פסקי דין על יהודה רסלר - עו"ד | פסקי דין על ד.ש.מ.א.ר | פסקי דין על אליהו קחטן | פסקי דין על עזרא קחטן |

163439/09 א     04/01/2010




א 163439/09 יהודה רסלר - עו"ד , ד.ש.מ.א.ר בע"מ נ' אליהו קחטן, עזרא קחטן




בש"א 211410/09
המבקשים
הנתבעים בתביעה העיקרית
התובעת 2 בתביעה שכנגד
1. יהודה רסלר, עו"ד

2. ד.ש.מ.א.ר בע"מ

ע"י ב"כ עו"ד
רוזנקרנץ
נגד

המשיבים
התובעים בתביעה העיקרית
הנתבעים בתביעה שכנגד
1. אליהו קחטן

2. עזרא קחטן

ע"י ב"כ עו"ד
יפה צור

פסק דין
בתביעה העיקרית

מונחת לפני בקשת הנתבעים – המבקשים לסילוק התביעה העיקרית על הסף.
1. עניינה של התובענה דנן הוא בכתב שיפוי אשר נחתם על ידי המשיבים –התובעים (להלן: "התובעים") ביום 23.01.2001 לטובת המבקש 1, ואשר כבר נדון על ידי בתי המשפט במסגרת מספר תביעות אשר הגיש המבקש 1 (להלן: "המבקש") נגד התובעים.
2. חברת גרנד סנטר לפיתוח והשקעות ברחוב דיזינגוף בע"מ (להלן: "גרנד סנטר") מכרה למבקשת 2 (להלן: "המבקשת" או "דשמאר") חלק בבניין ברחוב דרך השלום 7א' תל אביב (להלן: "הנכס"). לצורך מימון הרכישה קיבלה דשמאר שתי הלוואות, האחת מבנק דיסקונט והשנייה מבנק משכן, להן ערב המבקש באופן אישי.
3. בסמוך למועד רכישת הנכס חתמו התובעים על מסמך הנושא את התאריך 23.01.01, אשר מופנה למבקש ואשר נוסחו כדלקמן (להלן: "כתב השיפוי"):
"הנדון : ד.ש.א.מ.ר בע"מ.
אנו החתומים מטה, שנינו ביחד וכ"א לחוד, מתחייבים בזאת לשפותך במחצית מכל סכום שתידרש לשלם לבנק דיסקונט למשכנתאות בע"מ בקשר עם ערבותך להלוואה שנטלה החברה שבנדון לשם רכישת הקומה הרביעית בבניין ברחוב דרך השלום 7א' (להלן: "הנכס") ו/או לבנק משכן בע"מ בקשר עם ערבותך להלוואה שנטלה החברה שבנדון לשם רכישת הקומה השלישית בנכס, וזאת בתוך 7 ימים מיום קבלתנו את דרישתך הראשונה לשיפוי כאמור".
4. לאחר תקופה מסוימת בה השתתפו התובעים במימון החזרי ההלוואות לבנקים, חדלו להשתתף בהחזרי ההלוואות והמבקש נשא בפירעונן. בגין הסכומים ששילם המבקש לבנקים בשל החזרי ההלוואות ובהתאם לכתבי השיפוי הגיש המבקש תביעות שונות לחייב התובעים לשלם לו את חלקם בסכומים אותם שילם לבנקים. במסגרת ת.א. 11431/05 בפני
כבוד השופטת נורית רביב, ניתן

פסק דין
מיום 29.01.07 בו התקבלה התביעה והתובעים חוייבו בסכום הנתבע. במסגרת ת.א. 20551/07 בפני
כבוד השופט משה סובל, ניתן

פסק דין
מיום 27.03.08 אשר דחה את טענות התובעים וקיבל את תביעת המבקש וחייבם בסכום התביעה. במסגרת בש"א 206180/09 ת.א. 152831/09 ניתן פסק דינו של כבוד השופט משה סובל מיום 31.05.09 אשר דחה את בקשת התובעים לקבלת רשות להתגונן וחייב אותם בסכום הנתבע.
5. התובעים הגישו את התביעה כאן לבית המשפט נגד המבקשים בו עתרו למתן חשבונות וכן סעד הצהרתי.
6. בכתב התביעה נטען כי עם חתימת כתב השיפוי התחייב המבקש כי במידה וימומש כתב השיפוי, הרי כל חוב אשר סולק על ידי התובעים לטובת המבקש יחשב לחוב של המבקשת ויסולק על ידה עם מעבר החברה לרווח או עם מימוש הנכס אשר נרכש על ידה, וכי נכון להיום שילמו התובעים בגין מימוש כתב השיפוי סך של למעלה משלושה מיליון ₪.
7. עוד נטען בכתב התביעה כי התובעים סיכמו עם המבקש כי לא יעשה שימוש בכתב השיפוי, אלא אם כן, לא יהיה בידי המבקשת כדי לסלק את ההחזר החודשי על ההלוואה מתוך דמי השכירות אשר היא מקבלת בגין הנכסים המושכרים או שימושים הנעשים במבנה.
8. לטענת התובעים המבקש מוציא כספים מהמבקשת תוך מטרה כי לא יהיו בה מספיק כספים להחזיר לבנקים את ההלוואות. עוד נטען כי המבקש או המבקשת מוציאים כספים מתוך החברה טרם שהיא מסלקת את חובה לבנקים. לטענת התובעים לא כל ההכנסות בגין דמי השכירות מועברים לבנקים השונים.
9. עוד נטען כי המשיבים אינם רושמים את הסכומים אשר שולמו על ידם כהלוואות בחברה, למרות שהם בפועל מכסים את החובות מהבנקים.
10. עוד נטען בכתב התביעה כי במסגרת הכיסוי המשותף של ההפרשים בין דמי השכירות מחד וכיסוי ההלוואות מאידך נוצרו ביניהם יחסי שותפות ביחס לתמורות הנכנסות מאת הדיירים בנכס.
11. לטענת התובעים, המבקש מקיים את ההסכם בין הצדדים בחוסר תום לב ומנסה לצמצם את נזקי המבקשת על ידי הגשת תביעות חוזרות ונשנות.
12. לטענת התובעים כיום מושכרות שתי הקומות באופן בו יש לכסות את מלוא החיובים לבנקים כנגד דמי השכירות המשולמים, על כן יש למבקשת די והותר לשלם ממקורותיה את תשלומי המשכנתא או לכל הפחות יש בכוחה להביא למצב זה ללא בעיה.
13. בפרק הסעדים התבקש בית המשפט ליתן למבקשים צו המורה לתת חשבונות ביחס לנכס ולגלות את החוזים ההסכמים וכל מסמך נוסף שבין המבקש לבנק דיסקונט ובנק משכן לרבות כל הנהלת החשבונות ומסמכי הבנק התביעות מכתבי דרישה דוחות בנקים מסמכים הלוואה הליכים משפטיים ועוד. לגלות את המסמכים שבין המבקש למבקשת לרבות הסכמי הלוואה הנהלת חשבונות ועוד. וכן לגלות פרוטוקולים, שיעבודים, החלטות הנהלה התחייבויות וחוזים הקשורים למבקשת.
14. עוד נטען בכתב התביעה כי למבקשת תמיד עומדת האופציה לממש את נכסה על מנת להחזיר את החוב וכך הייתה נחסכת מהמבקש פניית הבנק אליו, וכי במקום לפעול למימוש הנכס פעלה המבקשת בחוסר תום לב עת גלגלה את החוב על המבקש כדי להיפרע מהתובעים.
15. לטענת התובעים אחד מתנאי כתבי השיפוי היה כי מימוש כתבי השיפוי הוא תחנה סופית כאשר הבנק כבר לא יוכל לגבות את הכספים מהחברה לרבות נכסיה.
16. לטענת התובעים על בית המשפט ליתן צו הצהרתי לפיו כל עוד לא שילמה המבקשת את אשר יכלה, לרבות באמצעות מימוש הנכס, כדרך להחזרת החוב, אין המבקש יכול לבוא בכל תביעה נגד התובעים.
17. לאחר הגשת התביעה הגישו המבקשים כתב הגנה והמבקשת הגישה תביעה שכנגד נגד התובעים ונגד חברת גרנד סנטר, על סך של 454,608 ₪. בנוסף הגישו הנתבעים בקשה למחיקת התביעה על הסף היא הבקשה נשוא החלטה זאת.

טענות המבקשים
18. לטענת המבקשים יש למחוק התביעה על הסף כיוון ששוויו של נושא התובענה נישום בחסר ו/או כיוון שלא שולמה אגרה מספקת וכן בשל חוסר נקיון כפיים; וכן לדחות את עתירת התובעים לסעד הצהרתי שכן מדובר בסעד מוקדם ותיאורטי וכן בגין אי ניקיון כפיים של התובעים; וכן לדחות התביעה על הסף מחמת מעשה בי-דין והשתק פלוגתא שקיים בין הצדדים ומהווה מחסום להגשת התובענה.
19. באשר לטענה כי שווי התביעה נישום בחסר או כי לא שולמה אגרה מספקת טוענים המבקשים כי בתביעה למתן חשבונות על התובע להעריך את הסכום בגינה מוגשת התביעה ולשלם אגרה מתאימה, וכי במקרה הנדון התובעים יודעים את סכום התביעה המדויק, שהרי הם יודעים מה שילמו על פי כתבי השיפוי ואף כי העריכו את סכום התביעה המשוער לא שילמו בגינו אגרה מספקת.
20. לטענת המבקשים יש לדחות התביעה מחמת חוסר נקיון כפיים שכן התובעים הסתירו מבית המשפט את העובדה כי את בקשתם לסעד הצהרתי העלו במסגרת הליכים קודמים שהתקיימו בין הצדדים כטענות הגנה אשר נדחו כולן. עוד טוענים המבקשים כי התובעים אף נמנעו מלציין בכתב תביעתם כי גם בתביעה נוספת שהגיש המבקש נגדם ומתבססת על כתבי השיפוי העלו התובעים כטענת הגנה את הטענה לפיה על המבקשים למכור את הנכס בטרם יפעלו על פי כתבי השיפוי, וכי אי גילוי פרטים אלו יש בו אי ניקיון כפיים המצדיק דחיית התביעה על הסף.
21. בנוסף טענו המבקשים כי יש לדחות התביעה גם בשל קיומו של השתק פלוגתא ו/או קיומו של סעד חלופי אופרטיבי (לעניין קיומו של הסעד האופרטיבי התייחסו המבקשים להליך אשר כבר ניתן בו

פסק דין
, אך בעת הגשת בקשה זו טרם הסתיים ונדון בפני
כבוד השופט סובל ואשר עסק בתביעה נוספת שהגיש המבקש כנגד התובעים על יסוד כתבי השיפוי במסגרתו העלו התובעים פעם נוספת את הטענה כי אין לפעול על פי כתבי השיפוי קודם למימוש הנכס, טענה אשר נדחתה בפסק דינו של השופט סובל מיום 31.05.09 ).
22. עוד טוענים המבקשים כי יש לדחות התביעה על הסף אף בשל מעשה בי דין שכן טענות התובעים באשר לכתבי השיפוי נדונו ונדחו באופן מוחלט על ידי הערכאות אשר דנו בתביעות בין הצדדים, לעניין זה הפנו המבקשים להחלטת בית המשפט, כבוד השופטת רביב בת.א. 11431/05.

טענות התובעים
23. באשר לאי תשלום אגרה טוענים התובעים כי המבקשים נקלעו לכלל טעות שכן לפי תקנה 3 לתקנות בתי משפט (אגרות) התשס"ז -2007 (להלן: "תקנות האגרות") הליכים של צו הצהרתי ומתן חשבונות הם הליכים שרואים אותם כבלתי ניתנים לביטוי בכסף, וכי אין בציטוט מספרות של שנות ה- 90 כל רלוונטיות לתקנות החדשות. עוד הוסיפו, כי ככל שתקבע שומה עתידית היא תשולם.
24. בהתייחס לטענה בדבר חוסר נקיון כספיים טענו התובעים כי הם לראשונה מתעמתים מול המבקשת שלא הייתה צד להליכים הקודמים, כפי שציין בית המשפט בהליכים אשר התנהלו בין הצדדים.
25. באשר לטענות בדבר השתק פלוגתא וסעד חלופי טענו התובעים כי עד לתביעה זו הם היו הנתבעים ולא היו בהליך מול המבקשת, וכי כל ההליכים היו מסכת חד צדדית של המבקש נגדם בגין כתב השיפוי, וכי על מנת לקבוע מסמרות בשאלת מעמדה של המבקשת יש להציבה בחזית כפי שנעשה במקרה הנדון.
26. בהתייחס לטענת מעשה בי דין נטען כי לא זו בלבד שפסק דינה של השופטת רביב אינו מהווה מעשה בית דין הוא אף יוצר את העילה הנורמטיבית לתביעה זו, וכי היות ובמקרה הנדון המדובר בכתב שיפוי אוטונומי עליו חלים דיני הערבות, לא יכול מוציא כתב השיפוי לתבוע את המשופה להימנע מתשלום אלא בהליך של

פסק דין
הצהרתי.
27. לטענת התובעים אין כל דמיון לא בטיעון ולא בצדדים ולא בעילה שבין פסק הדין בתביעה לפי כתב השיפוי לבין התביעה ההצהרתית ומתן חשבונות בתביעה זו.
תגובת המבקשים
28. בתגובת המבקשים העלו אלו את הטענה של חוסר סמכות עניינית. לטענתם בכתב התביעה עתרו המשיבים לסעד הצהרתי לפיו כל עוד לא שילמה דשמאר את כל אשר יכלה לרבות באמצעות מימוש הנכס, כדרך להחזרת החוב, אין המבקש יכול לבוא בתביעה כלפיהם. לטענת המבקשים המשיבים כלל אינם מציינים מה גובה החוב של דשמאר להחזיר והאם הוא בסמכותו של בית המשפט וכי החוב נכון להיום מסתכם ב- 8 מיליון ₪.
29. עוד הפנו המבקשים להליכים אשר התנהלו במסגרת ת.א. 152831/09 שם הגיש המבקש תביעה כספית נוספת נגד התובעים בגין כתבי השיפוי, כאשר במסגרת בקשת הרשות להגן העלו שם התובעים אותן הטענות המועלות במסגרת תביעה זאת, עוד נטען כי במסגרת תביעה זאת הועברו על ידי המבקש לתובעים כל מסמכי הנהלת חשבונות אותם ביקשו, אך הם לא הגיבו עליהם כפי שהתחייבו (כאשר לטענת המבקשים לאור העברת כל מסמכי הנהלת החשבונות למשיבים סעד זה הפך לתיאורטי). ביום 31.05.09 ניתן פסק הדין במסגרת תביעה זאת על ידי כבוד השופט משה סובל בו נדחו כל טענות התובעים והם חויבו במלוא סכום התביעה. לטענת המבקשים לאור

פסק דין
זה ויתר פסקי הדין קיים מעשה בי דין והשתק פלוגתא בכל הטענות שנטענו על ידי התובעים בתביעתם הנוכחית.
30. בהתייחס לטענת התובעים בדבר תחולתו של חוק הערבות על כתב השיפוי טוענים המבקשים כי טענה זו נדונה ונדחתה על ידי כבוד השופט סובל בפסק דינו, וכי במקרה הנדון אין מקום לבחינת הטענה שכן לא מדובר כלל בהתחייבות לשיפוי במשמעותה על פי החוק. לטענתם בעניין הנדון ההתחייבות אינה של אדם לשפות נושה כי אם התחייבות של אדם לשפות חייב ולא לשפות נושה. וכי החייב במקרה הנדון הוא המבקש שחב מכוח ערבותו לנושה שהוא הבנק, והתובעים לא התחייבו לשפות את הבנק כי אם את המבקש בגין מחצית כל סכום שיידרש לשלם לבנקים המלווים.
31. בהתייחס לסוגיית תשלום האגרה הפנו המבקשים לספרות יותר מעודכנת כדבריהם, לספרו של אורי גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה תשיעית בעמוד 218 באשר לצורך בתשלום אגרה בתביעה הצהרתית ובתביעה למתן חשבונות.
32. באשר לטענת התובעים כי המבקשת לא הייתה צד להליכים שהתקיימו עד כה טוענים המבקשים כי חברת דשמאר היא צד קרוב הזכאי להנות מדוקטרינת המניעות וההשתק מכוח מעשה בי דין. לעניין זה הפנו המבקשים לספרה של נ. זלצמן מעשה בית דין בהליך אזרחי, בעמוד 376.

דיון והכרעה
חוסר סמכות עניינית
33. בתגובתם העלו המבקשים לראשונה את הטענה כי יש לדחות את התביעה בשל חוסר סמכות עניינית לדון בה וזאת בשים לב לכך כי גובה החוב של דשמאר עומד על סך של 8 מליון ₪ ואינו נמצא בתחום סמכותו של בית משפט זה.
34. באשר לטענת הסמכות העניינית, ומבלי שניתנה התייחסות המשיבים לכך, אני סבורה כי עצם הגשת תביעה זאת לבית משפט שלום היא בבחינת הצהרת כוונת של המשיבים כי תביעתם עומדת בתחום סמכותו של בית משפט זה, וככל שהמשיבים היו מעוניינים להעמיד תביעתם על סכום אחר יכלו להגיש בקשה להעברת הדיון לבית המשפט המחוזי.
תשלום האגרה
35. באשר לטענה זו אני סבורה כי דין בקשת המבקשים להדחות. תקנה 3 לתקנות האגרות מבחינה בין תביעה למתן חשבונות שמבוקש בה גם סעד כספי לבין תביעה למתן חשבונות שלא מבוקש בה סעד שכזה. לעניין זה אני מפנה לבשא (י-ם) 3457/08 רוברט רכניץ נ' יהודה אוליבה, שם קבע בית המשפט את הדברים הבאים :
"כאמור, הדרך המקובלת היא כי תובענה למתן חשבונות מלווה בתביעה לסעד כספי הנובע ממתן החשבונות. ואולם, יש והתובע מגיש תביעה למתן חשבונות מבלי ללוותה בתובענה לחיוב כספי, ואין בכך בלבד כדי להשמיט את הבסיס והעילה לתובענה (ע"א 28/85 פיתוח יהודה בע"מ נ' עיזבון המנוח זיס, פ"ד מ(1) 78, 80 (1986)). להבחנה בין שני סוגי התביעות נודעת משמעות לעניין קביעת סכום האגרה, והדברים הובהרו היטב על ידי כב' השופט א' גרוניס ברע"א 9710/04 'אורה' מושב עובדים להתיישבות חקלאית שיתופית בע"מ נ' בלסקי (לא פורסם, [פורסם בנבו], 11.1.05):

"...תקנה 3 לתקנות האגרות מבחינה באופן ברור (לעניין אגרה) בין תביעה למתן חשבונות שמבוקש בה גם סעד כספי לבין תביעה למתן חשבונות שלא מבוקש בה סעד שכזה... כאשר לא נכללת בתביעה למתן חשבונות עתירה לסעד כספי, עסקינן בהליך ששווי הסעד המבוקש בו אינו ניתן לביטוי בכסף. כך נקבע במפורש בתקנה 3 לתקנות האגרות (וכן ראו, ש' לוין, פרוצדורה אזרחית - סדרי דין מיוחדים בבתי המשפט (תשס"ג-2003) 22). על כן, חל לגבי ההליך בו נקט המבקש פרט 8 לתוספת הראשונה לתקנות האגרות, ועל המבקש לשלם את האגרה הקבועה בו. עצם העובדה שתביעה למתן חשבונות, אף אם לא נלווה לה סעד כספי, ניתנת בפועל לביטוי בכסף אין בה להוציא את התביעה מגדר תקנה 3 לתקנות האגרות (ראו והשוו, רע"א 1194/91 פלצמן נ' גזברות בית המשפט המחוזי תל אביב-יפו, פ"ד מו(1) 561; רע"א 4851/04 גרנד סנטר חברה לפיתוח והשקעות ברח' דיזנגוף בע"מ נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ (טרם פורסם) [פורסם בנבו]). יש לציין, כי אילו בגדר התביעה למתן חשבונות היה מבוקש סעד כספי, הרי לפי תקנה 16(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, היה על המבקש לציין בכתב התביעה את הסכום הנתבע המשוער, ולשלם אגרה בהתאם (רע"א 4827/92 סופרגז חברה ישראלית להפצת גז בע"מ נ' חב' מודיעים סוכנויות בע"מ, פ"ד מו(5) 580). ראוי לזכור, כי אף אם יזכה המבקש בתביעתו הוא יידרש כנראה להליך נוסף, לשם חיובה של המשיבה בסכום שייקבע. בהליך זה תשולם אגרה על פי הסכום (השוו, ע"א 127/95 הנ"ל)".
36. לאור האמור, ובשים לב כי תביעת התובעים למתן חשבונות לא לוותה בסעד כספי, הם אינם חייבים לאמוד תביעתם לצורך תשלום האגרה.

חוסר ניקיון כפיים
37. באשר לטענת המבקשים כי יש לדחות התביעה לסעד הצהרתי בשל חוסר נקיון כפיים של התובעים, אציין כי אף טענה זו דינה להדחות.
38. אומנם מקובלת עלי טענת המבקשים כי ראוי ונכון היה כי התובעים היו מציינים את ההליכים הקודמים אשר התנהלו בין הצדדים בערכאות השונות ואת העובדה כי בתי משפט כבר דנו בסוגיות שונות אשר הועלו על ידי המשיבים בכתב תביעתם, אך יחד עם זאת סילוק תביעה על הסף בשל נימוק זה תעשה רק לעיתים נדירות, ובשים לב לכך כי עובדות אלו היו מועלות על ידי הצדדים ומונחות לפני בית המשפט טרם מתן

פסק דין
בתביעה, הרי שאין בכך כדי להצדיק דחיית תביעת התובעים על הסף.

דחיית התביעה על הסף בשל קיומו של השתק פלוגתא מעשה בין דין וסעד אופרטיבי
39. בבקשת המבקשים נטען כאמור כי באשר לסעד ההצהרתי בו התבקש בית המשפט להצהיר כי כל עוד לא שילמה דשמאר את כל אשר יכלה, לרבות באמצעות מימוש הנכס, כדרך להחזרת החוב, אין המבקש יכול לבוא בכל תביעה נגד התובעים, הרי אין להושיט לתובעים סעד זה הן מחמת מעשה בי דין והן בשל תביעה נוספת אשר לאחר הגשת בקשה זו כבר ניתן בה

פסק דין
(ת.א. 152831/09).
40. הנני סבורה כי בכל הנוגע לסעד זה לפיו התבקש בית המשפט להצהיר כי חובתם של המשיבים לשלם על פי כתב השיפוי כפופה לחובתה של דשמאר לעשות הכל לצורך תשלום החוב כולל מימוש הנכס, הרי שעניין זה כבר הוכרע בתביעות השונות אשר ניהל המבקש נגד התובעים.
41. בת.א. 11431/05 התייחסה כבוד השופטת נורית רביב לכתב השיפוי וכך היא קובעת :
"לא יכול להיות ספק בכך שכתב השיפוי מגלם התחיבות בלתי שגרתית של הנתבעים. על הנסיבות של העסקה שבמסגרתה נרכש על ידי דשאמר חלק בבניין השייך לגרנד סנטר, ידוע אך מעט. הצדדים לא פרטו בעניין זה, והתובע כשניסה בכל זאת להסביר את הרקע לעסקה אמר רק: "בסוף שנת 2001 פנה אלי מר קחטן שהיינו ידידים על אמת, ייצגתי אותם למעלה מ-30 שנה, וביקש ממני סיוע כספי לרכוש את הבניין..." (פרוטוקול מ-10.7.2006, עמ' 8).
אלא שב"כ הנתבעים התנגד מיד לכל "דיבור" בעניין זה בטענה ש"כל הנושא, למה בוצעה העסקה הוא מחוץ לגבולות הגזרה של כתבי הטענות". אכן כך. אבל, אי אפשר להתעלם מהעובדה שמדובר בהתחייבות לשיפוי שהיא יוצאת דופן מסוגה. מר עזרא קחטן
נשאל בדיון בבקשת הרשות להגן: "אתה מכרת במסגרת חברות בחיים שלך מאות אם לא אלפי נכסים. תגיד לי מקרה אחד שנתנה לקונה מכתב שיפוי למשכנתא" על כך הייתה תשובתו: "בחיים שלי עשיתי הרבה דברים. אני בן 70 ומשהו ואני לא זוכר" (פרוטוקול מה-19.6.2005 עמ' 3,4).
זוכר או לא - מדובר בכתב שיפוי שאינו מוגבל - לא בסכום ולא בתקופה - ואינו מותנה בתנאים מוקדמים או בתנאים אחרים כלשהם. כל זה - כשהנתבעים אינם מבטיחים לעצמם, בתמורה לשיפוי, שום נתח בזכויות בנכס עצמו או בתמורה ממימושו, למקרה שיידרשו להשתתף בתשלומי המשכנתא במשך תקופה ארוכה, כפי שאכן אירע. הן התובע והן הנתבעים, מצויים בעולם העסקים - על הנתבעים אומר בא כוחם בסיכומיו שהם "קבלני בניין וותיקים ועתירי ניסיון" (סעיף 7 לסיכומים), וחזקה על הנתבעים, שהם סברו שהעסקה טובה עבורם גם "במחיר" של כתב השיפוי, וכי ידעו את אשר לפניהם כשחתמו על הנוסח שהתבקש.
כפי שראינו, מר עזרא קחטן
אישר גם כאן שהוא עומד מאחורי חתימתו, והראיה הטובה ביותר לכך אחרי הכל היא, שהנתבעים גם פעלו על פי כתב השיפוי במשך תקופה בלתי מבוטלת. מה שמעיד כמובן גם על כך שהם היו מודעים לעובדה שהנכס ריק משוכרים. לא שמענו שמצדם נעשה מאמץ בעניין זה, אף שלדבר תוצאות כספיות מכבידות לגביהם". (ההדגשה אינה במקור, ע.ר.).
42. בפסק דינו של כבוד השופט סובל ביחס לטענות אלו אשר הועלו במסגרת ת.א. 20551/07 קבע השופט (בסעיף 18) את הדברים הבאים :
"טוענים הנתבעים כי התחייבותם לשיפוי התובע אפשרית אך ורק לאחר שדשאמר מצידה תעשה הכל כדי לפרוע את ההלוואות לבנקים לרבות השכרת הנכסים או מכירתם, ואך ורק לאחר שימוצו כל האפשרויות כנגד דשאמר, לרבות כל הליכי הגבייה.
אציין כי עמדה זו של הנתבעים לא מצאה ביטוי בכתבי השיפוי עליהם חתמו ואף לא נטענה בכל אותו פרק זמן בו השתתפו הנתבעים ביחד עם התובע בתשלום אישי של החזרי ההלוואות לבנקים.
כפי שציינתי לעיל על חלק מתקופת התביעה קיים השתק פלוגתא מכוח הרחבת הלכת מעשה בית דין לאור פסק דינה של כב' השופטת רביב.
נסיונם של הנתבעים לטעון לשינוי הנסיבות בין התקופות הינו מלאכותי שאיננו יכול להתקבל.
לטענה אף אין הגיון פנימי שכן לא השכילו הנתבעים להראות איזה אינטרס היה לתובע שלא להשכיר את הנכסים, שהרי במקרה כזה הוא נאלץ לשלם את מחצית הסכומים מכיסו הפרטי, ואף נקלע לתביעות משפטיות ולהליכי גבייה בהוצל"פ כנגדו באופן אישי".
43. בפסק הדין שניתן על ידי כבוד השופט סובל בת.א. 152831/09 בו שוב העלו התובעים טענות אלו, קבע כבוד השופט סובל בסעיף 7 ח' את הדברים הבאים :
"הדברים שנקבעו בפסק דינה של כב' השופטת רביב יפים אף לדחיית טענת המבקשים לעניין קיומו תנאי על פי כתב השיפוי לפיו תנאי למימוש ערבותו של המשיב כי תושלם הגבייה מול החברה עצמה כולל מימוש נכסיה.
בנקודה זו ראוי כי אפנה אף לקביעות שנקבעו על ידי בפסק הדין שניתן בתביעת המשיב בת.א. 20551/07, באשר לעצמאותה של התחייבות המבקשים על פי כתב השיפוי שאינה מותנית בתנאים מתלים כלשהם - שם דחיתי טענות זהות שהועלו על ידי המבקשים. (ראה למשל סעיף 18 לפס"ד)".
44. מהאמור עולה כי שאלת הכפפתו של כתב השיפוי לחובות מסוימים של המבקשים נדחתה על ידי בתי המשפט בהחלטותיהם לעיל, ואין מקום לדון בה שוב במסגרת בתביעה זאת.
45. באשר לטענת התובעים כי עד למועד הגשת תביעה זו הם לא היו צד מול המבקשת וכל התביעות שהתנהלו עד כה היו בין המבקש לתובעים, הרי שאני מקבלת את טענת המבקשים כי במקרה הנדון בשים לב כי המבקש הוא המנהל ובעל השליטה היחיד במבקשת וטען בשמה בדיונים, אשר התנהלו בתביעות אשר הוגשו על ידו נגד התובעים ואף הגיש מסמכים מטעמה (ראו דרישת התובעים בת.א. 152831/09 שם נענה המבקש לבקשת התובעים והמציא להם דוחות כספיים של המבקשת, סעיף ו' לפסק הדין של כבוד השופט סובל) ועל כן יש לראותה צד קרוב הזכאי להנות מדוקטרינת המניעות וההשתק מכוח מעשה בי דין. ראו לעניין זה ע"א 686/02 עמותת בעלי ודיירי קרית וולפסון בירושלים ואח' נ' קרית וולפסון בירושלים חב' לניהול ושירותים בע"מ, פ"ד נט(1), 943.
46. בהתייחס לטענת התובעים כי במקרה הנדון חלים על כתבי השיפוי הוראות חוק הערבות, הרי שאף בעניין זה אני מקבלת את טענות המבקשים כי במקרה הנדון אין מקום לבחינת הטענה בדבר תחולתו של סעיף 16 לחוק הערבות, שכן במקרה זה לא קיימת התחייבות של אדם לשפות נושה, כי אם התחייבות של אדם- הם התובעים לשפות את החייב – הוא המבקש (אשר צריך לשלם לבנקים). וכי במקרה הנדון ההתחייבות אינה לצורך שיפוי בשל אי קיום חיוב של חייב כלפי נושה, אלא בהתחייבות לשיפוי עקב קיום חיוב.
47. לאור האמור, אני מקבלת את בקשת הנתבעים ומורה על דחיית התביעה על הסף.
48. התובעים ישלמו לנתבעים הוצאות הבקשה בסך של 2,500 ₪.
49. החלטה זו ניתנה רק כעת וזאת בשל שהייתה של הח"מ בשבתון.
50. המזכירות תמציא פסק הדין לצדדים.
ניתנה היום, יח טבת תש"ע, 4 בינואר 2010, בהעדר הצדדים.
בית משפט השלום בתל אביב - יפו
בפני
כבוד השופטת עינת רביד
ת"א 163439-09 קחטן ואח' נ' רסלר ואח'
עמוד 1 מתוך 11









א בית משפט שלום 163439/09 יהודה רסלר - עו"ד , ד.ש.מ.א.ר בע"מ נ' אליהו קחטן, עזרא קחטן (פורסם ב-ֽ 04/01/2010)