פסקי דין על ממן אלי | פסקי דין על ממן לימור | פסקי דין על משה חדיף בניין והשקעות בע"מ

1651/07 א     28/01/2010




א 1651/07 ממן אלי, ממן לימור נ' משה חדיף בניין והשקעות בע"מ






בפני

כב' השופט אחסאן כנעאן
תובעים

1. ממן אלי

2. ממן לימור
ע"י עוה"ד דן גור ואח'
נגד
נתבעים

1. משה חדיף בניין והשקעות בע"מ
ע"י עוה"ד אמל חמיס
פסק דין
מבוא ורקע כללי:

1. לפני תביעה שהוגשה על ידי רוכשי דירה ברחוב אילה 10 ביקנעם (להלן: "דירת המגורים" או "הדירה", לפי העניין), בגין ליקויי בניה ואי התאמות שנתגלו בדירה אותה רכשו מהנתבעת, חברת משה חדיף בנין והשקעות בע"מ, (להלן: "הנתבעת"). כן עותרים התובעים לפיצוי לא ממוני בגין עוגמת הנפש שהייתה מנת חלקם עקב כך.

2. הן התובעים והן הנתבעת הגישו חוות דעת מומחה מטעמם. עקב הפערים שביניהם מיניתי בהסכמת הצדדים, את מר נחום פרמינגר, מהנדס בניין ושמאי מקרקעין, כמומחה מטעם בית המשפט (להלן: "המומחה נחום "), אשר נדרש ליתן חוות דעת בתחום ההנדסי, בשאלות השנויות במחלוקת מכפי שהוטבו בכתבי הטענות ובחוות הדעת מטעמי הצדדים.

3. בהתאם להסכמה דיונית נוספת אליה הגיעו הצדדים , לה נתתי תוקף של החלטה, יינתן

פסק דין
על סמך הסיכומים וחוות דעת המומחה מטעם בית המשפט, לרבות שאלות ההבהרה שנשלחו אליו והתשובו להן ללא צורך בחקירת עדים.

4. התובעים רכשו את דירת המגורים מהנתבעת. ביום 4.11.2002 חתמו הצדדים על הסכם המכר [להלן:"הסכם המכר"]. החזקה בדירה נמסרה לתובעים ביום 1.10.2003 לאחר שביום 15.9.2003, חתמו הצדדים על פרוטוקול מסירה, שבו פורטה רשימת הליקויים. ביום 2.11.2004, בתום שנת הבדק נערכה רשימת ליקויים נוספת.

5. המהנדס אליעזר גוכמן המומחה מטעם התובעים [להלן: "המומחה גוכמן"] הצביע בחוות דעתו על הליקויים בדירה ועלויות תיקונם. לאחר קבלת חוות דעתו, פנו התובעים אל הנתבעת ביום 24.1.2006 בדרישה לתיקון הליקויים בהתאם לחוות הדעת אשר צורפה למכתבם.

6. בתגובה שכרה הנתבעת את שירותיו של המהנדס ברלינר [להלן:" המומחה ברלינר"] כמומחה מטעמה לשם בדיקת הליקויים הנטענים.

7. ביום 23.2.2006 ולאחר שקיבלה הנתבעת את חוות דעת המומחה מטעמה פנתה בכתב לתובעים וביקשה לבצע תיקונים בהתאם לחוות הדעת מטעמה. תיקונים אלה בוצעו ביום 17.10.2006.

8. ביום 7.2.2007 הגישו התובעים את התביעה המונחת על שולחני.

טענות הצדדים

9. בכתב תביעתם טענו התובעים כי לאחר שקיבלו את החזקה בדירה, גילו כי קיימים ליקויי בנייה רבים בדירה שרכשו.

10. על פי גרסת התובעים, הם פנו מספר פעמים לנתבעות בדרישה לתיקון הליקויים. לטענתם תיקוני הנתבעת העלימו את הבעיות והליקויים לתקופה מוגבלת אם כי לאחר תקופה מסוימת שוב הופיעו הליקויים, וביתר שאת.

11. לבסוף טענו התובעים כי גם ניסיונה האחרון של הנתבעת לתיקון הליקויים כשל.

12. התובעים תמכו את תביעתם בחוות דעת שנערכה על ידי המומחה גוכמן אשר העריך את עלות התיקונים בסך 111,362 ₪. כמו כן עתרו התובעים לפצותם בגין עוגמת נפש בסך 15,000, ובגין פינוי הבית והוצאות שכירת מקום מגורים זמני בעת התיקונים בסך 10,000 ₪.
מטעמי אגרה העמידו התובעים את תביעתם על סך 100,000 ₪.

13. בכתב הגנתה טענה הנתבעת כי משלא עמדו התובעים בנטל ההודעה המוטל עליהם בסעיף 4א(2) לחוק המכר (דירות), תשל"ג- 1973 [להלן: "חוק המכר דירות"], ומשלא עמדו בהתחייבויותיהם על פי סעיף 7 להסכם המכר מיום 4/11/2002, בדבר משלוח הודעה מוקדמת ובה פירוט הליקויים הנטענים, אזי דין התביעה נגדה להידחות על הסף מחמת התיישנות.

14. מעבר לכך, טענה הנתבעת כי ביום 15.9.2003, טרם מסירת החזקה בדירה נערך בין הצדדים פרוטוקול מסירה בו פורטו מספר ליקויים אשר תוקנו לשביעת רצון התובעים. בנוסף טענה הנתבעת כי ביום 21.11.2004 נערכה מיוזמתה בדיקה נוספת, במסגרת שנת האחריות, גם אז תקנו כל הליקויים, אשר פורטו בפרוטוקול שנת הבדק, לשביעת רצון התובעים. לטענת הנתבעת מלבד הליקויים אשר פורטו בפרוטוקולים ואשר תוקנו על ידה לא פנו אליה התובעים בטענות בגין ליקויים בדירה, וזאת עד למשלוח מכתבם מיום 24.1.2006 אליו צורפה חוות דעת המומחה מטעמם.

15. עוד טענה הנתבעת, כי לאחר פניית התובעים מיום 24.1.2006 שכרו את שירותיו של המהנדס ושמאי המקרקעין, מר דן ברלינר, אשר ערך בדיקה בדירה ופירט בחוות דעתו רשימת ליקויים הטעונים תיקון. לטענתה, על פי ממצאי חוות הדעת אשר ערך המהנדס ברלינר, כמות הליקויים בדירה קטנה בהרבה מאלו הנקובים בחוות דעת המומחה מטעם התובעים. בנוסף טענה הנתבעת כי ביום 17.10.2006, ולאחר פניות רבות לתובעים, ביצעה את התיקונים העולים מחוות דעת המומחה מטעמה.

16. לבסוף, טענה הנתבעת כי במידה וימצא בית המשפט כי ישנם בדירה ליקויים, יש לאפשר לה לבצע תיקונים אלו הן מכוח חוק המכר דירות והן מכוח הסכם המכר, שכן אין היא מכחישה את חובתה החוקית והחוזית לתיקון ליקויים לכשימצאו.

17. מטיעוני הצדדים כפי שנשטחו בפני
י, למד אני כי, הפלוגתאות הטעונות הכרעה הן אלה:

1. חוות דעתו של המומחה מטעם בית המשפט
2. מהו היקף ליקויי הבניה בבית המגורים;
3. התיישנות;
4. האם איבדה הנתבעת את הזכות לתיקון.
5. מהו היקף הפיצוי המגיע לתובעים בגין עוגמת הנפש;
חוות דעתו של המומחה נחום פרמינגר מטעם בית המשפט

18. כפי שכבר ציינתי, המומחה מונה על ידי, כמומחה מטעם בית המשפט לבחינת ליקוי הבנייה הנטענים. המומחה ערך ביקור במקום ביום 5.5.2008.

19. בחוות דעתו פירט המומחה שורה של ליקויים והעריך את עלות התיקון בסך של -.19,669 ₪ (כולל פיקוח הנדסי ומע"מ).

20. הנתבעת מסכימה עם האמור בחוות הדעת לגבי קיומם של הליקויים והעלות הרלוונטית. מנגד טענו התובעים כי קיימים ליקויים נוספים אשר מן הראוי היה לפסוק בגינם פיצוי, וטוענים כי המומחה מטעם בית המשפט שגה בהתייחסויותיו לליקויים אלו.

21. טרם אדרש לטענות לגופן, אציין כי מצאתי את הערכותיו וקביעותיו של מומחה בית המשפט כמקצועיות וראויות, ואני מאמץ כמעט את רובן ככולן למעט נקודה אחת אליה אתייחס בהמשך.

22. ככלל, חוות דעתם של מומחים מטעם בית המשפט מקבלות משקל מיוחד ועדיף על פני חוות דעת אותם מגישים הצדדים היריבים. הנטייה הכללית היא שלא לסטות מחוות דעתו של המומחה שמונה מטעם בית המשפט, בהקשר זה נקבע בפסיקת בית המשפט, לא אחת, כי חוות הדעת מביאה בפני
בית המשפט תמונה מקצועית, אובייקטיבית ומקיפה בתחום מומחיותו של המומחה, על כן יטה בית המשפט לאמץ חוות דעת שכזאת כבסיס להכרעה הנדרשת.

23. .בדבר כוחה המחייב של חוות-הדעת נקבע בע"א 323/85 מדינת ישראל נ' מזרחי פ"ד לט(4) 185, 189, בזה הלשון:

"מינויו מטעם בית המשפט של מומחה מוסכם על הצדדים הוא נוהג רצוי, שיש לעודדו (ע"א 521/77). כפועל יוצא ממינויו של המומחה אין הצדדים צריכים להביא ראיות נוספות ולחקור עדים, ובכך שכרם; מאידך גיסא, מוגבלת, כמובן, יכולתם לערער על מסקנות המומחה. הצדדים רשאים לחקור את העד המומחה... והם אף רשאים לדרוש מן המומחה הבהרות בכתב על חוות-דעתו... עקב ההגבלה על יכולתם של הצדדים להביא ראיות נוספות מצטמצמת ממילא יכולתם לשכנע את בית המשפט בטעותו של המומחה, והיא מתמקדת בעיקר בטענות עיוניות לגבי נכונות מסקנותיו. טענות אלו חייבות למצוא ביטוין בחקירתו של העד, כי זו שיטת המבחן של הרציונאליות של מסקנותיו"

24. יחד עם זאת, בית המשפט אינו מקבל את חוות דעתו של המומחה בעיניים עצומות, בית המשפט מעיין ובוחן את חוות הדעת אל מול טענות הצדדים ומכלול הראיות שהונחו בפני
ו, ובסופו של יום מחליט לאמץ חוות הדעת במלואה, לא לאמצה או לאמץ חלקים ממנה. בעניין זה יפים הדברים שנאמרו בע"א 293/88 חברת יצחק ניימן להשכרה בע"מ נ' מונטירבי [פורסם בנבו]:

"משממנה בית המשפט מומחה על מנת שחוות דעתו תספק לבית המשפט נתונים מקצועיים לצורך הכרעה בדיון, סביר להניח שבית המשפט יאמץ ממצאיו של המומחה אלא אם כן נראית סיבה בולטת לעין שלא לעשות זאת. אכן עד מומחה כמוהו ככל עד - שקילת אמינותו מסורה לבית המשפט ואין בעובדת היותו מומחה כדי להגביל שקול דעתו של בית המשפט. אך כאמור לא ייטה בית המשפט לסטות מחוות דעתו של המומחה בההעדר נימוקים כבדי משקל שיניעוהו לעשות כן".

היקף הליקויים

25. כפי שפתחתי לעיל, החלטתי לאמץ את חוות דעתו של המומחה מטעם בית המשפט, למעט בנקודה אחת , כפי שיפורט בהמשך.

26. בסיכומיהם פירטו התובעים שורה של השגות על חוות דעת זו אליהן אתייחס בהמשך.

27. מנגד טענה הנתבעת כי גם לה השגות והסתייגויות ממצאי המומחה נחום לרבות עלויות התיקון אשר נקבעו על ידו, אולם בשל היקף התיקונים הקטן שנקבע על ידו, ובשל מעמדו כמומחה מטעם בית המשפט, מוכנה היתה לקבל את ממצאיו ואף ויתרה על העברת שאלות הבהרה, וזאת בהתאם לקו המנחה לפיו בתי המשפט מאמצים חוות דעת מומחים מטעמם.

28. עתה אתייחס לטענות התובעים לגבי הליקויים הנוספים.

בליטות בחדרי ילדים:

29. לטענת התובעים טעה המומחה נחום בחישוב ירידת הערך כתוצאה מהבליטות בחדר הילדים. לטענת התובעים, בעוד שבחוות דעתו ציין המומחה כי, בשני חדרי הילדים, שטח הבליטות הינו 11x32 + 7x 33 + 5x 32 ס"מ, וכי ירידת הערך מוערכת בסך 500 ₪, בתשובתו לשאלות ההבהרה הבהיר המומחה נחום כי שווי הממ"ר בדירה הוערך על ידו בסך 4,000 ₪. לשיטת התובעים חישוב פשוט מוביל למסקנה כי ירידת הערך כתוצאה מבליטות אלו הינה: סה"כ שטח הבליטות- 74 ס"מ x שווי ממ"ר- 4,000 ₪ = 2,960 ₪. לסכום זה, לטענת התובעים, יש להוסיף הפרשי הצמדה וריבית מיום עריכת חוות הדעת ועד ליום כתיבת הסיכומים, כך שסה"כ ירידת ערך בגין מרכיב זה מסתכמת ב- 3,078 ₪.

30. מנגד טענה הנתבעת בסיכומיה, כי אין לפסוק בגין מרכיב נזק זה סכום העולה על 500 ₪ שכן כתב התביעה כלל לא כלל פיצוי בגין בליטות אלו.

31. עיינתי במסמכים בהקשר זה ולא מצאתי שהוכח כי אכן טעה המומחה בחישוביו. יש לציין עוד כי בתשובותיו לשאלות ההבהרה הבהיר המומחה באופן שאינו משתמע לשתי פנים, כיצד ערך את חישוביו וכיצד הגיע למסקה שירידת הערך בגין מרכיב זה מוערכת בסך 500 ₪.

32. בתשובותיו לשאלות ההבהרה חשב המומחה את שטח הבליטות בממ"ר הינו 0.04 + 0.02 + 0.02 = 0.08 ממ"ר, וכי הבליטה הגדולה נלקחה במקדם כפול, כך שסה"כ הבליטות מסתכמים ב 0.12 ממ"ר שהינם 12 ס"מ רבועים ולא 74 סנטימטר כפי שטענו התובעים בטעות. עוד ציין המומחה כי שווי הממ"ר בדירה הוערך על ידו בסך 4,000 ₪, מכאן שסה"כ ירידת הערך הינה 480 ₪ אותה עיגל ל- 500 ₪.

33. לנוכח האמור, לא שוכנעתי כי טעה המומחה בחישוביו ואף למעלה מכך התובעים הם שטעו בחישוביהם.

34. מעבר לצורך, אוסיף ואציין כי על אף שבכתב המינוי הוגבל המומחה לליקויים הנטענים בכתבי הטענות ובחוות דעת המומחים מטעמי הצדדים, יחד עם זאת סבור אני כי משמצא המומחה כי ישנה ירידת ערך בגין הבליטות, יש לפסוק פיצוי בגין נזק זה לטובת התובעים. על כן אני מאמץ את קביעתו של המומחה בחוות דעתו, וקובע כי אין לפצות את התובעים בסכום העולה על הסכום הנקוב בחוות הדעת.

בליטות בחדר הורים

35. עוד בהקשר לליקויים בגין הבליטות, טענו התובעים כי בתשובותיו לשאלות ההבהרה בעניין הבליטות בחדר ההורים, חזר המומחה על אותה טעות חישוב ורשם כי שטח הבליטות הינו 0.08 ממ"ר במקום לרשום 80 ס"מ, על כן ירידת הערך בגין מרכיב זה הינה בסך 3,200 ₪.

36. לסכום זה, לטענת התובעים, יש להוסיף הפרשי הצמדה וריבית מיום עריכת חוות הדעת ועד ליום כתיבת הסיכומים, כך שסה"כ ירידת ערך בגין מרכיב זה מסתכמת ב- 3,328 ₪.

37. בסיכומיה טענה הנתבעת כי על פי חוות דעת המומחה נחום, אין כל בליטה בחדר זה, מכאן שלטענתה לא זכאים התובעים לפיצוי בגין ליקוי נטען זה.

38. לאחר שעיינתי בחוות דעת המומחה נחום, אני סבור כי הצדק בעניין זה עם הנתבעת, אבאר את הדברים ואנמקם. ראשית, כבר בפתיח חוות דעתו ציין המומחה כי הוא ערך את חוות דעתו לפי אותו סדר סעיפים כפי שאלה עולים מחוות דעת המומחה גוכמן מטעם התובעים. על כן, בסעיף 1.7 לחוות דעתו התייחס המומחה לנזק הנובע מבליטות בחדר שינה הורים, בהתאם לאמור בחוות דעת המומחה גוכמן. המומחה ציין מפורשות כי "בחדר שינה הורים כלל אין בליטות", ועבר לחישוב ירידת הערך בחדרי הילדים, על ידי מדידת הבליטות וחישוב ירידת הערך כתוצאה מהם, על אף שבחוות דעת המומחה גוכמן אין התייחסות לנזק זה. כפי שציינתי לעיל המומחה העריך כי ירידת הערך כתוצאה מליקוי זה, בחדר הילדים, 480 ₪ אותה עיגל לסכום של 500 ₪. שנית, בשאלות ההבהרה נדרש המומחה לפרט אופן חישוב ירידת הערך בגין הבליטות בסעיף 1.7 לחוות הדעת. אומנם בתשובותיו לשאלות ההבהרה לא ציין שוב ומפורשות כי אין בליטות בחדר שינה הורים אולם הוא הבהיר כיצד ערך את חישוביו, וכיצד הגיע למסקנה כי ירידת הערך הינה בסך 500 ₪, דבר המתייחס כמובן לירידת הערך בחדר הילדים.

39. לגופו של עניין, גם בנקודה זו אין לקבל את טענת התובעים, לא מצאתי שהוכח כי אכן עסקינן בליקוי. על אף האמור בסעיף 1.7 לחוות הדעת מטעם התובעים, לא ראיתי סיבה לסטות מחוות דעת המומחה ועל כן אני מאמץ את האמור בה בקשר לליקוי נטען זה.

גודל פתחי החלונות בחדרי שינה

40. לתובעים השגה נוספת על חוות דעת המומחה לשיטתם שגה המומחה עת קבע כי מצב פתחי האוויר בחדרי השינה תקין. בהקשר זה טענו התובעים כי המומחה ערך את מדידותיו בצורה שגויה, עת ביצע את המדידה על פי מידות בניה שעה שעליו היה למדוד את שטח הפתחים (בין המסגרות). לטענתם עניין זה הובהר בת"א 922/95 סלומון שמואל ואח' נ' שיכון ופתוח לישראל בע"מ [פורסם בנבו] [להלן:"עניין סולומון"] שם קבע בית המשפט כי שטח למדידת החלון אינו כולל את שטח המסגרת. מכאן, לטענתם בהתחשב בטעות זו ולאור תשובת המומחה לשאלת ההבהרה בעניין זה, יש לקבוע כי על הנתבעת לפצות אותם בסכום של 4,500 ₪, לסכום זה יש להוסיף הפרשי הצמדה וריבית כך שסך הפיצוי המגיע הינו 4,680 ש"ח.

41. בסיכומיה, טענה הנתבעת כי הן בחוות דעתו והן בתשובות לשאלות ההבהרה לא מצא המומחה נחום ליקוי בגודל החלונות. ואף הבהיר כי על פי התקנות יש למדוד את שטחי החלונות במידות בנייה. בנוסף טענה הנתבעת כי לו לא כך היה המצב היתה הנתבעת מתכננת את החלונות באופן אחר. בשל כך טוענת הנתבעת כי אין מקום לפסיקת פיצויים לתובעים בגין ליקוי נטען זה.

42. סעיף 1.4 לחוות דעת המומחה קובעת:

"1.4. חלונות קטנים בחדרי שנה
החלונות הקיימים ב – 3 חדרי שנה בדירה נמדדו על ידי ונמצאו כדלקמן:
חדר שינה הורים 1.05 x 1.38 מ' = 1.45 ממ"ר
חדר ילד 1 1.05 x 1.37 מ' = 1.44 ממ"ר
חדר ילד 2 1.05 x 1.37 מ' = 1.44 ממ"ר
חדר שינה הורים שהוא הגדול ביותר מבין 3 החדרים הוא במידות 3.60 x 3.95 מ' ושטחו 14.22 ממ"ר.
נדרש כי שטח החלון יהיה 8% לפחות משטח הרצפה, דהינו 1.14 ממ"ר והחלון הקיים גדול יותר ב- 27%.
ממילא המצב תקין בחדרי הילדים. אין צורך בכל תיקון שהוא".
43. סעיף 2 לשאלות ההבהרה שהופנו למומחה נשאל

"לגבי סעיף 2 לחוות דעתך, גודל פתחי חלונות, בהנחה וחישוב גודל החלונות הינו לפי פתח החלון, לאחר חסימת מחציתו עם החלון הנגרר (ואכן כך החישוב עפ"י הפסיקה ואין על כך ויכוח), מהי עלות תיקון פתחי החלון בדירה, כולל עלות תוכניות וקבלת אישורים מהעיריה".

44. בתשובתו לשאלת ההבהרה:

"1.4 חלונות קטנים בחדרי שנה

בהנחה שלא היו מודדים את החלונות במידת בניה, כפי שקובעות במפורש בתקנות, היה הקבלן מבצע במקום חלונות מטיפוס הניתן לפתיחה מלאה, ולא חלונות גרירה כפי שהוא פרט במפרט. עלות עקירת החלונות הקיימים והחלפתם בחלונות חדשים לפתיחה מלאה סך של: 1,500 ש"ח/חלון x 3 חלונות = 4,500 ש"ח. "
45. עיון הן בחוות הדעת והן בתשובות לשאלות ההבהרה מלמד כי על פי ממצאי המומחה אין ליקויי בגודל החלונות. המומחה פירט בחוות דעתו כי שטח החלון בחדר המגורים נקבע על פי שטח החדר, על פי התקנות נדרש כי לא יפחת שטחו הכולל של החלון מ- 8% משטח רצפת החדר. המומחה הוסיף וציין כי בחדרי הילדים השטח הוא בהתאם לתקנות ואילו בחדר הורים שטח החלון עולה על ה- 8% הקבועים בתקנות, מכאן שאין לטענתו צורך בביצוע תיקונים כלשהם. בתשובותיו לשאלות ההבהרה הבהיר המומחה נחום כי בהתאם לתקנות יש למדוד את שטח החלון על פי מידות בניה חיצוניות.

46. סעיף 2.21(א) לתוספת השנייה לתקנות התכנון והבנייה ("בקשה להיתר, תנאי ואגרות), התש"ל- 1970, [להלן: "התקנות"] נקבע כי:

"(א) לא יפחת שטחם הכולל של החלונות בחדר מגורים מ-8% משטח
רצפת החדר"

47. אין חולק על כך כי יש למדוד את שטח החלון בהתאם לשטח הכולל של החדר, הצדדים חלוקים בשאלת אופן מדידת שטח החלון. לשיטת הנתבעת והמומחה נחום יש למדוד לפי מידות בניה, כך לטענתם קובעות התקנות, ואילו לשיטת התובעים יש למדוד את שטח החלון בין המסגרות כפי שנקבע בפסק הדין בעניין סולומון.

48. עיינתי בפסק הדין בעניין סלומון, אך אני סבור שאין בו כדי להביא למסקנה כי על פי התקנות יש למדוד את שטח הפתחים בין המסגרות. אומנם, באותו

פסק דין
, נקבע כי "מכיוון שהמסגרת שמרכיבים בפתחי החלונות מקטינות את השטח שניתן לפתוח לצרכי איוורור, חובה על פי התקנה להביא את המסגרות בחישוב שטח החלון".

49. אולם פסק הדין התעלם מהעובדה כי בסעיף 2.01 לתקנות ישנה הגדרה של "שטח החלון" הקובעת כדלקמן: "שטח הפתח שבו מותקן החלון, לפי מידות הבניה החיצוניות המינימליות" (ההדגשה שלי א.כ.).

50. קריאת סעיף 2.21 יחד עם סעיף ההגדרות מלמד כי הצדק בעניין זה עם הנתבעת וכי החלונות נבנו בהתאם לתקנות, כפי שפירט המומחה נחום בחוות דעתו. אשר על כן, אני קובע כי אין לפסוק לתובעים כל פיצוי בגין ליקויי נטען זה.
עקמומיות בקירות

51. התובעים טוענים כי בחוות דעתו קבע המומחה כי קיימות סטיות בקירות, אם כי סטיות אלו אינן משמעותיות, אך משנשלחה למומחה שאלת הבהרה בנוגע לעלות תיקון עקמומיות, העריך המומחה נחום את התיקון בסך 3,000 ₪.

52. לטענת התובעים, הם זכאים לפיצוי בסכום שנקבע בחוות הדעת לרבות הפרשי הצמדה וריבית כך שסך הפיצוי המגיע בגין העקמומיות בקירות מסתכם ב- 3,120 ₪.

53. בסיכומיה טענה הנתבעת כי בתשובותיו לשאלות ההבהרה לא קבע המומחה נחום כי ישנו צורך בתיקון הקירות, לטענתה המומחה נחום השיב לשאלה, מהי עלות התיקון במידה ויקבע בית המשפט כי יש לתקן ליקוי זה.

54. אין בידי לקבל את טענת התובעים בכל הקשור לזכאותם לפיצוי בגין עקמומיות בקירות. אמנם ציין המומחה נחום בתשובה לשאלת ההבהרה, כי עלות תיקון ליקוי זה הינה בסך 3,000 ₪. אך במה דברים אמורים? בהמשך התשובה מציין המומחה נחום כי "עלות תיקון העקמומיות המותרת הקיימת .......היא סך של 3,000 ₪". המסקנה המתחייבת מדברים אלו, ובניגוד לנטען על ידי התובעים, היא כי בעיני המומחה נחום המדובר בסטיה המקובלת, שאין לפצות או לדרוש את תיקונה.

55. לאור האמור, אני דוחה את דרישת התובעים לפיצוי בגין ליקוי נטען זה.

סדקים בדירה

56. באשר לסדקים הקיימים בדירתם עותרים התובעים במסגרת סיכומיהם, לסטות מחוות דעת המומחה, אשר ציין כי לתיקון הליקוי נדרש לטייח ולסייד את הקיר הצפוני של חדר השינה, ותחת זאת לקבוע כי יש לטייח ולסייד את הדירה כולה.

57. בעניין זה מפנים התובעים לשאלת ההבהרה שנשלחה למומחה נחום, לפיה העריך את עלות סיוד וצביעת הדירה כולה בסך 4,000 ₪.

58. מנגד, טענה הנתבעת בסיכומיה כי דרישה זו של התובעים אינה תואמת את האמור בחוות דעת המומחה, לטענתה אין לדרוש את צביעת הדירה בכללותה בשל ביצוע תיקון בקיר אחד מקירות חדרי השינה.

59. גם בנוגע לליקוי זה, בדומה לעקמומיות הנטענת בקירות, אין בידי לקבל את טענת התובעים. מקובלת עליי עמדת הנתבעת לפיה לא יתכן לפסוק פיצוי בגין סיוד וצביעת "דירה שלמה", רק בשל הצורך בסיוד קיר אחד בחדר אחד.

צנרת שופכין גלויה

60. בסיכומיהם עותרים התובעים לפצותם בסך 450 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית בגין עטיפת צנרת השופכין, באריחי קרמיקה. לטענת התובעים על אף קביעת המומחה בדבר העדר צורך בעטיפת צנרת השופכין, מראה המכוער של צנרת השופכין אינו מקובל עליהם ויש לטענתם לפסוק להם פיצוי בסך הנדרש כפי שקבע המומחה בתשובתו לשאלת ההבהרה.

61. בסיכומיה טענה הנתבעת כי בדומה לליקויים הנטענים בעניין הסדקים והעקמומיות בקירות, קבע המומחה מפורשות בחוות דעתו כי אין מקום לתיקון כלשהו, ובתשובתו לשאלת ההבהרה השיב לשאלה כפי שזו הוצגה לו על ידי התובעים, מבלי לקבוע כל חובה לביצוע התיקון הנטען.

62. גם בנוגע לליקוי זה אין בידי לקבל את טענת התובעים, עיון בחוות דעת המומחה מלמד כי הנתבעת התקינה צנרת בגוון לבן, וכי לדעת המומחה יש להשאיר את הצנרת במצבה הקיים.

63. דלת כניסה ראשית

64. בנוסף טענו התובעים כי יש לפצותם בסכום גלובאלי בסך 1,000 ₪ בגין צביעת משקוף דלת הכניסה הראשית. לטענתם הן בחוות דעתו והן בתשובותיו לשאלות ההבהרה ציין המומחה כי משקוף הדלת נצבע מחדש על ידי התובעים לאחר שצביעתו על ידי הנתבעת הייתה לקויה, אולם מבלי לאמוד את עלות הצביעה המחודשת .

65. מנגד טענה הנתבעת בסיכומיה, כי בניגוד לנטען על ידי התובעים בסיכומיהם לא מצא המומחה ליקוי כלשהו בצביעת המשקוף ואף ציין כי אין באפשרותו להבחין במצב הצבע היסודי לאחר שזו נצבעה מחדש על ידי התובעים. מכאן ובהיעדר כל בסיס לסכום הנטען, הן בחוות דעת המומחה נחום והן בתשובותיו לשאלות ההבהרה, יש לדעתה לדחות את טענות התובעים בכל הקשור לליקוי נטען זה.

66. לאחר שעיינתי בחוות הדעת ובתשובות לשאלות ההבהרה, סבור אני כי הצדק בעניין זה עם הנתבעת. בניגוד לנטען על ידי התובעים אין בחוות דעת המומחה נחום ו/או בתשובותיו לשאלות הבהרה התייחסות לצביעה לקויה על ידי הנתבעת, כל אשר צוין על ידי המומחה נחום היה כי התובעים צבעו מחדש את משקוף הדלת ובשל כך אין להבחין במצב הצבע היסודי.

67. לאור האמור, לא מצאתי שהוכח כי אכן עסקינן בליקוי המצדיק פיצוי בסך הנטען על ידי התובעים.

ברגים לא צבועים

68. בסיכומיהם עותרים התובעים לסטות ממסקנתו של המומחה נחום, בדבר העדר צורך בצביעת הברגים, ודורשים לפסוק להם פיצוי בסך 200 ₪ בתוספת הפרשי הצדה וריבית, לביצוע הצביעה הנדרשת, עלות שנקבעה על ידי המומחה נחום בתשובתו לשאלת ההבהרה. לטענתם מאחר ועומדת להם הזכות המלאה לדרוש דירה העומדת בסטנדרטים גבוהים כפי שהובטח להם, יש לפסוק לזכותם סך של 200 ₪.

69. מנגד טענה הנתבעת בסיכומיה כי אין מקום לפסיקת פיצוי בגין ליקוי נטען זה שכן על פי ממצאי המומחה נחום אין צורך בצביעת הברגים וכי צביעתם מיותרת וגורמת לנזק.

70. עיינתי בחוות הדעת ובתשובה לשאלת ההבהרה בנוגע לליקוי נטען זה, אכן ציין המומחה נחום בחוות דעתו כי מסגרות החלונות נקבעו לקיר בברגים שחלקם צבועים וחלקם לא, עם זאת הוסיף המומחה נחום וציין כדלכמן:"לטעמי אין צור לצבוע את ראשי הברגים בכלל, הצבע יורד, וממילא במשך הזמן ירד מהברגים הצבועים ויתקבל מצב אחיד".

71. בתשובה לשאלת ההבהרה ענה המומחה כי:"תמורת סך של 200 ₪ ניתן לצבוע את כל ראשי הברגים בחלונות. כזכור דעתי היא שהדבר מיותר וגורם לנזק".

72. בנוגע לליקוי זה סבור אני כי הצדק בעניין זה עם התובעים. המומחה לא פירט בחלק זה של חוות דעתו, על סמך אלו בדיקות וממצאים ביסס את מסקנתו בדבר ירידה עתידית של הצבע מהברגים, ואף לא נימק מהו הלך המחשבה והשיקולים, אשר הובילוהו למסקנה כי צביעת הברגים תגרום לנזק. על כן, אין לדעתי לקבל את מסקנתו של המומחה נחום בנוגע לליקוי זה.

73. לאור האמור אני פוסק פיצוי בגין ליקוי זה בסך 200 ₪.

תריסים

74. בסיכומיהם עתרו התובעים לפיצוי גלובאלי בסך 800 ₪, בגין תריסים ליקויים בדירה . לטענת התובעים המומחה נחום מצא כי חלק מהתריסים אכן נתקעים אולם ייחס זאת לתחזוקה השוטפת. לטענת התובעים מאחר ותריסים אלו נתקעים החל מהיום הראשון בו איכלסו את דירתם, יש לפסוק פיצוי בגין ליקוי זה.

75. מנגד טענה הנתבעת כי אין לפסוק כל פיצוי בגין ליקוי נטען זה שכן בחוות דעתו ציין המומחה נחום כי אין כל ליקויי בבצוע וכי המדובר על ליקויי בתחזוקה השוטפת.

76. עיינתי בחוות הדעת ובתשובה לשאלת ההבהרה, מסקנתי היא כי יש לדחות את טענת התובעים בנוגע לליקוי זה. ראשית: לא הוכח בפני
י כי תריסים אלה נתקעים מהיום הראשון בו קיבלו התובעים את החזקה בדירה לידם. שנית, אומנם ציין המומחה נחום בחוות דעתו כי חלק מהתריסים אכן נתקעים, אולם קבע מפורשות כי אין כל ליקויי בביצוע תריסים אלה, על כן המדובר בליקוי כתוצאה מתחזוקה שוטפת.

סיכום:

77. סיכומו של דבר, אני מאמץ את חוות דעתו של המומחה נחום, למעט בנוגע לפיצוי בגין צביעת הברגים וקובע כי סך עלות תיקון הליקויים נכון ליום 8/7/2009 הינה 11,378 ₪ בתוספת 208 ₪ ובמעוגל 11,590 ₪.
"התיישנות"

78. בכתב הגנתה טענה הנתבעת כי דין התביעה נגדה להידחות על הסף מחמת התיישנות. לטענת הנתבעת הואיל ופנייתם הראשונה של התובעים בדרישה לתיקון הליקויים התקבלה אצלה ביום 24.1.2006, לאחר כשנתיים וארבעה חודשים ממועד מסירת החזקה בדירה, אין התובעים זכאים לסעדים החוזיים הואיל ולא עמדו בהתחייבויותיהם על פי סעיף 7 לחוזה המכר בדבר משלוח הודעה מוקדמת על פי המועדים המפורטים בחוק המכר.

79. לטענת הנתבעת, חוק המכר דירות קובע את משך התקופה בה ניתן להגיש תביעה בגין "אי התאמה" וזאת בכפוף למתן הודעה במועדים הקבועים בסעיף 4א לחוק המכר דירות. בנוסף טענה הנתבעת כי בהתאם לפסיקה, תנאי מוקדם לתביעה בגין ליקויי בניה הוא מתן הודעה מוקדמת בדבר הליקויים הנטענים, לטענתה תנאי זה נקבע מפורשות כתנאי מוקדם בסעיף 4א לחוק המכר דירות (הנתבעת כתבה 4(ב) וציטטה משהו דומה ל 4א(א)(1) ו (2).

80. לטענת הנתבעת משלא עמדו התובעים במועדים על פי החוזה ועל פי חוק המכר דין התביעה להידחות על הסף. התובעים מאידך לא התייחסו בסיכומיהם כלל לטענת הנתבעת.

81. איני מקבל את טענת ההתיישנות בכללותה. התביעה המונחת בפני
הוגדרה כתביעה בגין הפרת הסכם ונזקים שנגרמו כתוצאה מליקוי בניה.

82. מספר עקרונות בסיסיים יש להביא בחשבון בעת דיון בשאלת ההתיישנות בתביעה בגין נזק שנגרם עקב ליקויי בניה, הכרוכה גם בטענה להפרת חוזה.

83. דיני ההתיישנות בתביעה בגין נזק שנגרם עקב ליקויי בניה, הכרוכה גם בטענה להפרת חוזה על פי הסכם מכר דירה קבועים הן בחוק המכר, הן בחוק ההתיישנות, התשי"ח – 1958, והן בפקודת הנזיקין (נוסח חדש).

84. במקרה דנן אין להיזקק ככל לתקופות הקבוע בחוק ההתיישנות או בפקודת הנזיקין שכן אין חולק כי התביעה הוגשה פחות משבע שנים מאז שהדירה נמסרה. בכלל הנתבעת ערבבה מין שאינו במינו שכן התיישנות לחוד ומתן הודעה על אי התאמה לחוד. עמד על כך בית משפט העליון ברע"א 830/06 גלמן נ. כהן פיתוח דרעד (פורסם באתר בתי המשפט ביום 2.4.08). בית משפט עליון קבע כי ההתיישנות הינה ממלכה נפרדת ממתן הודעה. ולכן הנתבעת לא נקטה בטענה הנכונה.

85. חוק המכר דירות מגדיר בסעיף 4 מהותה של אי ההתאמה בהתאם לתקופות מאז מסירת הדירה ביחס למועד גילוי הנזק זאת בהתאם לטיב הנזק וזאת בכפוף לחובת מתן ההודעה הקבועה בסעיף 4א לחוק. חוק המכר מבחין בין שתי תקופות, הראשונה, "תקופת הבדק", תקופה שמתחילה עם העמדת הדירה לרשות הקונה, ואורך התקופה קבוע בתוספת בהתאם לטיב האלמנט בו עסקינן; השניה, "תקופת האחריות" תקופת של שלוש שנים שתחילתה בתום תקופת הבדק.

86. על פי חוק המכר דירות יש רלוונטיות למועד גילוי הנזק או הליקויי ולמועד ההודעה על גילוי הנזק.

87. וזו לשונם של סעיפים 4 ו- 4א לחוק המכר דירות:

"4. אי התאמה
(א) המוכר לא קיים את חיוביו כלפי הקונה אם התקיים אחד מאלה:
(1) הדירה או כל דבר שבה (להלן - הדירה) שונים מן האמור במפרט, בתקן רשמי או בתקנות הבניה;
(2) תוך תקופת הבדק התגלתה אי-התאמה בדירה, זולת אם הוכיח המוכר שאי-ההתאמה נגרמה בשל מעשה או מחדל של הקונה;
(3) תוך תקופת האחריות התגלתה בדירה אי-התאמה והקונה הוכיח שמקורה בתכנון, בעבודה או בחומרים;
(4) התגלתה, אף לאחר תקופת האחריות, אי-התאמה יסודית שבגללה אין הדירה מתאימה ליעודה;
(5) בנסיבות הענין היה על המוכר לתת לקונה אזהרות בדבר תכונות מיוחדות של הנכס או הוראות תחזוקה ושימוש, והן לא ניתנו או שאין הן מתאימות.
(ב) אי-קיום חיוב כאמור בסעיף קטן (א) יראו כאי-התאמה
כמשמעותה בחוק המכר, תשכ"ח-1968.
(ג) לענין סעיף זה –
"אי-התאמה יסודית" - אי-התאמה בחלקי הבנין הנושאים ומעבירים עומסים מכל סוג לקרקע הנושאת את הבנין והנוגעת להבטחת יציבותו ולבטיחותו;
"תקופת בדק" - תקופה הקבועה בתוספת, שתחילתה בעת העמדת הדירה לרשות הקונה;
"תקופת אחריות" - תקופה של שלוש שנים שתחילתה בתום תקופת הבדק.
מיום 2.8.1990
תיקון מס' 2
ס"ח תש"ן מס' 1327 מיום 2.8.1990 עמ' 184 (ה"ח 1996)
החלפת סעיף 4
הנוסח הקודם:
4. (א) כל דבר שבו היתה הדירה שונה מן האמור במפרט או בתקנת בניה או בתקן רשמי יהיה, על אף האמור בחוזה המכר, בבחינת אי התאמה כמשמעותה בחוק המכר, תשכ"ח-1968.
(ב) הקונה יהיה זכאי להסתמך על אי-התאמה כאמור בסעיף קטן (א) אם נתן למוכר הודעה עליה תוך שנה מיום העמדת הדירה לרשות הקונה, ואם גילה אותה לאחר מכן – לאחר שגילה אותה, הכל תוך זמן סביר.
4א. הודעה על אי התאמה
(א) הקונה יהיה זכאי להסתמך על אי-התאמה –
(1) שניתן היה לגלותה בעת העמדת הדירה לרשותו, אם הודיע עליה למוכר תוך שנה מאותו מועד;
(2) שלא ניתן היה לגלותה בבדיקה סבירה בעת העמדת הדירה לרשותו אם הודיע עליה למוכר תוך זמן סביר לאחר שגילה אותה."

88. נקבע בפסיקה כי מקום שהוכח כי הקבלן ידע על הליקויים בפועל לא עמדו בית המשפט על הדרישה שהדייר יודיע לו על הליקויים (ראה: ע"א 4445/90 עמיגור (ניהול נכסים בע"מ נ. מאויסט (לא פוסם)). בית משפט אף הביע את דעתו כי "מקום שבו קיבל קבלן על עצמו אחריות לליקויים, והודיע על הסכמתו לתיקונם, יראו בו כמי שוויתר על חובת ההודעה המוקדמת" (ע"א 2299/99 שפייר נ. דיור לעולה בע"מ, פ"ד נה(4) 213).

89. לאחר פניית התובעים לנתבעת בשנת 2006 נאותה האחרונה לתקן ליקויים שנתגלו זאת כעולה מפרוטוקול שצורף לסיכומי הנתבעת מיום 17.10.2006. הסכמתה של הנתבעת לתקן מהווה ויתור על קבלת הודעה על אי התאמה והיא אינה יכולה להישמע כיום בטענה זו.

90. התובעים כקונים רגילים אינם אנשי מקצוע הבקיאים בחוקי הבניה השונים. את המפרט והתוכניות יש לקרוא בעיניים מקצועיות ורק אז ניתן לגלות אם יש אי התאמות לתקנים ולתקנות. בענייננו, יש לקבוע כי התובעים ידעו לראשונה על הליקויים והסטיות מהמפרט והסכם המכר, עם קבלת חוות דעת המומחה גוכמן אשר צורפה לכתב התביעה.

91. לכתב ההגנה צורף פרוטוקול שנת הבדק ממנו עולה כי בוצעו תיקונים של ליקויים רבים לרבות תיקוני סדקים, תיקון דלתות עץ, צביעת משקופים, התקנת שסתומים במסילות החלונות, חידשו צבע במעקות, איטום סדקים בקירות אבן וכו'.

92. מהאמור עולה כי הנתבעת ידעה על קיומם של ליקויים במרוצת תקופת הבדק, ואין בהעדר ההודעה בכתב, בנסיבות המקרה כדי לפתור את הנתבעת מחובתה לתיקון ליקויים או הפיצוי בגינן, שעה שניתן לקבוע כי ידעה בפועל על קיומם.

93. על סמך האמור לעיל אני דוחה את טענת הנתבעת בגיו אי מתן הודעה במועד.

הזכות לתיקונים:

94. אינני מקבל גם את טענת הנתבעת, כי יש לאפשר לה לתקן את הליקויים.

95. סעיף 4(ב) לחוק המכר, אינו מחייב את רוכש הדירה לאפשר לקבלן או למוכר הדירה לתקן ללא סוף.

96. ההלכה היא כי מקום שבית המשפט שוכנע שיש מקום לתקן את הליקויים שנתגלו בדירות יש בידו שיקול דעת להחליט מי יבצע את התיקונים בפועל. בעניין זה יפים הדברים שנאמרו בבע"א 4445/90 עמיגור (ניהול נכסים) בע"מ נ' מאיוסט ואח' :

"......מערערת ביקשה שתינתן לה עצמה האפשרות לתקן את הליקויים. אך בית המשפט סירב. הוא הצביע על 'הסחבת והנסיונות הכושלים לתיקון הליקויים שהיו מנת חלקם של התובעים במשך תקופה כה ארוכה'. לכן החליט כי זכותם של המשיבים היא לקבל מן המערערת פיצויי כסף לבצע את התיקונים בעצמם. בדרך כלל ענין הוא לשיקול הדעת של בית המשפט קמא אם ראוי, בנסיבות המקרה, לתת לצד הנפגע סעד של אכיפה או סעד של פיצויים. בית המשפט קמא לא טעה כאשר בחר, בנסיבות המקרה, בסעד של פיצויים".

97. בית המשפט יביא במסגרת שיקוליו מספר קרטריונים כדברי כב' השופט ביין, בת"א 378/98 זין בנימין נ' קציר רובינסון חב' לבניין, תק-מח 2000 (2):

"כדי לקבוע עמדה בשאלה האמורה יש להביא בחשבון מספר קריטריונים:
1. הוראות ההסכם שבין הצדדים, והוראות חוק מכר דירות.
2. האם היתה נכונות אמיתית לבצע את התיקונים במהירות וביעילות.
3. האם דרישת התובעים לתיקונים היו ראלית או מופרזת. לענין זה יש להשוות בין הליקויים הנטענים על ידי התובעים לבין הליקויים שנמצאו בפועל על ידי מומחה בית המשפט.
4. מהי מידת הפיקוח מצד בית המשפט הנדרשת במקרה זה.
5. מידת אי הנוחות שתגרם לתובעים מביצוע התיקונים במועד ובדרך הנוחה לקבלן.
6. האם יחסי האמון בין הצדדים הגיעו לשפל כזה שאין אפשרות ראלית לביצוע העבודה".
98. בענייננו, וכפי שנטען על ידי הצדדים, ביצעה הנתבעת מספר תיקונים אולם ועל פי המפורט בחוות הדעת נותרה רשימה של ליקויים גלויים הטעונים תיקון. יתרה מכך הנתבעת לא הודתה בכל הליקויים הנטענים ובכך איבדה את זכותה לתקן.

99. על כן, אין היום מקום ליתן להם אפשרות לתקן את הדרוש תיקון, שעה שניתנה להם ככל הנראה הזדמנות בעבר לעשות כן, וזכותם של התובעים לקבל את הפיצוי הכספי ולתקן בעצמם.

עוגמת נפש:

100. אין ספק כי לתובעים נגרמה עגמת נפש עקב הימצאותם של ליקויי הבניה . יפים לעניין זה הדברים שנאמרו בת.א. (חיפה) 629/93 ברזילי מנשה ואיבגיל נ' שיכון ופיתוח תק-מח 2000(3), 331 בעמ' 346:

"למעלה מעשור חלף מאז רכשו התובעים את הדירות וציפו ליהנות, באופן טבעי וסביר, מדירותיהם ומרכוש משותף הבנויים במקצועיות ובמיומנות ראויים וכלשונו של כב' השופט ו. זילר: "דירתו של אדם אינה רק נכס כספי אלא היא מרכז חייו ומרכז חיי בני משפחתו. זהו נכס שאדם רגיל משקיע בו חלק משמעותי מהונו ומאונו מתוך מגמה לאפשר ניהול חיים תקינים ומהנים לו ולבני משפחתו. מידת הסבל ואי הנוחות הנגרמים למעשה עקב ליקויים הינה לכן משמעותית מאוד" (מצוטט ב- ת.א. (י-ם) 875/89 מוגדס יהודה נ' "רסקו", תקדין מחוזי כרך 855 (2) 91)"

101. יחד עם זאת בקביעת שיעור הפיצויים בגין עוגמת נפש בשל ליקויי הבניה ילקחו בחשבון בין היתר, טיב הנכס, טיב הליקוים, מידת חומרתם, מידת ההשפעה על חיי היומיום בדירה, התנהלות הצדדים עובר להליך המשפטי ובמהלכו ועלות תיקון הליקויים (ע"א 6540/05 סולל בונה בע"מ נ' אברמוביץ אבנר ואח', תק-על 2008(4), 2218 .

102. בענייננו וכפי שהדבר עולה מחוות דעת המומחה נחום, אין המדובר בליקויים מהותיים אלא בליקויים קלים שתיקונם פשוט יחסית וכאלה שניתן לבצעם בפרק זמן קצר. עם זאת הימצאותם של פעולים ואנשי מקצוע שונים בבית, תיאום לוחות זמנים והפסד שעות עבודה, סביר כי ייגרמו לתובעים טרדה ואי נוחות מרובים.

103. יחד עם זאת, סכום הפיצוי אליו עותרים התובעים ע"ס 15,000 ₪ נראה בעיניי מוגזם ואין הצדקה לפסוק פיצוי בסכומים כאלה.

104. בנסיבות העניין, אני מעמיד את הפיצוי בגין עגמת נפש על סך של 10,000 ₪ נכון להיום.

דיור חלופי

105. לאור היקף הליקויים, איני מקבל את טענת התובעים בדבר פיצוי בגין דיור חלופי בתקופת תיקון הליקויים.

סיכומו של דבר:

106. הפיצוי המגיע לתובעים הינו כדלקמן:

1. עלות התיקונים - 11,590 ₪, סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית מיום מתן חוות דעת המומחה ועד ליום התשלום בפועל.
2. עוגמת נפש – 10,000 ₪. סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד ליום התשלום בפועל.

107. בנוסף אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע הוצאות משפט בדמות החזר חוות דעת הוצאות חוות דעת המומחה מטעם בית המשפט, החזר עשירית מעלות חוות דעת גוכמן (בשים לב לכך שרק חלק מזערי מחוות דעתו התקבל), החזר אגרת בית משפט וכן שכר טרחת עו"ד בסך של 4,000 ₪ בתוספת מע"מ.

108. מזכירות בית המשפט תמציא העתק מפסק הדין לצדדים בדואר רשום.
ניתן היום, י"ג שבט תש"ע, 28 ינואר 2010, בהעדר הצדדים.

בית משפט השלום בנצרת

28 ינואר 2010
ת"א 1651-07 ממן אלי
ואח' נ' משה חדיף בניין והשקעות בע"מ
1 מתוך 19








א בית משפט שלום 1651/07 ממן אלי, ממן לימור נ' משה חדיף בניין והשקעות בע"מ (פורסם ב-ֽ 28/01/2010)