פסקי דין על דקלה שלג כהן | פסקי דין על איתי כהן | פסקי דין על שלי אורן | פסקי דין על גיל אורן | פסקי דין על הראל חברה לביטוח |

1902/09 תק     04/12/2009




תק 1902/09 דקלה שלג כהן, איתי כהן נ' שלי אורן, גיל אורן, הראל חברה לביטוח בע"מ




4



4

בית משפט לתביעות קטנות ברחובות



14 דצמבר 2009

ת"ק 1902-09 דקלה שלג כהן
ואח' נ' שלי אורן
ואח'






בפני

כבוד השופט
גדעון ברק


התובעים

1
.
דקלה שלג כהן
– ת.ז. 40123499
2. איתי כהן
– ת.ז. 025489998


נגד


הנתבעים

1. שלי אורן

2. גיל אורן
3. הראל חברה לביטוח בע"מ




פסק דין




1.
א.
התובע 2 (להלן: "התובע") נהג במועד הרלוונטי ברכב אשר בבעלות התובעת 1 (להלן: "התובעת") והנתבעת
1 (להלן: "הנתבעת") נהגה ברכב בבעלות הנתבע 2 (להלן: "הנתבע").

שני כלי הרכב היו מעורבים בתאונת דרכים ולפי טענת התובעים רובצת האחריות לקרות התאונה ולנזק שנגרם לרכב התובעת על הנתבעת – זאת משום שלטענת התובעים, נסע התובע ברח' רוזנסקי בראשון לציון, כאשר לפתע הגיחה הנתבעת לצומת תוך כדי שאינה מצייתת לתמרור "האט ותן זכות קדימה" שבכיוון נסיעתה, התפרצה לצומת ופגעה בעוצמה ברכב התובעת.


ב.
כפי שעולה מחוות הדעת של השמאי אשר צורפה לכתב התביעה, נגרם לרכב התובעת נזק ממשי בסך של 10,969 ₪ בתוספת סך של 1,000 ₪ שכ"ט שמאי, ברם התובעים לא טרחו לציין ולפרט בכתב התביעה, שהמבטחת פיצתה אותם על חלק הארי מהנזק ואילו תביעה זו הוגשה בגין נזקים, אשר לדעת התובעים נותרו הנתבעים חייבים – נזקים המגיעים לסך של 4,921.25 ₪ הכולל: קיזוז שלא כדין של 25% רשלנות תורמת בסך של 3,111.25 ₪, קיזוז שלא כדין שכר טרחת שמאי בסך של 310 ₪, עוגמת נפש,טרדה,אובדן זמן,טלפונים ונסיעות ותשלום בגין 2 ימים בהם הרכב שהה במוסך ואי הנוחות אשר נגרמה בשל כך בסך 1,000 ₪ ושכ"ט עו"ד בצירוף מע"מ בגין ייעוץ משפטי וניסוח כתב התביעה בסך של 500 ₪.

2.
הנתבעים טוענים, שהעובדות מצביעות על כך, שלתובע אשם תורם לתאונה עקב נהיגתו הרשלנית והבלתי זהירה – זאת לאור הטענות הבאות:


א.
ביום האירוע היה מזג אוויר סוער והנתבעת עצרה את רכבה בכניסה לצומת על מנת לבחון את הדרך ולוודא שהיא פנויה ומשהבחינה שהדרך פנויה החלה לחצות את הצומת ורכב התובעים חלף על פני הנתיב הראשון וכמעט וסיים לחלוף על פני הנתיב השני, כאשר לפתע נפגע מרכב הנתבעת אשר נסע במהירות מופרזת תוך התפרצות לצומת ופגע בדופן אחורית ימנית של רכבם.


ב.
מעוצמת המכה הסתובב רכבם ונהדף אל עבר אי תנועה.

3.
בתחילה עלי לציין, שעל תובע לפרט את תביעתו ולא להשאיר את מלאכת החישובים לבית המשפט. תובע גם חייב לגלות בכתב התביעה מה סכום הנזק שנגרם בפועל, מה סכום שקיבל מהמבטחת ומהי היתרה הבלתי מסולקת ולא להשאיר עובדות לוט בערפל – במיוחד כאשר התביעה מנוסחת על ידי עו"ד.

מכל מקום, כפי שציינתי לעיל, העולה ממסמכי התביעה הוא, שהנזק שנגרם לרכב התובעים הוא בסך של 11,883 ₪ (כולל חישוב בגין ירידת ערך) ומצלום השיק שנשלח לתובעת עולה, ששולם לה סך של 9,333.75 ₪ ומכאן, כנראה נוצרה יתרה בלתי מסולקת בסך של
2,549.25 ₪ ולא 3,111.25 כרשום בסעיף 14 לכתב התביעה.

הטעות ברישום הסך של 3,111.25 ₪ ולא 2,549.25 ₪ נובעת מכך שהתובעים לקחו בחשבון את הפרש שכ"ט השמאי פעמיים (פעם נכלל הפרש זה בסכום של 3,111.25 ₪ ופעם נתבע סכום ההפרש בנפרד בסעיף 14 לכתב התביעה).

לכן, אמור מעתה כי היתרה הבלתי מסולקת אשר לא שולמה לתובעים היא 2,549.25 ₪ ועוד הפרש של 310 ₪ של שכ"ט שמאי ובסך הכל 2,859.25 ₪ בלבד.

לסכום זה יש להוסיף את פריטי הנזק הנוספים שנתבעו על ידי התובעים, קרי 1,000 ₪ בגין אותה רשימה המרכיבה סכום זה וכן שכ"ט עו"ד בסך של 500 ₪ ובאופן כזה יש להעמיד את סכום התביעה על סך כולל של 4,359 ₪ בלבד (הרשיתי לעצמי להפחית את ה- 25 אגורות).

(ראה סעיף 14 לכתב התביעה לעומת מכתב הקיזוזים מיום 16.4.09 שהוצא על ידי הנתבעת 3 ואשר צורף לכתב התביעה.

מהאמור לעיל, צא וראה כמה זמן היה נחסך מבית המשפט אילו היו התובעים עושים מלאכתם כיאות ומפרטים בכתב התביעה את כל הנוגע לסכומי הנזק.

4.
על מנת להגיע למסקנה ולפסק הדין לגופו של עניין, עיינתי בכתבי הטענות ובעדויות הצדדים המעורבים בתאונה וכן במסמכים שצורפו לכתבי הטענות ולאחר ששקלתי את חומר הראיות ומאחר והשאלה השנויה במחלוקת נותרה, האם בדין קיזזה הנתבעת 3 את הסכומים שקיזזה, אני מחליט כדלקמן:


א.
כפי שעולה מעדות התובע, אירעה התאונה באמצע הצומת, זאת לאחר שהנתבעת הגיחה מתמרור "האט ותן זכות קדימה".

התובע גם הסביר את קרות התאונה באמצעות תרשים ת/1, ממנו עולים כיווני הנסיעה ומקום התאונה אשר סומן ב-
x
.

לאור הפגיעה ברכב התובעת, אני מקבל את עדותו של התובע כי אכן כניסתה של הנתבעת לצומת הייתה בחוסר זהירות ובחוסר תשומת לב מספקת, שכן, ראשית, היה לפניה תמרור "האט ותן זכות קדימה" ולכן היה עליה להמתין עד שתוודא אם באמת הכניסה לצומת אפשרית מבלי להפריע למשתמשים האחרים להשתמש בדרך. שנית,
מקומות הפגיעה ברכבים מתיישבים עם המסקנה, שרכב הנתבעת פגע ברכב התובעת, אשר כבר נכנס עם חזית הרכב לתוך הצומת.

לכן, במקרה זה, אכן מירב האחריות לקרות התאונה רובצת על הנתבעת.


ב.
יחד עם זאת, מסכים אנוכי לטענת הנתבעת 3, כי במקרה זה יש בהחלט לייחס רשלנות תורמת גם לתובע ואני מקבל את הקביעה כי העובדות מצביעות על כך, שרשלנות תורמת זו מגיעה לכדי שיעור של 25% ולכן בדין הופחת לתובעים שיעור זה מסכום הנזק הממשי.

התובעת העידה, שעקב החלקת הנתבעת, לקחה הנתבעת את כל חזית רכב התובעת. עובדה זו, אכן מצביעה על כך שגם התובע נכנס לצומת או למצער, החל להיכנס לצומת מבלי להבחין ברכב הנתבעת שכבר היה קרוב אליו – מה עוד שהתובע מציין שהנתבעת נכנסה לצומת במהירות מופרזת.

5.
לאור האמור לעיל ולאור מיקום התאונה אני קובע כי אכן יש לייחס לתובע רשלנות תורמת בשיעור של 25% - על פי נימוקים שפורטו לעיל ולכן יש לבחון עתה מהי היתרה הבלתי מסוקלת שעל הנתבעים לשלם לתובעים.

בבואי לקבוע את הסכום שעל הנתבעים לשלם לתובעים, יש לבחון את מידת ההוכחה לגבי כל סכום הנתבע בתביעה ובעניין זה, אני קובע כי התובעים לא הוכיחו אף סכום מהסכומים הנתבעים בסעיף 14 לכתב התביעה, למעט הפרש שכ"ט השמאי – שלגביו אני קובע שעל הנתבעים לשלם לתובעים את ההפרש שלא שולם להם.

באשר לסכום הנתבע של 1,000 ₪ - תובע לא יכול להגיש לבית המשפט "רשימה" של פריטי הוצאה מבלי לפרט מהי ההוצאה לגבי כל פריט ופריט. תביעת סכום כללי הכולל מספר מרכיבים מבלי לפרט מה הנזק לגבי כל פריט ופריט – לא יכולה להתקבל וחייבת להידחות.

באשר לסכום הנתבע עבור שכ"ט עו"ד – לא הוכיחו בחשבונית כלשהי, כי אכן שילמו בעד הייעוץ עבור תביעה זו את הסך של 500 ₪.

באשר לסכום ההפרש בגין שכ"ט שמאי – לא מצאתי שהייתה הצדקה להפחית מהסכום שקבע השמאי – גם אם סבורה הנתבעת 3 שהסכום הוא מוגזם.

בעניין זה, כבר כתבתי פעמים מספר בפסקי דין, שקביעת שמאי את שכר טרחתו אינה תלויה בתובעים ולתובע אין כל נגיעה בקשר לקביעת שכרו של השמאי.

אם השמאי הגזים – יש לפנות אליו ולהפנות תשומת לבו לכללים לפיהם חייב שמאי לקבוע שכרו ואם שמאי איננו צמוד לאותם כללים – על חברות הביטוח לפנות למוסדות המוסמכים על מנת להביא – סוף סוף- לאחידות בקביעת שכר טרחת שמאי ושלא כל שמאי יקבע שכר כפי שעולה על דעתו.

לכן, אני מחייב את הנתבעים, כולם ביחד ו/או כ"א מהם בנפרד, לשלם לתובעים סך
של 310 ₪ - הפרש שכ"ט שמאי – בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כחוק מיום הגשת התביעה – 10.8.09 – ועד התשלום בפועל.


יתרת סכום התביעה נדחית – בשל הנימוקים אותם פירטתי לעיל.


כמו כן, אני מחייב את הנתבעים, באופן סולידרי, לשלם לתובעים הוצאות משפט בסך של 200 ₪ בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כחוק מהיום ועד התשלום בפועל.

ניתן היום 4.12.09 (יז' בכסלו התשמ"ע) בהיעדר הצדדים והמזכירות תעביר העתק פסה"ד לכ"א מהצדדים.
(שליחת פסה"ד התעכב זמן מה בשל שביתת הקלדניות ונשלח ביום
כ"ז כסלו תש"ע, 14 דצמבר 2009).














תק בית משפט לתביעות קטנות 1902/09 דקלה שלג כהן, איתי כהן נ' שלי אורן, גיל אורן, הראל חברה לביטוח בע"מ (פורסם ב-ֽ 04/12/2009)