פסקי דין על אביגדור דוברת | פסקי דין על שלמה מושיץ | פסקי דין על אריה רפפורט | פסקי דין על מ. מ. קרית טבעון ואח' |

121-07/08 תק     10/01/2010




תק 121-07/08 אביגדור דוברת נ' שלמה מושיץ, אריה רפפורט, מ. מ. קרית טבעון ואח'








בית משפט לתביעות קטנות בחיפה



10 ינואר 2010

ת"ק 121-07-08 דוברת נ' מושיץ ואח'






בפני

כב' השופט
ערן קוטון

תובע
1
.
אביגדור דוברת


נגד

נתבעים
1. שלמה מושיץ
2. אריה רפפורט
3. מ. מ. קרית טבעון
4. הועדה המקומית לתיכנון ולבניה קריית טבעון


החלטה

בפני
תביעה קטנה בגדרה תובע אביגדור דברת (להלן: "דברת") את שלמה מושיץ
(להלן: "מושיץ"), אריה רפפורט
, המועצה המקומית טבעון והועדה המקומית לתכנון ולבניה קריית טבעון.
הסכסוך שהובא לפתחי הינו אך מערכה אחת בסכסוך נרחב יותר המתנהל בעיקרו בין דברת למושיץ בפני
מותבים שונים.
המכנה המשותף לכלל התביעות הינו נזקים נטענים מהם סבל דברת בעטיו של מבנה הנמצא בשכנות לבית מגוריו. המבנה לטענתו בבעלותו ו/או בחזקתו ו/או באחריותו של מושיץ.

נתבע 2, אריה רפפורט
, הגיש בקשה לסילוק התביעה כנגדו על הסף לאור החסינות המוקנית לו מכוח סעיף 7א לפקודת הנזיקין [נוסח חדש], (להלן: "פקודת הנזיקין").

ביום 26/12/05 התיר סגן הנשיא כב' השופט לבנוני לדברת פיצול סעדים במסגרת ת"א 6739/04 (שלום חיפה) דברת נ' מושיץ.
ביום 19/5/09 הורה כב' השופט ליפשיץ על העברת תיק תביעה קטנה – ת"ק 18574-12-08 (שלום חיפה) דברת נ' פרקש, שהובא בפני
ו, לבית משפט השלום.
כן הורה כב' השופט ליפשיץ על איחוד הדיון בתיק שהוגש בפני
ו עם התיק המתנהל בפני
סגן הנשיא כב' השופט לבנוני.
החלטתו של כב' השופט ליפשיץ הועברה לעיוני.

אחר הדברים האלה, בדיון אשר התקיים בפני
ביום 6/9/09 ביקשתי לקבל את תגובת הצדדים באשר לשאלה האם יש מקום להחרות להחזיק אחר כב' השופט ליפשיץ, ולהעביר את הדיון בתביעה הקטנה לבית המשפט השלום ולאחד את הדיון בתיק הנוכחי יחד עם התיקים האחרים המתבררים בפני
סגן הנשיא כב' השופט לבנוני.

אם כן, שלושה עניינים בפני
מצריכים החלטה.
האחד - העברת התיק המתנהל בפני
לבית משפט השלום לפי סעיף סעיף 60 (ב) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 (להלן: "חוק בתי המשפט").
השני – איחוד התיק הנוכחי עם ת"א 6739/04 (שלום חיפה) דברת נ' מושיץ, הקבוע בפני
סגן הנשיא כב' השופט לבנוני, לפי תקנה 520 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: "תקנות סדר הדין האזרחי").
השלישי – סוגיית חסינות עובד ציבור לפי סעיף 7א לפקודת הנזיקין.
על כך ראשון ראשון ואחרון אחרון.


אשר להעברת הדיון לבית משפט השלום ואיחוד התיקים -
לטענת דברת, אשר התנגד לאיחוד האמור, החלטה מעין זו תפגע ביעילות הדיון המתנהל בפני
סגן הנשיא כב' השופט לבנוני. כן נטען, כי אין זהות מוחלטת בין הצדדים ולכל אחד מן התיקים צורפו צדדים
אשר אינם מהווים צד בתיק אחר. נטען, כי שלושה מן הנתבעים בתיק הנוכחי נעדרי זיקה לתיקים שיאוחדו. עוד נטען, כי איחוד התיקים יוסיף על הקושי שבניהול התיקים ועל "התסבוכת והערפול" שבתיק המאוחד. הוסבר שבתיק שבפני
סגן הנשיא כב' השופט לבנוני מסמכים רבים, בתיק שצורף אליו שהיה בפני
כב' השופט ליפשיץ מסמכים רבים אחרים והתיק הנוכחי יוסיף על כולם עוד ועוד מסמכים. טוען התובע, כי מצב דברים זה יובילו לעינוי דין בלתי נסבל ולהארכת הדיון בפני
סגן הנשיא כב' השופט לבנוני. כן מפנה התובע למצבו הרפואי שלו ולמצבה של נתבעת אחרת באחד התיקים. נטען, כי בתיק הנוכחי נקבעה כבר ישיבת הוכחות אשר לא יצאה לפועל עקב שביתת הקלדניות ומכאן אין להעמיס על כתפי סגן הנשיא כב' השופט לבנוני את לימוד החומר בתיק דנן.

מושיץ הביע תמיכתו באיחוד התיקים, דבר אשר יוביל לטענתו לחיסכון בזמן שיפוטי. כן נטען, כי הימשכות ההליכים בפני
סגן הנשיא כב' השופט לבנוני חלה בעטיו של צירוף נתבעים בידי דברת עצמו, ואין לו להלין על כך. עוד נטען שישנה זהות של מרבית המסמכים בתיקים השונים.
לדידו, דברת אשר אך לאחרונה הגיש תביעה נוספת הנוגעת לאותו נכס, עורך "מסע דייג" בערכאות השונות תוך שימוש באותן ראיות.
נתבעות 3 ו-4 בתיק שבפני
התנגדו אף הן לאיחוד התיקים. לדידן, ברי שדברת אינו מן המקצרים, וכי כל תביעה שהגיש מהווה סיפור ארוך ומורכב ומצורפים לו נספחים רבים. לפיכך, הנתבעות אינן מעוניינות להעמיס על כתפיהן עוד מן הסרבול, הטרדה וההכבדה הכרוכים באיחוד התיקים. במסגרת זו, אף ביקשו נתבעות 3 ו – 4 להיות מיוצגות בהליך דנן בידי עו"ד.

סמכותו של בית המשפט לתביעות קטנות להעביר את הדיון המתנהל בפני
ו לבית משפט השלום קבועה בסעיף 60 (ב) לחוק בתי המשפט, ולשונו -
(ב)
בית המשפט רשאי לא לדון בתביעה או בתביעה- שכנגד ולהעבירן לבית משפט שלום, אם ראה שהדיון בבית משפט לתביעות קטנות אינו מתאים להן..."

נפסק לעניין פרשנותו הראויה של סעיף זה, על רקע תכליתו של ביהמ"ש לתביעות קטנות במסגרת רע"א 8144/04 בודקר נ' בשקירוב, (פורסם באתר משפטי) –
"בראשית דיוננו יש מקום להזכיר מושכלות ראשונים. התביעות הקטנות הוא מוסד שנולד (חוק שיפוט בתביעות קטנות, תשל"ו-1976) כדי ליצור מכשיר זמין, לא יקר ומהיר לבירור תביעות בסדרי גודל קטנים יחסית, בעיקר בתחום הצרכנות, שאילו נדונו בדרך הרגילה, כולל ייצוג משפטי ובלוח הזמנים התלוי בעומס בתי המשפט, היו נעשות בלתי כדאיות, ולתובעים שלא יכלו לעמוד בהן היה נגרם עוול. פשיטא, כי התובע אלפי שקלים אחדים (כיום עומדת תקרת הסכום, לפי סעיף 60(א)(1) לחוק בתי המשפט (נוסח משולב), התשמ"ד-1984, על 17,800 ש"ח), לא יוכל לעמוד בהוצאות משפטיות גבוהות. כך נאמר בדברי ההסבר (ה"ח תשל"ה, 205) "הדיון בתביעות הקטנות יהיה ללא פורמליות, מהיר וזול. עיקר הכוונה בהקמת מוסד שיפוטי זה, הוא לאפשר לאזרחים הנאלצים לוותר על תביעותיהם משום ההוצאות הגדולות והטרדה של משך ההתדיינות, להביא תביעות לסכומי כסף קטנים לפני המוסד השיפוטי החדש...". החוק מצוי כיום בפרק ב' סימן ה' (סעיפים 67-59) לחוק בתי המשפט...
על רקע זה יש לפרש את החוק ואת סדרי הדין. אכן, על פי סעיף 60(ב) לחוק רשאי בית משפט לתביעות קטנות להעביר דיון לבית משפט שלום, בין השאר "אם ראה שהדיון בבית משפט לתביעות קטנות אינו מתאים להן"; אך גם סמכות זו יש לפרש על הרקע הכללי של ההליך המהיר, הלא פורמלי..."

לדידי, הצטברות כלל הנסיבות שתוארה עד כה, מצדיקה בדוננו את העברת הדיון לבית משפט השלום, בהתאם להוראת סעיף 60 (ב) לחוק בתי המשפט.

אכן אין לכחד שהצדדים שבפני
אינם בהכרח מן המקצרים, בין אם משום אופיים ובין אם משום הצורך הענייני.
התיק שבפני
על כל מסמכיו מכיל בפועל מסמכים שאוגדו בקלסר עב כרס, הכולל עמודים רבים.
כך אף העניין עצמו אינו פשוט כלל ועיקר.
דברת שוטח בכתב תביעתו מסכת ארוכה ביותר של טענות, ומאידך שוטחים הנתבעים מסכת ארוכה של טענות הגנה. העניין מערב מחלוקות עובדתיות ומשפטיות המצריכות הבאת שורה ארוכה של ראיות. כן סביר להניח שייצוג בידי עו"ד יוכל לפשט ולהנהיר את המחלוקות המשפטיות.
מצב דברים זה הינו חריג ביותר בכל הנוגע להליכים הנהוגים בבית המשפט לתביעות קטנות.
לכך מצטרפת העובדה שדברת העמיד את סכום תביעתו על תקרת סכום התביעה המותר בהליך של תביעה קטנה.
עוד יש לציין, כי טרם יודעתי אודות החלטותיהם של סגן הנשיא כב' השופט לבנוני וכב' השופט ליפשיץ, ולאחר עיון בתיק, מצאתי לנכון לקבוע מועד הוכחות אשר נועד להימשך על פני מחצית יום הדיונים. כך עשיתי, שכן תיק זה חריג בהיקפו ביחס לתביעות קטנות ושגרתיות הנידונות בפני
, כיוון שדעתי לא הייתה נוחה תחילה מהעברתו של התיק אל שופט אחר.
ברם, לאחר שהוברר שהסכסוך בו עסקינן כולל עוד מספר ענפים, וכיוון שחלקו הארי כבר הועבר בפני
סגן הנשיא כב' השופט לבנוני, סבור אני כי כך יש להעביר אף תיק זה לבית משפט השלום ולאחדו עם התיק המתנהל בפני
סגן הנשיא כב' השופט לבנוני.

סמכותו של בית המשפט לאחד דיונים קבועה בתקנה 520 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, וזו לשונה -

"ענינים אחדים התלויים ועומדים בבית משפט אחד וכרוכות בהם שאלות דומות של משפט או של עובדה, רשאי בית המשפט או הרשם, לפי שיקול דעתו, להורות על איחודם, בין לפי בקשת אחד מבעלי הדין ובין מיזמת עצמו, ובתנאים שייראו לו".

כך נפסק לעניין הרציונל העומד מאחורי הפעלתה של סמכות זו -
"שניים הם הרציונלים המונחים בבסיס הסמכות הנתונה לשיקול דעתו של בית המשפט. הרציונל הראשון הוא הצורך לחסוך בזמן התדיינות יקר ובהוצאות הכרוכות. הרציונל השני הוא מניעת תוצאה אפשרית של החלטות סותרות בכל אחד מן העניינים. ודוק, אין צורך שתתקיים זהות מלאה בין בעלי הדין ואין צורך בזהות מלאה בין כל השאלות על מנת שיוכל בית המשפט להורות על איחוד הדיון, שהרי, על פי לשון התקנה, די שמדובר בשאלות דומות. מכל מקום, נראה כי "לא יינתן צו איחוד, אלא אם כן כרוכות בעניינים אותן שאלות או שאלות דומות של משפט או של עובדה במידה כזו, שיהא נוח ורצוי שהעניינים יתבררו בעת ובעונה אחת" (ר' א. וינוגרד, תקנות סדרי הדין, (כרך שני) בעמ' 921). זהו המבחן המהותי הראוי להפעלת הסמכות ועל פיו ננהג".
(בש"א (ת"א-יפו) 7057/03 פקיד שומה דן נ' אילן סמואל, (פורסם במאגר משפטי). להרחבה ראו גם: משה קשת הזכויות הדיוניות וסדר הדין במשפט האזרחי הלכה ומעשה כרך א 747-751 (מהדורה 15, 2007)).

כאמור, על אף חוסר הזהות המלא בין הצדדים, שלושת התיקים משיקים וחופפים בחלקם האחד לרעהו. לדידי, מטעמים של חסכון בזמן שיפוטי ומטעמים של מניעת החלטות סותרות, נכון וראוי יהיה לאחד את התיק שבפני
יחד עם התיקים המתנהלים כעת בפני
סגן הנשיא כב' השופט לבנוני.

בנסיבות אלה, ממילא מתייתר הצורך לדון בבקשת חלק מן הנתבעים למתן היתר ייצוג.

אשר לבקשה למתן חסינות -

לשון סעיף 7א (א) לפקודת הנזיקין
-



"

לא תוגש תובענה נגד עובד ציבור על מעשה שעשה תוך כדי מילוי תפקידו השלטוני כעובד ציבור, המקים אחריות בנזיקין; הוראה זו לא תחול על מעשה כאמור שנעשה ביודעין מתוך כוונה לגרום נזק או בשוויון נפש לאפשרות גרימתו במעשה כאמור".

מכוחו של סעיף זה מבקש נתבע 2 ,אריה רפפורט
, אשר שימש בזמנים הרלוונטיים כמהנדס המועצה המקומית קרית טבעון, נתבעת 3, לסלק התביעה כנגדו על הסף.
לטענתו, מתבססת תביעת דברת כנגדו בשל אי-אכיפה מספקת של חוקי התכנון והבניה וחוקי העזר, בכל הנוגע לפעולותיו של מושיץ. כאמור בין היתר נתבעות אף המועצה המקומית והועדה המקומית לתכנון ולבניה. הנתבעות הללו הן האחראיות לאכיפת חוקי התכנון והבניה וחוקי העזר והדבר אינו בסמכותו.
כן טוען אריה רפפורט
שפעולותיו נעשו מתוקף תפקידו כאורגן של המועצה המקומית והועדה המקומית, כעובד ציבור. פעולותיו לא נבעו מתוך כוונת זדון או כחלק מקנוניה, ואף להיפך, כל חריגות הבניה שבוצעו בנכס מושא התובענה ואשר היוו חריגה ניכרת – נהרסו.
לבקשה צורפו אישור יועצה המשפטי של המועצה וכן תצהירו של אריה רפפורט
.

בתגובתו לבקשה טוען התובע, דברת, כי אריה רפפורט
פעל פעולותיו ביודעין מתוך כוונה לגרום נזק או ע"י פעולה בשוויון נפש לאפשרות גרימתו של נזק. בתגובתו מפרט התובע נסיבות עובדתיות אשר סבור הוא כי יש בהן להוכחת טענותיו. כן מסתמך הוא על החלטה דומה שניתנה בעניין דומה בו ביקש מי שהיה ראש המועצה המקומית קרית טבעון חסינות, ובקשתו נדחתה.


סעיף 7ב לפקודת הנזיקין מסדיר את עניינה של תובענה שהוגשה כנגד עובד ציבור שהוא עובד המדינה.
סעיף 7ג לפקודת הנזיקין מסדיר את עניינה של תובענה שהוגשה כנגד עובד ציבור שהוא עובד רשות ציבורית.

בסעיף 7 מוגדרת רשות ציבורית כרשות מקומית, ולפיכך לענייננו רלוונטי סעיף 7ג.
למן כניסתו לתוקף של תיקון מס' 10 לפקודת הנזיקין התחבטו בתי המשפט בדבר פרשנותו הנכונה ובדבר אופי הבדיקה הנדרש להתקיימותה של חסינות עובד הציבור, האם מנהלית היא או עניינית.
דומה שפסיקת בתי המשפט המחוזיים הכריעה את הכף לטובת אופן הבחינה המנהלי,
(ראו: בר"ע (מחוזי ת"א-יפו) 1934/07 מדינת ישראל נ' ספוז'ניקוב בע"מ; בר"ע 660/08 (מחוזי ירושלים) 660/08 הולנדר נ' משעול; ת"א 439/08 (מחוזי חיפה) א.ב.קיסין (סוכנויות גז) בע"מ נ' מדינת ישראל – משרד התשתיות הלאומיות, (כולם פורסמו במאגר משפטי)).

ברם, העובדה שפקודת הנזיקין כוללת הסדר חקיקתי נפרד לחסינותו של עובד מדינה והסדר נפרד ושונה לחסינותו של עובד רשות ציבורית, יחד עם העובדה שפסקי הדין שניתנו בבתי המשפט המחוזיים נגעו לעובדי מדינה בלבד, הובילה חלק מן המותבים למסקנה שיש לנקוט באופן בחינה שונה לגבי חסינותו של עובד רשות ציבורית.
כך נפסק במסגרת ת"א (שלום חיפה) 4831/08 אלחדף נ' פרץ, (פורסם במאגר משפטי) -

"בתובענה המוגשת נגד עובד מדינה רשאית המדינה להכיר באחריותה (ככל שתקבע) למעשה או המחדל המיוחסים לעובדה ולהעניק לו חסינות. אם עושה כן, עליה להודיע על החלטתה לבית המשפט ולבקש את דחיית התובענה נגד העובד ("הודעת הכרה").... לעומת זאת, בתובענה המוגשת נגד עובד רשות ציבורית רשאים הרשות הציבורית או העובד לבקש מבית המשפט שיקבע כי מתקיימים תנאי החסינות לגבי מעשה העובד...
משמעות הדבר, כי בנוגע לעובד מדינה האחרונה היא זו שמחליטה על הענקת חסינות ועל בית המשפט לבחון, לבקשת התובע, את סבירות החלטת ההכרה בלא שיידרש לעצם שאלת התקיימותם של תנאי החסינות. לעומת זאת בנוגע לעובד רשות ציבורית נדרש בית המשפט, לבקשת העובד או הרשות הציבורית עצמה, להכריע בשאלה האם מתקיימים תנאי החסינות.
מכאן, בעוד במקרה של עובד מדינה על בית המשפט לבחון את סבירות החלטת ההכרה
בהתאם לכלים שמעניק המשפט המינהלי הרי שבמקרה של עובד רשות ציבורית עליו לקבוע אם המעשה המיוחס לעובד נעשה "תוך כדי מילוי תפקידו
השלטוני כעובד ציבור" ואם חל החריג אשר בסיפא לפיו המעשה נעשה "ביודעין מתוך כוונה לגרום נזק או בשוויון נפש לאפשרות גרימתו במעשה כאמור" שאז אין להעניק חסינות, גם אם נעשה תוך כדי מילוי תפקידו".
לגישה דומה ראו - בש"א 182718/08 (שלום ת"א-יפו) מועצה מקומית קרני שומרון נ' רבקה גולן, (פורסם במאגר משפטי).
לפסקי דין מהם משתמעת גישה שונה ראו – בש"א 168952/08 (שלום ת"א-יפו) שמעוני נ' יוסף בן גל; ת"א (שלום ת"א-יפו) 50407/08 זינגר נ' בר; בש"א 161625/09 (שלום ת"א-יפו) גרמן יעל נ' אברהם חנוך קרן, (פורסמו במאגר משפטי).

לאור הדברים האמורים לעיל, לאור מהותו של ההליך שבפני
והשלב המקדמי אליו הגיע, למרות חלוף הזמן, לאור מורכבותו ואורכו הצפוי של הדיון בתיק כפי שצוין לעיל, ולאור החלטתי בדבר העברת התיק לבית משפט השלום ואיחודו עם תיקים אחרים המתבררים בפני
סגן הנשיא כב' השופט לבנוני, סבור אני כי אין זה ראוי ליתן החלטה בבקשה זו במסגרת הנוכחית טרם העברת העניין בפני
סגן הנשיא כב' השופט לבנוני ובכך לכבול את שיקול דעתו.
אשר על כן בשלב זה אין מקום לקבל את בקשתו של נתבע 2 ושמורה לו הזכות לחדש בקשתו בפני
סגן הנשיא כב' השופט לבנוני.

סוף דבר –
אני מורה על העברת התיק לבית משפט השלום בחיפה.
אני מורה על איחוד הדיון בתיק זה עם ת"א 6739-04 ות"ק 18574-12-08 המתבררים בפני
סגן הנשיא כב' השופט לבנוני, בכפוף להסכמתו.

המזכירות תשלח החלטתי לצדדים בדואר רשום עם אישור מסירה ותעביר עותק הימנה לסגן הנשיא כב' השופט לבנוני.










ניתנה היום,
כ"ד טבת תש"ע, 10 ינואר 2010, בהעדר הצדדים.














תק בית משפט לתביעות קטנות 121-07/08 אביגדור דוברת נ' שלמה מושיץ, אריה רפפורט, מ. מ. קרית טבעון ואח' (פורסם ב-ֽ 10/01/2010)