פסקי דין על ניר בני פרבר | פסקי דין על אילן ביטון | פסקי דין על שלום ביטון ואח' | פסקי דין על הועדה המקומית לתכנון ובניה נהריה

8398-12/09 תוב     27/01/2010




תוב 8398-12/09 ניר בני פרבר, אילן ביטון, שלום ביטון ואח' נ' הועדה המקומית לתכנון ובניה נהריה








st1\:*{behavior: }
בית משפט השלום בקריות



27 ינואר 2010

תו"ב 8398-12-09 הועדה המקומית לתכנון ובניה נהריה
נ' פרבר ואח'






בפני

כב' השופט
אליעזר שחורי


המבקשים

1. ניר בני פרבר
2. אילן ביטון
3. שלום ביטון
4. ילון הכט


נגד

המשיבה
הועדה המקומית לתכנון ובניה נהריה


החלטה

בקשה לביטול צו הפסקה מנהלי שהוצא ע"י מהנדס המשיבה ביום 6.12.09 בקשר לעבודות בניה בנכס ברח' המעפילים 5 בנהריה הידוע גם בשם המסחרי "ממלכת הילדים" בגוש 18169 חלקות 86, 102 (או חלקן).

בקשה נוספת לביטול צו הפסקה שיפוטי מיום 7.12.09.

למען הסדר הטוב יש לציין כי על פי פרוטוקול הדיון הוגדרו המבקשים כמשיבים ואולם הסדר הנכון מחייב הגדרתם כמבקשים ובהתאם לכך נרשמת החלטה זו.

עוד יש לציין כי בתאריך 6.1.10 הוסף המבקש 4 לבקשתו כצד מעוניין והציג את עמדתו בעניין שבמחלוקת.

רקע עובדתי:

בתאריך 7.12.09 ניתן בהתאם להוראת סעיף 239 לחוק התכנון והבניה תשכ"ה 1965 ולבקשת המשיבה, צו הפסקה שיפוטי המורה למבקשים 1-3 להפסיק עבודות בניה בנכס וזאת על סמך הצהרת מפקח בניה לאימות הנטען בסעיף 1 לבקשה כדלקמן:
"בביקור שנערך ביום 7.12.09 וכו' התברר כי בנהריה רח' המעפילים 7
(צ"ל 5, א.ש.) גוש 18169 חלקה 86, 102 נעשית עבודת בניה בדרך ובנסיבות שיש בהן עבירה לפי סעיף (צ"ל 145(א), א.ש.) לחוק הנ"ל דהיינו: 1. שינויים בחזית המערבית של הבניה (סגירת פתחים בבלוקים בטון). 2. בניית מחיצות לצורך חלוקת אולם לחללים שונים לכל מטרה. 3. (ה) בניה מתבצעת ללא קבלת היתר בניה כחוק".

הבקשה למתן צו הפסקה שיפוטי הוגשה לאחר שב – 6.12.09 הוצא צו הפסקה מנהלי.

על פי הנתונים אשר הוצגו במהלך הדיון במעמד הצדדים מדובר בנכס אשר הוחזק תקופה ממושכת למדי בידי המבקש 2 והושכר למבקש 1.

יש לציין כי בתאריך 9.12.09 הוגשה בבימ"ש זה תביעה בסדר דין מקוצר לפינוי/סילוק יד כנגד המבקשים 1-3 בעניין הנכס הנ"ל. בסעיף 8 לכתב התביעה טוענת המשיבה כי בשנת 2007 פלשו הנתבעים למקרקעין ותפסו בהן חזקה וזאת ללא הסכמת המשיבה בהסדרת תשלום. במקום מנוהל בית עסק.
בסעיף 9 לכתב התביעה נטען כי המבקש 1 מחזיק במקרקעין ללא זכות שבדין החל מחודש יולי 2007 ומפעיל בו עסק של משחקייה. המבקשים 2 ו – 3 מחזיקים במקרקעין ללא זכות שבדין החל מחודש אפריל 2007 ומפעילים בו עסק של מרכולית.
בסעיף 10 לכתב התביעה אישרה המשיבה כי לנתבעים באותו הליך רשיון עסק לתקופות שונות.

בתצהיר התומך בבקשה לביטול הצווים נטען ע"י המבקש 2 כי הוא מחזיק בנכס שנים רבות וכי במהלך השנים השקיע מליוני שקלים לצורך שיפוצו וזאת בהנחיית המשיבה ונציגיה ולעניין העבודות שבמחלוקת נרשם בסעיף 7 לתצהיר:
"בין היתר שיפצתי לאחרונה חלק מהנכס שיפוץ הכולל ציפוי קירות פנימיים באבן, ריצוף, הנמכת תקרות לצורך התקנת מערכת מיזוג אוויר מרכזית, החלפת מחיצות פנימיות והחלפת מתקני סניטציה ושירותים".

בסעיף 10 לתצהיר נרשם:
"לא ביצעתי כל שינוי בחזית המערבית של המבנה לרבות 'סגירת פתחים בבלוקים בטון'. בחזית המערבית של המבנה היה פתח סגור בגבס אשר במשך השנים ניזוק ונדרש תיקונו ואכן הסרתי את הסגירה הישנה והחלפתי אותה בסגירה חדשה מבלי שיהיה בכך שינוי כלשהו לעומת המצב הקודם".

עמדת המבקשים 1-3:

בבסיס הצו המנהלי והבקשה לצו שיפוטי, שיקולים זרים. המשיבה מעוניינת בפינוי המבקשים מן הנכס ונוקטת לצורך כך בכל האמצעים אשר לדעתה יש בהם כדי לקדם את עניינה ומבלי שתהיה הצדקה עניינית או משפטית לנקיטת ההליכים נשוא הדיון. אין ולא היו ברשות המשיבה נתונים על מנת לבסס טענה כי בנכס מתבצעות עבודות הטעונות היתר בקיר חיצוני וחלוקת אולם קיים באמצעות מחיצות פנימיות ממילא אינה טעונה היתר. רצף האירועים, קרי – הוצאת הצו המנהלי, הגשת הבקשה למתן צו הפסקה שיפוטי והגשת כתב התביעה, מדבר בעד עצמו. בתיק הנכס אין כלל מסמכים וזאת באופן תמוה ולמרות שמדובר בנכס הקיים שנים רבות ונציגי המשיבה לא טרחו כלל לברר במה דברים אמורים לפני שנקטו בפעולות נמרצות על מנת להצר את צעדיהם של המבקשים. הצווים הוצאו ללא תיאור מדויק של העבודות אשר מבוקש להפסיקן ולא ברור, על סמך הנתונים אשר מציינת המשיבה היכן בדיוק נמצאים הפתחים בחזית המערבית אשר נסגרו. זאת לבד מכך שהצווים הוצאו לנכס הנמצא ברח' המעפילים 7 בעוד שהוכח כי המבקשים מחזיקים בנכס הנמצא ברח' המעפילים 5. הצווים התייחסו לנכס הידוע גם כחלקה 86 בגוש 18169 בעוד שהנכס המוחזק בידי המבקשים נמצא בחלקה 102.
למעשה אין מקום לקיומם של הצווים שכן תכליתם איננה להפסקת עבודה המתבצעת במקום שכן אף אם יקבע כי בוצעו עבודות כאלה ואחרות בנכס הרי שהן הסתיימו זה מכבר. בעניין זה מפנים המבקשים לע.פ. 377/87 קלקא נ' מדינת ישראל, פ"ד מ"א (4) 673 ולרע"פ 47/07 טימור מור נ' הועדה המקומית לתכנון ובניה גבעת אלונים (פורסם בנבו).

עמדת המבקש 4:

לבד מכל טענות המבקשים 1-3 הנ"ל מבקש 4 מדגיש את העובדה שלא נתאפשר למבקשים לעיין בתיק הבניין ובדיעבד מתברר שעל אף שמדובר בבניין בן כ – 30 שנים, רוקן התיק מתוכנו ואין בו דבר, עובדה המקימה חשש ממשי להסתרת מסמכים מצד המשיבה אשר די בה כדי להצדיק ביטול הצווים ולהצביע על המניעים הפסולים שבבסיס הבקשה להוצאת צווים.

עמדת המשיבה:

כמבואר לעיל הוצאו הצווים על סמך טענה לשינויים בחזית מערבית חיצונית של המבנה, ללא היתר כדין ועל סמך טענה לביצוע שינויים פנימיים המצריכים היתר, אף זאת ללא היתר כדין.

מהנדס העיר נחקר בעניינים אלה וככל שנוגעים הדברים לשינויים הפנימיים הסביר (פרוטוקול הדיון מיום 27.12.09 עמ' 3):
"אני בהחלט סבור שמדובר בעבודות שטעונות היתר. חוק התכנון והבניה סעיף 145 מסדיר את העבודות שטעונות היתר כאשר יש חשש לשינוי המבנה הקונסטרוקטיבי של הבניה זה טעון היתר.
ש. ציינת בבקשה בסעיף 2 שעבודות שמתבצעות בתוך המבנה הם נחוצות לסגירת חללים. לא ציינת בבקשה שאלה עבודות שמשנות את התשתית וכו'.
ת. כמו שאמר מר גוטמן עכשיו ברגע שאתה לוקח אבנים ומדביק על קיר גבס ובלי שאף
(אחד) יודע מה בוצע שם זה משנה את המבנה הקונסטרוקטיבי וכו'.

ת. ברגע שאתה מרים קיר בחלל מסויים אתה משנה את העומסים. אני אומר לך שעל אף שלא בדקתי את ההרכב הפנימי של המחיצות אזיי מדובר במחיצות שיש להן חיפוי אבן. לדעתי מדובר בחיפוי אבן בעובי של כ – 3-4 ס"מ".

ובעת חקירתו כפי שנרשמה בפרוטוקול הדיון מיום 6.1.10 עמ' 15 הוסיף:

"אני בהחלט מסביר לך שעבודות שעלולות לערער את הקונסטרוקציה של המבנה טעונות היתר. לפני שבוצעו לא הייתה בעיה קונסטרוקטיבית. אני מסכים איתך שקודם הוסיפו קירות גבס. נכון שהקירות הללו מחוברים עם פסי אלומיניום וברגים לרצפה. עד כאן אין סכנה קונסטרוקטיבית. אתה טוען בפני
י שלמעלה יש תקרה אקוסטית, אני מסכים איתך שפאנל שמחובר לתקרה לא יוצר סיכון קונסטרוקטיבי. גם פלטות של גבס משני הצדדים לא מסכנות. ההדבקה על הפלטות של אבן כן יוצרות סיכון. כאשר הביצוע הוא לא נכון או כאשר המשקל של האבן לא מותאם לקיר יכול להיות מצב של קריסה של האבן של קירות הגבס ושל כל מה שמחובר וזהו מצב שיוצר סיכון לאנשים שיהיו שם. נכון שלפי התוכנית הקירות אינן בנמצא. נכון שאם הקירות יקרסו נחזור למצב המקורי לפי התוכנית שאין קירות. לבניין עצמו אין סכנה. הסיכון הוא לנמצאים בסביבה. זהו בהחלט מצב של סיכון שמצריך היתר לפי התקנות. חשש לקריסת קירות. נכון שיש מצבים שבאולמות עושים קירות כאלה אבל זה בפיקוח קונסטרוקטור. לא עשינו בדיקת תקנים, לא הבאנו קונסטרוקטור".

בכתב סיכומי המשיבה הורחב הבסיס המשפטי עליו נשען הצו המנהלי והבקשה למתן צו שיפוטי כדלקמן:
"סעיף 145 לחוק התכנון והבניה קובע כי הקמתו של בניין הריסתו והקמתו שנית כולו או מקצתו, הוספה לבניין וכל תיקון בו, טעונות היתר בניה, למעט שינוי פנימי בדירה.
'שינוי פנימי' מוגדר כשינוי שאינו נוגע לצד החיצוני של הבניין, אינו פוגע בחזיתו או במראהו, או בשלד של הבניין, או ברכוש המשותף וכו', אינו פוגע בזולת ואינו משנה את שטחה של הדירה למעט תוספת של שטח מרפסת שנסגרה כדין או את מספרן של יחידות דיור.
'דירה' מוגדרת כך: חדר או תא או מערכת חדרים או תאים שנועדו לשמש יחידה שלמה נפרדת למגורים, לעסק או לכל צורך אחר.

המבקשת טוענת כי העבודות נשוא הצו המנהלי והשיפוטי אינן בגדר שינוי פנימי וכו'. בסיסה של טענה זו עומד על
שני אדנים: האחד, עדותו של מהנדס העיר במהלך הדיונים בהליך זה בה הבהיר והסביר את החשש הקונסטרוקטיבי למבנה והשני, המתבסס על היתר הבניה האחרון שהוצא למבנה זה והעתקו הוגש וכו' מב/1 ממנו ניתן ללמוד כי המבנה נשוא ההליך אמור להיות אולם אחד ולא חלוקה למספר יחידות עסקיות כפי שהוצהר עליהן בתצהירו של המשיב התומך את בקשתן וכו'.

מב/1 מבהיר כי ההיתר הקיים הינו ליחידה עסקית אחת של אולם אירועים. המבקש בתצהירו מודה כי הנכס חולק למספר עסקים. אי לכך חלוקת העסק כיום, אם בחלוקה חדשה ואם בחלוקה קיימת, הינה טעונת היתר בניה היות וכל חלוקה זו אשר מתבצעות עבודות בניה בהתאם לה או לצרכיה וכמובן אם מדובר בחלוקה נוספת וחדשה הרי שהיא טעונה היתר".

מן הנתונים המוצגים עולה כי בנכס מבוצעות עבודות בקיר חיצוני ובנוסף לכך מבוצע שינוי פנימי הטעון היתר והכל ללא היתר כדין.
הלכה פסוקה היא כי שיקולי ביהמ"ש בשוקלו ביטול צו הפסקה מנהלי או שיפוטי הם שניים בלבד: שהפסקת הבניה אינה דרושה לשם מניעת עובדה מוגמרת. שהבניה שאת הפסקתה מבקשים בוצעה כדין. מכיוון שבמקרה דנן בוצעו עבודות בניה הטעונות היתר, ללא היתר ומכיוון שהפסקת הבניה דרושה לשם מניעת עובדות מוגמרות, דין הבקשות להידחות ויש להותיר את הצווים על כנם.

בשולי הדברים מתייחסת המשיבה לטענות אשר הועלו כנגד תקינות המעשה המנהלי והיא מפנה לרע"פ 1088/86 סברי מחמוד נ' הועדה המקומית פ"ד מ"ד(2) 417 לעניין החזקה של תקינות המעשה המנהלי העומדת לזכות המשיבה ואשר המבקשים לא הצליחו להפריכה באמצעות הנתונים אשר הציגו ו/או חקירת מהנדס העיר.

דיון:

הבקשה לביטול הצווים נתמכה בתצהירו של מר ביטון אילן. המשיבה בסיכומיה טוענת כי מר ביטון בתצהירו הודה בכך שמטרת השיפוצים הפנימיים לשפר בצורה זו או אחרת חלוקה פנימית של האולם למספר נכסים בעוד שעל פי היתר הבניה המקורי מדובר באולם אחד. לטענתה גם אם נניח שמדובר בחלוקה ישנה הרי שיפור ושיפוץ של קירות פנימיים המחלקים אולם למספר יחידות עסקיות, הינם בגדר של עבודות הטעונות היתר. טענה זו
מפנה לסעיפים 1-3, ו
- 7
בתצהיר מר ביטון שבמסגרתם רשם כדלקמן:
"הנני מחזיק כדין מזה שנים רבות בנכס מקרקעין וכו' ברח' המעפילים 5 נהריה וכו'.
הנכס הינו מתחם משולב הכולל מינימרקט וכו', מסעדה, אולם אירועים המשמש כאולם לאירועי ילדים ומשחקיה הידוע בשם 'ממלכת הילדים' וכו', רחבה קדמית (מזרחית) המיועדת לישיבה ושולחנות, רחבה אחורית (מערבית) הכוללת מקומות ישיבה ליד שולחנות, מזנון וכו' המגיעים עד לקו המים בצמוד לחוף הרחצה הידוע בשם "חוף גלי גיל".
חלק הנכס 'ממלכת הילדים' הושכר על ידי למר ניר פרבר ומנוהל על ידו כעסק נפרד (ברשיון).

בין היתר שיפצתי לאחרונה חלק מהנכס שיפוץ הכולל ציפוי קירות פנימיים באבן, ריצוף, הנמכת תקרות לצורך התקנת מערכת מיזוג אוויר מרכזית, החלפת מחיצות פנימיות, והחלפת מתקני סניטציה ושירותים וכו' ".

מתצהירו של מר ביטון לא ניתן לדעת אל נכון אלו קירות פנימיים עברו שיפוץ והאם מדובר בשיפוץ של קירות פנימיים אשר אמורים לשרת את החלוקה הפנימית בין יחידות עסקיות נפרדות אשר כזכור מהוות מינימרקט/מסעדה וחלל המשמש כמשחקיה. יש לזכור כי הטענה לפיה שיפוץ של קירות הפרדה פנימיים ביחידות עסקיות נפרדות, חייב בהיתר, לא שימשה בסיס להוצאת הצו המנהלי ולהגשת הבקשה למתן צו שיפוטי. זאת ניתן להסיק מתוכן עדותו של מהנדס העיר אשר יזם את ההליכים הנ"ל ואשר לא הזכיר כלל שיקול זה במסגרת שיקוליו.

מקובלת עליי בנסיבות אלו עמדת המבקשים כי על סמך תשתית הנתונים הקיימת אין מקום לקבוע כי השינויים הפנימיים בנכס טעונים היתר בניה מטעם זה הנזכר לראשונה בכתב סיכומי המשיבה.

אשר לטענת מהנדס העיר בקשר לסיכון הבטיחותי מן הקירות הפנימיים כתוצאה מציפויים באבן –
מאשר המהנדס כי בניית הקירות הפנימיים כפי שהם אין בהם משום סיכון לשלד המבנה. ראו: פרוטוקול הדיון מיום 6.1.10 בעמ' 16 שורות 6-12.
מכאן שעמדת המשיבה על פיה בניית המחיצות כפי שהן מצריכה היתר נסמכת על הגדרת 'שינוי פנימי' שבסעיף 145 לחוק התכנון והבניה תשכ"ה 1965 לפיה שינוי פנימי הפוגע בזולת מצריך היתר. השאלה המתבקשת הינה מי מן הצדדים נושא בנטל להוכיח קיומן או העדרן של נסיבות מיוחדות שבגינן קמה החובה להשיג היתר בניה לעבודות שבמחלוקת. הרי אין חולק כי החובה לקבל היתר לעבודות שהן בגדר של שינויים פנימיים במבנה קיימת רק במקרים חריגים כאשר הכלל הוא שעבודות מן הסוג הזה אינן מצריכות קבלת היתר. התשובה לשאלה זו מצויה בהוראת סעיף 224 לחוק הקובעת כי למהנדס העיר הסמכות לצוות על הפסקת בניה שנעשתה ללא היתר כאשר יש לו "יסוד סביר להניח כי מבצעים עבודות בניה בלי היתר לפי חוק זה". ככל שמתייחסים הדברים לבקשה המוגשת להוצאת צו הפסקה שיפוטי הרי מורה תקנה 3 לתקנות התכנון והבניה (סדרי הדין בהליכים למתן צווים על פי המבקש בלבד) תשמ"ג 1982 כי יש לתמוך את הבקשה בתצהיר של גורם מוסמך שבמסגרתו ירשם כי יש למצהיר יסוד סביר להניח שמבוצעת במקום עבודה הטעונה היתר וכי יש צורך במתן צו מיידי להפסקת פעולות הבניה. בהקשר לכך נפסק לאחרונה בע.פ. 4813/09
(י-ם) קהלאני זכריה ואח'
נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו) כי אין די בציון סתמי בדבר קיומו של יסוד סביר להנחה כמפורט אלא שיש צורך לעגן זאת בטענה מפורטת.
הנה כי כן מוטל הנטל על המשיבה להצביע על קיומו של יסוד סביר להניח כי בנכס מבוצעת עבודה הטעונה היתר ללא היתר וזאת שלא על דרך של טענה סתמית וכללית ומשהונחה תשתית מספקת לעניין זה עובר הנטל אל המבקשים להוכיח כי אכן מדובר בעבודה שאיננה מצריכה קבלת היתר.

במקרה דנן אין בידי המשיבה נתונים כלשהם לתמיכה בטענה כי ציפוי האבן שעל פני הקירות הפנימיים מהווה סיכון כפי שאישר בהגינותו מהנדס העיר בעת חקירתו ואף אין טענה מפורטת ברוח זו בבקשה אשר הוגשה למתן צו הפסקה שיפוטי. זאת על אף שבידי מהנדס העיר ו/או מי מטעמו מצויים הכלים לבדוק את הנתונים והמהנדס אף ערך ביקור במקום לפני הוצאת הצו המנהלי.
אין איפה בסיס של ממש לטענה בדבר יצירת הסיכון לבד מחשש בעלמא שאיננו מגובה בנתונים.
בנסיבות אלה נראה לי שדין הבקשה להתקבל ככל שנוגעים הדברים לעבודות הפנים וממילא נכון וראוי להורות על ביטול הצווים שהוצאו בגזרה זו.

אשר לעבודות בקיר חיצוני – הסביר מהנדס העיר בעדותו:
"אתה חוזר ומציג בפני
י את מב/1. לבקשתך אני מעיין בתוכנית ואני מראה לך בתוכנית היכן נפתחו או נסגרו פתחים. אני מצביע בפני
ך בשרטוט על קיר מערבי בפינה הדרומית שלו ושם ממוקם חלון אשר נסגר. אני אכן רואה בתוכנית שרטוט של מחסן בפינה הדרום מערבית. אתה מצביע בפני
י על שרטוט של חלון ושל פתח ואני מאשר שאני רואה שרטוט של חלון ופתח. לשאלתך האם פרט לפתח במחסן ולחלון בצד הדרומי לאותו מחסן היו עוד פתחים וחלונות שנפתחו או נסגרו, אני משיב לך שקיימים עוד פתחים. אני רואה את השרטוט של מקום דלת ההזזה הגדולה ואני מאשר שהיא לא נסגרה. בצידה המערבי היה פתח שנסגר. אינני יודע אם היה שם איזה שהוא תהליך שקודם הפכו פתח של דלת לחלון ואח"כ סגרו או בצורה אחרת אבל היה שם פתח שנסגר.
אתה מציג לי שהפתח הזה בכניסה למחסן סגור מזה שנים, אני משיב לך שזה לא ידוע לי".

ולהלן:
"לגבי החלק התחתון שסגור בבלוקים ונראה בתמונה י-ה/4- אינני יודע מי עשה זאת. אני לא יכול לומר איך זה נראה בעבר פרט למצב על פי התוכנית וכו'. אתה טוען בפני
י שהצד המערבי היה סגור גם קודם לכן בגבס ואני לא יודע על כך. אני גם לא יודע ולא יכול לאשר את טענתך שהגבס התחיל להתפורר מהגשמים וכו'.
אני הייתי במקום בבוקר ונכנסנו פנימה. לא ביקשנו רשות של אף אחד וצילמנו וכו'. היו שם על הרצפה כלי עבודה וכו'. הייתה שם גם גיגית לבטון וזו הגיגית שרואים בתמונה מחוץ לקיר המערבי".

הנה כי כן הוצא הצו המנהלי והוגשה הבקשה למתן צו שיפוטי על סמך הטענה כי בקיר המערבי מבוצעות עבודות של סגירת פתחים כפי שניתן לראות בתמונה המוצג י-ה/4.

לכך יש להוסיף את הצהרת מר ביטון הנ"ל בסעיף 10:
"לא ביצעתי כל שינוי בחזית המערבית של המבנה לרבות 'סגירת פתחים בבלוקים בטון'. בחזית המערבית של המבנה היה פתח סגור בגבס אשר במשך השנים ניזוק ונדרש תיקונו ואכן הסרתי את הסגירה הישנה והחלפתי אותה בסגירה חדשה מבלי שיהיה בכך שינוי כלשהו לעומת המצב הקודם".

אין חולק כי שינוי בחזית מערבית חיצונית מצריך כעיקרון קבלת היתר בניה גם אם מדובר בהסרת סגירת גבס ישנה והחלפתה בבלוקים. טענת המבקשים הינה כי פעולה מן הסוג הזה לא הייתה גוררת הליך מנהלי של הוצאת צו הפסקה ובקשה למתן צו הפסקה שיפוטי, אלמלא נקיטת ההליך האזרחי והמחלוקת שבין הצדדים בעניין הזכויות בנכס ומכאן המסקנה כי מדובר בנקיטת הליכים משיקולים זרים. מאידך גורסת המשיבה כי לא נפל פגם בהליך המנהלי ומכיוון שמרחב שיקול הדעת המסור לביהמ"ש על פי חוק הינו מצומצם ומתוחם לבחינת השאלה אם קיים היתר אם לאו והאם נחוצים הצווים למניעת עובדות מוגמרות אם לאו, הרי התשובה ברורה ודין הבקשות להידחות.

המשיבה מבקשת למעשה להחיל על מתחם שיקול הדעת המסור לביהמ"ש בעניין זה את ההגבלה אשר הטיל המחוקק על ביהמ"ש הדן בבקשה לביטול צו הריסה מנהלי עפ"י סעיף 238א(ח) לחוק ואולם הלכה פסוקה היא שמרחב שיקול הדעת של ביהמ"ש, גם כאשר דן הוא בבקשה לביטול צו הריסה מנהלי, איננו מצומצם דווקא לאותן נסיבות הקבועות בחוק ורשאי הוא להורות על ביטול הצו המנהלי גם כאשר מוכח כי נפל פגם מהותי בהליך המנהלי או שקיימים נימוקים חריגים וכבדי משקל אחרים המצדיקים ביטולו של הצו. ראו: ע.ת.מ 3518/02 רמזי רג'בי נ' יו"ר הועדה המקומית לתכנון ובניה (י-ם) פ"ד נ"ז(1) עמ' 196.

במקרה דנן מצביעים המבקשים על נסיבות רבות המטות לטענתם את הכף לכך שהשיקול אשר הנחה את המשיבה לא היה שיקול בתחום ענייני תכנון ובניה אלא שיקול זר במטרה לשפר עמדות לקראת הדיון בהליך האזרחי אותו יזמה בסמוך להוצאת הצו המנהלי והגשת הבקשה מיד לאחר מכן למתן צו הפסקה שיפוטי. בין הנסיבות הללו מונים המבקשים את האינטרס הישיר שיש למשיבה בנכס, נקיטת הליכים אזרחיים למימוש אינטרס זה נגד המבקשים, הגשת בקשה בלתי מנומקת למתן צו שיפוטי בלא לבחון התנהלות המבקשים לאחר קבלת הצו המנהלי, סמיכות הזמנים בין ההליכים השונים ותכיפותם, השינויים המינוריים בחזית החיצונית אשר ניתן להניח שלא היו משמשים עילה לנקיטת הליכים אלמלא האינטרס של המשיבה בנכס, הקשיים שהוערמו על דרכם של המבקשים בעת שביקשו לעיין בתיק הנכס וחוסר המסמכים בתיק הנכס אשר ברשות המשיבה.

אף אם אין לפטור טענות חמורות אלה של המבקשים בקש, נראה לי כי לא ניתן לקבל את בקשת המבקשים לביטול הצו השיפוטי, ככל שנוגעים הדברים לעבודות בקיר החיצוני, שכן הנתונים אשר הוצגו די בהם על מנת לבסס את עמדת המשיבה כי מבוצעות עבודות בקיר החיצוני, ולו בהיקף קטן, עבודות הטעונות היתר וזאת ללא היתר כדין. קבלת עמדת המבקשים משמעותה מתן לגיטימציה לביצוע עבודות הטעונות היתר ללא היתר, גם אם מדובר בעבודות בהיקף מצומצם.
ראוי להעיר כי משניתן צו הפסקה שיפוטי מתייתר למעשה דיון בצו המנהלי.

סוף דבר -

הבקשה בעניין ביטול הצווים בנוגע לעבודות הפנים מתקבלת. אם לדעת המשיבה פוגעות פעולות המבקשים או מי מהם בזכויותיה בנכס או שיש בהן סיכון לבטיחות הציבור, הרי עומדים לרשותה כלים משפטיים מגוונים על מנת להגן על זכויות אלו ועל שלום הציבור.

הבקשה בעניין ביטול הצווים בנוגע לעבודות החוץ נדחית.

התוכנית מוצג מב/1 תוחזר למשיבה ותשמר בתיקיה. המוצגים האחרים יסרקו במחשב.

אין צו להוצאות

מזכירות ביהמ"ש תשלח ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום,
י"ב שבט תש"ע, 27 ינואר 2010, בהעדר הצדדים.














תוב בית משפט שלום 8398-12/09 ניר בני פרבר, אילן ביטון, שלום ביטון ואח' נ' הועדה המקומית לתכנון ובניה נהריה (פורסם ב-ֽ 27/01/2010)