פסקי דין על נטע עבודות מים | פסקי דין על המועצה האזורית גדרות | פסקי דין על אינג' יגאל גוריון |

123/02 הפ     31/07/2003




הפ 123/02 נטע עבודות מים נ' המועצה האזורית גדרות, אינג' יגאל גוריון




1
בתי המשפט
הפ 000123/02
בית משפט השלום רמלה
31/07/2003
תאריך:
כב' השופטת ז. בוסתן

בפני
:

נטע עבודות מים

בעניין:
מבקש
ששון דוד

ע"י ב"כ עו"ד
נ ג ד
1 . המועצה האזורית גדרות

2 . אינג' יגאל גוריון
משיב
גולדין (גרוס) שרה

ע"י ב"כ עו"ד

פסק דין

המבקשת, התקשרה עם המשיבה 1 (להלן "המשיבה") בחוזה לביצוע עבודות תשתית בתחום מושב שדמה.
לטענת המבקשת, המשיבה לא שילמה לה את כל התמורה עבור העבודות שביצעה, ועל כן הגישה תביעה בסדר דין מקוצר (ת.א.1472/99), בה ביקשה לחייב את המשיבה בתשלום יתרת התמורה (974,734 ₪).
המשיבה הגישה בקשת רשות להתגונן. בבקשה טענה המשיבה כי העבודות שבוצעו על ידי המבקשת, לא התבצעו לשביעות רצונה, כי המבקשת לא השלימה את העבודות על פי ההסכם, וכי כתוצאה מהתנהגות המבקשת ומהעבודות הלקויות שביצעה נגרמו למשיבה נזקים רבים בסך של 943,833 ₪, אותם היא מבקשת לקזז מכל סכום שיפסק למבקשת (ראה סעיף 13-15 בתצהירו של מר קצביץ', נספח ד' לבקשה).

ביום שנקבע לדיון בבקשה לרשות להתגונן הגיעו הצדדים להסדר פשרה (להלן "הסכם הפשרה").
על פי הסכם הפשרה, אשר קיבל תוקף של

פסק דין
, מונה המשיב 2, (להלן "המשיב" או "המומחה") כמומחה מוסכם מטעם הצדדים "לבדיקת הליקויים והנזקים בעבודות התובעת עבור הנתבעת".
בסעיף 4 להסכם נקבע כי בתוך 14 יום מיום חתימת ההסכם, או מועד אחר כפי שיקבע המומחה, יגיש המומחה "דו"ח מפורט בדבר הליקויים בעבודת התובעת. הדו"ח יפרט את אופן תיקון הליקויים, את עלות ביצוע התיקונים בפועל לפי סעיפים מפורטים ואת לוח הזמנים לביצוע התיקונים וכל סעיף רלוונטי אחר לשיקול דעת המומחה".
למבקשת ניתנה אפשרות להודיע, תוך 7 ימים מיום קבלת דו"ח המומחה אלו סעיפים מתוך הדו"ח בכוונתה לתקן. סעיפים שהמבקשת תודיע שאין בכוונתה לתקן, תקוזז עלות תיקונם מהסכום שיגיע למבקשת.

לטענת המבקשת ערך המומחה רשימה של מספר ליקויים שוליים. המבקשת קיבלה על עצמה אחריות לליקויים אלה וביקשה לאפשר לה לקזז את עלות התיקונים מכל סכום שיגיע לה. לטענת המבקשת עשו המומחה והמשיבה יד אחת וסרבו לפעול על פי ההסכם ולקבוע את אומדן עלות התיקונים, בטענה כי על המבקשת לתקן את הליקויים ללא תנאי מאחר והיא כביכול הסכימה לכך, אך סירבה לחתום על הסכם בקשר לכך.

בנסיבות אלה פנתה המבקשת פעם נוספת לבית המשפט בה"פ 1053/01 במסגרתה ביקשה לבטל את הסכם הפשרה, עקב הפרתו. המשיבים בה"פ 1053/01 הנ"ל היו המשיבה והמומחה. מטרת הבקשה היתה להביא להחלפת המומחה.
בהמלצת בית המשפט הגיעו הצדדים להסדר דיוני לפיו יסיים המומחה את חוות דעתו והבקשה נמחקה.
משהוגשה חוות הדעת התברר למבקשת, לטענתה, כי כל חששותיה וחשדותיה התבררו כנכונים, ובפיה שלל טענות כנגד חוות הדעת והמומחה:
א. א. המומחה מייחס לעצמו בחוות הדעת תפקיד של בורר למרות שבהסכם הפשרה מונה להיות מומחה בלבד.
ב. ב. כל הליקויים המפורטים בחוות הדעת הם ליקויים שלא נטענו על ידי המומחה ולא פורטו על ידו ברשימת הליקויים אותה ערך עובר להגשת ה"פ 1053/01, ותחת להתייחס לליקויים שמצא כביכול בעת שבדק את העבודות, ושעלות תיקונם היתה שולית, פרט המומחה את טענות המשיבה שהועלו על ידה במסגרת בקשת רשות להתגונן, על אף שלא מצא אותם בבדיקה שערך בעצמו. המבקשת מפנה לסעיף 3 בחוות הדעת שם לטענתה מודה המומחה כי לא ראה את הליקויים עצמם אלא התייחס לטענות המשיבה.
ג. ג. המומחה קבע את עלות תיקון הליקויים שפירט בחוות דעתו על סמך טענות המשיבה בדבר גובה עלות התיקון, בטענה כי הליקויים תוקנו על ידי המשיבה במהלך השנה האחרונה. המומחה לא המציא כל מסמך המלמד כי הליקויים אכן תוקנו בשנה האחרונה או המלמד על העלות הנטענת.
ד. ד. המומחה החליט על דעת עצמו לחייב את המבקשת בנזקים אותם הוא מכנה כנזקים "עקיפים". במסגרת זו כלל המומחה נזקים בגין שאיבת שופכין, אי גביה של אגרת ביוב וחיובי ריבית וקנסות בגין אי השלמת העבודה במועד המתוכנן, למרות שהמומחה ציין בחוות דעתו כי לא ניתן היה ממילא להתחבר לקו הביוב הראשי.
לאור טענותיה מבקשת המבקשת בבקשה שבפני
להצהיר כי המומחה חרג מהסמכות שהקנו לו הצדדים.

בסיכומיה צימצמה המבקשת את גדר המחלוקת לשתי נקודות בלבד, בגללן היא מבקשת להצהיר כי המומחה חרג מסמכותו.
א. א. המומחה טען שיש לחייב את המבקשת בפיצוי עבור נזקים עקיפים, כגון אובדן רווחים והוצאות בגין פיגורים.
ב. ב. המומחה קבע את הליקויים בעבודות המבקשת וכן את עלות התיקון של הליקויים, על סמך מידע שהועבר לו על ידי המשיבה בלבד, מבלי שראה או העריך בעצמו את קיומם של הליקויים ואת עלות תיקונם, ומבלי שבדק בפועל את נכונות טענות המשיבה לרבות בענין מחירי הביצוע, והכל מבלי שהעביר את המידע שקיבל מהמשיבה להתייחסות המבקשת.

בגוף הסיכומים מתייחסת המבקשת גם לגופה של ההחלטה וסבורה כי קבלת חוות הדעת תגרום לה עוול שכן גובה הפיצוי העקיף ועלות התיקונים נקבעו באופן שרירותי.

אדון בטענות כסדרם:
פיצוי עבור נזקים עקיפים
לטענת המבקשת לא ניתנה למומחה סמכות לדון בנזקים העקיפים.
את טענתה היא משתיתה על נוסחו של הסכם הפשרה שקיבל תוקף של

פסק דין
.
לדבריה נוסח זה אינו סובל פרשנות שתכלול גם את הנזקים העקיפים.
אין דעתי כדעתה.
נוסח הסכם הפשרה ונסיבות הווצרותו, כפי שתואר על ידי המבקשת, בפני
ותיה השונות לבית המשפט, מלמדים כי הנזקים העקיפים היוו חלק משאלות המחלוקת שבין הצדדים אשר נמסרו להכרעתו של המומחה.
כאמור פניתה הראשונה של המבקשת לבית המשפט היתה בתביעה בסדר דין מקוצר לתשלום יתרת התמורה שלא שולמה לה לטענתה על ידי המשיבה.
המשיבה הגישה בקשת רשות להתגונן ובה העלתה טענות משני סוגים. ראשית, המבקשת לא סיימה את העבודות על אף התחייבותה בהסכם ללוח זמנים ועל אף שבסיכום מאוחר יותר אליו הגיעו הצדדים התחייבה המבקשת להשלים את העבודות. שנית, נגרמו למשיבה נזקים הן כתוצאה מעבודות לקויות אותן נאלצה המבקשת לתקן והן נזקים עקיפים כגון אובדן הכנסות של אגרת ביוב כתוצאה מכך שהנתבעת לא השלימה את עבודתה, עלויות שאיבת בורות ביוב ועוד (ראה נספח ד' לבקשה ובמיוחד סעיפים 11 ו-12). עלות התיקונים והנזקים העקיפים להם טענה המשיבה בבקשת רשות להתגונן היתה למעלה מ-900,000 ₪.

הסכם הפשרה שנוסח על ידי הצדדים מסר לבדיקת המומחה את "הליקויים" ו"הנזקים" (סעיף 1 להסכם הפשרה).
המומחה התבקש להגיש דו"ח מפורט "בדבר הליקויים בעבודות התובעת" "וכל סעיף רלוונטי אחר" (סעיף 4 להסכם הפשרה).
(ההדגשות שלי - ז.ב.) 60221

לא נטען על ידי המבקשת כי על אף הנטען בבקשת רשות להתגונן, סיכמו הצדדים כי המומחה ידון בשאלת עלות התיקונים בלבד. ויודגש, כשהמשיבה מתייחסת בבקשתה לשאלת תפקידו של המומחה (בורר או מומחה) היא מציינת כי במהלך המו"מ עלתה האפשרות כי המומחה ישמש כבורר אלא שהצדדים החליטו להסמיכו לשמש כמומחה בלבד (ראה סעיף 18.1 לבקשה).

יתרה מכך, בפני
תה של המבקשת לבית המשפט במסגרת ה"פ 1053/01 ניתנה החלטה שהתקבלה על יסוד הסכמת הצדדים לאפשר למומחה לסיים את חוות דעתו.
במסגרת החלטה זו ציין בית המשפט: "המשיב 2 יגיש חוות דעת עד יום 11.9.01 לצדדים על מנת שלאחר מכן יוכלו לערוך חשבון בינהם ולבחון אם נותרה יתרת זכות לטובת המבקשת ולשלם יתרה זו. אין באמור לעיל כדי לפגוע בזכותה של הנתבעת (המשיבה - ז.ב.) להגיש תביעה במידה ויתברר כי היתרה היא שלילת.

למקרא הבקשה לרשות להתגונן עולה בברור כי האפשרות היחידה שתתקבל יתרה שלילית היא במקרה שהמומחה יגיע למסקנה כי יש לקזז מהסכומים המגיעים למבקשת נזקים עקיפים שנגרמו לה.
טענתה של המבקשת כי הצדדים לא כללו בהסכם הפשרה את הנזקים העקיפים אינה מתיישבת עם הכתוב בהסכם הפשרה הנוקט במונח "נזקים" בנוסף למונח "ליקויים". לו כטענת המבקשת היו הצדדים מבקשים להסתפק בבדיקת עלות התיקונים בלבד לא היה צורך להוסיף את המילה "נזקים" בהסכם הפשרה. העובדה כי הצדדים ראו לנכון לפרט כי המומחה יבדוק גם את הליקויים וגם את הנזקים, בצרוף לעובדה שבבקשת רשות להתגונן הבחינה המשיבה בין הליקויים בעבודת המבקשת לבין הנזקים שנגרמו לה מביאה למסקנה שיש לדחות את טענתה של המבקשת לפיה חרג המומחה מתפקידו כשהתייחס לנזקים העקיפים שלטענת המשיבה נגרמו לה.

תהליך קבלת ההחלטה
לטענת המבקשת נפל פגם בתהליך קבלת ההחלטה על ידי המומחה. לטענתה קבע המומחה את עלות התיקון של הליקויים על סמך מידע שהועבר לו על ידי המבקשת בלבד, מבלי שראה והעריך בעצמו את קיומם של הליקויים ואת עלות תיקונם, מבלי שבדק בפועל את נכונות טענות המשיבה לרבות בענין מחירי הביצוע ומבלי שהעביר את המידע להתייחסות המבקשת.
בהחלטה שניתנה במסגרת ה"פ 1053/01 שחלקה צוטט לעיל קבע בית המשפט כי הצדדים יוכלו להגיש למומחה את את כל החומר הרלוונטי שבידם.
אם לא טרחה המבקשת להעביר לידי המומחה חומר המצוי בידה, או חומר שסברה כי הוא רלוונטי להחלטה אין לה להלין אלא על עצמה.
המומחה לא מונה לשמש כבורר בין הצדדים אלאל כמומחה לבדיקת הליקויים והנזקים. משהעבירה המשיבה לידי המומחה חומר רלוונטי והמומחה התייחס לחומר זה עשה המומחה את התפקיד המוטל עליו.
אין המבקשת טוענת כי היא העבירה לידי המומחה חומר, והמומחה התעלם מחומר זה. טענתה של המבקשת היא כי המומחה קיבל לידיו חומר רלוונטי והתייחס אליו, אלא שממצאיו אינם כנראה לשביעות רצונה של המבקשת ועל כך היא מלינה.
חוות דעתו של המומחה מפורטת ומנומקת והמומחה מבסס בחוות הדעת כל ממצא ממצאיו.
המומחה נחקר על ידי ב"כ הצדדים ומחקירתו עולה כי חוות דעתו אינה מבוססת רק על החומר שהועבר לו על ידי המשיבה אלא על חומר נוסף שקיבל ממינהלת המים. המומחה העיד כי כל מסמך שמוזכר בחוות דעתו מצוי בידו (ראה עמ' 9 ש' 6-7). וכל מספר שאוזכר בחוות הדעת מכוסה במסמך (עמ' 9 ש' 15).

טענת המבקשת כי המומחה למעשה לא בדק בעצמו את קיומם של הליקויים נסתרה בעדותו של המומחה אשר העיד כי חלק מהליקויים נבדקו על ידו באופן אישי ועל חלק אחר של הליקויים אשר כבר תוקנו למד מתוך מסמכים של הגורמים המתקנים ועלויות תיקונם (ראה עמ' 8 ש' 18-24).

לא ניתן להימנע מהמסקנה כי המבקשת אינה שבעת רצון מהתוצאה אליה הגיע המומחה והיא מנסה עתה להעלות כל טעון אפשרי (ובלתי אפשרי) כדי לבטל את תוצאות חוות הדעת, אלא שאין ממש בטיעונים אלה.

בורר
לטענת המבקשת המומחה חרג מסמכותו וראה עצמו כבורר מכריע ולא כמומחה כפי שמינוהו הצדדים. במיוחד אמורים הדברים כאשר התייחס לסוגית הפיצוי העקיף.
המומחה אכן נוקט בחוות דעתו בשתי הזדמנויות במונח "בורר". הוא מכתיר את חוות הדעת בשם "בוררות ....", ובסיום חוות הדעת הוא מציין "כבורר, לא נראה לי...".
המבקשת סבורה כי המומחה ביודעין חרג מסמכותו ונטל לעצמו תפקיד של בורר, תפקיד אשר לא הוסמך למלא על ידי הצדדים. המבקשת סבורה כי את שעור הנזקים העקיפים לא יכול היה המומחה לקבוע אלא אם היה ממלא תפקיד של בורר אשר מקיים הליך שיפוטי תקין במסגרת חוק הבוררות. במסגרת הליך כזה היתה ניתנת למבקשת אפשרות לחקור את עדי המשיבה לאמת ולעמת את טענות המשיבה. משלא הקנו הצדדים למומחה מעמד של בורר חרג המומחה מתפקידו ומהסמכות שהוקנתה לו על ידי הצדדים.
ב"כ המבקש מוסיף ואומר בסיכומים כי בשיחה שקיים עם המומחה במסדרון בית המשפט הבהיר לו המומחה כי קביעותיו ביחס לנזקים העקיפים הם בגדר המלצה בלבד ואילו היה מתמנה כבורר כך היה מחליט.
המומחה נחקר על אותה "שיחת מסדרון", והוא לא אישר את הדברים המוזכרים בסיכומי ב"כ המבקשת. נהפוך הוא, המומחה אישר את כל האמור בחוות דעתו, והוסיף ואמר כי כדי לסיים את הסכסוך המליץ לצדדים לקבל את הצעת הפשרה כפי שהוצעה על ידי בית המשפט.
העובדה שהמומחה מגדיר עצמו בשתי הזדמנויות בחוות הדעת "כבורר" אינה יכולה להשפיע על מהות התפקיד שהוטלה עליו.
מהות התפקיד אינה נקבעת על ידי השם שנותנים לו הצדדים אלא נבחנת מעצם התפקיד עצמו.
מהות התפקיד יכולה רק להשפיע על היקף הבקורת השיפוטית.
בספרה של פרופ' ס' אוטלנגי "בוררות - דין ונוהל" (מהדורה שלישית, תשנ"א, בעמ' 247) נאמר:
"על בית המשפט לרדת לסוף דעתם של הצדדים, ולקבוע מה היתה כוונתם האמיתית בעת שחתמו על ההסכם. אחד המבחנים הוא, אם היה זה בכוונת הצדדים שהאנשים שנתמנו על ידם יפסקו בסכסוך על סמך עדויות, שאז ייחשבו כבוררים; או שמא הכוונה היתה שיעריכו את נשוא הסכסוך על סמך ידיעותיהם המקצועיות ונסיונם המעשי, בלי צורך לשמוע ראיות ועדויות, שאז יש הנחה לכאורה שנתמנו כמעריכים ולא כבוררים".
נראה לי כי במקרה שבפני
היתה כוונת הצדדים לאפשר למומחה להעריך את הליקויים והנזקים על סמך ידיעותיו המקצועיות ונסיונו המעשי, ועל כן לא קבעו כי המומחה ישמע עדים, והמומחה העיד כי חוות דעתו מבוססת על חומר רלוונטי שהועבר אליו על ידי הצדדים ועל חומר רלוונטי שהוא דאג בעצמו להשיג ממנהלת הביוב.
בע.א. 609/93 מרום שרותי תעופה בע"מ נ' רשות שדות התעופה, דינים עליון לט עמ' 56 קבע בית המשפט נאמר על ידי בית המשפט:
מר פן לא היה אלא מעריך (valuer ) וא שמאי )appraiser (, שאך נתמנהלתפקידו בשל כישוריו כשמאי, כדי שיעריך את המבנים על סמך ידיעותיו המקצועיות, בלי לגבות ראיות ולנהל דיון בעל אופי שיפוטי.
ואכן, מחוות דעתו של השמאי פן עולה כי היא ניתנה בעיקרה תוך שימוש בידיעותיו המקצועיות ובניסיונו המעשי. לפנינו, אם כן, גורם חיצוני שהצדדים הסכימו לכבול עצמם להכרעתו בסכסוך. על כגון זה נאמר בע"א 66/67, 678/68 הנ"ל (בעמ' 153) כי:
"במידה שמסקנותיו נוגעות לענינים שבשיקול דעת, אין להרשות ויכוח על כך אם שיקול דעתו היה פגום, ואף טעות שהוא טעה בתום לב בענין שבשיקול דעת אין בה כדי להצדיק את שינוי מסקנותיו. הטעם לדבר הוא שבענינים אלה התכוונו הצדדים לסמוך ללא ערעור על הכשרתו המקצועית של האיש שנבחר על-ידם".
ועוד נאמר בע"א 311/66 (נחמיאס נ' לקט, פ"ד כ(4) 48, 50) כי:
"כאשר הצדדים הסכימו כי חוות-הדעת תחייב אותם אין להרשות הפרכתה לגוף הענין על-ידי עדות חיצונית אחרת".
אך מובן הוא כי על אף זאת ניתן לתקוף את חוות-הדעת אם פעל השמאי או מעריך בחריגה מסמכות, שלא בהגינות, בחוסר תום לב, במירמה או תחת השפעה בלתי הוגנת, או שחוות הדעת הושגה באמצעים בלתי כשרים".
המסקנה היא כי המומחה מילא את התפקיד אותו יעדו לו הצדדים, גם אם כנה עצמו בהזדמנות זו או אחרת כבורר.
המבקשת עשתה נסיון קלוש, בבקשה, לטעון כי המומחה שיתף שתוף פעולה תמוה עם המשיבה. לטענתה (סעיף 20 לבקשה) התברר לה שהיה קשר מוקדם בין המשיבה למומחה. המבקשת לא פרטה את מהות הקשר הקודם שבין המשיבה והמומחה, הנטען על ידה. עוד טענה בבקשה כי המומחה דרש את שכר טרחתו רק מהמשיבה ולא משני הצדדים ובכך ניסה ליצור יחסי נאמנות בלעדיים בינו לבין המשיבה, עובדה זו התבררה בסופו של יום כבלתי נכונה והוברר כי המבקשת לא טרחה, עד למועד הדיון לשלם את שכרו של המומחה.
טענות אלה נטענו כאמור בלשון רפה, מבלי שהמבקשת טרחה לפרט על מה היא מבססת את האמור בבקשתה, ומבלי שטרחה להוכיח טענות אלה. המבקשת לא חזרה על טענותיה בסיכומים, וטוב שכך.

סוף דבר
אני סבורה כי המומחה לא חרג מהסמכות שהוקנתה לו וקביעותיו הן בגדר הסמכות שהוקנתה לו על ידי הצדדים.
הבקשה נדחית.
המבקשת תשלם למשיבה את הוצאות המשפט ושכר טרחת עו"ד בשעור של 10,000₪ ולמומחה את הוצאותיו בסכום של 5,000 ₪ . הסכומים ישאו הפרשי הצמדה וריבית מיום מתן פסק הדין ועד התשלום בפועל.

המזכירות תשלח לצדדים עותק בדואר רשום.

ניתנה היום ב' באב, תשס"ג (31 ביולי 2003) בלשכתי , בהעדר הצדדים.

ז. בוסתן
, שופטת








הפ בית משפט שלום 123/02 נטע עבודות מים נ' המועצה האזורית גדרות, אינג' יגאל גוריון (פורסם ב-ֽ 31/07/2003)