פסקי דין על איציק כהן | פסקי דין על קטלין כהן

1297/00 ברע     07/01/2001




ברע 1297/00 איציק כהן נ' קטלין כהן




בעניין:
איציק כהן

המבקש

נגד
1. קטלין כהן

2. קורן כהן (קטינה)
המשיבות

טענו:
עו"ד קרן לגזיאל
למבקש
עו"ד מייק יורק-ריד
למשיבות

בקשת רשות ערעור על החלטת
ביהמ"ש לענייני משפחה ברמת גן
(כב' השופטת ע. מילר) מיום 10.1.2000
בתמ"ש 048700/00.
פסק - דין

1. הצדדים הינם נשואים בנישואים אזרחיים (נישואי פרגוואי) משנת 1997.
המשיבה 2 הינה בתם הקטינה של הצדדים מנישואים אלו (ילידת 10.5.98).
ביהמ"ש לענייני משפחה חייב את המבקש לשלם מזונות זמניים חודשיים לאשתו ולבתו בסך כולל של 2,500 ש"ח (בנוסף לקצבת הילדים), וכן מחצית מתשלום שכר הדירה החודשי שעומד על סך של 375$ לחודש.
על החלטה זו מבוקשת רשות הערעור דנן.

2. מאחר ונתקבלה תגובת ב"כ המשיבות (מבלי שנדרשה), אני מחליט מכוח הסמכות בתקנה 410 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד - 1984, לדון בבקשה ולהתערב לגופו של עניין כאילו הוגש ערעור.

3. באשר למזונות האישה - בני הזוג נישאו בנישואים אזרחיים בשנת 1997. המבקש יהודי והמשיבה הינה קתולית רומית ואינה אזרחית ישראלית. בהתאם לכך, הילדה אינה יהודיה.

4. בפסקה 5 מהחלטת בימ"ש קמא נכתב לאמור:-
"התובעת 1 היא אשתו בנישואין אזרחיים של הנתבע. בנסיבות אלה
הוא חייב לזון אותה עפ"י הדין אישי שלו.
הקטינה הינה מתחת לגיל 6 והחובה לזון אותה לכל צרכיה חלה
על הנתבע על פי דין תורה".

נקודת מוצא זו אינה מדויקת: היא יכולה להיות נכונה לגבי האישה לאחר מתן הבהרה, אולם היא לא מדויקת לגבי הילדה, והדברים יוסברו בהמשך הדברים.

5. לצורך חיוב המבקש במזונות האישה, מתעוררת שאלה אגבית בעניין נפקות נישואי בני הזוג.
ביהמ"ש העליון טרם הכריע, כפי הנראה, בסוגיית תוקפם של נישואי תערובת שנערכו בחו"ל בין בני זוג אזרחי המדינה ותושביה, או כמו במקרה שלפני, שלפחות אחד מבני הזוג יהודי ותושב המדינה.
פרופ' מ. שאוה בספרו "הדין האישי בישראל" (מהדורה שלישית, כרך ii, בעמ' 622) מצביע על מורכבות הסיטואציה. יש המחזיקים בדעה שבני זוג מעורבים שאינם יכולים להתחתן נישואין תקפים יכולים להתחתן בנישואים אזרחיים בחו"ל, נשואים התקפים לפי חוקי אותה מדינה ובמעשה זה לכאורה "עקפו" את הדין הדתי בישראל. אחת השיטות המוכרות לעקיפת המגבלה של הדין הדתי היא ע"י עריכת "נישואי פרגוואי" בהם הצדדים נישאים באמצעות מיופה כוח הנמצא בפרגוואי בעוד שהם עצמם אינם צריכים לצאת את הארץ.
השופט ויתקון (ראה: ע"א 373/72 טפר נ' מ"י, פ"ד כח(2)7) הסתמך על דברי השופט זוסמן בבג"צ 143/62 (שלזינגר נ' שר הפנים, פ"ד יז255), לפיה יש להכיר בתוקפם של נישואי תערובת שנערכו כדין בחו"ל וכתב במאמר אגב :
"השאלה איננה אם בתי המשפט בישראל מכירים בתוקפם של נישואי תערובת בין יהודי ולא יהודי. למעשה, מזמן הכירו בתוקפם, לכשנערכו כדין בחוץ לארץ... מכל מקום כשם שהחלנו את כללי המשפט הבינלאומי הפרטי על נישואין אזרחיים שנערכו בחוץ לארץ... כך יש להניח שננהג גם בנישואי תערובת שנערכו שם" (בעמ' 9 לפסק הדין).

לעומתו, השופט יצחק כהן כותב באותו עניין :
"לדעתי לא נפסקה כל הלכה בשאלה זו... הדברים שבהם רואה השופט ויתקון הכרה בתוקף נישואי תערובת שנערכו בחוץ-לארץ מצויין בסעיפים 13 עד 16 מפסק דינו של השופט זוסמן.... , אך גם שם אין כל קביעה של עמדה מוחלטת בשאלה... על כן דעתי היא, שאותה "עת מצוא" שעליה דיבר השופט ויתקון בעניין פונק שלזינגר ביחס לשאלת תוקף נישואי תערובת טרם הגיעה" (בעמ' 17 לפסק הדין).

אם אמנם הנישואין תקפים, הרי שכך יש לראות את בעלי הדין לצורך פסיקת מזונות.
בע"א 566/81 שמואל נ' שמואל, פ"ד לט(4)399 נקבע, שכאשר בית משפט אזרחי דן בשאלת מזונות של בני זוג שמושבם הוא ישראל, אך נישאו בחסות דין זר ועולה השאלה בעניין תוקף אותם נישואים שנעשו מחוץ לישראל, אין הדין האישי קובע את השאלה בדבר כשרות הנישואים עצמם.
כלומר, השאלה אודות תוקפם של הנישואים שנערכו מחוץ לישראל תעשה לפי כללי המשפט הבינלאומי הפרטי, ואין כאמור חשיבות לכך שמדובר בנישואי תערובת.
משנקבע תוקפם של הנישואין, השלב הבא הינו "הרכבת" חובת המזונות שעל הבעל כלפי אשתו עפ"י דיני המזונות בארץ על כללי המשפט הבינלאומי הפרטי. באופן זה יתכן שבעל יהודי יחויב במזונות אשתו הלא יהודיה לפי הקריטריונים של המשפט העברי, אולם תוך התעלמות מן הפאן ההלכתי שנישואין אלה אינם תקפים עפ"י הדין היהודי.

6. בעניין שלפני, תעשה הבדיקה כדלקמן:
(א) יש לבדוק כשאלה אגבית את תוקפם של הנישואין עפ"י כללי המשפט הבינלאומי הפרטי.
(ב) אם יימצא שהנישואין תקפים בישראל (כפי שהוחלט במקרה שנדון בע"א 566/81, שמואל נ' שמואל הנ"ל), יפסקו המזונות עפ"י כללי ברירת הדין בסעיף 17(א) לחוק לתיקון דיני משפחה (מזונות) תשי"ט - 1959 (להלן "חוק המזונות"), הקובע ש"על חובת מזונות בין בני זוג יחול דין מקום מושבם של בני הזוג, ואם אין להם מקום מושב משותף, דין מקום מושבו של החייב".
(ג) "מקום מושב", לפי סעיף 17(א) מתפרש ע"י פרופ' מנשה שאווה כ: "מקום בו נמצא מרכז חייו של אדם" (ראה ספרו: "הדין האישי בישראל, מהדורה שלישית מורחבת, בהוצאת מסדה, 1991, כרך א' עמ' 361). כך נקבע, כמו כן, בע"א 395/77 שם טוב נ' שם טוב, פ"ד לב(1)489, 490.
אין מחלוקת שהבעל תושב ישראל.
לגבי האישה, היא כנראה תושבת זמנית. אולם, אין חילוקי דעות שמרכז חייהם של שני בנה"ז הוא בארץ, וכך הדברים בוודאי, או לפחות, לגבי הבעל. לכן, יחול לגבי פסיקת מזונות הדין המחייב בישראל לגבי מזונות.
(ד) באשר לשאלה מה הדין החל, הרי סעיף 2(א) לחוק המזונות קובע שאדם חייב במזונות בן זוגו לפי הוראות הדין האישי החל עליו.
משכך, מאחר והמבקש הוא יהודי, ויש לו דין אישי - הדין העברי, חל על עליו חיוב מזונות לאשתו, ואפילו הדין האישי אינו מכיר באישה כאשתו של הבעל.

7. אוסיף ואציין שבנסיבות המקרה שלפני אפשר היה אף להרחיק לכת ולהפריד בין ההכרעה בסטטוס הנישואין לבין חיוב המזונות בשלב מוקדם זה של פסיקת מזונות זמניים לאישה שכנראה עובדת, אולם גובה השתכרותה נמוך ביותר. שלילת זכאותה של האישה למזונות כבר בשלב זה יש בו פגיעה בזכות יסוד של הפרט ובערכי יסוד של החברה בישראל ולכן ולו בשל השיקולים הללו ניתן במקרה שלפני ליישם את הלכת השופט שמגר בע"א 7038/93 (סולומון נ' סולומון , פ"ד נא(2)577):
" אולם כאשר נוצרות נסיבות בהן עלולה להשלל זכותו של בן זוג האחד לזכות בתמיכה הכלכלית הראויה מצד בן הזוג השני למרות נזקקותו המוכחת, מצדיק היישום של עקרונות חוק יסוד כבוד האדם וחרותו, שתוטל חובת מזונות על פי הקווים שהותוו בדין הנ"ל, גם אם אין בסעיף 2(ב) הוראה מפורשת כדוגמת זו שבסעיף 3 (ב). הפקרת בן זוג למחסור ורעב הם בגדר פגיעה בכבוד האדם" (בעמ' 6ב לפסק דינו).
מכל האמור לעיל, בנסיבות המקרה הקונקרטי שלפנינו , אין לשלול זכאותה של המשיבה 1 לקבל מזונות לפחות בשלב זה של פסיקת מזונות זמניים, ואמנם בימ"ש קמא זיכה את שתי המשיבות במזונות זמניים.

8. באשר למשיבה 2, בתם הקטינה של הצדדים - הדין העברי אינו מטיל חיוב לזון את ילדיו הקטינים כאשר האב יהודי והילד התובע מזונותיו נולד לו מן הנוכריה, מאחר והדין העברי אינו מכיר באבהות ילד הנולד לו מן הנוכריה (ראה פרופ' מנשה שאווה, הדין האישי בישראל, שצוטט לעיל, כרך א', עמ' 324 וה"ש 509, ד"ר בנציון שרשבסקי, דיני משפחה, מהדורה רביעית מורחבת, הוצאת ראובן מס תשנ"ג, עמ' 358). משכך, במצב הספציפי שלפנינו החובה במזונות הילדה היא לפי חוק המזונות האזרחי ,סעיף 3(ב).
באשר להיקף החיוב - יחול סעיף 3א לחוק המזונות אשר העמיד את חבות ההורים במזונות על בסיס שווה בשיעור יחסי להכנסתם מכל מקור שהוא.

9. מהחלטת בימ"ש קמא קשה ללמוד על משאבי שני הצדדים.
לגבי המבקש צוין כי השתכרותו לפחות 4,500.- ש"ח לחודש, אולם הוא מפרנס אף בת מנישואין קודמים.
לגבי המשיבה אין בהחלטה נקיטת עמדה על הכנסות האישה:
בכתב התביעה ציינה האישה כי היא משתכרת 426.- ש"ח לחודש;
בטיעון שבע"פ בפני
ביהמ"ש ציין בא כוחה כי היא משתכרת 1,500.- ש"ח לחודש מעבודה, וכן יש תקבולים מביטוח לאומי, ובמקום אחר בפרוטוקול צוין מטעמו של ב"כ האישה שהיא משתכרת 500 ש"ח + 1,500 ש"ח לחודש מביטוח לאומי.

קשה, איפוא, לקבל תמונה על משאביה של האישה.

10. בנסיבות אלה האפשרות היחידה היא לנקוט עמדה עפ"י אומדן, אולם מאחר ובמזונות הילדה שיעור המזונות עשוי להיות פחות מכפי המגיע עפ"י דיני ישראל, ולאור הכנסות המבקש וקיום הכנסות של המשיבה, יש מקום להפחית בינתיים מן הסכום שפסק בימ"ש קמא, וזאת כמזונות זמניים. אולם, ראוי בהקדם לקיים דיון חוזר כדי לנסות ולהגיע לסכומים יותר בדוקים.

11. אשר על כן נפסק כדלקמן:
א. הערעור מתקבל והתיק מוחזר לבימ"ש קמא על מנת לדון מחדש בשאלת המזונות לאור הנחיות בפס"ד זה.
ב. בינתיים מועמד סכום המזונות הזמניים על סכום כולל של 2,750.- ש"ח, בנוסף על קצבת הילדים, במקום הסכום 2,500.- ש"ח, בצרוף הוצאות מדור, בהחלטת בימ"ש קמא.
שאר חלקי החלטת בימ"ש קמא ישארו על כנם.

ג. אין צו להוצאות.

ניתן היום 7.1.2001 בהעדר הצדדים.
המזכירות תמציא העתק ההחלטה לב"כ הצדדים.

חיים פורת
, שופט
סגן נשיא בית המשפט המחוזי תל אביב
שרית / h00129700b.2
1
בתי המשפט
בית המשפט המחוזי תל אביב - יפו

ברע 001297/00

בפני

סגן הנשיא השופט חיים פורת








ברע בית משפט מחוזי 1297/00 איציק כהן נ' קטלין כהן (פורסם ב-ֽ 07/01/2001)