פסקי דין על הרצברג ויקטור | פסקי דין על הרצברג אורלי | פסקי דין על שיכון עובדים | פסקי דין על ישראלום חברה לבנייה (1989) בע" | פסקי דין על סולל בונה | פסקי דין על סולל בונה בנין ותשתית |

16276/00 א     07/01/2004




א 16276/00 הרצברג ויקטור, הרצברג אורלי נ' שיכון עובדים בע"מ, ישראלום חברה לבנייה בע"מ (1989) בע", סולל בונה בע"מ, סולל בונה בנין ותשתית בע"מ




1
בתי המשפט
א 016276/00
בית משפט השלום תל אביב-יפו
07/01/2004
תאריך:
כב' השופטת רונית פינצ'וק - אלט

בפני
:

הרצברג ויקטור

הרצברג אורלי

בעניין:
התובע/ים
דובינסקי

ע"י ב"כ עו"ד
נ ג ד
1. שיכון עובדים בע"מ

2. ישראלום חברה לבנייה בע"מ (1989) בע"
מ
3. סולל בונה בע"מ

4. סולל בונה בנין ותשתית בע"מ
הנתבע/ים
פירון

ע"י ב"כ עו"ד

פסק - דין

ביום 25/6/1991 חתמו התובעים על הסכם לרכישת דירה בבית מס' 104 דירה מס' 29 בקומה ה' ברחוב הדגנים 1/ג בגבעתיים (להלן: "הדירה"), וביום 9/2/1992 חתמו על הסכם לביצוע שינויים מסויימים בדירה. ביום 25/1/93 קיבלו התובעים מסירה של הדירה וחתמו על פרטיכל קבלת הדירה.

לטענת התובעים נמסרה להם הדירה כשבה ליקויים הצריכים תיקון, והם הגישו תביעה בגין שווי התיקונים הנדרשים וכן נזקים והוצאות שבאחריותן של הנתבעות, סה"כ 143,814 ש"ח נכון ליום הגשת התביעה, כדלקמן:
שווי התיקונים הנדרשים עפ"י חוו"ד מומחה מטעמם עמית זיו - 90,804 ש"ח.
הוצאות לתיקוני צנרת שביצעו התובעים - 1,010 ש"ח.
הוצאות חוו"ד מומחה לצורך הגשת התביעה - 1,000 ש"ח.
אי נוחות בשל איחור במסירת הדירה - 10,000 ש"ח.
אי נוחות בשל רשלנות הנתבעות בבניית הדירה - 15,000 ש"ח.
עלות מימון בגין הלוואות שלקחו התובעים לצורך ביצוע תיקונים שהם עשו - 26,000 ש"ח.

התובעים הגישו חו"ד של המהנדס עמית זיו (ת/6) מיום 5/9/1999, ולפיה שווי התיקונים, כולל פיקוח הנדסי, בעלויות לקבלן (עליהן יש להוסיף 30% במידה ויעשו ע"י התובעים) וללא מע"מ - 59,700 ש"ח.

בהסכמת הצדדים מינתה השופטת ח. ינון את המהנדס דן אורמן כמומחה מטעם ביהמ"ש לבדיקת הליקויים (להלן: "המומחה"). משקיבל אינג' אורמן חוו"ד מטעם הנתבעים אשר לא הועברה קודם לכן לב"כ התובעים, ביקשו התובעים לבטל את מינויו, ובקשתם נדחתה. לאחר מכן ביקשו התובעים להגיש כראייה את חווה"ד של המהנדס עמית בעוד שלטענת הנתבעות ויתרו עליה התובעים בהסכימם למינוי המומחה מטעם ביהמ"ש, ועפ"י החלטתי ניתנה להם אפשרות זו. בעקבות זאת הגישו אף הנתבעים חוו"ד מטעמם ערוכה ע"י אדריכל ושמאי מקרקעין, אסא זוהר (נ/13).

בסיכומיהם טענו התובעים כי המוחה חרג מתפקידו בעת ששם את עלויות הליקויים שכן הוא מונה לבדיקת הליקויים בלבד. אני דוחה את הטענה. המינוי כלל הן את הבדיקה בדבר עצם קיום הליקויים והן את שוויים, ועובדה היא כי התובעים לא העלו טענה זו עד לסיכומים, למרות שניסו לפסול את מינויו של המומחה מנימוקים אחרים. כמו כן טענו התובעים כי המומחה לוקה בהטייה נגדם, מבלי שהעלו סיבה לכך שיעשה כן.

חוו"ד של המומחה התייחסה לליקויים שנטענו ע"י התובעים, ועפ"י חוות דעתו קיימים בדירה, בעת בדיקתה על ידו ליקויים בשווי של 18,400 ש"ח כולל פיקוח הנדסי, עלות לקבלן (שעליה יש להוסיף 25% במידה והעבודות יבוצעו ע"י התובע). ברוב הסעיפים לא כלל המומחה מע"מ.

המומחה עשה אבחנה בין מקרה בו יבצעו התובעים את התיקון (או מקרה בו הם ביצעו בפועל פיתרון, אף שונה משהוא עצמו קבע, או מקרה בו לא ביצעו התובעים תיקון אך גם הוא אינו ממליץ על ביצוע תיקון בפועל) שאז לשיטתו, מן הראוי להוסיף מע"מ ולכן כלל אותו המומחה בחוות דעתו, לבין מצב בו ישולם לתובעים פיצוי, שאז לשיטתו הם אינם זכאים למע"מ.

אבחנה זו של המומחה היא מסקנה משפטית שאיננה בגדר תפקידו, ואין בה ממש עפ"י ההלכה הפסוקה (ראה פסק דינו של השופט מ. חשין בע"א 1772/99 זלוצין ואח' נ. דיור לעולה פיסקה 9). לפיכך יש להוסיף מע"מ לכל הסכומים שבחווה"ד למעט אלה שבהם כלל המומחה מע"מ במפורש עפ"י חווה"ד (ראה ס' 5.3.1.1, ס' 5.3.1.3, ס' 5.6.2 לחווה"ד).

לאחר עיון בחוות דעתו של המומחה ועדותו בחקירה נגדית יסודית בידי ב"כ התובעים, עיון בחוו"ד המומחים מטעם הצדדים ועדויותיהם, מצאתי כי חוות דעתו של המומחה דן אורמן מבוססת היטב.

בין היתר היו הצדדים חלוקים באשר לריצוף מרפסת הגג באריחי טרצו. מעל הריצוף המקורי ביצעו התובעים הדבקה של אריחי קרמיקה בכל שטח המרפסת. אין חולק כי בעת בניית הדירה, בשנת 1992, לא היתה מניעה, עפ"י התקן, לרצף מרפסות פתוחות בטרצו וכי מספטמבר 1998, ישנה המלצה לרצף בקרמיקה. עפ"י חוות דעתו של המומחה ועדותו, לא היתה מניעה כלשהי לרצף את המרפסת הפתוחה בטרצו. עפ"י חוות דעתו היה צורך בנקיטת אמצעים למניעת התהוות כתמים במישקים והופעת סימני תפרחת במישורי האריחים, בדרך של חירוץ המישקים בין האריחים, יצירת מרווחים של 3 - 4 מ"מ, מילוי החריצים ברובה אפוקסית או בטנגלס וצפוי עליון משטחי האריחים בדבק מדולל מסוג טנגלס ולאחר מכן ביצוע ליטוש והברקה קריסטלית. כמו כן קבע כי קיימת דרך נוספת, יקרה יותר, והיא החלפת הטרצו בקרמיקה או הדבקת קרמיקה. עפ"י דעתו המקצועית לא היתה הצדקה להדבקת הקרמיקה כפי שעשו התובעים, ולכן הוא קבע את שווי העבודות הנדרשות לתיקום הליקוי עפ"י האפשרות הראשונה. זו גם היתה עמדתה של הנתבעת, שבאה למעשה לידי ביטוי גם במסמך שערכה בקרת האכות של הנתבעת, אורלי אינדיצקי ובו, הגם שנתנה ביטוי לבעייתיות שבטרצו לריצוף משתחים פתוחים, הביעה דעתה כי אין מקום להחליף את הריצוף.

לא קיבלתי את טענת הנתבעות כי מסמך במ/2 הינו חסוי עפ"י חוק הביקורת הפנימית התשנ"ב - 1992. לתפקידיה של הגב' אינדיצקי כמפורט בעדותה אין דבר וחצי דבר עם תפקידו של מבקר פנימי עפ"י אותו חוק. 60221

לפיכך לבעיות העלולות לצוץ בשימוש באריחי טרצו במשטחים פתוחים ישנם פתרונות מקובלים, התקנתם בדירה נעשתה עפ"י התקן ועפ"י התכנון, למעט עבודות שהיה על הנתבעת לבצע על מנת למנוע או לתקן את היווצרות הכתמים כפי שקבע המומחה. גם המומחה מטעם התובעים אישר כי לא היתה מניעה להתקין אריחי טרצו בשטחים פתוחים. בנסיבות אלה אינני מקבלת את טענת התובעים בסיכומים כי:
"כאשר ברור היה לנציגי הנתבעות כי הריצוף שנעשה במרפסת הגג אינו מתאים - לא היו צריכות להתעקש על התקן... שכן כאשר התעקשו על התקן - התקן כבר יצא מהתקן".

מנגד לא מצאתי ממש בטענות הנתבעות כי אופן שטיפת הרצפה ע"י התובעים הוא שגרם לכתמים.

מחלוקת עזה לא פחות נטשה בין הצדדים בשאלה מי התקין את הג'קוזי שבדירה, כשכל צד טוען כי משנהו עשה כן. לטענת שני הצדדים, לפחות חלק מבעיות הרטיבות בדירה, נבעו מנזילה מהג'קוזי שפסקה לאחר שהוחלף, אלא שלטענת הנתבעות כל שהן עשו היה "הכנה לג'קוזי" והתובעים, באמצעות עובדים ששכרם שולם ישירות, דהיינו שלא באמצעות הנתבעות או קבלני המשנה מטעמן, התקינו אותו בפועל.

עפ"י חוזה השינויים, התחייבו הנתבעות אך ורק לבצע הכנה לג'קוזי, ועפ"י עדיות עדי ההגנה, נהגו כך משום שאמבטיות ג'קוזי מועדות מטיבן ואופין לבעיות נזילה. לטענתם, רק בעת האחרונה "בשוק של קונים", מתקינות הנתבעות ג'קוזי בדירות הרוכשים ובמקרים אלה הן דורשות מהרוכשים, לגרסתן, רכישה של רכיבים שונים שנועדו למנוע נזילות מהג'קוזי, וכן מחייבות אותם בתחזוקה שנתית שלו. למרות זאת, מהראיות שבפני
הגעתי לכלל מסקנה כי מי שהתקין את הג'קוזי היו הנתבעות או קבלני משנה שלהם, ולא פועלים שהתובעים שכרו את שירותיהם באופן פרטי כפי שטענו הנתבעות.

התובע העיד כי לא שילם לאיש דבר לשם התקנת הג'קוזי. את הג'קוזי רכש כפי שרכש את כל יתר התוספות, בחנות שאליה הופנה ע"י הנתבעות. מהצילומים שהגיש התובע עולה כי הג'קוזי היה מותקן בטרם הסתיימה בניית הדירה, ובטרם שהיא נמסרה לתובעים, ודבר זה אושר לא רק ע"י אורלי אינדיצקי אלא גם ע"י הרי כהן. עדותו של האחרון היתה מגמתית ולא נתתי בה אמון. עפ"י עדותו, ולמרות שלא זכר פרטים רבים, הוא, באופן אישי, הזהיר את התובע מהתקנת ג'קוזי. כמו כן הוא העיד כי שמע עובדים של התובעים מעלים את הג'קוזי לדירה, אך לא יצא לראות מה מקור הרעש, ואף לא ראה את הג'קוזי מעולם. עדות זו היא בלתי סבירה בנסיבות. עפ"י עדותו החד משמעית של התובע לא איפשרו הנתבעות לרוכשים, וספציפית - לו עצמו, לבצע התקנות בדירות בטרם הסתיימה בנייתן ובטרם מסירתן לרוכשים. כך גם העידה גבי אינדצקי. עפ"י עדותה לעיתים היו הדיירים מתחמקים בין העובדים הרבים באתר ומכניסים חפצים לדירות בטרם קיבלו מסירה של הדירה. את הג'קוזי לא ניתן להכניס בחשאי, והוא הותקן כאמור בטרם הושלמה בניית הדירה. היעלה על הדעת בנסיבות אלה כי הרי כהן ישמע את התובעים מעלים ג'קוזי לדירתם ולא יאמר דבר, היתכן שהנתבעות יחשו בנסיבות אלה? לטעמי יש להשיב על כך בשלילה. גם העובדה שהתובעים קיבלו זיכוי על האמבטיה, מחיר עבודות ה"הכנה" לג'קוזי והעבודות שאותן ביצעו הנתבעות בגדר אותה הכנה - תומכת בגרסת התובעים לפיה ביצעו הנתבעות בפועל, בעצמן או באמצעות קבלני המשנה שלהן, את כל עבודות התקנת הג'קוזי. לא מצאתי יסוד לסברתו של ב"כ הנתבעים לפיה כפי שהתובע שילם באופן פרטי לפועלים של קבלן המשנה על מנת שיתקינו בגג אסלה וכיור, כך גם שילם להם כדי להתקין את הג'קוזי. התקנת הכיור והאסלה נעשתה בנפרד, לאחר קבלת החזקה בדירה, ואין לה קשר כלשהו לג'קוזי שהותקן בטרם מסירת הדירה לתובעים כאשר הנתבעות לא איפשרו ביצוע עבודות כלשהן בדירה ע"י התובעים. לפיכך אחראיות הנתבעות גם לבעיות הרטיבות שנבעו מהג'קוזי.

לאור כל האמור לעיל אני מקבלת את חוות דעתו של המומחה דן אורמן בכל האמור לתיקון הליקויים הנדרשים ושווים, למעט כאמור קביעתו לעניין תשלום המע"מ.

למרות שהתובע הוא עו"ד במקצועו, לא הוגשו ראיות לגבי תיקונים שביצעו התובעים, לטענתם, ולא ברור אם העבודות שהם ביצעו היו בגדר תיקון או שינוי או שיפור. כך עולה, כאמור, מחוו"ד כי התובעים ביצעו הדבקה של קרמיקה על האריחים הקיימים בעוד שעפ"י עדותו של המומחה די היה בטיפול כמפורט בחווה"ד שעלותו נמוכה יותר. לפיכך לא הוכיחו התובעים, לא את העבודות ולא את עלותן, וממילא לא הוכיחו את הקשר של ההלוואות שנטלו לצורך בביצוע תיקונים כאלה ואחרים. לפיכך אני דוחה את התביעה בגין הוצאות מימון ההלוואות.

בנוסף טענו התובעים כי הם שילמו בגין תיקוני צנרת סך כולל של 1,010 ש"ח. למעשה הטענה היא כי התובעים נאלצו להפעיל את הביטוח של דירתם עקב נזילות שלא טופלו ע"י הנתבעות, ואת הסכום האמור שילמו כהשתתפות עצמית עפ"י הפוליסה. לטענתם אירעה נזילת מים ביום 30/8/98, ולאחר שעובדי הנתבעות באו לבדוק את התלונה אך לא טיפלו בה, בוצע התיקון ע"י חב' הביטוח עפ"י הפוליסה שרכשו התובעים, והתובעים שילמו ביום 1/9/98 השתתפות עצמית בסך של 340 ש"ח, וסכום נוסף של 320 ש"ח ביום 10/9/98. בינואר 1999 שוב פרצה נזילה בצינור מתחת לרצפה, הפעם במקום אחר. שוב הופעלה הפוליסה, ושוב שילמו התובעים השתתפות עצמית בסך 350 ש"ח. לטענת הנתבעת לא הוכיחו התובעים, לא את הטענה, ולא את סכום ההוצאות שנגרמו להם, ככל שנגרמו, ולפיכך יש לדחות את התביעה ברכיב זה.

בחוות דעתו של המומחה דן אורמן ישנה תמיכה לעצם הטענה של התובעים לפיה נגרמו שני פיצוצים עקב התקנה לקויה של הצינורות שכן המומחה אורמן קבע כי עפ"י תמונות וחלקי הצנרת הפגומה שהוצגו לו, נראה שלא בוצעה הגנת צנרת בפני
קורוזיה, וכי היה על הנתבעות לתקין את הצינור כשהוא עטוף בשכבה ביטומנית למניעת קורוזיה ופיצוצי מים. המומחה מציין בחווה"ד כי תיקוני הצנרת והחלפת חלק מהריצוף נעשו ע"י חב' הביטוח ולאחר מכן ביצעו התובעים הדבקת קרמיקה, לטענתם משום שלא ניתן היה למצוא ריצוף בגוון זהה ונוצר פגם אסתטי. עפ"י חוות דעתו של המומחה, לא היתה מניעה למצוא ריצוף זהה ולבצע ליטוש, והוא פסק לתובעים בגין כך פיצוי (כולל מע"מ). ואולם התובעים לא הגישו ראיות לגבי סכום ההשתתפות העצמית שהם שילמו, לטענתם, ולפיכך דין התביעה ברכיב זה - להידחות.

בנוסף הוגשה התביעה לפיצוי בסך 10,000 ש"ח בגין אי נוחות שנגרמה לתובעים בשל איחור חמור ובלתי מוסבר במסירת הדירה שנעשתה רק ביום 25/1/1993. התובע טען כי נאלץ לפצות את מי שרכשו ממנו את דירתו בגובה דמי השכירות לתקופת האיחור עפ"י החוזה שהיה לו עימם. כל ראייה לא הוגשה לתמיכה בטענה זו וסכום הפיצוי שנאלץ התובע לשלם לטענתו לרוכשי דירתו לא נתבע. יחד עם זאת לטענת התובע בהיותו עו"ד ובהתחשב בספריה הגדולה שהיתה בדירתו והיה עליו להעביר, חשוב היה לו כי מסירת החזקה תיעשה בפגרת בית המשפט, בקיץ. במקום זאת בוצעה המסירה בשנת העבודה, ביום חורף גשום, דבר שגרם לקשיים בהעברת חפציהם של התובעים.

לטענת הנתבעות, מאחר והאיחור הנטען במסירה מקים לשיטת התובעים עילת תביעה מתחדשת מדי יום, התיישנה עילת התביעה 7 שנים לאחר מכן, ומאחר והאיחור הנטען הוא לגבי התקופה שמיום 31/7/92 ועד ליום 25/1/93 ואילו התביעה הוגשה ביום 20/1/00, התיישנה עילת התביעה בגין רוב רובו של האיחור.

לטענת הנתבעים לא חלה התיישנות בשל הודאת הנתבעות בטענת הנתבעים. לשיטת התובעים ניתנה ההודאה בכך שהנתבעות או מי מטעמן חתמו על פרטיכל המסירה של הדירה בו רשם התובע בשורה האחרונה המיועד להערות הרוכש כי:
"הדירה נמסרת באיחור חמור ובלתי מוסבר".

אני מקבלת את טענת הנתבעות כי התביעה בגין האיחור (למעט 5 ימים) התיישנה, ודוחה את טענת התובעים בדבר הודאה של הנתבעות. עפ"י נוסח פרטיכל המסירה, ההערות הם הערות הרוכשים, ונציג הנתבעות מאשר קבלת הערותיהם ולא את נכונות טענתם.

יתר על כן, גם לגופו של עניין אינני מקבלת את טענת התובעים. סעיף 12.1 לחוזה קובע:
"החברה מצהירה בזאת כי תקופת הבניה הנקובה בסעיף 1.1 לעיל נקבעה לאור המועד שבו עתידה להסתיים בניית הבית... אולם לאור המצב השורר בענף הבנייה והגורם לעיכובים בביצוע מסיבות שונות כגון: מחסור בפועלי בניין מקצועיים ואחרים, מחסור בבעלי מלאכות שונות, מחסור בפריטים מסויימים של חומרי בנייה ו/או אינסטלציה לסוגיהם ההתקוממות בשטחים ובקרב ערביי ישראל ו/או מפאת כל גורם אחר שאין באפשרות החברה למנעו ו/או מסיבה אחרת כלשהי אשר לחברה אין שליטה עליה ו/או מפאת כח עליון, עלול לחול איחור בסיום הבנייה ובתאריך המסירה של הדירה לידי הרוכש".

ובסעיף 12.1.1:
"תקופת הבנייה הנקובה בסעיף 1.1 הינה משוערת;"

ובסעיף 12.1.2:
"כי תקופת הבנייה ניתנת להארכה על ידי החברה מפאת אחת או יותר מהסיבות שפורטו לעיל ו/או מפאת כח עליון וזאת לתקופה של עד 4 חודשים מן התאריך הנקוב לעיל (להלן - תקופת הבניה") המוארכת;
על תקופת הבנייה מוארכת לא יהיה ערעור".

לטענת התובעים היה על התובעת לציין מהי הסיבה שבגינה היא האריכה את התקופה, וכן היה עליה למסור על כך הודעה לתובעים מראש. מהנוסח המצוטט לעיל עולה כי החוזה קבע תקופת "גרייס" כללית, שהנתבעות אינן צריכות להצדיקן באחד הנימוקים המפורטים, לא מראש ולא בדיעבד.

בנוסף להארכת המועד האמורה בחוזה, עפ"י הסכם השינויים עליו חתמו התובעים הוסכם בין הצדדים כי מסירת הדירה תידחה בשלושה חודשים נוספים.

הגב' אינדיצקי העידה כי התקופה של 3 חודשים אינה קבועה בכל הסכמי השינויים, אלא היא נקבעת בהתאם לשינויים המתבקשים. מכל מקום לאחר שהתובעים נאותו בהסכם השינויים לדחיית המסירה בשלושה חודשים, בוודאי שלא תישמע טענתם כי השינויים לא הצריכו תקופה כה ארוכה. גם לגבי הסכם המכר הודה התובע כי בהסכם נערכו שינויים ביוזמתו ולבקשתו.

לפיכך אני דוחה את התביעה בגין אי הנוחות שנגרמה לתובעים בשל האיחור במסירת הדירה.

טענה נוספת של התובעים היא כי הם זכאים לפיצוי בסך 15,000 ש"ח בגין אי הנוחות שנגרמה להם כאשר הנתבעות נאלצו לבצע תיקונים בשל רשלנותן בבניית הדירה. עפ"י עדותו של התובע ביום בו נכנסו לדירה ופתחו את המים בברזים התגלה כי במקומות רבים בדירה היו צינורות הניקוז סתומים ונגרמו הצפות. לטענתו תרצו הנתבעות את ההצפות בכך שחומרי בניין הושארו בצנרת הבניין ע"י הפועלים. לכן טוענים התובעים כי הנתבעות התרשלו בבחירת העובדים. כן טענו התובעים כי:
"לאחר התגלותן של הסתימות... החלו עובדים של הנתבעות מתרוצצים בדירה ועושים מאמצים לפתוח את הסתימות... דבר שהיה כרוך בפעולות בניה שונות והיה גורם להצפות, ללכלוך, והצורך להיות נוכח בכל אותם תיקונים בהתחשב בעובדה כי כבר הועברו החפצים שלנו לדירה החדשה".

טענה נוספת של התובעים נגעה לנזילה מהגג לחדר האמבטיה משך שני חורפים כאשר הם נאלצו לשים דליים על מנת לאגור את המים וכאשר טפטפו עליהם מים בעודם מתרחצים, עד שהנתבעות גילו את הסיבה לנזילות - יריעת בידוד שנקרעה.

לטענת הנתבעות, דרישת הסף להשתכללות זכותם של התובעים לנזק לא ממוני היא הפרת ההסכמים, וגם אז על התובעים להוכיח סבל של ממש המגיע כדי פגיעה חריגה. גם חוק המכר (דירות) תשל"ג - 1973 יוצא מהנחת מוצא כי ישנה אפשרות סבירה לליקויים בדירה שנבנית ולשם כך נקבע בהסכם המכר מנגנון לתיקונם. לטענת הנתבעים מאחר ואין מדובר בליקויים חריגים שמנעו מהתובעים שימוש סביר בדירה, אין הם זכאים לפיצוי כלשהו, ולחילופין הסכום מוגזם.

אכן חוק מהכר והחוזים שבין הצדדים קבעו מנגנון לתיקון ליקויים, ואולם גם את ביצוע התיקונים על הנתבעות לבצע באופן סביר, מקצועי ותוך זמן סביר בהתחשב בין היתר בליקוי וביתר הנסיבות. לא הובאה ראייה כלשהי למידת אי הנוחות שסבלו התובעים בשל הבעיות בצנרת, ומחומר הראיות שבפני
עולה כי הן טופלו באופן מיידי ע"י הנתבעות. יחד עם זאת בעיית הרטיבות לא טופלה תוך זמן סביר, והיא היוותה, לפחות בחלק מהתקופה, מפגע של ממש.

לפיכך ישלמו הנתבעות לתובעים בגין רכיב זה פיצוי בסך של 5,000 ש"ח.

אינני מקבלת את טענת הנתבעות כי אין לפסוק לתובעים הוצאות שכר טרחתו של המומחה מטעמם על מנת להביע מורת רוח מהמומחים העורכים חוות דעת בסכומים מופרזים בהרבה מאלה הנקבעים לבסוף ע"י ביהמ"ש, בין היתר משום שבעניינינו נעשו עבודות שונות בדירה לאחר שהיא נבדקה ע"י המומחה מטעם התובעים. לפיכך זכאים התובעים להוצאות חווה"ד המומחה מטעמם בסך 1,000 ש"ח.

פסיקתא.
לאור כל האמור לעיל ישלמו הנתבעות לתובעים סכומים כדלקמן:
1. עלות התיקונים - עפ"י חוות דעתו של המומחה דן אורמן בתוספת עלות לבנייה פרטית בהיקפים קטנים בשיעור של 25%, בתוספת מע"מ כדין (למעט בגין הסכומים שבהם ציין המומחה במפורש בחוות דעתו כי הוא הוסיף את המע"מ), בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 27/11/2000.
2. נזק שאינו נזק ממון בסך של 5,000 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד למועד התשלום.
3. הוצאות המומחה מטעם התובעים בסך 1,000 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הגשת התביעה (20/1/00) ועד למועד התשלום.
בנוסף ישלמו הנתבעות לתובעים הוצאות משפט לרבות חלקם של התובעים בהוצאות המומחה מטעם בית המשפט והוצאות אגרה, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום התשלום ע"י התובעים ועד למועד התשלום ע"י הנתבעות וכן שכ"ט עו"ד בסך של 5,000 ש"ח בתוספת מע"מ כדין בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד למועד התשלום בפועל.

ניתן היום יג' בטבת תשס"ד, 07 בינואר 2004 במעמד הצדדים:
זכות ערעור תוך 45 יום לביהמ"ש המחוזי.
מותר לפרסום 07/01/2004.
רונית פינצ'וק - אלט
, שופטת








א בית משפט שלום 16276/00 הרצברג ויקטור, הרצברג אורלי נ' שיכון עובדים בע"מ, ישראלום חברה לבנייה בע"מ (1989) בע", סולל בונה בע"מ, סולל בונה בנין ותשתית בע"מ (פורסם ב-ֽ 07/01/2004)