פסקי דין על אלון בר שישת

151-12/09 מת     10/12/2009




מת 151-12/09 מדינת ישראל נ' אלון בר שישת





בפני

כב' השופט רון שפירא
מבקשת
מדינת ישראל

נגד

משיב
אלון בר שישת
(עציר), ת"ז 061253613
החלטה

כנגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של החזקה בתנאי עבדות, סחיטה בכוח, סחיטה באיומים ותקיפה כדי לבצע פשע. ביחד עם כתב האישום הוגשה בקשה למעצרו של המשיב עד לתום ההליכים כנגדו. זו הבקשה שבפני
.

על פי עובדות כתב האישום המתלונן והמתלוננת, אשר סובלים מנכות נפשית ומקבלים סיוע כספי מהביטוח הלאומי לצרכי קיומם, התגוררו בדירה בחיפה. במשך חצי שנה השתלט המשיב על דירת המתלוננים ועל המתלוננים והחזיק בהם בתנאי עבדות תוך שימוש בכוח ובאיומים. המשיב התגורר בדירת המתלוננים שלא בהסכמתם ודרש מהמתלונן לכבס את בגדיו, לערוך עבורו קניות, להביא לו אוכל מבושל מהורי המתלונן ולבצע את מטלות הבית. המשיב נהג במתלונן ובמתלוננת כבקניינו, הלין אותם במרפסת הדירה כאשר הוא ישן במיטתם, קצב למתלונן זמנים לבצע משימות וכאשר המתלונן לא עמד בזמנים היה המשיב מכה אותו נמרצות, כלא את המתלוננת במרפסת או במטבח הדירה ואסר עליה לצאת מהם לפרקי זמן שונים, מנע מהמתלוננים אוכל ושימוש באביזרי הבית ואף היה מגרש מעת לעת את המתלוננת מהדירה, כשכל אותה עת איים המשיב על המתלוננים כי יפגע בגופם אם יספרו על מעשיו. המשיב נהג להכות את המתלונן ולחבול בו בכל חלקי גופו באמצעות חפצים שונים כגון חגורה, מקל, שיפוד מברזל וכיסא, זאת כדי להמשיך לשלוט במתלונן ולהניעו לבצע את הוראותיו.

המבקשת טוענת כי קיימות ראיות טובות לכאורה להוכחת אשמתו של המשיב, בין היתר, הודעות המתלוננים, המקימות גרסה אחידה, עקבית וקוהרנטית; ראיות המצביעות על שקריו של המשיב ביחס להיכרותו עם המתלוננת ולכך כי באותה העת גר לכאורה עם אמו; חפצים וראיות נוספות שנתפסו בדירת המתלוננים הקושרים את המשיב למעשים שמיוחסים לו.

המבקשת טוענת עוד כי קיימות עילות מעצר מכוח המסוכנות הממשית הנשקפת מהמשיב וכן ישנו חשש ממשי לשיבוש מהלכי משפט והשפעה על עדים. המבקשת מציינת כי מדובר במתלוננים מוגבלים, אשר המשיב כפה עליהם תנאים קשים. המתלוננים מפחדים מהמשיב. הם עצמם לא התלוננו, אלא אביו של המתלונן הוא זה שפנה למשטרה. לכן ישנה סכנה לשיבוש.

המבקשת מציינת כי אביו של המתלונן חש בהתנהגות מוזרה של בנו מזה תקופה של חצי שנה וסיפר כי בנו הגיע אליו מבוהל וסהרורי וסיפר לו שברח מחלון הבית לאחר שהמשיב לא נתן לו לצאת מהבית. האב תיאר סימנים על גופו של הבן ומסר כי התקשר לטלפון הנייד של המשיב, שטען כי אינו בביתו של המתלונן ולאחר מכן איים על אביו של המתלונן. נטען כי תיאור האב את סיפור תלונתו של המתלונן בהודעתו במשטרה תואם את גרסתו של המתלונן במשטרה. נטען כי בגרסת המתלונן ניתן למצוא גרסה אחידה, שאין בה רצון להפליל את המשיב או להעמיס עליו מעבר למעשיו הלכאוריים. כן נטען כי גם באשר לגרסת המתלוננת ניתן להתרשם, על אף מוגבלות נפשית, כי נמסרה גרסה אחידה התואמת את גרסתו של המתלונן ואינה מנסה להפליל את המשיב מעבר למה שביצע בה. המשיב בחקירתו הכחיש את המיוחס לו וטען כי גר אצל אמו, אולם כשנבדק העניין מול האם היא שללה אפשרות שהמשיב גר עמה בתקופה הנטענת. המשיב לא הסכים להוביל את היחידה החוקרת למקומות בהם טען כי התגורר. נתפסו חפצים רבים מבית המתלוננים שנטען על ידי המתלוננים כי אלו חפציו של המשיב. כמו כן, נתפסו במקלחת שלוש מברשות שיניים, שלגבי אחת מהן נטען שהיא שייכת למשיב. המשיב טען כי אינו מכיר את המתלוננת אולם המתלוננת זיהתה את המשיב בלוח צילומים זיהוי ודאי. נטען כי המשיב אמנם לא שלל אפשרות כי ביקר בבית המתלוננים ואולם גרסתו התפתחה וראיות לנוכחות פעילה שלו בבית ניתן למצוא בטביעות האצבע שלו שנמצאו על דלת חדר השינה ועל קופסת הסיגריות שהייתה מונחת במטבח. נטען כי יש תיעוד רפואי ותמונות לגבי החבלות שנגרמו למתלונן ממעשיו של המשיב, המתיישבות עם גרסתו לגבי הפניה לקופת חולים על רקע פציעה יחסית קשה בסביבות חודש אוגוסט. נטען כי נכון שלמתלוננים יש עבר פלילי עשיר ואולם נסיבות התיק והראיות בתיק מצביעים על אמיתות גרסה ממנה נלמדת מסוכנות ממשית ושליטה בחייהם לתקופה ארוכה וממושכת. נטען כי קיימת מסוכנות הנובעת מעצם המעשים המיוחסים למשיב ומהפחד התהומי של המתלוננים מהמשיב.

ב"כ המשיב טוען כי הודעות המתלוננים לוקות בכרסום משמעותי. המתלונן סובל ממחלה נפשית ובתיק החקירה קיים מסמך המלמד כי חמישה ימים לאחר שהמתלונן ניגש לתחנת המשטרה יחד עם אביו, הוא תקף את אביו ואובחן במצב פסיכוטי. המתלונן מכחיש תוקפנות כלפי אביו, אף שאין ספק כי אושפז בעקבות תקיפת אביו. לכן נטען כי מאחר שמחומר החקירה עצמו עולה בבירור מצב פסיכוטי פעיל של המתלונן בסמוך מאוד למתן עדותו, כאשר אין בידי המבקשת כל ראיה באשר להשלכות מצב זה על מהימנות עדותו, אין לעדותו של המתלונן משקל ראוי. עוד נטען כי אין אינדיקציה בחומר הראיות לכך שהמתלוננת סובלת מנכות נפשית ואין אינדיקציה באשר להשלכות מצבה הנפשי על יכולתה לומר אמת. על כן, נטען כי עדויות המתלוננים מוטלות בספק גדול ואינן יכולות לבסס ראיות לכאורה. באשר לשקרים המיוחסים למשיב נטען כי המשיב מסביר כי היכרותו עם המתלוננת שטחית בלבד וכי באשר לטענת אמו כי הוא אינו גר עמה מסביר המשיב כי בשל חובות הוצל"פ שלו תדרך את אמו להכחיש את מגוריו בביתה. נטען כי קיימות עדויות של השכנים בבית המשותף המעידים כי לא ראו את המשיב בשלושה החודשים האחרונים. כן נטען כי אין ראיות שהציוד בדירה שייך למשיב.

עוד טוען ב"כ המשיב כי לא התקיימו תנאי העבירות של החזקה בתנאי עבדות ושל תקיפה כדי לבצע פשע.

נטען כי אין המדובר במשיב מסוכן. למשיב אין עבר פלילי. מדובר בתיק שעיקרו גרסת המתלוננים אל מול גרסת המשיב ובנסיבות אלו ניתן לשלוח את המשיב לחלופת מעצר הרחוקה משכונת מגוריהם של המתלוננים. ב"כ המשיב מציע לשלוח את המשיב למעצר בית חלקי בטירת הכרמל בבית דודתו, בפיקוח בני משפחה.

לאחר שבחנתי את הראיות שהוגשו לעיוני הגעתי למסקנה כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת אשמתו של המשיב בעבירות המיוחסות לו.

בתיק קיימות הודעות המתלוננים, המציגות גרסה אחידה למעשיו הלכאוריים של המשיב בהם וכן גרסתו של אבי המתלונן, אשר מציג גרסה תואמת למעשים שבנו סיפר לו שהמשיב ביצע בו. מהודעות המתלוננים עולה כי המשיב הציב למתלונן משימות וזמנים לעמוד בהן וכאשר לא עמד בזמנים היכה אותו מכות קשות ואף פצע אותו. המשיב מנע מהמתלוננים שימוש בשירותים ואוכל ואף אילץ אותם לישון על הרצפה ולשהות במרפסת וכיוצ"ב דברים נוספים. כן עולה מהודעות המתלוננים פחד מפני המשיב. כאמור, הודעות המתלוננים מציגות גרסה אחידה ואף עולה מהן כי הם אינם מנסים להפליל את המשיב במעשים שלא עשה, לכאורה.

עדויות המתלוננים כי המשיב אף פעם לא יצא מהדירה במשך החודשים בהם גר בדירתם ושלח אותם לקנות לו מצרכים תואמות את גרסת השכנים כי לא ראו את המשיב בבניין.

לעומת גרסאות המתלוננים, שהיו אחידות ותאמו ראיות נוספות, גרסתו של המשיב העלתה תמיהות ושקרים לכאורה. המשיב טוען בהודעותיו במשטרה כי אינו מכיר את המתלוננת וכי לא נפגש איתה בעבר, אך המתלוננת זיהתה את המשיב במסדר תמונות מיד זיהוי ודאי. כן טוען המשיב כי לא גר מעולם בדירת המתלוננים וכי היה בדירה בפעם האחרונה לפני כחודשיים, אך בדירה נמצאו חפצים השייכים לו, כולל כרטיס קופת חולים הנושא את שמו של המשיב. כמו כן, בהודעתו מיום 22.11.09 ציין המשיב כי לפני כחודש ביקר בקופת חולים, זאת למרות שכרטיס קופת החולים שלו נמצא בבית המתלוננים, שבו טען כי ביקר לפני כחודשיים בפעם האחרונה. שני המתלוננים מסרו גרסאות תואמות לגבי החפצים השייכים למשיב שנמצאו בביתם. בנוסף, המשיב טען בהודעותיו כי הוא גר אצל אמו מזה כמה חודשים, אך אמו טענה כי הוא לא גר אצלה. אמו טוענת כי בחודשים האחרונים המשיב גר בנווה שאנן, אך היא אינה יודעת את הכתובת. גם המשיב טען כי גר לפני כן בדירה שכורה בנווה שאנן, אך סירב למסור פרטים של מיקום הדירה ושם בעל הדירה. על כן, מהודעותיו של המשיב עולות תמיהות רבות המערערות את גרסתו.

בנוסף נמצאות בתיק ראיות אובייקטיביות, בין היתר, טביעת אצבע של המשיב שנמצאה על דלת חדר השינה בביתם של המתלוננים, למרות שהמשיב טען בחקירתו כי בדרך כלל לא שהה בחדר השינה שבדירת המתלוננים כאשר ביקר אותם; סימני חבלה בגופו של המתלונן, אשר צולמו; וכרטיס קופת חולים של המשיב שנמצא בדירת המתלוננים.

על כן, לאור המפורט לעיל, סבורני כי קיימות בתיק ראיות לכאורה להוכחת אשמתו של המשיב במיוחס לו בכתב האישום, או לכל הפחות בחלק מן העבירות המצוינות בכתב האישום, כאשר המדובר במעשים חמורים המקימים עילת מעצר של מסוכנות, בכל מקרה, גם אם בסופו של יום לא יורשע המשיב בכל העבירות כפי שיוחסו לו בכתב האישום.

אמנם יש עוד לבחון את גרסתו של המשיב לפיה עדויות המתלוננים אינן מהימנות או כי מצבם הנפשי של המתלוננים משפיע על מהימנותם, אך ההלכה היא כי בשלב זה בית המשפט בוחן רק את הפוטנציאל ההוכחתי של חומר החקירה, ואין הוא קובע ממצאים מזכים או מרשיעים. ראה:
בש"פ 8087/95 זאדה נ' מדינת ישראל
, פ"ד נ(2), 133;
בש"פ 868/08 אשכור נ' מדינת ישראל
(טרם פורסם, ניתן ביום 17.2.08);
בש"פ 826/08 קשאש נ' מדינת ישראל
(טרם פורסם, ניתן ביום 14.2.08).
נוסיף עוד כי העובדה שהמתלוננים הם אנשים מוגבלים בכשרם השכלי אין בה, לכשעצמה, כדי להוביל אל המסקנה כי לא ניתן לתת אמון בעדויותיהם. עמד על כך בית המשפט העליון בע"פ 4901/09, פלוני נ' מדינת ישראל
(

פסק דין
מיום 7/12/09, טרם פורסם), שם נאמר:

"אף אם הייתה המתלוננת לוקה בנפשה, וזה אינו המצב, עדותו של עד מסוג זה אינה פסולה, ומשקלה תלוי ביכולת "להבין את החובה להעיד אמת ובכושרו למסור עדות עניינית בנושא העומד לדיון" (ע"פ 2864/01 מסילתי נ' מדינת ישראל
, פסקה 8 לפסק-דיני, פ"ד נו(1) 315, 329 (2002)). עדות שכזו נדרשת לעמוד בשלושה מבחני מהימנות: התרשמות בית-המשפט מהעד עצמו והאופן שבה מסר את עדותו; בחינת תוכן העדות ושימת לב לסדר הרצאת הדברים והגיונם; ולבסוף, בחינת קיומם של סימנים חיצוניים שיש בהם כדי לאמת או להפריך את העדות (ע"פ 7220/05 האני נימר נ' מדינת ישראל
(טרם פורסם, 31.5.2007); ע"פ 684/80 עבד נ' מדינת ישראל
פ"ד לה(4) 606, 609 (1981); ע"פ 800/85 ברדה נ' מדינת ישראל
פ"ד מ(4) 266, 270-271 (1986))."

בסיכומו של דבר מהימנות הראיות תיבחן ע"י המותב שידון בתיק העיקרי. לעת הזו ובמבחנים שנקבעו לענין שקילת בקשות מעצר אני קובע כי יש במכלול הראיות המוזכרות לעיל, כדי לענות על דרישת הראיות לכאורה לעניין סעיף 21 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה- מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: "חוק המעצרים"), ולהביא למסקנה לפיה, לכאורה, המשיב ביצע את המיוחס לו בכתב האישום.

בהתאם, ובשים לב לכל האמור לעיל, אני קובע כי קיימות ראיות לכאורה המבססות את הסיכוי הסביר להרשעת המשיב במיוחס לו.

בעניין זה מדובר במשיב שלכאורה ניצל לרעה את מצבם של המתלוננים, אשר הינם מוגבלים נפשית, התגורר בדירתם, הטיל עליהם משימות והיכה את המתלונן. המשיב, על פי המיוחס לו, לא היסס להשתמש באיומים ובכוח כלפי המתלוננים והפך את חייהם לגיהינום. על כן, ניתן לומר כי נשקפת מסוכנות מהמשיב.

כאמור, קיימת תשתית המבססת סיכוי סביר להרשעתו של המשיב בביצוע המיוחס לו וקיימת עילת מסוכנות וזאת מעצם טיבן של העבירות ומעצם טיבם של המעשים המיוחסים לו. מכאן שקיימת גם עילת מעצר.

כן קיימת עילת מעצר בשל קיומו של חשש ממשי לשיבוש הליכי משפט והשפעה על עדים, זאת לאור עדויות המתלוננים כי הם חוששים מפני המשיב וכי איים עליהם פעמים רבות כי אם יספרו את שעשה להם הוא יפגע בהם.

עם זאת, גם כשקיימות עילות מעצר נגד המשיב, חובה על בית המשפט לבדוק אם יש בחלופות המעצר כדי לענות על דרישות המעצר בפועל, אם לאו כקבוע בסעיף 21(ב) לחוק המעצרים. ראו את:
בש"פ 7524/06 מרדכי נ' מדינת ישראל
(טרם פורסם, ניתן ביום 25.9.06);
בש"פ 4224/99 מדינת ישראל
נ' כהן (טרם פורסם, ניתן ביום 28.6.99);
בש"פ 3442/98 מדינת ישראל
נ' אייל מלכא (טרם פורסם, ניתן ביום 5.6.98).

שאלת מסוכנותו של המשיב, בשלב זה, נבחנת הן ע"פ נסיבות העבירות בהן עסקינן והן ע"פ נסיבותיו האישיות של המשיב. ראו:
בש"פ 6700/04 מדינת ישראל
נ' תבאת גרה (טרם פורסם, ניתן ביום 19.7.04);
בש"פ 4812/05 זחאלקה נ' מדינת ישראל
(טרם פורסם, ניתן ביום 20.6.05);
בש"פ 5222/97 פטשניק נ' מדינת ישראל
, פ"ד נ"א(4) 702 (1997).

במקרה זה, מדובר במשיב שהינו מסוכן, בעיקר למתלוננים, אך גם לציבור כולו, לאור המעשים המיוחסים לו ומאחר שלכאורה איננו מהסס להשתמש באלימות ובאיומים כדי להשיג את מבוקשו. מדובר במשיב אשר לכאורה ביצע מעשים חמורים מאוד ואשר המתלוננים חוששים ממנו ומאיומיו כי יפגע בהם. אמנם למשיב אין עבר פלילי ואולם המשכות המעשים של הניצול לאורך זמן מצביעים על דפוסי התנהגות אלימים ועבריניים.

מעבר לכך, מי שמנצל מוגבלים בשכלם ובכשרם לצרכיו ונוקט כלפיהם באלימות מעיד על עצמו כי אין לו מעצורים שצריכים להיות לכל בן אנוש. הניצול והפגיעה במוגבל מעידים עם דפוסי התנהגות של התעלמות מסבל אנושי לשם סיפוק צרכים. מכאן המסוכנות הרבה שבעושה המעשים, הגם שעברו אני כולל הרשעות קודמות.

אשר על כן, לאור כל המפורט לעיל, סבורני כי בנסיבות המקרה ולאור מסוכנותו של המשיב, אין מקום לשקול חלופת מעצר.

בהתאם לכך, סבור אני כי אין מקום להורות, במקרה זה, על הגשת תסקיר מעצר ולהכביד על שירותי המבחן יתר על המידה (ראו את בש"פ 9302/08 עמאד אלעקובי נ' מדינת ישראל
(טרם פורסם, ניתן ביום 14.11.08); בש"פ 9783/06 איליה קרצב נ' מדינת ישראל
(טרם פורסם, ניתן ביום 7.12.06); ובש"פ 1092/05 זוהיר תראבין נ' מדינת ישראל
(טרם פורסם, ניתן ביום 27.2.05)).

בסיכומו של דבר, לאור כל המפורט לעיל, אני מורה על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים כנגדו.

ניתנה היום, כ"ג כסלו תש"ע, 10 דצמבר 2009, במעמד המשיב, ב"כ המשיב וב"כ המבקשת.

בית המשפט המחוזי בחיפה
10 דצמבר 2009
מ"ת 151-12-09 מדינת ישראל
נ' בר שישת(עציר)
עמוד 1 מתוך 9








מת בית משפט מחוזי 151-12/09 מדינת ישראל נ' אלון בר שישת (פורסם ב-ֽ 10/12/2009)