פסקי דין על אילנה כהן | פסקי דין על יאיר כהן | פסקי דין על עו"ד אביב | פסקי דין על הכונס הרשמי - חיפה |

830/07 פשר     29/12/2009




פשר 830/07 אילנה כהן, יאיר כהן נ' עו"ד אביב , הכונס הרשמי - חיפה








בית המשפט המחוזי בחיפה



29 דצמבר 2009

פש"ר 830/07 כהן ואח' נ' כונס הנכסים הרשמי - מחוז חיפה

פש"ר 832/07 כהן ואח' נ' כונס הנכסים הרשמי - מחוז חיפה






בפני

כב' השופטת
חני הורוביץ



הפקודה:

החייבים:


פקודת פשיטת הרגל (נוסח חדש), תש"ם -1980

1
.
אילנה כהן
ת"ז 022593263

2
.
יאיר כהן
ת"ז 057215295


נגד

המשיבים:
עו"ד אביב
רונן
(המנהל המיוחד)
הכונס הרשמי – חיפה
ע"י ב"כ עו"ד איל דרור


פסק דין





1.
בקשת החייבים להכריזם פושטי רגל.

החייבים הורים ל- 4 ילדים, מהם שלושה קטינים. החייבת, ילידת 1966, הצהירה בבקשה על חובות בסך 1,840,493 ₪ ל- 22 נושים. החייב, יליד 1961, הצהיר בבקשה על חובות בסך 5,291,664 ₪ ל- 34 נושים.
ביום 11.11.07 ניתן צו כינוס לנכסיהם. במסגרת צו הכינוס השית בית המשפט על החייבת תשלום חודשי בסך 300 ₪ ועל החייב הושת תשלום חודשי בסך
450 ₪.

2.
ביום 7.12.08 הוגשה חוו"ד כונ"ר לפי סעיף 18 ד' לפקודה. נכון למועד חוו"ד הכונ"ר, הוגשו נגד החייבת 7 תביעות חוב בסך 420,275 ₪. מסך זה, תביעה מטעם המל"ל בסך 31,005 ₪,
נתבעה כולה בדין קדימה. נגד החייב הוגשו 13 תביעות חוב בסך 595,544 ₪, לא נתבעו תביעות בדין קדימה.

3.
ביום 11.5.08 מונה מנהל מיוחד, עו"ד אביב
רונן [המנהל המיוחד]. ביום 7.12.08 הוגשה חוו"ד כונ"ר, לה
צורף דוח
המנהל המיוחד.
בעניינם של החייבים התקיימו שתי אסיפות נושים במשרדי הכונ"ר, ביום 6.10.08 ו- 13.10.08.
החייבים לא התייצבו לאסיפות, לאסיפה הראשונה התייצב בא כוחם. החייבים לא הציעו הצעות הסדר לנושיהם.


גרסת החייבים

4.
לגרסת החייבים, הסיבה העיקרית להסתבכותם בחובות, היא עסק נגרייה שהקימו בשנת 1983 בטירת הכרמל והעבירו בשנת 1987 לחיפה
, תחת השם "מטבחי הילה". לגרסתם, במשך השנים העסק הצליח, גדל והתפתח ובשנת 1995 שכר החייב מבנה גדול בנשר, אליו הועברה הנגרייה. (להלן:"העסק"). לטענתם בשל ערבויות אישיות, אותן נטל על עצמו החייב בשנת 1982 בבנק המזרחי ובבנק איגוד לטובת חברו, שמואל סיסו, ומתוך מטרה להגן על החברה ממימוש הערבויות, הקים החייב בשנת 1999 חברה בשם "מטבחי הילה בע"מ" (להלן: "החברה"). בעלי המניות של החברה היו החייבת שהחזיקה ב- 10% ואחיה, אברהם מזרחי, שהחזיק 90% מהחברה. בנק המזרחי נקט נגד החברה בהליכי הרמת מסך ולטענת החייבים, הועברו לטובת הבנק כל ציוד העבודה שהיה בנגרייה, מה שהביא להפסקת עבודה של כחודשיים ולהעברת סכום של כ- 71,320 ₪ לטובת החוב בבנק. כשקיבל החייב את הציוד בחזרה, הפעיל את העסק מחדש ("הנגרייה") ופעילות החברה נזנחה.

5.
בשנת 2000 פתח החייב חנות תצוגה בנשר (באזור מתחם גרינברג) [החנות]. לגרסת החייבים, עובד שעבד בחנות השתמש בתוכנת עיצוב של החנות על מנת לתכנן מטבחים והעביר את התוכניות לביצוע לנגריה אחרת. לאחר שנתפס פוטר.
עוד טוענים החייבים כי עובד נוסף שלהם, שעבד בנגרייה, השתמש במידע פנימי על מנת ל"גנוב" לקוח. הוא הבטיח לו לבצע אותה עבודה במקום אחר במחיר מוזל
ובכך גרם נזק כלכלי כבד לנגרייה שמוערך בסך כ- 200,000 ₪. עוד לטענת החייבים, בשנת 2002 נעשו עבודות שיפוץ באזור מתחם גרינברג, אשר במהלכן הוערמה פסולת בניה אל מול חלון התצוגה של החנות, שהסתירה אותו, כך שבמשך כ- 8 חודשים איש לא ראה את התצוגה וכמעט שלא נכנסו לחנות.


לדברי החייבים, בתקופה האמורה החלו לחזור שיקים של לקוחות החברה והחלה הידרדרות כלכלית בפעילות הנגרייה. רשויות המס, להם הייתה הנגרייה חייבת כספים, עיקלו ומימשו שני רכבים שהיו בבעלות החייב. בנוסף הוגבל חשבון הבנק של החייב. בסוף שנת 2002, כיוון שהחייב סבר כי לא יוכל להפעיל את הנגרייה בעצמו, החליט
להפעיל מחדש את חברת "מטבחי הילה בע"מ" ולהעבירה לבעלות אחיה של החייבת, אשר העסיק את החייב כשכיר. בשנת 2003, בניסיון להציל את העסק, העביר החייב את העסק למקום קטן יותר ופיטר עובדים, אך גם זה לא הועיל והחייב סגר את העסק, הציוד והכלים הועברו לחברות פרטיות, מהן לווה
כספים.

6.
החייבים טענו, כי סיבה נוספת להסתבכותם הכלכלית היא רכישת בית דו משפחתי בנשר. לדבריהם הבית נרכש בשנת 2001 תמורת כ- 120,000 ₪, כאשר לצורך רכישתו נטלו משכנתא בסך כ- 100,000 ₪ מבנק דיסקונט למשכנתאות. במהלך שיפוצים של הנכס, התגלה ליקוי בניה אשר הביא להוצאת צו הריסה, כשעלות ההריסה כ- 70,000 ₪, מומנה מכיסם של החייבים. במקביל היה עליהם לשלם את המשכנתא. החייבים שכרו עו"ד שיטפל בעניין קבלת פיצויים מחברת הביטוח, בה בוטחו המבנה שנהרס והמשכנתא. לטענתם, עוה"ד מכר את הנכס במסגרת הליכי כינוס, ללא אישורם, בסכום נמוך, שהותיר אותם עם חובות מול בנק דיסקונט.

לדברי החייבים בבקשתם, כיום עובד החייב כמנהל שכיר במסעדה "מפגש הטאבון" בנשר [המסעדה],
שבבעלות אח אחר של החייבת. החייבת עובדת אף היא כמלצרית באותה מסעדה. כמו כן היא עוסקת בקריאת
קלפי טארוט עבור לקוחות פרטיים.

דו"ח המנהל המיוחד

7.
מדו"ח המנהל המיוחד עולים הממצאים והטענות הבאים:

החייבים לא המציאו מסמכים התומכים בגרסתם באשר להסתבכות העסקית בתום לב. הם טענו כי ארגזי המסמכים שהיו בעסק, נזרקו ע"י השוכר הראשי במבנה.

8.
החייבים נתבקשו להמציא דוחות כספיים מבוקרים ע"י רו"ח של העסק והחברה, אולם, לא עשו כן. המסמכים שהומצאו הינם דוחות מס הכנסה ותקציר שומה חלקיים ביותר, מהם לא ניתן לעמוד על התנהלותם העסקית בחברה ובעסק.

9.
חברת "מטבחי הילה בע"מ" שעיקר מניותיה (90%), נרשם ע"ש אחי החייבת, הופעלה ונוהלה ע"י החייב בלבד, תוך הסתרת בעלותו. החייב הצהיר והודה בחקירתו, כי גיסו
היה בעלים פורמאלי בלבד ולא הייתה לו שום נגיעה לניהול החברה ותפעולה וכי הוא בא בנעלי הבעלים, כדי להגן על החברה מתביעת ערבות אשר הוגשה נגדו ע"י בנק המזרחי.

10.
הכנסותיהם המשותפות המוצהרות של החייבים עומדות על כ- 5,467 ₪.
החייבים הציגו תלושי שכר מעבודתם במסעדה, לפיהם משכורתו החודשית של החייב הנה סך 3,667 ₪ לחודש ומשכורתה של החייבת מסתכמת בסך 1,800 ₪ לחודש. לכך מתווסף סך של 400 ₪ - 200 ₪, בגין עבודתה הפרטית. לא הומצאה למנהל המיוחד שום אסמכתא לגבי הכנסת החייבת מעבודה זו.

11.
המנהל המיוחד מפקפק בהצהרות אלו.
מממצאי החקירה עולה, כי המסעדה נרשמה ע"ש אחי החייבת, יעקב מזרחי וכי הוא חייל המשרת בצבא קבע, איננו פעיל כלל במסעדה ומגיע לשם לעיתים רחוקות בלבד.
מי שאחראי, מנהל ומפעיל את המסעדה, הוא החייב.
החייב לא המציא מסמכים המעידים על הכנסות המסעדה, אך נוכח התנהלות החייב מתעורר חשד, כי משכורתם המוצהרת של החייבים אינה תואמת את משכורתם האמיתית. כמו כן, החייבים משתמשים ברכבים הרשומים בבעלות האח הרשום כבעלים של המסעדה. רכב אחד מדגם
מאזדה 3 חדשה והשני פיאט.


עוד מעלה המנהל המיוחד חשד כי הצהרת החייבת לעניין הכנסתה מקריאת קלפי טארוט איננה נכונה. הוא מבסס את חשדו על תצהירו של טל גאוטמן,
מנהל חברת אריזות. לדברי גאוטמן החייבים פנו אליו ביום 13.3.07 לקבל הצעת מחיר לייצור 1,000 סטים של קלפי "טארוט" ושילמו מקדמה בסך 5,000 ₪.
עוד טוען גאוטמן בתצהירו, כי בשל מחלוקת כספית החייב ובנו תקפו אותו והוא נאלץ להוציא נגדם צו הגנה.


12.
לדברי המנהל המיוחד החשדות מקבלים משנה תוקף, נוכח רמת החיים של החייבים.
בעוד שהם מצהירים על הכנסה זעומה, הם מתקיימים ברמת חיים גבוהה, שאינה תואמת את הצהרותיהם בדבר ההכנסה החודשית שלהם.

13.
המנהל המיוחד מסכם בחוות דעתו כי אין מקום להיעתר לבקשת החייבים, כיוון שלא הרימו את הנטל להוכיח כי נקלעו לחובות עקב כשלון עסקי בתום לב. הם לא נהגו בשקיפות, לא המציאו דוחות כספיים הן של העסק שהיה בבעלות החייב, והן של החברה שהייתה בבעלות החייבת ואחיה (אברהם מזרחי), אותה ניהל החייב.
כמו כן החייב לא המציא דוחות על הכנסות המסעדה, לגביה
מתעורר חשד כי אחיה של החייבת הינו בעלים "פיקטיבי", בעוד החייב הינו הבעלים בפועל. זו דרך פעולתו של החייב. כך התנהל גם בעסק הקודם. הוא
המנהל בפועל והבעלים של העסקים "מאחורי הקלעים", בעוד שכלפי הרשויות והנושים הוצגו ומוצגים העסקים בבעלויות אחיה של החייבת, אברהם ויעקב מזרחי. כך מנסה החייב להתחמק מנושיו ומהחובות שיצר.
גרסתם לגבי הכנסתם החודשית, איננה מהימנה בלשון המעטה, הם פועלים בדרכים של הצגת מצגי שווא כדי להתחמק מנושיהם.



חוו"ד כונ"ר

14.
הכונ"ר אימץ בחוות דעתו את המלצות המנהל המיוחד ומסקנותיו, לפיהן אין מקום לקבל את הבקשה.
העסקים בהם היו מעורבים החייבים החליפו ידיים בתוך המשפחה, תוך כדי יצירת חובות ונושים; הכנסתם המוצהרת המשותפת הזעומה מהמסעדה, אינה מהימנה. כך גם ההצהרה לגבי ההכנסה של
החייבת מעיסוקה בקריאת קלפי "טארוט".
עוד מציין הכונ"ר בחווה"ד, כי בהתחשב בבקשתם להיות מוכרזים פושטי רגל ומנגד הצהרותיהם בדבר הכנסה נמוכה, תמוהה רמת החיים הגבוהה אותה הם מקיימים, הם מתגוררים בדירה בת 4 חדרים ברמות יצחק והחייב עושה שימוש ברכב חדש מסוג מאזדה 3 (הרשום על שם גיסו).


בנוסף, החייבים לא התייצבו לאסיפות הנושים, לא המציאו אישורים לגבי הודעות לנושים , 0כפי שהורה להם ביהמ"ש.
הכונ"ר טוען
כי מאחר והחייבים לא הוכיחו את נסיבות הסתבכותם בחובות ונראה כי הם מנצלים את הליך הפש"ר לרעה,
דין בקשתם להידחות.

תגובת החייבים לחוו"ד המנהל המיוחד ולחוו"ד הכונ"ר

15.
החייבים טענו, בתגובה לחוו"ד הכונ"ר ולדוח המנהל המיוחד, כי מסקנותיהם אינן מבוססות ועל כן הם מבקשים שבית המשפט יעדיף את גרסתם הם על פני התרשמות ו"תחושות בטן" המנהל המיוחד והכונ"ר.

באשר לתביעות החוב טוענים החייבים, כי בכל הנוגע לתביעת החוב של המל"ל, ככל הנראה רובץ החוב על החייבת בלבד, וכי לטובת החייב קיימת זכות להחזר סך כ- 10,000 ₪ בגין דו"ח שהוגש לשנת 2002 והחייבים מודיעים, כי אין להם התנגדות כי הכסף הנ"ל ייכנס לקופת הכינוס. בכל הנוגע לתביעת החוב מטעם בנק דיסקונט עומדים החייבים על טענתם כי הבית שנהרס בוטח ע"י חברת ביטוח
emi
וכן בוטחו תשלומי המשכנתא ועל כן היה על חברת הביטוח לשאת בחוב לבנק.

16.
באשר להכנסתה של המבקשת מקריאה בקלפי טארוט טוענים המבקשים כי בשל הקשיים הכלכליים אליהם נקלעו, החליטה החייבת להפוך את התחביב למקור הכנסה אך זהו מקור הכנסה שולי. החייבת מודה כי הזמינה חבילת כרטיסי ביקור (ולא חבילות כלפי טארוט כפי שנטען) וגם שילמה מקדמה, אולם בשל מצבה הכלכלי לא יכולה הייתה להשלים את הרכישה. החייבת שבה וטוענת כי הכנסתה ממקור זה הינה שולית וכי בין גידול ילדיה ועבודתה במסעדה, אין לה זמן לעסוק בכך בהיקף הנטען ע"י המנהל המיוחד.


לעניין עבודת החייבים במסעדה שבבעלות אחיה של החייבת, טוענים החייבים כי מדובר בעסק משפחתי ומטרתו היחידה של אחיה של החייבת הייתה לעזור להם במתן עבודה, עת נקלעו למצב הכלכלי הקשה. עוד טוענים החייבים כי כאשר התברר למל"ל כי למבקש מגיע החזר בגין דו"ח 2002 ערך חקירה מקיפה, במהלכה נבדקה סוגיית הבעלות במסעדה וכי המל"ל הגיע למסקנה, כי המסעדה אכן בבעלות אחיה של החייבת. בהקשר המסעדה ממשיכים וטוענים החייבים לעניין השימוש ברכבי המסעדה כי הוא נועד לענייני המסעדה ו"על הדרך" הם עושים ברכבים שימוש לצרכיהם הפרטיים, אך השימוש אינו חריג ואין בכך כדי ניצול שלא בתום לב.


באשר לטענות גאוטמן כלפיהם, טוענים החייבים, כי הם מעולם לא נהגו כלפיו באלימות וכי
הוא זה שתקף את בנם באמצעות מוט ברזל וללא כל התגרות מצידו.

תגובת המנהל המיוחד והכונ"ר לתשובת החייבים

17.
המנהל המיוחד דוחה מכל וכל את טענת החייבים כאילו חוות דעתו מסתמכת על "תחושות בטן" ומדגיש כי חוות דעתו ומסקנותיו מסתמכים על העובדה כי החייבים לא עמדו בנטל הראיה המוטל עליהם להוכיח כי הסתבכותם הכלכלית הינה בתום לב. הוא שב ומדגיש כי הסיבה העיקרית, לטענתם, להסתבכות הכלכלית הינה כשלון עסק הנגרייה שהיה בבעלותם. לטענתם בין השנים 2002-2003 נחל העסק הפסד אך לא המציאו
ולו אישור אחד לתמוך בטענתם זו.
המנהל המיוחד שב וחזר על טענותיו בנוגע להתנהלות החייבים הן בהקמת החברה "מטבחי הילה בע"מ" במטרה להתגונן מפני תביעות נושים והן בהצגתם כעובדים שכירים בשכר זעום, המועסקים כיום אצל אחיה של החייבת, שכאמור משרת בצבא קבע ואינו עובד במסעדה. כמו כן הם עושים שימוש ברכבי המסעדה כבשלהם. בהקשר זה שב המנהל המיוחד ומדגיש כי הצהרות החייבים בדבר הכנסותיהם והוצאותיהם החודשיות אינן סבירות. לעניין עיסוקה הנוסף של החייבת, שב המנהל המיוחד על עמדתו הנתמכת בתצהירו של מר טל גאוטמן.

18.
אף הכונ"ר הודיע כי אין מקום לשנות את עמדתו שבחוות הדעת.


תגובת החייבים והמצאת מסמכים

19.
ביום 13.9.09 הוגשה הודעה נוספת מטעם החייבים על המצאת מסמכים ותגובה נוספת לחוו"ד הכונ"ר.
החייבים שבים ומדגישים כי החייבת עסקה בקריאת קלפי טארוט בעבר כתחביב שולי שהכניס סכומים זעומים של 200 ₪ - 400 ₪ בחודש לחברות ושכנות לתקופה קצרה ועת החלה לעבוד במסעדה זנחה עיסוק זה. משנת 2007 היא מחלקת את זמנה בין עבודתה במסעדה לבין עזרה לבנה בעל ליקויי למידה.
החייבים טוענים כי לא תבעו את העובד בחנות התצוגה שגרם להם נזק כספי, כי לא הייתה להם אפשרות ו/או אמצעים לשכור את שירותיו של עו"ד וכי לא היו בידיהם ראיות מוחשיות למעשי העובד.
החייבים מתעמתים עם תצהירו של מר גאוטמן וטוענים כי הוא זה שפנה אל החייבת עת עבדה במסעדה והציע לה לאור התעניינותו בתחום המיסטיקה, להכין לה כרטיסי ביקור. לשם כך קיבל מקדמה ולבסוף גם לא סיפק את העבודה. החייבים שבים ועומדים על הצהרתם להכנסה החודשית בסך 5,467 ₪ ומעמידים את הוצאותיהם על סך 7,080 ₪, כן ממשיכים בטענה כי ביתם הוא דירה בה מתגוררים הם בצפיפות ומשלמים דמי שכירות בגובה 1,950 ₪ לחודש. החייבים מצרפים מסמכים לתגובתם ובכלל זה; שומות מס הכנסה לשנים 1995-2002 ואישור המל"ל כי תביעת החוב נגד החייבת מבוטלת.

תגובת המנהל המיוחד לתגובה החוזרת של החייבים


20.
לאחר עיון במסמכים הנ"ל המנהל המיוחד השיב בתגובתו, כי אין זה ברור הכיצד בשנת 2002, עת עמד המחזור העסקי של העסק על סך 789,183 ₪, נרשם רווח זעום בסך 251 ₪. מוסיף ומציין המנהל המיוחד כי העובדה, שלדברי החייבים, בשנה זו עיקלו רשויות המס רכוש החייב, מחזקת את חשדו כי התנהלות החייבים בשנה זו נגועה בחוסר תום לב.
החייבים לא המציאו דוחות כספיים של "חברת הילה בע"מ" ולא הומצאה שום ראיה פוזיטיבית
להוכחת גרסתם כי החברה פעלה עד לחודש ינואר 2000 בלבד.
לגבי שנת 2003 המציאו החייבים מכתב מרו"ח שבמשפט אחד מסכם את כל מסקנות המנהל המיוחד כי בהיעדר תיעוד החייבים לא הוכיחו את טענתם. רואה החשבון כתב: "בהיעדר תיעוד ו/או תיעוד שהומצא בחסר, אין באפשרותו לבקר את ספרי החשבונות של "מטבחי הילה בע"מ".


החייבים אכן המציאו אסופת מסמכים ובכלל זה הומצאו תקצירי שומה של חברת "מטבחי הילה בע"מ" אך כאמור, לא הומצאה ראיה פוזיטיבית באשר למשך פעילותה ומתי נסתיימה. החייבים המציאו ראיה מבנק המזרחי לפיו החוב לבנק סולק וכי תיק ההוצל"פ נשאר פתוח בשל חייבים אחרים אשר טרם הגיעו להסדר, החייבת המציאה אישור מאת המוסד לביטוח לאומי לפיו, תביעת החוב נגדה נפתחה עקב טעות ולכן הינה מבוטלת. כן צורף תצהיר בנם של החייבים לפיו הוא זה שהותקף ע"י מר גאוטמן ולתצהירו צורפו מסמכים
רפואיים לפיהם פונה הבן לבית חולים וקיבל טיפול בגין התקיפה הנ"ל.

21.
מסכם המנהל המיוחד את תגובתו ומבהיר, החייבים אמנם המציאו מסמכים רבים, ואולם חרף זאת, עדיין סבור הוא, כי החייבים לא הוכיחו כי הסתבכותם בחובות בתום לב היא, ועדיין רב הנסתר על הגלוי באשר לנסיבות שהביאו להסתבכותם הכלכלית. על כן סבור המנהל המיוחד,
כי אין לקבל את בקשת החייבים להכרזתם כפושטי רגל.

הדין וההלכה

22.
סעיף 18ה (א) לפקודת פשיטת הרגל, קובע:

"(א) בית המשפט יחליט, בתום הדיון בבקשת פשיטת הרגל ולאחר
שהוגשה לו חוות דעת הכונס הרשמי, אחת מאלה:
(1)להכריז בצו שהחייב הוא פושט רגל כאמור בסעיף 42;
(2)לדחות את הבקשה, אם שוכנע כי הוגשה שלא בתום לב, במטרה
לנצל לרעה את הליכי פשיטת הרגל, או כי החייב יכול לפרוע את
חובותיו;"

23.
בבואו לדון בבקשת חייב להכריזו פושט רגל, שומה על ביהמ"ש, דעתו להתנהגות החייב ותום ליבו עובר ובמהלך הליכי פשיטת הרגל (לוין וגרוניס, מהד' שנייה, עמ' 169).

השיקולים שיביא ביהמ"ש בחשבון לעניין זה הם רבים ושונים. זין היתר, יבחן ביהמ"ש את אופן יצירת החובות – האם נוצרה בדרך רמייה או אגב הברחת נכסים ; האם הציג החייב מצגי שווא בפני
נושיו במטרה להתחמק מחיוביו; האם התנהגותו הייתה בלתי חוקית וכתוצאה מאי חוקיות זו נוצרו חובותיו ועוד כהנה וכהנה.
ביהמ"ש ישווה לנגד עיניו גם את התנהגות החייב במסגרת הליכי פשיטת רגל – שהרי, ניצול לרעה של ההליך, מלמד מניה וביה על העדר תום לב.

הפסיקה שבה והדגישה כי חייב שלא גילה את כל מצבת נכסיו וחובותיו בדו"חות שהגיש, נמנע מלהתייצב לחקירה, לא הציג מסמכים שנדרש להמציאם ע"י נציג הכונ"ר, נמנע מלשתף פעולה עם הכונ"ר צבר חובות נוספים במהלך פשיטת רגל, חי ברמת חיים גבוהה ופזרנית על חשבון נושיו, נמנע מלשלם את התשלומים החודשיים שהוטלו עליו, נמנע מלהתפרנס ונוקט בדרך של שב ואל תעשה – כל אלה מעידים על חוסר תום ליבו במהלך הליכי פשיטת רגל.

ודוק: ע"א 4892/91 שבתאי אשכנזי נ' הכונס הרשמי, פ"ד מח (1)45; ע"א 5187/92 סמיר ואיטה אליהו נ' הכונס הרשמי, פ"ד מט(1) 435, ע"א 6416/01 בנבנישתי נ' הכונס הרשמי, פ"ד נז (4) 197, ע"א 7113/06 אביגדור ג'נח נ' הכונס הרשמי, (טרם פורסם – ניתן ביום 20.11.08); פש"ר (מחוזי-חי') 514/03 קרן עמית ואח' נ' הכונס הרשמי (ניתן ביום 15.8.04) ; פש"ר (מחוזי – חי') 343/00 איגר נ' הכונס הרשמי (ניתן ביום 19.1.03); פש"ר (מחוזי-חי') 230/01 אגא עלי נ' הכונס הרשמי (ניתן ביום 30.1.02).

דיון ומסקנות

24.
לאחר ששקלתי את מלוא טענות הצדדים, שוכנעתי כי דין הבקשה להידחות.

נימוקי המנהל המיוחד והכונ"ר מקובלים עליי.
החייבים לא הוכיחו כי הסתבכותם הכלכלית היא אכן תולדה של כשלון עסקי, שאירע בתום לב,
כמפורט בתגובת המנהל המיוחד.

25.
לא ניתן גם להתעלם מהניסיונות העקביים של החייבים להתחמק מאחריות ומחובות תוך "החלפת תארים"-
דרכם היא להפוך מבעלים שעומדים בקדמת העסק, למנהלים שכירים שעומדים מאחורי בעלי העסק החדשים, בעוד שפועלם האמיתי אינו משתנה.
החייבים פתחו חברה במטרה להתחמק מנושים ונראה כי הם ממשיכים בדרך זו אף היום. החייבים מנהלים מסעדה, המסעדה רשומה ע"ש אחיה של החייבת (כפי שהחברה הייתה רשומה בשעתו ע"ש אח אחר),
אחיה של החייבת עובד צבא קבע ואין לו שום קשר ישיר למסעדה. לא הובאו שום מסמכים המלמדים כי ההשקעה במסעדה נעשתה על ידי האח או מסמכים המלמדים על היותו בעלי המסעדה או הסבר מדוע מנהל מסעדה משתכר שכר מינימום. החייבים עושים שימוש כבשלהם ברכבים הרשומים ע"ש העסק, מנגד טוענים לשכר נמוך, אפילו משכר מינימום! בדרך זו, הם משלמים סכום חודשי סמלי, ביחס לחובותיהם ומנגד חיים חיי מותרות, שימוש שוטף בשני רכבים.

26.
גם טענות החייבת לגבי הכנסות זעומות מעיסוקה כקוראת קלפי טארוט, אינן
משכנעות. בפרט, שהחייבת מסרה גרסה שונה בחקירתה בפני
המנהל המיוחד ביום 15.7.08, מזו שבתגובה מיום 13.9.09.
בחקירתה טענה שהיא מרוויחה סכום נוסף של 200₪ - 400₪ בחודש, בגין עבודתה בנומרולוגיה באופן פרטי. בתגובה הגרסה השתנתה, למעין "חוג בית" לחברות ושכנות בשנים 2005-2006, שהופסק עת החלה לעבוד במסעדה. זאת, בנוסף לתמיהה העולה, כטענת המנהל המיוחד, מהזמנת 1,000 כרטיסי ביקור.

27.
החייבים אינם מתנהלים בתום לב בהליך ונראה כי בטענותיהם לשכר זעום, הם מבקשים לנצל את ההליך. אין מדובר בחובות ישנים והחייבים טרם הוכיחו כי אכן בכוונתם לפתוח
בדרך חדשה, של סילוק חובות בתום לב. ראוי שהחייבים יתמידו בתשלום במסגרת הוצל"פ, תוך הגדלת הכנסותיהם והתנהלות בשקיפות וביושר ובעתיד, לא מן הנמנע שיוכלו להשתלב בהליך פש"ר.

סוף דבר

28.
הבקשות נדחות.

הנני מורה על ביטול צווי כינוס הנכסים מיום 11.11.07, ביטול כל הצווים שניתנו מכוחם, לרבות צו עיכוב יציאה מן הארץ.
ביטול צו עיכוב היציאה מן הארץ מעוכב למשך 45
יום מהיום.
הכונ"ר יודיע ללשכות ההוצל"פ ולנושים שהגישו תביעות חוב, על ההחלטה.
הכונ"ר יקזז שכר בהתאם לתקנות והיתרה תועבר לטובת הנושים.

ניתן היום,
י"ב טבת תש"ע, 29 דצמבר 2009, בהעדר הצדדים.








פשר בית משפט מחוזי 830/07 אילנה כהן, יאיר כהן נ' עו"ד אביב , הכונס הרשמי - חיפה (פורסם ב-ֽ 29/12/2009)