פסקי דין על פניאל יוסופוב | פסקי דין על יהושע רבינוביץ |

7022-11/09 מת     28/12/2009




מת 7022-11/09 מדינת ישראל נ' פניאל יוסופוב, יהושע רבינוביץ






בפני

כב' השופט רון שפירא
מבקשת
מדינת ישראל
נגד

משיבים
1. פניאל יוסופוב
(עציר), ת"ז 039820493
2. יהושע רבינוביץ
(עציר), ת"ז 314296039

החלטה
כנגד המשיבים הוגש כתב אישום, ת"פ 09 – 11 – 7015, המייחס להם עבירות של שוד חמור וכן כניסה והתפרצות למקום מגורים במסגרת שני אישומים. ביחד עם כתב האישום הוגשה בקשה למעצרם של המשיבים עד לתום ההליכים כנגדם. זו הבקשה שבפני
.

על פי עובדות האישום הראשון לכתב האישום ביום 15.6.09 סמוך לשעה 02.00 הגיעו המשיבים, ברכבו של המשיב 1, יחד עם מיכאל חייפץ (להלן: "מיכאל") ואלכסיי מרגוליס (להלן: "אלכסיי") לבית המתלוננת בפרדס חנה. המשיבים חיכו ברכב למיכאל ואלכסיי, אשר נכנסו לביתה של המתלוננת דרך חלון הבית, בעוד המשיבים מחפים על כניסתם. מיכאל ואלכסיי ערכו חיפוש בבית המתלוננת, העירו את המתלוננת משנתה כשהם מודיעים לה, באיומי סכין, שמדובר בשוד. הם קשרו את ידי המתלוננת באמצעות בגדים מביתה, כיסו את עיניה וקשרו את פיה. בעת חיפוש בבית המתלוננת מיכאל ואלכסיי אילצו את המתלוננת למסור להם כספים וחפצים השייכים לה, תוך איומים על חייה ופגיעה בגופה. מיכאל ואלכסיי נטלו מבית המתלוננת כספים, כרטיס אשראי ופנקס שיקים ויצאו מביתה כשהם מותירים את המתלוננת קשורה ואת ביתה הפוך ומבולגן. עם יציאת מיכאל ואלכסיי מבית המתלוננת אספו אותם המשיבים ברכב ונמלטו מהמקום.

על פי עובדות האישום השני לכתב האישום ביום 21.6.09 בסמוך לשעה 01.00 הגיעו המשיבים ברכבו של המשיב 1 יחד עם מיכאל ואלכסיי לבית המתלוננת השניה בפרדס חנה. המשיבים חיכו ברכב ומיכאל ואלכסיי נכנסו לביתה של המתלוננת השניה דרך חלון הבית בעוד המשיבים מחפים על כניסתם. מיכאל ואלכסיי ערכו חיפוש בבית, העירו את המתלוננת משנתה כשהם מודיעים לה, באיומי סכין, שמדובר בשוד. הם קשרו את המתלוננת בידיה באמצעות בגדים מביתה, כיסו את עיניה וקשרו את פיה. בעת חיפוש בבית, אילצו את המתלוננת למסור להם כספים וחפצים השייכים לה, תוך איומים על חייה ופגיעה בגופה. במהלך ביצוע השוד נכנסו אף המשיבים לבית המתלוננת, לאחר שמיכאל ואלכסיי פתחו להם את דלת הבית. המשיבים הצטרפו לחיפוש אחר כספים ודברי ערך כשהמתלוננת כפותה בידיה ופניה כל אותה העת. המשיבים, מיכאל ואלכסיי נטלו מביתה של המתלוננת כספים ותכשיטים ויצאו מבית המתלוננת כשהם מותירים אותה קשורה ואת ביתה הפוך ומבולגן. עם יציאתם נמלטו המשיבים, מיכאל ואלכסיי ברכבו של המשיב 1 מהמקום.

המבקשת טוענת כי קיימות ראיות טובות לכאורה להוכחת אשמתם של המשיבים בתיק זה, בין היתר, הודאות שני השותפים, מיכאל ואלכסיי וכן הובלה והצבעה והפללת המשיבים במיוחס להם; פלטי שיחות טלפון המצביעים על קשר טלפוני בין המכשירים הניידים של המעורבים סביב מועדי מקרי השוד ובימים של מקרי השוד בסמוך לפני ואחרי; שיחה מבוקרת בין המשיבים המפלילה אותם וקושרת את המשיבים למיוחס להם.

המבקשת טוענת עוד כי ישנן עילות מעצר וזאת מעבר לחזקת המסוכנות הקיימת. נסיבות ביצוע העבירות ומעורבותם של שני המשיבים במיוחס להם בשני מקרי שוד שונים, בהם חברו לאחרים ופרצו לבתי נשים מבוגרות באישון לילה מקימים מסוכנות ומצדיקים, לטענת המבקשת, מעצר ללא חלופה. כן נטען כי קיימת עילת מעצר בשל חשש ממשי לשיבוש הליכי משפט והשפעה על עדים, זאת לאור האינדיקציות העולות מתיק החקירה לפיהן המשיבים מתכוונים להיפרע מהשותפים שהודו והפלילו אותם.

לעניין תסקירי המעצר שהוגשו בעניינם של המשיבים מציינת המבקשת כי לגבי המשיב 1 שירות המבחן אינו ממליץ על שחרורו לחלופת מעצר שהוצעה על ידו. שירות המבחן התקשה להעריך את הסבירות להישנות התנהגות פורצת גבולות ועוברת חוק. המבקשת מציינת כי עולה מחומר החקירה כי גם בבית המעצר איים המשיב 1 על אלכסיי כאשר שהה בתא קרוב ומכאן עולה חשש ממשי לשיבוש מהלכי משפט. לגבי המשיב 2 שירות המבחן התייחס לחלופה שהוצעה כחלופה שאינה ראויה, תוך שהם מוכנים לבחון חלופה אחרת. בנסיבות העניין, המבקשת סבורה כי אין חלופה שתגשים את מטרת המעצר.

ב"כ המשיבים לא חולק על קיומן של ראיות לכאורה, אך טוען כי קיימת חולשה בעוצמת הראיות הנובעת מסתירות, הן פנימיות והן חיצוניות, בגרסאות המפלילות שנמסרו על ידי מיכאל ואלכסיי. כן נטען כי מעדויות מיכאל ואלכסיי עולה כי הם נטלו יוזמה לידיהם כאשר נכנסו לדירות אליהן פרצו והם אלה שהעירו את המתלוננות והצמידו להן סכינים, זאת מבלי שיש בחומר החקירה ראיה המצביעה על כך כי כל מעשיהם בתוך הדירות היו פרי תכנון מוקדם ולו שותף המשיב 1, כטענתם של מיכאל ואלכסיי בהודעותיהם. ב"כ המשיבים טוען כי ניתן לטעון, באשר לשוד אחד לפחות, כי המשיב 1 היה אולי שותף לביצוע ההתפרצות, אך לא לשוד מזוין ובאשר לחלקו של המשיב 2 כי מעמדו לא היה יותר ממסייע לביצוע ההתפרצות.

ב"כ המשיבים אף אינו חולק על קיומה של עילת מעצר בשל מסוכנות לכאורית וזאת לאור חומרת העבירות המיוחסות, אך טוען כי ניתן לאיין את מסוכנות המשיבים באמצעות חלופת מעצר הולמת. נטען כי למשיב 1 אין עבר פלילי שניתן להצגה בביהמ"ש. הוא נשוי ואב לילדה שמנסה לפרנס את משפחתו בדרך חוקית. למשיב 2 אין כל עבר פלילי והוא חייל בשירות חובה.

ב"כ המשיבים מציין כי באשר לשני המשיבים הוגשו תסקירי מבחן. משפחות המשיבים הציעו לשירות המבחן לבחון חלופת מעצר באיזוק אלקטרוני ובפיקוח ערבים בישוב חיננית, בו שתי המשפחות שכרו בית והתקינו קו טלפון בזק. כחלופה נוספת באשר למשיב 2 הוצע להחזירו לשירות צבאי, שם ישהה בתנאי מעצר בית ובחופשות ישהה בתנאי מעצר בית מלא בבית אמו. שירות המבחן נמנע מהמלצה לשחרור המשיבים, כאשר לטענתו חלופת מעצר אחת לשניהם אינה מתאימה. ב"כ המשיבים טוען כי לא ברור מדוע המשיבים אינם יכולים לשהות יחד באותה חלופת מעצר ומציין כי בנוגע למשיב 2 התרשמה קצינת המבחן לטובה מהערבים המוצעים והעריכה כי הסבירות להשנות התנהגות פורצת גבולות ועוברת חוק נמוכה במידה ותמצא חלופה מתאימה. לגבי המשיב 1 נכתב בתסקיר המבחן כי לאור הפער בין חומרת החשדות נגדו לבין תפקודו התקין לפני מעצרו שירות המבחן מתקשה להעריך מסוכנות. ב"כ המשיבים טוען כי אין הסבר ממשי בתסקירים מדוע נפסלה חלופת המעצר שהוצעה.

כאמור, בתיק זה אין מחלוקת כי קיימות ראיות לכאורה לביצוע העבירות על ידי המשיבים כאשר קיימות טענות לגבי חוזק הראיות והחלק המיוחס למשיבים בעבירות. בתיק קיימות, בין היתר, הודאות של מיכאל ואלכסיי, המפלילות גם את המשיבים בביצוע העבירות ודו"חות הובלה והצבעה של מיכאל ואלכסיי על המקומות אליהם התפרצו על פי כתב האישום, כאשר מיכאל ואלכסיי מסרו לחוקרים פרטים שהיו ידועים רק למבצעי השודים, כגון המקום שבו הוריד אותם המשיב 1 מהרכב, מי שם כפפות על הידיים ואיפה הן נזרקו, פרטים בדבר אופן ביצוע השוד כמו איום בסכין על המתלוננות וקשירת המתלוננות בעזרת בגדים או בדים שהיו בבית, כאשר פרטים אלה נמסרו גם על ידי המתלוננות, מקום הכניסה לבתים ונתיב הבריחה מהבתים, כאשר מיכאל ואלכסיי מסרו פרטים תואמים רבים לגבי אופן ביצוע מעשי השוד ודברים אלה מצביעים על אותנטיות הודאותיהם, לכאורה; פלטי שיחות טלפון המעידים על תקשורת בין המכשירים הניידים של המשיבים ושל מיכאל ואלכסיי, בסמוך לפני ואחרי מקרי השוד; הקלטת ותמלול שיחה בין המשיבים, שמדברים על התיק ועל כך שמיכאל ואלכסיי "פתחו עליהם".

על כן, לאור המפורט לעיל, סבורני כי קיימות בתיק ראיות לכאורה להוכחת אשמתם של המשיבים במיוחס להם בכתב האישום.

אמנם יש עוד לבחון את טענות המשיבים בדבר סתירות ובעייתיות בהודאות מיכאל ואלכסיי, אשר הפלילו את המשיבים בחלק מהודאותיהם, אך טענות אלה יבחנו במסגרת ההליך העיקרי ולשלב זה די בראיות לכאורה הקיימות בתיק לשם ביסוס קיומה של עילת מעצר. ההלכה היא כי בשלב זה בית המשפט בוחן רק את הפוטנציאל ההוכחתי של חומר החקירה, ואין הוא קובע ממצאים מזכים או מרשיעים. ראה:
בש"פ 8087/95 זאדה נ' מדינת ישראל
, פ"ד נ(2), 133 ;
בש"פ 868/08 אשכור נ' מדינת ישראל
(טרם פורסם, ניתן ביום 17.2.08);
בש"פ 826/08 קשאש נ' מדינת ישראל
(טרם פורסם, ניתן ביום 14.2.08).

כאמור, אני קובע כי יש במכלול הראיות המוזכרות לעיל, כדי לענות על דרישת הראיות לכאורה לעניין סעיף 21 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה- מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: "חוק המעצרים"), ולהביא למסקנה לפיה, לכאורה, המשיבים ביצעו את העבירות המיוחסות להם, או לפחות חלק מהן, כאשר בשלב זה אין זה משנה אם שני המשיבים יורשעו בכל העבירות המיוחסות להן או בעבירות שונות מאלה שיוחסו להם בכתב האישום ודי בכך שקיימות ראיות לכאורה למעורבותם של שני המשיבים בתכנון וביצוע שני מעשי שוד, אשר בוצעו על ידי התפרצות באישון לילה לביתן של נשים מבוגרות, איום עליהן באמצעות כוח וסכין, קשירתן ונטילת חפצים מבתיהן. כאמור, מדובר במעשים חמורים המיוחסים למשיבים, המקימים עילת מעצר מכוח מסוכנות.

כלל הוא כי קיומן של ראיות לכאורה, בעבירות שנעשו תוך שימוש בנשק קר או חם, מקימות עילת מעצר על פי סעיף 21 לחוק סדר הדין הפלילי.
ראה:
בש"פ 4135/08 דראוושה נ' מדינת ישראל
, טרם פורסם (2008);
בש"פ 5046/05 בהא קאסם ואח' נ' מדינת ישראל
, לא פורסם (2005).

כמובן שכאשר מדובר בראיות לכאורה לעבירות של שוד בחבורה באמצעות איומי סכין וכאשר מדובר במקרה שאינו חד פעמי, של התפרצות באישון לילה לביתן של נשים מבוגרות, קשירתן ונטילת חפציהן באיומי סכין, קמה חזקת מסוכנות המקימה עילת מעצר. לעניין זה אין זה משנה איזה חלק נטל מי מהמשיבים בביצוע העבירות, לכאורה והעובדה שהמעשים בוצעו, לכאורה, ביחד, בחבורה מעידה על מסוכנות המעורבים.

כן קיימת עילת מעצר בשל חשש לשיבוש הליכי משפט והשפעה על עדים וזאת לאור החשש של מיכאל וסרגיי מפני המשיבים, כעולה מהתנהגותם ומדבריהם במהלך חקירתם, כאשר תחילה חששו למסור מידע בדבר מעורבותם של המשיבים בביצוע העבירות, לכאורה ולאחר שמסרו את המידע, אלכסיי חזר בו וטען כי המשיבים לא היו מעורבים בביצוע העבירות, זאת לאחר שכפי שעולה מתיק החקירה פגש במשיב 1 במהלך המעצר ויתכן שהועבר לו מסר כי "ישלם" על מה שמסר בחקירה.

עם זאת, גם כשקיימות עילות מעצר נגד המשיבים, חובה על בית המשפט לבדוק אם יש בחלופות המעצר כדי לענות על דרישות המעצר בפועל, אם לאו כקבוע בסעיף 21(ב) לחוק המעצרים. ראו את:
בש"פ 7524/06 מרדכי נ' מדינת ישראל
(טרם פורסם, ניתן ביום 25.9.06);
בש"פ 4224/99 מדינת ישראל
נ' כהן (טרם פורסם, ניתן ביום 28.6.99);
בש"פ 3442/98 מדינת ישראל
נ' אייל מלכא (טרם פורסם, ניתן ביום 5.6.98).

שאלת מסוכנותם של המשיבים, בשלב זה, נבחנת הן ע"פ נסיבות העבירות בהן עסקינן והן ע"פ נסיבותיו האישיות של כל משיב. ראו:
בש"פ 6700/04 מדינת ישראל
נ' תבאת גרה (טרם פורסם, ניתן ביום 19.7.04);
בש"פ 4812/05 זחאלקה נ' מדינת ישראל
(טרם פורסם, ניתן ביום 20.6.05);
בש"פ 5222/97 פטשניק נ' מדינת ישראל
, פ"ד נ"א(4) 702 (1997).

במקרה זה מדובר במשיבים שהינם צעירים. למשיב 1 אין עבר פלילי שניתן להציגו ולמשיב 2 אין עבר פלילי והוא משרת בצבא. לאור זאת, למרות חומרת המעשים המיוחסים למשיבים, שקלתי את האפשרות לשחרור לחלופת מעצר, אך מתסקירי המבחן שהוגשו בעניינם של המשיבים עולה כי החלופה שהוצעה לשהיית שני המשיבים במעצר בית בבית שהשכירו ביחד בפיקוח של אותם מפקחים, שהינם בני משפחה, אינה חלופה ראויה.

סבורני כי בצדק קבע שירות המבחן כי לא ניתן לתת אמון בחלופה משותפת של שני המשיבים באותו בית בפיקוח משפחתו של המשיב 1, אשר צוין לגביהם כי התקשו להציב למשיב 1 גבולות ברורים ולעזור לו בניהול אורח חייו בעבר. אמנם לגבי המשיב 2 צויין בתסקיר כי אמו ובן דודו של המשיב 2, שהוצעו גם הם כמפקחים, כן יוכלו לפקח על המשיב 2 בתנאי מעצר בית, אך החלופה שהוצעה ביחד עם המשיב 1 אינה ראויה גם לטעמי, בנסיבות העניין ולאור המעשים המיוחסים להם, שבוצעו, לכאורה, בחבורה. לעניין זה יש להבדיל בין מקרה בו משיבים המואשמים בביצוע מעשי שוד בחבורה נכלאים ביחד באותו תא מעצר לבין שחרורם של משיבים אלה לחלופת מעצר משותפת בדירה שכורה יחדיו בפיקוח בני משפחה. על כן, סבורני כי לא ניתן לשחרר את המשיבים לחלופת המעצר המשותפת המוצעת. בנוגע למשיב 1 גם המפקחים המוצעים אינם מתאימים לפיקוח במסגרת של חלופת מעצר.

לאור האמור לעיל, מסוכנותם של המשיבים והמעשים החמורים המיוחסים להם, אשר בוצעו, לכאורה, בחבורה ובשיתוף פעולה זה עם זה ועם אחרים, סבורני כי חלופת המעצר המשותפת שהוצעה איננה מתאימה ולאור העובדה כי אין בנמצא חלופת מעצר אשר תאיין את מסוכנותם של המשיבים בשלב זה, אני מורה על מעצרם של המשיבים עד לתום ההליכים כנגדם. מובן כי אם תמצאנה בעתיד חלופות אחרות, שבאמצעותן ניתן יהיה לפקח על המשיבים באופן הדוק ולאיין את המסוכנות הנשקפת מהם לאור המעשים החמורים המיוחסים להם, ניתן יהיה לפנות בבקשות לעיון חוזר.
ניתן היום, י"א' טבת תש"ע, 28 דצמבר 2009, במעמד הצדדים ובאי כוחם.
ר. שפירא, שופט
בית המשפט המחוזי בחיפה

28 דצמבר 2009
מ"ת 7022-11-09 מדינת ישראל
נ' יוסופוב(עציר) ואח'
1 מתוך 7








מת בית משפט מחוזי 7022-11/09 מדינת ישראל נ' פניאל יוסופוב, יהושע רבינוביץ (פורסם ב-ֽ 28/12/2009)