פסקי דין על ציון קינן | פסקי דין על אליהו וקנין | פסקי דין על גל שבע שבועון תקשורתי | פסקי דין על יורם מרציאנו

8948/09 עא     20/12/2009




עא 8948/09 ציון קינן, אליהו וקנין, גל שבע שבועון תקשורתי נ' יורם מרציאנו




פסק-דין בתיק ע"א 8948/09



בבית המשפט העליון
בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים


ע"א 8948/09



בפני
:

כבוד הנשיאה ד' ביניש


המערערים:

1. ציון קינן



2. אליהו וקנין



3. גל שבע שבועון תקשורתי



נ


ג


ד



המשיב:

(ח"כ לשעבר) יורם מרציאנו


ערעור על החלטתו של בית משפט השלום ברמלה
(השופט
ז' ימיני
) מיום 27.10.2009 שלא לפסול
עצמו מלדון בת.א. 1257/08

בשם המערערים:
עו"ד ערן קיכלמכר

בשם המשיב:
עו"ד בעז בן צור; עו"ד אלעד פלג


פסק-דין


ערעור על החלטת בית משפט השלום ברמלה (השופט
ז' ימיני
), מיום 27.10.2009, לפיה החליט בית המשפט שלא לפסול עצמו מלהמשיך ולדון בעניינם של המערערים בת.א 1257/08.

1.
המשיב הגיש נגד המערערים 1 ו-2, הבעלים של שבועון מקומי "גל שבע", הוא המערער 3, תביעה בגין לשון הרע לאור פרסומים שונים שפורסמו בעניינו בשבועון. במסגרת הליך של גילוי מסמכים ביקש המשיב לגלות את מכתבי הקוראים אשר פורסמו בשבועון של המערערים, בטענה כי המערערים הם שעומדים מאחורי כתיבתם ופרסומם. רשם בית משפט השלום ברמלה נעתר לבקשה והמערערים הגישו ערעור על החלטת הרשם. לאחר דיון בערעור שנערך ביום 24.2.2009 ובעקבות השלמות שהגישו הצדדים דחה בית המשפט את הערעור ביום 7.4.2009 בקובעו כי המכתבים הם "לב ליבו של הסכסוך המשפטי שבין הצדדים". כן קבע כי הוא מקבל חלק מנימוקי המשיב והפנה לסעיפים הרלוונטיים בעיקרי הטיעון מטעמו ובתגובתו להודעת המערערים. במסגרת בקשת רשות ערעור על ההחלטה הסכימו הצדדים כי המערערים יעבירו את המכתבים לידי המשיב כאשר שמות הכותבים יהיו מוסתרים ואם, וככל שיתעורר הצורך, יפנה המשיב בבקשה נפרדת לחשיפת השמות. התיק נקבע לקדם משפט בפני
בית המשפט. במועד קדם המשפט, ומשנוכחו המערערים לדעת כי בית המשפט מתעתד לדון בבקשת המשיב לחשיפת שמות כותבי המכתבים, ביקשו המערערים כי בית המשפט יפסול עצמו מלדון בתובענה, נוכח הקביעות בהחלטה מיום 7.4.2009 אשר יש בהן, לדעתם, כדי להביע דעה חד-משמעית בקשר לשאלות השנויות במחלוקת בין הצדדים.

2.
בית המשפט דחה את הבקשה בקובעו כי הקביעות שקבע בהחלטה מיום 7.4.2009 הן לכאוריות ואינן קובעות כל ממצא לגופו של עניין וכי דעתו לא ננעלה. בית המשפט ציין כאנלוגיה מצב בו בית משפט נתן צו לפי סעיף 239 לחוק התכנון והבניה ולאחר מכן דן בכתב אישום בגין אותן עובדות. בית המשפט הוסיף כי לא ניתן לומר כבר עתה כי יש חשש ממשי למשוא פנים מצידו כלפי המערערים או כי דעתו נעולה בעניין.


מכאן הערעור שלפניי.

3.
המערערים טוענים כי קביעות בית המשפט אשר באו לידי ביטוי בסעיפים בעיקרי הטיעון ובתגובת המשיב אליהם הפנה בהחלטתו מעוררות חשש ממשי למשוא פנים מצידו כלפי המערערים שכן נבצר ממנו לשפוט את דינם באובייקטיביות הדרושה. לדעתם, באימוץ האמור בסעיפים אלה יש משום הבעת עמדה ברורה ונחרצת לפיה הפרסומים עולים כדי לשון הרע עד כי עצם העלאת הטענה בדבר חופש הביטוי מקוממת לדעת השופט ומהווה מבחינתו זילות של זכות זו ושחיקת מעמדה. לדעתם, מאחר וכך פסק במסגרת הליך ביניים, קם חשש אובייקטיבי ממשי כי לא יהיה בידו של בית המשפט לקבוע בהמשך ההליך כי המכתבים פורסמו בתום לב, שכן בית המשפט הניח כי בהגשת הערעור על החלטת הרשם ניסו המערערים להגן על עצמם ואף הטיל צל כבד על אמינותם. כן קבע בהחלטה זו כי הפרסומים פוגעניים.

4.
המערערים מוסיפים כי יש באמירות של בית המשפט בדיונים בפני
ו כדי לבסס חשש ממשי למשוא פנים כלפיהם. כך הוא באמירתו במסגרת הדיון בערעור על החלטת הרשם: בהתייחס לתשובת המערערים כי גם אם ייקבע כי האמור במכתבים עולה כדי לשון הרע לא יחשפו את זהות כותביהם, התבטא בית המשפט בביטוי: "יצא המרצע מן השק", אך הדברים לא נכתבו בפרוטוקול. בשל התחושה הקשה שהותירה אמירה זו אצל המערערים הודיעו המערערים כי הם נכונים לחשוף את המכתבים לעיני בית המשפט בלבד ורק מתוך הזהירות המתבקשת נמנעו מהגשת בקשת פסלות. כן טוענים הם כי בישיבת קדם המשפט אמר בית המשפט כי בקשת הפסלות מוגשת מטעמים טקטיים. גם לאמירה זו אין זכר בפרוטוקול. המערערים טוענים עוד כי דין הערעור להתקבל גם בשל השיקול של מראית פני הצדק. לדעתם, הטענה הועלתה במועד, שכן ישיבת קדם המשפט היתה הדיון הראשון בו נשאל בית המשפט האם ידון בתיק גופו ומשענה כי אינו יודע, אך פנה להכריע בבקשה לחשיפת שמות כותבי המכתבים, ביקשו המערערים, בלית ברירה,
כי בית המשפט יפסול עצמו.

5.
לדעת המשיב, בקשת הפסלות הוגשה מטעמים טקטיים בלבד, לגרום סחבת בבירור התובענה, בניסיון של המערערים למנוע את חשיפת המכתבים נשוא התובענה. לדעתו הבקשה הוגשה בשיהוי ניכר. לגופו של עניין טוען המשיב כי ההפניה לסעיפים בכתבי טענותיו מהווה קבלה של הנימוקים המשפטיים שהועלו ולא של האמירות בהן נקט, המיוחסות לבית המשפט. בנוסף טוען המשיב כי מדובר בהחלטת ביניים ואין בהבעת עמדת בית המשפט בהחלטה זו כדי לגרום לפסילתו. את האמירה המיוחסת לבית המשפט מיום 24.2.09, אין בא כח המשיב זוכר כלל ולגבי האמירה השניה מיום 27.10.09, הוא משיב כי יתכן שנאמרו דברים ברוח זו. מכל מקום, האמירות אינן מופיעות בפרוטוקול והמערערים לא ביקשו לתקנו, וממילא אין בהן כדי להקים עילה לפסילת השופט. לאור דברים אלה מבקש המשיב לדחות את הערעור.

6.
דין הערעור להידחות. אף שחל שיהוי בהעלאת טענת הפסלות ואף שלא ברור אם הדיון וההכרעה בתביעה עצמה יידון בפני
בית המשפט, מאחר והוא נדרש להכריע באשר לחשיפת שמות כותבי המכתבים, אדון בטענות המערערים גופן. אתחיל דווקא בטענות המערערים בנוגע לאמירות של בית המשפט שנאמרו במהלך הדיונים בפני
ו. מעבר לעובדה כי אמירות אלה לא תועדו בפרוטוקול ובא כח המשיב אינו זוכר אותן, הרי שמדובר בטענות חדשות שהועלו לראשונה בערעור ובאופן עקרוני, אין לשמוע אותן (יגאל מרזל,
דיני פסלות שופט
345 (2006)). ואולם, איני סבורה כי יש מקום להחזיר את הדיון לבית המשפט כדי שידון בטענות אלה משום שגם אם נאמרו הדברים, ואיני קובעת כך, הרי שאין באמירות אלה כשלעצמן כדי להקים עילה לפסילת בית המשפט, שכן לא קם חשש ממשי למשוא פנים אשר ייתר את הדיון בפני
ו בעקבות אמירות אלה, ככל שנאמרו (ע"א 2116/08
אהרון כובשי נ' מיכאל אסרף
(לא פורסם, 25.5.2008)).

7.
ומכאן לעיקר הטענה לפיה בית המשפט הביע דעתו בהחלטה שנתן במסגרת הערעור על החלטת הרשם באופן שלא ניתן יהיה לשנות דעתו, כך שמדובר ב"משחק מכור". כבר נקבע בעבר כי העובדה שבית המשפט דן בהליכים קודמים אין בה כשלעצמה כדי לשמש עילת פסילה (יגאל מרזל, עמ' 265). הדברים האמורים יפים במיוחד כאשר מדובר בהליך ביניים שבו הקביעות הן לכאוריות בלבד בטרם הובאו מלוא הראיות והעדויות בפני
בית המשפט, ומכאן שהשופט פתוח לשכנוע. אפילו נדמה כי על פני הדברים, קביעות בית המשפט נחרצות (ולו משום ההפנייה לטענותיו של המשיב אשר הובעו באופן נחרץ), מאופיו של ההליך וכן מהחלטתו של בית המשפט בבקשת הפסלות מובהר כי אין אלה קביעות סופיות וניתן לצאת מהנחה שדעתו של השופט בנוגע לגורל התביעה לא ננעלה. יתר על כן, דווקא העובדה שבית המשפט מאפשר עתה לצדדים להגיש עמדותיהם בנוגע לבקשה החדשה של המשיב לחשוף את שמות כותבי המכתבים ולקיים דיון בעניין מעידה על כך כי בית המשפט לא גיבש דעה קדומה ונחרצת במחלוקת זו, אלא דעה לכאורית בלבד ויש לצפות כי יכריע בבקשה בצורה עניינית ומנומקת. מובן הוא כי ככל שהמערערים לא יסכימו להחלטה שתינתן בעניין, הרי שפתוחה בפני
הם הדרך להשיג עליה, כפי שפעלו בעבר (השווה: ע"א 1150/09
צבי צילקר נ' "השבוע באשדוד"
(לא פורסם, 22.3.2009)). בנסיבות אלו, חשש המערערים למשוא פנים כלפיהם הינו סובייקטיבי בלבד ולא קם חשש אובייקטיבי למשוא פנים המצדיק את פסילתו של בית המשפט, אף לא בשל מראית פני הצדק. לאור מסקנה זו ממילא אין מקום להיעתר לבקשה הדחופה להורות על הפסקת הדיון בתובענה.


לפיכך, דין הערעור להידחות.


המערערים יישאו בהוצאות המשיב בסך של 10,000 ₪.


ניתן היום, ג' בטבת התש"ע (20.12.2009).






ה נ ש י א ה

_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.

09089480_n01.doc

דז

מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט,

www.court.gov.il








עא בית המשפט העליון 8948/09 ציון קינן, אליהו וקנין, גל שבע שבועון תקשורתי נ' יורם מרציאנו (פורסם ב-ֽ 20/12/2009)