פסקי דין על אילן ביטון |

7933/09 עפ     14/12/2009




עפ 7933/09 אילן ביטון נ' מדינת ישראל




החלטה בתיק ע"פ 7933/09



בבית המשפט העליון


ע"פ 7933/09 - ג'


בפני
:

כבוד השופט
י' דנציגר


המבקש:
אילן ביטון



נ


ג


ד



המשיבה:
מדינת ישראל


בקשה לעיון חוזר

תאריך הישיבה:
כ"א בכסלו התש"ע (8.12.2009)
בשם המבקש:
עו"ד צדוק חוגי
בשם המשיבה:
עו"ד נעימה חנאווי

החלטה


לפניי בקשה לבטל את חיובו של המבקש לעמוד בתנאים מגבילים וערבויות כתנאי לעיכוב ביצוע העונש שהושת עליו בגזר דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כבוד השופטת
י' שיצר
) מיום 24.9.2009 בת.פ. 40142/08.

עובדות והליכים קודמים
1.
לפי כתב האישום המתוקן שהוגש נגד המבקש ונגד אחר במסגרת הסדר טיעון, קשרו השניים קשר להתפרץ לדירת מגורים בהרצליה, הצטיידו במפתח המותאם למנעול הדירה, התפרצו לתוכה וגנבו כספת שהכילה כסף מזומן, תכשיטים ודרכונים, ושהייתה מקובעת לרצפת אחד החדרים בדירה. פעולות אלה של המבקש והאחר נעשו כאשר שוטרים עקבו אחריהם. לאחר ביצוע ההתפרצות והגניבה, כשגילו המבקש והאחר בעודם נוסעים ברכב שבו נהג המבקש כי הם נחשפו על ידי המשטרה, הדפו באמצעות הרכב שוטר שעמד בקדמתו, החלו בנסיעה שיש בה כדי לסכן עוברי אורח ואף פגעו בניידת משטרה שניסתה לחסום את דרכם. לאחר ההתנגשות המשיך המבקש בנהיגה מהירה במטרה להימלט מהמשטרה, זאת לאחר שהשוטרים בניידת נוספת שדלקה אחריהם הפעילו את מערכת הכריזה והניחו פנס זיהוי משטרתי על גג הניידת. אז התפתח מרדף עד שבשלב מסוים עצר המבקש את הרכב ברחוב ללא מוצא ונתפס בעוד שהאחר ירד מהרכב ופתח במנוסה רגלית עד שנתפס. בשל מעשים אלו הועמדו המבקש והאחר לדין בגין מעשה פזיזות ורשלנות, לפי סעיף 338(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן:
חוק העונשין)
; קשירת קשר לפשע, לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין; התפרצות למקום מגורים בכוונה לבצע גניבה, לפי סעיף 406(ב) לחוק העונשין וגניבה, לפי סעיף 384 לחוק העונשין. האחר הועמד לדין גם בשל הפרעה לשוטר במילוי תפקידו, לפי סעיף 275 לחוק העונשין.

2.
לאחר שהורשע המבקש בעובדות כתב האישום המתוקן בהתאם להודאתו, נשמעו טיעוני הצדדים לעונש ובית המשפט המחוזי השית על המבקש את העונשים שלהלן: מאסר בפועל למשך שנה בניכוי תקופת מעצרו; מאסר על תנאי למשך שנה, והתנאי הוא שהמבקש לא יעבור עבירות בהן הורשע במסגרת כתב האישום המתוקן במשך שנתיים מיום שחרורו ממאסר; פסילה מלהחזיק או לקבל רישיון נהיגה למשך שנתיים מיום מתן גזר הדין; וחילוט הרכב שבו נהג המבקש ואשר נעשה בו שימוש לביצוע העבירות כמו גם להימלטות מפני השוטרים (להלן:
הרכב
). בית המשפט המחוזי הורה כי מתוך תמורת חילוט הרכב יחולט סכום השווה ל-10,000$ והיתרה, ככל שתהיה, תוחזר לטוענת לזכות.

3.
המבקש הגיש ערעור על גזר הדין ובד בבד הגיש בקשה לעכב את ביצוע עונשו. בתגובתה מיום 6.10.2009 ציינה המשיבה כי היא סבורה שסיכויי הערעור נמוכים, אולם נוכח תקופת המאסר הקצרה יחסית שנגזרה על המבקש, היא מסכימה לעיכוב ביצוע עונש המאסר וחילוט הרכב ובלבד שתנאי שחרורו של המבקש ממעצר והערבויות שנקבעו בעניין הרכב יעמדו בתוקפם. על יסוד הסכמתה של המשיבה הוריתי ביום 6.10.2009 על עיכוב ביצוע עונשו של המבקש בכפוף לתנאים המגבילים והערבויות שנקבעו על ידי בית המשפט המחוזי. בקשר להחלטה זו הגיש המבקש בקשה לעיון חוזר, היא הבקשה שלפניי.

4.
למען שלמות התמונה בנוגע להיקף הערבויות והתנאים המגבילים, יצויין כי בית משפט השלום בתל-אביב-יפו (כבוד השופט
ח' אפרתי
), בהחלטה מיום 17.8.2008, הורה כי הרכב יושב לחזקתה של הגברת ג'נט ביטון, זאת בכפוף להפקדת ערבות בנקאית או מזומנים בסכום של 25,000 ש"ח ורישום שעבוד והערת אזהרה במרשם הרכב לשם הבטחת חילוט הרכב. כמו כן הורה בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כבוד השופט
ג' נויטל
) ביום 25.5.2009 כי המבקש ישהה במעצר בית למעט בין השעות 22:00-07:00 שבהן הותר לו לצאת לכל פעילות חוקית והכל תחת פיקוח מלא של אחד משני ערבים, אמו ואחיו. עוד קבע בית המשפט המחוזי כי יתר התנאים המגבילים והערבויות שנקבעו בעבר יעמדו בתוקפם. במהלך הליכי המעצר הופקדו 15,000 ש"ח במזומן וערבות עצמית וצד ג' בסך של 30,000 ש"ח. ואולם, בהחלטתו של בית המשפט המחוזי מיום 1.7.2009 (כבוד השופט
ג' נויטל
) הוחלט - נוכח הפרת התנאים המגבילים על ידי המבקש - כי יותר לו לצאת ממעצר הבית עד השעה 20:00 בלבד וכן נקבע כי יש לחלט סכום של 3,000 ש"ח מסכום ההפקדה במזומן.


מכאן הבקשה שלפניי.

נימוקי הבקשה
5.
המבקש – באמצעות בא כוחו, עו"ד צדוק חוגי
– טוען כי ההחלטה בנוגע לעיכוב ביצוע עונשו התקבלה ללא שהתקיים דיון בעניינו ובכך נמנעה זכותו לקבל את יומו בבית המשפט. עוד טוען המבקש כי לתנאים המגבילים ולערבויות שקבעו הערכאות הדיוניות אין כל תוקף מחייב במהלך תקופת עיכוב הביצוע והליכי הערעור שכן עם מתן גזר הדין פוקע תוקף התנאים והערבויות כאמור. לפיכך טוען המבקש כי לא ניתן לו יומו בבית משפט זה לטעון לעניין התניית עיכוב ביצוע עונשו בתנאים מגבילים, ומשכך חיובו בתנאים אלו במסגרת החלטתי מיום 6.10.2009 נעשה שלא כדין. בנוסף לכך טוען המבקש, כי היה מקום להורות על עיכוב ביצוע עונשו מבלי להתנותו בתנאים המגבילים שנקבעו על ידי בית המשפט המחוזי. לטענת המבקש, מאחר שהערעור יישמע רק בעוד זמן רב, אין מקום להותירו במעצר בית תקופה כה ממושכת מאז נגזר דינו, שכן תקופה זו ממילא לא תנוכה מעונשו. עוד טוען המבקש כי יש לבטל את מעצר הבית שבו הוא נתון על מנת שיוכל לצאת לעבודה ולפרנס את משפחתו.

6.
ביום 25.11.2009 הוריתי על קיום דיון בבקשה וכן הוריתי כי המשיבה תגיש את תגובתה בכתב עובר לדיון.

תגובת המשיבה
7.
המשיבה – באמצעות באת כוחה, עו"ד נעימה חנאווי
– טוענת כי יש לדחות את הבקשה וככל שהמבקש מתנגד להותרת התנאים שנקבעו על ידי בית המשפט המחוזי על כנם כי אז המשיבה מושכת את הסכמתה לעיכוב ביצוע העונש. עוד טוענת המשיבה כי הותרת התנאים שנקבעו על ידי בית המשפט המחוזי על כנם לא תפגע במבקש באופן חמור שכן ערעורו עתיד להישמע בקרוב. מעבר לכך, טוענת המשיבה כי התנאים שנקבעו על ידי בית המשפט המחוזי אינם מכבידים שכן על פי החלטתו של בית המשפט המחוזי מיום 25.5.2009, המבקש רשאי לצאת מביתו בכל יום בין השעה 22:00-07:00 לכל עיסוק חוקי ובליווי צמוד של אחד המפקחים.

8.
זאת ועוד, לטענת המשיבה תנאי שחרורו של המבקש נבחנו על ידי בית המשפט המחוזי לא אחת ובקשות לביטול התנאים נדחו. כך, ביום 1.7.2009 ועקב הפרות של המבקש את התנאים המגבילים ביום 23.3.2009 וביום 30.6.2009 הגישה המשיבה בקשה לעיון חוזר ובמסגרתה ביקשה לעצור את המבקש עד תום ההליכים המשפטיים נגדו. ביום 1.7.2009 דחה בית המשפט המחוזי את הבקשה, אולם שעת מעצר הבית הוקדמה לשעה 20:00 וכן חולט סכום של 3,000 ש"ח מסכום ההפקדה במזומן. בהמשך, טוענת המשיבה כי המבקש הגיש בקשה לעיון חוזר לבית המשפט המחוזי וביקש לבטל את תנאי מעצרו בטענה כי תנאי המעצר מכבידים עליו וכי הוא ממתין זמן רב למתן גזר הדין. ביום 23.8.2009 דחה בית המשפט המחוזי את הבקשה והותיר את ההחלטה מיום 1.7.2009 על כנה. מעבר לכך טוענת המשיבה כי אף בית משפט זה בחן במסגרת בש"פ 6801/09 את תנאי שחרורו של המבקש ממעצר במסגרת ערר שהגיש על החלטתו של בית המשפט המחוזי מיום 23.8.2009. בהחלטה מיום 7.9.2009 הותיר השופט
א' רובינשטיין
את תנאי שחרורו של המבקש על כנם תוך שנקבע כי מדובר בהכבדה קלה יחסית המאפשרת למבקש לצאת לעבודה.

דיון והכרעה
9.
לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובת המשיבה בכתב ושמעתי את טיעוני הצדדים בדיון שנערך לפניי, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות וכי אין לשנות מהחלטתי מיום 6.10.2009, שלפיה עונשו של המבקש יעוכב בכפוף לתנאים מגבילים.

10.
שתי שאלות נצבות לפתחי במסגרת בקשה זו: האם היה מקום להתנות את עיכוב ביצוע עונשו של המבקש בעמידתו בתנאים מגבילים וערבויות כפי שנקבעו על ידי בית המשפט המחוזי והאם החלת התנאים המגבילים מעת שנגזר דינו של המבקש ועד היום התבצעה באופן תקין.

11.
אשר לשאלה הראשונה - אני סבור כי התנאים והערבויות שנקבעו על ידי בית המשפט המחוזי משקפים את האיזון הראוי והמידתי בעניינו של המבקש, אשר הורשע על פי הודאתו בעבירות שיש בהן כדי ליצור איום ממשי על שלום הציבור ובכך השתנתה נקודת האיזון בנוגע למסוכנותו אשר מחייבת כי המבקש ישהה בפיקוח ותחת תנאים מגבילים עד להכרעה בערעורו. יש לזכור כי למבקש לא עומדת עוד חזקת החפות, להבדיל משלב המעצר, לפני שהורשע. מעבר לכך, התנאים המגבילים שהושתו על המבקש אינם מכבידים בצורה בלתי סבירה והלכה למעשה הם מאפשרים למבקש לצאת מביתו ולשהות מחוצה לו ברוב שעות היממה ואף לעבוד [ראו והשוו: בש"פ 8093/09
פלוני נ' מדינת ישראל

(לא פורסם, 22.10.2009) סעיף 14]. יתר על כן, ערעורו של המבקש קבוע לדיון במועד קרוב יחסית, ביום 8.3.2010, ובשל כך אין בידי לקבל את טענת המבקש כי התנאים המגבילים מסבים לו פגיעה בלתי מידתית ובלתי מוצדקת [ראו והשוו: בש"פ 7928/09
חנניה נ' מדינת ישראל

(לא פורסם, 8.10.2009) סעיף 11]. בשים לב לאמור לעיל מורה אני על המשך תחולתם של התנאים המגבילים והערבויות שנקבעו על ידי בית המשפט המחוזי כמפורט לעיל.

12.
אשר לשאלה השנייה - האם התנאים המגבילים הנ"ל הוטלו על המבקש כדין - נתחיל ביסודות: סמכותו של בית משפט להתנות את עיכוב ביצועו של עונש בתנאים ובערובה קבועה בסעיף 87(ג) לחוק העונשין.

13.
מה דינם של תנאים מגבילים שנקבעו בשלב הדיון בערכאה הדיונית (שלב המעצר) לאחר שנגזר דינו של נאשם? סעיף 21(ה) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן:
חוק המעצרים
) קובע כי:

"21(ה) צו מעצר לפי סעיף זה יעמוד בתוקפו עד למתן פסק הדין, אלא אם כן קבע בית המשפט אחרת...".


בפסיקתו של בית משפט זה נקבע כי בהתאם להוראת חוק זו, מוסמכת הערכאה הדיונית לעצור נאשם עד לסיום ההליכים לפניה ותו לא ועם מתן פסק הדין על ידי הערכאה הדיונית, פוקע צו המעצר. שחרור בערובה בא תחת צו המעצר, ועל כן דינו כדין צו המעצר, דהיינו תוקפו פוקע עם מתן פסק הדין על ידי הערכאה הדיונית [ראו למשל: החלטתו של כבוד השופט
מ' חשין
(כתוארו אז) בבש"פ 1760/01
פלוני נ' מדינת ישראל

, פ"ד נה(5) 1, 8-7 (2001) (להלן:
עניין פלוני
); יעקב קדמי
על סדר הדין בפלילים
א 220, 306 (מהדורה מעודכנת, 2003) (להלן:
קדמי
)].

14.
לפי פרשנות זו, כל עוד לא נאמר אחרת על ידי הערכאה הדיונית בפסק הדין, עם מתן גזר הדין פוקעים התנאים המגבילים והערבויות ואין הם חלים על שלב הערעור, ואף לא על עיכוב הביצוע עד לשמיעת הערעור. יצויין, כי סעיף 21(ה) לחוק המעצרים מוסיף וקובע כי הכלל שלפיו התנאים המגבילים יפקעו עם מתן גזר הדין כפוף לסייג שלפיו בית המשפט רשאי לקבוע אחרת, אולם קביעה "אחרת" של בית משפט יכולה שתהיה אך ורק לקיצור משך חייו של הצו, אך לא להארכה מעבר להליכים שלפני הערכאה הדיונית (ראו: עניין
פלוני
, עמ' 12). כאשר הערכאה הדיונית מורה על עיכוב ביצוע העונש ומתלה באופן מפורש את עיכוב הביצוע בעמידתו של הנאשם בתנאים מגבילים והפקדת ערבויות הרי שאין כל קושי בכך, שכן סעיף 87(ג) לחוק העונשין מסמיך את בית המשפט לעשות כן.

15.
בענייננו, בבקשה לעיכוב ביצוע גזר הדין ציין המבקש כי גזר הדין עוכב בהסכמה עד ליום 18.10.2009. מהחלטתו של בית המשפט המחוזי מיום 24.9.2009 עולה כי אכן, ביצוע עונש המאסר עוכב עד ליום 18.10.2009 בכפוף לכך שהערבויות שהוטלו בתיק ותנאי מעצר הבית יישארו בתוקף. ודוק, אין כל פסול בקביעה כזאת, ככל שבית המשפט המחוזי שקל ומצא כי אכן התנאים המגבילים האמורים מתאימים ונחוצים לתקופת עיכוב הביצוע. כך, גם אין כל פסול בכך שערכאת הערעור תאמץ בהחלטתה את תנאים המגבילים והערבויות שנקבעו על ידי הערכאה הדיונית במידה שהיא מוצאת שהם ראויים.

16.
בהחלטתי מיום 6.10.2009 הוריתי, בהסכמת המשיבה, על עיכוב ביצוע עונשו של המבקש בכפוף לעמידתו בתנאים המגבילים וערבויות שנקבעו על ידי בית המשפט המחוזי, משום שסברתי כי תנאים אלו משקפים נכונה את האיזון הראוי בנסיבות המקרה, כפי שהוסבר לעיל, והכל בהתאם לסמכות על פי סעיף 87 לחוק העונשין.

17.
באשר לטענתו של המבקש כי היה מקום לתת לו את יומו בבית המשפט ולקיים דיון במעמד שני הצדדים בטרם נקבעו תנאים מגבילים כתנאי לעיכוב ביצוע עונשו, הרי שככלל הדברים מקובלים עליי שכן עקרון יסוד בשיטתנו הוא כי נאשם זכאי להליך הוגן שיאפשר לו להשמיע את דברו ולהתגונן כראוי נגד הטענות המועלות נגדו [ראו: בש"פ 4586/06
חלידו נ' מדינת ישראל

(לא פורסם, 22.8.2006)]. ואולם, בנסיבות העניין סבורני כי אין לטענה זו מקום. ראשית, כבר בבית המשפט המחוזי עוכב ביצוע העונש בכפוף לתנאים מגבילים, והמבקש לא טען דבר נגד כך בבקשתו ואף ציין במפורש כי היה משוחרר בתנאים מגבילים במהלך משפטו כשיקול התומך בעיכוב הביצוע. שנית, לאחר שהגיש המבקש את הבקשה לעיכוב ביצוע, הגישה המשיבה תגובה ובה טענה כי היא מסכימה לבקשה בכפוף לעמידתו של המבקש בתנאים המגבילים והערבויות שנקבעו על ידי בית המשפט המחוזי. על יסוד תגובתה של המשיבה ניתנה החלטתי ביום 6.10.2009 שבגינה בוטל הדיון שתוכנן בתיק. המבקש השתהה במשך כחודש וחצי ולראשונה טען כי לא היה מקום להטיל עליו תנאים מגבילים מבלי לקיים דיון במעמד הצדדים רק ביום 24.11.2009. שתיקה זו, גם אם אין בה לרפא פגם שנפל - ככל שנפל - בהחלטתי, הרי שהיא פועלת לחובתו של המבקש. מכל מקום, למען הסדר הטוב, לאחר שהגיש המבקש את הבקשה לעיון חוזר ובה העלה טענה זו, קיימתי דיון במעמד הצדדים שבמהלכו אפשרתי למבקש לטעון כנגד הותרתם של התנאים המגבילים והערבויות בתוקפם עד להכרעה בערעורו, וכאמור לעיל, לאחר ששמעתי את טענותיו הגעתי למסקנה כי יש מקום להותיר את התנאים המגבילים על כנם.

18.
אשר על כן, הבקשה נדחית. התנאים המגבילים והערבויות שעליהם הורה בית המשפט המחוזי כמפורט לעיל יוותרו בעינם עד להכרעה בערעורו של המבקש.


ניתנה היום, כ"ז בכסלו התש"ע (14.12.2009).




ש ו פ ט

_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.

09079330_w06.doc

דל

מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט,

www.court.gov.il








עפ בית המשפט העליון 7933/09 אילן ביטון נ' מדינת ישראל (פורסם ב-ֽ 14/12/2009)