פסקי דין על מיטל בן דוד | פסקי דין על יו"ר הועדה המקומית לתכנון ולבניה - "המרכז"

3185/03 בש     04/01/2004




בש 3185/03 מיטל בן דוד נ' יו"ר הועדה המקומית לתכנון ולבניה - "המרכז"




1
בתי המשפט

בש 003185/03
בית משפט השלום פתח-תקוה
04/01/2004

כב' השופט אהרן מקובר

בפני
:

מיטל בן דוד

בעניין:
המבקשת
פיני זינגר

ע"י ב"כ עו"ד
נ ג ד
יו"ר הועדה המקומית לתכנון ולבניה - "המרכז"
המשיב
שירה ברנד

ע"י ב"כ עו"ד
החלטה

1. זוהי בקשה שהגישה המבקשת לביטול צו הריסה מינהלי שהוצא נגדה ע"י המשיב ביום 7.10.03 (להלן: "צו ההריסה"), לגבי מבנה מבלוקים וגג איסכורית בשטח של כ-60 מ"ר בגוש 6191 חלקה 17, בגבעת שמואל, אשר על פי הכתוב בצו ההריסה הוקם ללא היתר (צו הריסה צורף כנספח 1 לבקשה).

2. לטענת המבקשת, מדובר במבנה הקיים כ-30 שנה, אשר שופץ בלבד לפני מספר חודשים ועבודות השיפוץ הינן בבחינת עובדה מוגמרת.

3. המבקשת טוענת, כי מדובר במעשה מוגמר ובמבנה מאוכלס. לטענתה, יש במבנה חדר שהוא מאוכלס אשר שימש כמחסן וכחדר מנוחה.

4. המבקשת טוענת, כי בתיק הבניה נמצא צו הריסה מינהלי קודם שהוצא ע"י המשיב עוד ביום 7.9.03, ועל כן ביום הדבקת צו ההריסה נשוא הבקשה - 8.10.03, היה המבנה מאוכלס כבר מעל 30 יום.

5. המבקשת טוענת, כי לא קויימה התייעצות עם ראש הרשות ועל כן הוצא הצו שלא כדין.

6. המבקשת טוענת, כי נושא ההריסה לא הובא לדיון בפני
הועדה המקומית וזהו פגם היורד לשורשו של העניין.

7. המבקשת טוענת, כי צו ההריסה אינו מתאר את המבנה בצורה מלאה ומדוייקת, לא צורף תשריט מדוייק, חסר פירוט מצב הבניה, פירוט שימוש, פירוט ההיתרים שהוצאו, והתוכניות הסטטוטוריות החלות באתר.

8. המבקשת טוענת, כי לא צורף לצו ההריסה תצהיר מהנדס שביקר במקום.

9. במהלך הדיון העלתה המבקשת טענה נוספת, והיא כי המקרקעין נשוא צו ההריסה מצויים במרחב התכנון של הועדה המקומית בני ברק, ועל כן הוצאת צו ההריסה על ידי המשיב, שהוא יו"ר הועדה המקומית לתכנון ובניה - המרכז, נעשתה בחוסר סמכות ולפיכך הצו בטל מעיקרו.

10. מנגד, טוען המשיב, כי מדובר במבנה חדש שנבנה בסמוך למועד הדבקת צו ההריסה, ולא במבנה ישן. לטענתו, המבנה אינו מאוכלס ומעולם לא אוכלס בעבר.
המשיב חולק, אחת לאחת, על כל טענות המבקשת, וטוען כי צו ההריסה ניתן כדין .

בתיק זה התקיים דיון, עדי המשיב נחקרו, והצדדים הגישו סיכומים בכתב.
להלן אתייחס לטענות שהועלו.

11. לטענת חוסר הסמכות של הועדה המקומית - מרכז; טענה זו לא הועלתה על ידי ב"כ המבקשת בבקשה, אלא רק בעת הדיון. ב"כ המבקשת מתבסס בטענתו על נסח לשכת רישום המקרקעין בפתח תקוה (ת/1), מיום 27.4.98, שבו כתוב, תחת הכותרת "רשות מקומית": "ע. בני ברק, מ.מ. גבעת שמואל, ע. פתח תקוה".

בנסח הרישום רשומות שלוש רשויות מקומיות. לא ניתן ללמוד ממנו שהמקרקעין הינם במרחב התכנון של הועדה המקומית בני ברק, דווקא, כפי שטוען ב"כ המבקשת.

זאת ועוד, ב"כ המשיב צרפה לסיכומיה צו התכנון והבניה (המרכז), התשמ"ה - 1984, אשר פורסם בקובץ תקנות התשמ"ה עמ' 387, ולפי סעיף 2 שבו, גבולות מרחב התכנון המקומי - המרכז, כוללים גם את תחום המועצה המקומית גבעת שמואל (ראה צווי התכנון, התשריט הנלווה והתיקונים לצו, מצורפים לסיכומי ב"כ המשיב).
יש לדחות, על כן, את טענת ב"כ המבקשת בעניין זה.

כפי שהוזכר, הטענה הועלתה בידי ב"כ המבקשת לראשונה במהלך הדיון, מבלי שהועלתה על ידו בבקשה. כבר בדיון שהתקיים, אמרה ב"כ המשיב כי אילו היתה נטענת הטענה במועד, היתה מצרפת לקראת הדיון את גבולות המרחב והתכנון של הועדה המקומית כדי להראות שהמקרקעין נשוא הבקשה נמצאים במרחב תכנון הועדה המקומית-מרכז. מאחר וב"כ המבקשת אכן הפתיע עם טענתו הנ"ל, רשאית היתה ב"כ המשיב להמציא בתגובה את נוסח צו התכנון והבניה (המרכז), בסיכומיה.

12. לטענת המבקשת כי המבנה נשוא צו ההריסה קיים כבר 30 שנה ורק שופץ לפני מספר חודשים; מתברר כי המבקשת לא הביאה בפני
בית המשפט את העובדות האמיתיות בעניין בקשה זו.

על פי תצהירו של מר מרדכי רייבמן, מהנדס הועדה המקומית לתכנון ובניה - המרכז (להלן: "הועדה המקומית"), שצורף לתגובת המשיב - לפני כ-3 שנים, בתאריך 9.8.00, הגישה הועדה המקומית לבימ"ש השלום בכפר סבא בקשה בתיק ב"ש 3382/00, למתן צו הריסה שהתייחסה לשני מבנים בגוש 6191 חלקה 17 בגבעת שמואל. המבנה האחד היה ללא גג בשטח של כ-240 מ"ר (להלן: "המבנה הגדול"), והמבנה השני בשטח של כ-24 מ"ר (להלן: "המבנה הקטן"). הבקשה הוגשה נגד 4 בעלי המקרקעין, והמשיב החמישי היה שם יצחק בן דוד ז"ל - אביה של המבקשת כאן, מי שהשתמש בפועל במבנים. (נספח א' לתגובת המשיב).

בתאריך 26.3.01 ניתן צו ע"י כב' סגן הנשיא, השופט ח. פדר, בב"ש 3382/00 הנ"ל, ובו ציווה על הריסת שני המבנים. לגבי המבנה הגדול היה צו ההריסה דחוי בהסכמה ל-24 חודשים, ולגבי המבנה הקטן היה צו ההריסה דחוי בהסכמה ל-11 חודשים. (הפרוטוקול וההחלטה מצורפים כנספח א' לתגובת ב"כ המשיב).

13. לדברי המהנדס רייבמן, קיים מר בן דוד ז"ל את צו בית המשפט והרס את המבנה הקטן, אולם המבנה הגדול לא נהרס, גם לאחר שנמסרה לידיו התראה מטעם הועדה המקומית. היות שכך, הרסה הועדה המקומית לתכנון ובניה - המרכז את המבנה הגדול ביום 5.8.03. עם ביצוע ההריסה הנ"ל, לא נותר כל מבנה על המקרקעין.

14. המהנדס מר רייבמן כותב בתצהירו, כי בביקורת שנעשתה ביום 2.9.03 ע"י מפקח הועדה המקומית, נמצא כי החלו בבניית מבנה חדש במקום שבו היה מקודם המבנה הגדול. המבנה החדש הוא נשוא "צו ההריסה" שבפני
נו.

ביום 7.9.03, ניתן תצהירו של המהנדס בעניין המבנה החדש שהוקם. בעת מתן התצהיר לא היה המבנה מאוכלס והבניה בו לא הסתיימה כלל.

צו ההריסה המינהלי הראשון שהוציא יו"ר הועדה למבנה החדש שהוקם, הודבק ביום 8.9.03. מאחר ופניית הועדה המקומית לקבלת סיוע ממשטרת ישראל בהריסת המבנה נענתה רק בערב יום הכיפורים ולא ניתן היה להתארגן לביצוע ההריסה, ומאחר והמועדים הקבועים בסעיף 238 א' לחוק לא חלפו עדיין, הוצא צו הריסה מינהלי חדש, הוא צו ההריסה נשוא הבקשה.

מר רייבמן מוסיף וכותב בתצהירו, כי טרם מתן התצהיר לצורך הוצאת צו ההריסה השני, נשוא בקשה זו, הוא ביקר במקום כדי לוודא שעבודות הבניה נמשכות ולא נעשה שימוש במבנה למגורים.
(תצהיר המהנדס רייבמן, שניתן בתמיכה לתגובת ב"כ המשיב, סע' 2 - 4).

15. מר רייבמן נחקר בבית המשפט על תצהירו הנ"ל. גם בחקירתו בבית המשפט חזר מר רייבמן והעיד כי "אנו הרסנו את המבנה הגדול ב-5.8.03. הקטן כבר היה הרוס קודם, ולא נשארו כל מבנים על הקרקע". (פרוטוקול מיום 11.11.03, עמ' 5, שו' 13-14).

ב"כ המבקשת הציג למר רייבמן צילום מיום 8.9.03 וטען שניתן לראות בו כי מלבד המבנה נשוא צו ההריסה, ישנו עוד מבנה יביל נוסף באותו מקום. מר רייבמן ענה כי מדובר בקונטיינר שיושב על פלטפורמה ניידת - נגרר. מישהו כנראה הביא את זה והוא הכיל חומרי בניין. מבחינתו זה לא מבנה. הקונטיינר לא היה קיים בזמן שהרסו את המבנה הגדול. אחרי ההריסה נשאר במקום שטח עם גל חורבות בלבד (עמ' 5, שו' 15-27).

16. בבית המשפט נחקר גם מר סמארה מתקאל, המפקח בועדה המקומית, אשר הגיש תצהיר מיום 27.7.00 בתמיכה לבקשה שהוגשה ע"י הועדה המקומית לבית המשפט השלום בכפר סבא בב"ש 3382/00 (נספח ב' לתגובת המשיב). 60221

גם המפקח מר מתקאל העיד כי בשטח היו באותו זמן שני מבנים מאוד עתיקים, וכי לאחר שניתן צו הריסה לשני המבנים ע"י בית המשפט בכפר סבא, הרס מר בן דוד המנוח את המבנה הקטן בעל 2 הקומות, והועדה הרסה את המבנה הגדול, לאחר פטירתו של מר בן דוד ז"ל. (פרוט', בעמ' 9, שו' 19-28. עמ' 10, שו' 1). מר מתקאל העיד עוד: "הייתי בשטח בעת ביצוע ההריסה עם המפקח בשם נתן הופמן. המבנה נהרס כליל, קירות ורצפה, ונעשה ערימה של חומרי בניין, גרוטאות". (עמ' 10, שו' 2-3).

מר מתקאל העיד שהוא ראה שחצי מהרצפה נהרסה . לדבריו "הקירות נהרסו לגמרי. חלק מהרצפה נהרסה כשהייתי שם . אני לא יכול להעיד אם נשאר עוד מ"ר מהרצפה או לא". (עמ' 10, שו' 12).

מר מתקאל העיד גם כי המבנה החדש , נשוא צו הריסה זה, נמצא "בגדול" באותו מקום שבו היה קודם המבנה הגדול שנהרס ע"י הועדה. (עמ' 10, שו' 7).

17. בנוסף לעדויות של מהנדס הועדה מר רייבמן, ושל מפקח הועדה מר מתקאל, צורפו לתגובת המשיב גם תמונות המקום, שצולמו ע"י המפקח בעת ולאחר הריסת המבנה הגדול (נספח ד' לתגובת המשיב - התמונות בצבע).

מן התמונות בצבע ניתן לראות את המבנה הגדול לפני שנהרס, ואת גל החורבות לאחר הריסת המבנה. מן התמונות עולה בבירור כי לאחר שהמבנה נהרס, אכן לא נשאר במקום כל מבנה. (ראה בדף האחרון של התמונות בצבע, תמונה עליונה משמאל ותמונה אמצעית משמאל).

18. המהנדס מר רייבמן הצהיר בתצהירו כי המבנה נשוא צו ההריסה הינו מבנה חדש שהוקם לאחר שהמבנה הישן נהרס על ידי הועדה המקומית (סע' 5 בתצהיר מר רייבמן). גם בחקירתו חזר ואמר "אני יודע אחרי שהרסנו ב-5.8.03 לא היה בשטח כלום, למעט גלי הריסות". (עמ' 6, שו' 8-9).

גם המפקח מר מתקאל העיד שהמבנה הישן נהרס כליל והמבנה נשוא צו ההריסה הוא מבנה חדש שנבנה במקומו. (עמ' 10, שו' 2, שו' 7-8, שו' 17-18).

לתגובת המשיב צורפו גם תמונות של המבנה החדש, נשוא צו ההריסה, שצולמו ע"י מר מתקאל בתאריך 8.9.03 (נספח ד' לתגובת המשיב - התמונות הגדולות בשחור לבן).

19. אני מקבל את עדויותיהם של מהנדס הועדה ומפקח הועדה, לפיהם בתאריך 5.8.03 הרסה הועדה את המבנה הגדול שהיה בשטח, כאשר המבנה הקטן כבר נהרס קודם לכן על ידי מר בן דוד, על פי החלטת בית המשפט השלום בכפר סבא, דבר הנתמך גם בתמונות בצבע שצורפו לתגובת המשיב.

טענת המבקשת בדבר הקונטיינר הנוסף שנמצא על פלטפורמה עם גלגלים ליד המבנה החדש הנוסף, אינה רלבנטית. המהנדס מר רייבמן העיד כי קונטיינר זה לא היה במקום לאחר שהרסו את המבנה הקודם, וכי הוא לא התייחס לקונטיינר נייד זה כאל מבנה. בין אם הקונטיינר שנמצא על הפלטפורמה עם הגלגלים היה קודם לכן, ובין אם לאו, אין זה משנה לענייננו. הוא הדין ביחס לשאלה אם בעבר היה במקום מבנה אחר מקורה עם יוטה, או רק סוללת עפר עם בד יוטה, שהמהנדס אמר כי זה לא נחשב אצלו כמבנה, והמפקח מר מתקאל אמר שלא היתה קיימת כלל בעת שהועדה באה להרוס את המבנה הגדול ב-5.8.03. (עמ' 12, שו' 14).

ענייננו הוא אך ורק המבנה נשוא צו ההריסה, והאם הוא מבנה חדש כטענת המשיב. בעניין זה השתכנעתי כי מדובר במבנה חדש שלא היה קיים לאחר שבוצעה ההריסה על ידי הועדה ביום 5.8.03, והוא התגלה למשיב ביום 2.9.03, כאשר היה בשלבי בניה.

20. לטענת המבקשת כי המבנה היה מאוכלס; המבקשת טוענת כי בעת מתן צו ההריסה המינהלי, והתצהיר אשר צורף בגינו, היה המבנה נשוא צו ההריסה מאוכלס מקדמה דנא, ולפחות מחודש יולי 03. (סע' 3 לתצהיר המבקשת).

מנגד, הצהיר המהנדס מר רייבמן בתצהירו כי ביום 7.9.03, עת שהוצא צו ההריסה הראשון, לא היה המבנה מאוכלס והבניה בו כלל לא הסתיימה. (סע' 2 פיסקה 8 בתצהיר מר רייבמן). לדבריו, הוא היה במקום לפני שנתן את התצהיר לצורך הוצאת צו ההריסה השני מיום 7.10.03, כדי לוודא שעבודות הבניה נמשכות ולא נעשה שימוש במבנה למגורים. (סע' 4 בתצהיר מר רייבמן).

בחקירתו בבית המשפט אמר המהנדס, מר רייבמן, כי אחרי שהועדה הרסה את המבנה הישן ביום 5.8.03 לא היה בשטח כלום (עמ' 6, שו' 8). מר רייבמן העיד "המבנה הוא שלד בלבד. אני הייתי בפני
ם יש שם התחלה של מחיצה. מלמטה רואים את האיסכורית בלי תקרה נגדית ובלי יכולת ואין אטימה בשוליים. הבלוקים בחלקם בנויים בשכיבה במקום בעמידה. זה לא מבנה למגורים. זה עדיין שלד בראשיתו". (עמ' 6, שו' 22-24).

מר רייבמן נשאל אם הוא נכנס לחדר פנימי שהיה בתוך המבנה, וענה: "הצצתי מכל החלונות. לא ראיתי סימני מגורים. זה כמו להיות בתוך החדר, ברגע שאתה מכניס את הראש דרך החלון". (עמ' 6, שו' 26-27). ובהמשך: "הייתי בו כאשר מבחוץ הסתכלתי פנימה... דרך כל החלונות שישנן הסתכלתי פנימה. אם יש חדר בלי חלון אז לא... אם אין חלון אז לא הייתי בחדר הזה. לא ידוע לי שיש חדר פנימי". (עמ' 7, שו' 1-3).

מר רייבמן נשאל אם הוא ראה אם בתוך המבנה מאוחסנים חפצים או מיטה או דברים אחרים, וענה: "לא ראיתי אבל המבנה הוא לא למגורים, לא במצב למגורים... אין חיבור לשרותים, אין צנרת, אין חשמל, אין טיח, אין חלונות ואין דלתות, מבחוץ הכל פרוץ זה עדיין משהו בהתחלה". (עמ' 7, שו' 5-9). ועוד בהמשך: "ראיתי שם מחיצה בתהליך בניה שלא מגיעה עד התקרה. כאמור, המבנה אינו בר מגורים". (עמ' 9, שו' 1-2).

21. גם המפקח, מר מתקאל, העיד שהוא היה בתוך המבנה החדש ביום 8.9.03, שעה 7:00 בבוקר, ואז הוא גם צילם את התמונות של המבנה (עמ' 10 , שו' 27). לדבריו, החלו שם בחלוקה פנימית. מר מתקאל אף נכנס לראות מה יש בפני
ם המבנה, והעיד: "היו שם רק בלוקים... לא היה חוטי חשמל. כל מה שהיה זה חומרי בניין ושאריות חומרי בניין לאחר בניית שלד... בתוך החדר הפנימי הזה אין כלום... שום דבר לא היה מאוחסן במקום הזה, זה מבנה חדש לגמרי". (עמ' 10, שו' 14-26).

מר מתקאל נשאל ע"י ב"כ המשיב אם בתוך המבנה היה חדר נסתר ללא חלונות ששימש למגורים, וענה: "לא. המבנה כולו במצב שלד, בלוקים, למעט ריסוס טיח שחור בכניסה בשכבה מאוד דקה וזה הכל" (עמ' 12, שו' 18-19).

22. אין לבית המשפט כל סיבה לפקפק בעדויותיהם של מהנדס הועדה מר רייבמן ושל המפקח מר מתקאל, אשר היו מהימנים עליו. גם התמונות (שחור - לבן) שצולמו ע"י המפקח בתאריך 8.9.03, וצורפו כנספח ד' לתגובת המשיב, מראות מבנה לא גמור, פרוץ , ללא חלונות וללא דלתות, וערימת בלוקים בצמוד. התמונות מראות כי המבנה לא היה גמור ומצוי בהליכי בניה בעת שצולמו התצלומים וניתן התצהיר.

בית המשפט מקבל את עדויות מהנדס הועדה והמפקח, וקובע כי בתאריך 7.9.03 ובתאריך 8.9.03, לא היה המבנה נשוא צו ההריסה מאוכלס.

23. עניין צו ההריסה הראשון מיום 7.9.03, הוסבר על ידי המהנדס מר רייבמן בתצהירו (סע' 2, פסקאות 8-10, בתצהיר רייבמן התומך בתגובת המשיב). בעת שהוצא צו ההריסה השני, נשוא בקשה זו, ביום 7.10.03, והודבק ביום 8.10.03, לא חלפו עדיין המועדים הקבועים בסעיף 238 א' לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה - 1965, דהיינו: הקמת המבנה לא הסתיימה עדיין, וביום הגשת התצהיר, הן הראשון והן השני, לא היה המבנה מאוכלס.

24. לטענה כי לא קויימה התייעצות עם ראש הרשות; על גבי צו ההריסה נכתב במפורש בתחתיתו: "הערה: ראש הרשות הסתייג מהוצאת הצו". הערה זו מלמדת על כך שהיתה התייעצות עם ראש הרשות.

בנוסף, קיימת "חזקת התקינות" של ההליך המינהלי. חזקה זו לא נסתרה על ידי המבקשת. (רע"פ 1088/90 מחמוד ואח' נ' הועדה המקומית לתכנון ובניה הגליל המזרחי, פ"ד מ"ד (2) 417).

25. לטענה כי היה צורך לצרף לצו ההריסה תצהיר מהנדס; כבר נקבע פעמים רבות בפסיקה כי אין כל חובה על פי סעיף 238 א לחוק התכנון והבניה לצרף לצו ההריסה תצהיר מהנדס.

26. לטענה כי יו"ר הועדה המקומית לא הודיע על צו ההריסה לועדה המקומית; חובת הדיווח איננה תנאי להוצאת צו הריסה על פי סעיף 238 א לחוק התכנון והבניה. גם מלשון סעיף 238 א (ב) לחוק, אשר קובע כי לא ינתן צו הריסה מינהלי אלא לאחר התייעצות עם היועץ המשפטי של הרשות המקומית, עולה כי אין חובה כזו ביחס לדיווח מצד יו"ר הועדה, לועדה. לא זו אף זו, בסעיף 238 א (י) נכתב במפורש כי הודעה כאמור צריכה להינתן לאחר מתן הצו, דהיינו, היא איננה תנאי להוצאת הצו.

בנוסף, גם כאן קיימת "חזקת התקינות" , והמבקשת לא הוכיחה כי לא היה דיווח כאמור, למעט טענתה, שלא נסמכה על ראיה כלשהי, כי "לפי הנמצא בתיק הבניין, יו"ר הועדה לא מילא חובתו... ולא הודיע לועדה המקומית כי הוציא צו הריסה מינהלי בישיבת הועדה האחרונה". (סע' 26 בבקשה). יצויין כי תיק הבניה עצמו לא הוצג לבית המשפט , והעדים גם לא נחקרו בעניין זה.

27. לטענה כי צו ההריסה אינו מתאר את המבנה בצורה מדוייקת; בצו ההריסה צויין הגוש והחלקה שבו נמצא המבנה, ולגבי תיאורו נכתב : "מבנה מבלוקים וגג איסכורית בשטח של כ-60 מ"ר".

מן התמונות שצורפו כנספח ד' לתגובת המשיב, כמו גם מעדויות מהנדס הועדה ומפקח הועדה, עולה כי מדובר במבנה אחד בלבד שהיה במקום. גם שטח המבנה המתואר בצו מכוון בצורה ברורה למבנה האחד שנמצא במקום. לא ניתן לטעות בין מבנה זה לבין הקונטיינר הקטן יותר שעומד לידו על פלטפורמה ניידת עם גלגלים. תאור המבנה מדוייק, וניתן לדעת ממנו באופן בהיר וברור באיזה מבנה מדובר.

למותר לציין כי אין כל חובה לצרף לתאור המבנה את התכניות הסטטוטוריות החלות במקום, תשריט, פירוט ההיתרים שניתנו, וכדו'.

28. סיכום; מכל האמור לעיל עולה כי דין הבקשה להידחות. לא היה ממש באף אחת מהטענות שנטענו ע"י המבקשת. יתר על כן, בית המשפט סבור כי הטענות שטענה המבקשת, הן לגבי "שיפוץ" המבנה כביכול, הן לגבי סיום עבודות הבניה, והן לגבי איכלוס המבנה, היו לא נכונות וגבלו בהטעיית בית המשפט.

גם בנוגע לטענות המשפטיות השונות, ב"כ המבקשת העלה טענות שהפסיקה דנה בהן זה מכבר וקבעה הלכות שב"כ המבקשת פשוט התעלם מהן. כך לגבי תצהיר המהנדס, כך לגבי אי חובת צירוף תצהיר לצו, כך לגבי חזקת התקינות וחובת ההוכחה החלה על מי שמבקש לסתור חזקה זו, וכו'. ניהול הליך בצורה כזו, כאשר ב"כ המבקשת מעלה, מעשה שגרה, טענות משפטיות שהוא יודע כי הפסיקה קבעה ההיפך מהן, טענות המועלות על ידו באופן קבוע בבקשות שהוא מגיש והן נידחו כבר בפסיקה, לרבות בבית משפט זה, מכביד ומסרבל את הדיון וגורם להתארכותו. ניהול כזה של הליך מחייב פסיקת הוצאות.

29. סוף דבר, הבקשה נדחית. המבקשת תשלם הוצאות למשיב בסך 4,000 ₪, בתוספת מע"מ, ובצרוף ריבית והפרשי הצמדה למדד מהיום ועד התשלום בפועל.
המזכירות תשלח החלטה זו לב"כ שני הצדדים בדואר רשום.

ליתר בטחון, תמציא גם ב"כ המשיב לב"כ המבקשת עותק מהחלטה זו.
ניתנה היום, י' בטבת, תשס"ד (4 בינואר 2004), בהעדר הצדדים.
א. מקובר, שופט.









בש בית משפט שלום 3185/03 מיטל בן דוד נ' יו"ר הועדה המקומית לתכנון ולבניה - "המרכז" (פורסם ב-ֽ 04/01/2004)