פסקי דין על חיים אדרי | פסקי דין על כלל חברה לביטוח -ת"א | פסקי דין על אבנר אגוד - חברה לבטוח |

1003/05 א     21/01/2010




א 1003/05 חיים אדרי נ' כלל חברה לביטוח בע"מ-ת"א, אבנר אגוד בע"מ - חברה לבטוח






בפני

כב' השופט יהודה פרגו
תובע

1. חיים אדרי
נגד
נתבעים

1. כלל חברה לביטוח בע"מ-ת"א

2. אבנר אגוד בע"מ - חברה לבטוח

פסק דין
1. מבוא
זוהי תביעה כספית - תביעת נזקי גוף - על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים תשל"ה-1975 (להלן:"החוק").

בתאריך 09/06/2002, נפגע התובע באירוע תאונתי, אשר הוכר על ידי המוסד לביטוח לאומי כתאונת עבודה.

לטענת התובע, האירוע בו הוא נפגע הינו תוצאת תאונת דרכים, עת נהג במשאית מסוג "סמיטריילר", ועסק בפריקת חבילות ברזל מן המשאית.

בעת אירוע התאונה הנטענת, הייתה המשאית מבוטחת אצל הנתבעות.

לטענת הנתבעות, האירוע הנטען אינו מהווה "תאונת דרכים" כהגדרת החוק, באשר הוא ארע תוך כדי פריקת מטען, בעת שהמשאית עמדה.

מחלוקת בין הצדדים על אופן התרחשות האירוע, תחולת החוק על האירוע ועל שיעור הנזק.

אין מחלוקת על הכיסוי הביטוחי.
2. האירוע

בתצהיר העדות הראשית מיום 11/06/2007, מספר התובע:

"3. בתאריך 9.6.2002 בשעה 11:00 או בסמוך לכך, ביקשתי לפרוק סחורה ממשאית סמיטריילר עמוסה בכ- 50-40 טון ברזל במסוף קרני.

4. לצורך הפריקה השתמשתי "בהייבר" שבמשאית על מנת לשפוך את הסחורה, אלא שלפתע נתקעה חבילת ברזל במשקל רב על המשאית.

5. כשעליתי על המשאית על מנת לשחרר את חבילת הברזל האמורה, התפוצץ הצינור של ההייבר וכתוצאה מכך נזרקתי לכיוון הקרקע מגובה רב מאוד (להלן:"התאונה").

6. יודגש, כי לאירוע התאונה היו עדי ראיה רבים, ובין היתר - אברהם דנינו, שהיה מאבטח במסוף קרני וגיא ונונו, שהיה קב"ט במסוף קרני.

בעדותו בבית המשפט חזר התובע על גרסה זו, הוסיף והסביר:

"ת. נכנסתי למסוף קרני לפרוק סחורה, ברזל, והיה עלי 40-50 טון ברזל. עשו שם שטח סטרילי בינינו לבין הפלשתינאים, אתה נכנס לאזור שלהם, נכנסתי לפרוק ויש סמיטריילר עם עגלה מתהפכת, אתה עומד מהצד, אתה מוריד שלטר מן ידית כזו, ואז העגלה של הסימיטריילר פשוט מתרוממת והופכת את הברזל. שפכתי את הברזל, ונתקעה לי חבלה אחת של ברזל על הפיסטון, נתקעה הברזל בין שני פיסטונים. זה לא עגלה סגורה זה פלטה. אתה רואה סוס ופלטה של 12 מטר, איפה שהמכולות יושבות.
ש. איך ברזל יכול להגיע מתחת לפלטה, הרי הברזל הוא מעל הפלטה.

ת. יש פלטה ויש שני פיסטונים,שאתה מבליט אותם, בשביל לעצור אותם
כדי שהברזל לא יברח בנסיעה, אתה מוריד את השלטר, הם יורדים, ואז כשהם יורדים העגלה מתהפכת ואתה שופך את הברזל, ואז נתקעה לי חבילה אחת של 3 טון ברזל, ואז נתקעה לי, עליתי למעלה שחררתי את הפיסטון, עליתי למעלה לנסות לשחרר, כשעליתי למעלה נתתי את המכה היה פיצוץ והוא זרק את החבילה, העיף אותה עלי, כאילו חצי על הרצפה, חצי על המשאית, ואז מה שקרה, מה שהיה על הרצפה משך את מה שהיה על המשאית ונתן לי זבנג. זה לא מחובר, היא היתה צריכה ליפול על הרצפה. זה חבילות מאוגדות. החבילה שנתקעה על העגלה היא שנתנה לי את המכה. חטפתי מכה ונפלתי משש או שש וחצי מטר. "

בעדותו בבית המשפט מספר העד, דנינו אברהם, אשר היה מנהל הרחבה במחסום קרני, בעת התרחשות האירוע:

"עמדתי על רמפה, זה שטח סטרילי של הנהגים שלא יהיה מגע עם הפלשתינאים, הם עמדו בצד השני, אני הייתי אחראי על הרחבה, לפני כן היו פורקים את הברזל גם עם גב עם הפלשתינאית, אבל באותו יום, יש רחבה פלשתינאית, הוא נכנס למתחם עם ברזל של כ- 40-50 טון, המשאיות האלה מרימות את הפלטה, הייבר לצד וכל הברזל אמור להשפך לרצפה. ובזמן שהוא גומר לשפוך את הברזל הוא יוצא החוצה ומגיע משאית פלשתינאית לאסוף את הברזל עם מנוף. אני משגיח על הרחבה הזאת שלא יהיה מגע בין הפלשתינאים לבין הנהגים הישראלים, כי יש שמה נהגים ערביים ישראלים, שלא יהיה דיבור ולא מגע ביניהם. התובע נכנס לפריקה, הרים את ההייבר, פלטה שמתהפכת לצד, כל החבילות נפלו חוץ מאחת. התובע ירד מהמשאית, עלה על הפלטה, וניסה לשחרר את הברזל, לא הצליח, לי אין קשר דיבור או קשר רציף, אלא רק קשר ראיה. בזמן הזה שמעתי פיצוץ ופתאום אני רואה את התובע באויר, ואז נחת ברצפה. הזעקתי את הקב"ט, לי היה אסור להיכנס לשם. הודעתי לצד הפלשתינאי שלא יכנסו יש לנו פצוע שמה, ואז אמבולנס נכנס ופינה אותו.
אני ממש שמעתי פיצוץ. ראיתי גם שחבילה נפלה, אבל הפיצוץ נשמע לי פיצוץ של צינור אויר, זה לא נשמע נפילה של חבילה. אני עמדתי 10 מ' מהארוע. ברגע שנהג ישראלי נכנס פנימה, אסור לי להוריד את העיניים ממנו. כל נהג שנכנס למתחם הפלשתינאי אסור לי להוריד את העיניים ממנו, כל ארוע חריג, אני ישר מדווח."

עדות זו, תואמת את התצהיר עליו חתם העד עוד ביום 11/11/2002, המתאר את התרחשות האירועים:

"הנהג טיפס למעלה למשאית בתקווה לשחרר את החבילה כשלפתע התפוצץ צינור של ההיבר וזרק את הנהג עם הברזל לכיוון הקרקע."

התיאור אף תואם את האמור בתצהירו של מר גיא ונונו - קב"ט מסוף קרני - מיום 13/11/2002:

"בתאריך 09.06.02 נכנסה משאית לפריקה בקרני (ננהגה ע"י חיים אדרי
). במסגרת תפקידי צפיתי בפריקה דרך טלוויזיה במעגל סגור, הנהג נכנס לפריקה כדי לפרוק ברזל בשלב כלשהו ראיתי את הנהג פשוט מתעופף מגובה של כ-6 מטרים ונחבט בקרקע.
בשלב זה נטשתי את המשרד/נקודת תצפית ורצתי לכיוון הנהג.
הנהג שכב בקרקע ללא יכולת לזוז קיבל ע"ר במקום, הוזעקו עובדים נוספים אשר הרימו אותו ע"ג אלונקה למרפאה עד שהגיע אמבולנס ופינה אותו לסורוקה".

תצהירים אלו, הוגשו בחודש נובמבר 2002, מעל שנתיים לפני הגשת התביעה.

לשני המצהירים, אין קשר לתובע. מדובר בעדי ראיה אובייקטיבים להתרחשות האירוע.

המצהיר, גיא ונונו, אשר תצהירו צורף לתיק המוצגים של התובע, לא העיד בבית המשפט. מצאתי לנכון להביא את האמור בתצהירו, משום היותו עד אובייקטיבי, אשר אינו מכיר את התובע. העד היה רכז ביטחון במחסום קרני. תצהירו של העד זהה בעובדותיו לתצהירו של העד, דנינו אברהם, אשר העיד בבית המשפט. לציין, כי גם שהנתבעות עושות שימוש - לצורך הטיעון - במסמכים אשר צורפו כמוצגים לתצהירים, מבלי שעורכי המסמכים העידו בבית המשפט. עם זאת, והיות ולנתבעות לא ניתנה ההזדמנות בבית המשפט לשאול שאלות את המצהיר, גיא ונונו, עקב אי התייצבותו לבית המשפט במועד הדיון, לצורך הכרעה במחלוקת בין הצדדים על אופן התרחשות האירוע, אסתמך רק על עדותם של התובע ושל העד, מר דנינו אברהם.

מעדויותיהם של התובע ושל מר דנינו אברהם עולה, כי אירוע התאונה התרחש, בעת ניסיון התובע לפרוק את הברזל מן המשאית, באמצעות הרמת ההייבר של המשאית ושחרור התופסנים/הפיסטונים של המשאית, אשר תמכו את הברזל על מנת שלא ייפול מן המשאית, בעת נסיעה.

הרמת ההייבר ושחרור הפיסטונים, נעשתה באמצעות הכוח המכני של המשאית. בעת ביצוע פעולות אלו, לרבות בעת עלייתו של התובע על ארגז עגלת המשאית על מנת לשחרר את חבילת הברזל שנתפסה בפיסטון, מנוע המשאית פעל. התובע אומר זאת במפורש, בעדותו במשטרה ביום 1/07/2002 - "הרכב היה מונע כי לא ניתן להפעיל את ההייבר ללא הפעלת מנוע".

ללמדך, כי היה "ניצול הכוח המכני של הרכב" בעת הניסיון לשחרר את חבילת הברזל שנתפסה בפיסטון.

הנתבעת כאמור, מכחישה את התרחשות האירוע, כפי המתואר על ידי התובע.

לטענת הנתבעת, עת תיאר התובע את האירוע בבית החולים, כך גם בעדותו במשטרה ביום 1/07/2002, אין הוא מספר על פיצוץ צינור ההייבר.

בבית החולים נרשם:

"התקבל אחר נפילה מגובה כ-2.5 מטר".

ב"תעודה רפואית ראשונה לנפגע בעבודה", מיום 25/06/2002, נרשם:

"לפי דבריו במהלך העבודה בעת שרצה לשחרר את החבל מהמשאית למטען, המטען השתחרר והדף את הנ"ל מחוץ למשאית לגובה ½2 מטר"

בהודעתו במשטרה נרשם:

"פרקתי את הברזל לאחר שהרמתי הייבר וכל הברזל פרט לחבילה אחת נשארה על המשטח של העגלה ההייבר, ניסיתי לשחרר את החבילת ברזל בכך שניסיתי לנער אותה עם ההייבר וזה לא השתחרר, עליתי על העגלה כדי לנסות לשחרר אותה ידנית עם מוט ברזל ולא הצלחתי ואז בהיותי מול הפיסטון לפתע החבילה השתחררה, הברזל נתן לי מכה ברכב, ניסיתי לברוח שמאלה ואז הברזל נתן לי מכה ביד ושבר אותה ואז כל החבילה השתחררה וזרקה אותי מחוץ לעגלה על החצץ".

בעדותו בבית המשפט הסביר התובע:

"ש. יש לך הסבר, אני מסתכל בכל המסמכים הרפואיים שצרפת ומסמכים רפואיים שאנחנו צרפנו, בכל מקום אין בכלל איזכור לנושא של הפיצוץ. בכל המקומות כתוב שנפלת מגובה.

ת. זה נורא פשוט.
ש. אני מפנה אותך לנספח ג' בתיק המוצגים שלנו. זה בכל זאת פיצוץ, זה דבר חריג הפיצוץ.

ת. נכון.

ש. למה בשום מקום אתה לא מזכיר את הפיצוץ הזה.

ת. כשהגעתי לבית החולים, עוד בבית החולים אמרו לי מה קרה, אמרתי שהתפוצץ לי הפיסטון של ההגה, הרופאה אמרה לי תדבר איתי עברית, ידעתי שזה יהווה בעיה עוד מהתחלה, כי היא לא הבינה פיסטון הייבר, אמרה לי מה קרה, אמרתי לה נפלתי מהמשאית.

ש. למה לא אמרת שהיה פיצוץ ונפלת מהמשאית.

ת. כי הם כתבו מה שהם רוצים."

מוסיף וטוען בא כוח הנתבעת, כי התובע לא הביא כל אישור לכך שההייבר תוקן.

על כך משיב התובע כי הוא יודע שההייבר תוקן, אך היות ומדובר במשאית שהייתה של תושב עזה, אשר תוקנה שם, הגם שהיא רשומה בבעלות ישראלית, אין ברשותו קבלה המעידה על התיקון.

אכן, במסמכים הראשונים לאחר התאונה, אין אזכור של פיצוץ צינור ההייבר, ו/או התקלה במערכת ההייבר ו/או הפיסטונים, אשר הביאה בסופו של דבר להשתחררות חבילת הברזל, לפגיעה בתובע ולנפילתו מן המשאית אל הקרקע. יחד עם זאת, אין אני יכול לשלול את טענת התובע כי האירוע ארע בדיוק כפי שהוא מעיד עליו, עדות הנתמכת בעדותו של העד, מר דנינו אברהם. בהחלט ייתכן, כי באותה עת תיאר התובע באופן כללי את התרחשות האירוע, מבלי להיכנס לפרטים מדויקים. אין לשכוח, כי פגיעתו של התובע בתאונה הייתה פגיעה לא קלה. אין להלין עליו על כי באותה עת, לא דייק בפרטים ו/או לא עמד על כך שיירשמו פרטי האירוע במדויק. די היה לו בכך, שהתוצאה הסופית הייתה, שחבילת הברזל השתחררה, פגעה בו וגרמה לנפילתו מהמשאית.
כבר ביום 15/08/2002, עת הגיש התובע "תביעה לקביעת דרגת נכות מעבודה" נרשם בפרטים על הפגיעה:

"נפילה ממשאית עקב השתחררות פיסטון בלחץ אשר העיף חבילת ברזל (4 טון) והדף אותי מחוץ למשאית".

כבר בעת שהופיע התובע ביום 18/12/2002 בפני
הועדה הרפואית של הביטוח הלאומי סיפר:

"פרקתי ברזל ממשאית והועפתי כי התפוצץ הצינור של המנוף והפיל אותי מהמשאית מגובה של 6-7 מטר והפיל אותי לכביש".

דברים אלו, נרשמו מפי התובע על ידי פקידת הועדה והם ממחישים את הקושי להבין את הדברים, למי שאינו בקיא במבנה המשאית. המונחים "הייבר" ו"פיסטון" - בשפת התובע, אינם מופיעים בתיאור זה, למרות שהם מופיעים בעדותו במשטרה טרם הופעתו בפני
הועדות הרפואיות. יש בכך גם להסביר מדוע מונחים אלו אינם מופיעים במסמכים אחרים בהם מופיע תיאור התובע את התרחשות האירועים.

מאמין אני לתובע, כי התרחשות האירוע ארעה כפי שהעיד בבית המשפט ועל כן מדובר ב"תאונת דרכים", על פי הגדרתה בסעיף 1 לחוק, קרי "מאורע שארע עקב התפוצצות (צינור ההייבר י.פ), שנגרמו בשל רכיב של הרכב".

זאת ועוד, נראה, כי לא יכולה להיות מחלוקת, כי פגיעתו של התובע ארעה במהלך פריקת המשאית באמצעות ההייבר של המשאית ושחרור הפיסטונים אשר תמכו את הברזל.

הפעלת ההייבר ושחרור הפיסטונים נעשה באמצעות "ניצול הכוח המכני" של המשאית, ובעת שמנוע המשאית פועל.

בעדותו במשטרה, הסביר התובע, כי כאשר אחת החבילות לא השתחררה, הוא ניסה לשחרר אותה, על ידי ניעור ההייבר. כאשר פעולה זו לא הצליחה, הוא עלה על ארגז ה"עגלה" של המשאית, בזמן שההייבר ולחץ האויר של הפיסטון מופעל, תוך ניסיון לשחרר את החבילה מן הפיסטון בו היא הייתה תפוסה. רק לאחר שהפיסטון השתחרר (אם כתוצאה מפיצוץ צינור האויר או מסיבה אחרת), השתחררה החבילה.
כל הפעולות נעשו, כאשר מנוע המשאית היה מופעל, וכאשר באמצעות "ניצול הכוח המכני של הרכב" ההייבר הפך את ארגז העגלה ושחרר את הפיסטונים, על מנת לשחרר את התמיכה בברזל. התובע עלה על ארגז המשאית בעת שההייבר פעל, ובעת שארגז העגלה היה מוטה לצד (באמצעות ההייבר), במהלך הניסיונות לשחרר את החבילה מאחד הפיסטונים אשר תמך בחבילה. על כן, אין כל חשיבות לענייננו, אם נפילתו של התובע מן המשאית נגרמה עקב פיצוץ צינור ההייבר, (כפי הגרסה המהימנה עלי), או כתוצאה מפעולה אחרת שהתבצעה באמצעות ההייבר ו/או הפיסטון, אשר הביאה לשחרור הפתאומי של הפיסטון, ועימו לשחרור חבילת הברזל, ו/או לשחרור חבילת הברזל, תוך מעורבות ו"ניצול הכוח המכני" של הרכב. ללמדך, שגם אם הייתי מקבל את טענת הנתבעות, כי לא התפוצץ צינור ההייבר, עדיין מדובר ב"תאונת דרכים", על פי ה"הגדרה הבסיסית" בסעיף 1 לחוק, קרי "מאורע שנגרם עקב ניצול הכוח המיכני של הרכב, ובלבד שבעת השימוש כאמור לא שינה הרכב את ייעודו המקורי". משהתקיימה "הגדרה בסיסית" זו, אין כל חשיבות אם הפעולות שבוצעו, היו במהלך "פריקה וטעינה". ה"חזקה הממעטת", המופיעה בהגדרת "שימוש ברכב מנועי" - "ולמעט טעינתו של מטען או פריקתו כשהרכב עומד" - אינה חלה במקרה הנדון.

(ראה לעניין זה רע"א 8061/95 עוזר יצחק נ' אררט, פ"ד נ(3), 534)

הפועל היוצא מכל האמור הוא, כי על הנתבעות לפצות את התובע כפי הנזק אשר נגרם לו באירוע "תאונת הדרכים" מיום 09/06/2002.

3. המצב הרפואי

התאונה הוכרה כתאונת עבודה על ידי המוסד לביטוח לאומי.

התובע נבדק על ידי הועדות הרפואיות ועל פי חוק הביטוח הלאומי.

ביום 05/03/2006, סיכמה הועדה הרפואית את מצבו הרפואי של התובע בגין הפגיעה במרפק וכתף יד ימין כדלקמן:

- 40% על פי תקנה 41(6)ב' לתקנות הביטוח הלאומי.
- 15% על פי תקנה 41(4)ב' לתקנות הביטוח הלאומי.

סך הכל נכותו הרפואית האורטופדית המשוקללת של התובע מסתכמת ב-49%.

בנוסף, על פי המלצת ועדת הרשות, הופעלה תקנה 15 במלואה, שהקנתה לתובע תוספת של 24.5%. תוספת זו, אינה נכללת במסגרת סעיף 6(ב) לחוק. דרגת הנכות על פי סעיף 6(ב) היא דרגת הנכות הרפואית בלבד, ללא התוספת על פי סעיף 15.

(ראה לעניין זה ע"א 516/86 ר"ע 309/86, "אררט" חברה לביטוח בע"מ ואח' נ' שמעון אזולאי ואח' פ"ד מ(4) עמ' 690).
4. הנזק

כאב וסבל

התובע יליד 31/08/1962.

לתובע - נקבעה נכות רפואית משוקללת בשיעור של 49%.

התובע היה מאושפז בבית חולים 13 ימים.

בהתאם לתקנות הפיצויים ונפגעי תאונות דרכים (חישוב פיצויים בשל נזק שאינו נזק ממון), התשל"ו-1976, זכאי התובע לפיצוי כספי בסך 103,000 ש"ח

הפסד השתכרות

עובר לתאונה עבד התובע כנהג סמיטריילר.

בדברי הסיכום, טוען בא כוח התובע כי מאז התאונה - 09/06/2002 - התובע אינו עובד עקב מגבלותיו וחרף ניסיונות למצוא עבודה התואמת את מגבלותיו.

כפועל יוצא בקשת בא כוח התובע כי ייפסק לתובע פיצוי כספי עבור אובדן של 84 חודשים ממועד התאונה ועד היום, על בסיס של שכר חודשי של 8,550 ש"ח. לעתיד דרישתו היא, כי שכרו של התובע ייפסק על בסיס הפסד בסך 12,000 ש"ח לחודש, מתוך הנחה שכנהג סמיטריילר, היה משדרג את שכרו ומגיע לסך של 12,000 ש"ח לחודש.

אין אני יכול לקבל טיעון זה של בא כוח התובע.

לא הובאה בפני
כל ראיה כי שכרו של נהג סמיטריילר, הינו 12,000 ש"ח לחודש. מדובר בנתון שהתובע היה צריך להוכיח אותו.

מכאן, שהדרך הנכונה להעריך את השכר אותו יכול להשתכר התובע, היא להצמיד את שכרו של התובע עובר לתאונה, למדד המחירים לצרכן. גם בכך יש כדי להיטיב עם התובע, שכן בדרך כלל, השכר אינו צמוד למדד המחירים ועליית השכר אינה בשיעור המדד אלא נמוכה יותר.

ממסמכי הביטוח הלאומי למדתי כי שכרו של התובע ברבע השנה עובר לתאונה היה 19,825 ש"ח. קרי, 6,608 ש"ח ובניכוי מס הכנסה, 6,262 ש"ח.

סכום הכנסה זה, משוערך להיום (הצמדה בלבד) הינו 7,248 ש"ח.

לתובע נקבעה תקופת אי כושר מלאה מיום התאונה ועד ליום 28/02/2003 (100% נכות זמנית).

מיום 01/03/2003 ועד ליום 30/06/2003, נקבעה לתובע נכות זמנית בשיעור של 50%. גם תקופה זו, נכון אני להכיר בה כתקופת אי כושר מלאה, שכן מדובר בתקופה, הסמוכה לתקופה בה נכותו הזמנית של התובע הייתה 100%; ומוכן אני לראותה כתקופת התארגנות סבירה, לצורך מציאת מקום עבודה חילופי.

נוכח האמור, נכון אני להכיר בתקופת אי כושר עבודה מלא בת 13 חודשים. לאמור, בפיצוי כספי של 94,224 ש"ח נכון להיום (13 חודש×7,248 ש"ח).

מעבר לתקופה זו, לא מצאתי כל הצדקה שהתובע, בנכויותיו, לא ישתלב בעבודה אחרת, שאינה כרוכה בנהיגת רכב מסוג סמיטריילר, רכב שהתובע היום אינו רשאי לנהוג בו.

ביום 30/06/2003 נבדק התובע על ידי "המכון הרפואי לבטיחות בדרכים", ונמצא שהוא כשיר לנהיגה ברכב מסוג פרטי, רכב משא עד 15 טון ואמבולנס.

ללמדך, שלא הייתה כל סיבה, שמאז 30/06/2003, לא ישתלב התובע בעבודת נהיגה, לרבות משאית, למעט רכב כבד מעל 15 טון.

ואכן בעדותו בבית המשפט, מאשר התובע, כי אין לו בעיה לנהוג רכב פרטי, משאית, מונית, או כל רכב אחר עד 15 טון.

בפועל, לצרכיו, נוהג היום התובע ברכב מסוג "סובארו ג'סטי", עם הגה רגיל, הדורש הפעלת כוח בשתי הידיים, להבדיל מהגה כוח.

בצילום בו תועד התובע, נראה התובע נוהג ברכב ה"סובארו ג'סטי" , יוצא ונכנס אליו ללא כל מגבלות נראות לעין.
לא מצאתי כל הצדקה, שמאז 30/06/2003 התובע אינו עובד.

על רקע האמור, אין מנוס מאשר לקבוע את הפסד כושר העבודה/השתכרות של התובע על בסיס הערכה גלובלית, בהתחשב בנכותו, אילו היה התובע משתלב בעבודה, כפי המתחייב, כשאני לוקח לצורך כך בחשבון גם אפשרות של עליית שכר, למרות שזו לא הוכחה.

סבור אני כי סכום כולל של 650,000 ש"ח יהיה הולם את הנסיבות קרי, את אובדן כושר ההשתכרות של התובע בעבר - מאז 30/06/2003 - ובעתיד, כאשר לוקח אני גם בחשבון ובהתאם, את האובדן החלקי של הפנסיה על פי צו הרחבה לביטוח פנסיוני מקיף במשק לפי חוק הסכמים קיבוציים, התשי"ז-1957.

עזרת צד ג'

בתצהיר העדות הראשית מספר התובע על העזרה המיוחדת אותה הוא קיבל ומקבל מאישתו ובני משפחתו.

בתצהירה ובעדותה בבית המשפט סיפרה אשת התובע כי בתקופה זו סייעה רבות לבעלה ונזקקה לקבל עזרה מהמשפחה על מנת לטפל בתשעת ילדיהם.

לא צורפה כל קבלה או הוכחה על עזרת צד ג' חיצונית.

נכון אני להניח, כי בסמוך לאחר אירוע התאונה, ובמהלך השנה הראשונה נזקק התובע לעזרה ברת פיצוי, של בני משפחתו, בשל היותה חורגת מן העזרה הרגילה הניתנת על ידי בני משפחה.
מעבר לתקופה זו, לא התרשמתי מעזרה מיוחדת לה נזקק התובע. בעדותו בבית המשפט, תיאר התובע את הפעולות אותן הוא מבצע בעצמו בבית, מהן ניתן ללמוד, כי אין לתובע כיום מגבלות מיוחדות הדורשות עזרה רבה, אם בכלל. מאז התאונה ועד היום, חלפו כשבע שנים וחצי, ואין בנמצא קבלה המעידה כי הייתה הוצאה כלשהי על עזרה בבית, אותה קיבלו התובע, או בני הבית, כתוצאה מן התאונה.
בעדותו מספר התובע:

"ש. מה אתה עושה כל הימים.
ת. עם הילדים אני אבא ואמא, לוקח אותם לבית הספר, אסיפות הורים, מה שצריך.
ש. אשתך עובדת במת"ב.
ת. היתה עובדת.
ש. נפגשה איתך חוקרת לפני שנתיים, אמרת לה שאתה עושה עבודות בית. שוטף כלים.
ת. כן
ש. שוטף את הבית.
ת. זה לא אני, חוקרת אני לא זוכר. חוקרת לא היתה אצלי.
אני עושה עבודות בית, אין לי בעיה. אני שוטף כלים, אני עם תשעה ילדים, אני לא יכול לראות את האישה עושה הכל ולשבת.
ש. איזה עבודות בית אתה עושה בכלל, לא היום, בכלל כשאשתך עבדה.
ת. מה שצריך כאבא בבית. נשרפה נורה, משחרר סתימה, אתה גם אבא. הייתי מקלח גם את הילדים."

הנה כי כן התובע בעצמו מעיד, כי הוא מתפקד בבית - כ"אבא ואמא", מטפל בתשעת ילדיו ועוזר בכל עבודות הבית. כך גם נצפה התובע כשהוא נוהג ברכב עם מהלכים והגה רגיל, הדורש כוח בידיים כדי להפעילו.

בנסיבות אלו, אפסוק לתובע סכום גלובלי, אשר יבטא את הפיצוי הראוי עבור עזרת צד ג' לה הוא נזקק בסמוך לאחר אירוע התאונה, ועבור העזרה לה יידרש בעתיד, אם בכלל.

סבור אני כי פיצוי כספי בסך 150,000 ש"ח יהיה הולם נסיבות אלו.

הוצאות רפואיות

לטענת התובע, בעקבות מצבו הרפואי הוא נאלץ להוציא הוצאות רבות לצורכי ריפויו, וזאת, בנוסף לטיפול הרפואי אותו הוא קיבל במסגרת בית החולים/קופת החולים.

גם הפעם, לא הציג התובע קבלות על הוצאות רפואיות, למרות שחלפו, שבע שנים וחצי מאז אירוע התאונה ועד היום.

אני דוחה, את טענת התובע כי אין הוא יכול להציג קבלות על הוצאות רפואיות היות ולא הקפיד לשמור עליהן.

עסקינן בתביעה שהוגשה לבית המשפט בשנת 2005, כאשר כבר בשנת 2002, עת הגיש התובע את תביעתו למוסד לביטוח לאומי, הוא היה מיוצג על ידי עו"ד.

יש להניח, כי אם היו לתובע הוצאות רפואיות הנובעות מהתאונה, אשר אותם קיבל התובע בקופת חולים ואשר לא כוסו על ידי הביטוח הלאומי, היו בנמצא קבלות המוכיחות הוצאות אלו. על אחת כמה וכמה, כאשר בכתב התביעה דורש התובע החזר הוצאות אלו.

הסבר אחר, הוא זה המצוי בדבריו של התובע בבית המשפט:

"אני כמעט ולא מקבל טיפולים רפואיים, רק אם יש לי את הכאבים בחילופי מזג האויר. "

היות ועסקינן בתאונת עבודה, גם אם יהיו הוצאות רפואיות נוספות הנובעות מן התאונה, הן אמורות להיות מכוסות על ידי המוסד לביטוח לאומי.
בנסיבות אלו לכאורה, ובהיעדר הוכחה, לא היה מקום לפסוק לתובע פיצוי כספי כלשהו.

למרות האמור אהיה נכון לפסוק לתובע פיצוי גלובלי כלשהו, אשר יבטא את האפשרות, שמא בכל זאת, היו ויהיו לתובע אי אלו הוצאות רפואיות, אשר לא יכוסו על ידי המוסד לביטוח לאומי, ו/או לא במלואם, ועל התובע יהיה לשאתן.

סבור אני כי פיצוי כספי בסך 15,000 ש"ח, יהיה הולם את הנסיבות.

הוצאות נסיעה ניידות

בתצהירו טוען התובע כי בעקבות התאונה הוא נזקק להוציא סכומי כסף ניכרים לצרכי נסיעה וניידות לצורך קבלת טיפול ואבחון רפואי שכן, בעקבות התאונה הוא התקשה בנהיגה לזמן ממושך היות שידיו נתמכו בסד ומתלה.

אכן, מוכן אני לקבל כי במשך השנה הראשונה שלאחר התאונה נזקק התובע לניידות יתר, ברת פיצוי, הגם שלא צורפו כל קבלות התומכות את הנאמר. בודאי בתקופה בה לא יכול היה התובע לנהוג ולהסיע את בני משפחתו הענפה, והם נזקקו להיעזר בתחבורה חלופית.

אפסוק לתובע, פיצוי כספי בסך 10,000 ש"ח בגין הוצאה זו.

בתאריך 30/06/2003 כבר נבדק התובע על ידי "המכון הרפואי לבטיחות בדרכים" ונמצא כשר לנהיגת רכב פרטי, משא עד 15 טון ואמבולנס, ללמדך, כי החל ממועד זה, אין לתובע מגבלת נהיגה וניידות, וגם לא נראה כי תהיינה כאלו. התובע גם העיד, כי היום אין הוא נזקק כמעט לטיפולים רפואיים. על כן, לכאורה, בהתייחס לעתיד, אין מקום לפסוק לתובע פיצוי כספי כלשהו בגין הוצאות ניידות. עם זאת, ורק בשל החשש שמא בכל זאת, יזדקק התובע בעתיד להוצאות ניידות נוספות ובודדות, הנובעות מן התאונה, אפסוק פיצוי נוסף בסך 5,000 ש"ח.

5. ביטוח לאומי

התאונה הוכרה כתאונת עבודה.

התובע מקבל מהביטוח הלאומי קצבת נכות מעבודה.

לבית המשפט הוגשה חוות דעתו של מר שי ספיר ממנה עולה כי נכון ליום, 16/03/2009 סך כל הקצבאות אותן קיבל ויקבל התובע בעקבות התאונה מסתכם ב-1,169,655 ש"ח.

סכום זה יש לנכות מהפיצוי לו זכאי התובע.

6. סוף דבר

על הנתבעות ביחד ולחוד לפצות את התובע בסכומים הבאים:

103,000 ש"ח - כאב וסבל
744,224 ש"ח - הפסד השתכרות/כושר השתכרות
150,000 ש"ח - עזרת צד ג'
15,000 ש"ח - הוצאות רפואיות
15,000 ש"ח - הוצאות נסיעה/ניידות

סך הכל הסכום לפיצוי: 1,027,224 ש"ח.

מסכום הפיצוי, יש לנכות את קצבאות הביטוח הלאומי בסך 1,169,655 ש"ח.

כפועל יוצא, סכום הפיצוי "נבלע" בקצבאות הביטוח הלאומי.

היות ותאונת הדרכים ארעה ברכב המעביד ותוך כדי העבודה אצל המעביד, התובע אינו זכאי לתשלום של 25% מן הפיצוי הכספי.

אני דוחה את התביעה.

בהתחשב בכך שמחד, נדרש מן התובע להוכיח את אחריותן של הנתבעות, נוכח טענתן כי האירוע אינו "תאונת דרכים" ומאידך, שהתביעה נדחתה, משום ש"נבלעה" בתשלום קצבאות הביטוח הלאומי; אני מחליט שלא לעשות צו להוצאות, וכל צד יישא בהוצאותיו.


ניתן היום, ז' שבט תש"ע, 22 ינואר 2010, בהעדר הצדדים.

המזכירות תשלח העתק מפסק הדין לצדדים.
בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו

21 ינואר 2010
ת"א 1003-05 אדרי נ' כלל חברה לביטוח בע"מ-ת"א
ואח'
1 מתוך 17








א בית משפט מחוזי 1003/05 חיים אדרי נ' כלל חברה לביטוח בע"מ-ת"א, אבנר אגוד בע"מ - חברה לבטוח (פורסם ב-ֽ 21/01/2010)