פסקי דין על בעניין: | פסקי דין על המשיב ע"י ב"כ עוה"ד גב' מתיה בר-טל. גב' אורית קרץ. גב' אינה פינקל-גלעד. נוכחים: ד"ר ל. וינוגרד – חבר מר ל. פלד - חבר פסק דין 1. ...
000019/95 ענ 01/01/2001
בעניין:
law data
law data
1
0
2006-01-23t10:16:00z
2009-12-27t19:57:00z
2009-12-27t19:57:00z
2
3459
17297
144
41
20715
11.8122
cn=beersheva-02/ou=beersheva/ou=server/o=courts
prod\esdynamic.nsf
ענ 000019/95
1
2
frmdocument
0
0
false
false
false
çæåø ì-normal
microsoftinternetexplorer4
/* style definitions */
table.msonormaltable
{mso-style-name:"טבלה רגילה";
mso-tstyle-rowband-size:0;
mso-tstyle-colband-size:0;
mso-style-noshow:yes;
mso-style-parent:"";
mso-padding-alt:0cm 5.4pt 0cm 5.4pt;
mso-para-margin:0cm;
mso-para-margin-bottom:.0001pt;
mso-pagination:widow-orphan;
font-size:10.0pt;
font-family:"times new roman";
mso-ansi-language:#0400;
mso-fareast-language:#0400;
mso-bidi-language:#0400;}
page
83
בתי המשפט
בית משפט השלום
באר שבע
ענ 000019/95
בפני
:
כבוד השופט יעקב
גנן
תאריך:
23/01/2006
בעניין:
כוכבה לרר
המערערת
ע"י ב"כ עוה"ד
משה
קליין ז"ל,
יוחנן
כהן,
רפאל
קויתי ו/או לירון שי
נגד
קצין התגמולים
המשיב
ע"י ב"כ עוה"ד
גב'
מתיה בר-טל.
גב'
אורית קרץ.
גב'
אינה פינקל-גלעד.
נוכחים:
ד"ר ל. וינוגרד – חבר
מר ל. פלד
- חבר
פסק דין
1.
השאלה הטעונה הכרעה
בערעור זה היא: -
"האם קיים 'קשר סיבתי' בין מחלת הסינוסים הכרונית (
chronic sinusitis
), שממנה סובלת המערערת, לבין תנאי-שירותה במשטרה,
כסיירת במשטרת התנועה ובתפקידים המחייבים את שהותה הממושכת תחת כיפת השמים, בחורף
בגשם ובכל מזג אוויר"?
2.
המערערת
ילידת שנת 1949 התגייסה לשירות במשטרה בתאריך 27/11/70 ובתום קורס שוטרים הוצבה
לשרת בתחנת משטרת באר-שבע.
3.
בתצהיר
שעשתה המערערת ביום 15/12/99 (מוצג מע/ 1) קושרת המערערת את מחלתה לאירועים
הבאים: -
א.
לשירותה
כסיירת, בסיור רגלי, במזג-אוויר גשום ובמזג-אוויר חם, בעת שעסקה בעריכת
דו"חות לעברייני תנועה ובעת שעסקה בהכוונת תנועה.
ב.
היא
התגייסה לשירות במשטרה ביום 27/11/70 ומאז שנת 1973 היא ביצעה סיורים
בכבישים בין-עירוניים, ערכה דו"חות והציבה ממאלים-ראדארים, וזאת בכל
מזג-אוויר, במשמרות, כולל משמרת-לילה, עפ"י צרכי העבודה.
ג.
בתאריך
25/07/83 הוצבה לשרת במשרד רישום תאונות-דרכים, במשרד המשטרה ברחוב
המוכתר, באר-שבע, שם ישבה בצריפים רעועים, שבהם דלפו גשמים.
היא עבדה במקום זה עד לשנת 1992, כשהיא
יושבת במזג-אוויר קשה, הגשם מרטיב את ראשה ובמקום לא היו כל אמצעי חימום.
ד.
החל
מחודש מאי 1996 היא משמשת כסיירת הוצאה-לפועל ובמסגרת תפקידה זה היא מבצעת
מבצעים מיוחדים המחייבים שהות ממושכת תחת כיפת השמים, בחורף בגשם ובכל מזג אוויר.
4.
לטענת
המערערת, כתוצאה מכל האמור לעיל, היא חלתה בצורה קשה בסינוסיטיס, שממנה היא סובל
עד עצם היום הזה.
5.
בתאריך
16/08/93 פנתה המערערת לק"ת בתביעה להכיר בה כ"נכה", לפי
חוק הנכים (תגמולים ושיקום), ה'תשי"ט - 1959 [נוסח משולב], וזאת בגין הפגימה
הנזכרת בסעיף 1 של פסק-דין זה.
6.
משקיבל
ק"ת את תביעת המערערת, היפנה אותה לבדיקה-רפואית אל פרופ' אלברטו ליברמן,
מנהל מחלקת א.א.ג. בבית-החולים ע"ש "סורוקה", בבאר-שבע, שבדק את
המערערת ביום 16/03/94 ועפ"י חוות-דעתו הרפואית מתאריך זה (מוצג מע/ 2),
נקבע על-ידו, כדלקמן: -
"... אין ספק, כי בתנאי-שירות מסויימים, לאל סיפור בעבר,
יכולים להוות גורם להופעת תופעות שונות בדרכי הנשימה העליונות.
מאחר ואין באפשרותי לשלול מקרה שלפני השפעה כזו, הנני קושר,
כקשר של 'גרימה', בין תנאי-השירות לבין הופעת סינוסיטיס.
לדעתי,
הקשר הזה הוא כגורם מסייע ולא גורם עיקרי".
7.
ק"ת
ביקש לקבל חוות-דעת רפואית נוספת בעניינה של המערערת והיא הופנתה לד"ר יונה
קרוננברג, מומחה למחלות א.א.ג. ומנהל מחלקת א.א.ג. בבית-החולים ע"ש
"שיבא", בתל-השומר, שבדק את המערערת ביום 27/10/94 ובחוות-דעתו הרפואית
מיום 15/12/94 (מוצג מש/ 2), הוא קובע, כדלקמן: -
"מדובר
באישה שסובלת מסינוסיטיס כרונית.
מעיון
בתיקה-הרפואי נמצא, כי סבלה שנים רבות מסינוסיטיס
על רקע אלרגי.
אני לא
מקבל את חוות-דעתו של פרופ' א. ליברמן.
אם נסקור את חולי הסינוסיטיס-הכרונית העוברים במחלקות א.א.ג
השונות בארץ, נראה, כי אין
עדיפות בינם
לאלו העובדים בתנאי עבודה מיוחדים של קור, גשם ורוח.
אין גם תיעוד על כך, שבארצות קשות-אקלים רבים מקרי
הסינוסיטים-הכרונית מאשר בארצות נוחות-אקלים.
כך איני רואה כל קשר בין תנאי-עבודה להתפתחות סינוסיטיס-כרונית.
הסיבה להתפתחות סינוסיטיס-כרונית קשורה למבנה-האף, הסינוסים,
או להימצאותה של נזלת-אלרגית.
במקרה
שלפנינו
דווח על קיומה של נזלת-אלרגית".
8.
בתאריך
29/01/95 הודיע ק"ת למערערת, כי בהסתמך על תוצאות הבדיקות ועל-סמך
חוות-הדעת הרפואית הנ"ל, מיום 15/12/94 (מש/ 2), הגיע לכלל מסקנה, כי אין
קשר בין מחלת הסינוסיטיס-הכרונית לבין תנאי שירותה של המערערת במשטרה, כמשמעות
ביטוי זה בסעיף 1 לחוק הנכים.
9.
ביום
01/03/95 הגיש ב"כ המערערת את ערעורו הנוכחי על החלטתו האמורה לעיל
של ק"ת מיום 29/01/95.
10.
לכתחילה,
הרינו לב"כ המערערת שידאג להמציא לנו חוות-דעת רפואית של מומחה רפואי מטעם
המערערת, שיהא בה כדי לסתור את קביעותיו ומסקנותיו של המומחה מטעם המשיב, מיום
15/12/94, אולם, בסופו של דבר הסכימו ב"כ הצדדים להגיש סיכומים, בכתב, בשאלה
המיקדמית, שעיקרה: האם מוסמך המשיב לבקש חוות-דעת רפואית נופסת בנסיבות שאין הוא
מוכן לאמץ חוות-דעת רפואית שאינה נראית לו?
11.
עמדת
ב"כ המשיב, כפי שבאה לידי ביטוי בהודעתה מיום 04/05/97 ובסיכומים שהוגשו
על-ידו, לעניין זה, היא: -
א.
ק"ת,
במסגרת שיקול הדעת המסור לו, רשאי היה להעדיף את חוות-הדעת של ד"ר יונה
קרוננברג על-פני זו של פרופ' נ. ליברמן.
ב.
חוק
הנכים מקנה למשיב את הסמכות הבלעדית לפסוק בתביעות לתגמולים עפ"י חוק
זה.
לצורך זה מוקנות למשיב סמכויות כשל
וועדת חקירה עפ"י פקודת וועדות החקירה, והוא אינו קשור בדקדוקי דיון ובדיני
ראייה.
על המשיב לפעול בדרך שתיראה לו
כמועילה ביותר לבירור השאלות העומדות לדיון, לרבות הסתמכות בשאלה רפואית על
חוות-הדעת הרפואית של מומחים רפואיים.
ג.
מן
העובדה שהמחוקק בחר להעניק למשיב סמכויות כה רחבות לשם בירור אמיתי ומעמיק של
השאלות העומדות לדיון עולה, כי רשאי המשיב, ויתכן אף שחייב, לבקש יותר מחוות-דעת
אחת, במידה ואין הוא שבע רצון מחוות-הדעת שקיבל, ולאמץ את חוות-הדעת הרפואית
שנראית לו ביותר.
ד.
ויודגש,
כי אין הכוונה לדווקא לחוסר שביעות רצון מתוצאתה של חוות-הדעת, דהיינו, אם מכירה
בקשר סיבתו אם לאו, אלא, בין היתר, לחוסר שביעות מרמת הדיון הרפואי וההנמקה
שביסוד חוות-הדעת הרפואית.
ה.
כך
במקרה דנן אין בחוות-דעתו של ד"ר ליברמן כל פירוט לגבי הגורמים בשירותה של
המערערת אשר עשויים היו להשפיע על מחלתה, וכן נעדרת הנמקת הקשר הרפואי בין
הגורמים (החסרים) הנ"ל, לבין המחלה.
כמו כן מכיר ד"ר ליברמן בקשר בין המחלה לשירות אך ורק כיוןו שאין הוא
יכול לשלול קיומו של קשר כנ"ל, וברי, כי אין די בקביעה כזו על-מנת לקבוע
"קשר סיבתי".
ו.
המשיב
משתמש לעיתים בזכותו לבקש חוות-דעת רפואית נוספת גם על-מנת להקל על הנכה ולהכיר
בו, כאשר חוות-הדעת הראשונה אינה עושה כן.
ז.
לתובעים
הכרה לפי חוק הנכים יש חרות מלאה לחפש אחר חוות-הדעת המתאימה להם ביותר, כאשר
לעיתים פונים התובעים ליותר ממומחה אחד.
הפנייה ליועצים ומומחים שונים היא הדדית ורצויה.
ח.
סיכומו
של דבר, המשיב הנו בעל הסמכות הבלעדית לקבוע קיומו של "קשר סיבתי",
עפ"י חוק הנכים, וכי לשם מילוי חובתו זו, עפ"י ס' 28 לחוק, רשאי המשיב,
ויתכן אף שחייב לעיתים, לבקש חוות-דעת ממומחים שונים.
12.
לעומתו, טוען ב"כ
המערערת, כי היה על ק"ת לבחור בחוות-הדעת המקלה עם המערערת.
אין ב"כ המערערת מתעלם מקביעותיו של בית-המשפט העליון
בע.א. 459/89 (ק"ת נ. חריטן ואח', פ"ד מ"ה (5), ע' 3764) והוא אף
מסכים, כי ק"ת מוסמך לפנות לוועדה-רפואית ולבקש ממנה חוות-דעת רפואית בדבר
ה"קשר הסיבתי" בין השירות לבין-המחלה, באשר חוות-הדעת של הוועדה מהווה
המלצה בלבד ואין לה תוקף קונסטיטוטיבי, וכי קביעת קיום "נכות" כרוכה
בהכרה רשמית של המשיב.
דא-עקא, לטענת ב"כ המערערת כאשר מדובר במחלה שבה יש
"אסכולות רפואיות" שונות, החלוקות ביניהן בדבר סיבותיה ודרך עלילותיה
של המחלה, כפי שעולה בבירור מחוות-הדעת השונות של פרופ' ליברמן ופרופ' קרוננברג,
לגבי סיבותיה של מחלת הסינוסיטיס;
במקרה כזה היה על המשיב להכיר במערערת כ"נכה", אם ראה,
שעפ"י האסכולה המקילה מבין האחרות, כרוכה המחלה ב"קשר סיבתי" לשירותה
של המערערת.
לטענת ב"כ המערערת, יש הנכה חייבת להיות על העליונה
במקרה כזה, וזאת במגמה שלא לסכל את חוק הנכים (תגמולים ושיקום), ובא להיטיב עם
התובעים.
13.
מוסיף
וטוען ב"כ המערערת, שדי אם עולה מחוות-הדעת של פרופ' ליברמן, כי מתקבל מאוד
על הדעת שאומנם קיים קשר סיבתי בין השירות לפרוץ המחלה ואין צורך שהמערערת תצרף
חוות-דעת רפואית נוספת מטעמה החוזרת על אותה אסכולה רפואית.
14.
בהחלטה
שניתנה על-ידנו ביום 12/10/99, קיבלנו את עמדת ב"כ המשיב, כפי שבאה לידי
ביטוי במספר רב של פס"ד, לרבות מספר פסקי-דין שניתנו על-ידנו, שלפיהם רשאי
גם ק"ת לקבל חוות-דעת רפואית מייעצת, במסגרת סעיף 28 א' לחוק הנכים, מאת
הוועדה הרפואית וכן ממומחים-רפואיים אחרים, כפי שהוא מוצא לנכון.
יתר על כן, לק"ת שמורה הזכות להחליט על איזו מחוות-הדעת
השונות הוא מאמץ ורשאי הוא אף לאמץ חלקים מחוות-הדעת השונות.
15.
לא
מדובר כאן בקיומה או בחוסר קיומה של "אסכולה רפואית" שונה והעלתה של
סוגיה זו אינה במקומה.
16.
בכך,
פתרנו (עוד ביום 12/10/99) את השאלה המיקדמית שנדרשנו להכריע בה וקבענו ערעור זה,
לשם שמיעת ההוכחות, לגופו של עניין.
17.
ב"כ
המערערת ביקש לזמן את פרופ' אלברטו ליברמן, בתור מומחה-רפואי מטעמו.
תחילה התנגד ב"כ המשיב לכך יען כי
חוות-הדעת הרפואית שהוגשה ע"י מומחה-רפואי זה היתה מטעמו של ק"ת.
בסיכומים, שהוגשו מטעם ב"כ המשיב
-
חזר
בו ב"כ המשיב מהתנגדותו האמורה והסכים שהמערערת תאמץ את חוות-הדעת הרפואית
של פרופ' א. ליברמן בתור חוות-דעת רפואית שהוגשה ע"י המערערת, וזאת כפוף
לזכותו של ב"כ המשיב לחקור-נגדית עד זה.
18.
בתאריך
17/12/2001, לאחר דחיות מרובות, כפי שעולה מפרוטוקול הדיונים, התחלנו בשמיעת
ההוכחות.
ראשון העדים היה פרופ' אלברטו ליברמן, שנחקר-נגדית ע"י
ב"כ המשיב על האמור בחוות-דעתו הרפואית מיום 16/03/2004.
לא היתה כל חקירה-חוזרת ע"י ב"כ המערערת וגם
חברי-הוועדה לא הציגו לעד שאלות כלשהן.
19.
ע"י
בקשתם של ב"כ הצדדים קבענו מועד נוסף לשם שמיעת עדותה של המערערת ושל פרופ'
יונה קרוננברג.
20.
בתאריך
26/05/2002 שמענו את עדותה של המערערת, שנחקרה שתי-וערב ע"י ב"כ
המשיב על האמור בתצהירה מיום 15/12/99 (מוצג מע/ 1) וכן על תצהיר נוסף
שלה, מיום 30/12/93 (מסמך 46 בתיק-הרפואי של המערערת
-
מוצג מש/1).
ב"כ המערערת לא חקר את העדה בחקירה-חוזרת, אולם העדה
השיבה לשאלותיו של חבר-הוועדה, ד"ר ל. וינוגרד, ולשאלותיו של חבר-הוועדה, מר
ל. פלד.
עפ"י רשות שניתנה
לב"כ הצדדים ענתה העדה גם למספר שאלות שהוצגו לה על ידם.
21.
אחרי
דברי עדותה של המערערת, העיד בפני
נו פרופ' יונה קרוננברג, שנחקר-נגדית ע"י
ב"כ המערערת על האמור בחוות-דעתו הרפואית, מיום 15/12/94 (מוצג מש/ 2).
בחקירה-חוזרת ע"י ב"כ המשיב וכמו-כן השיב העד
לשאלותיו של חבר-הוועדה ד"ר ל. וינוגרד.
עפ"י רשות שניתנה לב"כ הצדדים ענה העד גם למספר
שאלות שהוצגו לו על ידם.
22.
בתום
שמיעת עדותו של פרופ' יונה קרוננברג ביקש ב"כ המערער, כי לפני הכרזת
"אלה עדינו", נאפשר לו צירוף כל החומר הרפואי, שמצוי בתיקה-הרפואי של
המערערת בקופת-חולים, לתיק-הרפואי מש/ 1.
23.
בהחלטה
שניתנה על-ידנו איפשרנו לב"כ המערערת להגיש את תיקה-הרפואי של המערערת ולצרף
את החומר המצוי בו לתיק-הרפואי (מוצג מש/ 1) וכי ב"כ המשיב יהא רשאי להגיב
למסמכים שיוגשו.
24.
רק
ביום 25/11/2002 קיבל ב"כ המערערת את המסמכים הרפואיים מקופת-חולים,
ועפ"י בקשת ב"כ המערערת הועברו המסמכים הנ"ל לפרופ' א. ליברמן
על-מנת לקבל את תגובתו.
25.
בתאריך
14/03/2004 הופיעו בפני
ב"כ הצדדים וב"כ המערערת הצהיר, כי אין
להם תגובה של פרופ' א. ליברמן, והוא מבקש להגיש סיכומים, בכתב, על-פי הראיות
שנשמעו.
בהסכמת ב"כ המשיב ניתנת החלטה בדבר הגשת הסיכומים, בכתב,
ונקבע, כי פסק-הדין יישלח לב"כ הצדדים והם פטורים מהופעה לשמיעתו.
סיכומי ב"כ המערערת הוגשו ביום 11/08/2005 לאחר
מספר הארכות שניתנו מפאת מחלתו הקשה של ב"כ המערערת (עו"ד משה קליין),
שלאחר פטירתו קיבל עו"ד רפאל קויתי את ייצוגה של המערערת.
סיכומי ב"כ המשיב
הוגשו ביום 18/12/2005, לאחר הארכה שניתנה.
26.
לטענת
ב"כ המערערת, עבדה המערערת כשהיא חשופה לתנאי מזג האוויר הקיצוניים
של איזור הנגב.
עבודתה שהיתה במשמרות
ובכלל זה משמרות לילה, חייבה שירות בכל מזג אוויר.
גשם, שינויי טמפרטורה קיצוניים בין יום ללילה
האופייניים לאזור ייחודי זה, היוו מנת חלקה הבלתי נמנעת כשוטרת סיור הנמצאת דרך
קבע בשטח.
בשנת 1983 הוצבה המערערת למשרדי לשכת התנועה.
ברם, גם במסגרת תפקיד זה, לא שפר מזלה והיא
המשיכה לסבול מתנאי מזג אוויר קשים שעה שהמשרד אליו הוצבה היה צריף רעוע ותו
לא.
הגשם הדולף והקור החודר, היוו חלק
מסביבת עבודתה ה"טבעית".
חום, שיעול, כאבי גרון, כאבי-ראש ובאזחור הריאות, אשר הפכו את
חייה לבלתי נסבלים.
המערערת נבדקה
ע"י רופאים שונים וטופלה בטיפול תרופתי מגוון, כל זאת ללא כל שיפור במצבה.
תיעוד ראשוני של הופעת המחלה מופיע בתיקה-הרפואי של המערערת
בשנת 1981, בזמן ששמשה המערערת כאמור כשוטרת סיור.
כך, בטופס סיכום מחלה מחדר מיון
ביה"ח "סורוקה", מיום 14/12/81 נכתב בהתייחס למערערת, כי: -
"בעברה, סינוסיטיס מקסילרית, צילום מערות האף
-
תקין".
(מסמך 29 לת"ר)
תיעוד רב בתיק-הרפואי בדבר תלונות ובדיקות שעברה המערערת בקשר
עם מחלתה, קיים החל משנת 1984.
כך לדוגמא:-
א.
יולי
1984
-
חום, כאבי גרון, נזלת (מסמך 10 לת"ר), נובמבר 1984
- נזלת, שיעול, חום, כאבי-ראש+הפנייה לצילום
מערות האף (מסמך 11 לת"ר).
ושוב
באותה שנה
-
נזלת, שיעול, כאבים מעל הריאה השמאלית (מסמך
11 לת"ר).
ב.
שנת
1985 -
סובלת מסינוסיטיס חוזרת
-
לפני שבוע טופלה בפני
ברון, שוב גודש באף (מסמך 18 לת"ר).
ג.
שנת 1998
-
שיעול פרודקטיבי (מסמך 17 לת"ר).
ד.
פברואר
1990
-
טיפול במוקסיפן.
אפריל 1990
-
כאבי-ראש, גודש, לא מגיב לטיפול בטיפות (מסמך 14 לת"ר).
ה.
שנת
1991
- שיעול עם ליחה שגורם לכאבים בחזה,
טיפול במוקסיפן לסינוזיטיס, מוגלה מרובה וחום גבוה (מסמך 12-13 לת"ר).
וזוהי רשימה חלקית בלבד המעידה על חייה רצופי הסבל של המערערת
בגין המחלה.
סופו של דבר לאחר מספר שנים בהן היא מתלוננת, אובחנה המערערת
כסובלת ממחלת הסינוסיטיס הכרונית
- דלקת
כרונית של מערות הפנים.
27.
לעומתו
טוענת ב"כ המשיב, כי לא מתקיים כל קשר סיבתי של גרימה ו/או החמרה בין תנאי
שירותה של המערערת לבין מחלת הסינוסיטיס הכרונית בה חלתה, מהנימוקים הבאים: -
א.
אין
"אסכולה רפואית" הגורסת כי מתקיים קשר סיבתי בין תנאי מזג אוויר לבין מחלת
הסינוסיטיס.
על כן, טענתה של המערערת,
כי מחלתה פרצה בשל תנאי הקור והלחות הינה משוללת כל יסוד.
ב.
אין
סמיכות זמנים בין שירותה של המערערת כסיירת לבין פרוץ מחלת הסינוסיטיס.
מכאן, שממילא גם תנאי מזג-האוויר אשר היתה
חשופה אליהם בתפקידה זה, הם לא אלה אשר גרמו למערערת למחלת הסינוסיטיס הכרונית.
ג.
תנאי
מזג-האוויר הקיצוניים, כביכול, שלטענת המערערת הם אלה שגרמו למחלתה, אינם שונים
מתנאי מזג האוויר אשר חווים שאר תושבי אזור באר-שבע וצפון הנגב, ואינם הופכים
לקיצוניים יותר לאלה המשרתים כסיירים במשטרה.
משכך, אינם יכולים להיכלל תחת "תנאי שירות".
ד.
גם
אם נקבל את חוות-דעתו של המומחה מטעם המערערת, פרופ' ליברמן, ונאמר כי בתנאי קור
נפוצים יותר הוירוסים הגורמים לזיהום באף שעלול להתפתח לאחר מכן לסינוסיטיס
-
הרי
שהמערערת לא הוכיחה מעולם כי נדבקה בוירוס שכזה.
יתרה מכך, אף אם נניח שהמערערת אכן נדבקה
בוירוס כלשהו (דבר שכאמור מוכחש), הרי שההידבקות בוירוסים היא כה נפוצה בקרב כלל
האוכלוסייה, עד שלא ניתן לשייכה דווקא לאופי השירות המשטרתי של המערערת.
28.
שאלת ה"קשר
הסיבתי": -
בע"נ (ב"ש)
137/98, פרץ חי נ. ק"ת, נקבע על-ידנו: -
"נטל ההוכחה בשאלת קיומו של הקשר הסיבתי
- מהווה אחד הנדבכים הדרושים להקמת עילת
תביעה.
נטל זה רובץ תמיד על .
התמגולים ועליו להוכיח קיומן של נסיבות מסויימות הנעוצות באופיו המיוחד של
השירות, אותן ניתן לקשור, מבחינת הזמנים לאירוע.
ההלכה אשר גובשה כיום קובעת כי על ה.
תגמולים להוכיח כי מתקבל על הדעת קיומו של קשר סיבתי בין הנכות לשירות.
אין מקום להכרה כנ"ל 'מחמת הספק',
כפי שהיתה נהוגה הכרה כזו
בשנים הראשונות
לקום המדינה".
הקביעה כנ"ל היא ברוח הדברים שמנחים אותנו פסיקותיו של
בית-המשפט העליון בע.א. 472/89
-
ק"ת נ. רוט (פ"ד מ"ה (5), ע' 203) ורע"א 2027/94
- קלינג נ. ק"ת (פ"ד נ' (1), ע'
529), ומאחר והמערערת היא בבחינת "המוציא מחברו" רובץ עליה נטל ההוכחה
בדרגה של "מאזן ההסתברויות" (51%).
29.
האם
הוכיחה המערערת כי חשיפתה לתנאי קור יכולה לגרום להתפרצותה של המחלה הנדונה?
יש לזכור, שכדי לעמוד בנטל הוכחה כנ"ל מוטל על המערערת
להביא ראיות לפיהן מקובל ב"עולם הרפואה" דבר קיומו של קשר של סיבה
ומסובב בין התנאים להם היתה חשופה בעת השירות לבין הפגימה בה לקתה, דהיינו, עליה
להוכיח דבר קיומה של "אסכולה רפואית" לכך.
על אסכולה כזו להיות מבוססת על מחקרים מדעיים רציניים
המצביעים באופן משכנע על קשר בין תנאי מזג אוויר של קור ולחות ובין מחלת
הסינוסיטיס, להבדיל מהשערות גרידא, ובנוסף, צריך שהדעה תהיה מקובלת כדעה מבוססת
במרכזים רפואיים חשובים ואף תוצג על ידם.
בחינת חוות-דעתו של פרופ' א. ליברמן מטעם המערערת מלמדת כי אין
להחשיב את הדעה כי תנאי מזג אוויר של קור ולחות גורמים למחלת הסינוסים הכרונית,
כ'אסכולה רפואית' מקובלת.
יתרה מזאת, כדי להתבסס על אסכולה ככזו הקובעת "קשר
סיבתי", כנדרש על פי החוק, על האסכולה לקבוע כי "מתקבל מאוד על
הדעת" שהנסיבות גרמו או החמירו את המחלה.
30.
צודקת
ב"כ המשיב בטיעוניה, כי השאלה המרכזית היא: - האם הוכיח ב"כ המערערת
קיומה של "אסכולה רפואית" הקושרת בין תנאי מזג-האוויר וקור לבין מחלת
הסינוסיטיס הכרונית?
הלכה פסוקה היא, כי ביחס למחלה שאין לגביה מידע רפואי מבורר
וחד-משמעי
-
דין תביעה כזו להידחות ופירושו של דבר הוא,
שעל המערערת היה להוכיח אסכולה-רפואית רצינית וכי בדברי עדותו של פרופ' ליברמן
(עמ' 47 לפרוטוקול), יש משום תמיכה לעמדה זו.
כי מהו שאומר פרופ' ליברמן?
-
"אני מסכים עם קביעתו של פרופ' קרוננברג, לפיו, אין גם
תיעוד, ספרות רפואית על כך שבארצות קשות-אקלים רבים מקרי הסוניסיטיס הכרונית יותר
מאשר בארצות נוחות אקלים...".
"...אני לא רוצה להתפס במילים, אבל כל אחד יודע שבחורף
אנשים מקוררים יותר ע"י מחלות ויראליות שמופיעות לאחר שינויים במזג-האוויר...".
"...
כל סבתא יודעת שבחורף מתקררים יותר;
ומה
זה קירור?
-
וירוס.
(אני מאמין בגרסאות של סבתא).
"... ספרי הלימוד לא מציינים קשר בין קירור לבין המחלה
הזו אבל הם גם לא מציינים גורמים אחרים.
הם מציינים וירוסים, זה כן".
31.
מאחר
ופרופ' ליברמן אינו יכול לשלול במקרה שלפנינו את השפעת מזג-האוויר, הרי שהוא קושר
את תנאי-שירותה של המערערת להופעת הסינוסיטיס, בהליך של הסקת מסקנות.
ברם, העדר היכולת לשלול את קיומו של "קשר סיבתי"
אפשרי
-
אין בו כדי להקים הנחה בדבר קיומו של
"קשר סיבתי".
וראה בנדון דבריו של הנשיא (בדימ.) מאיר שמגר, בד.נ.
38/84
-
לוי נ. ק"ת (לא פורסם): -
"אוסיף, כי גם אינה מקובלת עלינו סברה לפיה, כל מקום בו
מדע הרפואה לא גילה קשר סיבתי בין גורם פלוני לבין מחלה אלמונית, יש עדיין יסוד
להנחה, כי קיים קשר סיבתי כאמור.
מסקנה כאמור, עלולה היתה להביא לכך, כי כל הבלתי ידוע בעולם
הרפואה, והוא לצערנו אינו מועט, הופך לעולם לגורם שאינו ניתן לסתירה או
להפרכה".
32.
באחת
-
קשר סיבתי משפטי אינו יכול להיווצר ללא כל ראייה מדעית על קיום האפשרות של
קשר סיבתי רפואי.
בפסק-הדין ברע"א 2027/94
-
צביה קליג' נ. ק"ת (הנזכר בסעיף 28 של פס"ד זה), נקבע, כי כדי
שדיעה תגיע למעמד של אסכולה רפואית, צריך שהיא תהא מקובלת כדיעה מבוססת במרכזים
רפואיים חדשים, או על דעת מומחים מוכרים בעולם, ואף כיצד כדיעה מבוססת בספרי
לימוד חדשים בעלי מעמד מקצועי מכובד.
בדרך
כלל, דיעה כזו תהיה מבוססת על מחקרים מדעיים רציניים המצביעים, באופן משכנע, על
תופעה, קשר או הסבר, להבדיל מהשערות, ואפילו הן השערות סבירות שלא הופרכו
ע"י מחקרים (ראה גם: רע"א 8373/96, מאוחד עם רע"א 2985/97
-
רפאל מאיר ואח' נ. ק"ת
-
פ"ד נ"ז (1) ע' 931
בע' 943).
פשיטא, כי שאלת קיומה של אסכולה רפואית, היא שאלה עובדתית
רפואית הטעונה הוכחה וקיומה של אסכולה כזו ייקבע על פי הראיות המובאות בפני
נו בכל
מקרה ומקרה.
33.
במקרה
דנן, קובע המומחה הרפואי מטעם ק"ת, פרופ' יונה קרוננברג, בעמ' 62 בפרוטוקול
הדיון, כדלקמן:-
"אנשים שנמצאים בתנאים דומים שבתנאים שעבדה המערערת, לא
חולים יותר מאשר אנשים שנמצאים בתנאים אחרים.
הרי במדינות קרות באמריקה הצפונית, אין שכיחות גבוהה יותר של
נזלות לעומת מדינות חמות יותר.
הרי מלמד המערערת ישנם עוד רבים אחרים שעובדים בתנאים דומים
ואף קשים יותר, ואני מתכוון לתנאי קור ולחות, ולא 100% מהאנשים הללו חולים בנזלת
כרונית.
אם נסתכל הפוך, ואני אזכור את כל חולי הנזלת הכרונית שאנו
מטפלים בהם, אין בהם שכיחות גבוהה יותר לאלו השוהים או עובדים בתנאי קור
ולחות..."
"...שכיחות נזלת כרונית בבאר-שבע צריכה היתה להיות הרבה
יותר נמוכה מאשר בצפת, ולא הרי כך".
"...תנאי מזג-אוויר, לחות וקור, לעולם אינם גורמים
לנזלת.
מה שגורם לנזלת זה וירוס, חיידק
או סיבה גופנית פנימית כמו אלרגיה..."
"... אדם שסובל מנזלת כרונית הוא מצוי בתנאים שאין בהם
לא קור ולא גשם לחלוטין גם הוא יכול לחלות בסינוסיטיס".
"... כדי שהנזלת שהפכה לכרונית, אם הפכה, תהפוך להיות
סינוסיטיס כרונית, דבר זה לעולם לא קורה בגלל תנאים חיצוניים...".
מכל מקום, המערערת סבלה מנזלת ושיעול גם בחודשי הקיץ שבהם
כלל
וכלל לא יורד גשם באיזור הנגב
ושהטמפרטורה באותה תקופה גבוהה היא.
אומנם נכון הוא, כי קיימת דיעה כי המחלה הנדונה שכיחה ביותר
בתנאי מזג אוויר לח וקריר (כנראה משום שתנאים אלה מכשירים את רירית לקליטת
הזיהום), אולם, כאמור, ניתן לראות בכך משום "סיפור סבתא", כאשר בספרי
הרפואה הידועים ביותר לא קיימת קביעה חד-משמעית.
מכל מקום, הגם שהתיאוריה הויראלית אכן קיימת
בין החוקרים, הרי מדובר במחקרים בלבד וכלל וכלל לא בא זכרה של תיאוריה זו
בספרי-הלימוד הידועים ואי לכך אין לדבר כלל וכלל על אסכולה רפואית כלשהי.
34.
כאמור, המומחה הרפואי
מטעם המערערת קובע, כי "אין לשלול".
מצד אחד, המומחה הרפואי מטעם המשיב מדבר על כך שלא קיים
"קשר סיבתי" ואילו המומחה הרפואי מטעם המערערת גורס שאין לשלול
-
הרי שהמערערת לא עמדה בנטל ההוכחה הנדרש ממנה.
בפסק-הדין בע.א.
6274/92, בעניין רזי נ. ק"ת (פ"ד מ"ח (2) ע' 326), נקבע: -
"העדר היכולת לשלול את קיומו של קשר סיבתי אפשרי (שהוא
עצמו פועל יוצא מחוסר סיבותיה ודרך עלילותיה של המחלה"
-
אין כדי להקים הנחה בדבר קיומו של "קשר סיבתי".
35.
אומנם, קיימת אפשרות
סבירה ו/או השערה רווחת, שמצבי קור גורמים למחלה הנדונה.
דא-עקא, שאפשרות סבירה או השערה רווחת
-
אינה מהווים בסיס איתן לאתיולוגיה מדעית מוכחת, כנדרש בסוג זה של תביעות.
36.
במקרה
דנן, סובלת המערערת מסינוסיטיס כרונית במשך שנים רבות על רקע אלרגי.
למחלה זו יכולות להיות סיבות נוספות, כגון:
מבנה אף, נזלת אלרגית, גורמים פסיכולוגיים ועישון, שבחלקם קיימים גם אצל המערערת.
37.
מאחר
והמערערת לא הוכיחה בפני
נו קיומה של אסכולה רפואית, הקושרת בין תנאי קור ולחות
לבין פרוץ מחלתה, והואיל ואין לראות בתנאי קור ולחות כתנאים האופייניים דווקא
בשירות במשטרה, אין כל מיוחדות וייחודיות בתנאי שירותה של המערערת שהובילו
-
אובייקטיבית
-
לפריצת המחלה.
אין מדובר באירוע "צבאי" או
"משטרתי" והקשר ביניהם הוא רופף (ראה: רע"א 6270/98, צבי פוטשניק
ז"ל ואח' נ. ק"ת (פ"ד נ"ז (3), ע' 21)
-
דין
ערעור זה להידחות והחלטת ק"ת מיום 29/01/95
-
נשארת על כנה.
38.
בנסיבות המקרה, אין צו
להוצאות.
39.
זכות ערעור כקבוע בחוק.
40.
מזכירות בית-המשפט: -
א.
תשלח
לב"כ הצדדים
-
עותק מפס"ד זה, לאחר שבישיבה מיום
15/05/2005, קיבלו פטור מהופעה לשמיעתו.
ב.
תעביר לק"ת, ישירות, עותק
מפס"ד זה.
ג.
תחזיר לב"כ המשיב
את התיק הרפואי (מוצג מש/ 1).
ניתן היום ט"ז בטבת, תשס"ו (16
בינואר 2006) בהעדר ב"כ הצדדים
(
- )
(
-
)
(
- )
_________________
__________________
_________________
יעקב גנן, שופט (דימ.)
ד"ר לואיס וינוגרד
מר לואיס פלד
אב בית-הדין
חבר
חבר