פסקי דין על אמיר וחנון | פסקי דין על אילן לוין | פסקי דין על מגדל חברה לביטוח |

2263-04/09 תק     07/12/2009




תק 2263-04/09 אמיר וחנון נ' אילן לוין, מגדל חברה לביטוח בע"מ








בית משפט לתביעות קטנות בחיפה



07 דצמבר 2009

ת"ק 2263-04-09 וחנון נ' לוין ואח'






בפני

כב' השופט
אייל
דורון


התובע

אמיר וחנון


נגד


הנתבעים

1. אילן לוין
2. מגדל חברה לביטוח בע"מ





פסק דין


1.
זוהי תביעה בגין תאונת דרכים שארעה ביום 25.12.08.

2.
לטענת התובע, נסע ברכבו (להלן: "המיצובישי") במה שהגדיר ככביש ראשי בחניון מרפאת זבולון סמוך לקריון בקרית ביאליק. לפתע התפרץ לנתיב נסיעתו רכב הנתבע 1 (להלן: "הרנו") אשר הגיח מימין ולא ציית לסימון "האט ותן זכות קדימה" המצוייר על הכביש מכיוון נסיעתו, פגע במיצובישי מימין. התובע טען כי הרנו נסע בנתיב השמאלי מבין השניים בכיוון ממנו הגיע, בניגוד לכיוון התנועה.

3.
לטענת הנתבע 1, בעודו נוסע בחניון הקריון בזהירות כדי לחצות את הצטלבות הדרכים בחניון, הגיח לפתע התובע מצד שמאל, מבלי לוודא שהצומת פנוי ומבלי לתת זכות קדימה, כנדרש בחוק, לרנו אשר הגיעה מימין, ופגע ברנו. הנתבע 1 טען כי המיצובישי נסעה במהירות גבוהה אשר אינה תואמת את תנאי הנסיעה בחניון ונכנסה לצומת מבלי לנקוט בכללי הזהירות המתבקשים.

4.
שמעתי את עדויות הנהגים המעורבים, אשר הדגימו כל אחד לגרסתו, את אופן התרחשות התאונה בעזרת דגמי מכוניות. עיינתי במסמכים הרבים שהוגשו לבית המשפט, ובכלל זה דו"חות השמאי לגבי שני הרכבים, תמונות צבעוניות של שני הרכבים שצירפו שני הצדדים לתיק לאחר הדיון, תמונות רבות של מקום האירוע כפי שצולמו על ידי כל אחד מן הצדדים,

תיק המשטרה והודעות הנהגים לחברת הביטוח. בצדק מחתה הנתבעת 2 על כך שהתובע צירף לתמונות שנתבקש לצרף לתיק גם מסמך ערוך ע"י השמאי מטעמו ובו "התייחסות לשאלות שעלו במהלך הדיון", ולא מצאתי לנכון להתייחס אליו.

5.
אני קובע כי אכן מוטלת על הנתבע 1 אחריות לתאונה, אם כי יש לייחס לתובע אשם תורם בשיעור של 40%. להלן אסביר.

6.
התובע טען כאמור כי מכיוון הנסיעה של הרנו היה סימון על הקרקע אשר הורה לנהגה להאט ולתת זכות קדימה לרכבים בכביש בו נסעה המיצובישי. התובע הציג בדיון תמונות (ת/1, ת/2) בהן נראים שני סימנים משולשים על הכביש, וטען כי אמנם צילם את התמונות בסמוך לקראת הדיון, הסימון המשולש הקטן יותר היה מסומן כבר בשעת התאונה, ואילו הסימון המשולש הגדול יותר התווסף מאוחר יותר. לשאלה מדוע לא צילם בשעתו את הסימון שהוא טוען כי היה על הכביש, השיב כי היו יש ברשותו תמונות, אך לא הובאו לדיון. לאחר הדיון הגיש לתיק שלוש תמונות, מבלי שביקש, וממילא מבלי שקיבל, רשות לצרפן. גם אם מוחלים על המחדל הדיוני, אשר ייתכן וניתן להבינו על רקע העובדה שהצדדים נצטוו לצרף לתיק תמונות אחרות, אין בתמונות אלה (ת/4) כדי לסייע לו. יש בהן כדי לגרוע ממהימנות טענותיו ככלל, מאחר ובתמונות נראים אותם שני משולשים, אשר התובע עצמו העיד כי הגדול ביניהם התווסף לאחר התאונה, ומכאן שהתמונות צולמו רק לאחרונה. עניין זה מן הראוי כי ימצא ביטויו בסוגיית פסיקת ההוצאות.

מחומר הראיות ניתן לקבוע כי בעת התאונה לא היה סימון האט ותן זכות קדימה מכיוון הנסיעה של הרנו ונושא זכות הקדימה בהצטלבויות בחניון הוסדר ככל הנראה רק מאוחר יותר, קרוב לודאי בשל תאונות כדוגמת זו. ראשית, עניין התמונות ומהימנות התובע כאמור לעיל; שנית, מעיון בתיק המשטרה עולה כי אף שהתובע טען בהודעתו במשטרה כי במקום יש סימון על הכביש לגבי מתן זכות קדימה, על גבי ההודעות של התובע ואחיו אשר נסע עמו ברכב (ולא הובא לעדות) נרשם, ככל הנראה לאחר בדיקה ע"י המשטרה, כי "אין תמרור". בנוסף, התובע הזמין למקום ניידת משטרה, לאחר שנטען כי אחיו נפגע בתאונה, ומהדו"ח שמילא השוטר לא עולה כי הוא סבור שאחד הצדדים לא מילא אחר סימן דרך, עניין שקרוב לודאי כי היה מוצא ביטוי בדבריו.

7.
למרות הפגמים האמורים בהתנהלותו של התובע, אני קובע כי מרבית האחריות לתאונה מוטלת על הנתבע 1. ראשית, הדרך ממנה הגיע התובע היא אכן דרך הנראית יותר "ראשית" מאשר הנתיבים המצטלבים עמה, כולל זה ממנו הגיעה הרנו. אינני מקבל את טענת הנתבעים כי על המיצובישי היתה חובה לתת זכות קדימה לרנו. העובדה שהרנו הגיעה מימין אינה חזות הכל. בתוך חניון יש לנהוג בראש ובראשונה במשנה זהירות ובהתאם לתנאי הדרך. על כל הרכבים לנהוג כך, ולא משנה מהיכן הם מגיעים (כפוף כמובן לתמרורים המוצבים במקום). כשם שאיני מוצא מקום לייחס משקל לעניין האחריות לתאונה לכך שהנתבע 1 הגיע מהנתיב השמאלי (בניגוד לכיוון התנועה) מהטעם שהנתיב הימני היה חסום בטור של רכבים שחנו בניגוד לחוק, ואני מאמין לנתבע 1 כי כך אכן היה, כך גם המשמעות שיש לייחס לכך שהתובע לא נתן זכות קדימה לרנו שהגיע מימינו, בנסיבות עניין זה - מוגבלת.


אכן, מהטעם שהכביש בו נסעה המיצובישי הוא מרכזי יותר, הרי שגם כשכבר הוסדרה וסומנה הצומת, נקבע כי על רכבים המגיעים מכיוונה של הרנו ליתן זכות קדימה לרכבים החוצים, ולא בכדי. יש הגיון בדבר לאור היותו של הכביש בו נסעה המיצובישי "ראשי" יותר מהנתיבים החוצים.


שיקול נוסף ניתן למצוא בדברי הנתבע 1 לשוטר שנכח במקום מיד לאחר התאונה ולפיהם הנתבע 1 פגע בתובע מאחר ולא הספיק לראות אותו. גרסה זו קודמת לגרסה שנרשמה בהודעה לחברת הביטוח.

אולם גם אלמלא כל השיקולים הללו, התמונות של הרכבים מדברות בעד עצמן, ומעידות על כך שהרנו הוא שפגע, באמצעות הפגוש הקדמי שלו, בצידה הימני של המיצובישי, במרכזה של זו האחרונה. די בעיון בתמונות אלו כדי לקבוע כי קיימת לנתבע אחריות לתאונה.

8.
עם זאת, כאמור, יש לייחס לתובע אשם תורם בשיעור של 40%. ניתן לקבוע כי הנתבע אכן נסע במהירות גבוהה בהרבה ממה שאפשרו התנאים במקום. ראשית, עדותו של הנתבע 1 בהקשר זה היתה מהימנה ואני מעדיף אותה על פני עדות התובע בנוגע למהירות נסיעתו. למעשה הנתבע 1 הודה בכנות שבעצם לא ראה את המיצובישי מתקרבת, והדבר נבע מהמהירות בה נסעה. שנית, על גבי הפגוש של הרנו ניתן לראות בבירור את סימני השפשוף והגרירה שהותירה המיצובישי. בהינתן הפגיעה העמוקה של חזית הרנו "פנימה" לתוך צידה של המיצובישי, סימנים כאלו עשויים היו להיווצר רק כתוצאה ממהירות נסיעה גבוהה של זו האחרונה.
אכן, גם התובע עצמו, בתשובתו לשאלות נציגת הנתבעת 2 אישר כי ראה את הרנו רק כאשר זה כבר היה בתוך הצומת (עמ' 2, ש' 16). מהירות הנסיעה בתוך חניון צריכה להיות כזו המאפשרת לרכב לבלום ללא כל בעיה אם רכב אחר נכנס לנתיב נסיעתו. אילו היה התובע נוסע במהירות של 20-30 קמ"ש
(כנטען על ידו שתי שורות קודם לכן), היה מספיק לבלום את רכבו מבעוד מועד. אילו היה נוסע במהירות המתאימה לתנאים במקום, עשוי היה למנוע את התאונה, גם אם התובע לא נתן לו את זכות הקדימה אשר לאור נסיבות העניין (ולא הסימון על הכביש) אכן היה עליו לתת לו.


9.
עתה לעניין הנזק. על אף שעלות התיקון הנקובה בחוות דעת השמאי שצורפה לתביעה נראית לכאורה על הצד הגבוה, ומאחר והמיצובישי הוכרזה כאובדן כללי והורדה מהכביש לאור השוואת אפשרות התיקון אל מול מחיר המחירון שלה, הרי שיש לאשר את כל הנזק הנתבע שהוא למעשה שווי הרכב בניכוי שווי השרידים, ובסה"כ – 19,800 ₪. שכ"ט השמאי הנקוב בתביעה גבוה יתר על המידה, ויש לאשר סכום של 800 ₪ כשכ"ט. סה"כ הנזק – 20,600 ₪.

10.
אשר על כן, הנני קובע כי על הנתבעת 2 לשלם לתובע בגין הנזקים שנגרמו לו עקב התאונה כדלקמן סכום כולל של 12,360 ₪.
בנסיבות העניין, ולאור האמור בסעיפים 4,6 לעיל, אין צו להוצאות.
סכום זה ישולם תוך 30 יום מהיום, שאם לא כן תיווסף עליו ריבית פיגורים כחוק מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל.

11.
זכות להגשת בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 15 יום מיום קבלת פסק הדין.

מזכירות בית המשפט נא לשלוח העתק

פסק דין
זה לצדדים בדואר רשום + אישור מסירה
.

ניתן היום,
כ' כסלו תש"ע, 07 דצמבר 2009, בהעדר הצדדים.














תק בית משפט לתביעות קטנות 2263-04/09 אמיר וחנון נ' אילן לוין, מגדל חברה לביטוח בע"מ (פורסם ב-ֽ 07/12/2009)