פסקי דין על י.מושקוביץ חברה לבנין | פסקי דין על אלחנן לי | פסקי דין על עו"ד |

3301/99 עא     23/01/2001




עא 3301/99 י.מושקוביץ חברה לבנין נ' אלחנן לי, עו"ד




בעניין:
י.מושקוביץ חברה לבנין
בע"מ
באמצעות באת-כוחה עו"ד
באום
המערערת

נגד
אלחנן לי
, עו"ד
- בעצמו
המשיב
פסק דין
1. ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בתל-אביב (כב' השופטת שיצר), בת.א. 58319/98, מיום 1/11/99, לפיו חויבה המערערת לשלם למשיב סך של 81,342 ש"ח ע"פ הסכם שכר טרחה.

2. עובדות:
מדובר בתביעה לתשלום שכר טרחת עו"ד
שהגיש המשיב כנגד המערערת, אשר התבססה על הסכם שכר טרחה (להלן- "ההסכם") שנערך בין הצדדים ב- 1/97.

על פי ההסכם התחייבה המערערת, שהינה חברה קבלנית, לשלם למשיב שכר טרחה בגין שירותיו המקצועיים על פי שעות עבודה שיושקעו על ידו, כאשר עלות כל שעת עבודה עמדה על סך 200$. שכר הטרחה אמור היה להשתלם תוך חמישה ימים מיום שהוגש לה חשבון שכר הטרחה בתחילת כל חודש, כאמור בס' 4א להסכם.

סע' 7 להסכם קבע פיצוי מוסכם בסך 100$, כשווים בש"ח, בגין כל יום של פיגור, החל מהיום השביעי לפיגור.
המשיב הגיש את תביעתו בגין אי תשלום שכר הטרחה כקבוע בהסכם, בתוספת הפיצוי המוסכם המצטבר בגין אי תשלום זה. לאחר שהוגשה התביעה ניאותה המערערת לשלם את שכר הטרחה, אך סירבה לשלם את סכום הפיצוי המוסכם בטענה כי הוא נקבע ללא כל יחס סביר לנזק שניתן היה לראותו מראש כתוצאה מסתברת של ההפרה, ומכאן שעל ביהמ"ש להפחיתו בהתאם לסע' 15(א) לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א- 1971.
את אי סבירות הפיצוי המוסכם נימקה המערערת בהתייחסותה ליחס שבין סכום הפיצוי המוסכם- 100$ ליום איחור, לבין עלות שעת עבודה יחידה של המשיב, בסך 200$. כן טענה המערערת כי הנזק היחיד שניתן היה לצפות מראש הינו הפסד כספי השקול כתוספת הפרשי הצמדה או ריבית, אך לא יותר.

3. בישיבת בית המשפט מיום 25/3/99, הסכימו הצדדים להסמיך את בית המשפט קמא להכריע בתובענה על דרך הפשרה, על פי סעיף 79א לחוק בתי המשפט, התשמ"ד- 1984, לאחר שכל צד יטען טענותיו ויביא אסמכתאות מצדו, ללא ראיות וללא תצהירים.

4. פסק הדין של בית משפט קמא:
ב

פסק דין
מנומק, בחנה השופטת המלומדת את טענות הצדדים בסיכומיהם והגיעה למסקנה בסופו של יום כי אין מקום להפחתת סכום הפיצוי המוסכם. בית המשפט מצא כי יש סבירות בגובה הפיצוי המוסכם שנקבע בהסכם, כאשר היחס בין סכום הפיצוי לבין עלות שעת עבודה בודדת מצביע דווקא על סבירותו, נוכח העובדה לפיה עיכוב התשלום מצריך את המשיב להקדיש זמן יקר להסדרת בעיות שתתעוררנה בבנק כתוצאה מחסר בכסף. עוד קבע בית משפט קמא כי קביעת הפיצוי כשווי מחצית עלות שעת עבודה לכל יום של הפרה הינה סבירה והגיונית, שהרי יום עבודה אינו מסתכם בשעה אחת. עוד הוסיפה השופטת המלומדת וקבעה כי המערערת איחרה בתשלום תקופה ארוכה של כ- 60 יום, דבר המצביע על זלזול וניסיון להתחמק, מה גם שהסדירה את התשלום רק לאחר שהוגשה התביעה.

5. הטענות בערעור:
בערעור שבפני
נו קובלת המערערת על כך שבית משפט קמא לא הפעיל את סמכותו הנתונה לו על פי סע' 15(א) לחוק החוזים(תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א- 1970, ולא הפחית את שיעור הפיצוי המוסכם שנקבע בסעיף 7 להסכם נוכח היותו בלתי סביר ביחס לנזק שניתן היה לצפות מראש.
עוד נטען כי שגה בית משפט קמא בכך שנתן הכרעתו על פי הדין המהותי ולא על דרך הפשרה.

6. דיון:
ראשית, יש לציין כי רשאי בית המשפט של הערעור להתערב גם בפס"ד שניתן ע"פ ס' 79א לחוק בתי המשפט, היינו על דרך הפשרה. אמנם, בית המשפט יתערב רק במקרים חריגים אולם אין ספק כי בסמכותו לעשות כן (ראה לעניין זה: ע"א 319/87 וינגזין נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ, תק- על 90(3) 590; ע"א 806/88 טרביה נ' ציון חברה לביטוח בע"מ, תק- על 91(2), 1184) .

שנית, בית משפט שהוסמך ליתן

פסק דין
על דרך הפשרה, ע"פ סע' 79א, מוסמך אף ליתן

פסק דין
על פי הדין המהותי ויכול הוא בפסק דינו אף לדחות תביעה או לקבלה בשלמותה (ראה לעניין זה: ע"א 1639/97 אגיאפוליס בע"מ ואח' נ' הקסטוציה אינטרנציונלה דה טרה סנטה (לא פורסם).
ואולם, אין ספק כי ב

פסק דין
על דרך הפשרה נדרש בית המשפט לשקול שיקולים שיביאו לתוצאה הוגנת וצודקת, בהתחשב בכלל הנסיבות (ראה לעניין זה: ע"א 2745/97 כלל חברה לביטוח בע"מ נ' בן אבי (לא פורסם).

לאחר ששמענו את טיעוני באי כוח הצדדים ובחנו את עיקרי טיעוניהם, הסיכומים בבית משפט קמא ופסק הדין דלמטה, הגענו למסקנה כי במקרה הנדון יש מקום לטעמנו להתערבות מסוימת בפסק דינה של הערכאה הראשונה.
אנו סבורים, לאחר שבחנו את הסכם שכר הטרחה ואת מכלול הנסיבות, כי יש להפחית את שיעורו של הפיצוי המוסכם שנקבע בסע' 7 להסכם שכר הטרחה, שכן בפיצוי זה יש משום מימד עונשי. כן אנו סבורים כי היחס בין שיעור הפיצוי המוסכם לבין הנזק שנגרם הוא בלתי סביר מבחינה אובייקטיבית, ויש להזכיר כי כאשר מדובר על נזק הכוונה הינה לנזק שניתן היה לצפותו מראש בעת כריתת ההסכם, כתוצאה מסתברת של ההפרה.

במקרה הנדון נראה לנו כי חוסר הסבירות הינו בולט על פני הדברים ואין אפילו צורך בהבאת ראיות לעניין זה (ראה בעניין זה: פרופ' שלו, חוזים, עע' 597-598; ראה גם: קציר, תרופות, עע' 1069-1070).
לעניין שיעור הפיצוי הראוי טוען בא כוח המערערת כי הנזק שנצפה היה לכל היותר חסרון כיס של המשיב, שהתבטא בתשלום ריבית פיגורים ו/ או ריבית חריגה הקבועה ע"י הבנקים.
טענה זו איננה מקובלת עלינו. שיעור זה הינו נמוך מדי ואינו משקף את הנזק הנגרם לאדם שמעכבים את כספו, מה גם שאין אנו סבורים כי יש לעכב תשלומים גם אם מדובר בשכר טרחה.
נראה לנו כי בנסיבות העניין יש להעמיד את שיעור הפיצוי המוסכם על סכום נמוך יותר ועל כן אנו מעמידים את הפיצוי על שיעור של 40$ לכל יום של איחור.

התוצאה הינה כי הערעור מתקבל בחלקו באופן ששיעור הפיצוי המוסכם הקבוע בהסכם מופחת מ- 100$ ל- 40$ בגין כל יום של איחור בתשלום, הכל כמפורט בס' 7 להסכם.

7. בשולי הדברים נוסיף כי המערערת איחרה בהגשת עיקרי טיעוניה ועל כך הגישה בקשה להארכת מועד. הכלל הוא כי כדי לזכות בהארכת מועד יש להמציא "טעם מיוחד", ואף איחור של יום אחד טעון צידוק מיוחד (ראה לעניין זה: בש"א 3086/95 אנגל חברה לקבלנות כללית נ' בויום מהנדסים, פ"ד מט(5) 89). על פי התקנות, אי הגשת עיקרי טיעון כמוה כאי התייצבות לדיון, ובנסיבות כגון דא, ע"פ תקנה 157(1) לתקנות סד"א, ניתן לדחות את הדיון למועד אחר או למוחקו. למעשה בית המשפט מוסמך לפי שיקול דעתו להרשות השמעת טענות על אף העדר עיקרי טיעון, אף שאין לעשות שימוש בשיקול דעת זה כדבר שבשגרה (ע"א 768/80 פ"ד לה(3) 527).

בנסיבות המקרה שבפני
נו, ולאחר ששקלנו את הדברים, הגענו למסקנה כי מאחר שמדובר באיחור קל הרי שניתן לתקן את הליקוי בחיוב בהוצאות בגין האיחור, ואין הצדקה לדחיית או מחיקת הערעור בשל כך.

אשר על כן איננו מחייבים את המשיב בהוצאות בגין קבלת הערעור, ובדרך זו מתקזז סכום ההוצאות שהיה מוטל על המערערת בגין האיחור האמור.

8. הערעור מתקבל בחלקו כאמור בסיפא לסעיף 6 לעיל.

אין צו להוצאות בערעור.

הערבון יוחזר למערערת.
ניתן היום 23.01.2001 בהעדר הצדדים.
המזכירות תשלח העתק פסק הדין לבאי כח הצדדים.
מיכל רובינשטיין, שופטת

אסתר קובו, שופטת

יהושע גרוס
, אב"ד
סגן נשיא

1
בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו
עא 003301/99
בפני
הרכב כב' השופטים:
יהושע גרוס
, סגן נשיא, שופט - אב"ד
אסתר קובו, שופטת
מיכל רובינשטיין, שופטת








עא בית משפט מחוזי 3301/99 י.מושקוביץ חברה לבנין נ' אלחנן לי, עו"ד (פורסם ב-ֽ 23/01/2001)