פסקי דין על מ.י. פרקליטות מחוז ת"א – פלילי | פסקי דין על אייל לוי | פסקי דין על משה לוי |

4736/07 פ     28/01/2010




פ 4736/07 מ.י. פרקליטות מחוז ת"א – פלילי נ' אייל לוי, משה לוי




בפני

כב' השופטת דורית רייך-שפירא
בעניין:

1. מ.י. פרקליטות מחוז ת"א – פלילי
המאשימה
נגד
1. אייל לוי

2. משה לוי
הנאשמים
הכרעת - דין

א. כ ל ל י - כתב האישום, תשובת הנאשמים ופירוט הראיות
1. כתב האישום מייחס לאייל לוי
, יליד, 1966 (להלן: "נאשם 1") ולמשה לוי
, יליד 1934, (להלן: "נאשם 2"), שתי עבירות: האחת לפי סעיף 415 לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין") השנייה לפי סעיף 16(א) לחוק משיכת שקים ללא כיסוי, תשמ"א-1981 (להלן: "חוק השקים").
על פי כתב האישום, משכו הנאשמים מחשבון מוגבל שלושה שקים, שפירעונם בתאריכים 27.12.04, 27.01.05 ו- 27.02.05, שכל אחד מהם על סך 25,000 ₪. את השקים האלה, מסרו הנאשמים, לטענת התביעה, לחברת "קלגופ שיווק מוצרי מזון בסיטונאות בע"מ (להלן: "קלגופ") תוך שהם מציגים בפני
נציגי קלגופ מצג שווא, שהשקים הם ברי פירעון וכנגדם קיבלו במרמה מגלקופ המשך החזקה בסחורה שגלקופ סיפקה להם וזאת מבלי ששילמו את מלוא מחירה.
2. הגם שבישיבת ההקראה הודו הנאשמים באמצעות ב"כ כוחם עו"ד שי שלמה (להלן: "הסנגור"), שהשקים לא נפרעו, הם כפרו בעובדות, שיש בהן לבסס עבירה וטענו שהשקים נמשכו מחשבון פעיל ונמסרו לגלקופ בתום לב ללא מחשבה פלילית.
3. (1) לתביעה העידו שני עדים: רפ"ק מנחם טייכר (פ/ עמ' 33-35), שחקר את הנאשמים תחת אזהרה והגיש את ההודעות שרשם מפיהם. ת/20 - הודעת נאשם 1 מיום 30.10.05, ו- ת/21 הודעת נאשם 2 מיום 11.12.05, ועובד חברת גלקופ, שלום סגל (להלן: "שלום" ו/או "המתלונן" פ/עמ' 7-33). בנוסף הגישה התביעה 31 מסמכים שאליהם נתייחס, במידת הצורך וכפי שיפורט להלן.
(2) להגנה העידו שני הנאשמים: נאשם 1 (פ/עמ' 41-59 ועמ' 59- 76), נאשם 2 (פ/עמ' 77-88) וחיים גלקופ (פ/ עמ' 88-91) המנהלים של החברה (להלן: "חיים").

ב. המסגרת העובדתית והמחלוקות העולות מהחומר שבפני
:
1. הצדדים והמעורבים –
(1) בתאריך כלשהו בסוף שנת 2001 או בסמוך לכך, הוכרז נאשם 1 כחייב מוגבל באמצעים (נאשם 1 ת/20 ש' 56 ות/15א).
(2) חרף האמור לעיל, שימש נאשם 1 בין השנים 2003-2004 (להלן: "התקופה הרלוונטית"), כמנהלן בפועל של חברת סאן-אין אירועים בע"מ (להלן: "סאן-אין") ושל חברת סאנטון בע"מ (להלן: "סאנטון").
(3) נאשם 2 היה מנהלה הרשום של חב' סאנטון.
(4) באמצעות החברות ניהלו הנאשמים את מלון סאן בבת ים (להלן: "המלון"). מעורבותו של נאשם 2 בניהול החברות והמלון היתה מצומצמת מזו של נאשם 1.
(5) בתקופה הרלוונטית ניהלה סאן-אין חשבון בבנק המזרחי סניף 425 בת ים (להלן: "הסניף") שמספרו 210572 (להלן: "חשבונה של סאן-אין").
(6) גם סאנטון ניהלה חשבון בסניף, שמספרו 210114 (להלן:"חשבונה של סאנטון"). נאשם 2 היה מורשה חתימה יחיד בחשבון זה.
(7) ב- 9.06.04 נשלחה לסאנטון התראה לפי חוק השקים - ת/24, וב - 25.06.04 נשלחה לנאשמים הודעה על הגבלת חשבונה של סאנטון - ת/25. בין הצדדים מחלוקת באשר למועד שבו נודע לנאשמים על ההגבלה.
(8) פקידת הסניף גב' יעקובסון נחקרה ב- 18.05.05 והודעתה ת/23 הוגשה ללא התנגדות. גב' יעקבסון מסרה שהנאשמים ידעו על הגבלת חשבונה של סאנטון ושניהם שוחחו איתה ועם פקידים אחרים בבנק בנושא זה.
(9) בהתאם לרישומי בנק ישראל, חשבונה של סאנטון הוגבל ב- 3.07.04. ההגבלה עמדה בתוקף עד ל- 2.07.06, כעולה ממכתבה של חני שני מרכזת הטיפול בחוק שקים ללא כיסוי בבנק ישראל - ת/22 ג'.
(10) בתקופה הרלוונטית עסקה גלקופ בשיווק מוצרי מזון, ובין היתר, סיפקה למלון פריטי מזון שונים, שתמורתם שולמה לה בשקים.
(11) המתלונן, גיסו של חיים, עבד בגלקופ כאחראי על הגבייה, (המתלונן פ/ע' 7 ש' 6-7, חיים פ/ע' 88 ש' 17-18).
2. השתלשלות האירועים בהקשר להסדרת החוב
(1) אין מחלוקת שקיים חוב כספי, שהנאשמים והחברות חייבים לגלקופ. מהחומר שבפני
י עולה, שהנאשמים לא מודים בגובה הסכום, וגם את הסכום שהם מודים בו לא שילמו עד היום.
(2) לטענת המתלונן ביוני 2004 נענתה גלקופ לבקשת הנאשמים והסכימה להחליף 25 שקים שסכומם הכולל כ- 99,000 ₪, משוכים על בנק ברקליס. כנגד זאת קיבלה גלקופ מהנאשמים 47 שקים, שסכומם הכולל 201,800 ₪ (להלן: להלן: "47 שקים"). 47 שקים אלו נמשכו מחשבונה של סאן אין (ראו תצלומי השקים לנספח א ל-ת/10).
(3) המתלונן טוען עוד, ששישה מתוך 47 השיקים חזרו מבלי שכובדו. מועד פרעונו של השק השישי 25.10.04 (להלן: "השק השישי"). כשבועיים או שלושה לאחר תאריך זה החזירה גלקופ לנאשמים את כל 47 השקים וקיבלה במקומם תשעה שקים משוכים על חשבונה של סאנטון, שסכומם הכולל 217,933₪: שמונה על סך 25,000₪ והאחרון על סך 17,933₪ (להלן: "תשעת השקים").
(4) אין מחלוקת שבתשעת השקים ננקבו מועדי תשלום חודשיים עוקבים ורצופים החל מה- 27.12.04, נאשם 2 חתום עליהם כמושך ונאשם 1 כערב אישי.
(5) בהקשר לתשעת השקים נטושות בין הצדדים מספר מחלוקות. המחלוקת העיקרית מתמקדת בשאלה מתי הוחלפו השקים ובאיזו נקודת זמן ביחס להגבלת חשבונה של סאנטון. מחלוקת זו תידון בהמשך תוך כדי בחינת מהימנות העדים. שתי שאלות נוספות שבמחלוקת ואלו תידונה כאן:
א. האם המתלונן נכח במעמד החלפת השקים?
ב. אינטרס של מי קידמה חתימתו של נאשם 1 כערב אישי על שקים אלה?

טענות הצדדים באשר למחלוקת א – בהקשר לנוכחותו של המתלונן במעמד החלפת השיקים:
(א1) המתלונן טוען, שלאחר שהוחזר השק השישי מקבוצת ה- 47 שקים, ניהל ביחד עם חיים מו"מ מול שני הנאשמים ובעיקר מול נאשם 1. לדבריו, במחצית השניה של נובמבר 2004 נסע עם חיים למלון מכיוון שהובטח להם, שכנגד החזרת 47 השקים יקבלו שיקים מחשבון אחר חתומים בחתימת ערבות אישית, תוך הבטחה ששקים אלו יכובדו (המתלונן פ/ עמ' 11-12).
(א2) שלום וחיים מעידים שניהם, שפגשו במלון בשני הנאשמים (להלן:"הפגישה"). במהלך הפגישה נאשם 1 הציג עצמו כבעל נכסי נדל"ן באזורי יוקרה בתל אביב: האחד בשכונת צהלה בת"א והאחר במתחם המשתלה בת"א, חתם על תשעת השקים כערב אישי והצהיר שהשקים האלה "טובים" (המתלונן פ/ עמ' 11 ש' 13 ואילך ועמ' 31, חיים עמ' 90 ש' 7-8). כנגד תשעת השקים האלה, הוחזרו לנאשמים 47 השקים הקודמים, שכאמור לעיל, 6 מהם לא נפרעו.
(א3) הנאשמים טוענים בתוקף שבנובמבר 2004 לא הכירו את המתלונן וכל הפעילות העסקית מטעם גלקופ נעשתה על ידי חיים בלבד. הם הכחישו שהמתלונן נכח בפגישה (נאשם 1 ת/20 ש' 16-17 ופ/ עמ' 53 ש' 5 ואילך, נאשם 2 פ/ עמ' 77 ש' 5-6).

טענות הצדדים באשר למחלוקת ב' – בהקשר לאינטרס של מי קידמה חתימתו של נאשם 1 כערב אישי לפרעון תשעת השקים.
(ב1) המתלונן טוען שחתימתו של נאשם 1 כערב אישי על תשעת השקים היא אחד ממרכיבי ההונאה העיקריים, משום שערבות זו שימשה פיתוי לקבלת שקים מחשבונה של סאנטון, מבלי שהובאו לידיעת גלקופ שתי עובדות מהותיות: האחת, שהערב מוגבל באמצעים והשנייה שהשקים משוכים מחשבון מוגבל. אלמלא מצג השווא, הוא (המתלונן) בשם גלקופ היה מסרב להחלפת השקים והיה מזדרז ומטיל עיקולים על נכסי סאן-אין, קודם להפסקת פעילותה של סאן-אין כמנהלת המלון (פ/ עמ' 28 ש' 5 ואילך ועמ' 30 ש' 11-15).
(ב2) נאשם 1 טוען שחתימתו כערב אישי על תשעת השקים הטיבה את מצבה של גלקופ, קידמה את אפשרויותיה להחזיר לעצמה את החוב ומוכיחה שפעל בתום לב, ללא כוונת מרמה ועל מנת לאפשר תשלום החובות לגלקופ.
3. משהוחזר השק הראשון מבין תשעת השקים מבלי שנפרע עם הערה שהחשבון מוגבל (ראו הצ'ק ת/4), פנה המתלונן למשטרה. בהנחיית המשטרה הוא שלח לנאשמים את ההתראה ת/5. לאחריה הפקיד שק נוסף ת/7, שגם הוא הוחזר לגלקופ מבלי שנפרע. התהליך חזר על עצמו פעם נוספת כמשתקף מההתראה ת/8 ומהשיק השלישי - ת/9.
4. ב- 15.03.05, הגיש המתלונן בשם קלגופ תלונה למשטרה, שעניינה משיכת שקים ללא כיסוי וקבלת דבר במרמה כעולה מהודעתו ת/19.
5. על פי החומר שבפני
, נקט המתלונן נגד הנאשמים ונגד החברות ברורים ופעולות משפטיות כדלקמן:
(1) בינואר 2005 קיבל משלכת ההוצאה לפועל את המסמך ת/15א, המוכיח שכבר בשנת 2001, נאשם 1 הוכרז כחייב מוגבל אמצעים.
(2) בפברואר 2005, תבע בשם גלקופ את הנאשמים ואת החברות בסדר דין מקוצר בבית המשפט השלום בת"א. לתביעה צורפו העתקים מצולמים של שתי קבוצות השקים (ראו כתב התביעה ונספחיה ת/10).
(3) באמצעות הסנגור, הגישו נאשם 1 והחברות בקשת רשות להתגונן – ת/11, בה העלו טענו משפטיות, שאינן רלוונטיות לדיון זה. לעומת זאת, לטענות העובדתיות עליהן הצהיר נאשם 1 חשיבות לענייננו, והן תידונה בהמשך אגב בדיקת מהימנותו.
(4) ב- 20.06.05 חויבו סאן-אין וסאנטון לשלם לגלקופ 201,763₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית והוצאות משפט (כמשתקף מהפסיקתא ת/18, שיצאה מלפני כב' השופטת סימון).
(5) ב- 16.10.05, במסגרת בקשת המתלונן להטיל עיקולים על נכסיהם של מספר נתבעים בתיק אזרחי 17900/05, שהתנהל בפני
כב' השופטת גרוסמן, העיד נאשם 1 לאחר שהוזהר על אמירת האמת. גם דבריו במעמד זה, יהיו לנגד עיני בעת קביעת מהימנותו.
(6) לטענת המתלונן על חשבון החוב שילם נאשם 1 לגלקופ 5000₪ בלבד (פ/עמ' 27 ש' 11 והפרוטוקול ת/12).

ג. הסיכומים
1. התובעת, ביקשה בסיכומיה להעדיף את גרסת המתלונן על גרסאות הנאשמים, שלדעתה, אינן ראויות לאמון, נסתרות במסמכים ובעדותו של עד ההגנה חיים. לדעתה, הראיות מוכיחות כנדרש, שהנאשמים קיבלו במרמה תשעה שקים שסכומם הכולל 217,933₪ ולא רק את שלושת השקים אשר לא כובדו. היא ביקשה מבית המשפט לעשות שימוש בסמכות שבסעיף 184 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב-1982 ועתרה להרשיע את שני הנאשמים בקבלה דבר במרמה בהתאם לעדותו של המתלונן, תוך הדגשה שנאשם 2 חתם במודע על שקים מחשבון מוגבל.

2. הסנגור: הסתייג באופן טבעי, מגרסת המתלונן וביקש לדחותה מחוסר אמינות. הוא הצביע על פגמים ותמיהות בעדותו (ראו עמ' 4-10 לסיכומים) וטען שפרט להיותו של נאשם 2 מורשה חתימה, לא הוכיחה התביעה את פעילותו ומעורבתו בניהול המלון. הוא ביקש להאמין לנאשם 1 ולקבל שכל פעולותיו נעשו בהוראת כונס הנכסים ובתום לב, תוך הדגשה שאלמלא פעל בתום לב, לא היה חותם על תשעת השקים כערב אישי.
שאלת חפותם ולחילופים אשמתם של הנאשמים נגזרת בעיקר ממהימנות העדים, כמו גם מהמסמכים שהוגשו כמוצגים לתיק. קודם לקביעת מהימנות תיסקרנה בקצרה העבירות המיוחסות לנאשמים.
ד. הפן המשפטי
1. קבלת דבר במרמה - סעיף 415 לחוק קובע לאמור:
"המקבל דבר במרמה, דינו - מאסר שלוש שנים, ואם נעברה העבירה בנסיבות מחמירות, דינו - מאסר חמש שנים".
לפי ההגדרות שבסעיף 414 לחוק, "דבר" יכול שיהיה –
"מקרקעין, מיטלטלין, זכות וטובת הנאה". "מרמה" היא – "טענת עובדה בענין שבעבר, בהווה או בעתיד, הנטענת בכתב, בעל פה או בהתנהגות, ואשר הטוען אותה יודע שאינה אמת או שאינו מאמין שהיא אמת".
עבירת המרמה היא עבירה תוצאתית, ומשכך על התביעה להוכיח קשר סיבתי בין ההתנהגות – "המרמה", לתוצאה - קבלת ה"דבר". במילים אחרות על התביעה להוכיח שהמרומה נפרד מה"דבר" מרצונו ומסרו לרמאי על סמך דברי מרמה. המִּרמה מתקיימת גם אם לא היתה למֵּרמה כוונה לשלול לצמיתות מהמרומה את בעלותו בדבר ודי שהעושה היה מודע לכך שמעשהו הוא מעשה מרמה. ה"דבר" הנדרש להתגבשות העבירה אינו בהכרח "דבר" רכושי-כלכלי ודי שבדרך מרמה, קיבל המרמה מאת המרומה "הישג או יתרון", בעוד שלנותן (המרומה) נגרם "נזק או הפסד" מכל סוג שהוא. ראו ע"פ 1075/98, מדינת ישראל נ' אופנהיים, פ"ד נד(1), 303 ,עמ' 331-332, אשר חזר על קביעות שקבע בית המשפא העליון בע"פ 817/76 דנינו נ' מדינת ישראל, פ"ד לא(3) 645, בע' 648 מפי כב' השופטת בן פורת, כמו כן ראו בע"פ 2796/03 ביבס נ' מדינת ישראל וע"פ 752/90, ברזל נ' מדינת ישראל, פ"ד מו (2) 539, שם פסק בית המשפט העליון, כדלקמן:
"וכשם שטובת ההנאה שמקבל המרמה אינה חייבת להתבטא ביתרון או בהישג חומריים, כך אין לראות כתנאי-בל-יעבור כי נגרמו למרומה, בעטייה של המרמה, נזק או הפסד מוחשיים. חזות הכל בעבירה של קבלת דבר במרמה הינה ביתרון או בהישג למרמה, ולא בחסר למרומה".

2. חוק השקים - סעיף 16(א) לחוק קובע לאמור:
"המושך שיק מחשבון מוגבל בתקופה שהוא לקוח מוגבל או לקוח מוגבל חמור או לקוח מוגבל מיוחד, דינו - מאסר שנתיים או קנס כאמור בסעיף 61(א)(4) לחוק העונשין, התשל"ז-1977, או פי ארבעה מסכום השיק, לפי הסכום הגדול יותר".
לשם גיבוש העבירה נדרשת מחשבה פלילית, לפיה העושה היה מודע סובייקטיבית לכך שבעת משיכת השק היה החשבון מוגבל. מכאן נעבור לבחינת מהימנות העדים.

ה. מהימנותם של חמשת העדים אשר הופיעו במשפט
1. החוקר רפ"ק מנחם טייכר - חרף החקירה הנגדית שחקר ב"כ הנאשמים את רפ"ק טייכר, לא הייתה כל מחלוקת באשר לאמינותו ואני מקבלת את דבריו כמות שהם ונותנת להם משקל ראייתי מלא.
2. מהימנותו של חיים - חיים הודה שגלקופ איננה חברה פעילה. לדבריו, מאז מונה המתלונן כאחראי לגביית חובות הוא ממעיט לעסוק בנושא זה, אם בכלל (פ/עמ' 88 ש' 17). חיים העיד בוודאות מוחלטת, שהמתלונן התלווה אליו לפגישה במלון והחלפת השיקים נעשתה בנוכחותו (פ/ עמ' 90 ש' 3-4). חיים הרשים אותי כאדם שקול ואין בפני
ראיות כלשהן שיטילו ספק באמינותו. הסנגור, שבחר לזמן את חיים כעד הגנה, מוחזק כמודע לקרבה המשפחתית והעסקית שבינו לבין המתלונן. לא נראה לי, שבהעדר ביסוס ורק בשל הקרבה, זכאי הסנגור להתנער מעדות העד שלו, ובוודאי שלא היה מקום להתבטאותו החריפה של הסנגור כלפי חיים, לפיה עדותו "הייתה מכוונת מלכתחילה לחזק את טענותיו של המתלונן..., כל זאת על חשבון אמירת האמת בבית המשפט" (ראו סיכומי הסנגור עמ' 16 פסקה 93). אני מקבלת את עדותו של חיים ונותנת לה משקל ראייתי מלא.
3. מהימנות המתלונן - השוואת הודעת המתלונן ת/19 לעדותו בבית המשפט ולמסמכים שהוגשו, מעלה שגרסתו איננה נגועה בפגמים מהותיים. אני מאמינה לו שכשבועיים לאחר ה- 25.10.04, שאז כזכור, חזר השק השישי מבלי שכובד, נסע עם חיים למלון על מנת למצוא דרך לסיים הסכסוך בהבנה הדדית. במעמד זה הוחזרו לנאשמים 47 השקים וגלקופ קיבלה במקומם את תשעת השקים, שזמן פירעונם מתחיל ב- 27.12.04. ההחלפה נעשתה מבלי שהנאשמים גילו לחיים ולמתלונן ששלוש שנים קודם לכן נאשם 1 הוכרז חייב מוגבל באמצעים וההכרזה היתה עדיין בתוקף. כמו כו הסתירו את העובדה, שתשעת השקים נמשכו מחשבונה המוגבל של סאנטון. הגרסה מתיישבת ומשתלבת היטב עם תאריכי השקים ועם מועד הגבלת חשבונה של סאנטון כעולה מ-ת/22ג כמו גם מהודאתו של נאשם 1 בההסתרת עובדת היותו חייב מוגבל, כפי שיפורט להלן. אני מאמינה למתלונן, שרק לאחר שהשק הראשון מבין התשעה לא כובד, נודע לגלקופ שחשבונה של סאנטון הוגבל. ללא היסוס אני מאמינה לו, שאלמלא מצגי השווא לפיו תשעת השיקים ייפרעו, גלקופ לא היתה מסכימה להחלפת השקים ולמתן ארוכה נוספת לפרעון החוב ומזדרזת בנקיטת פעולות משפטיות נגד סאן-אין שבאותה עת היתה חברה פעילה.
המתלונן הודה, שתפקידו בגלקופ כמקדם גביית חובות, מביא אותו תדירות להתלונן במשטרה (עמ' 24 ש' 17-23). אני מאמינה לו, שבדבקותו ונחישותו להשיב לגלקופ את הכסף הרב שהחברות חייבות לה ולאחר שנוכח שהחלפת השקים בוצעה במרמה החליט לפנות למשטרה על מנת למצות זכויות לגיטימיות, מבלי שכוונתו העיקרית היתה להפעיל לחץ. מעורבותו האישית הנמרצת בלטה גם במהלך עדותו בפני
י ואני מאמינה לו שחוקריו, אשר מן הסתם, התקשו לעמוד בשטף דיבורו דרשו ממנו להתרכז בעיקר להמעיט בפרטים שאינם עיקריים וניסחו את דבריו בקיצור תכליתי.
עדותו של המתלונן לא עומדת לבדה – המסמכים (שהוגשו בהסכמה ואינם במחלוקת) ועדותו של חיים בעניין זה מאשרים ומאמתים אותה. אני דוחה את ניסיונו של הסנגור להכפיש את המתלונן באמרות בעלמא שלא הוכחו (ראו סיכומיו עמ' 4 פסקה 30) ועל הסנגור היה להיזהר יותר בהתבטאויותיו.
טענת הסנגור שלגרסת המתלונן נדרשת תמיכה נוספת, איננה מקובלת עלי ואני דוחה אותה. כמו כן, לא מקובלת עלי הטענה ש"המתלונן יכול היה לבדוק את השקים החלופיים (הכוונה לתשעת השקים) ולראות, לשיטתו, באם החשבון של החברה האחרת הינו מוגבל, מה מצב החברה והאם ניתן להסתמך על השקים החלופיים" (פסקה 34 לסיכומים). הנאשמים וגלקופ היו קשורים בקשרי מסחר מתמשכים והמו"מ שהתנהל ביניהם לא מצדיק חשדנות וצורך לשלול אפשרות שהשקים שניתנו לכיסוי חוב קיים נמשכים מחשבון מוגבל, גם אם שקים קודמים חזרו מבלי שנפרעו.
יאמר כבר כאן, הפגמים בגרסת המתלונן שאליהם הפנה הסנגור בסיכומיו אינם פגמים מהותיים, ואין בהם לקעקע את אמוני במתלונן. לשם השלמות אדרש לחלק מהטענות כדלקמן:
* בהודעה ת/19 המתלונן לא סיפר על הפגישה – שהיא אכן מהותית לאירועים שבדיון, במהלכה הוצג בפני
המתלונן ובפני
חיים מצג שקרי כטענת התביעה הנטען אשר הניע את קלגופ להסכים להחלפת השקים. כאמור לעיל, טענת המתלונן שבחקירה נדרש לקצר בתיאור האירועים מקובלת עלי (פ/ עמ' 25 ש' 16). הגיוני לטעמי הסברו של המתלונן - שהפיק את הלקח ומאז הוא נוהג להגיש תלונות בכתב, על מנת שלא יוגבל מלהביע את עצמו באופן מלא ומפורט.
לו עמדה עדותו של המתלונן לבדה ייתכן וניתן היה לפקפק אם אכן השתתף בפגישה. ברם, משעדותו נתמכת בעדותו האמינה של חיים, אין בליבי שום ספק שהפגישה התקיימה כפי שהעידו שני עדים אלה. ברור לי שהנאשמים לא פרסו בפני
חיים והמתלונן, נציגיה של גלקופ, את כל העובדות האמיתיות, כולל עובדת הגבלת חשבונה של סאנטון והעדר נפקות משפטית לחתימתו של נאשם 1 כערב אישי. כמו כן, אין לי ספק, שאילו הנאשמים היו מגלים את האמת, נציגי גלקופ כמו כל אדם אחר מן היישוב היו מסרבים להחלפת השקים שגררה דחיית מועדי תשלום. העובדה שהמתלונן וחיים לא תיארו באופן זהה את המצג שנאשם 1 הציג בפני
הם במהלך הפגישה הארוכה מוכיח את אמינותם ואת העובדה שהם לא תיאמו גרסאות ומחזקת את אמינותם. די בכך ששניהם מספרים שנאשם 1 בסיפוריו ונאשם 2 בשתיקתו, הציגו בפני
הם מצג שווא אשר היה בו לבסס את אמונם שתשעת השקים יכובדו.
* אין ממש בטענת הסנגור שאין לסמוך על דברי המתלונן לגבי מועד החלפת השקים משום שהוא עצמו העיד על קשייו לזכור תאריכים מדויקים. המועדים מופיעים בשקים: השק השישי מקבוצת 47 שקים חזר ב- 25.10.04, השק הראשון מקבוצת תשעת השקים אמור היה להפרע ב- 27.12.04. נתונים אלה מתיישבים היטב עם עדות המתלונן, שההחלפה נעשתה במועד כלשהו בין שני תריכים אלו, דהיינו, במחצית השניה של נובמבר 2004 או בסמוך לכך, והרבה אחרי הגבלת חשבונה של סאנטון בסוף יוני 2004.

לסיכום פרק זה: אני מקבלת את עדויותיהם של המתלונן וחיים ונותנת לדבריהם משקל ראייתי מלא.

2. מהימנות הנאשמים
לעומת גרסתו ההגיונית של המתלונן, הנתמכת כאמור בראיות חיצוניות מאסיביות, גרסת הנאשמים עומדת לבדה ואיננה משכנעת. הנאשמים טוענים בעקביות שהמתלונן לא נכח בפגישה. נאשם 1 ראה, לטענתו, את המתלונן בפעם הראשונה בחייו בסוף ינואר, או בתחילת פברואר 2005 (פ/ עמ' 43 ש' 1-2). נאשם 2 טוען שקודם למשפט שלפני לא ראה את המתלונן ולא נפגש איתו (פ/ עמ' 77 ש' 5-7). הטענה לא מקובלת עלי לנוכח אמוני המלא בדבריהם של המתלונן ושל חיים. מכאן להתייחסות פרטנית לעדותו של כל אחד מהנאשמים. אתחיל בנאשם 2.
(1) נאשם 2 - ביקש לקבל שבנו נאשם 1 ניהל את המלון, בעוד שהוא רק חתם על מסמכים כפי שנתבקש, חרף היותו מנהל רשום ובעל זכות חתימה יחיד בחשבונה של סאנטון. הוא הודה שחתם חתימת מושך על תשעת השקים של סאנטון וטען שחתם עליהם מבלי שידע שהחשבון הוגבל (ת/21 ש' 46 – 48).
למועד בו נודע לנאשמים על ההגבלה חשיבות רבה בהקשר לתום ליבם, ספק בעניין זה, עשוי להעניק להם הגנה. פקידת הבנק גב' יעוקבסון בהודעתה ת/23 סיפרה על שיחות שקיימו איתה הנאשמים בהקשר להגבלת החשבון אך לא מסרה באיזה תאריך נודע לנאשמים עד ההגבלה ומתי הם שוחחו איתה בהקשר זה. חרף החסר - חומר הראיות מבסס מסקנה, שבימים האחרונים של יוני 2004 הודע לנאשמים על ההגבלה. ההודעה ת/25 נושאת תאריך 25.06.04 ועל סמך חזקת התקינות שעומדת לבנק כרשות ציבורית ואשר לא נסתרה, אני קובעת שההודעה נשלחה לסאנטון שמענה רח' בן גוריון 136 בת ים, ביום כתיבתה או בסמוך לאחר מכן. במיוחד - שהנאשמים לא טענו שההודעה לא הגיעה אליהם. המסקנה מתיישבת היטב עם דבריו של נאשם 2 בחקירה. למרות שפתח הודעתו ת/21 בטענה שאיננו זוכר מתי הוגבל חשבונה של סאנטון (ת/21 ש' 27), תוך כדי החקירה היה מוכן להניח, שביוני 2004 הלך עם בנו נאשם 1 לפקידת הבנק במטרה לשכנעה שלא להגביל את החשבון (ת/21 ש' 35-36). ובהמשך נזכר שבתחילת יולי 2004 שאל את נאשם 1 או מישהו אחר מעובדי הנהלת חשבונות, מדוע לא מוסרים לו שקים לחתימה ונענה שהחשבון הוגבל.
הגם שנאשם 2 היה זהיר בעדותו ונראה לי שהתאמץ לא לשקר באופן בוטה, אינני מקבלת את גרסתו. הוא לא תיפקד כגמלאי פאסיבי, לא שימש חותמת גומי ולא חתם באופן עיוור על מסמכים שניתנו לו. הוא הגיע למלון בתדירות של שלוש פעמים בשבוע (פ/ ע' 78 ש' 23), חתם על שקים, היה פעיל בהליך כינוס הנכסים (פ/ע' 80 ש' 3), הלך לבנק לצורך קידום ענייני החברה והמלון והבחין בכל ששקים לא מועברים אליו לחתימה ובדק מדוע.
על סמך עדויותיהם המיהמנות של חיים והמתלונן, אני קובעת שהפגישה התקיימה בנובמבר 2004, ומכאן שנאשם 2 חתם על תשעת השקים בידיעה שהם נמשכים מחשבונה של סאנטון אשר הוגבל כחמישה חודשים קודם לכן. ומכאן שנאשם 2 שיתף פעולה באופן מלא עם בנו בהצגת מצג שווא כלפי גלקופ על מנת לקבל חזרה את 47 השקים של סאן-אין ולדחות את מועד התשלומים ככל האפשר. אני דוחה גרסתו המיתממת מחוסר אמון.
(2) נאשם 1 - הצהיר אמנם שבחקירה המשטרתית מסר גרסת אמת. ולמרות זאת בהגיעו לדוכן העדים בבית המשפט, סטה ממנה באופן מהותי ביותר. בעומדו לפני וכך גם בעומדו לפני שופטים אחרים במסגרת הליכים אזרחיים והעלה טענות חדשות הסותרות את הודעתו, את תשובתו לכתב האישום ואת דבריו בחקירה נגדית בפני
כב' השופטת גרוסמן, בנושאים שהם בליבת המחלוקת, כדלקמן:
* החלפת שקים – גרסתו הראשונית של נאשם 1 בהקשר להחלפת השקים חפפה את גרסת המתלונן לפיה שקים של סאן- אין הוחלפו בשקים של סאנטון. כך טען בארבע הזדמנויות: (א) בתצהיר ת/11 א שעליו חתם ב- 16.02.05 והוגש לבית המשפט כתמיכה לבקשת רשות להתגונן מפני תביעתה של גלקופ, (ב) בעדותו בפני
כב' השופטת גרוסמן (א 17900/05) ב- 16.10.05 (ת/3 עמ' 5 ש' 13-15). (ג) בהודעה ת/20 מה-30.10.05, (ת/20 ש' 5-10), (ד) בתשובה לכתב האישום.
בעדותו לפני ביום 23.10.08, טען לראשונה, שלא הוחלפו שקים של חברה אחת בשקים של חברה אחרת (בין סאן-אין לסאנטון). לדבריו הוחלפו שקים שנמשכו על בנק מרכנתיל בשקים שנמשכו על לבנק המזרחי (פ/ עמ' 43 ש' 12-15). בחקירה נגדית עומת עם הסתירה וענה, "את הגרסה הזו מסרתי גם במשטרה ואם היה בלבול זה לא באשמתי אני יכול להוכיח זאת דרך הנהלת החשבונות שלי" (פ/ עמ' 49 ש' 17-18). לא הוצגה הנהלת חשבונות, דבריו המבלובלים בפני
נדחים מפני גרסאותיו המקוריות, עדותו של המתלונן ותאריכי השקים המונחים לפני והמדברים בעד עצמם. אמנם בעבר הרחוק יותר גם החלפת שקים בין בנק לבנק (כפי שתואר בסעיף 2(2) לפרק ב' לעיל), אולם חלופה זו לא היתה בבסיס התלונה שהגיש המתלונן נגד הנאשמים ואיננה רלוונטית לדיון שלפני.
שינוי גרסה כה מהותי בשאלה שהיא בלב ליבה של המחלוקת ואשר אין לו הסבר ואין לו תמיכה בראיה חיצונית, פוגע מאוד במהימנות נאשם 1. נראה שגרסתו של נאשם 1 בבית המשפט איננה מקובלת גם על סנגורו אשר התעלם ממנה ובסיכומיו טען שהוחלפו שקים בין חברות ולא בין בנק לבנק (עמ' 2 לסיכומים פסקה 13).
* מועד החלפת השקים ביחס להגבלת חשבונה של סאנטון – נאשם 1 עקבי בטענתו שהחלפת השקים קדמה למועד ההגבלה, הוא איננו עקבי באשר לתאריך בו נכנסה ההגבלה לתוקף. ב-ת/20, העריך נאשם 1, שתשעת השקים נמסרו לחיים לכל המוקדם באוקטובר 2004 (ת/20 ש' 27) והגבלת חשבונה של סאנטון נכנסה לתוקף רק בינואר - בפברואר 2005 (ת/20 ש' 29-30 וש' 47-53). נאשם 1 הוסיף שמועד כניסתה לתוקף של ההגבלה נדחה עוד בשל צו מניעה זמני. הוא אף הבטיח לפקד טייכר להמציא העתק הצו לתיק החקירה.
לעומת זאת בתשובה לכתב האישום ובעדות בבית המשפט, הודה נאשם 1 שההגבלה נכנסה לתוקף ב- 25.06.04 (בהתאם לאמור בת/22ג) אך טען שתשעת השקים ניתנו לגלקופ הרבה לפני תאריך זה (נאשם 1 פ/ עמ' 46 ש' 11 ואילך ועמ' 72 ש' 18-19). נאשם 1 הוסיף והעיד שבעקבות מינוי כונס נכסים החל ממרץ או אפריל 2004 לא ניתן היה לפעיל את המלון באמצעות סאנטון, הניהול עבר לסאן אין ולכן ביוזמתו הוגבל חשבונה של סאנטון זמן רב לאחר ההחלפה. הטענה סותרת את דברי אביו אשר הודה שהלך ביחד עם בנו לבנק בניסיון למנוע את הגבלת החשבון.
כשהתובעת הטיחה בפני
נאשם 1 שבחקירה מסר גרסה הפוכה לגרסתו בחקירה הראשית ענה, "לדעתי אמרתי אותו דבר וזה נרשם בטעות" (פ/ עמ' 49 ש' 5) ובהמשך (פ/ עמ' 72 ש' 13-15) ענה: "אני לא זוכר פרט בפרט מה אמרתי במשטרה. אם הוא הבין אחרת צר לי. אני מודה שחתמתי על העדות שלי אבל לא קראתי אותה. אני מתנצל ואני אשלם את המחיר עם צריך". אין לי אלא לדחות תשובתו של הנאשם ואני קובעת שגם היא גרסה כבושה שאין הסבר לכבישתה והיא חסרת משקל ראייתי. מסירת גרסאות שונות וסותרות בשאלה כה מהותית למשפט, ללא הסבר מניח את דעת, מתיישב עם מסקנה, שנאשם 1 התחמק ולא אמר אמת כיוון שלא הצליח להתמודד עם רישומי בנק ישראל המפלילות אותו (בהתאם לת/22ג).
* המצאת צו המניעה הזמני - נאשם 1 הבטיח לרפ"ק טייכר שימציא לתיק החקירה עותק מצו מניעה זמני שדחה את מועד כניסתה לתוקף של ההחלטה להגביל את חשבונה של סאנטון ולא עשה כן, חרף פניותיו של פקד טייכר - ראו ת/20(א), ת/20(ב) ו-ת20(ג).
* השריפה שפרצה במלון - הנאשם טען, ששריפה אשר פרצה במלון בספטמבר 2005 השמידה מסמכים רלוונטים (פ/ עמ' 42 ש' 1-3). גם טענה זו בעייתית מאוד בהעדר ראיות כגון אישור מכבי אש או גורם חצוני אובייקטיבי אחר שיש בו להוכיח את מועד השריפה. במיוחד בהתחשב בכך שהודעתו ת/20 מאוקטובר 2005, לא רק שנאשם 1 לא איזכר את השריפה אלא שהתחייב להמציא החלטה שיפוטית. נתונים אלה סותמים את הגולל על אמינות טענתו לפני שהשריפה שפרצה במלון, עוד קודם לחקירה, כילתה את המסמכים.
* חתימת נאשם 1 כערב אישי – בעדותו לא היסס נאשם 1 מלהודות, שאיננו מוצא בפסול בכך שחתם כערב אישי על תשעת השקים, חרף היותו חייב מוגבל באמצעים, לא הכחיש, שנמנע מגלות לגלקופ עובדה זו וטען שגם בכך אין פסול. לדבריו חתם כערב על מנת ליתן לחיים בטחון כלכלי ובכל מקרה חתימתו שיפרה את מצבה של גלקופ משום שעל סמך החתימה, קמה לגלקופ זכות לתבוע אותו אישית וקיים סיכוי, אמנם עתידי, שהוא יפרע את החוב (פ/ עמ' 57 ש' 1 ואילך). אני דוחה הטענה, יש בה להוכיח הלך רוחו של הנאשם, שבמודע, ובהשתתפות אביו, הציג בפני
גלקופ מצג כוזב והניע את המתלונן ואת גלקופ להחליף את השקים. כפי שנקבע לעיל, בעזרת המצג הזה, הסכימה גלקופ להחלפת השקים ובכך הצליחו הנאשמים לקבל אורכה בת חודש ויותר במועד פרעון החוב (מאמצע נובמבר – תאריך הפגישה המשוער ועד ל- 27.12.04 - מועד פרעונו של השק הראשון מבין תשעת השקים).

לסיכום פרק זה: לנוכח חוסר אמוני בגרסתו הכבושה של נאשם 1 והסתירות בנקודות מהותיות ובהתחשב בדבריו של נאשם 2 בחקירה, אני קובעת שבפגישה שהתקיימה בתאריך כלשהו בנובמבר 2004, מסרו הנאשמים לגלקופ את תשעת השקים בהיותם מודעים לעובדה שהשקים משוכים על חשבונה המוגבל של סנאטון.

ו. בקשת התובעת לפי סעיף 184
בסיכומיה ביקשה התובעת מבית המשפט לעשות שימוש בסמכות שבסעיף 184 לחוק סדר הדין הפלילי, תשמ"ב-1982 (להלן: "חסד"פ"), להרשיע הנאשמים בקבלתם במרמה של תשעת השקים ולקבוע שהיקף המרמה עומד על 217,933 ש"ח.
הסנגור התנגד בתוקף לבקשה וטען שהיא הועלתה בשלב בו ברור שלנאשמים אין הזדמנות להתגונן, כדרישת סעיף 184 לחסד"פ.
הוראת סעיף 184 לחסד"פ מסמיכה את בית המשפט להרשיע בעבירה שאשמתו בה נתגלתה מהעובדות שהוכחו לפניו, ובלבד שהנאשם לא הופתע, זכותו להליך הוגן לא נפגעה וניתנה לו אפשרות סבירה להתגונן מפני האישום הנוסף, מבלי שנגרם לו עיוות דין, (ראו, ע"פ 63/79 עוזר נ' מדינת ישראל, פ"ד לג(3) 606, 615. הרשעה על פי עובדות שלא נזכרו בכתב האישום אינה מותנית בכך שהנאשם הוזהר על קיומה של אפשרות כזו במהלך הדיון, ראו ע"פ 545/88 בן עזרא נ' מדינת ישראל, פ"ד מג(2) 316, 323 וע"פ 6586/98 אלסיבצקי נ' מדינת ישראל. עם זאת, ברור שאזהרת נאשם מפני הרחבת היריעה ולשלב בו ניתנה, עשויה להיות חשיבות בעת שבית המשפט ידרש לבדוק האם הנאשם הופתע והאם הייתה לו הזדמנות סבירה להתגונן. לא הרי מקרה בו מוזהר הנאשם תוך כדי שמיעת ההוכחות כי קיימת אפשרות שיורשע בעובדות נוספות על אלו שפורטו בכתב האישום כמקרה בו מועלית אפשרות זו לראשונה בסיכומים או בהכרעת הדין. הלכה היא, שאם במהלך הדיון נוכח בית המשפט שנחשפות עובדות שלא צוינו בכתב האישום וקיים סיכוי שאלו תשמשנה לביסוס הרשעה מן הראוי שיסב את תשומת ליבו של הנאשם לכך, ראו ע"פ 2546/06, בוכמן נ' מדינת ישראל, [פורסם בנבו] ובע"פ 729/06, רוטקביץ נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו].

במקרה שבדיון – כל המשפט התייחסו ב"כ שני הצדדים לתשעת השקים כמקשה אחת. כל התשעה נמשכו באותו מעמד, מאותו חשבון בנק מוגבל, ונחתמו על ידי אותו ערב אישי, כולם יחד נמסרו למתלונן על סמך אותו מצג שווא. לאורך ההליך כולו לא עשה מי מב"כ הצדדים אבחנה בין שלושת השקים שהופקדו לבנק והוחזרו מחוסר פרעון, לששת האחרים. הנאשמים גם לא טענו דבר באשר לאי הצגתם לפרעון של ששת השקים הנוספים. ראוי אמנם היה שהתובעת תבקש את התיקון בשלב מוקדם יותר, למרות שהימנעותה מעשות כן היא בגדר פגם, לא מצאתי שהגנת הנאשמים נפגעה משום שבפועל התפרסה לגבי לכל תשעת השקים, ולא רק לשלושה שאוזכרו בכתב האישום.
אשר על כן אני מקבלת את בקשת התובעת ומרשיעה את הנאשמים במסירת תשעה שקים במרמה שסוכמם הכולל – 217,933 ₪.
סוף דבר - על סמך עדותו המהימנה של המתלונן, הנתמכת במסמכים ובדברי העד מטעם ההגנה ולאחר דחיית גרסת הנאשמים מחוסר אמינות, אני מקבלת שהתביעה הוכיחה מעל לכל ספק סביר וכנדרש במשפט פלילי, שבידיעה שחשבונה של סאנטון מוגבל, משכו הנאשמים מחשבון זה תשעה שקים שסכומם כאמור לעיל, ומסרו אותם למתלונן תוך הצגת מצג שווא, שהשקים האלו יכובדו ובתמורה קיבלו את 47 שקים קודמים. אשר על כן, אני מרשיעה בעבירות לפי סעיף 415 רישא, לחוק העונשין תשל"ז – 1977 וסעיף 16(א) לחוק משיכת שקים ללא כיסוי, התשמ"א -1981.
<#3#>

ניתנה והודעה היום י"ג שבט תש"ע, 28/01/2010 במעמד הנוכחים.
דורית רייך-שפירא
, שופטת
החלטה

אני דוחה את הטיעונים לעונש ליום 25.02.10 שעה 8:30.

הודע לנאשמים כי לא תשלח להם הזמנה נוספת, ועליהם להתייצב לדיון שנקבע, שאם לא כן יהא בית המשפט מוסמך לדון אותם בהעדרם.

<#5#>

ניתנה והודעה היום י"ג שבט תש"ע, 28/01/2010 במעמד הנוכחים.
דורית רייך-שפירא
, שופטת

1
בית משפט השלום בתל אביב - יפו
ת"פ 4736-07

מ.י. פרקליטות מחוז ת"א - פלילי נ' לוי ואח'
28 ינואר 2010









פ בית משפט שלום 4736/07 מ.י. פרקליטות מחוז ת"א – פלילי נ' אייל לוי, משה לוי (פורסם ב-ֽ 28/01/2010)