פסקי דין על מינקין סטיב | פסקי דין על שר הפנים - מר אברהם פורז

233/03 עמנ     31/12/2003




עמנ 233/03 מינקין סטיב נ' שר הפנים - מר אברהם פורז





מינקין סטיב

בעניין:
המערער
זילברברג

ע"י ב"כ עו"ד
נ ג ד
1. שר הפנים - מר אברהם פורז

2. מדינת ישראל

המשיבים

אזרחי (עו"ד לוי)
ע"י פרקליטות מחוז ת"א -
פסק דין
1. זהו ערעור מנהלי על החלטת ביה"ד לביקורת משמורת (להלן: "בית הדין") מיום 21.10.03 אשר אישר צו משמורת מיום 24.9.03 ודחה את בקשת המערער לשחרורו.

העובדות
2. א. המערער הוא יהודי, לטענתו, אב ל- 2 בנות יהודיות, אזרחיות
ותושבות ישראל.

ב. המערער הגיע לפני כשנתיים לישראל ולטענתו ביקש עוד בספטמבר 2001 אזרחות ישראלית ורק לאחר כשנתיים ניתנה החלטה הדוחה את בקשתו.

עוד, לטענת המערער, הוא היגר בשנת 1976, בהיותו בן 12, עם הוריו ואחיו מברית המועצות לארצות הברית.
במשך השנים ביקר בישראל מספר פעמים והוליד כאן שתי בנות.
ביום 6.8.01 הגיע לישראל במטרה להשתקע בה סופית.
ג. ביום 7.10.01 שהה המערער עם בתו ואימה במסעדה ביפו והיה מעורב בארוע תקיפה אשר בסופו נפטר אחד המעורבים.
ביום 28.10.01 הוגש בבית המשפט המחוזי בת"א כתב אישום כנגד המערער המייחס לו עבירה של חבלה חמורה.
לאחר פטירת הקורבן תוקן כתב האישום לעבירת הריגה.

ד. ביום 23.4.02, במסגרת הסדר טיעון, הורשע המערער בעבירה של גרימת מוות ברשלנות וביום 2.10.96 נגזרו עליו 36 חודשי מאסר מהם 21 חודשים לריצוי בפועל.

ה. ביום 15.9.03 הועלה עניינו של המערער בפני
ועדת השחרורים שליד שרות בתי הסוהר.
ביום 30.9.03 ניתנה החלטה המורה על שחרור המערער על תנאי בתנאים שהוצגו ע"י ב"כ היועה"מ ובכפוף לקיומו של צו המשמורת הקיים נגד המערער.

כתוצאה מצו המשמורת נשאר המערער בכלא והוא שוהה במשמורת עד היום.

3. א. ביום 24.9.03 הגיע אל המערער נציג משיב 1 ובסיומו של השימוע
הוצא צו משמורת כנגד המערער.

ב. יומיים לאחר מכן, ביום 26.9.03 הגיש המערער עתירה לבג"צ (בג"צ 8743/03) בה התבקש בית המשפט הגבוה לצדק, בין היתר, להורות למשיבים לבוא וליתן טעם מדוע לא יקבלו את בקשת המערער לקבלת תעודת עולה ואזרחות ישראלית (נספח ב' לעתירה).

ג. עם הגשת העתירה התבקשו שני סעדי ביניים: האחד האוסר על גירושו של המערער מישראל (צו שניתן ע"י ביהמ"ש העליון), והשני - שחרור המערער וביטול צו המשמורת.
בהחלטה מיום 2.10.03 (נספח ה' לעתירה) החליט ביהמ"ש העליון כי נושא ביטול צו המשמורת ראוי שיתברר בפני
בית הדין.

ד. ביום 8.10.03 נערך דיון בבית הדין ובהחלטה מאותו יום החליט בית הדין (עו"ד שרה בן שאול וייס) על אישור צו המשמורת עד הגשת טענות הצדדים בכתב תוך 7 ימים (נספח ו' לעתירה).

ה. ביום 21.10.03 ניתנה ע"י בית הדין החלטה הדוחה את בקשת העותר לשחרור בערובה (נספח א' לעתירה).

ו. על החלטה זו הוגש ערעור מנהלי זה.

4. טיעוני המערער
א. לאור חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו (להלן: "חוק היסוד") ולאור העקרונות שהודגשו בפסיקה, על בתי המשפט לפרש הוראות חוק הפוגעות בחירותו של אדם באופן שחירותו לא תיפגע, אלא במידה המזערית הנדרשת.

ב. טעה בית הדין אשר התעלם משינוי מגמות הפסיקה לאחר שנחקק חוק היסוד ודן במערער מתוך הנחה כי הכוח השלטוני הוא הקובע את זכויותיו של המערער (ס' 28 לערעור).

ג. המערער פנה לראשונה למשרד הפנים בספטמבר 2001 ועד 17.9.03 נמנע המשיב מלפעול בעניינו ורק בשל כך, לטענת המערער, הוא שוהה כיום באופן בלתי חוקי בישראל.

ד. החזקת המערער במשמורת איננה מידתית, הוא שהה במאסר מיום 13.10.02 ועד 3.10.03 ועקב צו המשמורת שניתן לגביו לא שוחרר כלל.

שחרורו בערבות ממשמורת עד לאחר הכרעת בג"צ בעתירתו יהא מידתי והולם ויאזן בין זכותו לחרות ובין אינטרס המשיבים כי יצא את הארץ, אם תידחה עתירתו בבג"צ.

ה. המערער מוכן להעמיד את הערבויות אותן מסר בהתאם להחלטת ועדת השחרורים לטובת שחרורו בערובה ממשמורת, ולחילופין ליתן ערבות נוספת של אזרח ישראלי.
עוד מתחייב המערער לצאת את ישראל לאחר מתן הכרעה בעתירתו בבג"צ, אם יוחלט שלא להעניק לו אזרחות ישראלית.
ו. ביום 7.8.01 פורסם חוק הכניסה לישראל (תיקון מס' 9), התשס"א -2001, הקובע, בין היתר, כי שוהה שלא כדין יוחזק במשמורת עד ליציאתו מישראל או עד הרחקתו ממנה, אלא אם כן שוחרר בערבון כספי, בערבות בנקאית או בערובה מתאימה אחרת.
לטענת המערער תיקון זה המורה על החזקת שוהה שלא כדין במשמורת אינו עומד בדרישת ס' 8 לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו בהיותו פוגע בזכות יסוד של המערער לחרות ומשום כך הוא בטל.

ז. המערער איננו מסוכן ולא ניתנה לעובדה זו משקל ראוי.

ח. מאחר ויש קושי לאתר מדינה אליה ניתן לגרש את המערער יש מקום לאפשר לו לשהות בישראל עד להחלטה בעתירה שהגיש בבג"צ.

ט. המערער מונה שורה של טעויות בהחלטת ביה"ד למשמורת כמפורט בס' 57-59 לעתירה.

5. טיעוני המשיבים
א. המערער בחר שלא לשתף פעולה עם משרד הפנים בבחינת עברו, לרבות שלילת אזרחותו בארצות הברית וההרשעות הקיימות נגדו.
המערער גם שיקר למשרד הפנים ולבית הדין למשמורת ביחס לעברו הפלילי ולנסיבות ביטול אזרחותו.
בבחינת העובדות הנוגעות למערער רב הנסתר על הנגלה ועד כה לא הובהרו ע"י המערער באילו עבירות הורשע ומה היו הנסיבות באותם מקרים.

המערער העלים מידע אודות עברו הפלילי בעת שחתם על בקשתו למעמד עולה בה הצהיר כי אין לו עבר פלילי.

ב. המשיבים מבקשים להורות למערער במסגרת ערעור זה לפרט את מלוא עברו הפלילי, הן ברוסיה והן בארה"ב, להעביר למשרד הפנים את כתבי האישום שהוגשו נגדו ואת פסקי הדין וכל החומר הרלוונטי לרבות מלוא החומר בנוגע לביטול אזרחותו.

ג. בית הדין למשמורת קבע כי לא השתכנע כי המוחזק יצא מן הארץ בעצמו במועד שייקבע לו, ויהיה קושי באיתורו.

ד. החלטת בית הדין למשמורת היא מנומקת ומבוססת על הנסיבות שלפיהן ניסה המערער להערים על רשויות המדינה ועל בית הדין למשמורת.

ה. תיקון מס' 9 לחוק הכניסה לישראל התשי"ב-1952 יצר מסגרת נורמטיבית חדשה לפיה אדם אשר שוהה שלא כדין בישראל יורחק מישראל כאשר עפ"י ס' 13 לחוק שוהה שלא כדין יוחזק במשמורת עד הרחקתו מישראל.
ס' 13א קובע רשימה סגורה של מקרים חריגים בהם ניתן לשקול שחרור של שוהה שלא כדין ממשמורת בערובה אולם מדובר בחריג לכלל של החזקה במשמורת.

החוק הגביל את האפשרות בעניין שחרור ממשמורת של שוהים שלא כדין וקבע עילות ברורות לשחרור בהתאם לרוח החוק ותכליתו, שמטרתו להבטיח הרחקתם מישראל של שוהים שלא כדין.

לטענת המשיבים לא מתקיימות בעניננו עילות לשחרור המערער אלא ההיפך מכך - קיימות עילות לדחיית בקשתו לשחרור.

ו. התנהגות המערער חסרת נקיון כפיים וזו כשלעצמה מהווה עילה עצמאית לדחיית הבקשה לשחרור ממשמורת.
מי שתוקף החלטה מנהלית מחוייב לנהוג בתום לב ובנקיון כפיים.
התנהגות המערער הינה ההיפך הגמור להתנהגות הנדרשת ויש בכך כדי לשלול את מתן הסעד.

ז. המערער הצהיר כי הוא "עשיר מופלג" ו- "רגיל לחיי פאר" ומשום כך לא יכולה ערבות כספית להוות הרתעה ולשמש כלי לאכיפת יציאתו מהארץ.

ח. בעת הדיון בעתירה זו הגיש ב"כ המשיבות מסמך מיום 12.11.03 המכיל פרטים שהתקבלו לאחרונה מהאינטרפול לגבי עברו הפלילי של המערער.
במסמך זה מצויין כי למערער עבר פלילי בארה"ב והוא דרוש בארה"ב בגין זיופים דרכונים.

ט. המערער יכול לצאת למדינה אחרת ואף הצהיר כי הוא יכול לצאת לבלורוס ולמוסקווה ומשום כך אין להשאירו בישראל.
שערי הכלא נמצאים בידיו והוא יכול לעזוב את ישראל ולהגיש בקשה לקבלת מעמד עולה מחו"ל.

דיון

6. החלטת בית הדין למשמורת קבעה כי המערער איננו מהווה סכנה לציבור כפשוטה של הוראה זו.
המוחזק כבר יצא ובא ממשמורות שונות, בעת מעצרו ובעת מאסרו, ואין כל טענה כי היווה סכנה לציבור הכללי או לציבור ספציפי (ר' ס' א' להחלטה).

בס' ג' להחלטה נקבע ע"י בית הדין כי המערער שיקר לבית הדין במצח נחושה כשטען כי אין לו כל עבר פלילי מסוג כל שהוא ברוסיה.
עוד הוסיף בית הדין כי המוחזק אינו מרים את הנטל הקבוע לשחרור ממשמורת כשאינו מגלה את כל האמת אודות עברו. "הוא מגלה טפח ומכסה, בשקר, טפחיים." (ס' ז' להחלטת בית הדין).

לאור האמור לעיל, ולאור נימוקים נוספים שפורטו בהחלטתו, החליט בית הדין כי לא השתכנע כי המוחזק יצא מן הארץ בעצמו במועד שייקבע לו, מאחר ולא הרים את הנטל הקבוע בחוק ופסיקה לכנות מוחלטת ולשיתוף פעולה, ולא ניתן לסמוך עליו כי יעמוד בדיבורו.

7. מעיון בעתירה על נספחיה ובתגובת המשיבים על נספחיה עולות העובדות כדלקמן:
א. המערער הורשע בישראל בעבירה של הריגה ברשלנות ונגזרו עליו 36 חודשי מאסר מהם 21 חודשים לריצוי בפועל.

ב. המערער לא שיתף פעולה עם המשיבים בבחינת עברו הפלילי, לרבות שלילת אזרחותו בארה"ב וההרשעות הקיימות נגדו, ואף שיקר למשרד הפנים ולבית הדין למשמורת ביחס לעברו הפלילי ולנסיבות ביטול אזרחותו בארה"ב.
כמו כן לא פירט מה הן ההרשעות שהיו לו ברוסיה "אחת או שתיים", כמפורט בפרוטוקול בית הדין למשמורת מיום 8.10.03.

ג. בבקשה לקבלת מעמד עולה הצהיר המערער בשקר כי אין לו הרשעות פליליות אך מתברר כי יש למערער עבר פלילי בארה"ב.

ד. מהמסמך מיום 12.11.03 שהגיש ב"כ המשיבים במהלך הדיון, שהוא מסמך של משטרת ישראל, מדור האינטרפול והפעלה בחו"ל, עולה כי למערער עבר פלילי בארה"ב בגין עבירות סמים, תקיפה, נשק, הונאה ועבירות תנועה והוא דרוש לרשויות ארה"ב בגין זיוף דרכונים.
עוד מצויין במסמך כי יש לו 4 עבירות תנועה באסטוניה - נהיגה ללא רשיון ו/או ללא ביטוח בין השנים 1997-1998.

8. א. אני ערה היטב לעובדה לפיה המערער שוהה כיום בישראל שלא כדין.
אני ערה עוד יותר לחוסר שיתוף הפעולה של המערער עם המשיבים ועם בית הדין למשמורת ועוד יותר מכך - למסכת השקרים שהציג המערער למשיבים ולבית הדין למשמורת.
לא פחות מכך חשובה העובדה לפיה עבר המערער עבירה של הריגה ברשלנות בישראל בגינה נשלח למאסר של 36 חודשים מהם 21 חודשים בפועל והעובדה לפיה למערער עבר פלילי בארה"ב בגין עבירות סמים, תקיפה, נשק, הונאה ועבירות תנועה.
המערער גם דרוש לרשויות ארה"ב בגין זיוף דרכונים וכן יש לו עבר פלילי ברוסיה.

ב. מאידך - המערער טוען כי הוא יהודי, יש לו 2 בנות בישראל והוא הגיש עתירה לבג"צ (בג"צ 8743/03) בה עתר, בין היתר, להורות למשיבים ליתן טעם מדוע לא יקבלו את בקשתו לקבלת תעודת עולה ואזרחות ישראלית.
העתירה טרם נידונה והיא קבועה, בשלב זה, ליום 9.2.04.

ג. אזרחותו האמריקאית של המערער נשללה, עובדה שלא נסתרה בשלב זה, ואין הוא יכול לחזור, בשלב זה, לארה"ב.
גם ביה"ד למשמורת ציין בהחלטתו כי "לא ברור ... לאן יצא המוחזק. האם יוכל לשוב לארה"ב?"
מכאן, שככל הידוע, אין המערער יכול לשוב לארה"ב.

ד. בטיעוניו בעת הדיון טען ב"כ המשיבים, בע' 8 לפרוטוקול, כי העותר יכול היום לצאת למדינה אחרת כאשר הצהיר בבית הדין למשמורת שהוא יכול לצאת לבלורוס ולמוסקווה.
עיון בפרוטוקול הדיון מיום 8.10.03 בית הדין למשמורת מעיד כי לדברי המערער "אני יכול לחזור לשם (לבלורוס - ש.ג.) כתושב בלבד, ורק אם אנשא לאישה משם. כשיצאתי משם זו היתה ברית המועצות. אני לא רשום במרשם האוכלוסין."

היינו, מדברי המערער עצמו, אשר לא נסתרו בשלב זה, עולה כי יוכל לחזור לבלורוס רק כתושב ורק אם ינשא לאישה משם, עובדות אשר לא נטען על קיומן עד כה.
משום כך ניתן לקבוע, כי, ככל הידוע בשלב זה, המערער גם אינו יכול לחזור לבולרוס.

ה. לאור האמור לעיל ולאחר ששקלתי את עמדת המערער אל מול עמדת המשיבים ולאור העובדה כי, בשלב זה, לא הוכח כי המערער יכול לעזוב את ישראל לבלורוס או לארה"ב, הגעתי למסקנה לפיה יש להורות על שחרורו של המערער ממשמורת עד החלטת בית הדין הגבוה לצדק בעתירה שהגיש המערער (בג"צ 8743/03), כפוף לתנאים כדלקמן:

א. המערער יודיע על כתובת מגורים בה יתגורר לאחר שחרורו ממשמורת והוא ימשיך להתגורר בכתובת זו עד להחלטה אחרת.
כמו כן ימסור מס' טלפון באמצעותו ניתן יהיה להשיגו בכל עת.

ב. המערער יפקיד ערבות במזומן בסכום של 100,000 ₪.

ג. המערער יפקיד התחייבות עצמית על סך 150,000 ₪.
ד. המערער יפקיד ערבות צד ג' של אזרח ישראלי על סך 150,000 ₪.

ה. ההתחייבות והערבויות הן להבטחת תנאי השחרור ואי מילוי התנאים או אחד מהם יגרור את חילוט הערבויות ו/או ההתחייבויות.

ניתנה היום, ו' בטבת, תשס"ד (31 בדצמבר 2003) במעמד עו"ד ארדיטי, ב"כ המערער ועו"ד לוי, פרקליטות, ב"כ המשיבים.

גדות שרה
, שופטת

עו"ד לוי: אבקש צו עיכוב ביצוע ל- 7 ימים.

עו"ד ארדיטי: אבקש שלא לעכב את שחרורו של המערער הנקוב. הוא כבר "שוהה שלא כדין 700 ימים", לדברי המשיבים וזאת אך בשל ההתמהמהות, חדלון וישיבה באפס מעשה של המשיבים ונציגיהם.
המשיבים יכלו לפעול למעלה משנתיים מיד לאחר שהעותר הגיש את בקשתו לתעודת עולה.
זכות החירות של המערער אבקש שלא לעכב עוד את שחרורו של העותר.
מאז שחרורו של המערער ממאסר פלילי הוא כבר במשמורת קרוב ל- 90 ימים.

החלטה
ניתן בזה צו עיכוב ביצוע ל- 7 ימים.
ניתנה היום, ו' בטבת, תשס"ד (31 בדצמבר 2003), במעמד הצדדים.

גדות שרה
, שופטת

1
בתי המשפט
עמנ000233/03
בבית המשפט המחוזי תל - אביב יפו
בשבתו כבית משפט לעניניים מנהליים
31/12/2003
תאריך:
כב' השופטת גדות שרה

בפני
:








עמנ בית משפט לעניינים מנהליים 233/03 מינקין סטיב נ' שר הפנים - מר אברהם פורז (פורסם ב-ֽ 31/12/2003)