פסקי דין על פרסטלניק יפעת | פסקי דין על ביניש מיכל | פסקי דין על ביניש יחזקאל |

7825/05 תק     22/11/2006




תק 7825/05 פרסטלניק יפעת נ' ביניש מיכל, ביניש יחזקאל




בעניין:
1


בתי המשפט
בית משפט לתביעות קטנות ת"א
תק
007825/05


בפני
כב' השופטת אילני יעל



תאריך:
22/11/2006





בעניין
:
פרסטלניק יפעת
התובעת


נגד


1. ביניש מיכל
2. ביניש יחזקאל


הנתבעים


פסק-דין


1.
לפני תביעה לפיצוי על נזק שנגרם לרכב התובעת בעקבות תאונת-דרכים.

2.
בתאריך 19.6.05, יום התאונה, נהג ברכב התובעת מר בני אבני. בצומת הרחובות נחמני ויהודה הלוי בתל-אביב עמד מר אבני במופע אור אדום ברמזור. מאחוריו עמד רכב הנתבע מס' 2 שהיה נהוג בידי הנתבעת מס' 1 (להלן: הנתבעת). בהתחלף המופע ברמזור לירוק החלו כלי הרכב בנסיעה, כיוון נסיעתם – פניה שמאלה מרחוב נחמני לרחוב יהודה הלוי. במהלך הפניה עצר מר אבני את רכבו, הנתבעת לא השגיחה בכך ופגעה בו מאחור.


על עובדות אלה אין מחלוקת.

3.
המחלוקת היא בשאלה האם נגרם לרכב התובעת נזק כתוצאה מהתאונה, אם לאו, ואם נגרם, מה שיעורו.

4.
התובעת טוענת שבעקבות התאונה וכתוצאה ממנה נגרם נזק לחלקה האחורי של מכוניתה. להוכחת נזקיה הגישה חוות דעת ערוכה בידי שמאי, מר אלי אהרונסון. על-פי האמור בחוות-דעתו, בדק השמאי אהרונסון את הרכב ומצא בו את הנזקים הבאים: "תומך מגן אחורי, בולם למגן ופנס ערפל אחורי ניזוקו והיה צורך בהחלפתם". את עלות תיקון הנזקים שמצא העריך השמאי בסך של 2,743 ₪.

5.
הנתבעת טוענת שבעת התאונה נגע רכבה קלות ברכב התובעת, בחלקו האחורי שמאלי. הפגיעה היתה קלה ביותר, נגיעה בלבד. מר אבני והנתבעת בדקו את המכוניות ומצאו שלא נגרם נזק למי מהן. הנתבעים מכחישים מכל וכל שהנזק המפורט בחוות דעת השמאי אהרונסון מטעם התובעת נגרם בעקבות התאונה נשוא התביעה וכתוצאה ממנה.

6.
נוכח השאלה שבמחלוקת נחקר השמאי אהרונסון, על-ידי הנתבע, על חוות דעתו.


7.
לאחר שבחנתי את מכלול הראיות שעמדו בפני
הגעתי למסקנות הבאות:

א.
הוכח שבתאונה נשוא התביעה נפגע רכב התובעת בחלקו האחורי שמאלי. הראיות התומכות בכך: עדות הנתבעת שלא נסתרה, עדות מר אבני אשר בתשובה לשאלתי אודות מיקום הפגיעה העיד שהרכב נפגע באיזור שמאל-מרכז, והעובדה שהפגיעה ארעה במהלך פניה שמאלה של המכוניות המעורבות. גם השמאי מר אהרונסון אישר בחקירתו שבמצב דברים כזה – פגיעה מאחור במהלך פניה שמאלה – סביר שהפגיעה תהיה במגן האחורי בחלק השמאלי שלו.

ב.
הוכח שעוצמת ההתנגשות היתה נמוכה, והפגיעה בעקבותיה היתה קלה. הראיות התומכות בכך: הנתבעת העידה שבבדיקת הרכב על ידה ועל ידי מר אבני, לא נמצא נזק נראה לעין. מר אבני לא הכחיש את הדברים (לטענתו עיקר הנזק נגרם לחלק הפנימי של המגן ועל כן לא ניתן היה להבחין בו בבדיקה חיצונית ושטחית); גם בתצלומי רכב התובעת שצילם השמאי לא ניתן להבחין בנזק חיצוני משמעותי; בעדותו העיד השמאי אהרונסון שהנזק שמצא בצדו השמאלי של הרכב היה 'שפשופים בצבע' ותו לא; התאונה ארעה בתחילת נסיעה בהתחלף מופע האור ברמזור; ובנוסף, לרכב הנתבעים לא נגרם נזק כלשהו. כל אלה מצביעים על קלות הפגיעה.

ג.
הוכח שהנזק המפורט בחוות דעת השמאי נמצא בחלקו הימני של הרכב ושל מגן הרכב:
השמאי העיד שהנזק העיקרי הוא זה שנגרם לחלקו הפנימי של המגן, חלק הפח. את חלק הפח מכסה מגן עשוי פלסטיק. מגן הפלסטיק גמיש יחסית ולכן יתכנו מקרים בהם לא תראה פגיעה של ממש על המגן החיצוני, אך ימצא נזק לפח החלק הפנימי, נזק שניתן לאתר רק לאחר פירוק המגן החיצוני. כך נמצא במקרה זה. עד כאן טוב וסביר וההסבר גם מניח את הדעת.

אלא, שמעדות השמאי עולה גם שמיקום הנזק שמצא בחלק הפנימי של המגן (ומהווה את רוב רובו של הנזק) היה בצדו הימני. אמנם, בראשית חקירתו טען מר אהרונסון שבחוות דעתו התייחס הוא לנזק שנגרם בחלק האחורי שמאלי, אך משהועמד על חוסר סבירות הטענה, תיקן את עדותו ואישר שהנזק שמצא היה בחלק הימני של המגן.

לא זו אף זו, פנס הערפל הימני של הרכב ניזוק גם הוא, עובדה הממקמת את הפגיעה שגרמה לנזק, כך על פי מבחן הסבירות, בפינתו הימנית של הרכב.

בצילומים שערך התמקד השמאי בצילום חלקו הימני של הרכב – מה שמצביע על כך שהוא עצמו סבר שמיקום הפגיעה היה בחלק זה של הרכב.

לסיכום נקודה זו – הוכח שהנזק הנתבע, זה שפורט בחוות דעת השמאי, ממוקד בחלקו הימני של הרכב.

ד.
הוכח שרכב התובעת נפגע, במועד כלשהו, גם בפינה אחורית-ימנית שלו. השמאי אהרונסון אישר בעדותו שנמצאו סימני נזק חיצוניים בחלק הימני של הרכב, כך גם ניתן להתרשם מתמונות הרכב.

ה.
סימני הנזק החיצוניים בפינה האחורית-ימנית של רכב התובעת מהווים ראיה לכך שרכבה ניזוק בחלקו זה כתוצאה מאירוע תאונתי כלשהו, אך לא בתאונה נשוא התביעה, שכן הוכח, כאמור לעיל, שבתאונה נשוא התביעה נפגע הרכב בחלק השמאלי. אציין שגם אם הפגיעה ארעה בחלק שמאל-מרכז, כטענת מר אבני, עדיין אין בכך כדי להסביר את סימני הנזק החיצוניים בפינה הימנית של הרכב, ולכן אין מנוס מהמסקנה שאלה נגרמו באירוע אחר.

ו.
להשלמת התמונה: בסופה של חקירתו אישר השמאי, לשאלת הנתבע, שלא סביר שהנזק שמצא - נזק בחלק המגן הימני - נגרם כתוצאה מפגיעה בצד האחורי שמאלי של הרכב. זו גם המסקנה המתבקשת מעדותו ומשאר הראיות והממצאים שקבעתי.

ז.
העולה מצירוף כל האמור הוא - שלא הוכח שהנזק הנתבע והמפורט בחוות דעת השמאי אהרונסון נגרם כתוצאה מהתאונה נשוא התביעה. סביר יותר שנגרם בעקבות אירוע אחר בו נפגע רכב התובעת בחלקו האחורי-ימני.

8.
למרות האמור, אין מחלוקת על כך שרכב הנתבעים פגע, גם אם קלות, בחלקו השמאלי של מגן רכב התובעת. לפי עדות השמאי אהרונסון נמצאו בחלק השמאלי סימני שפשוף בצבע המגן. לשאלתי, העריך מר אהרונסון את עלות תיקון המגן ותיקוני הצבע בחלק המגן משמאל בסכום של בין 800 ל- 1,000 ₪. הנתבעים טוענים שהערכה זו מופרזת ומפנים לחוות דעת השמאי עצמו. ואכן, בחוות דעתו העריך השמאי אהרונסון את עלות תיקון המגן (300 ₪) ותיקוני הצבע (350 ₪) בסכום כולל של 760 ₪ (כולל מע"מ). הערכה זו התייחסה לתיקון המגן כולו, או למצער לחלקו הימני, החלק בו נמצא נזק חיצוני בהיקף רב יותר מזה שנמצא בצד השמאלי.


בהתחשב באמור אני קובעת את עלות תיקון הנזק שנגרם כתוצאה מהתאונה נשוא התביעה, תיקון המגן והצבע בחלקו השמאלי, על דרך הערכה ואומדן, בסכום כולל של 650 ₪ בערכי יום פסק-הדין.

9.
התובעת שילמה לשמאי מטעמה, עבור עריכת חוות דעתו, סך 410 ₪. בשכר עדותו של השמאי, בסך 250 ₪, נשאו הנתבעים, על אף שמדובר בעד מטעמה של התובעת.

נוכח המסקנות שעלו מחקירת השמאי על חוות דעתו, והתוצאה אליה הגעתי לפיה נסתרה הטענה שהנזק המפורט בחוות הדעת נגרם כתוצאה מהתאונה נשוא תביעה זו, איני מוצאת מקום לחייב את הנתבעים לשאת בהוצאות חוות הדעת. בנוסף, בהתחשב בעובדה שהנתבעים נשאו בשכר עדות השמאי, איני מוצאת מקום לחייבם בהוצאות המשפט על אף קבלת התביעה באופן חלקי. לו פסקתי הוצאות, היו אלה מתקזזות כנגד שכר העד.

בהערה אציין שאני מקבלת את עדות התובעת על כך שהיא פעלה בתום-לב בהתאם להנחיות סוכן הביטוח שלה, הכניסה את הרכב למוסך והזמינה שמאי להערכת הנזק. סביר גם שבאותו שלב דיווחה התובעת על נזק שנגרם לרכבה מאחור, והותירה את הערכת הנזקים בידיו של השמאי, מבלי שהיתה ערה לאבחנה בין מוקדי הנזק השונים בשני צידי הרכב. לא התרשמתי שהתובעת פעלה מתוך כוונה "להלביש" נזקים אחרים על התאונה נשוא התביעה. הדברים מתיישבים גם עם העובדה שמידת הנזק לפח הפנימי התגלתה רק לאחר פירוק המגן, וזה פורק רק לאחר התאונה ובעקבותיה. יחד עם זאת, משהוגשו כתבי הטענות בתיק ומשהובהרה טענת הנתבעים אודות שני מוקדי הנזק עוד בדיון הראשון, היה על התובעת לבדוק לעומק את הטענות ולבררן עם השמאי מטעמה. אילו עשתה כן יתכן שניתן היה להימנע מהצורך בדיון נוסף, חקירת השמאי, וההוצאות הכרוכות בכך.



10.
סוף דבר, אני מחייבת את הנתבעים, יחד ולחוד, לשלם לתובעת סך של 650 ₪ שישא הפרשי הצמדה וריבית, כחוק, מהיום. ביצוע התשלום – בתוך 14 יום.

בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי, בתוך 15 יום מיום קבלת פסק הדין.

המזכירות תשלח העתק של פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, א' בכסלו, תשס"ז (22 בנובמבר 2006), בהיעדר הצדדים.




יעל אילני, שופטת








תק בית משפט לתביעות קטנות 7825/05 פרסטלניק יפעת נ' ביניש מיכל, ביניש יחזקאל (פורסם ב-ֽ 22/11/2006)