פסקי דין על אסף יוגב | פסקי דין על מגדל חברה לביטוח בע"מ

391/06 א     19/01/2010




א 391/06 אסף יוגב נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ





בפני

כב' השופט אריה רזי
התובע
אסף יוגב
נגד

הנתבעת
מגדל חברה לביטוח בע"מ
פסק דין
זוהי תביעה לפיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו לתובע בעקבות תאונת דרכים שאירעה ביום 6.2.05.

1. התובע, רווק יליד 27.10.69 נפגע ממשאית שהתנגשה חזיתית במכונית שבה נהג.

התובע פונה לבית החולים "סורוקה" ואובחן כסובל משבר בירך ימין ומשני שברים מרוסקים בברך שמאל. התובע נותח ארבע פעמים ובמהלך אשפוזו, גם החל לפתח תגובה נפשית לטראומה. ביום 7.3.05 הועבר התובע למחלקה השיקומית בבית החולים "שיבא" בתל-השומר. בשחרורו ביום 12.4.05 נאסר עליו לדרוך על שתי רגליו. הטיפול השיקומי, בתנאי אשפוז, נמשך עוד 30 יום שבהם שהה התובע במלונית שבתחום בית החולים ואחר כך במסגרות המקובלות.

2. שלושה מומחים נתמנו על ידי כדי להעריך את מצבו הרפואי של התובע.

חוות דעתו מיום 1.11.06 של ד"ר נ. הלפרין כוללת סקירה מפורטת של תולדות האירוע התאונתי בתחום האורטופדי בהסתמך על התיעוד הרפואי שהועמד לעיונו. בהתייחס לבדיקה הקלינית, מציין המומחה שהתובע מתהלך בצליעה בעזרת קב אחד או שניים ונעזר במכשירים לייצוב. כן נאמר, שהתובע אינו מסוגל לעמוד על כל רגל בנפרד ללא התמוטטות הברך ושאינו מסוגל לרדת למצב כריעה. בדיקת שתי הברכיים הראתה שקיימת אי יציבות. ד"ר הלפרין גם מתייחס לצלקות נרחבות בשתי הרגליים, חלקן רגישות ומכוערות.

דרגת נכותו, תוך פרוט 4 סעיפי ליקוי הוערכה בשעור 49% ובנוסף 10% בגין הצלקות.
ד"ר הלפרין נחקר על חוות דעתו. עוד לפני כן, במסגרת מכתב מיום 19.8.07, במענה לשאלות הבהרה, אישר המומחה כי יש להעמיד את הנכות בברך ימין בשיעור של 25% במקום 15% כפי שכתב בחוות דעתו.

בסופם של דברים, הנכות הרפואית בתחום האורטופדי מתייחסת לאי יציבות בברך שמאל (30%), אי יציבות ברך ימין (25%), פגיעה במפרק ברך שמאל (10%), פציעה בשריר הקואדריספס (5%) ובגין צלקות (10%).

3. הפסיכיאטר ד"ר ג. אור בדק את התובע פעמיים. חוות דעתו מיום 6.3.07 כוללת סקירה מפורטת המבוססת על מסמכים שקיבל לעיונו בנוגע למצבו הנפשי של התובע גם מהתקופה שלפני התאונה. בפרק הדיון ציין המומחה, שהתובע פיתח הפרעת אישיות שאובחנה בסמוך למועד גיוסו לצבא, כנראה על רקע חוויות ילדות. ד"ר אור היה מודע לכך כי בסופו של דבר התובע סיים את שרותו הסדיר בהצלחה. הוא גם הזכיר שהתובע בהיותו כבן 24, אובחן על ידי וועדה רפואית של הצבא כסובל מהפרעת אישיות קשה, אלא שבעניין זה המומחה התרשם שהבדיקה נערכה בנסיבות שבהן התובע ביקש לקבל פטור מהחובה לשרת במילואים.

בהסתמך על נתונים שונים שפורטו בחוות הדעת, מציין המומחה שעוד לפני התאונה התובע סבל מהפרעת אישיות בעלת מאפיינים נרקסיסטיים ומהפרעות הסתגלות חוזרות שמקורן במשברים שחווה, בין היתר, בעקבות ניהול עסק שקרס. הפרעות אלה התבטאו בתסמיני דיכאון חרדה ולדעת המומחה סביר להניח שבגינן התובע סבל מנכות נפשית בשיעור של 10%.

בהתייחס לתקופה שלאחר התאונה מציין המומחה, שלאור הטראומה התובע פיתח תסמינים אופייניים של הפרעת דחק בתר חבלתית והופיעו גם סימנים דיכאוניים נלווים שלא הגיעו לעוצמה של דיכאון מג'ורי ובהמשך, אף פחתו אולם התובע סובל עדיין מאותה הפרעת דחק בעוצמה קלה עד בינונית. עוד מציין המומחה, שהתובע פיתח קשיי הסתגלות בשל המגבלות הפיזיות שנגרמו בעקבות התאונה, המתבטאים בתסמינים דיכאוניים, חרדתיים והתנהגותיים שבלטו במהלך הבדיקה. ד"ר אור הדגיש במיוחד את הפגיעה בדימוי הגוף שהביאה להעצמת קשייו האישיותיים שהיו לפני כן.

כעולה מחוות הדעת, ד"ר אור התרשם שהתובע היה מגמתי בתיאוריו בכך שהקטין את קשייו מהתקופה שלפני התאונה ומנגד, הייתה מצידו האדרה מסויימת ביחס לקשיי תפקודו בהווה.

בדברי הסיכום, בעמ' 13 לחוות הדעת נאמר שבתמונה הכוללת:

"נראה כי חלה החמרה ממשית במצבו הנפשי (של התובע) לאחר התאונה, אולי לא כפי שהוא מנסה לצייר בתיאוריו אך בהחלט באופן ממשי. בשקלול הדברים, להערכתי, סובל כיום הנבדק בשל קשייו הנפשיים ממגבלה תפקודית בולטת.... סובל כיום.... מנכות נפשית בשיעור 20%... נכות זו כוללת את נכותו הנפשית קודם לתאונה".

חוות הדעת כוללת המלצה להמשיך את המעקב הפסיכיאטרי ולקבל טיפול פסיכותרפוייטי בהיקף של פגישה שבועית אחת למשך 3 שנים ורצוי שהדבר ייעשה במסגרת פרטית.

ד"ר אור נחקר על חוות דעתו. לא ראיתי לקבל את טענת התובע שניסה להטות את מרכז הכובד למצבו עקב התאונה. כך גם לא מצאתי לנכון לראות את הדברים בכיוון הנגדי, כפי שהנתבעת ביקשה לקבוע.

4. חוות דעת מלומדת מיום 5.1.08 גם הוגשה על ידי ד"ר י. חן, המומחה בתחום האורולוגי שבחן את תלונתו של התובע שבעקבות התאונה הוא סובל מנזק בתפקוד המיני. בהסתמך על הממצאים המעבדתיים והבדיקה הקלינית, מציין המומחה שמדובר בהפרעות סובייקטיביות בתפקוד המיני הקשורות למצבו הנפשי והתרופות שהוא מקבל ואין להן שום קשר לפגיעה גופנית בגין התאונה. כן צויין, שמדובר בהפרעות קלות המהוות חלק מנכותו הפסיכיאטרית. בפרק הסיכום נאמר, שאם רוצים לבודד את ההפרעה בתחום המיני ניתן להתאים את נכותו לדרגה של 1%. בהתייחסו לטיפול תרופתי ליצירת זיקפה, מציין המומחה שמחירו של כדור מגיע לכדי 70-60 דולר.

5. לסיכום פרק זה יש לקבוע שבעקבות התאונה נגרמה לתובע נכות רפואית צמיתה בשיעור משוקלל של 64%.

6. התובע רכש את השכלתו התיכונית בבי"ס מקצועי במגמת מכונאות רכב וסיים את לימודיו ללא תעודת בגרות. בשנת 1991, בתום שירות סדיר מלא הוא עבד כמציל ובעבודות שונות, בין היתר, ניהל מכבסה. לאחר מכן נסע לארה"ב ובחלק מהזמן עבד כסוחר בגדים בסיטונאות. בשובו לארץ בשנת 1997 החל לעבוד כסוכן מכירות בתחום של הובלת מטענים לארץ ולחו"ל. בשנים 2000-1998 התובע עבד כשכיר ופרילנסר. בשנת 2001 ניסה את מזלו לנהל עסק עצמאי וכשל. החברה שהקים, מבלי שהיה לו הון עצמי לא החזיקה מעמד וכעבור מספר חודשים העסק קרס. במהלך שנת 2002 התובע שהה בארה"ב. הוא קיווה שיעלה בידו לעבוד כדי לשלם את חובותיו וגם בכך לא הצליח. בשובו לארץ הוא ביקש את הגנת החוק מפני נושים והוכרז כפושט רגל. היקף החובות עמד בערך על סכום של 200,000 ₪. בשנת 2006 הוא קיבל הפטר.

ביום 1.5.03 בסמוך לחזרתו לארץ, הוא התקבל לעבודה בחברת אייבי טרנס לוגיסטיקה בע"מ (להלן:"אייבי טרנס"), חברת האם של פריאל שבמסגרתה עבד בשנת 2000.

ביום 21.3.04 לאחר 13 חודשי עבודה באייבי טרנס, התובע היה מעורב בתאונת דרכים שאירעה במהלך עבודתו. התאונה הסבה לו שבר בחוליה צווארית שבגינה נקבעה לו מאוחר יותר נכות צמיתה בשיעור 10%. ביום 31.5.04 התובע פוטר מעבודתו.

התאונה מיום 6.2.05, שבה עסקינן אירעה בתקופת ההחלמה מהתאונה הראשונה בשלב שהיה בנכות זמנית בשיעור 30%.

7. התובע טוען, שהתאונה הקשה קטעה לחלוטין את עתידו התעסוקתי. לטענתו, תוך זמן קצר היה מחלים מפגיעתו הקלה בתאונה הראשונה ולנוכח גילו, כישוריו והניסיון שצבר אין ספק שהיה חוזר לעבוד במלוא המרץ ומצליח להגיע לרמת השתכרות גבוהה. בעניין זה מפנה התובע לנתוני שכרו עובר לתאונה הראשונה. הוא גם מסתמך על עדויות העוסקים בתחום השילוח הבינלאומי, לפיהם הוא השתלב יפה בעבודה ושנאמר עליו שהיה איש מכירות חרוץ ונמרץ שביצע עבודתו באופן מקצועי.

8. מנקודת מבטה של הנתבעת, יש בדברים אלה ניסיון לעוות את התמונה האמיתית העולה מהעובדות שהוכחו במהלך הדיון. התובע הוצג כבעל אישיות פרובלמטית שסבל שנים רבות לפני התאונה מבעיות נפשיות. בהקשר זה נטען, שהתובע לא היה מסוגל לשמור על יציבות בעבודה במקום אחד יותר מאשר מספר חודשים, עד שמעסיקיו היו מפטרים אותו. התובע גם הוצג כבלתי מהימן, בכך שטען שלתאונה הראשונה לא היתה כל השפעה על כושר תפקודו, בניגוד לתלונותיו שסובל מכאבים תמידיים בצוואר, הגבלה בתנועות, חוסר יכולת להתרכז, עצבנות יתר ובעיות נפשיות שבעטיין הופנה לטיפול פסיכיאטרי. לדעת הנתבעת, אין לייחס משקל לאף טענה שהעלה התובע, וזאת לאור הסברו כי בעת שהתלונן על תוצאות הפגיעה בצווארו, הוא סיפר מה שהיה לו נוח להגיד.

הנתבעת סבורה, שבאותו אופן יש להתייחס לעדותו של אלברט שלום, סמנכ"ל חברת אייבי טרנס, שטען בתצהירו שאלמלא התאונה התובע היה ממשיך לעבוד אצלם וזוכה לתנאי שכר משופרים. בעניין זה מפנה הנתבעת להסברו של אלברט במהלך חקירתו הנגדית, שהתובע פוטר בשנת 2004 על רקע חוסר התאמה בגלל שהיו לו יותר מדי דרישות לגבי טיב השירות המוענק ללקוחות שגייס עבור החברה.
9. הטענה שהתובע לא החזיק מעמד במקום עבודה אחד ופוטר לאחר מספר חודשים, איננה מדוייקת.

לפי חומר הראיות המתועד, התובע החל דרכו בעבודה בחברת מלי ליין. הוא עבד שם 9 חודשים (מרץ – נובמבר 1998). אין שום אינדיקציה שעבודתו הופסקה בגלל פיטורין. טענת התובע, שהוא הפסיק לעבוד במלי ליין מאחר וקיבל מאדם בשם ביטון הצעת עבודה בתנאים טובים יותר, עולה בקנה אחד עם הנתונים לגבי שכרו. הטענה שהתובע פוטר מעבודתו אצל ביטון, לא הוכחה.

במהלך שנת 2000 התובע הועסק בחברת פריאל, ככל הנראה במעמד של פרילנסר ועבודתו הופסקה לאור החלטתו להקים עסק עצמאי.

טענה על הפסקת עבודה ביוזמת המעסיק עלתה רק בהקשר לעבודתו במשך 13 חודשים בחברת אייבי טרנס. הרקע לפיטוריו ביום 31.5.04, כפי שסמנכ"ל החברה הסביר בעדותו נשאר בלתי מובן. אולי הוא התכוון, שלתובע היו דרישות בלתי סבירות בקנה מידה אובייקטיבי לגבי טיב השירות המוענק ללקוחות שגייס עבור החברה. באותו אופן אפשר להבין מהדברים שהדרישות שהעמיד התובע לא התאימו למדיניות שהיתה נהוגה בחברת אייבי טרנס, בעוד שבעיני אחרים בענף גישתו של התובע ללקוחות היתה נתפסת כיתרון.

10. לא ראיתי מקום להטיל דופי בכישוריו המקצועיים של התובע בגלל הכישלון לנהל עסק עצמאי. התובע טען, שהוא לא קיבל גב פיננסי שהובטח לו וסיפק הסבר הגיוני, שבעסק מסוג זה נדרש היה להשקיע ממון, בין היתר, בהנחת תשתית מחשוב לצורך תקשורת רציפה ועדכנית עם נמלי הים והאוויר. גם לא מצאתי לזקוף לחובת התובע את העובדה שרצה לפתוח דף חדש בחייו באמצעות הכרזה על פשיטת רגל, מה גם שכעבור 3 שנים הוא קיבל הפטר.

11. דורון כשר בעל חברת טרנסדור, העוסקת בעמילות מכס דיבר בשבחו של התובע. בתצהירו ת/5, נאמר שהכיר את התובע בשנת 2000 בעת שעבד בחברת פריאל ואח"כ בשנת 2001 כשניהל עסק עצמאי. לפי גירסתו התובע היה איש מכירות מוכשר שביצע עבודתו במקצועיות ובאופן יסודי. כך גם שמענו מפיו של עמוס רובין, מנהל רכש ולוגיסטיקה בחברה המעסיקה 800 עובדים. עדויות אלה מהימנות עליי וגירסתם עולה בקנה אחד עם העובדה שכבר בשנים הראשונות לעבודתו של התובע רמת השתכרותו עלתה על השכר הממוצע במשק.


12. כעולה מחומר הראיות, היה מצד התובע עיסוק יתר סביב פגיעתו בתאונה הראשונה. יש לקבל את דברי הביקורת של הנתבעת על התנהגות מגמתית בתיאור מגבלותיו לצורך האדרת נזקיו בגין אותה תאונה. התובע בעצמו הודה, שסיפר בזמנו מה שהיה לו נוח להגיד.

בל יתפרש שאני מתייחס בקלות ראש לאופן התנהלותו של התובע. גם במקרה הנוכחי קיימים פה ושם סימנים המעידים על נטייה להפריז בתיאור מגבלותיו. יחד עם זאת, מכאן ועד למסקנה שכל דברי התובע אינם ראויים לאמון, הדרך רחוקה. כוונתי בעיקר לעמדה המוצגת על ידי הנתבעת לפיה, טענותיו של התובע על המגבלות מהן סובל כיום נובעות " מבעיותיו ותחלואיו" מהתקופה שלפני התאונה הנדונה. אין בידי לקבל טענה זו. בתאונה הקודמת התובע נחבל בחוליה צווארית. מדובר בפגיעה קלה יחסית בגינה נותרה לו נכות בשיעור 10%.

בהתייחס לתאונה הנוכחית, אינני נותן אמון עיוור בטענותיו של התובע כשתיאר את מגבלותיו הפיזיות. בנוגע למצבו הרפואי, אני מסתמך רק על מימצאים אובייקטיביים מהם עולה תמונה ברורה המעידה על פגיעה פיזית קשה ומשמעותית בשתי רגליו של התובע, המתנייד תוך שימוש במייצבי ברכיים ונעזר בקביים. נכותו האורטופדית בשיעור שנקבע על ידי ד"ר הלפרין מדברת בעד עצמה.

ככל שמדובר במצבו הנפשי, כמתואר בחוות דעתו של ד"ר אור, הרי שחומר הראיות המבוסס על מסמכים מהימנים מלמד שחרף ליקוי זה, תפקודו התעסוקתי של התובע בעבר היה באופן כללי תקין.

נכותו הקודמת של התובע עומדת בעינה, אלא שיש גם להתייחס לדברים שנאמרו בזיקה לתאונה הנוכחית. כפי שציין ד"ר אור, בעטייה של תאונה זו חלה החמרה ממשית במצבו הנפשי של התובע, שהוערכה בתוספת נכות בשיעור 10%.

13. באשר לפגיעה בכושר ההשתכרות של התובע, נתתי דעתי לחומרת מצבו האורטופדי ברגליים ולהשלכות התפקודיות הנובעות מהדבר, למעט בגין הנכות מצלקות. ראיתי גם לייחס משקל לשילוב שבין נכות פיזית קשה לבין נכות בתחום הנפשי. מאידך, הובאה בחשבון נכות קודמת בצוואר בשיעור 10% ובמידה מסויימת גם את הנכות הנפשית שאיננה קשורה לתאונה.

אין לקבל את הטענה שהתובע איבד לחלוטין את הכושר לעבוד. כדברי השופט א' רובינשטיין שנאמרו בדונו בע"א 1249/04 רבאח אדהם נ' "סהר" חברה לביטוח בע"מ:

"כעניין שבעיקרון סבורני, שככל הניתן אין להעמיד אדם בחזקת מי שאינו יכול לעבוד כל עיקר, אלא כשהנסיבות ברורות וחדות. פרפלג במקרים רבים הוא אדם המשתכר ככל אדם אחר. אין לראות את המערער דנא כשבר כלי חלילה. רואה אני כחיוני וכעניין ממדרגה ראשונה, שבית המשפט יימנע ככלל מהטבעת חותם של אי כשירות גמורה לעבודה על אדם- פרט כאמור- למקרים שבהם אין מנוס מכך..." (שם, בפסקה י"א).

כך גם בעניינו של התובע. יש ביכולתו להשתלב במסגרת תעסוקתית המתאימה למגבלותיו כלומר, בעבודה משרדית בין בתחום שעבד 7 שנים ובין בתחום אחר. אני מודע לעובדה שהמגבלה הפיזית טומנת בחובה צמצום של מרחב אפשרויות התעסוקה. צריך גם לתת את הדעת לכך, שסיכוייו של בעל מום למצוא עבודה פחותים מאלה של אדם בריא.

להערכתי, בשים לב למכלול השיקולים שפורטו, התאונה הסבה לתובע נכות תפקודית בדרגה של 60%.

14. על מרבית הנתונים לגבי השתכרותו של התובע אין מקום לויכוח.

לפי המסמכים המצורפים לתצהירו של התובע, בשנת 1998 בין החודשים מרץ - נובמבר הוא עבד בחברת מלי-ליין. במשך אותה שנה הוא השתכר 74,687 ₪ כלומר, 6,225 ₪ בממוצע לחודש.

כעולה מתדפיס שהופק על ידי מס הכנסה, התובע השתכר בשנת 1999 סכום של 113,456 ₪ מעבודתו כשכיר ומהכנסות מעסק. מדובר בסכום חודשי של 9,455 ₪ בערכים דאז. הסכום המשוערך (ללא ריבית) עומד על 11,800₪. על פי שומת המס, התובע השתכר בשנת 2000 סכום של 112,597 ₪. הסכום הנומינלי לחודש עמד על 9,383 ₪ ולאחר שיערוך 11,500 ₪.

אין לייחס משקל להכנסותיו של התובע בשנת 2001, כשעבד תקופה קצרה כעצמאי בעסק שקרס. על המהלך שנכשל ניתן לומר, שכנראה התובע הבין שעליו לעבוד במתכונת המבוססת בעיקר על עבודה כפרילנסר במסגרת של עסק קיים שיעמיד לרשותו את האמצעים הלוגיסטיים. בשנת 2002 התובע שהה בחו"ל. הוא לא עבד במקצועו, כך שגם תקופה זו איננה מדד המשקף את יכולת השתכרותו.

15. ביום 1.5.03 החל התובע לעבוד בחברת אייבי-טרנס. בהתאם לתנאי העסקתו שולמה לו משכורת בסכום של 3,500 ₪ וכן היה זכאי לקבל עמלות עבור לקוחות שהביא לחברה.
לטענת התובע הוא לא קיבל את המגיע לו בגין עמלות לתקופה שבין ינואר - מרץ 2004. בתצהירו נטען שהייתה מחלוקת לגבי גובה הסכום ובשל התאונה הטיפול בעניין הוזנח. רק בחודש פברואר 2008, בתום הליך גישור שולם לו סכום של 25,000 ₪.

גירסתו של התובע נתמכת בעדותו של אלברט שלום. העידו על כך גם ניר בראשי, חשב החברה ועו"ד טל סימון באת כוחו של התובע. לפי עדויותיהם, עו"ד סימון הייתה המגשרת בין הצדדים.

במהלך חקירתו של אלברט שהיה העד הראשון, הנתבעת ניסתה להטיל ספק באמינות גירסתו, בכך שלא צירף לתצהירו אסמכתא לגבי הצד הטכני של התשלום, כמו גם שלא צורפו מסמכים שעל יסודם נערך התחשיב. בנוסף לכך, הנתבעת הטיחה בפני
אלברט שהסכום, אם אומנם שולם, נעשה כדי לעזור לתובע במשפט כנגד ויתור מצידו על דרישותיו מהחברה וכן כדי שיפסיק להציק להם. פרופוזיציה זו הוכחשה על ידי אלברט.

ניר בראשי שהעיד חודשיים לאחר מכן, טען שהוא טיפל בצד האופרטיבי של ההסדר שהושג עם התובע. לתצהירו צורפו דו"חות תיקים של לקוחות התובע שעל יסודם נקבעה זכאותו לעמלה עבור 80 משלוחים שבוצעו באמצעות החברה. החישוב נערך לפי עמלה בסכום של 70 דולר לכל משלוח. לתצהיר גם צורפו מסמכים נוספים, בין היתר, צילום שיק על סך 25,000 ₪ לפקודת התובע שנמשך מחשבון החברה בבנק הבינלאומי הראשון ודף חשבון המעיד על פעולת חיוב שנרשמה בהתאם לפרטיו של השיק. במהלך חקירתו של בראשי הוא נשאל לגבי פשר העיכוב הממושך בהסדרת התשלום. לטענתו, החברה לא שילמה לתובע את המגיע לו בנימוק שאם "לא מבקשים, לא מקבלים" וכן, שבמסגרת הליך הגישור נדונו שאלות שרצה לקבל עליהן תשובות.

עניין תשלום העמלות באופן המתואר, אומנם נראה על פניו תמוה לרבות הצגתה של עו"ד סימון כמגשרת, אלא שהנתבעת לא הצליחה להטיל ספק באמיתות הדברים. גם אם יש אחיזה לטענה שההסדר הושג בתמורה לוויתורו של התובע על דרישותיו או כדי שיפסיק "להציק" לנתבעת, אין בכך כדי להעיד שלא היה זכאי לתשלום בעד עמלות.

לגופו של ההסדר שהושג, יש גם להוסיף שקשה להניח שהתובע עבד במשרה מלאה וקיבל תגמול בשיעור השווה לשכר המינימום במשק. כך במיוחד, לאור הראיות שהובאו לגבי תנאי עבודתם של דוד ואורלי, שני סוכני מכירות המועסקים על ידי אייבי טרנס במעמד של שכירים שאינם זכאים לעמלות. כך גם בהינתן הדעת להיקף השתכרותו של התובע בשלושת השנים הראשונות לעבודתו בתחום השילוח הבינלאומי.

16. לסיכומה של נקודה זו, יש לקבוע שהתובע הוכיח שעובר לתאונה הראשונה שכרו הכולל מעבודה כשכיר ועצמאי, הגיע בערך לכדי 12,000 ₪ ברוטו. הסכום המשוערך עומד על 14,000 ₪ וישמש גם בסיס לחישוב הפסדי השכר בעתיד. לאחר ניכוי מס הכנסה מדובר בסכום של 12,000 ₪.

מיום התאונה ועד היום חלפו 60 חודשים. לפחות במשך שנה התובע היה באי כושר מוחלט. לאחר מכן, יכול היה לחזור בהדרגה לשיגרת עבודה עד לשלב שבו היה מסוגל להגיע להיקף השתכרות, בשים לב למגבלות מהן סובל במישור התפקודי.

להערכתי, יש להעמיד את הפסד השתכרותו של התובע בעבר על סכום של 450,000 ₪, כולל ריבית עד היום.

ההפסד לעתיד, לפי שיעור נכותו התפקודית של התובע ובהיוון למשך 27 שנה, מגיע לסכום של 1,587,870 ₪.

17. במקומות שהתובע עבד לא הופרש עבורו כל סכום לקרן פנסיה. בהיותו מודע לכך, הטענה לפיצוי בראש נזק זה שהועלתה בשפה רפה, מבוססת על הסיכוי שבעתיד היה צפוי ליהנות מתנאים סוציאליים. הטענה, במיוחד באופן שהוצגה, איננה מאפשרת להיעתר לדרישה לפיצוי בגין הפסד פנסיה או זכויות סוציאליות, מה גם שעברו התעסוקתי מעיד בעיקר על הכנסות שבאו מעבודה כעצמאי.

18. לטענת התובע, במשך תקופת אישפוזו (3 חודשים) הוריו הרבו לבקרו. לאחר מכן הוא קיבל עזרה במימון הנתבעת וכעבור חודשיים וויתר על כך בנימוק שהמטפלת הביעה סלידה מילולית ממראה הצלקות על גופו. לטענתו, הוא נאלץ להעסיק עזרה בשכר, אך לא דיווח לביטוח לאומי ולא טרח לקבל אף אישור על העסקה בשכר. לתובע גם אין כל אישורים על קבלת עזרה בשכר או בהתנדבות בתקופה מאוחרת יותר מאז שהוא מתגורר בדירת אביו במושב בוסתן הגליל. כעולה מעדותו, אביו בן 74 עבר ניתוחי לב ואיננו מסוגל לעזור לו.

התובע מצוי במצב כלכלי קשה. הדעת נותנת שעל רקע זה נגזר עליו עד כה להסתדר בכוחות עצמו. הדבר איננו משליך על זכאותו לפיצויים כדי שיוכל לקבל את העזרה הדרושה לו. לנוכח פגיעתו של התובע וסוג הנכות ממנה סובל, אין ספק שהוא מתקשה לבצע עבודות של משק בית הכרוכות בעמידה על שתי רגליים בריאות או עבודות שנדרש להן מאמץ פיזי. הפיצוי בגין עזרה לעתיד לפי חישוב גלובלי יועמד על 250,000 ₪.

19. בשים לב לנכותו האורתופדית של התובע הוא מאוד מוגבל בניידות.
הוועדה הרפואית של משרד הבריאות קבעה לתובע מוגבלות בניידות בשיעור 75%. באשר לגודל הרכב קיימת המלצה של הווועדה לפיה התובע זקוק לרכב מסוג הונדה סיוויק בנפח מנוע של 1,800 סמ"ק.

מטעם התובע הוגשה חוות דעת מיום 3.6.08 של הכלכלן משה קצין (ת/18) חישוביו מבוססים על רכישת מכונית מהסוג שהומלץ על ידי הווועדה כאשר הנכה זכאי לפטור ממיסים בהתאם לדרגת מוגבלותו. חוות הדעת גם כוללת נתונים בעניין עלות האחזקה החודשית בהיקף נסיעות של 1,000 ק"מ בחודש.

לפי חוות הדעת עלות הרכישה הראשונה של מכונית הונדה סיוויק לאחר ניכוי הפטור המקסימלי מסתכמת ב-92,459 ₪. באשר להוצאות האחזקה החודשית על כל רכיביה, לרבות החזר הון שנתי של הרכישה, צויין כי מדובר בסכום של 2,107 ₪.

השמאי בעז מוגילבקין בחוות דעת מיום 27.6.08 (נ/26) ערך את חישוביו על בסיס רכישת מכונית מיני-ואן מסוג שברולט ויונט בעלת נפח מנוע 2,000 סמ"ק שעלות רכישתה בניכוי הפטור ממס 63,075 ₪ והוצאות אחזקתה 1,940 ₪ לחודש.

מכונית זו שעליה המליץ השמאי מוגילבקין כמתאימה יותר (לדעתו) למגבלות של התובע, איננה כלולה ברשימה מגוונת של כלי רכב המנויים בהסכם הניידות בין משרד האוצר והמוסד לביטוח לאומי.

באי כוח הצדדים וויתרו על חקירתם של עורכי חוות הדעת והסתפקו במשלוח שאלות הבהרה.

משה קצין שהוא כלכלן, לא נקט עמדה לגבי סוג הרכב המתאים למגבלותיו של התובע. חוות דעתו נערכה על בסיס המלצתה של הוועדה המקצועית ואין טענה לגבי אופן חישוב העלויות. אין גם דופי בחישוביו של השמאי מוגילבקין, אלא שלא מצאתי כל טעם טוב להעדיף את דעתו בעניין סוג הרכב על פני עמדתו של גורם מקצועי נייטרלי.

ההלכה היא שמן הפיצוי בגין הוצאות ניידות לנכה יש לגרוע הוצאות שממילא היו לו גם אם לא היה נפגע בתאונה. בהקשר זה נתתי דעתי לטענה שתנאי עבודתו של התובע כוללים רכב צמוד. דא עקא, שאין וודאות מספקת לגבי עתידו התעסוקתי של התובע במסגרת של עבודה כשכיר. יש גם חוסר וודאות בקשר לפרק הזמן שבו הזכאות לרכב מעביד, ככל שהיתה קיימת, תישאר על כנה.

לאור פסיקת בית המשפט העליון בנוגע לשיעור הניכוי (ע"א 2596/92 הסנה חברה ישראלית לביטוח נ' כהן; ע"א 3263/96 קופת חולים כללית נ' שבודי, פ"ד נב(3), 817; ע"א 8667/02 שרון נ' מזרחי; ע"א 1249/04 אדהם נ' סהר חברה לביטוח בע"מ, ובשוקלי את הנסיבות במקרה דנן, נראה לי להעמיד את ההפחתה בשיעור של 30% מהפיצוי בגין הוצאות ניידות בעתיד.

כתוצאה מהתאונה נגרמו לתובע הוצאות נסיעה רבות לצרכים רפואיים. לנוכח מצבו הפיזי של התובע, יש לקבל שהיו לו הוצאות נסיעה מוגברות בכל הקשור להתנהלות היום יומית. בחלק מהתקופה התובע התנייד במכוניתו הפרטית עד שנאלץ למכרה ומאז, רוב הזמן הוא ספון בביתו בשל חיסרון כיס.

הפיצוי בגין ניידות בעבר מוערך על ידי בסכום של 30,000 ₪.

על יסוד הנתונים שפורטו בחוות דעתו של משה קצין, החישוב לגבי הוצאות ניידות מפורט להלן:

עלות רכישת מכונית ראשונה – 92,459 ₪.
הוצאות אחזקה למשך 38 שנים
2107 ₪ x 271.8903 - 572,873 ₪
_________
665,332 ₪
בניכוי הוצאות נחסכות 199,600 ₪
_________
465,732 ₪

20. לאחר התאונה התובע היה מטופל במרפאה לבריאות הנפש ברמת חן. לטענתו, הטיפול הטוב שקיבל הופסק בשל מחסור בכוח אדם ושאין הוא מעוניין להמשיכו במסגרת השירות הציבורי באזור הצפון שבו הוא מתגורר.

טענת התובע נראית על פניה תמוהה ובעייתית, אלא שאינני נדרש להכריע בדבר מהטעם שד"ר אור המליץ שבנסיבותיו של התובע רצוי שהטיפול הפסיכותרפוייטי יינתן באופן פרטי בהיקף של פגישה אחת בשבוע למשך 3 שנים. בעדותו של ד"ר אור צויין, כי מחיר שעת טיפול עומד על 350 ₪. אני סומך ידי על המלצה זו של המומחה מטעם בית המשפט והפיצוי, על בסיס הנתונים שפורטו יעמוד במעוגל על 55,000 ₪.

21. באשר לדרישת התובע לפיצוי עבור רכישת גלולות לבעיית אין אונות, אני מפנה לחוות דעתו של ד"ר חן המומחה האורולוגי לפיה, התובע סובל מהפרעה קלה בתיפקוד המיני על רקע מצבו הנפשי המצריך טיפול בתחום הפסיכיאטרי.

אין תשתית ראייתית לפסוק לתובע את הפיצוי בהיקף שדרש, אלא רק לפרק זמן קצר מתוך הנחה שיכניס עצמו למשטר של טיפול נפשי שהוזנח על ידו, כנראה, ללא טעם סביר.

הפיצוי הגלובלי בפריט זה יועמד על 15,000 ₪.

22. התובע טען שהוא נוטל תרופות לשיכוך כאבים, להפרעות בשינה ונוגדי דיכאון. טענתו שהתרופות הללו לא כלולות בסל הבריאות איננה סבירה ומכל מקום, לא באה על כך הוכחה.

23. המומחה האורטופדי, ד"ר הלפרין בתשובתו לשאלות הבהרה של באת כוח התובע, התייחס להמשך הטיפול הפיזיותרפי והביע דעתו שהתובע יכול לעבוד על חיזוק שרירים באופן עצמוני ומדי פעם להיבדק. כך גם הוסבר על ידו בקשר לטיפולים הידרותרפיים. ד"ר הלפרין כתב שאם התובע יקבל הדרכה מחוץ למים, הוא יוכל לתרגל עצמאית בבריכה רגילה.

טיפול הידרותרפי איננו כלול בסל הבריאות. התובע הגיש הצעת מחיר לקבלת 10 טיפולים בסכום של 1,450 ₪ הכולל גם הדרכה. מאחר והתובע כל כך נחוש בדעתו שסוג זה של טיפול יסייע לו בהקלה על כאבים, אינני סבור שקיימת הצדקה להשיב את פניו ריקם, מה גם שמדובר בהוצאה זניחה. בהיעדר המלצה רפואית לבצע תרגילים במים, אין מקום לפסוק פיצוי לרכישת מנוי לבריכת שחיה.

24. התובע מתהלך עם מכשירים לייצוב הברכיים. הוא גם יידרש לעשות שימוש במכשירים אלה בעתיד ולהחליפם מחמת בלאי, כדברי ד"ר הלפרין בטווח שבין שנתיים לחמש שנים.

עד היום התובע כבר הספיק להחליף את המכשירים מספר פעמים בגלל בלאי או בשל אי התאמה לצרכיו וקיבל החזר מקופת חולים, בניכוי השתתפות עצמית בסכום כולל של 6,000 ₪.

באשר לעתיד, כל צד הגיש מטעמו הצעת מחיר לגבי עלות המכשירים. בשים לב לשיעור ההשתתפות העצמית (30%) ההפרש בין שתי ההצעות מגיע בערך לכדי 1,000 ₪. לפי חישוב גלובלי המבוסס על ממוצע בין הצעות המחיר, מספר ההחלפות והנתון לגבי תוחלת החיים של גבר בגילו של התובע, מדובר בסכום של 20,000 ₪ לאחר היוון כפול. בנוסף לכך, יש לקבל את המלצתו של ד"ר הלפרין בדבר הצורך במדרסים והחלפתם בכל שנה. לפי עקרונות החישוב שנערך לגבי המכשירים, ההוצאות לרכישת מדרסים מגיעות לסכום של 12,000 ₪.

בהתאם למפורט לעיל, זכאות התובע לפיצוי בגין צרכים רפואיים ואביזרים עומדת על 110,000 ₪.

25. בראש הנזק המתייחס לפיצוי בגין דיור נטען, כי במשך מספר שנים לפני התאונה התובע התגורר בדירת אחיו בתל אביב הנמצאת בקומה רביעית בבניין ללא מעלית מבלי לשלם דמי שכירות. לטענתו, בשל מצבו הרפואי לאחר התאונה הוא לא היה מסוגל לחזור לאותה דירה ונאלץ לשכור דירה בבניין עם מעלית תמורת דמי שכירות בסכום של 450 דולר והתגורר בה 11 חודשים עד שעבר לבוסתן הגליל, מקום מגוריו כיום בתנאי שכירות ביחד עם אביו.

על סמך המסד העובדתי המתואר, תביעתו של התובע כוללת פיצוי בגין הצורך לשלם דמי שכירות בדירה שבה התגורר לאחר התאונה. דרישתו גם כוללת פיצוי בגין דמי השכירות בדירתו הנוכחית, וכן בכל דירה שיתגורר בעתיד. התובע יוצא מהנחה שבדירה ללא מדרגות או בבניין עם מעלית ייאלץ לשלם דמי שכירות בסכום גבוה יותר. דומני, שהתובע גם רמז שאלמלא התאונה הוא היה ממשיך להתגורר בדירת אחיו.

כל הטענות הללו, דינן להידחות.

הטענה בדבר מגורים בדירת אחיו ברח' שטרן 3 בתל אביב לא הוכחה. הצהרת אחיו בעניין זה, שצורפה לתצהירו של התובע איננה מספקת. אחיו לא הוזמן להעיד וכעולה משלל המסמכים שצורפו לתצהירו של התובע, מסתבר שבמרביתם צויינה כתובת אחרת בדרך שלמה 4, תל אביב. כך, למשל, צויין בטופס מידע מיום 20.2.05 שהופק על ידי משטרת ישראל ביחס לתאונה הנדונה. זוהי הכתובת הרשומה ברישיון הנהיגה של התובע ובמסמכים נוספים. עוד ראיתי לציין, שבכתב הסכמה מיום 20.5.03 שעליו חתם התובע בהקשר למתן צו כינוס בתיק פשיטת הרגל צויין שמענו ברח' הנגיד 3 בחולון.
באשר לעתיד, יש לקבל את הטענה שלנוכח מגבלותיו של התובע הוא ייאלץ להתגורר בדירה ללא מדרגות או בבניין עם מעלית, אלא שמכאן אין להסיק שיהיה עליו לשלם דמי שכירות בסכום גבוה יותר.

26. הפיצוי בגין הנזק הלא ממוני חושב לפי נכות רפואית בשיעור 64% ו-96 ימי אישפוז בניכוי גיל ועומד על סכום של 152,631 ₪.

27. החל מיום 1.9.08 התובע מקבל קיצבת נכות כללית לפי דרגת אי כושר של 100%. נכותו הרפואית נקבעה בתחום הנפשי והאורטופדי בשיעור משוקלל של 61%: ליקוי בתחום הנפשי (30%) ובתחום האורטופדי, בגין ליקוי בברך שמאל (30%), ברך ימין (10%), צלקות (10%) ופגיעה בעמוד שדרה צווארי (10%).

בעניין זה הנתבעת הגישה חוות דעת מיום 2.4.09 של האקטואר גד שפירא, תוך התייחסות לקיצבאות ששולמו לתובע בעבר וחישוב מהוון לגבי הזכאות לקיצבאות בעתיד. הסכום הכולל בגין קיצבה זו עומד על 417,101 ₪.

28. במהלך התקופה שהתובע היה בעל רכב הוא קיבל קיצבת ניידות לפי השיעור המגיע לנכה שאינו משתכר. הזכאות לקיצבה זו הופסקה ביום 31.10.07 כשמכר את מכוניתו. אין חולק, שהתובע זכאי לקבל קיצבת ניידות שאותה יוכל לממש לאחר שירכוש מכונית.

הסכום המהוון של קיצבת הניידות הצפויה נערך על ידי אקטואר שפירא בחוות דעת רעיונית מיום 6.10.08 וזאת בהתאם לשתי חלופות המתייחסות "לנכה משתכר": קיצבה רגילה בסכום של 1,374 ₪ וקיצבה מוגדלת שסכומה החודשי עומד על 1,642 ₪. בדברי ההסבר ציין האקטואר, שהקיצבה המוגדלת משולמת לנכה "שמקום עבודתו מרוחק לפחות 20 ק"מ ממקום מגוריו".

לאור קביעתי שהתובע איבד רק 60% מכושר העבודה, יש לערוך את החישוב המהוון לפי סטטוס של נכה משתכר. מנגד, התובע לא עומד בתנאי הזכאות לקבלת קיצבת ניידות בשיעור המוגדל ואין מקום להתייחס לחלופה זו.

29. מסתבר שגם קיימת מחלוקת בין הצדדים בשאלה הנוגעת לזכאותו של התובע לקבל קיצבת שירותים מיוחדים. הנתבעת הגישה חוות דעת רעיונית שנערכה על ידי האקטואר שפירא לפי הנחיות שקיבל ממרשתו, מבלי שהמזמין טרח להסביר מהו הבסיס המשפטי שעל יסודו התובע זכאי לקבל את הקיצבה האמורה. ההסבר גם לא ניתן, לאחר שבאת כוח התובע העלתה על הכתב את השגותיה לגופה של המחלוקת בנושא הזכאות.

העמדה שהוצגה מטעם התובע עולה בקנה אחד עם ההוראות שנקבעו בתקנות הביטוח הלאומי (ביטוח נכות) (מתן שירותים מיוחדים) תשל"ט – 1978. מצבו של התובע אינו נכנס לקטגוריה של נכה התלוי בעזרת הזולת בביצוע פעולות יום יום, לפי ההגדרה שבסעיף 1 לתקנות. התובע גם לא נזקק להשגחה ופיקוח למניעת סכנה לעצמו ולאחרים. בשים לב לנכות הרפואית שנקבעה על ידי המוסד לביטוח לאומי בשיעור 61%, הנתבעת גם איננה יכולה להיאחז בנסיבות החריגות שבהן קמה זכאות לקיצבה לפי האמור בסעיף 10א' לתקנות.

לנוכח האמור, לא הייתי מעמיד על הפרק את האפשרות להורות על הקפאת סכום כלשהו המתייחס לקיצבה בעניין שירותים מיוחדים, ואומנם בינתיים לאחר שנרשמו הדברים האלה, באת כוח התובע הגישה את החלטת המוסד לביטוח לאומי הדוחה את התביעה לזכאות לקבל קיצבה זו.

30. בהקשר לקצבאות המוסד לביטוח לאומי יש לתת את הדעת להיקף שיעורו של סכום הניכוי מהפיצויים, בהתאם לעקרונות שנקבעו ברע"א 3953/01 פרלה עמר נ' אליהו חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נז(4), 350.

הכלל שנקבע מתייחס למצבים, כמו בנדוננו, שבהם תגמולי המוסד לביטוח לאומי לא יוחדו רק למעשה הנזיקין נשוא המשפט. במקרים כאלה על בית המשפט לקבוע לא רק את שיעור הנכות שהוסב לתובע בגין התאונה. עליו לקבוע, בהתאם לחוות הדעת של המומחים שמינה, את שיעור הנכות הכוללת של הנפגע, כך שהיחס ביניהם ישמש בסיס לחישוב גימלאות המוסד, שאותן יש לנכות מסכום הפיצויים.

בגין התאונה נגרמה לתובע נכות בשיעור 64%. יש להוסיף על כך, נכות קודמת בצוואר בשיעור 10% ומחצית הנכות בתחום הנפשי (10%) לפי קביעתו של ד"ר אור. הנכות הכוללת של התובע עומדת על 83%. מכאן, שהנכות בגין התאונה מייצגת 77% מנכותו הכוללת ועל פיה יש לערוך את הניכוי מהפיצויים.

לצורך ניכוי הגימלאות מהפיצויים נדרש לעדכן את חוות הדעת האקטואריות ליום מתן פסק הדין ובתוך כך לערוך את החישוב המהוון של קיצבת הניידות על בסיס ההנחה שהתובע משתכר ויהיה זכאי לקבל קיצבה רגילה.

באי כוח הצדדים ישתפו ביניהם פעולה בכל מה שנוגע לניכוי הגימלאות. לאור ההתנהלות המבישה במהלך המשפט אני מקווה שיצליחו בכך ואם בכל זאת תהיה מחלוקת, היא תובא לדיון בדרך של בקשה למתן הוראות.

31. התובע קיבל 7 תשלומים תכופים. לאחר עיקור רכיב שכר הטרחה מדובר בסכום כולל של 95,792 ₪. בעניין זה אין מחלוקת לגבי הסכומים ששולמו וגם לא ביחס למועדי התשלום.
הסכום המשוערך – תוספת של הפרשי הצמדה וריבית - מאמצע התקופה ועד היום עומד על סכום של 117,030 ₪ וינוכה מהפיצויים.
32. הסכום הכולל של הפיצויים מפורט להלן:

הפסד השתכרות בעבר
450,000 ₪
הפסד השתכרות בעתיד
1,587,870₪
עזרת צד שלישי
250,000 ₪
הוצאות ניידות בעבר
30,000 ₪
הוצאות ניידות בעתיד
465,732 ₪
הוצאות רפואיות
110,000 ₪
נזק לא ממוני
152,631 ₪

3,046,233 ₪
בניכוי תשלומים תכופים
117,030 ₪

2,929,203 ₪

33. אני מחייב בזאת את הנתבעת לשלם לתובע סכום של 2,929,203 ₪ בניכוי 77% מגימלאות המוסד לביטוח לאומי, בהתאם להוראות שקבעתי בסעיף 30.

לסכום שלאחר הניכויים יתווסף שכר טרחת עו"ד בשיעור 13% + מע"מ. הנתבעת גם תישא בהוצאות המשפט וביתרת תשלום האגרה לפי דרישה שתומצא לעו"ד רוטקופף על ידי המזכירות.

ניתן היום, ד' שבט תש"ע, 19 ינואר 2010, בהעדר הצדדים.
קלדנית: סיגל א.

בית המשפט המחוזי בחיפה

19 ינואר 2010
ת"א 391-06 יוגב אסף נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ
1 מתוך 16








א בית משפט מחוזי 391/06 אסף יוגב נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ (פורסם ב-ֽ 19/01/2010)