פסקי דין על שאול לוי | פסקי דין על דינה אורן | פסקי דין על שמעון אורן | פסקי דין על לוי משה ז"ל |

318/10 רעא     02/02/2010




רעא 318/10 שאול לוי נ' דינה אורן, שמעון אורן, לוי משה ז"ל




החלטה בתיק רע"א 318/10


בבית המשפט העליון


רע"א 318/10
- א'


בפני
:

כבוד השופט
י' דנציגר


המבקש:
שאול לוי



נ


ג


ד



המשיבים:

1. דינה אורן



2. שמעון אורן

המשיב הפורמלי:

3. לוי משה ז"ל
ע"י מנהל העזבון מר רם לוי


בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בת"א-יפו מיום 3.11.09 ועל החלטת בית המשפט המחוזי בת"א-יפו מיום 10.12.09 בה"פ 1384/09 שניתנו על ידי כבוד השופטת ר' רונן ובקשה לעיכוב ביצוע

בשם המבקש:
עו"ד י' שרף
בשם המשיבים 2-1:
עו"ד א' פלד


החלטה


בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו מיום 3.11.2009 ועל החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו מיום 10.12.2009 בה"פ 1384/09 שניתנו על ידי כבוד השופטת
ר' רונן
.

העובדות הצריכות לעניין

1.
בין הצדדים מתנהל סכסוך במשך למעלה מעשור. במסגרת ההליכים המשפטיים הועבר הסכסוך לבוררות על ידי בית המשפט המחוזי (בש"א 200539/98).

2.
המשיבים החזיקו בחנויות בבניין של המבקש ומשה לוי ז"ל (אשר יקראו להלן:
לוי
). המשיבים טענו כי הם החזיקו בחנויות בדיירות מוגנת. לוי הכחישו טענה זו וביקשו לפנות את המשיבים מהחנויות לצורך בניית בניין חדש. הצדדים הסכימו כי חילוקי דעות שיתגלעו ביניהם יועברו להכרעת בורר וכן כי המשיבים יקבלו חנות בבניין החדש.

3.
בין הצדדים התגלע סכסוך שהועבר להכרעת בורר. במסגרת הליך הבוררות טענו המשיבים כי הם זכאים לסעד בגין הפסדים במעבר לחנות חדשה (תביעתם זו נדחתה על ידי הבורר שקבע כי היא לא הוכחה) וכמו כן נתבקש סעד בגין אי ההתאמה של החנות החדשה לחנות המקורית. מנגד, לוי תבעו מהמשיבים תשלום שכר דירה כלכלי בגין מה שמכונה "החנות הדרומית" (החנות המקורית היתה מורכבת משתי חנויות "חנות צפונית" ו"חנות דרומית") שכן הם לא שילמו עליה דמי מפתח. כמו כן, לוי ביקשו כי המשיבים יחויבו בדמי שכירות ריאליים בגין ההחזקה בחנות הזמנית.

4.
הבורר, שמאי מקרקעין ומהנדס בניין, נתן שני פסקי בוררות בסכסוך שבין הצדדים. פסק הבורר השני (להלן:
פסק הבורר
או
פסק הבוררות
) הוא נשוא הבקשה שלפניי.

5.
הבורר קבע בפסק הבוררות, כי על אף שהמשיבים לא הגיבו ספציפית לעניין, החנות החלופית (החדשה) שניתנה למשיבים היתה נחותה מהחנות הקיימת ולכן המשיבים סרבו לעבור אליה, ולפיכך אין לחייבם בגין אי המעבר. בהמשך, בהתייחס לטענה בדבר השתהות המשיבים במעבר מהחנות הקיימת (המקורית) לחנות הזמנית, גם כאן, נקבע, כי על אף שהמשיבים לא התייחסו לעניין באופן ספציפי יש לדחות את תביעת לוי. נקבע, כי פינוי החנות היה צריך להיעשות תוך 45 יום לפי החלטת בית המשפט המחוזי ואילו הפינוי היה באיחור של 47 ימים. יחד עם זאת, קבע הבורר כי בהחלטת בית המשפט המחוזי נקבע כי הפינוי יהיה תוך 45 יום בכפוף למספר תנאים, ולא הוכח שהם מולאו ואם לא – מדוע. לפיכך, נקבע כי יש לדחות את תביעת לוי בעניין זה.

6.
המבקש הגיש בקשה לביטולו של פסק הבורר ובמקביל הוגשה בקשה לאישורו על ידי המשיבים.

פסק דינו של בית המשפט המחוזי

7.
פסק דינו של בית המשפט המחוזי ניתן ביום 3.11.2009 ובו נדחתה בקשת המבקש לביטול פסק הבוררות. נקבע, כי על פי הסכמת הצדדים לא נקבע כי הבורר ידון לפי הדין המהותי ולכן חל האמור בסעיף י"ד לתוספת הראשונה לחוק הבוררות, התשכ"ח-1968 (להלן:
חוק הבוררות
) ולפיו הבורר יפעל בדרך הנראית לו ביותר להכרעה צודקת ומהירה. מעבר לכך, ציין בית המשפט המחוזי את העובדה לפיה הבורר במקרה דנן אינו משפטן.

8.
בית המשפט המחוזי לא מצא מקום להתערבות בקביעותיו של הבורר שניתנו על אף העדר התייחסות ספציפית של המשיבים, זאת מאחר והבורר לא היה כאמור כבול לדין המהותי ולסדרי הדין.

9.
עוד נקבע, כי אף אם שגה הבורר כאשר פסק פיצוי בגין אי התאמת החנות החלופית לחנות המקורית וכן דחה את תביעת לוי לחיוב המשיבים בדמי שכירות ריאליים, מאחר והתוצאה היא כי ניתן למעשה פיצוי כפול, אין בכך כדי להביא לביטול פסק הבוררות, גם אם טעה הבורר.

10.
בהתייחס לטענה בעניין הפיצוי בגין פיגור בפינוי החנות המקורית, נקבע כי גם אם לוי צודקים וטיעון המשיבים, לפיו השיהוי בפינוי נבע ממחסור במימון העבודות הנדרשות, אינו מצדיק עיכוב בפינוי, מדובר לכל היותר בטעות של הבורר שלא מצדיקה ביטול.

11.
בית המשפט המחוזי הוסיף והתייחס לטענות לוי בדבר הזכאות לשכר דירה כלכלי וקבע כי גם אם הבורר העלה טענות בעניין זה מיוזמתו, אין בכך כדי להביא לביטול פסק הבורר, כל עוד הבורר פעל בדרך הנראית לו לצורך הכרעה צודקת ומהירה, גם אם טעה בהבנת האמור בהסכם הבוררות וביישומו. יחד עם זאת, קבע בית המשפט המחוזי, כי המשיבים הודו שהבורר לא דן בטענה לפיה אין להם זכות דיירות מוגנת בחנות הדרומית, ולכן נקבע כי בעניין זה יש להחזיר את הדיון לבורר על מנת שיכריע בשאלת זכותם של לוי לקבל שכר דירה כלכלי עבור החנות הדרומית.

12.
לבסוף, נדחתה הטענה לפיה פסק הבוררות ניתן בחלוף הזמן. בית המשפט המחוזי קבע כי לוי מנועים מלהעלות טענה זו בשלב זה. נקבע, כי לו סברו לוי כי חלף פרק הזמן שהוקצב למתן פסק הבוררות, היה עליהם להודיע על כך לבורר עוד לפני שניתן פסק הבוררות ולדרוש ממנו להימנע מליתן את פסקו. משלא עשו כן, קבע בית המשפט המחוזי הם אינם יכולים כעת, כאשר תוצאת פסק הבוררות אינה נושאת חן בעיניהם, לטעון כי פסק הבוררות ניתן באיחור באופן המצדיק את ביטולו.

13.
לאחר מתן פסק הדין הגיש המבקש בקשה לביטול פסק הדין ולעיכוב ביצוע. הבסיס להגשת הבקשה הינו החלטת בית המשפט המחוזי מיום 2.11.2009 בה נקבע:

"חרף ההחלטה מיום 24/9/09, והודעת הצדדים ממועד זה, טרם הודיעו הצדדים האם הם הצליחו להגיע להסכמה. הודעה כאמור תמסר עד יום 19/11/09.
לתז"פ נוספת ביום 19/11/09".



לאור החלטה זו, בה נקבע כי הצדדים יגישו הודעה עד ליום 19.11.2009, סבר המבקש כי פסק דינו של בית המשפט המחוזי, שניתן כאמור ביום 3.11.2009, ניתן בטעות ובניגוד להחלטה הנזכרת.

14.
בית המשפט המחוזי דחה את בקשתו בהחלטה מיום 10.12.2009. נקבע, כי המועד שנקבע באותה החלטה נזכרת מיום 1.11.2009 (יצוין כי על ההחלטה מצוין התאריך 2.11.2009) היה בגדר תזכורת פנימית שנועדה לתת לצדדים הזדמנות נוספת להודיע את ההודעה שהיה עליהם למסור עוד ביום 26.10.2009. התזכורת הפנימית הנוספת שנקבעה ביוזמת בית המשפט נועדה רק כדי לאפשר למי מהצדדים להודיע האם הושגה ביניהם הסכמה. לכן, קבע בית המשפט המחוזי, כי כאשר בא כוח המשיבים הודיע לבית המשפט, בסמוך להחלטה הנזכרת, גם כן ביום 2.11.2009, כי לא הושגה הסכמה, ניתן היה לקבוע כי פרק הזמן שנועד למיצוי המשא ומתן חלף והגיע העת ליתן

פסק דין
.

15.
בנוסף, דחה בית המשפט המחוזי את הטענה לפיה לא ניתנה למבקש אפשרות להשיב לתשובת המשיבים. נקבע, כי הגשת תשובה לתגובה איננה זכות מוקנית במסגרת המרצת פתיחה. עוד נקבע, כי בהחלטה מיום 22.9.2009 ניתנה למבקש אפשרות להגיש תגובה תוך 10 ימים והוא לא עשה כן. נקבע, כי המבקש לא עמד בעצמו במועדים, והמשיבים היו אלו שבסופו של יום פנו לבית המשפט. לבסוף, נקבע כי פסק הדין לא ניתן במעמד צד אחד, וכי פסק הדין מנומק ומתייחס לכל טענות הצדדים וכתבי בי-הדין.

הטענות בבקשה

16.
המבקש מעלה טעות כנגד החלטת בית המשפט המחוזי מיום 10.12.2009 הדוחה את בקשתו לביטול פסק הדין. בעניין זה, מתאר המבקש את השתלשלות ההליכים בבית המשפט המחוזי ומציין כי בראשית הדרך, בתום הדיון שהתקיים בבית המשפט המחוזי ביום 9.9.2009, הציע בית המשפט לצדדים, בין היתר, לשקול אפשרות של פשרה. המבקש ביקש שהות לשקול צעדיו ונקבע כי הצדדים יעדכנו את בית המשפט עד ליום 21.9.2009. ביום 21.9.2009 הודיע המבקש לבית המשפט המחוזי כי הצדדים מבקשים לנסות להביא לסיום המחלוקת בהסכמה, והיה ולא יצליחו להגיע להסכמה תוך 30 יום, התבקש בית המשפט ליתן

פסק דין
מנומק, ולשם כך ביקש המבקש אפשרות להגיב לתגובת המשיבים. לאור הודעה זו נקבע התיק לתזכורת פנימית ליום 26.10.2009. בהמשך, ביום 22.9.2009 ניתנה החלטה נוספת על ידי בית המשפט המחוזי בה התבקש המבקש להודיע "עמדתו תוך 10 ימים, אם לא יקבל ההצעה יגיש תוך פרק זמן זה תשובה לתגובת המשיבים. אם לא תתקבל כל הודעה או תגובה יינתן

פסק דין
בהתאם לחומר שבתיק ביהמ"ש". המבקש טוען כי עקב אי הבנה בין באי כוח הצדדים, תקופת החגים ונסיעת בא כוחם של המשיבים לחו"ל, התעכב המשא ומתן ביניהם ולבסוף ביום 2.11.2009 פנו המשיבים לבית המשפט המחוזי בבקשה למתן

פסק דין
. נטען, כי בהחלטתו מאותו היום, קבע בית המשפט כי הודעת הצדדים תימסר עד ליום 19.11.2009. על פי הנטען, מיד לאחר קבלת ההחלטה הודיע המבקש לבא כוחם של המשיבים, במסגרת פגישה ביניהם, כי בימים הקרובים תועבר אליו הצעת פשרה. ואולם, על פי הנטען, חרף אותה החלטה מיום 2.11.2009 ניתן כאמור פסק הדין ביום 3.11.2009. לפיכך, טוען המבקש כי נפגעה זכות הטיעון שלו ונגרם לו עיוות דין. נטען, כי בית המשפט המחוזי בהחלטתו מיום 2.11.2009 האריך את המועד להגשת ההודעה ביחס לפשרה ולפיכך מתן פסק הדין עומד בסתירה לאותה החלטה המאריכה את המועד כאמור ופסק הדין ניתן טרם זמנו. עוד נטען, כי הליך הבוררות נמשך כעשר שנים ולכן עיכוב מתן פסק הדין במספר ימים נוספים לא היה מעלה או מוריד ובודאי שלא היה בכך כדי לגרום כל נזק.

17.
בהתייחס לפסק הדין מיום 3.11.2009 לגופו, נטען כי לאור קביעת בית המשפט המחוזי, לפיה השאלה האם המשיבים הינם דיירים מוגנים תוחזר להכרעת הבורר, הרי היה והבורר ימצא כי המשיבים אינם דיירים מוגנים בחנות הדרומית, יהיה עליו לשנות בהתאם את שני פסקי הבוררות.

18.
עוד נטען, כי בית המשפט המחוזי התעלם מדיון ענייני בעילות הביטול השונות אותן העלה המבקש (לפי סעיפים 24(3), (5), (8), (9) ו-(10) לחוק הבוררות) וכמעט ולא התייחס אליהן לגופן. נטען, כי דחיית בקשת ביטול פסק הבוררות נעשתה בהסתמך על סעיף י"ד לתוספת הראשונה לחוק הבוררות. בהקשר זה מוסיף המבקש וטוען כי בהעדר תשובה מטעם המשיבים לחלק מהנושאים, היה הבורר מחויב לפסוק לפי מיטב שפיטתו אך ורק לפי החומר שבפני
ו והוא אינו יכול היה להעלות טענות או הנחות מיוזמתו לטובת המשיבים.

19.
המבקש מוסיף וטוען כי כיום, לאחר תיקון מס' 2 לחוק הבוררות [ראו: חוק הבוררות (תיקון מס' 2), התשס"ט-2008 (להלן:
תיקון מס' 2 לחוק הבוררות
)], יש לפרש את חוק הבוררות כמרחיב את סמכותו של בית המשפט להתערב כערכאת ערעור בפסקי בורר, הגם שניתנו בבוררויות שהחלו לפני התיקון ומבלי שנקבע כי פסק הבוררות ניתן לערעור, וזאת במקרים בהם נפלו טעויות ברורות בפסק הבורר. לחלופין, נטען כי תיקון מס' 2 לחוק הבוררות הינו בגדר מתן היתר לשינוי המדיניות המשפטית במקרים כגון המקרה נשוא הבקשה.

20.
טענה נוספת שמעלה המבקש הינה כי בפסק הבוררות נפלה טעות, שהגם שאינה טעות חישוב "במובנה הקלאסי" יש לראות בה ככזו, והתערבות בית המשפט לא תהווה התערבות בשיקול דעתו של הבורר. המבקש טוען כי הבורר קבע כאמור כי החנות החלופית נחותה מהחנות הקיימת וקביעה זו הביאה אותו לפסוק פיצויים למשיבים. ואולם, חרף פיצוי זה דחה הבורר את התביעה של המבקש לשכר דירה ריאלי עבור החנות הזמנית ובכך למעשה העניק למשיבים פיצוי כפול. בעניין זה אף נטען, כי הבורר הוסמך לפסוק פיצוי הולם וצודק, אך הוא לא הוסמך לפסוק פיצוי כפול.

21.
עם בקשת רשות הערעור הגיש המבקש בקשה לעיכוב ביצוע ואף ציין כי בכוונתו להגיש בקשה להארכת מועד (נוכח מועד מתן פסק הדין) ואולם בקשה כזו לא הוגשה.

תגובת המשיבים

22.
המשיבים סבורים כי אין מקום ליתן רשות ערעור שכן גם הם נפגעים מפסק הבורר אשר פסק להם רק חלק קטן מהנזקים שנגרמו להם. למרות זאת, מציינים המשיבים כי בחרו להגיש בקשה לאישור פסק הבוררות כדי לשים קץ לבוררות שנמשכה למעלה מעשר שנים. המשיבים סבורים כי המבקש החמיץ את המועד להגשת בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי שכן אין בהחלטת בית המשפט המחוזי לפיה עוכב ביצוע פסק הדין עד למתן החלטה בבקשת המבקש לביטול פסק הדין, כדי להקנות למבקש הארכת מועד להגשת ערעור על פסק הדין.

23.
בנוסף, נטען כי לא נעשה כל ניסיון מצד המבקש לניהול משא ומתן עם המשיבים ולכן הם נאלצו לפנות לבית המשפט המחוזי ביום 2.11.2009 ולהודיע כי לא הוגשה להם כל הצעה על ידי המבקש.

24.
לגופו של עניין, המשיבים דוחים את טענותיו של המבקש לעניין השכירות המוגנת. בעניין התביעה לתשלום דמי שכירות ממועד סיום הבנייה, נטען כי המבקש היה צריך לממן את התאמת החנות החדשה ויכול היה לזרז את התפנות המשיבים מהחנות הזמנית על ידי תשלום הסכום שקבע הבורר. עוד נטען, כי התברר כי החנות הזמנית כלל אינה בבעלותו המלאה של המבקש.

25.
לבסוף, נטען כי יש לדחות את טענותיו של המבקש לעניין התארכות הליכי הבוררות שכן החלק הארי בדחיות החוזרות של מועדי דיונים, איחורים במתן תגובות וסחבת, נבע מהתנהגות לוי (המבקש ועזבון משה לוי ז"ל).

דיון והכרעה

26.
לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור ובתגובה על נספחיהן הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.
הלכה היא כי אין ליתן רשות ערעור על החלטות שניתנו בענייני בוררות אלא במקרים חריגים בהם מתעוררת שאלה משפטית או ציבורית בעלת השלכות החורגות מעניינם הפרטי של הצדדים לבקשה, או מקום בו נדרשת התערבותה של ערכאת הערעור משיקולי צדק ולמניעת עיוות דין (ראו למשל: רע"א 3680/00
גמליאלי נ' מגשימים כפר שיתופי להתיישבות חקלאית בע"מ
, פ"ד נז(6) 605, 615 (2003); רע"א 6836/09
ברוך פלד אחזקות בע"מ נ' יעקב קנדי אחזקות בע"מ
(לא פורסם, 24.1.2010) בפסקה 10).
יתר על כן, רשות ערעור על פסקי דין בעניין בקשה לאישור או לביטול פסק בוררות ניתנת במקרים חריגים ויוצאי דופן בלבד [ראו: רע"א 9119/07
א.ב. גרוסמן בע"מ נ' לבל
(לא פורסם, 11.2.2008) בפסקה 21 (להלן: עניין
א.ב. גרוסמן בע"מ
)]. לא מצאתי כי המקרה שלפניי נופל בגדר אותם מקרים חריגים. הבקשה שלפניי עוסקת בסכסוך הנוגע לצדדים הישירים לו ואין היא מעלה שאלה משפטית החורגת מעניינם. כמו כן, וכפי שיפורט להלן, לא מצאתי כי במקרה דנן נגרם למבקש עיוות דין המצדיק מתן רשות ערעור.

27.
זהו המקום להעיר, כי על אף הצהרתו של המבקש לפיה הוא "מתעתד" להגיש בקשה להארכת מועד, עד למועד כתיבת החלטה זו לא הוגשה בקשה כאמור.


פסק דינו של בית המשפט המחוזי ניתן עוד ביום 3.11.2009 ולפיכך היה על המבקש להגיש בקשה מפורטת המסבירה את הטעמים להגשת הבקשה באיחור ובהתייחס להליכים שהתנהלו לאחר מתן פסק הדין בבית המשפט המחוזי. מעבר לכך, גם לגופו של עניין לא מצאתי מקום להתערבות בקביעותיו של בית המשפט המחוזי הן בפסק הדין והן בהחלטה בבקשת ביטול פסק הדין שהגיש המבקש.

28.
בהתייחס להחלטת בית המשפט המחוזי מיום 10.12.2009, לא מצאתי כי בהחלטה זו נגרם למבקש עיוות דין המצדיק מתן רשות ערעור. כפי שנקבע בהחלטת בית המשפט המחוזי, היה זה המבקש שלא עמד במועדים שקבע בית המשפט המחוזי להגשת עמדתו בעניין הפשרה. מעבר לכך ומעל לכל, בית המשפט המחוזי ציין בהחלטתו כי הודעת בא כוח המשיבים לפיה הוא מבקש כי יינתן

פסק דין
ניתנה בסמוך ולאחר שניתנה ההחלטה בה נקבע כי הודעת הצדדים תוגש עד יום 19.11.2009. במצב זה, משהודיע בא כוח המשיבים כי המבקש לא פנה אליו וכי הוא מבקש כי יינתן

פסק דין
, היה רשאי בית המשפט המחוזי לקבל את עמדת המשיבים לפיה הליכי הפשרה לא הניבו פרי וליתן את פסק הדין. בנוסף, לא מצאתי מקום להתערב בקביעתו של בית המשפט המחוזי לפיה אין למבקש זכות קנויה להשיב לתגובת המשיבים בהליך של המרצת פתיחה ומקובלת עלי הנמקתו בעניין זה.

29.
בהתייחס לפסק דינו של בית המשפט המחוזי מיום 3.11.2009, לא מצאתי מקום להתערבות בפסק דינו המנומק של בית המשפט המחוזי שניתן כאמור לאחר שנשמעו טענות הצדדים ולא מדובר במקרה בו ניתן פסק הדין במעמד צד אחד.

30.
סעיף י"ד לתוספת הראשונה לחוק הבוררות קובע:

"הבורר יפעל בדרך הנראית לו מועילה ביותר להכרעה צודקת ומהירה של הסכסוך ויפסוק לפי מיטב שפיטתו על פי החומר שבפני
ו; הבורר לא יהיה קשור בדין המהותי, בדיני הראיות או בסדרי הדין הנהוגים בבתי
המשפט".



הוראה זו הקבועה בחוק הבוררות קובעת כי אם לא הסכימו הצדדים אחרת, אין הבורר קשור בדין המהותי ואין הוא קשור בסדרי הדין הנהוגים בבתי המשפט, והוא רשאי לפעול בדרך הנראית לו מועילה ביותר לצורך הכרעה צודקת ומהירה של הסכסוך, ובאפשרותו להכריע בסכסוך על פי מיטב שפיטתו. גם ללא הוראה זו לא היה כפוף הבורר לסדרי הדין הנהוגים בבתי המשפט זאת לנוכח העובדה שתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 חלות על דיון בפני
"בית המשפט" כהגדרתו בחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, אשר אינו כולל במסגרת ההגדרה גם הליך המתנהל בפני
בורר [ראו: סמדר אוטולנגי
בוררות דין ונוהל
כרך א' 631 (מהדורה רביעית מיוחדת, 2005)]. לאור האמור, מקובלת עלי קביעת בית המשפט המחוזי לפיה אין מקום להתערב בקביעותיו של הבורר, שניתנו הגם שהמשיבים לא התייחסו ספציפית לעניינים הרלוונטיים, והגם שבעניין הפיצוי סבר בית המשפט המחוזי כי ייתכן ונפלה טעות בהחלטת הבורר. ודוק. הלכה היא כי אין בית המשפט מהווה ערכאת ערעור על פסקי בוררות והוא אינו נדרש לבחון האם פסיקת הבורר הינה נכונה וצודקת על פי כל אמת מידה או שמא טעה הבורר בפסיקתו (ראו: עניין
א.ב. גרוסמן בע"מ
, לעיל, בפסקה 25). כמו כן, כאשר הבורר לא חויב לפסוק על פי הדין המהותי, ניתן לומר כי גם אם טעה הבורר בהפעלת שיקול הדעת לא יהווה הדבר עילה לביטול פסק הבורר (ראו: רע"א
גולדסיל בע"מ נ' אליר חברה לבניין בע"מ
(לא פורסם, 13.1.2010) בפסקה 11). על בית המשפט לבחון האם חרג הבורר מכללי ניהול הבוררות המוגדרים בהסכם בין הצדדים ובחוק, באופן המצדיק את ביטולו (ראו: עניין
א.ב. גרוסמן בע"מ
, לעיל, בפסקה 25). מדובר בבחינת תקינות הליך הבוררות ולא בבחינה מהותית של תוצאות הליך הבוררות [רע"א 2237/03

אפרים שועלי בניין והשקעות בע"מ נ' המועצה המקומית תל מונד
, פ"ד נט(4) 529, 543-542 (2005)].
בענייננו לא מצאתי כי הבורר חרג מכללי ניהול הבוררות.

31.
בנוסף, לא מצאתי ממש בטענתו של המבקש לפיה בית המשפט המחוזי התעלם מעילות הביטול שהעלה בבקשתו. כידוע במסגרת הנמקת פסק הדין, אין זה מחובתו של בית המשפט "להתייחס לכל תג ותג מטענותיהם של בעלי הדין" [השוו: ע"א 84/80
קאסם נ' קאסם
, פ"ד לז(3) 60, 70 (1983)]. בענייננו, בית המשפט המחוזי פירט בהרחבה את הנימוקים שהובילו אותו לתוצאה לפיה יש לדחות את בקשת הביטול ומסקנותיו כאמור מקובלות עלי.

32.
לא מצאתי גם מקום להתייחס לטענות הצדדים לעניין הדיירות המוגנת שכן טענות אלה תוכרענה על ידי הבורר, על פי קביעתו של בית המשפט המחוזי, החלטה אשר הצדדים אינם תוקפים.

33.
לבסוף, לא מצאתי מקום להרחיב בנוגע לטענותיו של המבקש שעניינן תיקון מס' 2 לחוק הבוררות. תיקון זה נכנס לתוקפו ביום 12.11.2008 והוא אינו חל על המקרה שלפנינו, זאת אף מבלי להתייחס כלל לתנאים הנדרשים לצורך מתן האפשרות להעמיד את פסק הבורר בפני
ערעור (להרחבה על תיקון מס' 2 ומשמעותו ולהשפעתו האפשרית על גבולות ההתערבות של בית המשפט בפסק בורר, ראו: רע"א 8941/06
עיריית חיפה נ' ב.מ. כרפיס דדו בע"מ
(לא פורסם, 4.11.2009) בפסקאות 48-42).
34.
סוף דבר: הבקשה נדחית ועימה גם הבקשה לעיכוב ביצוע. עיכוב הביצוע הארעי שניתן בהחלטתי מיום 12.1.2010 מבוטל בזאת. המבקש יישא בהוצאות המשיבים ובשכר טרחת עורך דין בסך 5,000 ש"ח.


ניתנה היום, י"ח בשבט תש"ע (2.2.2010).




ש ו פ ט

_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.

10003180_w03.doc

חכ

מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט,

www.court.gov.il








רעא בית המשפט העליון 318/10 שאול לוי נ' דינה אורן, שמעון אורן, לוי משה ז"ל (פורסם ב-ֽ 02/02/2010)