פסקי דין על רודמן רומן | פסקי דין על ישראכרט בעמ

21860/03 א     30/12/2003




א 21860/03 רודמן רומן נ' ישראכרט בעמ




1
בתי המשפט
א 021860/03
בית משפט השלום תל אביב-יפו
30/12/2003
תאריך:
כב' השופט ד"ר אחיקם סטולר

בפני
:

רודמן רומן

בעניין:
תובע
עו"ד קסטנבאום גונן

ע"י ב"כ עו"ד
- נ ג ד -
ישראכרט בעמ
נתבע
עו"ד זומר שריאל

ע"י ב"כ עו"ד
בהעדר הצדדים
נוכחים:
פסק דין

בפני
תביעה על סך של 21,400 ₪ בין ספק לבין מנפיק כרטיסי חיוב כמשמעות מונחים אלה בחוק כרטיסי חיוב תשמ"ו 1986. (להלן: "חוק כרטיסי חיוב").

התובע עוסק במכירת מחשבים וציוד למחשבים. הנתבעת היא חברה המנפיקה כרטיסי חיוב. בין הצדדים נכרת הסכם, שעיקריו הם התחייבות התובע (הספק) לתת שירותים או מצרכים למחזיקי הכרטיסים המונפקים על ידי הנתבעת, המציגים כרטיס תקף והחותמים על שובר חשבון.

כנגד הצגת שוברי החשבון יזוכה חשבון התובע אצל הנתבעת והנתבעת קיבלה הרשאה מהתובע לזכות או לחייב את חשבון הבנק שלו, כנגד תשלום עמלה, והכל בכפוף להוראות ההסכם וחוק כרטיסי חיוב.

המסגרת החוקית של ההסכם המשולש - לקוח- ספק- מנפיק, בא לידי ביטוי, בין היתר בסעיף 7 לחוק כרטיסי חיוב ושלפיו:
"חוזה כרטיס אשראי הוא חוזה בין לקוח לבין מנפיק, שלפיו מתחייב הלקוח לשלם למנפיק את תמורת הנכסים שנרכשו מספק באמצעות כרטיס האשראי, והמנפיק מתחייב כלפי הלקוח לשלם את התמורה לספק על פי המוסכם בין המנפיק לבין הספק"

טענות התובע
בהתאם למוסכם בין הצדדים, התובע איפשר ללקוחות הנתבעת לשלם עבור רכישת מחשבים וציוד למחשבים באמצעות כרטיסי אשראי והנתבעת העבירה לתובע מדי חודש בחודשו את הכספים שנגבו מהרוכשים בקיזוז עמלת סליקה.

התובע פעל בהתאם למוסכם בינו לבין הנתבעת. בשלושה מועדים שונים בוצעו עסקאות רכישה של מחשבים וציוד באמצעות כרטיס שהונפק על ידי הנתבעת בסכום כולל של 19,260 ₪. העסקאות בוצעו על דרך מסירת כרטיס חיוב לידי התובעת (במובחן מעסקה במסמך חסר שבה לא מוצג כרטיס אשראי, בהתאם לסעיף 9 לחוק כרטיסי חיוב).

התובע טוען כי העביר את כרטיס החיוב במכשיר "נורית" שבעסקו ובדק את הכרטיס על פי הנוהלים וההנחיות של הנתבעת ולא מצא בכרטיס או בחתימה כל פגם.

מדובר בעיסקאות שנעשו כאמור בשלושה מועדים שונים כאשר העסקה השלישית בוצעה כעשרה ימים לאחר העיסקה הראשונה.

כעשרה ימים לאחר ביצוע העסקאות, פנתה הנתבעת לתובע והודיעה לו כי העיסקאות נעשו בכרטיס גנוב ועל כן אין בדעתה לזכותו בגין כספי שלושת העסקאות שנעשו בכרטיס זה. לטענת התובע, הנתבעת הודיעה לו בתחילה כי היא מסרבת לכבד את שוברי העיסקה מכיוון שבדיקתה העלתה שהחתימה המופיעה על השוברים שונה מהחתימה המופיעה על כרטיס האשראי. רק לאחר מכן כאשר הסתבר לנתבעת שהכרטיס זויף טענה שאין היא מכבדת את השוברים מאחר שיש אי התאמה בין שם הרוכש בחשבונית, לשם הלקוח בכרטיס האשראי. התובע מוסיף וטוען כי רבים מלקוחותיו שרוכשים טובין בכרטיס אשראי על שמם מבקשים להוציא את החשבונית על שם עסק אחר. נוהג זה השתרש לאחר שעסקים סרבו לקבל שיקים בשל הטרדה הכרוכה בגבייתם, כל אימת שהם מסורבים, ולכן נעשות עסקאות רבות בכרטיסי אשראי פרטיים. בעל כרטיס האשראי מתחשבן עם העסק לאחר מכן לכן הוא מבקש שהחשבונית תוצא על שם העסק או על שם אחר. 60221

התובע, באמצעות עסקו "ביג מחשבים", מבצע בממוצע עסקאות בכרטיסי אשראי בהיקף שלמעלה מ 58,000 ₪ בחודש.

טענות הנתבעת
הנתבעת טוענת כי התובע התרשל רשלנות רבתי במילוי חובות זהירות המוטלות עליו מכח הדין והסכם ואיפשר למחזיקים לא מורשים של כרטיסי אשראי לבצע עסקאות, תוך שהוא מתעלם מכך שבאותו כרטיס נעשה שימוש על ידי שלושה אנשים שונים.

עוד טוענת הנתבעת כי אישור הנתבעת לעיסקאות, אשר מתקבל במכשיר "נורית", מאשר לתובע רק את העובדה כי בעת בקשת האישור, הכרטיס אינו רשום במערכת המחשבים כבעייתי וכי מחזיקו החוקי יכול לעמוד במעמסה הכספית של העיסקה.

דיון
התובע נתן תצהיר ובו חזר על טיעוניו בכתב התביעה. בחקירה נגדית הבהיר כי הקונה בעיסקה הראשונה ביקש להוציא חשבונית על שם כץ יבגני וכי הוא וידא, באמצעות תעודת זהות, התאמה בין התעודה למחזיק הכרטיס. מאחר שהתובע העיד שבד בבד עם ביצוע העיסקה, הופקה גם חשבונית מס ממערכת המחשב של התובעת ועליה מצויינת שעת ההנפקה, העלה ב"כ הנתבעת בחקירה נגדית את ההבדל בשעות בין המועד בו הוצאה חשבונית העיסקה (15:24), לבין מועד ביצוע העיסקה על פי רישום מערכת הנתבעת (18:24). לעניין אי ההתאמה ענה התובע כי יתכן שהייתה תקלה במחשב והשעון בו לא כוייל. יחד עם זאת יש התאמה בין הדקות מה שמביא אותו למחשבה שהשעות במחשב לא היו מכוילות. לגבי העיסקה השניה יש התאמה בין המועד בו הוצאה החשבונית לבין המועד בו בוצעה העיסקה על פי דיווחי המערכת. שלושת העסקאות לא נחשבות עיסקאות גדולות בתחום המחשבים. מסתבר שאם הלקוח מבצע את עיסקה בתשלומים, אין תיעוד אצל הנתבעת אודות ביצוע העיסקה מכיוון שהתובע מעביר את העיסקה דרך חברת הסליקה "גמא" אשר מעבירה לו כסף מיד. בחודש נובמבר 2001 היו לתובע חיובים בסך של 24,000 ₪ בכרטיסי אשראי של הנתבעת ועוד 24,000 ₪ בכרטיס אשראי "ויזה" ו-10,000 ₪ בכרטיסי אשראי אחרים. כך גם עולה מהעדות כי אותו אדם הוא שביצע בכרטיס האשראי את הרכישות שבמחלוקת.

מטעם הנתבעת מסר תצהיר והעיד מר יעקב נריה, סגן מנהל מחלקת ביטחון של הנתבעת, אשר בחר לשלב טיעונים משפטיים ופסקי דין בתצהירו. כך גם היה תצהירו משופע בעדויות מפי השמועה שלא התקבלו לנכונות תוכנם (ר' החלטה בפרוטוקול מיום 25/9/03 בע' 6). לתצהירו של מר נריה צורף תצהירה של גב' שלי רפאלי, הבעלים של כרטיס האשראי ודו"ח תחקיר שנעשה על ידי גב' אפרת, עובדת לשעבר של הנתבעת (אשר הפסיקה בינתיים עבודתה אל הנתבעת). גב' שלי רפאלי וגב' אפרת לא זומנו להעיד.

טענתו של מר נריה היא שמהתחקיר שעשתה גב' אפרת, עולה כי באותו כרטיס נעשה שימוש על ידי שלושה אנשים שונים. דהיינו התובע קיבל כרטיס אחד לשלוש רכישות שונות תחת שלושה שמות שונים ולכן אין למר נריה ספק שהתובע הפר את חובת הזהירות המוטלת עליו. בחקירה הנגדית השיב מר נריה כי לא ראה את הכרטיס המזויף ולכן אינו יודע מה כתוב בכרטיס עצמו. נראה כי למסקנה זו הגיעה הנתבעת בשל אי ההתאמה בין השם הרשום על הכרטיס לבין השם המופיע על חשבוניות העיסקה. אי ההתאמה זכתה להסבר כאמור מפי התובע.

ההלכה היא שאי הבאת עד העשוי לתמוך בגרסתו של צד, ללא מתן הסבר סביר או מניח את הדעת להימנעות כזו, מערער או אף שולל את גרסתו של הצד, שנמנע מהבאת העדות.

בע"א 548/78 נועה שרון ואח' נ' יוסף לוי, פ"ד לה(1) 736, נכתב :
"מעמידים בעל דין - בחזקתו, שלא ימנע מביהמ"ש ראיה שהיא לטובתו, ואם נמנע מהבאת ראיה רלוונטית, שהיא בהישג ידו ואין לו הסבר סביר, ניתן להסיק אילו הובאה הראיה הייתה פועלת נגדו".

בע"א 465/88 הבנק למימון ולמסחר בע"מ נ' סלימה מתתיהו ואח', פ"ד מה(4) 651, נקבע כי:
"אי הבאתו של עד רלוונטי מעוררת בדרך הטבע, את החשד כי יש דברים בגו וכי בעל הדין שנמנע מהבאתו חושש מעדותו ומחשיפתו לחקירה כנגד."

אין לי אלא לצטט את דבריו של כב' השופט דוד בר אופיר בעניין ע"א (ת"א) 317/97 שמשון נגד סילביו במיור בע' 19:
"הנסיבות המיוחדות לענייננו קוראות כאן בקול גדול שהסוכן יתיצב להעיד מצידו של המשיב שכן הוא מחזיק בידיו את המפתח לביסוס עמדתו של מי שצריך היה להזמינו"

אין לי ספק שהייתה חובה על הנתבעת להזמין לעדות את בעלת הכרטיס כדי שתעיד על העובדה שלא היא שביצעה את הרכישות הללו או שלא נתנה את כרטיס האשראי למאן דהוא שיבצע בשמה את הרכישות.
העובדה שאפרת, אשר ביצעה את התחקיר אצל ומטעם הנתבעת, לא זומנה להעיד מעלה את החשש שמא הנתבעת חוששת מעדותה ומחשיפתה לחקירה נגדית.

הדבר מתעצם נוכח העובדה שכל הגנתה של הנתבעת - טענת הרשלנות של התובע והכשל שלו בבירור זהות עושה השימוש בכרטיס, מבוססת על התחקיר שבוצע על ידי אפרת. לא ניתן לקבל את טענת מר נריה שאפרת לא זומנה מאחר שאין היא עובדת עוד אצל הנתבעת ולא עלה בידו ליצור איתה קשר (ר' סעיף 8.2 לתצהירו).

יתר על כן, מאחר שבכרטיס מזויף עסקינן שאינו בנמצא, הרי שמגוון האפשרויות בקשר לכיתוב עליו רבות הן, ולא ניתן להסיק בשום פנים ואופן שהתובע התרשל בבדיקת הכרטיס. כך גם לא ראיתי ליחס משמעות להבדלי השעות בין מועד הוצאת החשבונית ומועד ביצוע העיסקה. הסברו של התובע בדבר כיול השעון במחשב הוא הסבר סביר לחלוטין. כיוון השעון אינו כרוך בתיקון אלה בפעולה פשוטה של שינוי נתון בתוכנה פנימית שמותקנת במחשב.

בהתאם לסעיף 22 להסכם בין הצדדים, שעניינו אחריות הנתבעת לתשלומים ופטור מאחריות, הנתבעת אחראית כלפי התובע לתשלום כל הסכומים שהתובע יהיה זכאי לקבלם לפי תנאי ההסכם ובתנאי שמילא אחר כל התנאים שבהסכם. אם ארעה חריגה מתנאי ההסכם, לא תיחשב העיסקה כעסקה שבוצעה באמצעות הכרטיס ואשר בגינה אחראית הנתבעת. (ר' סעיף 22 א' להסכם).

על פי סעיף 22 ג' להסכם, אם הנתבעת תהיה מנועה מלחייב את הלקוח בגין עיסקה כלשהי או שתהיה מחויבת להחזיר סכומים שנגבו מהלקוח ושולמו לתובע, תהיה הנתבעת זכאית לקבל החזר מהתובע. סעיף קטן זה מסוייג באופן שהאמור בו לא יחול על מקרה של שימוש לרעה בכרטיס, (הדגשה לא במקור א.ס), שאז תמשיך התובעת לשאת באחריות בתנאי שהספק פעל בהתאם לכל הוראות ההסכם.

נטל השכנוע מבטא את החובה העיקרית המוטלת על בעל דין להוכיח את טענותיו כלפי יריבו כאשר אי עמידה בה משמעה דחיית הטענות. הכלל הוא כי נטל השכנוע מוטל על המוציא מחברו. אשר על כן התובע נושא בנטל השכנוע לגבי כל יסודותיה העובדתיים של עילת התביעה ואילו הנתבעת נושא בנטל השכנוע לגבי כל יסודותיה העובדתיים של טענת הגנתה. (ראה יעקב קדמי "על הראיות" חלק שלישי הוצ' דיונון 2003 עמוד 1512)

נטל השכנוע הוא הנטל הכללי, ולעד הוא רובץ על כתפיו של התובע. כך חיווה דעתו כבוד הנשיא אגרנט בד"נ 4/69 יצחק נוימן ובניו חברה לביטוח בע"מ נ' פולה פסיה כהן ואח', פד"י כד(2) 229, עמוד 290 (להלן עניין נוימן):
"אמנם בדרך רגילה לא יעבור נטל השכנוע, במשך המשפט, מצד לצד והוא יישאר מונח, עד הסוף, על שכמו של מי שנושא בו בתחילה. אולם כפי שיתבהר להלן, יכול שבמהלך הדיון, תקום בנוגע לעובדה שיש עליה מחלוקת, חזקה מן הדין, הפועלת לטובת הצד שנשא קודם לכן בנטל השכנוע לגביה ואשר כוחה הוא להעביר את הנטל הזה ליריבו..."

נטל הבאת הראיות הוא הנטל הנלווה לנטל השכנוע. כאשר עובר הנטל אל הנתבעת, עובר הוא במשקל אשר תלוי בטיב ההוכחה הלכאורית שהביא התובע. ככל שההוכחה הייתה משכנעת יותר, ירבוץ נטל כבד יותר על כתפיה של הנתבעת:
"התובע הוא גם החייב לפתוח בהוכחותיו ופירוש הדבר, שעליו להביא עדות המספקת להוכיח את תביעתו הוכחה לכאורה. כזהו נטל הבאת ההוכחות מבחינתו של התובע וברור שאם לא השכיל להרימו, די בכך, כדי שיצא מפסיד במשפט. השלב הבא הוא: אם הצליח התובע במשימה האמורה, כי אז עוברת החובה מספר 2 לנתבע." (שם, עניין נוימן בעמוד 291)

כדי לעמוד בתנאי הפטור, שומה היה על הנתבעת להרים את הנטל המשני ולהראות שהתובע לא פעל בהתאם לכל הוראות ההסכם. כפי שהובהר לעיל, הנתבעת לא עשתה כן. לפיכך פסקי הדין שצורפו על ידי הנתבעת ומבוססים על קביעה עובדתית שהספק התרשל בבדיקת מחזיק הכרטיס אינם ישימים לענייננו, מאחר שהנתבעת לא הצליחה להוכיח במידת ההוכחה הדרושה פגם במעשיו של התובע שיש בהם חריגה מהוראות ההסכם. לפיכך משלא מצאתי כל פגם בהתנהגותו של התובע לא היה מקום שלא להעביר לתובע את הכספים בגין שלושת העסקאות שבמחלוקת.

התוצאה היא שאני מקבל את התביעה ומחייב את הנתבעת לשלם לתובע סך של 21,400 ₪. סכום זה יהיה צמוד למדד ויישא ריבית חוקית מיום הגשת התביעה 6/3/03 ועד לתשלומו המלא בפועל.

בנוסף לכך אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך של 2,500 ₪ בתוספת מע"מ כחוק. סכום זה יהיה צמוד למדד ויישא ריבית חוקית מהיום ועד לתשלומו המלא בפועל.

ניתן היום ה' בטבת, תשס"ד (30 בדצמבר 2003) בהעדר הצדדים
המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים
ערעור תוך 45 יום לבית המשפט המחוזי

ד"ר אחיקם סטולר
, שופט








א בית משפט שלום 21860/03 רודמן רומן נ' ישראכרט בעמ (פורסם ב-ֽ 30/12/2003)