור בכפיפה אחת, דבר שהצריך את תיקון כתב התביעה.
אין בכך כדי לבסס טענה כי מלכתחילה הבקשה לא היתה סבירה.

גם לגופו של עניין הבקשה לעיקול היתה סבירה.
התובעת הגישה כנגד הנתבע תביעה כספית לפיצוי המגיע לה בשל מעשיו ומחדליו של המבקש כמפורט בכתב התביעה ובבקשה לעיקולים ועל מנת להבטיח את תביעתה וכדי שתוכל להיפרע מהנתבע הטילה עיקולים על זכויותיו.

ה.
לא מתקיים התנאי השני לצורך חילוט הערבות כי מבקש החילוט הראה שנגרם לו נזק.

הנתבע לא הראה כי נגרם לו נזק כלשהו כתוצאה מצו העיקול, לא הוכיח את גובה הנזק הנטען ולא צירף ולו ראיות מינימאליות להוכחת טענותיו.

באשר ל"נזק בריאותי" – הטענות בנוגע למצבו הבריאותי הרעוע של הנתבע נטענו על ידו עוד במסגרת כתב ההגנה (לרבות בהליכים קודמים בין הצדדים) ולא הוכח כל קשר בין מצבו הבריאותי של הנתבע ובין העיקולים שהוטלו על נכסיו.
האישור שצורף איננו חוות דעת מומחה ואינו מוכיח דבר.

באשר ליחסיו של הנתבע עם אשתו – הנתבע לא הוכיח כל קשר בין צו העיקול ובין המשבר בנישואיו.

באשר להטלת עיקולים על נכסי בני משפחתו – הנתבע אינו רשאי לטעון לנזקים בשם בעלי הזכויות הרשומות (בתו ואחותו), במיוחד לאור טענתו כי מדובר בנכסים שלא שייכים לו.

ו.
אף במקרה בו מתמלאים שני התנאים חילוט הערבות לא נעשית באופן "אוטומטי", אלא כפופה לשיקול דעת ביהמ"ש.
במקרה דנן, הפעלת שיקול דעת ביהמ"ש מחייבת את דחיית הבקשה משום שהתובעת אישה מבוגרת וחולנית כבת 60 שנים, הוכרה ע"י המוסד לביטוח לאומי כנכה בשיעור של 75%, אינה עובדת מזה שנים ומתקיימת בדוחק רב מקצבת נכות וסיוע בדיור ממשרד השיכון והן משום שסכום הערבות עולה בהרבה על כל נזק שיכול היה להיגרם לנתבע.

באשר לכך שההליכים המשפטיים נמשכים זמן רב – עובדה זו אינה רלוונטית לעניין הנזק שלכאורה נגרם בעקבות צו העיקול.

5.
תמצית טענות הנתבע בתשובה לתגובה:

א.
ב"כ הנתבע הודיע לביהמ"ש כי יש בכוונתו של הנתבע לתבוע את חילוט הערבות אך בשל מצבו הרפואי, ההליכים שהתנהלו במקביל והעובדה שחוות דעת רפואית התקבלה רק ביולי, הוגשה התביעה לחילוט באיחור.

בהתאם לתקנה 371 (ג) לתקסד"א בימ"ש רשאי לקבוע מועד אחר מעבר לשישה חודשים שנקבעו בתקנות ובמקרה זה ראוי לאפשר לנתבע להגיש את הבקשה לחילוט.

ב.
לבקשה צורף תצהיר ותקנה 371 לתקסד"א אינה מחייבת הגשת תצהיר מפורט.

ג.
בדיוק בנסיבותיו של מקרה זה, כשמוגשת תביעה חסרת שחר ובגדרה ניתן צו עיקול דרמטי ומזיק, יש לחלט את העירבון.


ד.
ההלכה הפסוקה קבעה שמחמת היות צו העיקול סעד הניתן במעמד צד אחד, חשוב להרתיע תובעים שעושים בו שימוש לרעה.
מכאן שלבית המשפט שיקול דעת רחב באילו נסיבות לחלט את הערובה ואין מדקדקים עם הנפגע מהטלת העיקול בהוכחת נזקיו.

6.
לאחר עיון בטענות הצדדים, מצאתי כי דין
הבקשה להידחות מהנימוקים כדלקמן:

א.
ההוראות הרלוונטיות לעירבון וערבות ואפשרויות חילוטם, מפורטות בתקנה 371 לתקסד"א.

הוראות אלה נדונו בהרחבה בפסק הדין שניתן ביום 21.4.09 ע"י כב' הש' א' גרוניס ברע"א 9308/08 אלול ואח' נ' רביב ואח' (פורסם בנבו), במסגרתו חודדה ההבחנה בין ערבות לעירבון.

אחד ההיבטים שלגביו קיימת חשיבות להבחנה בין ערבות לעירבון הוא מסגרת הזמנים למימוש הבטוחה.
תקנה 371 (ד) לתקסד"א קובעת כי בקשה לחילוט עירבון יש להגיש תוך 60 יום ממועד פקיעת הצו הזמני.
באשר לערבות קובעת תקנה 371 (ד) כי אם לא הוגשה תובענה או בקשה לפיצויים תוך שישה חודשים ממועד פקיעת הצו הזמני יש להחזיר למבקש את הערבות, אלא אם קבע בית המשפט מועד אחר מטעמים מיוחדים שיירשמו.

מצו העיקול הזמני שניתן ביום 1.4.07 עולה כי בבקשה דנן עסקינן בבטוחה מסוג עירבון (סעיף 4 ב. לצו).


מעיון בטענות הצדדים עולה כי אין מחלוקת ביניהם שהמועדים האמורים בתקנות 371 (ג) ו- (ד) לתקסד"א חלפו.

יחד עם זאת, הנתבע מבקש למעשה בתשובה לתגובה להאריך לו את המועד להגשת בקשת החילוט על פי האמור בסיפא של תקנה 371 (ג) וזאת בשל הנסיבות המתוארות בסעיף 3 לתשובה לתגובה.

העובדות שפורטו בתשובה לתגובה לא נתמכות בתצהיר ולכן לא ניתן להאריך את המועד להגשת הבקשה לחילוט על סמך האמור בתשובה לתגובה בלבד.

ג.
למעלה מן הצורך, אציין כי גם לגופו של עניין דין הבקשה להידחות, מהטעמים שיפורטו להלן.


תקנה 371 (א) לתקסד"א קובעת הליך של חילוט לגבי עירבון:

"פקע הצו הזמני, יהיה בית המשפט הדן בתובענה רשאי, לאחר שנתן לצדדים הנוגעים בדבר הזדמנות להשמיע את טענותיהם, להורות על חילוט העירבון, כולו או מקצתו, בין לפני מתן פסק הדין ובין לאחריו, לטובת מי שאליו מופנה הצו, אם ראה כי נגרמו לו נזק או הוצאות עקב מתן הצו, וכי הבקשה לא היתה סבירה בנסיבות הענין; חילוט העירבון אינו מותנה בהוכחת גובה הנזק שנגרם".


למעשה, תקנה 371 (א) קובעת שני תנאים לחילוט עירבון: האחד, כי הבקשה לא היתה סבירה בנסיבות הענין והשני, כי מבקש החילוט הראה כי נגרם לו נזק.
כן נקבע בתקנה כי אין צורך להוכיח את גובה הנזק.

על אף לשון התקנה ברע"א 98/03 מפעלי גדנסקי בע"מ נ' תעשיות טקסטיל (1993) בע"מ, פ"ד נז (3) 727 נקבע מפי כב' הש' י' טירקל כי "על המבקש לחלט את העירבון להביא כמות מינימלית של ראיות גם להוכחת גובה הנזק".
כן נקבע כי "יש לזכור כי חילוט עירבון הוא מהלך קיצוני, ואין הוא ניתן כסעד שבשיגרה ובאופן "אוטומטי" אלא על פי שיקול דעתו של בית המשפט ועל פי הראיות שהובאו לפניו".



במקרה דנן, על אף שהנתבע טוען כי נגרמו לו נזקים, הרי שנזקים אלה לא הוכחו ברמה הנדרשת ואף לא נתמכו בתצהיר ערוך כדין.


הטענות בנוגע לנזקים שנגרמו לנתבע הן סתמיות ולא הוכח קשר סיבתי בין הנזקים הנטענים לצו העיקול.
לא מצאתי כי הוצגה תשתית ראייתית מינימאלית לקיומם של הנזקים ולאופן הערכתם.

כאמור לעיל, יש בידי אף להסכים לטענת ב"כ התובעת בנוגע לתצהיר שצורף לבקשה שבפני
.
התצהיר שצורף בתמיכה לבקשה איננו תצהיר כדין אלא תצהיר על דרך ההפניה (תצהיר בגצ"י) שמקומו לא יכירנו בבקשה לחילוט עירבון, האמור לפרט את כל העובדות הנוגעות לבקשה.
ב"כ המבקש לא סיפק הסבר מניח את הדעת למחדל זה וגם מטעם זה אין להיענות לבקשה.


ראוי לציין ולהדגיש כי בהליך שבפני
עלי לדון אך ורק בנזקים שנגרמו מחמת צו העיקול, ולא בנזקים שנגרמו בשל התנהגות התובעת והתנהלותה, שאינה קשורה לצו העיקול.

7.
לסיכום:

א.
דין הבקשה להידחות.

ב.
בשים לב לטענות השונות שהועלו ע"י המבקש – הנתבע לא מצאתי לנכון ליתן צו להוצאות.

ג.
המזכירות תשלח החלטה זו לצדדים.


ניתנה היום,
כ"א כסלו תש"ע, 08 דצמבר 2009, בהעדר הצדדים.








הוקלד על ידי .......







א בית משפט שלום 21331/07 שחר שולמית נ' ארנון מנשה (פורסם ב-ֽ 08/12/2009)