פסקי דין על שרן בנימין | פסקי דין על אלדיר תעשיות פלסטיק | פסקי דין על גולן יצחק | פסקי דין על גולן אברהם |

35478/05 א     21/12/2009




א 35478/05 שרן בנימין נ' אלדיר תעשיות פלסטיק בע"מ, גולן יצחק, גולן אברהם








st1\:*{behavior: }
בית משפט השלום בתל אביב - יפו



21 דצמבר 2009

ת"א 35478-05 שרן בנימין
נ' אלדיר תעשיות פלסטיק בע"מ
ואח'






בפני

כב' השופט
רחמים כהן

תובע
שרן בנימין
(ת.ז. 041162207)


נגד

נתבעים
1. אלדיר תעשיות פלסטיק בע"מ
2. גולן יצחק
3. גולן אברהם
על ידי ב"כ עו"ד צ. מימון




פסק דין



בפני
תביעה כספית על סך של 680,110 ₪, אשר לטענת התובע חייבים לו הנתבעים, מכוח הסכם אשר נחתם בין הצדדים.

יצוין, כי תחילתה של התביעה היתה בתביעה למתן חשבונות ולסעד כספי, אך לאחר שהנתבעים הציגו
בפני
התובע את החשבונות הדרושים לו, הוגש כתב תביעה מתוקן אשר כולל סעד כספי בלבד. כמו כן, תוקן סכום התביעה.

התובע הוא שרן בנימין
, מנהל חשבונות במקצועו (להלן –התובע).

נתבעים 2 ו-3, גולן יצחק
וגולן אברהם
(להלן – גולן) הם הבעלים והמנהלים של נתבעת 1, אלדיר תעשיות פלסטיק בע"מ
(להלן – החברה).

החל מחודש ינואר 1991 ועד לחודש יוני 2000 העניק התובע לחברה שירותי הנהלת חשבונות.

ביום 1.1.1998, נחתם בין החברה לבין התובע הסכם, על פיו ישקיעו התובע והחברה בייצור תבנית ליציקת ארגז וארגונית מפלסטיק (להלן - התבנית ו- המוצר, בהתאמה). בתמורה, התובע יהיה זכאי לחלק מהרווחים אשר יתקבלו ממכירת המוצר (להלן – ההסכם).

נתבעים 2 ו-3 ערבו לכל התחייבות החברה על פי ההסכם (סעיף יג' להסכם).

בהתאם להתחייבותו על פי סעיף א' להסכם, התובע השקיע סך של 48,000$, שהם 60% מעלות ייצור התבנית.
על פי ההסכם, התובע זכאי, ל"50% (חמישים אחוז) מההכנסות מההפרש בין עלות ייצורו של המוצר (מחיר הזרקה + מחיר חומר גלם +מחיר אריזת קרטון + מחיר חניות בתוספת 9% ממחיר המכירה) לבין מחיר המכירה שלו בניכוי הוצאות הובלה ובניכוי עמלות סוכנים בחו'ל במידה ויהיו" (סעיף ב' להסכם).

כמו כן הוסכם, כי "הפחת על התבנית ינוכה מההוצאות של צד א' [החברה], אולם צד א' יזכה את חשבון צד ב' [התובע] ב-50% מהפחת, וזאת לפחות פעם בשנה" (סעיף ח' להסכם).

בסעיף י' להסכם נקבע, "ההתחשבנות הכספית בין הצדדים לגבי חלקו של צד ב' בהכנסות מייצור ומכירת המוצר תיעשה אחת לחודש בשקלים חדשים צמוד לשער המטבע שבה נמכר המוצר ולאחר קבלת התמורה מהלקוחות".

כמו כן הוסכם, כי "כל החלטה לגבי ייצור התבנית, ייצור המוצר ושיווקו, תיעשה רק באישורו של צד ב'" (סעיף ג' להסכם).

בסעיף ז' להסכם נקבע, כי "צד א' [החברה] מתחייב, תוך שנה מתום יצורה של התבנית או מיום 1.7.1998, לפי המוקדם ביניהם, להעביר לצד ב' [התובע] הכנסות או החזר השקעה, לפחות בגובה 50% מהשקעתו של צד ב' בתבנית, וזאת בלי קשר לגובה ההכנסות מהמוצר".

ביום 1.7.1999 שולם לתובע סך של 24,000$, כאמור בסעיף ז' להסכם.

אין מחלוקת, כי סכומים נוספים לא הועברו לידי התובע.

תמצית טענות התובע


לטענת התובע, החברה וגולן הפרו את חיוביהם על פי ההסכם, כך שלא שולמו לו כספים אשר היו מגיעים לו על פיו. לטענתו, לא שולם לו חלקו ברווחים, לא שולם לו חלקו בפחת ולא תואם איתו ייצור ושיווק המוצר כמתחייב מההסכם.

לטענת התובע, לאחר כשלון הליך הגישור שהתנהל בין הצדדים, הודיעו הנתבעים לתובע על הפסקת ייצורו של המוצר. לטענתו, הפסקת היצור ללא אישורו ומטעמים זרים מהווה הפרה יסודית של ההסכם, הפרה שבעטיה נגרם לו נזק כספי נוסף בשל מניעת רווחים עתידיים.
תמצית טענות הנתבעים


לטענת הנתבעים, כוונת הצדדים בעת עריכת ההסכם, הייתה שונה מהפירוש לו טוען התובע. לטענתם, כוונת הצדדים הייתה ליצור מצב של שוויון, לא רק בחלוקת הרווחים אלא גם בתשלום ההוצאות.

לטענת הנתבעים, ייצור המוצר אינו רווחי ולא ייצר להם הכנסות ומשכך התובע אינו זכאי לתשלום כלשהו. כמו כן טוענים הנתבעים, כי ניכוי הפחת לא הניב להם כל הטבה.
העדים


התובע העיד מטעם עצמו ועדותו מהווה עדות יחידה של בעל דין.

מטעם הנתבעים העידו גולן יצחק
וגולן אברהם
וכן רואה החשבון של החברה, רו"ח עמרי וולף.

דיון


לאחר שבחנתי את חומר הראיות ושמעתי את טענות הצדדים הגעתי למסקנה, כי דין התביעה להידחות.

התובע הוא הנושא בנטל השכנוע לגבי יסודותיה העובדתיים של עילת התביעה ואילו על הנתבעים לשאת בנטל השכנוע לגבי היסודות העובדתיים של טענות ההגנה (י' קדמי, "על הראיות", חלק שלישי, 2003, עמ' 1508). הכלל הבסיסי הוא, ש"המוציא מחברו עליו הראיה" ובתחילת המשפט נטל הבאת הראיות רובץ על הנושא בנטל השכנוע (ע"א 78/04 המגן חברה לביטוח בע"מ נ' שלום גרשון הובלות בע"מ, פורסם באתר נבו, פסקאות 11 ו-13 לפסק הדין).

התובע לא עמד בנטלים אלו. לא בנטל הבאת הראיות ולא בנטל השכנוע.

על מנת שהתובע יוכל לזכות בתביעתו, היה עליו להוכיח את הסכומים אשר נתבעו על ידו, להגיש חשבונות ובמידת הצורך אף להגיש חוות דעת של רואה חשבון. התובע לא עשה כן ובחר, על אף שלאחר הגשת התביעה ניתנה לו גישה לחשבונות הנתבעים, לבסס חלק גדול מחישוביו לעניין הרווחים על בסיס "הערכות" ו"מדגמים".

אם כן, המסמך, נספח ב' לכתב התביעה, בו מרכז התובע עלויות ותשלומים עבור המוצר, הוא מסמך שאינו מגובה באסמכתאות ונקובים בו סכומים אשר כלל לא הוכחו, אלא מתבססים על "מדגמים" והנחות. העיד על כך התובע בעצמו.

ראשית העיד התובע, כי כל החומר הנדרש הומצא לו וכי בחומר יש התייחסות לכל ההוצאות:

"ש. את החומר בטבלה של העלויות, למשל הוצאות יצור של חומר גלם, פועלים, על הכל יש התייחסות בספרי הנהלת החשבונות?
ת. ללא ספק.
ש. לך היתה היכולת לתקתק במחשב ולהוציא כל חומר שאתה רוצה.?
ת. היתה לי"
(עמ' 21 לפרוטוקול).

לאחר מכן, העיד התובע, כי חישוביו נעשו באופן כללי ולא לגבי כל שנת מס בנפרד:

"ש. אתה יכול להגיד לנו שבשנת 2006, 2005 היה רווח מהמוצר?
ת. אין לי נתונים לגבי שנה ספציפית"
(עמ' 21 לפרוטוקול).

כמו כן, בעמודים 32-28 לפרוטוקול מסביר התובע, כיצד ערך את החישובים שבכתב התביעה ובתצהיר. במסגרת זו אישר התובע, כי:

"ש. כשאתה עשית את החישוב שלך של הזרקה, ואתה צירפת לנו לתצהיר שלך, שלוש חשבוניות בנושא הזרקה, זה מדגם,
ת. ברור. מדגם שבעיקר מתייחס לתאריכים. זה מראה שעד ה 13.3.03, היה 85 סנט ואחרי זה היה 90 סנט.
ש. איפה 2002, ו 2001.?
ת. לפני, בוודאי שהמחיר לא היה יותר גבוה.
ש. אין לך חישוב על השנים הקודמות?
ת. בטח שיש לי. לא הבאתי את כל החשבוניות. הבאתי רק דוגמא"
(עמ' 28 לפרוטוקול).

מהאמור לעיל עולה, כי התובע לא הציג את הנתונים הדרושים על מנת שניתן יהיה להסיק, כי היה רווח מייצור המוצר וכי הוא זכאי לחלקו מרווח זה.

יתירה מכך, אף אם אקבל את הסכומים הנקובים בתצהיר התובע לעניין עלויות ייצור, הרי שעדיין, לא ניתן להגיע למסקנה, כי נוצרו רווחים כלשהם המזכים את התובע בתשלום.
בין הצדדים קיימת הסכמה, כי מחיר המכירה הממוצע לכל יחידת מוצר הוא 3.65 $. על פי גרסת הנתבעים, נכון ליום 19.6.2006 נמכרו כ- 106,140 יחידות של המוצר. התובע בחקירתו אישר נתון זה (עמ' 33 לפרוטוקול הדיון). משכך, הפדיון ממכירות עומד על סך של 387,411$.

על פי גרסת התובע, הרי שעלויות הייצור לכל יחידה הן 2.94$, וסך הכל עלות - 327,942$. וההפרש בין העלות לבין המכירות הוא – 59,469 $.

מסכום ההפרש, יש להפחית, על פי האמור בהסכם את הסכומים הבאים:

עלות התיקונים (סעיף ה' להסכם), על פי גרסת התובע, סך של 11,337 $ (סעיף 9.ג. לתצהיר).
עלות ביטוח התבנית (סעיף ו' להסכם), סך של 1,920$ (נספח ט' לתצהיר אברהם גולן, בהעדר נתונים לסתור).

משכך, נותר רווח של - 46,212 $

התובע זכאי, לטענתו ל-50% מהסכום שנותר, היינו סך של -
23,106 $ וזאת על פי חישוב עלות ייצור כנטען על ידו.

אך לא כאן מסתיים החישוב.

מהאמור בהסכם עולה, כי מסכום זה יש לנכות את הסכום אותו קיבל התובע מהנתבעים ביום 1.7.1999, היינו סך של 24,000 $. סעיף ז' להסכם מורה, כי: "צד א' מתחייב תוך שנה מתום ייצורה של התבנית או מיום 1.7.1998, לפי המוקדם ביניהם, להעביר לצד ב' הכנסות או החזר השקעה, לפחות בגובה 50% מהשקעתו של צד ב' בתבנית, וזאת בלי קשר לגובה ההכנסות מהמוצר" [ההגשות אינן במקור].

מלשון הסעיף עולה, כי התובע יהיה זכאי לסכום של 24,000$, מקום בו לא יהיו הכנסות אשר חלקו בהן, יגיע לסכום זה. מכאן, שהסכום של 24,000 $, מחצית מהשקעת התובע במוצר, הוא עבור חלקו של התובע בהכנסות, אך הוא יהיה זכאי לסכום זה, גם מקום בו חלקו בהכנסות לא יעלה לכדי 24,000$.

משמע, הוראה זו אינה באה להוסיף סכומים אשר על הנתבעים לשלם לתובע, אלא להבטיח, כי לתובע ישולם חלקו ברווחים וכי סכום זה לא יפחת מסך של 24,000$, אף אם מחצית הרווחים תפחת מסכום זה.

התובע הסביר משמעותו של סעיף זה בסעיף 3.ב. לתצהירו:

"יצחק גולן הציג את מוצר בו הציע לי שותפות כמוצר שעתיד להימכר טוב והבטיח
כי שנינו נרוויח יפה מהמוצר. משראה את היסוסי להשקיע סכום של קרוב לחמישים אלף דולר אותם יכולתי לגייס רק ע"י לקיחת משכנתא נוספת על דירתי, העלה יצחק גולן הצעה לרשת בטחון עבורי: אם תוך שנה לא ארוויח מהמוצר מחצית מהשקעתי, הוא, באמצעות חברת אלדיר, ישלים לי את מחצית השקעתי. מאחר ועמד לזכותי גם סכום של 40,000 דולר כחלקי בפחת של המוצר מה שעתיד להשאיר בידי בערך מחצית לאחר מס הרי שכל השקעתי במקרה שהמוצר לא ילך כמצופה תסתכם בסופו של דבר בכמה אלפי דולר בלבד..."

כמו כן, הצהיר התובע (בסעיף 4.ב. לתצהירו), כי:

"... ב-1.7.99 משהיה ברור לשנינו שאני כבר לא אזכה לקבל רווחים בגובה מחצית השקעתי שילם לי יצחק גולן, על פי סעיף ז' להסכם, 24,00 $ ...".

גם בעדותו הסביר התובע, כי:

"ש. אתה קיבלת השקעה חזרה?
ת. אני לא קיבלתי השקעה חזרה.
ש. 24,000 דולר זה לא החזר השקעה?
ת. זה החזר השקעה.
ש. מדוע אלדיר לא צריכה לקבל החזר השקעה?
ת. מהסיבה מאוד פשוטה, שבהסכם התחייבו להחזיר לי 24,000 דולר, במידה והרווחים ממכירת המוצר לא יגיעו לסכום זה עד ל 1.7.99 ואני להם לא התחייבתי שום דבר כזה"
(עמ' 17 לפרוטוקול).

מהאמור לעיל עולה בצורה ברורה שהוסכם בין הצדדים, והתובע ידע גם ידע, כי אותם 24,000 $ אשר שולמו לו הן על חשבון רווחים ככל שיהיו. מההסכמות, כפי שהן משתקפות בחומר הראיות, עולה, כי הסכום הוא עבור הבטחת מינימום "רווח" גם אם לא יהיו רווחים, אך סכום זה מעולם לא נועד לבוא בנוסף לרווחים. משמע, יש להתייחס לסכום אשר שולם לידי התובע כחלק מחלקו ברווחים ועל כן – לנכותו מהסכומים שלעיל.

חלקו של התובע ברווחים, כפי שהוגדרו בהסכם לפי שיטתו של התובע עצמו, אשר הופקו בפועל מגיע לסך של 23,106 $. מכיוון שלתובע שולם סכום של 24,000$, הרי שהתובע אינו זכאי לכל סכום נוסף בגין "הרווחים" שכן, חלקו של התובע ברווחים שולם לו ביום 1.7.1999.

עולה אם כן, שגם אם נלך לפי שיטת התובע, נמצא שהמוצר נשוא ההסכם בין הצדדים לא ייצר רווחים אמיתיים, מעבר לסכום אשר כבר שולם. מסקנה זאת מתחזקת נוכח העובדה, כי התובע לא המציא כל ראיה, כי פנה אל הנתבעים במהלך השנים 2000-1999 בבקשה לערוך התחשבנות, על אף שבאותם מועדים עבד עבור הנתבעים ובשנים אלו הייתה לו גישה לכל החומר החשבונאי של החברה.

התובע מציין, כי עד שנת 2002 אפשרו לו הנתבעים להיכנס מדי פעם למשרדיהם ולקבל את נתוני המכירות. עם זאת, לא אפשרו לו לעיין בספרי החשבונות לצורך בחינת נתוני העלויות. שתיקתו של התובע בשנים אלו ובמשך זמן כה רב מעידה, כי ידע שאין רווחים מהמוצר.

כמו כן יש לציין, כי תמוהה מאוד החלטת התובע להגיש את התביעה רק לאחר שתביעה אחרת שהגיש נגד הנתבעים בבית הדין האזורי לעבודה, נדחתה ביום 11.1.2004. יצוין עוד, כי התביעה הראשונה הוגשה כבר במהלך שנת 2000 ועל כן, אין לקבל את טענת התובע, כי בשנת 2002 באחד מביקוריו במשרדי החברה, גרש אותו יצחק גולן ממשרדו בצעקות ובקללות ומאותו יום במשך תקופה ארוכה לא העז להיכנס אל משרדי הנתבעים שוב.

המסקנה המתבקשת היא, כי התובע אינו זכאי לתשלום כלשהו מהנתבעים עבור רווחים.

האם זכאי התובע לסכומים כלשהם עבור "פחת" של התבנית?

בסוגיית הפחת נקבע בהסכם בין הצדדים (סעיף ח'), כדלהלן:

"הפחת על התבנית ינוכה מההוצאות של צד א', אולם צד א' יזכה את חשבון צד ב' ב- 50% מהפחת, וזאת לפחות פעם בשנה".

נוסח הסעיף ומבנהו מורים בבירור, כי צד ב' (הוא התובע) יהיה זכאי למחצית הפחת, מקום בו "הפחת על התבנית ינוכה מההוצאות של צד א'". לא נוכה הפחת מהוצאות צד א', לא יזוכה צד ב' בסכום כלשהו.

מסקנה זו מתיישבת עם הגיונם של דברים, שהרי מקום בו נהנית החברה מהפחת זכאי גם התובע ליהנות ממנו, אך מקום בו לא הפיקה החברה כל תועלת מהפחת, אין זה הגיוני ואין זה מתקבל על הדעת, שהתובע יקבל "פיצוי" כלשהו בגין הפחת.
על כן, השאלה בה יש לדון היא – האם ניכתה החברה פחת עבור התבנית נשוא התביעה, שאז עליה "לשתף" את התובע ב- 50% מהפחת. היינו, להעניק לתובע מחצית מההטבה אשר צמחה לה מהפחת בתבנית "המשותפת".

לטענת התובע (סעיף 9.ב. לתצהירו), במשך השנים, דרשו הנתבעים את כל הפחת על התבנית, סך של 80,000 $. מאחר ובמשך כל השנים, לא שילמו לו הנתבעים דבר על חשבון חלקו בפחת, דורש הוא עתה את כל חלקו, המסתכם בסך השווה ל- 40,000$.

טענת התובע לא הוכחה. אמנם, אין חולק, כי התובע לא "זוכה" בגין הפחת. יחד עם זאת, טענתו, כי הוא זכאי לסך של 40,000$ מכיוון שהתובעים ניכו את כל הפחת במשך השנים, נטענה בעלמא ולא הובאה ראיה להוכיחה.

לעומת היעדר ההוכחה במסמכי התובע, תומך רואה החשבון מטעם הנתבעים בתצהירו בגרסת הנתבעים, כי:

4.4
לחברה לא הייתה הכנסה חייבת במס בשנים האמורות.

4.5
כיוון שהחברה היא "מפעל מאושר", הרי לפי החוק קיימת תקופת ההטבות לפיהם יש לה פטור ממס חברות בשנתיים הראשונות שבהם תהיה לחברה לראשונה הכנסה החייבת
במס.

שנת המס 2005 נכללת בתקופת ההטבות הנ"ל ועל כן גם בשנה זו לא צמח לנתבעת כל חסכון במס כתוצאה מהפחת בגין המכונה נשוא הדיון.

5.

לאור האמור בסעיף 4 לעיל יוצא שהחברה לא יצאה נשכרת מתביעת הוצאת הפחת שהגדילה אומנם את הפסדיה, כי גם אם הייתה לה הכנסה חייבת היא הייתה פטורה ממס מכח החוק לעידוד השקעות הון התשי"ט 1959.

רואה החשבון נחקר על האמור בתצהירו ועמד על האמור בו, כי "עד היום החברה טרם הגיעה למצב שיש לה הכנסה חייבת במס" (עמ' 7 לפרוטוקול).

אמנם, התובע חקר בחקירה נגדית את רואה החשבון ושאל, "יום אחד כל הפחת הזה שעובר להפסד, שנגרר משנה לשנה, בסוף יגמר, נכון ויהיה בו שימוש?" (עמ' 7 לפרוטוקול).

על כך השיב לו רואה החשבון, כי:

"בחברות מהסוג הזה שנדרשות לבצע השקעות כבדות במליוני שקלים בתבניות, הפחת מביא אותם למצב הם בהרבה מקרים לא מתחייבות במס"
(עמ' 8 לפרוטוקול).

ייתכן ויבוא היום בו ייהנו הנתבעים מהפחת, עם זאת לא ניתן לבסס על כך היום חיוב כספי כלשהו. שאלות רבות מדי נותרו ללא מענה. באילו שנים הרוויח המוצר, אם בכלל, באילו שנים הפסיד, באילו שנים דיווחו הנתבעים על פחת על התבנית הספציפית, אם בכלל, באיזה סכומים וכו'. בהעדרם של נתונים אלה, לא ניתן לקבל את טענות התובע בדבר זכותו לקבל את "חלקו" בפחת.

בשולי הדברים יוער, כי לא מצאתי כל הגיון בטענות התובע לפיהן יהיה זכאי לסכום הפחת בכל מקרה, ללא קשר להוצאות האחרות סביב ייצור המוצר.

משכך, יש לדחות את טענות התובע, כי הוא זכאי לסך של 40,000 $ בגין פחת.

שאלה נוספת שיש לדון בה היא, שאלת
הרווחים העתידיים, להם טוען התובע, בסך של 265,000 ₪.
גם טענה זו של התובע לא הוכחה. ראשית לא הוכח, כי המוצר מייצר רווחים כלשהם היום. מקל וחומר, שלא הוכח כי המוצר יכול לייצר רווח כלשהו בעתיד ועל כן יהיו רווחים כלשהם לחלק. מעבר לכך, לא הובאה כל אסמכתא, לפיה מחויבים הנתבעים להמשיך ולייצר את המוצר ובאילו מצבים יהיו הנתבעים רשאים להפסיק את הייצור. מכיוון שהתובע כשל מלהוכיח, כי המוצר רווחי, הרי שלא ניתן ללפסןק לו כל "פיצוי" בגין רווחים עתידיים, שספק אם היו.
סוף דבר


לא עלה בידי התובע להוכיח את תביעתו והיא נדחית. בנסיבות העניין, בהן נדרש התובע להגיש תביעה על מנת שתינתן לו אפשרות לעיין במסמכי החברה, יישא כל צד בהוצאותיו.

ניתן היום, ד' טבת, תש"ע, 21 דצמבר, 2009 , בהעדר הצדדים.










א בית משפט שלום 35478/05 שרן בנימין נ' אלדיר תעשיות פלסטיק בע"מ, גולן יצחק, גולן אברהם (פורסם ב-ֽ 21/12/2009)