פסקי דין על שמעון בן שלמה אביסדריס

2911/06 בש     10/09/2006




בש 2911/06 מדינת ישראל נ' שמעון בן שלמה אביסדריס




בעניין:
8


בתי המשפט


בית משפט מחוזי חיפה
בש 002911/06

בתיק עיקרי: פח
003054/06

בפני
:
כב' השופט מנחם פינקלשטיין
תאריך:
10/09/2006





בעניין
:
מדינת ישראל


ע"י ב"כ, פרקליטות מחוז חיפה – פלילי



המבקשת

נ
ג
ד


שמעון בן שלמה אביסדריס
ת"ז 023910359

ע"י ב"כ, עוה"ד סימי פלג


המשיב

החלטה


1.
לפניי בקשת המאשימה לעצור את המשיב, שמעון אביסידריס, עד תום ההליכים.

2.
נגד המשיב הוגש ביום 13/8/06 כתב אישום, המייחס לו עבירה של רצח בכוונה תחילה, לפי סעיף 300 (א)(2) לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין"), בגין אירוע שהתרחש בתאריך 27/7/06, בשעה 20:30 לערך, בבניין בו מתגורר המשיב בטירת הכרמל.

3.
לפי האמור בכתב האישום, הגיע המנוח, הרצל מהבש, שהוא קרוב משפחה של המשיב, אל בית המשיב וקרא לו לצאת. המשיב קרא למנוח לעלות, והמנוח עלה במדרגות לכיוון דירת המשיב שבקומה הרביעית. השניים נפגשו בגרם המדרגות הסמוך לדירה. המנוח פנה אל המשיב ושאל אותו: "מה אמרת להם עלי?". כשניסה המשיב לברר מהי הכוונה, הניף המנוח לעברו סכין. המשיב תפס בידו של המנוח, הוציא את הסכין מידו, ודקר את המנוח ארבע דקירות באמצעות אותה סכין – דקירה אחת בגב משמאל ושלוש דקירות בבית החזה מימין. המנוח נלקח לבי"ח רמב"ם, שם נקבע מותו. המוות נגרם מאיבוד דם כתוצאה מפצע הדקירה בגב, בשילוב עם הדקירה בבית החזה. בכתב האישום צוין, כי דקירות אלה נעשו מתוך כוונה להמית את המנוח, ולאחר הכנה והחלטה לעשות כן.

4.
אין חולק על כך שהמנוח מת כתוצאה מדקירות שנדקר ע"י המשיב. כיוצא בזה, אין גם חולק על כך שהמנוח הוא שהגיע לבית המשיב, והוא זה שהוציא את הסכין כדי לתקוף באמצעותה את המשיב. המחלוקת העיקרית שהתעוררה למעשה בדיון שלפניי, נסבה על טענתו המרכזית של המשיב, לפיה עומדת לו במקרה זה טענת ההגנה העצמית.

5.
ואולם, מעיון בחומר הראיות לצורך ההחלטה בסוגיית המעצר, נראה, כי אין מקום לקבל, או להעריך, כי תעמוד למשיב טענת ההגנה העצמית. הטעם המרכזי לכך הוא העובדה שהמשיב הצליח ליטול את הסכין מידי המנוח, ולאחר מכך דקר אותו ארבעה פעמים; וכן עולה מהחומר שהייתה הפסקה בין הדקירה הראשונה לבין שלוש הדקירות הבאות. לצורך דיון זה אהיה מוכן לצאת מנקודת הנחה, כי לא היה מנוס מן הדקירה הראשונה, היינו כי דקירה זו הייתה "דרושה באופן מיידי להדוף תקיפה" מצידו של המנוח (כלשון: סעיף 34י לחוק העונשין). לשון אחר: אניח כי בהבחנה בדין ההגנה העצמית בין "נחיצות איכותית" לבין "נחיצות כמותית" - התקיים היסוד של הנחיצות האיכותית, והיה מוצדק עצם השימוש בסכין מצידו של המשיב
(לעניין הבחנה זו, ראו ע"פ 20/04 אבי קליינר נ' מדינת ישראל
, פ"ד נח(6)80, 89-90; ב' סנג'רו, הגנה עצמית במשפט הפלילי
, ירושלים-תש"ס, 177-178). ברם, אין עולה מחומר הראיות תשובה לשאלה, מה טעם ראה המשיב לדקור ארבעה פעמים, וכפי שדקר, את המנוח. בשלב זה יכול היה המשיב לנתק מגע מהמנוח, ויש לזכור כי זירת ההתרחשות הייתה כמה מטרים מדירתו, כאשר יכול היה המשיב להיכנס לביתו ולהזעיק את המשטרה. בעניין זה אין לקבל את דברי המשיב, כי חשש שהמנוח יעלה לביתו ויפגע באשתו. אין מתקיים כאן אפוא (לפחות) יסוד "הנחיצות הכמותית", הנשלט על-ידי הוראת סעיף 34טז לחוק העונשין (עניין קליינר, שם).

הווה אומר: גם בקבלי לצורך דיון זה את ההצדקה בדקירה אחת, אחרי שהסכין הגיעה לידי המשיב, הרי השימוש בשלוש דקירות נוספות היה לכאורה שימוש בכוח קטלני הרבה מעבר לדרוש. לא התקיים כאן מיתאם, במשקפי הסבירות האובייקטיבית, בין הסכנה שנשקפה מן המנוח לבין מידת הכוח שהפעיל המשיב נגדו. אכן, במקרים רבים נפסק (וגם כאשר ההגנה העצמית הייתה מנוסחת בלשון אחרת בחוק העונשין), כי שימוש במידת כוח העולה על הדרוש אינו מאפשר לנאשם לחסות בצילה של ההגנה העצמית. זהו יסוד מרכזי בדין ההגנה העצמית (השוו ע"פ 6157/03 הוך נ' מדינת ישראל
[פדאור (לא פורסם) 05(22) 715, ס' 14.ז. לפסה"ד; ע"פ 1520/97 חדד מוריס נ' מדינת ישראל
, פ"ד נה(2) 337,
352-354). לעניין האפשרות לנתק מגע עם המנוח, ולא להמשיך ולדוקרו, ראו גם י' קדמי, על הדין בפלילי
ם, חלק ראשון, תשס"ה, 516-5171 סנג'רו, שם, עמ' 230 ואילך.

6.
להשלמת הדברים האמורים אזכיר גם את ההתפתחות בחקירתו של המשיב. בחקירתו הראשונה מיום 28/7/06 הוא מסר גרסה שקרית, לפיה הגיע המנוח לביתו כשהוא דקור. בחקירתו השנייה מיום 30/7/06 הודה המשיב כי הוא זה שדקר את המנוח, אך אז הזכיר
שתי דקירות בלבד. בחקירתו השלישית מיום 3/8/06 טען המשיב, כי לא התכוון לדקור את המנוח לאחר שהוציא את הסכין מידיו, ולא ידע להסביר את שלוש הדקירות הנוספות. בין השאר הזכיר אפשרות שהמנוח נפל על הסכין, או שתוך כדי מאבק נפגע המנוח מהסכין. רק בחקירה הרביעית מיום 7.8.06 הזכיר המשיב שלוש דקירות.

אטעים שוב, כי ניתוח ראשוני זה נעשה לעניין הדיון במעצר בלבד, ומובן כי סוגיית ההגנה העצמית תידון במלואה במשפט עצמו (השוו בש"פ 6304/02 איסקוב נ' מדינת ישראל
, תק-על 2002(2), 1007).

7.
נושא נוסף שניתן להניח כי יעלה במשפט הוא סוגיית ה"כוונה תחילה". ואולם, כבמקרים דומים אחרים של החלטות לגבי המעצר, אין נפקות רבה, במקרים מסוג זה, לאפשרות הרשעה בעבירה של הריגה בלבד: "לעניין המעצר, די בכך שהראיות הקיימות מקימות סיכוי סביר להרשעה באחריות להמתת המנוח; ואין נפקא מינה אם ההמתה באה בגדרי עבירה של רצח או בגדרי עבירה של הריגה" (בש"פ 4972/97 אלימלך מאיר נ' מדינת ישראל
, תק-על 97(3) 66, ס' 5 להחלטה).

8.
לאור קיומן של ראיות לכאורה כמבואר לעיל, קמה גם עילת מעצר, ונותר לדון למעשה בשאלת חלופת המעצר. נקיטת חלופת מעצר לגבי מי שמואשם בעבירת רצח היא מצומצמת מאוד, כמפורט וכמבואר ע"י בית המשפט העליון: "רק במקרים נדירים ביותר ויוצאי דופן, ניתן יהיה להסתפק" בכך (בש"פ 2646/97 עודה נ' מדינת ישראל
, פ"ד נא(1) 523, 526-527; בש"פ 6294/97 קרקי נ' מדינת ישראל
, תק-על 97(3) 818). איני סבור, כי מקרה זה נמנה עם אותם מקרים חריגים, מה עוד שלמשיב יש עבר פלילי
מכביד מאוד. הוא בן 38, והורשע בעבר 18 פעמים במגוון עבירות, ובהן עבירות איומים, תקיפה, עבירות סמים ועבירות רכוש. בעבר ריצה המשיב כמה פעמים עונשי מאסר. נראה שאין להפיג את מסוכנותו בחלופת מעצר.

9.
לאור כל זאת, מורה אני על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים.

ניתנה היום, י"ז באלול תשס"ו (10 בספטמבר 2006), בנוכחות ב"כ הצדדים והמשיב עצמו.

מנחם פינקלשטיין
, שופט

מיכל י/דיאנה א.







בש בית משפט מחוזי 2911/06 מדינת ישראל נ' שמעון בן שלמה אביסדריס (פורסם ב-ֽ 10/09/2006)