פסקי דין על גלידת שטראוס בע"מ | פסקי דין על יגאל רחמני

1299/07 תט     15/12/2009




תט 1299/07 גלידת שטראוס בע"מ נ' יגאל רחמני




1



1



בית משפט השלום ברחובות




15 דצמבר 2009

ת"ט 1299-07 גלידת שטראוס בע"מ
נ' רחמני





בפני

כב' הרשמת
יוכבד גרינוולד

התובעת

גלידת שטראוס בע"מ



נגד

הנתבע

יגאל רחמני





החלטה


בפני
י, התנגדות לביצוע שטר על סך של 57,717 ש"ח, אשר הוגשה לתיק הוצאה לפועל, שמספרו




21-07578-06-6
.

העובדות

1.
המבקש היה הבעלים של חברה בשם שיקה וסאם בע"מ (להלן: "החברה"), שהפעילה מזנון בחוף הים בתל-אביב (צ'ינקי ביץ').

2.
המשיבה
סיפקה מוצרים לחברה.

3.
המשיבה אוחזת בשטר חוב על סך 57,717 ₪, הנחזה להיות חתום על ידי המבקש וטענתה הינה, כי יש בסכום הנקוב בו, כי די לסכם את ההתחשבנות הכספית שבין הצדדים ולפיכך היא תובעת לחייב את המבקש בתשלומו.

טענות המבקש בסיכומיו

1.
המבקש טוען, כי לא חתם על השטר, וכי מדובר בזיוף.

במועד מאוחר יותר, צורפה לתיק חוות דעת של גרפולוג מומחה, אשר מונה על ידי בית המשפט לבחינת הטענה הנ"ל ועל פיה, החתימה המתנוססת על השטר אינה חתימתו של המבקש.

2.
עוד טוען המבקש, כי השטר איננו ממלא אחר התנאים הבסיסיים לצורך הצגתו ודרישתו, שכן, תאריך עריכתו לא נכתב במועד, אלא ככל הנראה נכתב עובר למועד העריכה על ידי המשיבה או מי מטעמה. השטר גם לא נשא תאריך ביצוע, אלא גם הוא, ככל הנראה, הוסף מאוחר יותר (משכך, לטענתו, מדובר ב- שטר בר פירעון עם דרישה- אשר לא הוצג בפני
המבקש).

3.
אין יריבות בין הצדדים, שכן העסקה הינה בין המשיבה לבין חברת שיקה וסאם (שהיתה בבעלותו) ואשר בעסקה זו, סיפקה למשיבה שירותי פירסום, אך לטענתו, אין מקום לחייב אותו באופן אישי בחוב החברה.

4.
עוד לטענתו, המשיבה חבה חוב כספי לחברה, בגין שירותי פרסום אלו ולטענתו, רואה החשבון, שמונה על יד בית המשפט, לצורך בדיקת ספרי החשבונות של הצדדים, לא בדק את ההתחשבנות והקיזוז שיש לעשות בין המשיבה לחברה, בגין סעיף זה, ומשכך אין לקבל את חוות דעתו.

5.
המבקש מוסיף וטוען, כי התחייבותו לשלם באופן אישי את חובה של החברה, כפי שנאמרה על ידו בדיון ביום 10/05/2007, נעשתה בכפוף לכך, שהמשיבה אף היא, תעמוד בהתחייבויותיה, שכן ברישא של התחייבות זו הוא ביקש, כי הבירור ייעשה בנוכחותו של מר ארז בן אפרים, אותו הוא מכיר מעבודתו עם המשיבה וכי בנוסף, בהמשך להתחייבות זו ביקש ב"כ המבקש כי "במידה ולא תהיה הסכמה בין הצדדים לגבי יתרת החוב או גובה החוב, אנו מבקשים לשמור לעצמנו את כל הטענות הנוספות כפי שהעלנו בהליך זה". ואכן בפועל הצדדים לא הגיעו להסכמה באשר לקיום החוב ו/או גובהו, ועל כן התנגדותו לביצוע השטר בעינה עומדת.

טענות המשיבה בסיכומיה

1.
לטענת המשיבה, התחייבות המבקש בדיון מיום 10/05/2007, לשלם באופן אישי כל חוב שיימצא שחבה החברה, הינה הסכמה דיונית המחייבת את המבקש.

2.
כנגד טענת זיוף החתימה טוענת המשיבה, כי המבקש איננו אדם זר לעסקה, וכי חתימה על השטר, הן של שותפו והן של שלוחו, מחייבת את המבקש באופן אישי. ובהקשר זה מצטטת:
"עצם העובדה כי צד אינו חתום על שטר איננה שוללת, אפריורי, את חבותו השטרית".

3.
בנוסף, לאור הצהרתו של המבקש, וחרף הסתייגות בא כוחו, המחלוקת הכספית הועברה לבדיקת מומחה חשבונאי (להלן:"המומחה") שמונה על ידי בית המשפט, על מנת שיברר את החוב וגובהו. ואכן בבדיקה שערך המומחה נמצאה התאמה מלאה בין ספרי החשבונות של הצדדים, אשר אישרה קיומו של החוב דנן.

דיון ומסקנה

לאחר שבחנתי את עמדות הצדדים ודבריהם לפרוטוקול כפי שנאמרו בדיונים, שהתקיימו בפני

וכן נדרשתי לסיכומיהם, הגעתי לכלל מסקנה כי יש מקום לקבל את בקשת הרשות להתגונן וזאת מהנימוקים כדלקמן:
המחלוקות שבין הצדדים נוגעות לסוגיות כמפורט:

א.
גובה החוב למשיבה.
ב.
החבות בתשלום נוכח טענת הזיוף שהעלה המבקש.

אתייחס לטענות אלו להלן על פי הסדר שלעיל.

1.
לענין גובה החוב:
בהסכמת הצדדים, מינה בית המשפט מומחה לצורך בדיקת גובה החוב.
חוות דעת המומחה אשר הונחה בפני
בית המשפט קבעה כי קיימת התאמה בין הנתונים בספרי החשבונות של שני הצדדים ואישרה את הסכום הנתבע.
אלא שלטענת המבקש לא היה בכך די. לטענתו היתה קיימת בין הצדדים הסכמה עקרונית, על פיה הוא נתן למשיבה שרותי פרסום בחוף הים בו הוא הפעיל את המזנון (בחוף "צי'נקי ביץ'") ובתמורה לכך, אמורה היתה המשיבה, לזכות אותו בסכומים מסויימים, הן בדרך של מתן הנחה והן בדרך של מתן הטבה.

2.
אני מצטטת מסעיף 15 לבקשה:
"אני איני מפעיל כיום כבר את המזנון אבל עוד בתקופה בה הפעלתי אותו (2005) התחייבה שטראוס (באמצעות מר ארז בן אפרים שהוא מנהל סעיף תל אביב והמרכז של שטראוס) לתת לחברה הרוכשת, הנחה בשעור 30% שמתחלקים כדלקמן: 16% הטבות ו- 14% הנחות. במקביל התחייב ארז לתת לחברה 15,000 ₪ עבור "ניירות" (פרסום
של שטראוס בשטח), 5,600 ₪ עבור קירור בלנדרים, 5,600 ש"ח עבור הנחות, 11,400 ₪ עבור הנחות נוספות".
3.
בתמיכה לטענה זו, צירף המבקש לתצהירו מסמך, (נספח "ג"), הנושא לוגו של חברת "שטראוס" ובו נקובים מספרים וסכומים, שלטענתו מאשרים גירסה זו.

4.
לטענתו של המבקש, אין בידיו את ההסכם שבין הצדדים, אולם לשיטתו, לאחר בדיקת כל הנתונים "ניתן יהיה לראות בקלות כי אין ולא קיימת יתרת חוב לשטראוס בגין רכישת המוצרים, אלא להיפך, וכי אין ולא היה מקום כלל למלא את שטר החוב או להגישה לביצוע... וכי עובדה זו, גם מסבירה מדוע לא נשלחה אלי כלל הודעת דרישה לתשלום או הודעת חילול...".

5.
כאמור בפיו של המבקש הטענה, כי אין בחוות הדעת של המומחה, כפי שהובאה בפני
בית המשפט, כל התייחסות לטענה זו וכי המספרים והסכומים הנובעים ממנה, לא באו בה לידי ביטוי כלל.

6.
מאידך, לטענת המשיבה מיצתה חוות הדעת החשבונאית את כל המחלוקות וכי היא אישרה את יתרת החוב בסך של 57,717 ₪, הנקובה בבקשת הביצוע.

7.
לדיון שהתקיים ביום 12/10/2009 זומן המומחה להיחקר על חוות הדעת אך למרבה הפלא ויתר המבקש על חקירתו.

8.
על משמעות חוות דעת מומחה מטעם בית המשפט נאמר רבות והכלל שנקבע הינו כי הנטיה היא שלא לסטות מחוות דעתו של מומחה מטעם בית המשפט בהעדר טעות בולטת.

אני מפנה לע"א 3056/99 שטרן נ. המרכז הרפואי על שם חיים שיבא, פד"י נו(2) 936, 949 (2002):

"משממנה בית המשפט מומחה על מנת שחוות דעתו תספק לבית המשפט נתונים מקצועיים לצורך הכרעה בדיון, סביר להניח שבית המשפט יאמץ ממצאיו של המומחה אלא אם כן נראית סיבה בולטת לעין שלא לעשות זאת. אכן עד מומחה כמוהו ככל עד. שקילת אמינותו מסורה לבית המשפט ואין בעובדת היותו מומחה כדי להגביל את שיקול דעת של בית המשפט. אך כאמור לא יטה בית המשפט לסטות מחוות דעתו של המומחה בהעדר נימוקים כבדי משקל שיניעוהו לעשות כן...".

9.
בבקשת הרשות להתגונן, הטיל המבקש את כובד משקלו לסוגית גובה החוב. יתרה מכך, במהלך הדיון מיום 1/5/2007 הוא נטל על עצמו את האחריות לתשלום החוב, במידה ויימצא כי טענתו לענין גובה החוב תימצא כנכונה ותאושר על ידי המומחה.

אני מפנה לעמוד 5 לפרוטוקול הדיון שורה 18, בו הצהיר המבקש כדלקמן:

"אני מבקש שהבירור יהיה בנוכחות של מר ארז בן אפרים שאותו אני מכיר מעבודתי מול המשיבה ואיתו סיכמתי. בכל מקרה אני מצהיר שאם יש חוב לשיקה וסם, הוא ישולם על ידי באופן אישי".

10.
לאחר שבחנתי את טענותיו של החייב והראיות שבידיו, אני סבורה, כי סוגיית גובה החוב מוצתה והוכרעה בחוות הדעת שהגיש המומחה אשר מונה על ידי בית המשפט.

חוות דעת זו אישרה את גובה החוב הנקוב בבקשת הביצוע, כאשר מנגד טענותיו של המבקש, כנגד חוות דעת זו, לא נתמכו בחישובים נגדיים מטעמו.

11.
גם אם הגיש המבקש את המסמך, נספח ג' להתנגדות, ותלה בו את יהבו, הרי שהמבקש החמיץ את ההזדמנות, שניתנה לו, לחקור את המומחה ו/או את נציגי שטראוס שהוזמנו לדיון שנקבע ליום 12/10/2009, בדבר המשמעות הכספית שיש למסמך זה על חוות הדעת ועל גובה החוב בבקשת הביצוע.


עיון בפרוטוקול הדיון הנ"ל מעלה, כי לדיון זה התייצבו מר אדלר ישראל רואה החשבון וכן נציגי המשיבה, מר ארז בן אפרים (מנהל סניף תל אביב והמרכז של המשיבה, במועד הרלוונטי), מר ארז וקס (רואה החשבון אצל התובעת).

כאמור לעיל, יצויין טענתו העיקרית והיחידה של המבקש, בסעיף גובה החוב, היתה כי לאורך כל דרך ההתדיינות שבין הצדדים, לרבות במסגרת עריכת חוות הדעת של המומחה, לא באו לידי ביטוי ההסכמות אליהם הגיע עם מר ארז בן אפרים, אשר במועד הרלוונטי ניהל את סניף המשיבה.

אך למרבה הפלא ומטעמים, שאינם ברורים לי, לא ניצל זה את ההזדמנות שניתנה לו לחקור את מר ארז בן אפרים, על המסמך (נספח "ג"), שצורף לבקשתו.

מפי בא כוחו, במהלך הדיון, צוין בפרוטוקול כדלקמן:

"אני לא מבקש לחקור את נציגי שטראוס שנמצאים כאן..."
(עמוד 19 בשורות 25-26 לפרוטוקול הדיון מיום 12/10/2009)

אמירה זו חזרה על עצמה, במהלך הדיון, מספר פעמים, חרף העובדה כי בית המשפט הבהיר לבא כח המבקש תוצאות אי ביצוע החקירה לנציגים אלו.

משכך, אין לו למבקש להלין אלא על עצמו בלבד.

בנסיבות אלו, אני דוחה את ההתנגדות בסוגיית גובה החוב.

12.
זאת ועוד, עיון בסיכומי המבקש מעלה כי הוא לא שב על טענותיו לענין גובה החוב פרט לטענה כללית בסעיף 10 לסיכומים, על פיה:

"חוות דעתו של רואה החשבון שמונה מטעם בית המשפט לא בדקה את כלל ההתחשבנות בין המשיבה לבין החברה ועל כן אין בה כדי להעיד על חובה של החברה כלפי המשיבה".

אני סבורה, כי טענה זו לא פורטה באופן נדרש ואף לא הוכחה בראיה כלשהי. המבקש לא השכיל להציג גירסה נגדית מפורטת הנתמכת במסמכים ורק הסתפק באמירה הכללית שלעיל.
אשר על כן אני דוחה את הבקשה בסוגיית גובה החוב.

13.
עם זאת, אני סבורה כי אין בכך כדי להכריע את גורלה של בקשת הרשות להתגונן שבפני
י.

בד בבד, עם טענת גובה החוב העלה המבקש והחזיק לכל אורך הדרך בטענה כי השטר שהוצג לבית המשפט לא נחתם על ידו. ובמילים אחרות בפיו, טענת זיוף.

טענתו העיקרית של המבקש, בכתבי טענותיו, הינה, כי הוא אינו חתום על השטר ואשר על כן
לא ניתן לחייבו על פיו.

14.
בתמיכה בטענתו זו, המציא המבקש חוות דעת של גרפולוג (שמונה על ידי בית המשפט), אשר קבע כממצא, כי החתימה על גבי השטר אינה חתימתו של המבקש.

15.
בתשובתה טוענת המשיבה, כי:

"אין מדובר באדם זר לעסקה וכי הלכה פסוקה היא כי עצם העובדה כי צד אינו חתום על שטר אינה שוללת אפריורי את חבותו השטרית. גם שותף שאינו חתום וגם השולחיו אף אם שלוחו בלבד חתם... קיים הסכם עם חותמת עסקו של המבקש ואין לכך כל התייחסות ודי בכך כדי לדחות את בקשתו לגופה"
(מפנה ל

פסק דין
בענין רינסקי).

16.
איני מקבלת את עמדת המשיבה.

סעיף 22 לפקודת השטרות (נוסח חדש) קובע כדלקמן:

"(א). אין אדם חב בתור מושך או מסב או קבל של שטר אם לא חתם עליו בתור אחד מאלה" .

דהיינו, סוגיית זהות החתימה הינה בבסיס בקשת הביצוע. כל עוד לא יוכח כי מושך/מסב/קבל של שטר הינם אלו כנגדם מתנהל הליך הביצוע, לא ניתן לחייבם על פיו.

17.
אני מוצאת בתגובתו של ב"כ המשיבה, כאמור לעיל, תשובה רפה בלבד, כנגד טענה זו.

טענתו, כי אין מדובר באדם זר לעסקה, אינה רלבנטית בשלב הזה.

גם בסיכומי המשיבה לא מצאתי טענה, על פיה ניתן לייחס החתימה על גבי השטר למבקש.

כמו כן, לא הועלתה כל גירסה נגדית לטענת הזיוף. כל שנטען בפני
י הינו, כי השטר נושא חותמת עסקו של המבקש וכי די בכך, על מנת לדחות את ההתנגדות.

איני מקבלת את הטענה.

18.
בשלב זה של הדיון, לא ברור ולא הובהר לי על ידי מי הוטבעה החותמת שעל גבי השטר ומי חתום עליו.

עובדות אלו מצוינות, כנראה בידיעתה של המשיבה, אשר הציגה את השטר לביצוע, אך היא לא טרחה להציגן.

19.
באשר לטענת זיוף, אותה מעלה המבקש, נקבע, כי עסקינן בטענה מהותית אשר מעבירה את נטל הראיה מהנתבע לתובע.

וראה בענין זה ספרו של כבוד השופט בר-אופיר "סדר דין מקוצר בהלכה הפסוקה", מהדורה שמינית, 2006, בעמוד 244 כדלקמן:

"בתביעה המבוססת על שטר נטל ההוכחה הוא בדרך כלל על נתבע הטוען לאי חבותו על פי השטר ומשום כך עליו להתחיל בהבאת ראיותיו, אלא אם כן הוא טוען שהחתימה המופיעה בשטר איננה שלו. אולם תובע לפי שטר הטוען כי אדם חתם על שטר בתור ערב ולא בתור מושך או קבל, חייב להוכיח טענה זו ועליו להתחיל בהבאת ראיותיו. כלומר, על אוחז השטר להגיש את השטר עליו מופיעות מעל חתימת בעל הדין, מילים האומרות כי חתם בתור ערב. בעצם הגשת השטר כבר התחיל התובע בהבאת ראיותיו". (ע"א 537/63 משרי נ. לופינסקי ואח', פד"י יח' (2) 221 "וכן כשהנתבע מכחיש כי חתימותיו היו מלוות בגמירת דעת לערוב כי אז מוטל הנטל על התובע להוכיח את גמירת הדעת לענין הערבות... כאשר הנתבע טוען לא חתמתי, רובץ על התובע נטל הראיה שהנתבע אכן חתם על השטר (ע"א 232/77 רוזנברג נ' עמנואל אברמוב פד"י לב'(2) 197, 199, 201 ובמילים אחרות: לאחר שהנתבע כופר בחתימתו על השטר, על התובע להוכיח את אמיתות החתימה (ע"א 316/79 חמדן נ' ליאני ואח') פד"י לד'(2)314). כלל זה נובע מכלל רחב יותר שלפיו נטל השכנוע להוכחת על מרכיביה של התביעה מוטל על תובע. חתימת הנתבע על המסמך הרלבנטי חיונית היא להוכחת חבותו לפי המסמך והיא בגדר "עמוד התווך" של התובענה. לנוכח הכלל האמור חייב התובע לשכנע כי החתימה על המסמך הינה חתימתו של הנתבע"
(ע"א 5293/90 בנק הפועלים נ' שאול רחמים פד"י מז'(3)240, 261.

20.
משכך, הנני מקבלת את טענת הזיוף, הנתמכת בחוות דעת המומחה הגרפולוגי, וקובעת, כי יש בטענה זו כדי להכריע את הכף בהליך שבפני
י ודי בה על מנת שבקשת הרשות להתגונן תתקבל.

21.
אני מפנה להלכה על פיה בשלב זה של ההליך די לו למבקש להציג ראשית ראיה בלבד התומכת בגירסתו, על מנת שבית המשפט יפתח שעריו בפני
ו. (ראה ספרו הנ"ל של בר אופיר בעמוד 199 וההלכות המצוטטות שם).

22.
באשר להתחייבותו של המבקש לשאת בחוב, באופן אישי, במידה ויימצא כי אכן קיים חוב, כפי שזה בא לידי ביטוי בפרוטוקול הדיון מיום 10/5/2007.

ב"כ המשיבה אוחז בהתחייבות זו כעילה לדחות את הבקשה וזאת נוכח ממצאי חוות הדעת החשבונאית שהוגשה לתיק. עם זאת, ומנגד, טוען המבקש כי ההתחייבות האישית ניתנה בהסתייגות כי גובה החוב שיימצא יהיה מוסכם עליו ובכל מקרה הוכפפה האמירה הנ"ל לשמירת כל יתר טענותיו של המבקש ובעיקר בטענת הזיוף.

לאור העובדה כי דחיתי את בקשת הרשות להתגונן בסוגיית גובה החוב, אני מקבלת את עמדתה של המשיבה, על פיה, יש "לתפוס" את המבקש על פי הסכמה דיונית זו, אולם זאת אך ורק במידה
ויוכח בהליך העיקרי "כי יש חייב שניתן לחייבו" ולאחר שתובהר סוגיית זהות החותם על גבי השטר.


סוף דבר

1.
בקשת הרשות להתגונן בסוגיית גובה החוב, נדחית.


2.
בקשת הרשות להתגונן בטענת הזיוף, מתקבלת, ואשר על כן מוחלף נטל הראיה בהליך העיקרי.

3.
נוכח קביעתי שלעיל, לא דנתי בסוגית המועד בו הוגשה בקשת הרשות להתגונן , והאיחור הנטען על ידי המשיבה, זאת לאור ההלכה, על פיה יש בטיב הטענות המועלות על ידי המבקש להוות את "הטעם המיוחד" הנדרש להארכת המועד (ראה פסק דינה של כב' השופטת דורנר ברע"א 3588/00 אלפונסו מכלוף נגד אברהם סעדיה, פורסם במאגר תקדין) וכן את דברי כב' השופטת ארבל בפסק הדין רע"א 7931/06 יהושע ולדהורן נ' הבנק הבינלאומי הראשון בע"מ (פורסם באתר נבו).

4.
אני קוצבת הוצאות הליך זה בסך של 2,500 ₪ + מע"מ, בהתאם לתוצאות בהליך העיקרי.



ניתנה היום,
כ"ח כסלו תש"ע, 15 דצמבר 2009, בהעדר הצדדים.








הוקלד על ידי ריקי גירוני







תט בית משפט שלום 1299/07 גלידת שטראוס בע"מ נ' יגאל רחמני (פורסם ב-ֽ 15/12/2009)