פסקי דין על שמעון כהן | פסקי דין על יצחק יעקב | פסקי דין על בריג'יט יעקב | פסקי דין על אינווסטנט ואח' |

154/09 הפ     08/12/2009




הפ 154/09 שמעון כהן נ' יצחק יעקב, בריג'יט יעקב, אינווסטנט בע"מ ואח'








בית משפט השלום בנתניה



08 דצמבר 2009

ה"פ 154-09 כהן נ' יצחק יעקב
ואח'







בפני

כב' השופטת
יעל קלוגמן


מבקשים

1
.
שמעון כהן


נגד


משיבים

1. יצחק יעקב
2. בריג'יט יעקב
3. אינווסטנט בע"מ
4. בנק הפועלים בע"מ
5. בנק הפועלים בע"מ
6. אימפולייט בע"מ
7. שחף ליווי פיננסי בע"מ
8. שחף ליווי פיננסי בע"מ
9. בנק הפועלים בע"מ
10. בנק הפועלים בע"מ
11. בנק לאומי לישראל בע"מ
12. חיים קליאו בע"מ
13. אבי גואטה




פסק דין
חלקי
לגבי המשיבים: 4, 5, 9, 10, 11

ה.פ 154/09 - כהן - טיוטת פסד למשיבים ב"פ + בל"ל: 4, 5, 9, 10 - ב"פ; 11 - בל"ל

1.
המבקש ביקש

פסק דין
הצהרתי כי המיטלטלין שבדירת החייבים, אשר פורטו בסעיף 7 לתצהירו (להלן: המיטלטלין), שייכים לו, ואינם שייכים לחייבים.

2.
החייבים הם אחותו וגיסו של המבקש. בתובענה כותב המבקש כי הלווה לחייבים סכום של
34,000 ₪, ונחתם ביניהם הסכם הלוואה, מיום 10.2.08, שצורף לתובענה.
בהסכם נאמר כי החייבים מתחייבים לפרוע את ההלוואה עד יום 1.3.09, וכי הם מוסרים למבקש, במעמד חתימת ההסכם, שיק על סכום ההלוואה, למועד פירעון זה. שיק זה חולל, והמבקש טוען כי פתח הליך הוצאה לפועל לביצועו.

עוד טוען המבקש כי על מנת להבטיח את פירעון ההלוואה התחייבו החייבים לרשום לזכותו משכון על המיטלטלין. המבקש טוען כי החייבים לא קיימו את התחייבותם לרשום את המשכון, ועל כן רשם אותו הוא עצמו, על פי אישור רישום משכון, מיום 18.3.09, שצורף לתובענה.

בעדותו בביהמ"ש לא זכר המבקש דבר לגבי רישומו של המשכון ולא ידע להשיב כיצד השיג את חתימתם של החייבים על הבקשה לרישום המשכון, אם לטענתו הם לא שיתפו עמו פעולה ברישום המשכון. בסופו של דבר אמר כי יתכן שאחותו, החייבת, היא שרשמה את המשכון.

על כל פנים, בתובענה נאמר כי ביום 27.3.09 ביצע אחד הנושים: בנק לאומי לישראל, עיקול ברישום בדירת החייבים, למרות שהוצג לפני המעקלים האישור בדבר רישום המשכון לזכות המבקש על מיטלטלי החייבים. מנסיבות אלה עולה כי האישור על רישום המשכון היה בידי החייבים כעשרה ימים לאחר רישום המשכון, דבר שתומך במסקנה כי אין זה נכון שהחייבים לא שיתפו פעולה עם המבקש ברישום המשכון.

3.
בתובענה דנן עתר המבקש ליתן גושפנקא לזכותו הנטענת לגבי המיטלטלין, מכוח המשכון האמור, וליתן

פסק דין
הצהרתי כי המיטלטלין שייכים לו (הניסוח המדוייק יותר של בקשה זו: ליתן גושפנקא לעדיפות זכותו של המבקש במיטלטלין, מכוח המשכון, על פני זכותם של המשיבים, שהם נושים נוספים של החייבים).

4.
שניים מהנושים-המשיבים: בנק הפועלים ובנק לאומי לישראל (משיבים מס'
4, 5, 9, 10, 11; להלן: המשיבים), התנגדו לבקשה, בטענה שמדובר בהסכם-משכון פיקטיבי, שנועד לסייע לחייבת, אחותו של המבקש, להבריח את נכסי החייבים מנושיהם, ועל כן יש לדחות את התובענה.

5.
בחקירתו הנגדית של המבקש עלו בגירסתו מספר פירכות: הסכם ההלוואה נושא את התאריך: 10.2.08, ומדובר בו על שלושה סכומי הלוואה, שהמבקש נתן לחייבים בשלושה מועדים שונים: 10.10.07 - 10,000 ₪; 10.2.08 - 10,000 ₪; 10.4.08 - 14,000 ₪.

עוד נאמר בהסכם כי באותו מעמד קיבל המבקש מהחייבים שיק לפירעון ההלוואה כולה (היינו: 34,000 ₪). בהסכם נרשמו פרטי השיק, שמועד פירעונו: 1.3.09.

המבקש העיד כי הלווה את הכסף לחייבים, כיוון שאחותו נקלעה למצוקה והסתבכה בחובות רבים, והוא ביקש לעזור לה. לאחר מתן סכום ההלוואה הראשון (באוקטובר 2007, לפי הכתוב בהסכם ההלוואה), חזרה האחות וביקשה מהמבקש סכומי הלוואה נוספים. בשלב זה ביקש המבקש להבטיח את פירעון ההלוואה, ועל כן נערך הסכם ההלוואה ביום 10.2.08, המועד שבו נתן לדבריו לאחותו את הסכום השני מתוך ההלוואה. על פי ההסכם, היה המבקש אמור לתת לאחותו סכום הלוואה שלישי, בסך 14,000 ₪, כעבור חודשיים ממועד ההסכם. עוד נקבע בהסכם כי נוסף על השיק לפירעון ההלוואה, תמושכן כל תכולת ביתם של החייבים לטובת המבקש, עד לפירעון מלוא סכום ההלוואה.

כאמור, טען המבקש כי השיק לפירעון ההלוואה חולל, והוא פתח הליך הוצאה לפועל לשם פירעונו.

לתובענה לא צורף תצלום של השיק, ואף לא מסמכי תיק ההוצל"פ, אשר המבקש טוען שפתח לשם ביצועו. המבקש לא נתן כל הסבר להיעדרם של מסמכים חשובים אלה לתמיכה בגירסתו. התובענה אינה נתמכת, איפוא, בראיות כלשהן לגבי מתן שיק-הפירעון הנטען ולגבי הליך ההוצל"פ אשר המבקש טוען שפתח לביצועו.
ב"כ בנק לאומי שאלה את המבקש מתי פתח את תיק ההוצל"פ לפירעון השיק, והוא השיב שעשה כן בסביבות אפריל 2008. תשובה זו תמוהה: על פי הכתוב בהסכם ההלוואה נתן המבקש לאחותו, ביום 10.4.08, סכום הלוואה נוסף (שלישי), בסך 14,000 ₪, על מנת לסייע לה במצוקתה. והנה, כעבור כשבועיים, לכל היותר, כבר פותח הוא תיק הוצל"פ לפירעון השיק שחזר? בולטת אף יותר מכך הפירכה בכך, שבתובענה נכתב כי מועד פירעונו של אותו שיק היה: 1.3.09. אם כך, נשאל המבקש, כיצד יכול היה לפתוח את תיק ההוצל"פ כמעט שנה לפני מועד פירעונו של השיק?
על כך השיב המבקש כי בתובענה נפלה טעות בשנה: מועד הפירעון של השיק היה 1.3.08, ולא בשנת 2009. תשובה זו מעלה תמיהה נוספת: כיצד זה נתנו החייבים למבקש שיק על מלוא סכום ההלוואה, למועד פירעון מוקדם בכחודש וחצי למועד מתן סכום ההלוואה האחרון; וזאת, כשהם נתונים במצוקת חובות?
עובדה נוספת שטופחת על פני ניסיונו של המבקש ליישב את הפירכה לגבי מועד פירעון השיק היא, כי בהסכם ההלוואה עצמו נאמר כי מועד פירעון השיק הוא: 1.3.09, כפי שנכתב גם בתובענה וכפי שמתיישב יותר עם ההיגיון. אם כך, האם נפתח תיק ההוצל"פ באפריל 2009?
כאמור, המבקש לא צירף לתובענה, לא את השיק שבו מדובר ואף לא את מסמכי הפתיחה של תיק ההוצל"פ.
ב"כ בנק לאומי טענה כי עצם מתן ההלוואה על ידי המבקש לחייבים לא הוכח כלל. התיעוד היחיד של מתן הסכומים הנטענים מצוי בהסכם ההלוואה שבין המבקש לבין החייבים, אולם אין שיקים, העברה בנקאית, או מסמך אחר - חיצוני, שאין מקורו במבקש או בחייבים
בלבד - אשר יוכיח את עצם מתן הסכומים הנטענים. המבקש טען כי נתן את כל הסכומים במזומן, מתוך כסף שחסך והחזיק ברשותו במזומן, אך אני מסכימה עם ב"כ הבנק כי תשובה זו תמוהה, שכן המבקש העיד כי הוא בעל חשבון-בנק, בבנק הפועלים. למרות זאת טען המבקש כי הוא לא משך את סכומי ההלוואה מחשבונו, אלא החזיקם במזומן. הדבר תמוה, מה גם שאין מדובר רק באחד מתוך הסכומים הללו, אלא בשלושתם, שמסתכמים בסכום בלתי מבוטל: 34,0000 ₪.
תמיהה נוספת: המבקש היה מודע למצוקתם הכלכלית של החייבים ואף חשש פן לא יפרעו לו את ההלוואה, ולשם כך - לטענתו - ערך עמם אף את הסכם המשכון, להבטחת פירעון ההלוואה. אם כך, ולאחר שחזר שיק-הפירעון - מדוע לא נקט המבקש הליך הוצל"פ למימוש המשכון אלא הסתפק בהליך הוצל"פ לביצוע השיק, אשר היה ברור לו שלא ייפרע (ב"כ בנק לאומי ציינה לעניין זה כי לחייבים איחוד תיקים בהוצל"פ).
למבקש לא היה כל הסבר ענייני לפירכה זו. לו אמנם התכוון להבטיח את פירעון ההלוואה באמצעות מישכון המיטלטלין, אין זה סביר שלא ינקוט הליך למימוש המשכון, בנסיבות שפורטו לעיל.

6.
על פי כל האמור, אני מקבלת את טענת ב"כ המשיבים כי המבקש לא הרים את הנטל שעליו להוכיח כי הסכם המשכון הוא אמיתי ולא למראית עין: הוא לא הוכיח את עצם מתן ההלוואה הנטענת לחייבים, לא הוכיח את מתן שיק הפירעון על ידם וכי פתח הליך הוצל"פ לביצועו, ובמיוחד - לא נתן כל הסבר, מדוע לא פתח הליך למימוש המשכון, לאחר שהסתבר לו כי אין סיכוי להיפרע את סכום ההלוואה הנטענת על ידי הליך הוצל"פ לביצוע השיק.

כידוע,

פסק דין
הצהרתי הוא סעד מן הצדק, אשר לביהמ"ש שיקול דעת במתנו. המבקש לא שכנע כי אין מדובר כאן בהסכם למראית עין, שנועד לסייע לאחותו ולגיסו להבריח את המיטלטלין מנושיהם.

7.
על כן אני דוחה את התובענה כנגד המשיבים שצויינו בכותרת פסק הדין.

המבקש ישלם לכל אחד מהמשיבים הללו (בנק הפועלים ובנק לאומי לישראל) הוצאות המשפט ושכ"ט עו"ד בסך 1,500 ₪, בתוספת מע"מ ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד לתשלום בפועל.

אני מורה לשפעל את תיקי ההוצל"פ שמנהלים המשיבים האמורים כנגד החייבים.

8.
המזכירות תשלח את פסק הדין לב"כ המבקש ולב"כ המשיבים האמורים, ביחד עם הפרוטוקול המתומלל של הדיון מיום 24.11.09.

ניתן היום,
כ"א כסלו תש"ע, 08 דצמבר 2009, בהעדר הצדדים.














הפ בית משפט שלום 154/09 שמעון כהן נ' יצחק יעקב, בריג'יט יעקב, אינווסטנט בע"מ ואח' (פורסם ב-ֽ 08/12/2009)