פסקי דין על ישראל כץ | פסקי דין על המוסד לביטוח לאומי

1928/03 בל     08/01/2004




בל 1928/03 ישראל כץ נ' המוסד לביטוח לאומי




1
בתי הדין לעבודה
בל 001928/03
בית הדין האיזורי לעבודה בתל-אביב - יפו
08/01/2004

כב' השופטת מיכל לויט

בפני
:

ישראל כץ

בעניין:
המערער
נ ג ד
המוסד לביטוח לאומי
המשיב
עו"ד הררי

ע"י ב"כ
פסק - דין

1. לפני ערעור לפי סעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה - 1995 (להלן: "החוק"), על החלטת הועדה הרפואית לעררים מיום 6.4.03.

הועדה קבעה כי לא חל שינוי בדרגת נכותו הרפואית היציבה של המערער כתוצאה מפגיעה בעבודה מיום 24.4.88.

2. המערער, נהג אוטובוס במקצועו, נפגע בעבודה כאשר החליק ממדרגות האוטובוס בו נהג ונפל על המדרכה.

עניינו של המערער נדון בפני
הועדה הרפואית לעררים במסגרת בקשה לבדיקה מחדש עקב החמרה.

3. הועדה הרפואית לעררים נשוא ערעור זה שבפני
שבה ודנה בעניינו של המערער בעקבות

פסק דין
שניתן בערעור קודם שהגיש על החלטתה הקודמת של הועדה הרפואית לעררים מיום 19.5.02, ועל פיה לא חלה החמרה בדרגת נכותו כתוצאה מהפגיעה בעבודה. (פסק דינה של כב' הרשמת ולך מיום 1.12.02, בתיק בל 2787/02).

על פי פסק הדין, הוחזר עניינו של המערער לועדה על מנת שתשיב על השאלה, האם אין במכתבה של ד"ר ביאטריס אברמוביץ משנת 93, של ד"ר לוי מ-2.9.93 ומכתב ד"ר מנולסקו מ-20.9.93, בדבר קיומו של ניסטגמוס הוריזונטלי ו/או ניסטגמוס רוטטורי בכל הכיוונים כדי לשנות את עמדת הועדה, בהתייחס לחוות הדעת של ד"ר סגל ו/או לענין הפגימה בשמיעה.

על הועדה היה לנמק החלטתה במפורט.

4. בכתב הערעור טען המערער כי הועדה הרפואית לעררים, בישיבה קודמת בעניינו, מיום 23.1.02, כפתה עליו 10% נכות, לטענתו, כעולה מסעיף 29 לפרוטוקול הדיון בועדה. לטענתו, הדבר נכתב בפרוטוקול והובטח לו וכאשר עזב את החדר מחקה הועדה את אותה הסכמה. לטענתו, הועדה הגיעה עימו להסכם שלא כובד על ידה.

המערער טוען כי הועדה נשוא ערעור זה התייחסה אל פגיעתו כאל "חבלה קלה", בעוד שהועדה עצמה, בישיבתה מיום 23.1.02, כתבה כי מדובר בפגיעה בגולגולת ובאוזן שמאל כאשר המערער נפל במדרגות האוטובוס וכי הוא חש ליקוי שמיעה וטנטון באזנו השמאלית.

לטענת המערער, לא יתכן פעם לקבוע שהיתה פגיעה בגולגולת ופעם לקבוע שמדובר בחבלה קלה.

המערער טוען כי אין לשלול את זכותו לקבלת גימלה המגיעה לו על פי החוק מחמת הספק בלבד.

כן טען כי הועדה לא התייחסה לאישורים הרפואיים המצביעים על טנטון קבוע לאורך כל השנים, משנת 88. עוד טען כי התייחסותה של הועדה לחוות דעתו של ד"ר סגל, מנהל מחלקת אף אוזן גרון בבית החולים אסף הרופא, לא היתה התייחסות רצינית ומספקת.

5. בדיון שקויים בפני
כב' הרשמת ולך טען ב"כ המוסד כי פסק הדין חייב את הועדה להתייחס לשלושה מסמכים רפואיים ולאורם לדון מחדש בחוות דעתו של ד"ר סגל.

ב"כ המוסד טען כי מעיון בפרוטוקול עולה שהמערער העלה בפני
הועדה טענות שאינן קשורות כלל לפסק הדין ולכן לא היה על הועדה לדון בהם.

מהפרוטוקול עולה שהועדה התייחסה לשלושת המסמכים. היא קבעה שהתיעוד בהם הינו סובייקטיבי, מאוחר מאוד למועד התאונה ובנוסף אינו מתאים כלל לממצא כתוצאה מהתאונה.

בהתאם לכך קבעה הועדה כי חוות דעתו של ד"ר סגל היא תיאורטית, מופרכת מעיקרה ללא בסיס למציאות ולכן הסיקה הועדה שאין החמרה.
6. על פי החוק, קביעת דרגת נכות וקביעה בשאלה אם הנכות נובעת מפגיעה בעבודה ובאיזו מידה היא נובעת כך, היא בסמכותה הבלעדית של הועדה הרפואית.
(דב"ע לה/345-01 עזיז מועלם נ' המוסד פד"ע ז' 353; דב"ע נד/53-01 דניאל שכנאי נ' המוסד פד"ע כח' 162)

בית הדין רשאי להתערב בהחלטתה רק אם נפלה בה טעות שבחוק (סעיף 123 לחוק)

7. משמוחזר עניינו של מבוטח על ידי בית הדין לועדה הרפואית לעררים ב

פסק דין
עם הוראות, על הועדה להתייחס אך ורק לאמור בהחלטת בית הדין, ואל לה לועדה להתייחס לנושאים שלא פורטו באותה החלטה (דב"ע נא/29-01, מנחם פרנקל נ' המוסד, פד"ע כד' 160).

אם מילאה הועדה כראוי אחר הוראות פסק הדין, לא ניתן לומר כי נפלה טעות שבחוק המחייבת התערבותו של בית הדין בהחלטתה.

8. כאמור, על פי פסק הדין היה על הועדה להתייחס לשלושה מסמכים רפואיים ולאורם לבחון אם אין באמור בהם כדי לשנות את עמדת הועדה בהתייחס לחוות דעתו של ד"ר סגל שעמדה בפני
ה ו/או לעניין הפגימה בשמיעה.

מפרוטוקול הדיון בועדה עולה כי הועדה שבה ושמעה את תלונותיו של המערער בפני
ה. מהפרוטוקול עולה כי המערער העלה בפני
הועדה את טענתו על פיה בועדה קודמת הגיעה איתו הועדה להסכמה והדבר נכתב בנוכחותו בפרוטוקול הדיון, אך לאחר מכן הרישום נמחק. (כך - לטענתו).
המערער פירט באריכות את טענותיו בפני
הועדה.

בהתאם לחוק והפסיקה, על הועדה היה להתייחס אך ורק להוראות פסק הדין שבהתאם לו הוחזר עניינו של המערער לועדה ולמלא אחריהן.

טענותיו של המערער בעניין אותו רישום שנמחק מפרוטוקול הדיון מיום 23.1.02, אותן שב והעלה גם בהליך זה שבפני
מקומן היה להתברר בערעור הקודם שהגיש המערער על ההחלטה הקודמת בעניינו.

הדיון בערעור הקודם כאמור הסתיים במתן

פסק דין
.

משכך, אין מקום במסגרת הליך זה שבפני
, שבמסגרתו נבחנת החלטת הועדה שבעקבות פסק הדין שניתן להדרש ולדון באותן הטענות הנוגעות לפעולתה של הועדה בישיבתה מיום 23.1.02, שאינה החלטה העומדת לערעור במסגרת הליך זה שבפני
.

9. מעיון בפרוטוקול הדיון בועדה עולה כי הועדה מילאה כראוי אחר הוראות פסק הדין.

הועדה התייחסה לעמדתו של ד"ר סגל בחוות דעתו. לדעתו, יתכן שבעניינו של המערער החבלה בגולגולת גרמה לפיסטולה באחד מאחד החלונות בין האוזן הפנימית לאוזן התיכונה. פיסטולה שנסגרה לאחר פרק זמן שהוא ולכן הירידה בשמיעה הפכה לסטטית.
ד"ר סגל סבר כי שני האירועים המאוחרים יותר (שהיו קשורים בהחלפת תקר במכוניתו) שהיו כרוכים במאמץ פיזי, גרמו לפתיחה מחודשת של הפיסטולה כל פעם מחדש, כשהאזור שנסגר היה חלש מהרגיל ורגיש יותר לפריצה במאמץ פיזי.

לדעת הועדה, לא ניתן לבסס חוות דעת הקושרת את חבלתו של המערער, ללא כל תלונות בזמן התאונה הנדונה או בסמוך לה, על הנחה של "יתכן" ו (כלשונה של הועדה), להמציא מנגנון "אפשרי" ובגינו להעניק אחוזי נכות.

הועדה סבורה כי מנגנון "אפשרי" זה הוא מופרך בעיקרו בעניינו של המערער ומשולל כל ביסוס קליני, אמיתי ממשי.

הועדה נסמכת על המסמכים אליהם נדרשה להתייחס (מכתבו של ד"ר אברמוביץ, מכתבה של ד"ר לוי וד"ר מנולסקו, כולם משנת 93) ומציינת כי גם בתעודות מאוחרות אלו, הדנות ב"ורטיגו סחרחורת סיניטוס", התיעוד הינו סובייקטיבי, ללא ביסוס קליני אובייקטיבי עובדתי.

הועדה מוסיפה כי הנסטגמוס שצויין באותם המסמכים, כאמור 5 שנים לאחר התאונה, אינו מאפיין נסטגמוס ממקור אוזני וסטיבולרי ומכל מקום, אותו נסטגמוס נטען לא קיבל אישוש מעבדתי בזמן אמיתי אז.

הועדה מוסיפה ומפרטת כי היא שוללת מכל וכל את התיאוריה על "פיסטולה" תיאורטית שאין לה כל בסיס מציאותי, לא אז ולא היום ולמעשה היא הבסיס היחידי לכל האמור בחוות דעתו של ד"ר סגל.

הועדה דוחה איפוא את האמור בחוות דעתו של ד"ר סגל וקובעת כי אין כל קשר סיבתי, לרבות החמרה, בין התאונה לבין מצבו הנוירולוגי/וסטבולרי של המערער.

10. הועדה התייחסה התייחסות מנומקת, ברורה ומספקת לחוות דעתו של ד"ר סגל, תוך שהיא מבססת התייחסותה על אותם המסמכים שאליהם נדרשה להתייחס בפסק הדין.

לועדה הרפואית הסמכות הבלעדית לקבוע, על פי ממצאיה היא, אם אמנם הוחמרה פגיעתו של הנכה לעומת המצב כעולה ממצאי הועדה הקודמת.

לא זו בלבד שהועדה ורק היא מוסמכת לקבוע שהיתה החמרה בפגימה, אלא שעליה לקבוע גם אם ההחמרה היא תוצאה מהפגיעה בעבודה שבקשר אליה נקבעה דרגת הנכות.
(דב"ע לג/ 130-0 גבריאל וינר נ' המוסד, פד"ע ה' 73).

הועדה פעלה במסגרת הסמכויות הנתונות לה מכח החוק והתקנות, מסקנותיה הינן מסקנות רפואיות, הנסמכות על שיקול דעתה הרפואי מקצועי ועל כל החומר והתיעוד הרפואי שהובא בפני
ה ובית הדין לא יתערב בהן, אלא אם נפלה בהן טעות שבחוק.

טעות שכזו לא מצאתי בהחלטתה של הועדה.
גם במסמכים אליהם הפנה המערער בנספח לכתב הערעור אין כדי לשנות ממסקנה זו, נוכח הנמקתה של הועדה כי אין תיעוד קליני מזמן אמת אשר יבסס את ההנחה שעליה נסמכת חוות דעתו של ד"ר סגל בדבר הפגיעה שלדעתו יתכן ואירעה במועד התאונה משנת 88.

11. משכך, דין הערעור להידחות.
סוף דבר:
12. הערעור נדחה.

הצדדים רשאים לפנות לבית הדין הארצי לעבודה בבקשת רשות ערעור על

פסק דין
זה תוך 30 יום מיום המצאתו.

כמקובל בהליכים שעניינם ביטחון סוציאלי אין צו להוצאות, על אף דחיית הערעור.
ניתן היום, 08 בינואר, 2004 (י"ד בטבת תשס"ד), בהעדר הצדדים.
מיכל לויט
, שופטת









בל בית דין אזורי לעבודה 1928/03 ישראל כץ נ' המוסד לביטוח לאומי (פורסם ב-ֽ 08/01/2004)