פסקי דין על רונית וסמי קונפידן ועוד 16 זוגות הורים לתלמידים בכיתה ד' בבית הספר יגאל אלון בקדימה | פסקי דין על ח. א | פסקי דין על ר. א | פסקי דין על ע. א ואח' |

2426/09 עתמ     27/12/2009




עתמ 2426/09 רונית וסמי קונפידן ועוד 16 זוגות הורים לתלמידים בכיתה ד' בבית הספר יגאל אלון בקדימה נ' ח. א, ר. א, ע. א ואח'








בית המשפט המחוזי בתל אביב – יפו בשבתו כבית-משפט לעניינים מנהליים



27 דצמבר 2009

עת"מ 2426-09 רונית קונפידן נ' אוחיון ואח'






מספר בקשה:3

לפני
כב' השופט
ד"ר עודד מודריק
– סגן נשיא


העותרים


רונית וסמי קונפידן ועוד 16 זוגות הורים לתלמידים בכיתה ד' בבית הספר יגאל אלון בקדימה


נגד


המשיבים
1
. ח. א
(קטין)
2. ר. א

(אם הקטין)
3. ע. א
(אבי הקטין)
4.
המועצה המקומית קדימה-צורן

ע"י עו"ד איתן דוד
5. משרד החינוך

ע"י עו"ד עידית צימרמן
פרקליטות מחוז ת"א - אזרחי




פסק דין

מקורה של עתירה זו בתופעה של התפרצויות אלימות של ילד, מתחת לגיל האחריות הפלילית, הלומד בבית ספר יסודי ממלכתי. השאלות המתעוררות הן שתיים; האם בנסיבות של תופעה כזאת מוטלת על רשויות החינוך חובה להעביר את התלמיד מן המוסד החינוכי למוסד אחר; ואם לא כן מהם גדרי חובתו של בית הספר
להבטחת סביבה מוגנת לתלמידים הלומדים בו.

הנסיבות
34 העותרים הם הורים לתלמידים בכיתה
ד' בבית הספר הממלכתי יגאל אלון בקדימה (להלן בהתאמה: "הכיתה" ו- "בית הספר").
לעותרים נודע זה מכבר
כי בכיתה
לומד תלמיד הלוקה בבעיה התנהגותית חמורה (להלן: "התלמיד").
התלמיד נוטה להתפרצויות אלימות שביטוין לעתים רבות מילולי (גידופים קשים, איומי פגיעה גופנית, הטלת מרות באמצעות איומים) ולעתים פיזי (מכות, השלכת חפצים במטרה לגרום לפגיעה גופנית, תקיפה מסוכנת ותקיפה באמצעות חפצים חדים). התנהגות זו נמשכת מאז שהתלמיד החל את לימודיו בבית הספר (לפני כ-3 שנים) והיא מכוונת כלפי תלמידי הכיתה, מורים והורים המזדמנים לפעילויות שונות במסגרת בית הספר. האלימות הגיעה, במהלך השנים, פעמים אחדות לכדי שיאים חריגים. כך אירע שהתלמיד גרם באמצעות חפץ חד לחתך בפני
ו של תלמיד אחר וביוני השנה
התלמיד אחז באחד מן התלמידים בצווארו והחל לחנוק אותו. אמו של אחד התלמידים הבחינה במעשה וחילצה את המותקף מידי תוקפו. התלמיד הגיב בפרץ איומים, דברי גידוף והשלכת חפצים לכל עבר
[1]
.

הורי התלמיד, גורמי בית הספר השונים (המנהלת וצוות בית הספר), המפקחת וגורמי אגף החינוך במועצה המקומית מודעים לתופעה. בתגובתם מתוארים, החל מראשית 2008,
מעקב מתמיד אחר התנהגות התלמיד, בירורים ודיונים של גורמים מקצועיים, חינוכיים וטיפוליים בדבר דרכי הטיפול הראויות בתלמיד. בשלב מסוים נשקלה האפשרות להעבירו למסגרת החינוך המיוחד אך הגורם המקצועי האמון על כך החליט שאין מקום לצעד הקיצוני הזה.

גורמי בית הספר מגיבים על כל התנהגות חריגה של התלמיד בהתאם למגוון אמצעי התגובה המותרים לפי החוק ולפי נהלי משרד החינוך. נוסף לכך, בסיוע משרד החינוך והמועצה המקומית ניתנה לבית הספר הקצאה של שעות סיוע למורה, כאשר תפקיד הסיוע
בין היתר לקיים השגחה על התלמיד.

בשנים שעברו זכה בית הספר לשיתוף פעולה מוגבל מאד מצד הורי התלמיד. לכל הפחות משנת הלימודים הזאת שיתוף הפעולה מניח את הדעת והדברים נותנים את אותותיהם. טיפול נפשי, תמריצים חינוכיים, סנקציות משמעתיות שונות, השגחה פרטנית על התלמיד, משיגים תוצאות טובות יותר ומספר האירועים החריגים מצטמצם.

הגורמים החינוכיים מצביעים על כך שהתלמיד הוא "ילד נבון, חם, רגיש לסביבה ותמיד מוכן לעזור". הם גם סבורים שעם התבגרותו עשוי לחול שינוי לטובה בדפוסי התנהגותו.

העותרים אינם חולקים על אופיו הטוב, בדרך כלל, של התלמיד אך הם מודאגים מאד מן המציאות שבה בשל דחפים לא מובנים ובשל היעדר כוחות ריסון עצמיים התנהגותו של התלמיד עלולה להוות סיכון של ממש לשלומם של תלמידי הכיתה. הם מבקשים למצוא
"פיתרון לצמיתות" לקושי שמציבה נוכחות התלמיד בכיתה. העתירה נובעת מכך שהנהלת בית הספר, הפיקוח של משרד החינוך וגורמי החינוך במועצה המקומית אינם רואים אתם עין בעין את טיבו של אותו "פתרון לצמיתות".

טיעוני העותרים
לדיון בעתירה הגיעו מרבית העותרים וגדשו את אולם בית המשפט. כיון שהם אינם מיוצגים ניתנה אפשרות לשלושה מהם להשמיע טיעון סדור ומן היתר נשמעו הערות ממוקדות לפי בקשת כל אחד מן המעירים.

העותרים
מודעים לזכותו של התלמיד לחינוך, זכות שאינה נופלת מזכותו של כל תלמיד אחר. הם אינם חפצים להרע לו.
אולם בראש מעייניהם דאגתם הכנה לשלום ילדיהם ולבריאותם הנפשית. הסכנה של גרימת נזק גופני לילדים היא מוחשית ונשענת על ניסיון העבר. העותרים חוששים גם מפני פגיעה נפשית כתוצאה מהיחשפות ילדיהם לאיומים, גידופים וניבולי פה.
[2]
. הם חפצים בנקיטת צעדים שיבטיחו הגנה מלאה לילדיהם.

הסעד המבוקש בעתירה מנוסח בשפה מעורפלת. במהלך הדיון המקדמי היו מן הדוברים שהשמיעו גישה קיצונית המגולמת בדרישה להעברת התלמיד מבית הספר והיו דוברים (כמדומה לי מרבית הדוברים) שהשמיעו גישה מתונה יותר. הם
הבינו שהעברת התלמיד
לבית ספר אחר איננה אלא העברת הקושי מן החצר שלהם לחצרם של אחרים. העברת הילד למסגרת של חינוך מיוחד הוא מהלך קיצוני המהווה פגיעה גדולה בתלמיד וצעד כזה יכול להינקט רק כאשר לא ניתן לנקוט באמצעים סבירים, שאין עמם פגיעה בתלמיד, כדי ליצור בבית הספר
סביבה מוגנת לכל התלמידים.

לסוף דיון ארוך למדיי קיבלו העותרים על עצמם לבוא בדברים עם גורמי אגף החינוך במועצה המקומית ומנהלת בית הספר כדי לסייע לאחרונים לגבש תוכנית פעולה שתקנה אבטחה ראויה של שלום התלמידים. אכן הם קיימו שיג ושיח עם גורמי המועצה המקומית ובית הספר אך לא הגיעו עמם להבנה מלאה. לפיכך הגישו "הודעה" לבית המשפט שלה נספח "דרישות הורי ד' 3 להגנת ילדיהם" (להלן: "הצעת העותרים").

הצעת העותרים
[3]
, בקליפת אגוז היא שבית הספר יעסיק, במימון משרד החינוך והמועצה המקומית, סייע "זריז, חזק מספיק כדי לעמוד באתגרים (גם פיזיים) במידה ויידרש להשתלט על [התלמיד] בעת התפרצות". הסייע יועסק בכל שעות השהייה של התלמיד בבית הספר והוא יקיים עליו השגחה פרטנית בהפסקות ובפעילות בית ספרית המתקיימת מחוץ לבית הספר.

ההצעה מגדירה את נתוני ההכשרה של הסייע סמכויותיו, חובות הדיווח, האחריות המקצועית על פעולותיו ודרכי הנחייתו.
ההצעה תובעת שההסדר המגולם בה יעמוד בתוקפו בכל משך הלימודים של התלמיד בבית הספר וכל שינוי בהסדר יהיה מותנה בקבלת הסכמת נציגות הורי התלמידים בכיתה. גם שינוי אישיותי (פרסונאלי) של ההסדר מצריך את הסכמת נציגות
הורי התלמידים בכיתה.

הורי התלמיד צירפו חתימתם להצעת העותרים. הם רואים בהצעה פיתרון נכון שימנע פגיעה בבנם, יבטיח את שלום תלמידי הכיתה ויקנה להם עצמם שקט נפשי.


טיעוני משרד החינוך והמועצה המקומית
בית הספר מודע היטב לצורך למגר תופעות של אלימות בבית הספר והוא פועל בהתאם לנוהלי משרד החינוך בעניין זה. מנהלת בית הספר השמיעה את קולה בדיון ואמרה באורח חד ונחרץ כי בית הספר אינו מוגדר כמקום שבו האלימות רווחת. לבית הספר כלים ויכולות להתמודד עם מקרים חריגים כגון זה של התלמיד.

לבית הספר תוכנית מוגנות כללית ההולמת את הנחיותיו של משרד החינוך ומותאמת לצרכים המיוחדים של בית הספר. נוסף לכך גובשה על ידי צוות מומחים (מפקחת משרד החינוך, יועצת בכירה מטעם משרד החינוך, מנהלת בית הספר, יועצת בית הספר, נציג אגף קהילה למניעת פשיעה במשרד לביטחון פנים , פסיכולוגית בית הספר ורכזת מוגנות) תוכנית אישית מותאמת לתלמיד.

התוכנית
[4]
מושתתת על קביעת נורמות אחריות , הצבת רף התנהגות מוגדר וציון דרכי התגובה למקרי הפרה. היא כוללת מערכת טיפולים פרטניים וקבוצתיים (מפגשים קבוצתיים, ספורט אתגרי, ספורט פרטני, תרפיה, טיפול פסיכולוגי, שיחות אישיות והטלת אחריות לפעילות מסוימת על התלמיד), לצד 36 שעות שבועיות של סיוע למורה במימון משותף של משרד החינוך והמועצה המקומית. הסיוע יקוים בידי שני סייעים (כעת סייע וסייעת) שישגיחו על התלמיד גם משך ההפסקות שבין שעות הלימודים. לעת הזאת צורף לכיתה מורה גבר
[5]
בעל הכשרה מתאימה במקום המורה שהחליטה לעזוב מטעמים אישיים. אולם משרד החינוך כפוף לחוק שוויון הזדמנויות בעבודה והוא
אינו יכול להבטיח שבכל עת תהיה השגחה גברית על התלמיד. עוד כוללת התוכנית שילוב הורי התלמיד, הדרכתם והדרכת המורים.

משרד החינוך והמועצה המקומית מתנגדים לקביעה עקרונית שתחייב אותם להציב מפקח אישי לכל תלמיד המגלה בעיות התנהגות. לא זו בלבד שקביעה כזאת עשויה להיכרך בעלויות כספיות שלא ניתן לעמוד בהן אלא אף גם זו שהצבת סייע אישי בכל מקרה פרטי של בעיה התנהגותית היא בעלת השלכות חינוכיות שליליות והפסדה לטווח ארוך עולה על תועלתה בטווח הקצר.

המשיבים הללו מתנגדים נחרצות ל"הטלת מרות" של הורי התלמידים על בית הספר. הצעת העותרים מושתתת על כפיפות להם בכל מקרה של התווית תוכנית מוגנות הנוגעת לתלמיד. בית הספר אינו יכול לקבל את "מרות" הורי התלמידים. עליו לקיים בעצמו ועל פי שיקול דעתו החינוכי והמקצועי
את משטר הלימודים, לרבות משטר המוגנות מפני אלימות, הן ברמה הכללית והן ברמה הפרטנית.

המשיבים אינם מסתייגים מאחריות מנהלת בית הספר על כל המתרחש בתחומי בית הספר לרבות הדרכת הצוות המקצועי והצוות המסייע ופיקוח על פעולותיו. הם מוכנים לשתף את נציגי הורי התלמידים בפרטי התוכנית האישית של התלמיד (כפוף להתחייבות לשמירת סודיות) ומצהירים שסדרי פעולתו וסמכותו של גורם הסיוע יהיו גלויים לכל.

דיון
"כל ילד ונער במדינת ישראל זכאי לחינוך בהתאם להוראות כל דין

" (סעיף 3 לחוק זכויות התלמיד תשס"א – 2000). משמעותה של הוראת הדין בדבר הזכות לחינוך היא לדעתי כפולה ואף משולשת. ראשית, הזכות לחינוך מעוגנת בחוק ופגיעה בה אפשרית רק אם יש לה עיגון חוקי. שנית הזכות לחינוך מוענקת באורח שוויוני לכל ילד ונער. א
ין מי שזכותו לחינוך עדיפה על פי זכות זולתו. שלישית, מימוש הזכות לחינוך של פלוני אינה יכולה להתקיים על ידי פגיעה בזכותו לחינוך של אלמוני.

"תרגום" המשמעויות הללו אל ענייננו מוליך למסקנות הפשוטות הבאות:
כל תלמידי הכיתה, לרבות "התלמיד", נהנים באורח שוויוני מן הזכות לחינוך המתממשת בלימודים בבית הספר;

העברת התלמיד מבית הספר לבית ספר אחר ומקל וחומר העברתו למוסד חינוך מיוחד היא פגיעה במימוש זכותו לחינוך;

התנהגותו החריגה של התלמיד כשהיא לעצמה
אינה מאפשרת לשאר התלמידים לממש את זכותם לחינוך. מימוש זכותו של התלמיד לחינוך אינה יכולה לבוא על חשבון מימוש זכותם של יתר התלמידים.


התופעה המגולמת בעתירה דנן היא תופעה של "התנגשות" בין זכותם של התלמידים לחינוך וזכותו של התלמיד לחינוך. ברור כשמש שהכרעה קיצונית בדבר העדפת זכותם של התלמידים על פני זכותו של התלמיד אפשרית רק
בהיעדר כל אפשרות סבירה לממש את זכותו של זה וזכותם של אלה אהדדי. זה הטעם לכך שעתירת העותרים להעברת התלמיד מבית הספר נדחתה על אתר ובהסכמתם הועמדה על מדוכת הדיון שאלת מציאתו של הסדר שיאפשר את מימוש זכויות התלמיד והתלמידים גם יחד.

העותרים הציעו הסדר שמזווית הבחינה של ביטחון התלמידים הוא כנראה הסדר טוב. אולם להסדר הזה מספר השלכות שליליות בתחום החינוכי והוא עלול להעמיס על משרד החינוך והרשות המקומית מעמסה תקציבית שלא קל לעמוד בה.

אולם יהא טיבה של הצעת העותרים אשר יהא, בגדרה של העתירה אין כל מקום לדון בה. שכן תכליתה של עתירה מנהלית היא לבחון את תקינות וסבירות ההחלטה שהתקבלה אצל הרשות השלטונית. בענייננו מגולמת ה"החלטה" בהודעה המשותפת של גורמי משרד החינוך והרשות המקומית בדבר תוכנית המוגנות האישית הנוגעת לתלמיד אשר תוצג להלן.

הרשויות גיבשו באמצעות אנשי מקצוע בתחום החינוך, ההתנהגות, הניהול והאבטחה, תוכנית טיפולית בתלמיד העשויה להבטיח בסבירות רבה השגחה מתמדת עליו (לרבות בהפסקות ובפעילות בית ספרית מחוץ לבית הספר) שתתפרש על פני 36 מתוך 39 שעות הלימוד בשבוע. יתר על כן התוכנית נוקטת בשלל אמצעים חיוביים שתכליתם להוליך לשיפור התנהגותי אצל התלמיד.

מנהלת בית הספר, שנטלה חלק בגיבוש התוכנית הפרטנית המיועדת לתלמיד, מודעת היטב למחויבות בית הספר ליצירת סביבה בטוחה ומוגנת לכל התלמידים. היא מודעת לאחריותה בדבר ביצוע התוכנית המיועדת לתלמיד והעמידה את בית המשפט על מוכנותה ומוכנות צוות בית הספר לממש ולבצע את התוכנית באורח מיטבי.

בנסיבות אלה אין כל יסוד להתערבות בית המשפט כדי לכוף את הרשויות לבצע הסדר אחר שלטענתן מלבד עלותו הגבוהה הוא פוגע באוטוריטה של בית הספר, מונע ממנו יכולת הפעלת סמכויות גמישה ומותאמת לצרכים ומבחין בין תלמיד אחד למשנהו הבחנה העשויה להוליך לתוצאות שליליות במובן החינוכי.

בכל זאת מצאתי לנכון להעיר שלוש הערות (המופנות לכל אחד מן הצדדים לעתירה) . ההערה הראשונה מכוונת אל משרד החינוך והמועצה המקומית. פסק הדין מניח שהתוכנית האישית תמומש לכל פרטיה ובהתאם לה תוגבר ההשגחה הפרטנית על התלמיד
והיא תקיף גם את שעות ההפסקה (המורה או הסייע המשגיח יקבל הפסקות מנוחה בשעה שמתקיימים השיעורים). הנחה נוספת היא
שהתוכנית תתקיים כל עוד נמשך הצורך בה. בית הספר יוסיף לקיים מעקב אחר התנהגות התלמיד יסיק את המסקנות הנדרשות ויבחן את צעדיו מעת לעת על פי הנסיבות המשתנות.

הערה שנייה מופנית להורי התלמיד.התוכנית האישית מחייבת שיתוף פעולה מסוים מצד ההורים. הם אינם יכולים לעמוד מן הצד ולטעון לזכות התלמיד להוסיף וללמוד בבית הספר על אף התנהגות מצדו המסכנת את שלומם של תלמידים אחרים. עליהם לקיים את הנדרש מהם. בית הספר אינו דורש מן ההורים דרישות שהם אינם יכולים לעמוד בהם. התרשמתי שלפחות כעת ההורים משתפים פעולה והדבר צריך להימשך.

הערה שלישית מופנית לעותרים כהורים לשאר ילדי הכיתה. כיון שהכל מסכימים שהתלמיד הוא "ילד נבון, חם, רגיש לסביבה ותמיד מוכן לעזור", סביר מאד שמזור לקשיי הריסון העצמי שלו עשוי להימצא, בין היתר,
בשילוב חברתי עם התלמידים יתר על פני ניסיון הרחקה והסתגרות. אני חושש (למשמע דברים מפי כמה עותרים בבית המשפט)
שמרוב דאגה לביטחונם הפיזי של הילדים מעודדים ההורים אותם להתרחק מן התלמיד בבחינת שומר נפשו ירחק ממנו. גם בלי להיות מומחה בתחומים השונים של מדעי ההתנהגות לא קשה להעריך שניכור, עוינות וסגירות מצד התלמידים כלפי חברם עלולים להגביר אצלו את תופעת ההתנהגות החריגה.
והיפוכו של דבר בניסיונות התקרבות, שיתוף בפעילות החברתית וגילוי יחס חברי. העותרים כאנשים נאורים, משכילים ונבונים, ודאי יכולים באורח מושכל ומדוד בהנחיה של הגורמים הטיפוליים, לקרב את התלמיד אל ילדיהם בשעות שלאחר הלימודים (תחת השגחה) ובמענה רך ויחס חיובי לשכך חימה. הכל ימצאו נשכרים מכך.

העתירה נדחית ללא צו להוצאות





ניתן היום,
י' טבת תש"ע, 27
דצמבר 2009, בהעדר הצדדים.








[1]
בכתב העתירה מצוינים מספר מקרים
חמורים נוספים אך מתגובת משרד החינוך עולה הכחשה של אותן התרחשויות.
[2]
אחד ההורים השמיע הערהכ בדבר השלכות נפשיות עאל בתו שהתחוללו כתוצאה מהתנהגות מאיימת של התלמיד כלפיה. זו הייתה אמירה בעלמא, ללא כל ביסוס מקצועי. מובן שלא ניתן לקבוע כל ממצא עובדתי בהישען על טענה כזאת.
[3]
בראש הצעת העותרים נקבעאה מטרתה "להגן על ילדי הכיתה מפני פרצי אלימות, איומים ופרוטקשן". אני מביע תרעומת על השימוש בביטוי "פרוטקשן" בהתייחס לתלמיד. הכל יודעים מהי המשמעות של הביטוי. אין לתלמיד דבר
עם מהלכי "חסות" המאפיינים את בריוני העולם התחתון.
[4]
התוכנית המלאה הועמדה לעיון בית המשפט. מטעמי צנעת הפרט נחשפו רק עיקריה לפני העותרים.
[5]
לא עלה בידי להבין מהודעתם המשותפת של משרד החינוך והמועצה המקומית אם האישיות הגברית שנכנסה לכיתה הוא מורה או אחד משני הסייעים. אולם אין לדבר משמעות שכן כפי שיתברר להלן פסק הדין אינו מושתת על הנחה שבכל זמן שהוא תהיה דמות גברית בצוות הכיתה.







עתמ בית משפט לעניינים מנהליים 2426/09 רונית וסמי קונפידן ועוד 16 זוגות הורים לתלמידים בכיתה ד' בבית הספר יגאל אלון בקדימה נ' ח. א, ר. א, ע. א ואח' (פורסם ב-ֽ 27/12/2009)