פסקי דין על משה סולומון | פסקי דין על ליכטר אלי | פסקי דין על אייל לוי | פסקי דין על חמדה לוי ואח' |

712/08 עא     30/12/2009




עא 712/08 משה סולומון נ' ליכטר אלי, אייל לוי, חמדה לוי ואח'








בית המשפט המחוזי בחיפה בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים



30 דצמבר 2009

ע"א 712-08 סולומון משה נ' ליכטר אלי
ואח'







בפני

כב' השופטת
ש'
שטמר [אב"ד]
כב' השופטת
ב' טאובר
כב' השופט
דר' ע'
זרנקין

המערער


והמשיב שכנגד
1
.
משה סולומון
ע"י בא-כוחו, עוה"ד א'
מלך


נגד


המשיב והמערער שכנגד

המשיבים

1. ליכטר אלי

ע"י עו"ד א' הכהן
2. אייל לוי
3. חמדה לוי
4. אדריכל גפני רפאל
5. אמירה גפני
6. הראל צ.א ארכטקטים
ע"י עו"ד א' גולדנברג
7. הראל חברה לביטוח
ע"י עו"ד י' אפק
8. פ.מ.ן חברה לביניין ופיתוח בע"מ
9. שלאעטה פואד
10. חלאילה מוחמד מתעב
11. דרור מדליון
ע"י עו"ד מ' גולני



פסק דין

השופט ד"ר עדי זרנקין:
זהו ערעור וערעור שכנגד על פסק דינו של בימ"ש השלום בחיפה (כב' השופטת תמר שרון נתנאל) מיום 25/5/08 בתיק אז' 19760/02.
בית המשפט קמא דן תביעה בגין ליקויי בניה אשר הגיש המשיב כנגד המערער, ונתבעים נוספים, כפי שיבואר להלן.
המשיבה 3 רכשה בשנת 1996 מגרש בישוב רמת ישי ועליו בנתה, ביחד עם אחרים, בית מגורים, ובתאריך 23/3/98, מכרה את הבית למשיב. חודשים אחדים לאחר המכר החלו להופיע בבית סדקים, התפוררות טיח וליקויים נוספים , ומשכשלו ניסיונותיהם של בעלי מקצוע לתקן הליקויים, הוגשה התביעה נשוא ערעור זה.
התביעה הוגשה כנגד המשיבה 3, כמי שמכרה את זכויותיה בבית למשיב, וכן כנגד המערער כמי שערך את תכנון הקונסטרוקציה של הבית, וכן פיקח פיקוח עליון על בנייתו, וכן נגד המשיב 4, אשר ערך את תוכניות האדריכלות ואת תוכניות ההגשה להיתר עבור בניית הבית, וכן כנגד המשיבה 7, שהינה חברת הביטוח אשר ביטחה את המערער בפוליסת אחריות מקצועית לזמנים הרלוונטיים לתביעה, וכן כנגד המשיבים 8,9,10, אשר היו הקבלנים המבצעים של בניית הבית וכן כנגד המשיב 11, אשר ביצע פיקוח צמוד על עבודות הבניה.
המערער שלח הודעת צד ג' למשיב מס' 2 , אשר היה למעשה מי שטיפל מטעמה של המשיבה 3, בכל הקשור לבניה, ושימש למעשה כקבלן ראשי של עבודות הבניה.
בית המשפט קמא מינה את המהנדס יוסף שולץ, לבדיקת הליקויים הנטענים וכן להערכת עלות התיקון הנדרש , והוא הגיש את חוות דעתו , ובה פירט את הגורמים המכריעים אשר הביאו לדעתו לליקויים בבית. על פי חוות דעתו, עיקר האחריות לליקויי הבניה שמצא , מונחת לפתחו של המערער באשר, על פי דעתו, מרבית הליקויים נובעים מתכנון לקוי עליו היה מופקד המערער.
עוד הביע המומחה את דעתו כי המשיב 2, התרשל בכך שאפשר ביצוע בניה על בסיס תוכניות שלא היו מאושרות לביצוע.
בית המשפט קמא לא הסתפק בחוות דעתו של המהנדס שולץ ואף מינה מומחה נוסף, את המהנדס ירון לייבוביץ, שהוא מהנדס קונסטרוקציה, ואשר התבקש להכין את תוכנית העבודות לשיקום הבית, וכן לקבוע את עלויות הביצוע, בהתאם לחוות דעתו של המהנדס שולץ.
על פי חוות דעתו של המהנדס שולץ עלות התיקון הינה 104,500 ₪ + מע"מ ואילו לפי המהנדס לייבוביץ עלות ביצוע עבודות התיקון עומדת על סך של 106,700 ₪ + מע"מ.
למרות האמור לעיל, מעדותם של המומחים בביהמ"ש עלה כי ישנו סיכון שהעלויות תהנה גבוהות יותר ותגענה אף לסך של כ-200,000 ₪ וזאת במקרה שעבודות השיפוץ תסתבכנה, כמו במקרה של קריעת כלונס מתחת לפני הקרקע.
בביהמ"ש קמא נדונה אף השאלה מה הוא הסיכון כי ,למרות התיקונים שיבוצעו, בכל זאת יחזרו בעתיד סדקים אשר יחייבו, לשם תיקונם, השקעה כספית נוספת, ועל פי חוות דעתו של המהנדס לייבוביץ, הסבירות שכך יהיה נעה בין 10% ל- 20%, אך קשה להעריך את עלותם המדויקת של העבודות שתידרשנה, אך אלו עלולות להגיע לכדי 20% עד 100% מן העלות המקורית.
המהנדס שולץ ציין במסקנותיו כי אפשר שחלק מהסדקים ישובו להופיע בשל תזוזת כלונסאות ותיקון ליקויים אלו, יחייב לפנות את הבית לתקופה של כארבעה שבועות.
לאחר ששמע בית משפט קמא עדים שהעידו בפני
ו, ובחן את הראיות שהוגשו לו, קבע כי המשיבה 3, אחראית לפצות את המשיב 1, על פי אחריותה כמוכרת לפי חוק המכר דירות, באשר הליקויים שנתגלו בבית מהווים אי התאמה על פי חוק המכר.
עוד קבע בית משפט קמא את אחריותו של המערער לנזקי המשיב 1 , תוך שהוא קובע כי המערער התרשל רשלנות מקצועית חמורה, באשר התוכניות שהכין היו חסרות ובלתי שלמות, כפי שעלה הן מעדותו של המערער עצמו והן מחוות דעתו של המהנדס שולץ.
עוד קבע בימ"ש קמא כי המשיב 2, התרשל אף הוא בכך שאפשר את בניית הבית על בסיס תוכניות בלתי מאושרות ובכך שלא הנהיג פקוח ראוי על הבניה.
הואיל והמשיב 2, לא נתבע כנתבע ישיר, אלא כצד שלישי , על פי הודעה לצד שלישי שנשלחה אליו ע"י המערער, קבע בימ"ש קמא שביחסים שבין המערער למשיב 2, יש להטיל על המערער 80% מהאחריות ועל המשיב 2 20% בלבד.
עוד קבע בימ"ש קמא כי המשיבים 8-10, אחראים אף הם בגין רשלנותם בביצוע העבודות וקבעה כי שעור השתתפותם בנזק, יהיה ביחד ולחוד, בשיעור של 20% מן הנזק.
בימ"ש קמא קבע כי אין להטיל אחריות בגין הנזקים הנטענים על המשיב מס' 4, ולפיכך דחה התביעה כנגדו, וכמו כן דחה את התביעה כנגד המשיב 11, מי שהיה אחראי לאישור החשבונות בעת תהליך הבנייה.
עוד קבע בימ"ש קמא כי על המשיבה מס' 7,כמי שביטחה את המערער בביטוח בגין אחריות מקצועית, לשפות את המערער במלוא סכום הביטוח בניכוי השתתפות עצמית.
לעניין גובה הנזק, קבע בימ"ש קמא כי יש להעמיד את הפיצוי בגין עלויות התיקון הנוכחיות בסך של 200,000 ₪ + מע"מ, ואת עלות בגין התיקונים העתידיים בסך של 100,000 ₪ + מע"מ.
כמו כן קבע בימ"ש קמא כי יש לפצות את המשיב 1, בסך של 40,000 ₪ בגין עוגמת הנפש שנגרמה לו וכן בסך נוסף של 5,000 ₪ בגין עלויות צפויות של שכירת דירה חלופית, בעת ביצוע התיקונים.

כמו כן פסק בימ"ש קמא למשיב 1 את הוצאות המשפט וכן שכ"ט עו"ד בסך של 70,000 ₪.
בימ"ש קמא קבע כי חיוביהם של המערער והמשיבה 3, יהיו ביחד ולחוד וכן יהיו ביחד ולחוד חיוביה של המשיבה מס' 3 והמשיבים 8-10.
על פסק דינו זה של בימ"ש קמא הוגש הערעור שבפני
נו. המערער מלין על כך כי קביעתו של בימ"ש קמא להעמיד את הפיצוי עבור עלות התיקון הנוכחית על סך של 200,000 ₪ וכן את עלות הפיצוי עבור התיקון העתידי, על סך של 100,000 ₪, הייתה מוגזמת ובלתי מבוססת. עוד מלין הוא על כך כי הפיצוי שנפסק בגין עגמת נפש, בסך של 40,000 ₪, הינו מוגזם וכן כי שכר הטרחה שנפסק אף הוא מופרז וטעון תיקון.
המשיב הגיש אף הוא ערעור שכנגד, בו טען כי שגה בימ"ש קמא משנמנע מלקבוע כי אחריותו של המערער תהא ביחד ולחוד עם יתר הנתבעים ובכך שהגביל את חיובו לכדי 80% בלבד מן הנזק.
עוד טוען המערער שכנגד כי בימ"ש קמא קפץ ידו יתר על המידה בכך שפסק רק 5,000 ₪ בלבד כפיצוי בגין עלות פינוי הדירה בעת עריכת השיפוצים ובכך שנמנע מלפסוק לו פיצוי בשיעור של 30,000 ₪ בגין אובדן השתכרות.
בכל הנוגע לגובה הנזק הנוכחי, אני סבור כי פסק-דינו של בית משפט קמא מבוסס על חומר הראיות שעמד בפני
ו, ומתוך חקירות המומחים, ניתן היה להגיע למסקנה כי עלותם הצפויה של התיקונים עשויה להגיע לכדי 200,000 ₪ . ומשכך הם פני הדברים, ואפילו נוטה סכום זה להיות על הצד הגבוה, לא הייתי מתערב בקביעתו של בית משפט קמא בעניין זה.
לעניין הערכת עלות התיקונים בעתיד, נראה לי כי בית המשפט קמא הפריז בהערכתו את עלותם הצפויה, ככל שיעלה כלל הצורך בעתיד לשוב ולטפל בליקויים נשוא התביעה.
המומחה לייבוביץ העיד בעניין זה כי אף שקשה לחזות זאת במדוייק, הרי הסיכוי שהליקויים יחזרו על עצמם בעתיד מוערך בין 10-20% (עמוד 20 לפרוטוקול מיום 13/11/06), ואת העלות המשוערת העריך כבין 20%-100% מהעלות המקורית.
על בסיס הסתברות זו, נראה לי כי הסך של 100,000 ₪ אותו קבע בימ"ש קמא בגין תיקונים עתידיים הינו מוגזם, ויש להפחית ממנו. בעניין זה אציע לחברותיי להעמיד פריט נזק זה בסך של 40,000 ₪ בלבד.

אינני סבור אף כי יש מקום להתערב בפסיקתו של בימ"ש קמא בכל הנוגע לפיצוי בגין עגמת הנפש וכן בגין הוצאות המשפט ושכר טרחת עו"ד, כפי שפסק.
בערעור שכנגד לא מצאתי ממש, הן מבחינת סכום הפיצוי שנפסק, והן מבחינת קביעת שיעור אחריותו של המשיב בתביעה שכנגד, והן מבחינת היקפה של האחריות הסולידארית שלו עם יתר הנתבעים . בכפוף לשינוי פסק-דינו של בית משפט קמא באשר לפיצוי בגין התיקונים העתידיים, נראה כי קביעותיו אלו של בימ"ש קמא מבוססות היטב על התשתית העובדתית שנפרשה בפני
ו, ואין להתערב בהן.
סיכומו של דבר, אציע לחברותי לקבל את הערעור במובן זה שהסך של 300,000 ₪ המופיע בסעיף 57.א לפסק-הדין יתוקן ויועמד על סך של 240,000 ₪ בלבד.
הערעור שכנגד ידחה.
המשיב 1 ישלם למערער בגין הוצאותיו בשני הערעורים סך של 10,000 ₪ בתוספת מע"מ.

ע. זרנקין, שופט

השופטת ש' שטמר
– אב"ד

אני מסכימה


ש. שטמר, שופטת
[אב"ד]




השופטת ב' טאובר

אני מסכימה

ב.טאובר, שופטת


לפיכך הוחלט כמפורט בפסק
דינו של השופט דר' ע' זרנקין
.

ככל שהופקד פקדון, הוא יועבר למערער על חשבון ההוצאות שנפסקו לו.


ניתן היום, י"ב טבת תש"ע , 29 דצמבר 2009 , בהעדר הצדדים.



ש. שטמר, שופטת
[אב"ד]

ע. זרנקין, שופט

ב.טאובר, שופטת




















ניתן היום,
י"ג טבת תש"ע, 30 דצמבר 2009, בהעדר הצדדים.













עא בית משפט מחוזי 712/08 משה סולומון נ' ליכטר אלי, אייל לוי, חמדה לוי ואח' (פורסם ב-ֽ 30/12/2009)