פסקי דין על בזל יוסף | פסקי דין על בזל יורי | פסקי דין על בזל מיכאל | פסקי דין על יחיאל שפירא | פסקי דין על לירן שפירא | פסקי דין על יוסף תמיר |

1614/09 הפב     02/01/2010




הפב 1614/09 בזל יוסף, בזל יורי, בזל מיכאל נ' יחיאל שפירא, לירן שפירא, יוסף תמיר








בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו



02 ינואר 2010

הפ"ב 1614-09 בזל יוסף
ואח' נ' יחיאל שפירא
ואח'






בפני

כב' השופטת
אסתר נחליאלי חיאט


מבקשים

1
.
בזל יוסף

2
.
בזל יורי

3
.
בזל מיכאל


נגד


משיבים

1. יחיאל שפירא
– לא בענינו
2. לירן שפירא
– לא בענינו
3. יוסף תמיר



החלטה

1.
לפני בקשה לביטול עיקול זמני שהוטל על נכסי המבקש במעמד צד אחד ע"י כבוד השופט בנימיני והטיל עיקול כמבוקש עד לסך של 401,916 ₪.


2.
בין המבקשים למשיבים נחתמו הסכמים בקשר לרכישת מקרקעין ברמת השרון, לבניית דירות ומכירתן לצד ג'. במקביל נחתמו חוזי הלוואה לפיהם הלוו המבקשים למשיב 3 סך של 225,000$ לצורך רכישת חלק מהמגרש. במסגרת ההסכמים נקבע כי "כל חילוקי הדעות ...בקשר עם הסכם זה...יועברו לבורר דן יחיד עו"ד אמיר דנוס".


3.
חילוקי דעות בין הצדדים אכן התגלעו והם העבירו את בירורן לפני הבורר שנקבע בהסכם - עו"ד דנוס.

ביום 3.8.09 ניתן פסק הבורר בו נקבע כי על המשיבים "לשלם לבזל...ביחד ולחוד סך של 801,916

₪ ..." (עמ' 4 לפסק הבורר);


ביום 4.8.09 הגישו המבקשים בקשה לאישור פסק הבוררות ובמקביל ועל בסיס התנהגות המשיבים, כפי שגם השתקפה לטענתם בפסק הבורר, סברו המבקשים כי יש חשש ממשי שלא יוכלו לגבות את פסק הדין, ועל כן בקשו להטיל עיקולים זמניים על הסכום האמור בסעיף 1 לעיל, עד למילוי פסק הבוררות לכשיאושר.

כבוד השופט בנימיני נעתר לבקשת המבקשים והטיל עיקול כמבוקש.

4.
המשיב 3 הגיש בקשה לביטול העיקול; טענותיו בקליפת אגוז כי הגיש במקביל בקשה לביטול פסק הבורר בגלל "טענות כבדות משקל... היורדות לשורשו של פסק הבוררות ומגלות סיכוי גבוה לביטול הפסק כולו או חלקו ולחלופין לתיקונו ולהפחתה משמעותית מסכום החוב..." (סעיף 7 לבקשה).

5.
לאחר הגשת הבקשה להטלת עיקול על כספי המשיבים הגיש המבקש בקשה להרחיב את העיקול עד לגובה פסק הבורר, וביקש לעקל את הכספים המצויים אצל הבורר בנאמנות גם לאחר סיום הבוררות מאחר ש"גובר החשש כי לחץ מצד המשיב על המחזיק יגרום לשחרור הכספים האמורים..." (סעיף 4 בבש"א 18030/09).

6.
עוד לציין כי לאחר הטלת העיקול על כל המשיבים הגיש המבקש בקשה "לבטל העיקול הזמני אשר הוטל על המשיבים 1 ו-2 בלבד... לאור הסכמות אשר הגיעו המבקשים עם המשיבים 1 ו-2 בדבר פרעון חובם למבקשים..." (בשא 16099/09).

7.
בדיון שהתקיים לפני נחקר המבקש על תצהירו; ב"כ המבקש ויתר על חקירת המשיב 3- הוא מבקש ביטול העיקול, משכך לא נסתרו דבריו בתצהיר; יאמר כי מהתצהיר של המשיב 3, שכאמור לא נסתר, עולה כי "העיקול הזמני שניתן לבקשתם במעמד צד אחד (על פי החלטת כבוד השופט בנימיני – א.נ.ח)
ע"ס של למעלה מ-400,000 ₪ - תפס..." (סעיף 3 לתצהיר).



8.
שלוש אפשרויות לפני במתן ההחלטה בהתאם לבקשות הצדדים - האחת האם לבטל את העיקול שניתן במעמד צד אחד כבקשת המשיב, השניה האם להותירו בהיקף שנקבע בהחלטת כבוד השופט בנימיני והשלישית, האם להעתר לבקשת המבקש בבש"א 18030/09 ולהרחיב את היקף העיקול עד לגובה החיוב בפסק הבורר.

ולהכרעתי
9.
לאחר ששקלתי הנסיבות, קראתי את פסק הבורר, קראתי גם את ההחלטה שניתנה על ידי הבורר בקשר לישיבת בוררות מיום 10.9.09 (נספח ב' לבקשת המשיב), כן עיינתי בבקשות, בתצהירים, נתתי דעתי לחקירת המבקש, לעובדה כי המשיב 3 לא נחקר על תצהירו, נתתי דעתי לבקשה המוסכמת (בשא 16099/09) לביטול העיקול נגד המשיבים 1 ו- 2 והגעתי למסקנה כי בנסיבות ראוי להותיר את העיקול במתכונתו כפי שניתן במעמד צד אחד, ולא ראיתי להרחיבו.

10.
בהתאם להלכה הפסוקה

על בעל דין המבקש להורות על הטלת סעד זמני נגד משנהו, להניח תשתית לכאורית הדרושה לעילת תביעה בהתאם לתקנה 363 לתקנות סדר הדין האזרחי ולצורך הטלת העיקול הזמני עליו למלא גם אחר הנדרש בתקנה 374 לתקנות. בבוא בית המשפט ליתן החלטה בענין הסעד הזמני עליו לבחון אם קיימות ראיות לכאורה לקיומה של עילת התביעה, האם יש חשש סביר שאי מתן הצו יכביד על ביצוע פסק הדין, וכן עליו לבחון מהו הנזק שיגרם למבקש אם לא ינתן הסעד הזמני לעומת הנזק שייגרם למשיב, כן יש להביא את מאזן הנוחות ולבחון את שאלת המידתיות (רע"א 5242/95 סיגנל שירותי אלקטרוניקה נ. דנבאר בע"מ).

11.
לטענת המשיב יש לבטל את העיקולים מאחר שלא עלה בידי המבקש להוכיח קיומן של ראיות מהימנות לכאורה לעילת התביעה, עוד נטען כי לא הוכח קיומו של חשש למימוש פסק הבוררות אם יאושר חרף הבקשה לביטול פסק הבורר שהגיש המשיב 3, ממילא טען כי משלא הוכחה הכבדה לגביית סכום פסק הדין אין מקום להותיר את העיקול.

12.
אציין כבר כי בנסיבות המקרה כשהמבקש אוחז בפסק בוררות, הנטל הרובץ לפתחו קטן באופן משמעותי, לעומת המצב בטרם קיומו של פסק בורר.
בהתאם לפסיקה הנוהגת כאשר בידי המבקש פסק בוררות, וההליך בגדרו נתבקש העיקול הוא אישור הפסק "יש ליתן את הדעת לעובדה שהמערער מחזיק בפסק בוררות המחייב את המשיבים לשלם לו סכומי כסף, ומכאן, שעל בית המשפט לנקוט בליברליות יחסית בבואו לדון בבקשה" (בע"א (ת"א) 2227/01 נחמני נ. בסרגליק מפי כבוד השופטת גרסטל כתוארה אז) [ההדגש שלי – א.נ.ח].

13.
בענייננו לאחר שעיינתי בפסק הבורר, שניתן לאחר קיום הבוררות ובנוכחות הצדדים שהביאו לפתח הבורר את המחלוקות, נחה דעתי כי לכאורה עומד המבקש בתנאי של קיום ראיות מהימנות וראויות לביסוס דרישתו לקבלת הכספים המגיעים לו על פי פסק הבורר; מבלי לקבוע מסמרות – ומאחר שאינני הערכאה שתדון בבקשה לאישור פסק בורר ובבקשה הנגדית לביטולו, אציין כי לא מצאתי עילות של ממש לפי חוק הבוררות לביטול הפסק (אף המשיב מדבר על הפחתת הסכום, על קיזוז סכום שלא הובא בחשבון ורק בשפה רפה על עצם החיוב). וכיוון שמדובר בגישה ליברלית יחסית לתנאים הנדרשים להטלת עיקול בעת קיומו של

פסק דין
מצאתי כי תיאור התנהגות המשיב 3 בפסק הבורר, ואי העברת כספים לקות הבורר, מהווה סיבה מספקת בנסיבות להותרת העיקול על הכספים בגובה שנקבע מלכתחילה בהחלטת כבוד השופט בנימיני קרי, עד לגובה של 401,916 ₪.

14.
עוד חשוב לציין כי בנסיבות שהובאו לפני, עת הגיע המבקש להסכמה עם משיבים 2, 3 לביטול העיקול על נכסיהם "לאור הסכמות אשר הגיעו... בדבר פירעון חובם למבקשים..." הרי לא די באמירות כמו "הטלתי עיקול על כסף שהוא נזיל, וברגע זה אינני מעונין להכנס להליכים של מימוש יחידות דיור או נכסים כאלה ואחרים, כשיש ברשותי כסף נזיל שביכולתי לדרוש אותו" (עמ' 2 ש' 16- 18) דברים המהווים גם בסיס לא ראוי לסיכומי בא כוחו כי "החיובים הם ביחד ולחוד. כמובן שלמבקש הביטול עומדת זכות לחזור ליתר החייבים, ככל שירצה..." (עמ' 3 ש' 23).

מדברים אלה עולה כי 'בשם הנוחיות' לגבות כספים נזילים, בוחר המבקש על מי להטיל עיקולים וממי 'קל יותר לגבות' כסף שהוא נכס נזיל, ואפילו ברור לו כי המשיב 3 יוכל לגבות בעתיד את החיובים מהמשיבים האחרים (בגלל החיוב ביחד ולחוד), ואין הוא לנגד עיניו את השאלות הרלבנטיות לשלב הטלת העיקול הזמני. ברור כי קל יותר לגבות כסף מאשר לממש בטוחה על נכס בלתי נזיל אך אין זו השאלה שעלי לשאות בשלב זה, ואין הדבר מניח תשתית להכבדה כמשמעה בפסיקה, ובודאי שאין בכך סיבה מספקת להרחבת העיקול לא כאשר יש למבקש בטוחות מהמשיבים 1, 2.

מאחר שמטרת הסעד הזמני של הטלת העיקול אינה רלבנטית ל'קלות' המימוש אלא עניינה בשאלה אם הוכחה הכבדה לשלם את פסק הדין, ומאחר שנראה לי כי העובדה שההסדר אליו הגיעו המבקש והמשיבים 1, 2 שלא הובא לידיעת בית המשפט אלא צוין רק כי יש הסדר, ממילא מהבקשות המאוחרות לדיון למדתי כי המשיב 3 כלל לא ידע על ההסדר הזה, ואני סבורה כי יש בכך לפגום בהתנהגות המבקש ולהצביע כי אכן הדבר העיקרי שעמד לנגד עיניו בעת הבקשה להרחבת העיקול הוא נוחיותו בגביית כסף מזומן.

מ'שתפס' העיקול על מלוא הסכום שהתבקש מלכתחילה קרי, סך של כ-400,000 ₪ (משלא נסתרה הצהרה זו בתצהיר המשיב) סכום המהווה כמחצית מפסק הבורר לא מצאתי להרחיב את העיקול.

עוד אציין כי כששקלתי את מאזן הנוחיות, אני סבורה כי יהיה זה מידתי להותיר את העיקול בסכום שהטיל כבוד השופט בנימיני במעמד צד אחד, סכום שאינו גבוה ואין בו כשלעצמו הכבדה (כמשמעה בפסיקה) לאור היקף העיסקה, וזאת עד להכרעה באישור פסק הבורר או בביטולו.

15.
סופו של דבר, אני מורה כי צו העיקול לפי החלטת כבוד השופט בנימיני ישאר בתוקף.

בנסיבות לא מצאתי לחייב מי מהצדדים בהוצאות.

ניתנה היום,
ט"ז טבת תש"ע, 02 ינואר 2010, בהעדר הצדדים.
אסתר נחליאלי-חיאט, שופטת, רשמת בית המשפט המחוזי








הפב בית משפט מחוזי 1614/09 בזל יוסף, בזל יורי, בזל מיכאל נ' יחיאל שפירא, לירן שפירא, יוסף תמיר (פורסם ב-ֽ 02/01/2010)