פסקי דין על גיא כהן

22538/01 בש     02/01/2002




בש 22538/01 מדינת ישראל נ' גיא כהן




7
בתי המשפט
בש 022538/01
בית משפט מחוזי באר שבע
02/01/02
תאריך:
כבוד השופטת רויטל יפה-כ"ץ

בפני
:
מדינת ישראל

בעניין:
המבקשת
נגד
גיא כהן
המשיב
החלטה

1. כנגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו ביצוע שורת עבירות אלימות ומין כלפי גרושתו.
יחד עם הגשת כתב האישום הוגשה גם בקשה למעצרו של המשיב עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו, ובקשה זו הינה נשוא החלטתי דלקמן.

2. מתוך כתב האישום עולה, כי המשיב היה נשוי למתלוננת עד לתאריך 24/12/97. תקופת מה לאחר הגירושין שבו המשיב והמתלוננת לחיות יחד למשך כשנה וחצי ועד ליוני 2001, כאשר מאז אינם מתגוררים יחד יותר. עוד לפני ששבו לחיות יחדיו, ובתאריך 2/7/98, הוציא ביהמ"ש לעניני משפחה באשדוד צו האוסר על המשיב להכנס או להתקרב לדירת המתלוננת.

כתב האישום מייחס לנאשם 5 אישומים שונים, כאשר המשיב נעצר לאחר הארוע נשוא האישום החמישי, ובמהלך החקירה בענין זה נתגלו המעשים האחרים נשוא האישומים האחרים.

על פי האישום הראשון, נטען כי בתאריך 8/8/98 פגש המשיב את המתלוננת והציע להסיעה הביתה, אך בדרך סטה המשיב עם רכבו והסיע את המתלוננת לחולות אשדוד. בדרך, כשהמתלוננת ניסתה לצאת מהרכב - תקף אותה המשיב, משך בשערותיה, חבט בה באגרוף באפה עד שהחלה לדמם ומנע את יציאתה מהרכב. כשהגיעו לחולות - אנס אותה המשיב למרות בכייה וצעקותיה שיעזוב אותה ובעל אותה בניגוד להסכמתה החופשית.
לפיכך, באישום זה יוחסו למשיב ביצוע עבירות של תקיפה הגורמת חבלה של ממש בנסיבות מחמירות, אינוס וכליאת שוא.

על פי האישום השני, נטען כי במהלך חודש יוני 2001, עת המתלוננת, המשיב וילדיהם התאכסנו במלון "גולדן טוליפ" שבים המלח, ולאחר שהמתלוננת סרבה לקיים יחסי מין עם המשיב, רדף המשיב אחריה בחדרם שבמלון, תפס אותה, היכה אותה וניסה להחדיר אצבעות לאיבר מינה, בניגוד להסכמתה החופשית.
לאחר מכן, שוב ניסתה המתלוננת להמלט מהמשיב, אך הוא תפס אותה, הפילה על השטיח והטיל את מימיו עליה.
לפיכך, באישום זה הואשם המשיב בביצוע עבירות של תקיפה בנסיבות מחמירות ונסיון לאינוס.

על פי האישום השלישי, נטען כי בתאריך בלתי ידוע במהלך חודש ספטמבר 2001, התפרץ המשיב לדירתה של המתלוננת על ידי כך שנכנס לדירה דרך חלון המקלחת - וזאת בניגוד לצו הרחקה שאסר עליו להתקרב לדירת המתלוננת. המשיב סולק מהדירה, רק לאחר שהמתלוננת הזעיקה זוג חברים ששכנעו אותו לצאת מהדירה.
לפיכך, באישום זה הואשם המשיב בביצוע עבירות של הסגת גבול כדי לעבור עבירה והפרת הוראה חוקית.

על פי האישום הרביעי, נטען כי בתאריך 19/11/01, חודש צו ההגנה בביהמ"ש לענייני משפחה באשדוד, לפיו נאסר על המשיב להתקרב לדירת המתלוננת, לעקוב אחריה או להטרידה, ותוקפו היה עד 18/2/02. למרות צו זה, נטען כי בתאריך 5/12/01, בשעות הערב, התפרץ המשיב לדירת המתלוננת בכך שנכנס לדירה דרך הדלת שהיתה סגורה (אך לא נעולה), מבלי שהמתלוננת ידעה שנכנס לדירה, כדי להפחידה, והסתתר בחדר הילדים. אחייניתה של המתלוננת הבחינה במשיב והזעיקה את המתלוננת אשר הוציאה אותו בכוח מהדירה.
לפיכך, באישום זה הואשם המשיב בביצוע עבירות של הפרת הוראה חוקית והסגת גבול כדי לעבור עבירה.
על פי האישום החמישי, נטען כי בתאריך 16/12/01, סמוך לשעה 5.30, התפרץ המשיב לדירת המתלוננת בכך ששבר את חלון הזכוכית של המקלחת ונכנס לדירה, כשהוא שיכור. המתלוננת התעוררה ונעמדה בפתח חדר השינה, ואז המשיב דחף אותה לתוך חדר השינה. בשלב זה, הבחינו השניים כי המשיב נחתך בידו והוא מדמם, והמתלוננת הביאה למשיב מגבת.
לאחר מכן, דרש המשיב מהמתלוננת שתלטף את רגלו שנפגעה אף היא במהלך הפריצה לדירה, והמתלוננת - עקב פחדה מהמשיב, צייתה לו. אחר כך, דרש המשיב מהמתלוננת שתעזור לו לפשוט את מכנסיו, ולמרות שהתחננה בפני
ו שלא יעשה לה את זה בכוח - הפחיד אותה המשיב, והיא נענתה לו. לאחר האמור לעיל, המשיב פשט את מכנסיה של המתלוננת ולמרות שבכתה והתחננה בפני
ו שיפסיק, שלא יכאיב לה ושיחשוב על הילדים - לא שעה המשיב לתחנוניה ואנס אותה בכוח. לאחר שהמשיב הגיע לסיפוקו המיני, הצליחה המשיבה להמלט מהדירה באמתלה שתביא נייר דבק כדי לחבוש את ידו של המשיב, ופנתה לעזרת שכנתה.
לפיכך, יוחסו למשיב באישום זה עבירות של כניסה והתפרצות למקום מגורים, אינוס ו- הפרת הוראה חוקית.

3. כמחוייב במקרים מעין אלה - עיקר הראיות מתבסס על אמרותיה של המתלוננת. מתוך אימרות אלה עולה, כי לטענתה סבלה מהתעללויותיו והתעמרויותיו של המשיב לאורך שנים, ופחדה להתלונן במשטרה מהחשש שאם יעצר המשיב וישוחרר - מצבה יהיה חמור פי כמה. לגירסתה פחדה שאם ישוחרר המשיב - הוא יהורג אותה, ולכן העדיפה להמשיך ולסבול בשקט תוך תקווה שבסופו של דבר ימצא לו המשיב חיים חדשים ויעזוב אותה לנפשה. בנוסף לכך, המתלוננת הוסיפה באימרתה הראשונה ואמרה, כי לא רצתה לפגוע במשיב, ובלשונה: "אני לא רוצה להרע לו, אני לא רוצה לשלוח אותו לכלא. איך אני אגדל ילדים עם אבא בכלא".
בסופו של דבר כל הפרשה התגלתה, לאחר שבתאריך 16/12/01, ובעקבות הארוע נשוא האישום החמישי, ברחה המתלוננת לבית השכנה, ובנה הזעיק את המשטרה. בחקירה הראשונה סיפרה המתלוננת על הארוע האחרון ולשאלת החוקרת הוסיפה שהיו גם מקרים בעבר - אבל לא רצתה לפרט. רק למחרת, ובעקבות שיחה שניהלה השוטרת עם המתלוננת בדרכם לבית החולים ובחזרה, הסכימה המתלוננת לפרט, בחקירה, על הארועים האחרים - וזאת בשתי הודעות שניגבו ממנה, הראשונה בשעה 9.22 והשניה ב- 14:40.

כבר בשלב זה ניתן להוסיף ולפרט, כי אמנם למשטרה לא פנתה המתלוננת, אבל לאורך כל תקופת ההתעללות הנטענת סיפרה המתלוננת על מעשי המשיב לאחותה, הגב' אמי גולדשטיין. האחות אישרה בחקירתה שידעה - מאחותה - על מעשי המשיב, והוסיפה שלא פנתה בעצמה למשטרה כיוון שכיבדה את רצונה של אחותה, אך הוסיפה שביוזמתה ובעידודה פנתה המתלוננת לביהמ"ש למשפחה באשדוד, ופעמיים ביקשה צווי הרחקה נגד המשיב.

4. באימרתה הראשונה, שנגבתה ביום הארוע בשעה 7:45, סיפרה המתלוננת, תוך כדי בכי, כי בשעה 5.30 התעוררה מרעש ניפוץ שמשה במקלחת - קמה ומצאה את המשיב. היא ביקשה מהמשיב שלא יפגע בה, והוא דחף אותה לכיוון חדר השינה. שם ראתה שיוצא לו זרם דם מפצע ביד, והביאה לו מגבת להניח על הפצע, כאשר הוא סרב להצעתה להזמין רופא ואמר לה לא לזוז. "הוא כולו רעד והיה ממנו ריח של אלכוהול, הוא היה נראה לי כמו מסומם".
היא ביקשה ממנו לצאת, והזכירה לו שיש צו הרחקה, אבל "הוא היה מאוד מפחיד, היה לו מבט של רצח בעיניים" - ולכן צייתה לו: ליטפה את ברכיו, סגרה את הדלת ואפילו הורידה לו את מכנסיו, והכל בבכי ובתחנונים שיעזוב אותה, ושלא ישכב עמה בכוח. למרות זאת, המשיב הוריד את מכנסיה של המתלוננת, פסק את רגליה ואנס אותה. לדבריה ביקשה ממנו בבכי שיעזוב אותה, אם כי פיזית לא יכלה להתנגד לו, כיוון שהוא חזק ממנה.
כשהגיע המשיב לסיפוקו ניצלה המתלוננת את ההזדמנות לברוח מהדירה בתואנה שהיא הולכת לדירת השכנה להביא פלסטר לחבוש את הפצע בידו. המשיב ניסה למשוך אותה חזרה לדירה, אך אז השכנה פתחה את הדלת וגרשה את המשיב, והמתלוננת נשארה אצל השכנה. מאוחר יותר, השכנה שכנעה את המתלוננת לשוחח עם המשיב, וביחד עם בנה חזרו לדירת המתלוננת שם היה המשיב, אך הבן של השכנה (גיל) חזר לדירתו והתקשר למשטרה. כשהגיעה המשטרה - המשיב נתפס בדירת המתלוננת.

כחיזוק לתלונה הנוגעת לאישום זה כולל חומר החקירה את עדויותיהם של השכנה - הגב' אידה וקנין ובנה גיל, שספרו על מצבה הנפשי הקשה ביותר של המתלוננת כשדפקה בכוח על דלתם בשעת בוקר מוקדמת וביקשה את עזרתם. אידה אפילו תארה אותה כמי ש"נראתה כמו מתה, היא היתה רועדת", והוסיפה, שהמתלוננת סיפרה לה בקצרה על פריצת המשיב לדירתה ועל האונס.
הבן גיל, יליד 1984, אישר וחיזק אף הוא את גירסת המתלוננת ובנוסף לתאור מצבה הנפשי הקשה של המתלוננת תאר את המשיב כמי שהיה "צולל, כאילו נרדם כשהוא מדבר... ראיתי שהוא לא שפוי".

השוטר מלכה אילן שהגיע לדירת המתלוננת בעקבות הזמנתו של גיל, ראה אף הוא שהמשיב נמצא בגילופין, כשריח חריף של אלכוהול נדף מפיו. כמו כן ראה על רצפת הדירה כתמי דם, המובילים מחדר השירותים הצמוד למרפסת, משם פרץ המשיב, ועד לחדר השינה (כתמי דם אלה צולמו - והתמונות מהוות אף הן חלק מחומר החקירה).
השוטר גם התיחס בדוח שרשם למצבה של המתלוננת, שנראתה בהלם, מבוהלת, בוכה בקול וצועקת שהיא מפחדת. בין לבין הצליח להבין ממנה שנאנסה.

5. בתלונה השניה של המתלוננת, שכאמור נגבתה למחרת - 17/12/01 בשעה 9.22, היא סיפרה על מסכת ההתעללות הארוכה שעברה מצידו של המשיב. לדבריה היא קנאי לה וקנאתו של המשיב העבירה אותו על דעתו, כאשר דרש ממנה דוחות מפורטים על כל מעשיה, תקף אותה, קילל אותה והשפיל אותה שוב ושוב. לדבריה פחדה להתלונן, שמא יכנס לכלא ויצא ואז יהיה גרוע יותר ויהרוג אותה, וחוץ מזה "הוא אבא של הילדים שלי". ובמקום אחר גם אמרה שחשבה שבסופו של דבר יתגבר עליה ויעזוב אותה לנפשה.
הפעם גם הוסיפה ופרטה גם ארועים ספציפיים נוספים, נשוא האישומים האחרים.
כך סיפרה, למשל, שביום הולדתה ב- 8/8/98 (אחרי הגירושין) הלכה לחוף הקשתות באשדוד עם חברה שלה, ושם ראתה את המשיב. כשיצאה מהמקום, בא אליה המשיב והציע לקחת אותה הביתה, אבל בדרך ראתה שהוא אינו נוסע לכיוון ביתה, ולכן ניסתה לצאת מהרכב, אבל המשיב משך בשערותיה, נתן לה אגרוף בפני
ם ומנע ממנה לצאת מהרכב. כשהיא מדממת נסע לחולות, החנה את הרכב, ולמרות שהתחננה שיעזוב אותה - אנס אותה בכוח. כשהגיע לסיפוקו, יצאה מהרכב והתחילה ללכת, בוכה, הביתה, אך לא ידעה היכן היא. לבסוף - המשיב לקח אותה הביתה.

לדבריה, זו היתה הפעם הראשונה שהמשיב אנס אותה, כאשר לאחר ארוע זה הוא היה פורץ לדירתה מידי פעם.

כעבור תקופה, עשו המשיב והמתלוננת נסיון לחיות יחדיו שוב, והמשיב חזר לדירת המתלוננת (אותה קנתה מהמשיב בהסכם הגירושין). אולם, הנסיון לא עלה יפה, והמתלוננת סיפרה כי בחודש יוני האחרון, יצאו לחופשה במלון "גולדן טוליפ" בים המלח עם הילדים, וכשהילדים היו במועדונית קיבל פתאום "קריז" נגדה והתנהג אליה לא יפה, ולכן לא רצתה לקיים עמו יחסים. למרות זאת המשיב רדף אחריה, תפס אותה והפיל אותה על המיטה, המשיב היכה אותה בישבנה וניסה להחדיר אצבעות לאיבר מינה, אך לא עשה כן כי היתה במחזור, ואז הפיל אותה על הריצפה והשתין על גופה.

לאחר מקרה זה דרשה שיעזוב את ביתה, והמשיב חזר לחיות עם אמו. במשך כחודש לאחר מכן הטריד אותה שוב ושוב בטלפון, היה עוקב אחריה, פורץ לביתה מהחלון (לענין זה ישנה התיחסות מיוחדת באישום השלישי), והיא היתה רואה אותו פתאום בכל מקום - ולכן הוציאה צו הרחקה כנגדו.

באימרה השלישית סיפרה המתלוננת על הארוע נשוא האישום הרביעי, שקרה כשבועיים לפני המקרה האחרון, שאז נכנס המשיב לביתה בלא שהמתלוננת הבחינה בכך. יחד עם המתלוננת היתה באותה עת בדירה אחייניתה בת ה- 19, וכשזו נכנסה לחדר הילדים לפתע הבחינה במשיב. המתלונת הזכירה למשיב שיש לו צו הרחקה ורק בכוח הצליחו השתיים להוציאו מהדירה.

6. יש לציין, כי בכל הנוגע לפריצת המשיב לדירת המתלוננת נשוא האישום השלישי - ישנן שתי עדויות מחזקות, של יהודה ומירי כלפון, שהם זוג חברים שהמתלוננת הזעיקה שיסייעו לה להוציא את המשיב מהדירה.

בנוגע לאישום הרביעי, עדותה של אחייניתה של המתלוננת - מורן כהן - מחזקת את גירסת המתלוננת, הן בנוגע לפריצת המשיב לדירה, הן בנוגע לסרובו לצאת מהדירה למרות צו ההרחקה והן בנוגע לאופן גירושו משם בסופו של דבר.

7. המשיב כופר באינוסה של המתלוננת וטוען שיחסי המין עמה היו תמיד בהסכמה. יחד עם זאת, הוא מודה שפרץ לדירתה של המתלוננת בארוע האחרון, כשאינו יודע מדוע עשה כן, "רציתי לחזור אליה, אולי".
באימרתו הראשונה, אגב, כפר המשיב וטען, כי כלל לא קיים יחסי מין עם המתלוננת, ורק באימרתו השניה הודה בכך וטען שאלה היו בהסכמה, כמו תמיד.

בכל שאר האישומים - כפר המשיב, ואף טען שלא ידע שהוצא צו הרחקה כנגדו בחודש נובמבר 2001.
אגב, בענין זה מצוי בחומר החקירה אישור מסירה של הצו האמור שנמסר לידי אמו של המשיב שהתגוררה עמו באותה עת. האם אף נחקרה בענין זה והודתה, כי היא חתומה על אישור המסירה, אך לדבריה לא פתחה כל מכתב שכזה, לא ידעה שיש צו הרחקה ובודאי שלא מסרה את המכתב למשיב.
לענין זה יש להדגיש, כי לצורך שלב זה של הדיון - די באישור המסירה האמור, כדי לבסס ידיעה לכאורית של המשיב אודות צו ההרחקה, אך לכך מתווספת גם הודעת המתלוננת ששוחחה עם המשיב על הצו בטרם הארוע האחרון, ואף קיימת אימרת האחיינית שאישרה שלפחות שבועיים לפני המקרה האחרון, במהלך הארוע נשוא האישום הרביעי - הזכירה המתלוננת למשיב שקיים צו הרחקה כאמור.

8. מתוך כל האמור לעיל, אין ספק שקיימות ראיות לכאורה מספיקות לשלב זה של הדיון, לצורך ביסוס הרשעה כנגד המשיב.
טענות ב"כ המשיב, כי המתלוננת היא זו ש"רדפה" אחרי המשיב, ושהיא זו שהיתה אובססיבית לגביו והתלוננה כדי להתנקם בו כיוון שמצא חברה חדשה - תתברר במהלך שמיעת הראיות, אם כי כבר כעת ניתן לציין, כי דבר זה אינו עולה בקנה אחד עם התנהגותה - שהרי שנים לא התלוננה כנגד המשיב ואף הפעם לא רצתה להרחיב ולספר הכל כדי לא לפגוע בו.
גירסה זו של המשיב גם אינה תואמת לאימרה שמסרה הגב' לילי כנפו, שהיא יועצת הנישואין שייעצה למשיב ולמתלוננת לפני הגירושין, בשנת 1997. הגב' כנפו מאשרת ששנים לפני הגשת התלונה סיפרה לה המתלוננת על מערכת היחסים האובססיבית של המשיב כלפיה, ועל התעללות נפשית, פיזית ומינית מצידו כלפיה. הגב' כנפו אף הציעה למתלוננת לפנות למשטרה - וזו לא פעלה על פי עצתה.

כך או כך, ראיות לכאורה, כאמור, ישנן למכביר.

9. משכך קבעתי, אין ספק כי קמה חזקת מסוכנות כנגד המשיב נוכח סעיף 21(א)(1)(ג)(4) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), תשנ"ו - 1996, שכן ענין לנו בעבירות אינוס ובעבירות אלימות נוספות, שכולן בוצעו באלימות.

כן קמה עילת מעצר כנגד המשיב נוכח הטענה שהעבירות שמיוחסות לו בוצעו תוך הפרת צווים מביהמ"ש, ונראה על פני הראיות, כי לא ניתן ליתן במשיב אמון, שמא ישוחרר בתנאים וישוב ויפר אותם כפי שהפר את צווי ההרחקה.

הכלל הוא, כי נאשם המבקש לחלץ עצמו מאחיזתה של חזקת הסיכון הקמה כנגדו בשל חשד לביצוע עבירות אינוס שעבר - הנטל המונח על כתפיו כבד ורק במקרים חריגים ביותר יעלה הדבר בידו לייסד את גירסתו (ר' בענין בש"פ 5612/98 דיאב איברהים נ' מ"י, מיום 15/9/98, מפי כב' השופט חשין, וכן ר' בענין בש"פ 2846/96 מ"י נ' גטניו ו- בש"פ 5286/98 אריה שלי נ' מ"י, מפי כב' השופטת ביניש).

10. במקרה שבפני
נו, נוכח האובססיביות הלכאורית שגילה המשיב כלפי המתלוננת, הפריצות שפרץ לביתה, האלימות שחזר וביצע כלפיה ומעשי האינוס שעשה בה - הכל תוך הפרת צווי בימ"ש מעידים כי החלופה שהציע בא כוחו (שחרור בתנאי מעצר בית מלאים בקיבוץ חולתה) אין בה כדי לענות על מטרות המעצר, כשם שסבורה אני שכל חלופה לא תוכל להבטיח את בטחונה ושלומה של המתלוננת באם ישוחרר המשיב.

אשר על כן, אני מורה על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו.
ניתנה היום יח' בטבת, תשס"ב (02 בינואר 2002) במעמד ב"כ המבקשת עו"ד
המשיב וב"כ עו"ד

רויטל יפה-כ"ץ
, שופטת

22538/01בש 055 טובה שרגא








בש בית משפט מחוזי 22538/01 מדינת ישראל נ' גיא כהן (פורסם ב-ֽ 02/01/2002)