Google

מ.י. מועצה אזורית חוף הכרמל - מאיר שטרית, חנה שטרית

פסקי דין על מ.י. מועצה אזורית חוף הכרמל | פסקי דין על מאיר שטרית | פסקי דין על חנה שטרית |

1009/08 חעמ     20/12/2009




חעמ 1009/08 מ.י. מועצה אזורית חוף הכרמל נ' מאיר שטרית, חנה שטרית




לך



69


בית משפט השלום בחיפה

חע"מ 1009-08 מ.י. מועצה אזורית חוף הכרמל
נ' שטרית ואח'



20 דצמבר 2009


בפני
כב' הסגנית נשיא
רחל חוזה



המאשימה
מ.י. מועצה אזורית חוף הכרמל


נגד

הנאשמים
1 מאיר שטרית
2 חנה שטרית





<#2#>
נוכחים:
ב"כ המאשימה – עו"ד גב' דוידסקו
הנאשם 1 – בעצמו
הנאשמת 2 – בעצמה
ב"כ הנאשמים – עו"ד ניב
מהסנגוריה הציבורית

<#3#>
גזר דין

הנאשמים הועמדו לדין על כך שבתאריך 9.7.07, בהיותם הבעלים או מי שמחזיקים בכלב מסוג אמסטרף, שוטט הכלב ברשות הרבים, ללא רצועה או שרשרת וללא זמם על פיו, התנפל על עוברת אורח ונשך אותה ברגלה.
בעקבות האירוע נדרשו הנאשמים להסגיר את כלבם לתחנת תצפית כלבת, אך לא עשו כן.
כן נטען בכתב האישום כי הכלב הוחזק ללא רשיון תקף, ללא שבב וללא חיסון וכי לא עבר סירוס.

הנאשמים כפרו בעובדות כתב האישום ובעבירות שיוחסו להם בטוענם כי "הכלב לא שלנו" (עמ' 1 ש' 12 לפרוט').

לאחר שמיעת מלוא הראיות בתיק ולאחר שדחיתי את גירסת הנאשמים לגבי אופן התרחש האירוע בקובעי כי הינה שקרית, החלטתי להרשיע את הנאשמים בעבירות על הסעיפים 2(א), 4, 11(א), 18(ב)(1) + (2) לחוק להסדרת הפיקוח על כלבים, תשס"ג-2002, סעיפים 4(1)(א) + (ב), 9 ו-12 לפקודת הכלבת ותקנה 3 לתקנות הכלבת (חיסון), תשס"ה-2005.

בטיעוני ב"כ המאשימה לעניין העונש עתרה כי יוטל על הנאשמים עונש מרתיע וזאת בשני היבטים שונים: האחד הוא הצורך לעשות למניעת סיכון הציבור על ידי כלבים המשוטטים באורח חופשי והשני הוא אופן התנהלות הנאשמים בביהמ"ש, כאשר הביאו גירסה שקרית והסתירו ראיות.
כמדד לעונש הראוי הפנתה ב"כ המאשימה את תשומת הלב לכך שלאחר מועד ביצוע העבירות נשוא כתב האישום נכנסו לתוקפן תקנות העבירות המינהליות (קנס מינהלי – כלבת ופיקוח על כלבים), תשס"ז-2007 ובהן נקבע גובהם של הקנסות המינהליים שיש להטיל בעבירות זהות ודומות.

ב"כ הנאשמים ביקש להקל בעונשם של הנאשמים.
מעבר לטענותיו כי הנאשמים הינם מבוגרים לגילם וכי הנאשם חולה ועבר לאחרונה ניתוח להחלפת ברך, טען ב"כ הנאשמים טענות נוספות.

האחת היא כי יש להקל בדינם של הנאשמים מחמת שהרשעת הנאשמים בעבירה על סע' 18 לחוק הסדרת הפיקוח על כלבים הינה בבחינת "טעות משפטית" הואיל ולא הוכח כי הכלב היה בן 3 חודשים לפחות בעת שנשך.
לדבריו: "הם הורשעו שלא בצדק וצריך להביא את זה לידי ביטוי בענישה" (עמ' ג' ש' 1-2 לפרוט'). טענה זו, על דרך הצמצום, הינה תמוהה.
ב"כ הנאשמים מבקש כי ביהמ"ש שנתן את הכרעת הדין יקל בעונשם של הנאשמים משום שטעה בהכרעת דינו.
והרי ביהמ"ש, בהרכבו זה, אינו סבור כלל וכלל כי טעה בהכרעת דינו, שאם לא כן לא היה נותנה. כמובן שזכותם של הנאשמים, המונחים על ידי בא כוחם, הינה לערער על קביעות ביהמ"ש דלמטה ולשכנע את ערכאת הערעור כי נפלה טעות בהכרעת הדין המצדיקה זיכוי הנאשמים או שינוי עונשם, אך בוודאי שלא ניתן לטעון כך בפני
בימ"ש קמא ולבקש כי ביהמ"ש קמא יקבע כי טעה בהכרעת דינו ולכן הינו מקל בדינם של הנאשמים.
מעבר לנדרש, ועל מנת להעמיד דברים על דיוקם, הנני להפנות לעמ' 42 לפרוט', ש' 23, ולדברי העדות של בנם של הנאשמים כי הכלב היה בן 5.5 חודשים לפני שמסרו, כגירסתו, לאחר וכאשר האירוע נשוא כתב האישום התרחש כשבועיים לאחר מכן.

טענה נוספת שעלתה על ידי ב"כ הנאשמים במסגרת טענותיו לעניין העונש שראוי כי יוטל על הנאשמים היא כי לא נערך לנאשמים שימוע, למרות שהיתה מוטלת חובה לעשות כן.
לדבריו, העבירות בהן הורשעו הנאשמים הינן "עבירות מינהליות" ועל הרשות היתה מוטלת החובה לבצע שימוע לפני הגשת כתב האישום.
העבירות נשוא כתב האישום נעברו, כאמור, בתאריך 9.7.07.
זמן קצר לאחר מכן, בתאריך 28.8.07, פורסמו תקנות העבירות המינהליות (קנס מינהלי – כלבת ופיקוח על כלבים), תשס"ז-2007 שקבעו כי העבירות נשוא ענייננו יהפכו להיות עבירות מינהליות שבגינן נקצבו קנסות מינהליים, לפי הפירוט שבתוספת. כל זאת על פי הסמכות שניתנה לשר המשפטים בסע' 1(א) לחוק המינהלי.
כתב האישום הוגש לביהמ"ש ביום 4.6.08 ובכל מהלך פרק הזמן מאז כניסת התקנות הנ"ל לתוקף ועד להגשת כתב האישום לא נשלחה לנאשמים הודעה על הטלת קנס מינהלי, למרות שניתן היה לעשות כן עפ"י קביעות הסעיף 1(ג) לחוק העבירות המינהליות.
בנסיבות אלה, כל מסכת ההליכים שנקבעה בחוק הנ"ל בהמשך להודעה על הטלת קנס, לא היתה בת קיום.
עם זאת, עפ"י הנאמר בסעיף 15 לחוק העבירות המינהליות, אין בקביעת עבירה כעבירה מינהלית כדי לגרוע מסמכותו של תובע להגיש בשלה כתב אישום כאשר הינו סבור שהנסיבות מצדיקות זאת ומטעמים שיירשמו.
לטענת ב"כ הנאשמים לא התקיימו בענייננו נסיבות מיוחדות המצדיקות הגשת כתב אישום ואף הטעמים להגשת כתב האישום לא נרשמו.
לעניין חובת השימוע, טען ב"כ הנאשמים כי מתקיימת חובה כללית לערוך שימוע בעבירות מינהליות, ולא היא.
בסע' 8א' לחוק העבירות המינהליות נקבע כי משהומצאה לנקנס הודעה על חלות קנס, הינו רשאי להגיש לתובע המוסמך בקשה לביטול ההודעה ועל התובע ליתן החלטתו המנומקת בבקשה שכזו ובמסגרתה הינו רשאי לבטל את הודעת התשלום.
מעבר לכך – אין בחוק זה כל הליך בדבר חובת שימוע, כנקבע בסע' 60א' לחסד"פ (נוסח משולב), תשמ"ב-1982, או הליך אחר דמוי שימוע.
הנני לציין כי טענותיו של ב"כ הנאשמים לעניין זה התאפיינו בסתירות פנימיות ולא נטען היה לרדת לעומק דעתו.
אם אכן סבר כי ענייננו בעבירות מינהליות, הרי שקביעות התקנות מחייבות את ביהמ"ש גם לעניין הקנס וכאשר ב"כ הנאשמים טען במפורש כי אינן חלות לעניין זה.
לא ניתן לטעון, מחד גיסא, כי על העבירות חל התיקון שנקבע בתקנות העבירות המינהליות ומאידך גיסא לטעון כי הקנסות שנקבעו בתקנות אלה אינם חלים בענייננו, כפי שעשה ב"כ הנאשמים.

מכל מקום, גם אם היה ממש בטענת ב"כ הנאשמים כי נפל פגם בכתב האישום, הרי שהמועד להעלאת הטענה חלף זה מכבר.


עפ"י קביעות הסעיף 149 לחסד"פ רשאי נאשם, לאחר תחילת המשפט, לטעון טענות מקדמיות כשאחת מהן הינה טענה בדבר פגם או פסול בכתב האישום. ברם, סע' 151 לחוק קובע כי המועד להעלאת הטענה בדבר פגם או פסול בכתב האישום הינה מיד לאחר תחילת המשפט, אלא אם ניתנה רשותו של ביהמ"ש להעלאת הטענה בשלב מאוחר יותר.
בישיבת ביהמ"ש מיום 27.10.08 טען ב"כ הנאשמים כי "יש לנו טענות מקדמיות וזאת לאחר שנראה את החומר" (עמ' 4 ש' 24 לפרוט'), אך טענות שכאלה לא באו בפני
ביהמ"ש והינן עולות עתה, לאחר שכבר ניתנה הכרעת הדין, בטיעוני ב"כ הנאשמים לעניין העונש.

ב"כ הנאשמים הסביר בטיעוניו לעונש כי לוא היה נערך לנאשמים שימוע, יתכן שהיו מכלכלים אחרת את דרכם; מבררים בירור יתר עם בנם, כך שלא היה מוגש כנגדם כתב אישום אלא כנגדו או בוחרים להודות בעבירות שיוחסו להם, למרות שאינם אשמים, וכל זאת משיקולים של תועלת, כמו בכל הסדר טיעון.
כאמור, כל זאת העלה ב"כ הנאשמים במסגרת טיעוניו להקלת עונשם של הנאשמים.
הנני דוחה טענות אלה של ב"כ הנאשמים כחסרות בסיס וממש.
בכל מהלך המשפט היו הנאשמים נחושים לנהלו כשהינם איתנים בדעתם כי אין להם כל קשר לכלב שנשך את המתלוננת.
הנאשמים אף לא טענו כי היה זה הכלב של בנם. כך אף העידו, תחת אזהרה, במסגרת שמיעת הראיות.
באשר לטענת ב"כ הנאשמים, כי לוא היה נערך להם שימוע לפני הגשת כתב האישום, היו יכולים להודות בכתב האישום למרות שאינם אשמים וכל זאת "משיקולים של תועלת", הרי שבימ"ש לא יקבל הסדר טיעון המבוסס על הודיית נאשם או ירשיע נאשם עפ"י הודייתו, וזאת כאשר הנאשם אינו מודה במפורש בכך שביצע את העבירות המיוחסות לו בכתב האישום בו הינו מודה.

מכל מקום, משהוגש כתב אישום כנגד הנאשמים, לא היתה לעניין העדר השימוע כל נפקות באשר לעמדתם של הנאשמים לעניין המיוחס להם בכתב האישום.

לגופו של עניין, לעניין העונש, אכן שני הנאשמים הינם אנשים מבוגרים שאינם עובדים עוד לפרנסתם.
עם זאת, מעשיהם היו חמורים ומסוכנים ובפועל הביאו לפציעתה של אישה.
הנאשמים לא הביעו כל חרטה, לא נטלו כל אחריות וניסו להתחמק ממחויבויותיהם, כפי שנקבעו בחוק, תוך שהינם מביאים בפני
ביהמ"ש גירסאות שקריות.

לקביעתי, על הענישה בענייננו להעביר מסר כי קיום קביעות החוק באשר לדרך בה יוחזקו ויטופלו כלבים בידי בעליהם הינו בעל חשיבות חברתית ממשית, שנועדה לבטל את הסיכון שבהחזקתו של כלב ולהביא לשמירת שלום הציבור ובטחונו.
משמע, על הענישה להיות משמעותית ומרתיעה, הן כלפי הנאשמים שבענייננו והן כלפי נאשמים פוטנציאליים אחרים, תוך העדפת האינטרס הציבורי ומתן משקל קטן יותר לנסיבותיהם האישיות של הנאשמים, שכאמור, לא הביעו כל חרטה ואף לא צל צילה של השתתפות בכאביה של המתלוננת שננשכה על ידי הכלב.

אשר על כן, הנני דנה כל אחד מן הנאשמים לתשלום קנס כספי בסך של 2,500 ₪ או 25 ימי מאסר תמורתו.
הקנס ישולם ב-5 תשלומים חודשיים רצופים ושווים של 500 ₪ לכל אחד מן הנאשמים, החל מיום 20.1.2010 ואילך.
אם לא ישולם אחד מן התשלומים במועדו, יחול פרעון מיידי של כל היתרה.

כן הנני מחייבת כל אחד מהנאשמים לחתום על התחייבות כספית על סך של 5,000 ₪, להימנע תוך 3 שנים מהיום מלעבור עבירות זהות.
בהעדר חתימה יאסר כל אחד מן הנאשמים למשך 45 יום.

בהעדר עתירה מפורשת של התביעה לחייב הנאשמים בפיצוי המתלוננת על נזקיה כתוצאה
מפציעתה – לא מצאתי לנכון לעשות זאת במסגרת גזר דין זה.

והודעה זכות הערעור תוך 45 יום.

<#4#>

ניתן והודע היום ג' טבת תש"ע, 20/12/2009 במעמד הנוכחים.


רחל חוזה
, סגנית נשיא

הוקלד על ידי: עירית תוכמה







חעמ בית משפט שלום 1009/08 מ.י. מועצה אזורית חוף הכרמל נ' מאיר שטרית, חנה שטרית (פורסם ב-ֽ 20/12/2009)














מידע

© 2024 Informer.co.il    אינפורמר       צור קשר       תקנון       חיפוש אנשים