פסקי דין על ברונשטיין מיכאל | פסקי דין על מוסל יעקב | פסקי דין על חברת י.נ.י.ב. ח-ן |

152619/02 א     30/12/2003




א 152619/02 ברונשטיין מיכאל נ' מוסל יעקב, חברת י.נ.י.ב. ח-ן בע"מ




1
בתי המשפט
א 152619/02
בית משפט השלום תל אביב-יפו
30/12/2003
תאריך:
כב' השופטת אביגיל כהן

בפני
:
ברונשטיין מיכאל

בעניין:
התובע
נ ג ד
1. עו"ד מוסל יעקב

2. חברת י.נ.י.ב. ח-ן בע"מ


הנתבע
פסק דין
1. התובע הגיש תביעה בחודש ינואר 2002 נגד הנתבע עו"ד מוסל יעקב
(להלן: "עו"ד מוסל") ונגד חברת י.נ.י.ב חן בע"מ (להלן: "החברה").
כנגד החברה ניתן פס"ד בהעדר התיצבות עוד ביום 1/7/2002; והתקיים דיון לגופו של ענין בתביעה נגד עו"ד מוסל.

2. תמצית טענות התובע:
א) התובע טען, כי ביום 9/1/95 נערך הסכם בינו ובין עו"ד מוסל.
עפ"י אותו הסכם, עו"ד מוסל "נאמן" והוא "נהנה" ועפ"י ההסכם קיבל עו"ד מוסל מהתובע סך 27,132 ₪.
הלוואה זו היתה צריכה להיות מוחזרת לתובע ביום 5/1/96 בסכום נומינלי של 30,371 ₪.
(ההסכם צורף כנספח ב' לתצהיר התובע ויכונה: "ההסכם הראשון").

ב) התובע טען, כי הוא לא קיבל את כספו מעו"ד מוסל, למרות שדרש את כספו ולא נענה.

ג) התובע טען, כי בחודשים יוני - יולי 99 פנה בא כוחו בבקשה לפנות לעו"ד מוסל, ולאחר פניות חוזרות ונשנות הוא נקרא למשרדו של עו"ד מוסל והפגישו עם יואל ויעל בקר, שלטענת עו"ד מוסל הוא מבעלי החברה (סעיף 12 לתצהיר התובע).
התובע טען, כי עו"ד מוסל הבטיח לו, שהוא יהיה אחראי על כך שיואל ויעל בקר ישיבו לו את כספו ונחתם ביום 8/7/99 במשרד עו"ד מוסל הסכם חדש ולפיו על החברה לשלם בגין חובות עו"ד מוסל (להלן: "ההסכם השני" - נספח 3 לתצהיר התובע).

ד) התובע טען, כי למרות שבהסכם השני נכתב, כי החברה תחזיר את החוב, הדגיש עו"ד מוסל כי הוא אחראי באופן אישי על החזר החוב וכי עו"ד מוסל הוליך אותו שולל.
השיקים שקיבל התובע מהחברה (נספח 4 לתצהירי התובע) לא כובדו ובסופו של דבר הגיש התובע את התביעה נגד עו"ד מוסל ונגד החברה.

ה) רכיבי התביעה הם:
חוב כספי 110,000 ₪
הוצאות משפטיות 15,000 ₪
עגמת נפש 15,000 ₪
________
סה"כ 140,000 ₪

4. תמצית טענות הנתבע:
א) עו"ד מוסל אישר כי קיבל בשנת 95 הלוואה מהתובע ובגינה נחתם ההסכם הראשון, אך הלוואה זו הוחזרה בינואר 96 לתובע במשרדו בפגישה שבה נכחו גם יואל בקר וגאורגי ארינסון (להלן: "גרי").

עו"ד מוסל טען, כי באותה פגישה, שבה החזיר את כספי ההלוואה לתובע, ביקש יואל בקר, שהוא הרוח החיה מאחורי החברה, לקבל הלוואה כספית עבור החברה, והכספים הועברו ע"י התובע לידי יואל בקר, עבור החברה.

עו"ד מוסל טען, כי למיטב זכרונו נערך באותו מעמד הסכם בין התובע והחברה אך הוא לא מצא העתק של ההסכם, ובעדותו ציין כי יתכן אף שמדובר בהסכם בע"פ.

ב) מאחר והחברה לא עמדה בתנאי ההלוואה עקב קשיים שנקלעה אליהם החברה, נחתם ביום 8/7/99 ההסכם השני, דהיינו - הסכם בין החברה והתובע, אשר נועד להסדיר את חובות החברה לתובע, אך ההסכם כלל לא נעשה בין התובע ועו"ד מוסל אלא נוסח ע"י עו"ד מוסל מאחר והוא היה עורך הדין של החברה .

ג) עורך דין מוסל טען כי הוא לא היה כלל בעל מניות בחברה או נאמן על אותן מניות כאשר ניתנה ההלוואה בחודש ספטמבר 95 ומניות החברה הועברו אליו רק באוגוסט 99 וזאת מאחר והיה נאמן כלפי יואל בקר שהוא הבעלים והמנהל הנכון בחברה, הוא מעולם לא היה מורשה חתימה בחברה, ולא חתם על שיקים בשם החברה, ואין להטיל עליו אחריות בגין חובות החברה.

ד) עו"ד מוסל טען, כי גם בא כח התובע פנה אליו בשנת 2000 במכתב ובו ביקש לדאוג לתשלום חובות החברה ולא טען כי מדובר בחוב אישי של עורך דין מוסל, ולו אכן הוא לא היה מחזיר לתובע הלוואה שלקח בשנת 95, בוודאי לא היה ממתין התובע כחמש שנים עד אשר פנה לעורך דין מטעמו והגיש את התביעה דנן.

הנתבע הכחיש את הטענה ולפיה ההסכם השני נחתם לאחר שפנה התובע לעו"ד מנע, שכן מכתבו הראשון של עו"ד מנע הוא מחודש יוני 2000 וההסכם השני נחתם בחודש יולי 99!!

5. לאחר עיון בטענות הצדדים ובסיכומיהם, הגעתי למסקנה ולפיה דין התביעה להדחות, מהנימוקים כדלקמן:
א) עסקינן בתביעה אזרחית, כאשר נטל ההוכחה הוא על התובע בבחינת "המוציא מחברו עליו הראיה", והתובע הוא אשר היה צריך להוכיח כי הנתבע חייב לו כספים באופן אישי. 60221

ב) מחומר הראיות, כולל חקירות העדים שנערכו בתיק עולה, כי התובע לא עמד בנטל המוטל עליו כפי שאפרט כדלקמן:
אין ספק שבשנת 95 קיבל עורך דין מוסל הלוואה באופן אישי מהתובע והוא היה צריך להחזיר לו בחודש ינואר 96 סך 30,371 ₪.
העובדה שבהסכם נכתב התובע בתור "נהנה" ועורך דין מוסל נכתב בתור "נאמן" אין בה כדי לשנות את מהותו של ההסכם, שהוא הסכם הלוואה כאשר התובע הוא המלווה, ועורך דין מוסל הוא הלווה, וגם עורך דין מוסל בחקירתו אישר זאת. (עמוד 26 שורה 28 לפרוטוקול).

עורך דין מוסל לא כופר בכך שמדובר בהלוואה אישית שלקח באותו הסכם, ולטענתו, גם נתן לו התובע הלוואות קודמות קודם לכן, אשר בעקבות יחסי האימון והחברות שהיו ביניהם, לא נכתבו הסכמים בכתב בגין אותן הלוואות.
על מנת להדגים ולחזק את טענתו ולפיה קיבל מהתובע מספר הלוואות ולא רק הלוואה אחת כפי שטוען התובע, צירף הנתבע את המסמך נ/3, מסמך בנקאי ממנו עולה כי ביום 12/6/96 הועברו סך 10,000 ₪ על ידי הנתבע לתובע.

ג) התובע עמד בחקירתו הנגדית על גרסתו ולפיה הוא נתן לעורך דין מוסל הלוואה אחת בלבד בסך של 27,132 ₪.
ולשאלה כיצד נתן את הכסף הוא השיב כי הוא נתן את הכסף בשיק וכאשר נשאל מדוע לא הציג העתק מהשיק הוא השיב כי הוא לא נדרש לעשות כן (עמוד 8 שורות 10 - 16 לפרוטוקול).

התובע טען כי עורך דין מוסל לא החזיר לו את הכסף כלל.
בכתבי הטענות לא ציין התובע כי הוא נתן לנתבע סכום של 10,000 ₪ מעבר לסכום ההלוואה נשוא ההסכם הראשון אך בחקירה הנגדית הוא ציין כי הנתבע ביקש ממנו כסף נוסף והוא אף הביא לו 10,000 ₪ ולטענתו, בחלוף שבועיים הם נפגשו במשרדו של הנתבע ויואל בקר נתן לו שני שיקים שיק אחד על סך 40,000 ₪ ושיק שני על סך 11,000 ₪ ולטענתו, עורך דין מוסל אמר שהשיקים האלו הם "כמו שיקים שלו". (עמוד 9 שורות 1 - 6 לפרוטוקול).

אין חולק על כך שמחודש ינואר 96, המועד שבו היה צריך עורך דין מוסל להחזיר את ההלואה אשר לקח מהתובע ועד שנת 99, לא הוגשה כל תביעה כנגד עורך דין מוסל ואף לא נשלח כל מכתב דרישה מעורך דין כלשהו לעורך דין מוסל לשלם כספים כלשהם ורק בחודש יולי 99 נחתם ההסכם השני במשרדו של עורך דין מוסל.

ד) לשונו של ההסכם ברורה לחלוטין.
ההסכם הוא בין חברת י.נ.י.ב. ח.ן בע"מ על ידי מנהלה מר יואל בקר לבין מיכאל ברנשטיין - התובע.
בהסכם נכתב כי החברה תשלם לתובע "החזר סופי של חובותיה כלפיו בסך 80,500 ₪ ביום 15/7/2000".
כמו כן נאמר בהסכם, כי במידה והכסף יוחזר במועד מוקדם, אזי עורך דין מוסל הוא זה שיקבע מה יהיה הסכום שיוחזר.
דהיינו - עו"ד מוסל הוא צד ג' בהסכם, המקובל על שני הצדדים והוא זה שיכריע במקרה של מחלוקת ביניהם על סכום ההחזר במידה וההלואה תושב במועד מוקדם יותר.

ההסכם הוא ברור לחלוטין ועל פיו אין כל חבות אישית של עורך דין מוסל לתשלום החוב.

ה) גרסת עורך דין מוסל לאורך כל הדרך היא ברורה לחלוטין.
לטענתו, במועד שבו החזיר את הכספים בסך 30,371 ₪ במזומן לתובע, היו נוכחים במשרדו גם יואל בקר, וגרי.
יואל בקר ביקש לקבל הלוואה בשם החברה והוא ביקש לקבל כספים מהתובע בתור הלוואה וזאת כהלוואה עבור החברה.
התובע בעדותו הכחיש את הטענות וציין כי הוא לא הלווה כספים ליואל ולא נתן הלוואה ליואל ויואל לטענתו היה חייב להחזיר לו כספים רק כי עורך דין מוסל ביקש שהוא יחזיר את הכספים במקומו (עמוד 10 שורות 21 - 24 לפרוטוקול).
התובע ביקש להציג מצג ולפיו לאורך כל הדרך עורך דין מוסל הוא היה הלווה ולא היה לו כל ענין ישירות עם החברה ו/או יואל בקר.
אלא, שמלבד עדותו של הנתבע אשר לא נסתרה ולפיה הוא החזיר את הכספים במועד כפי שנקבע בהסכם הראשון לידיו של התובע, תמכו בגרסתו של הנתבע שני עדים אשר נכחו באותה פגישה.
העד האחד הוא מר גאורגי ארינסון, המכונה גרי, אשר היה בתקופה הרלוונטית חבר טוב של התובע והוא זה שהכיר לעורך דין מוסל את התובע.
גרי העיד, כי הוא נכח בפגישה, שבה נתן עורך דין מוסל מעטפה עם כסף לתובע ובאותה פגישה ביקש יואל בקר מהתובע הלוואה כספית עבור החברה.
גרי הצהיר כי הוסבר לתובע מפורשות על ידי עורך דין מוסל כי אין מדובר בעוד הלוואה שלוקח עורך דין מוסל אלא בהלוואה שניתנת לחברה.
גרי ציין כי למיטב זכרונו נערך הסכם הלוואה בין התובע לחברה, אך הוא לא יכל להתיחס לפרטים של אותו הסכם וגם לא ידע לומר מתי נערך הסכם כזה.
גרי ציין כי התובע הסכים להלוות את הכסף לחברה והלווה לחברה את הכסף.

העד השני הוא מר יואל בקר, הרוח החיה מאחורי החברה.
אין זה המקום בתביעה דנן לדון ולהתפלמס בשאלה כיצד היה רשום עורך דין מוסל ברשם החברות כבעל ענין בחברה, אם בכלל, וזאת מאחר ובשנת 95, במועד שבו נלקחה הלוואה האישית על ידי עורך דין מוסל (התובע טען כי הוא נתן רק הלוואה אחת) הרי שעורך דין מוסל לא היה רשום ברשם החברות כבעל ענין בחברה וחוזה הנאמנות שלו באשר למניות החברה נחתם רק בחודש אוגוסט 99 (נספח ג' לתצהירו של הנתבע).
דהיינו - מספר שנים לאחר שנלקחה אותה הלוואה.

מפרוטוקול של אסיפה כללית של החברה מיום 25/5/96 אשר צורף אף הוא לתצהירו של עורך דין מוסל עולה, כי יואל בקר היה המנהל היחיד בחברה וחתימתו בצירוף חותמת החברה, חייבה את החברה.
דהיינו - אין כל הטעיה בכך שיואל בקר הוא זה אשר עמד מאחורי ההלוואה שלקחה החברה מהתובע בשנת 96.

מר בקר התייחס אף הוא לטענת עורך דין מוסל וגרי ולפיה בחודש ינואר 96, כאשר קיבל את הכסף בשם החברה מהתובע, נחתם הסכם בין החברה ובין התובע.
לטענתו, העתק אחד קיבל התובע ועותק שני נשאר בתיק אצל עורך דין מוסל.
מר בקר אף העיד, כי בשנת 96 כשהחברה קיבלה את הכספים מהתובע נתנה לו החברה שיקים.
מר בקר לא יכל להתייחס בחקירתו לשאלה באיזה סכום היה השיק אלא ציין כי מדובר בשיק משוך על בנק כללי והשיק מצוי אצל התובע.
באופן מתמיה ביותר, בלשון המעטה, הציג ב"כ התובע את השיק בעת חקירתו של עורך דין מוסל (ת/1) ועל ידי שיק זה קיבלה גרסתו של מר בקר חיזוק, שכן החברה היא זו אשר נתנה לתובע שיק על סך 44,237 ₪ שמועד פרעונו 20/12/96.
אם כך הדבר, למרות שמסמך זה לא גולה בגילוי המסמכים מטעם התובע, ומר בקר לא התייחס לענין זה בתצהירו, ורק זכר מזכרונו שאכן החברה נתנה לתובע שיקים כאשר החברה קיבלה את הכספים בשנת 96, אומתה גרסתו של מר בקר על ידי המצאותו של השיק ת/1 אשר תואם לחלוטין את גרסתו, ומחזק את הטענה ולפיה החברה קיבלה הלוואה מהתובע בשנת 96!!
שיק זה אשר לא כובד הוא שיק של החברה.
בשנת 96 החברה היתה פעילה, אך השיקים של החברה לא הוגשו לביצוע בלשכת ההוצל"פ וגם לא הוגשה תביעה כנגד החברה באותן שנים.
מר בקר ציין כי אכן היו פיגורים בהחזרת ההלוואה ולפיכך נעשה הסכם חדש בשנת 99 - ההסכם השני, ובמעמד ההסכם נתנה החברה לתובע שיקים אחרים שמועדי פרעונם בשנת 2000.
השיקים לא נפרעו ולטענת מר בקר שולם במזומן תמורתם.
אין זה המקום לקבוע אם אכן החוב נפרע באמצעות תשלום במזומן, שכן כנגד החברה ניתן

פסק דין
והדיון שבפני
נסב רק על שאלת חבותו האישית של עורך דין מוסל.

בהסכם השני נכתב סכום החוב אשר היה מוסכם על הצדדים נכון לאותו מועד.
על פי ההסכם היתה צריכה החברה לשלם לתובע סך 80,500 ₪ ביום 15/7/2000.
לא היתה מחלוקת על הסכום וממילא הן התובע והן החברה חתמו על ההסכם.
עורך דין מוסל לא נדרש להיות ערב לחובות החברה על פי ההסכם.
מהמסמך ת/1 השיק שנתנה החברה לתובע בשנת 96 עולה כי כבר בשנת 96 לא עמדה החברה בכל התחייבויותיה כפי שסוכם.
דהיינו - התובע ידע כי כבר קיבל שיקים של חברה, והיה מודע לקיומה של החברה.
ההסכם השני מנוסח באופן ברור וחד משמעי ולפיו החברה היא זו אשר חבה כספים לתובע ואין מדובר בניסוח משפטי מפולפל אלא בניסוח פשוט וברור.
לו היה סבור התובע כי עורך דין מוסל חב לו אישית בגין חוב זה, הוא לא היה מסכים לכך שיחתם הסכם כזה.
וכן לא היה ממתין שנים רבות לגיבושו של הסכם נוסף או להגשת תביעה כנגד עורך דין מוסל רק בחלוף כחמש שנים מהמועד שבו היה צריך לקבל חזרה את ההלוואה.

ו) עסקינן בעורך דין פעיל ולא בחברה חדלת פרעון ואין כל סיבה הגיונית להניח שהתובע אכן סבר כי עורך דין מוסל חב לו אישית את החוב ובכל זאת המתין שנים כה רבות עד אשר דרש את כספו חזרה.

ז) יודגש, כי חיזוק לטענה ולפיה התובע אכן ראה בחברה כגורם החייב לו כספים ניתן לראות ממכתב הדרישה של עורך דין מנע, ב"כ התובע מיום 5/6/2000 (נ/1).
במכתב כותב עורך דין מנע לעורך דין מוסל כי בידי התובע שני הסכמים חתומים על ידי החברה וכי על פי הסכם מיום 8/7/99 יש התחייבות להחזיר לתובע את חובות החברה כלפיו וכותב בסעיף 3 למכתב עורך דין מנע:
"אני תקוה כי החברה תעמוד בהתחייבות זו".
במכתב אין רמז לכך שעורך דין מוסל חב חבות אישית בגין אותה הלוואה והגרסה הראשונית כפי שהיא, וניתן רק לנחש כי מכתבו של ב"כ התובע נכתב על סמך הדברים שנאמרו לו על ידי התובע עצמו והגרסה הראשונית כפי שמובעת על ידי התובע היא הגרסה האמיתית והיא זו שמביעה את הלך מחשבתו האמיתית של התובע.
דהיינו - התובע ראה בחברה כגוף אשר חייב לו כספים בגין ההלוואה שנלקחה.
6. לסיכום:
א) לאור האמור לעיל, התובע לא הוכיח כלל כי הנתבע חייב לו כספים כלשהם ולפיכך דין התביעה להדחות.

ב) התובע ישא בהוצאות התביעה ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 10,000 ₪ + מע"מ.

ג) המזכירות תשלח פסק הדין לב"כ הצדדים.

ניתנה היום ה' בטבת, תשס"ד (30 בדצמבר 2003) בהעדר הצדדים
אביגיל כהן
, שופטת








א בית משפט שלום 152619/02 ברונשטיין מיכאל נ' מוסל יעקב, חברת י.נ.י.ב. ח-ן בע"מ (פורסם ב-ֽ 30/12/2003)