פסקי דין על יעקב יעקובי | פסקי דין על בנק לפיתוח התעשיה בישראל

48497/99 א     30/11/2000




א 48497/99 יעקב יעקובי נ' בנק לפיתוח התעשיה בישראל




בעניין:
יעקב יעקובי

המבקש

נגד
בנק לפיתוח התעשיה בישראל
בע"מ
המשיב
החלטה

1. עניין לנו בתביעה בסדר דין מקוצר לתשלום סך של 167,626 ש"ח, אשר הוגשה כנגד המבקש (ונתבעים נוספים) בגין חוב כספי של הנתבעת 1, חברת פרי הנול בע"מ (להלן: "החברה").
המבקש נתבע מכוח ערבותו לחברה.

המסכת העובדתית

2. ביום 30/4/95, נחתם בין החברה לבין המשיב הסכם תנאי עסק כלליים (להלן: "ההסכם"). עוד באותו היום חתמו המבקש והנתבעת 3 על כתב ערבות מוגבל לסכום של 540,000 ש"ח. ביום 10/8/95 חתמו המבקש והנתבעת 3 על כתב ערבות נוסף, מוגבל לסכום של 360,000 ש"ח.
לאחר חתימת ההסכם, קיבלה החברה מהמשיב הלוואות ואשראים. החברה לא עמדה בהחזר כספים אלה, ועל כן הוגשה התביעה כלפיה חפץ המבקש להתגונן.

טענות המבקש

3. א. כתבי הערבות בטלים ומבוטלים וזאת בהסתמך על ארבעה טעמים:
(1) הפרת הוראות המפקח על הבנקים.
(2) הפרת הוראות הדין.
(3) העדר גילוי נאות.
(4) הפרת כללי הבנקאות (שירות ללקוח).

ב. בין המשיב לבין החברה נחתם הסדר פשרה, שבמסגרתו סולקה יתרת החוב.תביעתו זו של המשיב אינה אלא נסיון להתנער, בחוסר תום לב, מקיומו של ההסדר.

ג. כתבי הערבות חסרי תוקף עקב העדר חתימת ערב שלישי עליהם, בניגוד להסכמה שבין המשיב לבין החברה לפיה כתבי הערבות יחתמו על ידי שלושה ערבים.

להלן אבחן טענותיו של המבקש אחת לאחת.

בטלות כתבי הערבות

הפרת הוראות המפקח על הבנקים

4. לטענת המבקש, הוראות המפקח על הבנקים (להלן: "ההוראות"), מחילות על המשיב חובת גילוי ודיווח. מכוח הוראות אלה חייב היה המשיב לשלוח למבקש הודעת תזכורת באשר לקיום ערבותו. כמו כן, מחייבות ההוראות את הבנק במשלוח הודעה לערב אם לא קיים החייב את חיובו, וזאת בתוך 90 ימים מהיום בו היה על החייב לקיים את חיובו. אף הנחה זו הופרה על ידי המשיב.

המבקש מציין כי בפעולותיו אלה מנע המשיב ממנו את האפשרות לצמצם את חובה של החברה, ובכך לצמצם את נזקו.
מנגד טוען המשיב, כי הרציונל שבהוראות המקפח על הבנקים הינו, כי מן הראוי ליתן הודעה בדבר אי קיומו של חיוב, לערב אשר אינו מעודכן במצבו הפיננסי של החייב. במקרה דנן לא מתקיים רציונל זה שכן המדובר בערב אשר הינו מנהלה של החברה לה ערב, וכפועל יוצא אף מעורה במצבה הפיננסי. מכאן, כי אין מקום להחלת הרציונל, ולא היה על המשיב ליידע את המבקש בדבר אי קיום החוב.
לכשעצמי סבורני כי בין אם מתקיים הרציונל ובין אם לאו, הרי שהוראות המפקח על הבנקים אינן בגדר דין מחייב. הוראות אלה הינן הנחיות פנימיות המופעלות בתוך המערכת הבנקאית, ואין הבנק חייב לקיימן במלואן וכלשונן. לפיכך, לא ניתן להסיק מאי קיומן של ההוראות על בטלות כתבי הערבות, ודינה של טענה זו להידחות.

הפרת הוראות הדין

5. לגרסתו של המבקש, בנוסף להוראות המפקח על הבנקים, חלה על המשיב חובת דיווח וגילוי כלפי ערב מכוח סעיף 39 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג - 1973 (להלן: "חוק החוזים"), ומכוח חובת הזהירות הכללית בדיני הנזיקין. המשיב הפר חובה זו עת ישב בחיבוק ידיים משך 4 שנים, ולא גילה למבקש את דבר החוב, ואף הסתיר ממנו את דבר כשלון הסדר הפשרה. בכך, מנע המשיב מהמבקש את האפשרות לצמצם את נזקיו. טענתו זו של המבקש הועלתה על ידו לראשונה בשלב הסיכומים. אף על פי כן, מצאתי לנכון שלא לדחותה.
התשתית העובדתית אשר עליה נסמך המבקש ואשר בגינה טוען הוא להפרת הוראות הדין, אינה אלא אותה תשתית עובדתית המפורטת על ידו בטענתו לעניין הפרת הוראות המפקח על הבנקים, ואשר פורטה הן בבקשתו לרשות להתגונן והן בסיכומיו.
דומני כי אין המדובר בתשתית עובדתית חדשה ובהרחבת חזית המחלוקת, אלא רק בהרחבת המקור לה, דהיינו בהוספת טענה משפטית על תשתית עובדתית קיימת, אשר הייתה ידועה למשיב שאף התייחס אליה בסיכומיו.
לגופה של טענה, השאלה מהו משך התקופה בה לא יידע המשיב את המבקש בדבר אי קיומו של החוב, תלויה בבירורן של שתי שאלות: האחת - מועד יצירתו של החוב. האחרת - האם במועד החתימה על הבקשה להקצאת מסגרת אשראי (ראה מוצג מש2/) ידע המבקש מהו מצבה הפיננסי של החברה.
לגרסת המשיב, האשראי אשר אושר לחברה עמד על סך 167,000 ש"ח. כל עוד פעלה החברה במסגרת גבולות האשראי אשר הוקצה לה, לא היתה כל סיבה לפנות לערבים לחוב. ממשיך המשיב וטוען, כי החברה חרגה ממסגרת האשראי שהוקצתה לה רק בסמוך להגשת התביעה דנן. כל עוד לא נתגבש חובה של החברה, לא היה מקום למשלוח הודעות לערבים משך כל התקופה ממועד החתימה על כתבי הערבות ועד לתחילת שנת 1999. עוד טוען המשיב, כי המבקש, מכוח היותו מנהלה של החברה, היה מעורה במצבה הפיננסי עת חתם על הבקשה להקצאת מסגרת אשראי.
לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, ועיינתי בראיות שהובאו בפני
, דומני כי על אף היותו של המבקש מחזיק במניות החברה (ראו מוצג מש1/), לא ניתן לשלול על הסף את האפשרות כי הינו שותף לא פעיל, ואינו מעורה במצבה הפיננסי. בידי המשיב לא עלה לסתור אפשרות זו ולא מצאתי כל אינדיקציה לכך שהמבקש הינו אכן מנהלה של החברה.
אף כתב הבקשה להקצאת מסגרת אשראי (ראו מוצג מש2/) עליו חתם המבקש ביום 27/5/97, אין בו כדי להוכיח כי המבקש ידע מהו מצבה הפיננסי של החברה.
על מנת לברר האם היה המבקש מעורה במצבה הפיננסי של החברה, והאם אכן נמנע המשיב ממשלוח הודעות לערב משך תקופה ארוכה, שעה שהיה עליו לעשות כן, יש מקום למתן רשות להתגונן. אולם רשות זו תהא מותנית בהפקדת סכום של 60,000 ש"ח במזומן, בקופת בית המשפט, וזאת מן הטעם שטענתו של המבקש לוקה בחסר. בטענתו, כי בהמנעותו של המשיב מגילוי דבר החוב, נמנעה ממנו האפשרות לצמצם את נזקו, אין הוא מפרט מהו הנזק שנגרם לו, כיצד היה עולה בידו לצמצמו ומהן הפעולות אותן היה נוקט לשם כך.
משכך, באם יופקד הסכום דלעיל לא יאוחר מן המועד אשר אקבע להלן, תינתן למבקש רשות להתגונן בגין טענתו זו.

העדר גילוי נאות

6. ביום 30/4/95 התייצב המבקש אצל המשיב לצורך חתימה על כתב ערבות. לטענתו לא הוסברו לו תוכנה ומטרתה האמיתיים של הערבות (ערבות כנגד עסקת נכיון שיקים), אלא נאמר לו על ידי נציג הבנק כי חתימתו נדרשת כדבר שבשגרה, לצורך פתיחת קו אשראי. רק בתחילת שנת 1999 נתבררה למבקש מהותה האמיתית של הערבות.
ביום 10/8/95 חתם המבקש על כתב ערבות נוסף. המבקש מציין, כי אף בעת החתימה על כתב ערבות זה לא הוסברו לו תוכנה ומטרתה של הערבות, ונאמר לו על ידי נציג הבנק כי חתימתו נדרשת מטעמים פרוצדורליים לשם הגדלת קו האשראי. זאת ועוד, לא ניתן לו כל הסבר באשר למצבה הפיננסי של החברה, דהיינו כי אינה עומדת בהתחייבויותיה כלפי המשיב ונמצאת בקשיים כספיים. בפעולותיו אלה הטעה המשיב את המבקש, והציג בפני
ו מצג שווא לפיו הערבויות הינן פרוצדורליות.
ממשיך המבקש וטוען כי המשיב ידע על עובדות הימצאותה של החברה בקשיים כספיים, וכי עקב קשייה פנתה היא אליו לשם ביצוע עסקאות נכיון שיקים, ולא פנתה בעניין זה אל הבנק בו מתנהל חשבונה הקבוע. באי חשיפת עובדה זו בפני
המבקש פעל המשיב בחוסר תום לב, והפר את חובת הגילוי הנאות. בנוסף לא הסביר המשיב למבקש את הסיכון הכרוך בחתימה על כתב ערבות שניתן כנגד עסקת נכיון שיקים.
בחקירתו בפני
בית משפט זה העיד המבקש:
"... אני מעולם לא נתקלתי בבנק כזה... בבנק שלי כשאני מבקש כסף, אומרים לי להביא בטחונות, חסכונות, משהו. 30 שנה אני נמצא בסניף אחד של בנק לאומי. שם על כל שקל הם רוצים בטחונות, בבנק הזה אמרו לי תקשקש פה ותקשקש פה...".
(עמ' 4 לפרוטוקול, שורות 18-13).
לאור דבריו אלה, מפליא כיצד טוען המבקש כי הסתמך על דברי נציג המשיב והיה סמוך ובטוח שחתימתו על כתבי הערבות הינה אקט פרוצדורלי. מהותו של כתב ערבות הינה התחייבות לשאת בחובו של אחר במידה ואותו חייב לא יפרענו. מתוקף מהותו זה טומן כתב הערבות בחובו סיכון מסוים.
כתב ערבות לעולם אינו יכול להיות עניין פרוצדורלי גרידא, וחזקה על אדם הנמצא בקשרים עסקיים עם בנקים כי ידע זאת. אף על פי כן, מקובלת עלי טענת המבקש כי על המשיב מוטלת החובה לעדכן החותם על כתב ערבות באשר למצבו הפיננסי של החייב.
חובה זו באה לידי ביטוי בסעיף 17א לחוק הבנקאות (שירות ללקוח), התשמ"א - 1981.
יצוין כי טענתו של המשיב, אינה כי לא היה מקום לעדכן את המבקש בעת החתימה על כתבי הערבות לגבי מצבה הפיננסי של החברה, מאחר וזו לא היתה ביתרת חובה ו/או בקשיים פיננסיים. אלא, טענתו היא כי המבקש, מכוח היותו מנהל החברה, היה מעורה במצבה הפיננסי ולכן לא היה מקום ליידעו. אולם משלא הוכח כי המבקש אכן היה מנהלה של החברה, ומשלא נשללה האפשרות כי לא ידע דבר על מצבה הפיננסי, יש מקום למתן רשות להתגונן.

הפרת כללי הבנקאות (שירות ללקוח)

7. טענה נוספת אותה מעלה המבקש הינה כי לא נמסר לו עותק מכתבי הערבות במעמד החתימה עליהם. עותק הומצא למבקש רק עם הגשת כתב התביעה דנן, ובכך הפר המשיב את כללי הבנקאות (שירות ללקוח).
סבורני כי מצב דברים תקין מחייב מסירת עותק מכתב הערבות לערב החתום עליו, אולם אין באי מסירת עותק כדי לבטל את כתב הערבות. ממועד החתימה על כתב הערבות ועד מועד הגשת התביעה, יכול היה המבקש לפנות אל המשיב בבקשה לקבל עותק מכתב הערבות לו חפץ בכך. אשר על כן, אין מקום למתן רשות להתגונן בגין טענה זו.

הסדר הפשרה

8. לשיטתו של המבקש הגיעו התובע והנתבעים, בתחילת שנת 1999, להסדר פשרה. עיקרו של ההסדר מחיקת חובה של החברה, כנגד הסבת שיקים המשוכים לפקודתה וכן כנגד המחאת זכויותיה של החברה ביחס לחברה בשם ג'אסט-לוקינג (ייצור) בע"מ. כעת מנסה המשיב, בחוסר תום לב, להעלים מעיני בית המשפט עובדת קיומו של הסדר זה.
מנגד טוען המשיב, כי הסדר הפשרה הופר, ומשכך לא היה מקום להזכירו, ואין המדובר בחוסר תום לב והעלמת פרטים חיוניים מעיני בית המשפט.
לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, דומני כי הצדק עם המשיב.
המבקש עצמו העיד בפני
בית משפט זה כי ידע שהשיקים אשר הוסבו לטובת המשיב חזרו:
"ש: אתה ידעת שכל השיקים של אופיום חזרו ללא כיסוי?
ת: זה נודע לי שנה לאחר שהם חזרו".
(ראו עמוד 5 לפרוטוקול שורות 21-22).

החזרת השיקים הינה הוכחה מספקת לצורך הקביעה כי הסדר הפשרה הופר. יתרה מזו, מטענות המשיב אף עולה כי הפרת הסדר הפשרה באה לידי ביטוי אף בעובדה כי המסמך להמחאת זכויותיה של הנתבעת 1, בחברת ג'אסט לוקינג, לטובת המשיב, לא נחתם. מכאן, כי אף דינה של טענה זו להידחות.

העדר חתימת ערב שלישי

9. טוען המבקש, כי על פי הסכמה בין החברה לבין המשיב, הוסכם כי כתבי הערבות עליהם חתם יחתמו על ידי אדם נוסף, כערב שלישי. בפועל, נחתמו כתבי ערבות על ידי שני ערבים בלבד, והמשיב לא מצא לנכון להתריע על כך בפני
המבקש, והעדיף להתייחס לכתבי הערבות כמסמכים תקינים, על אף שאינם.
לענין זה קבעה הפסיקה לא אחת, כי מסמכים אשר היו מיועדים להחתם על ידי מספר אנשים, אולם נחתמו רק על ידי מקצתם, לא יחייבו את המקצת שחתמו עליהם (ראו: ע"א 72/74 רפאל שומר נ' אפרים וסולומון דוד, פ"ד כח(2) 351; ע"א 397/68 הראסטל בע"מ נ' עטרת הברית, חברה רשומה בע"מ ואח', פ"ד כג(1)410).
אף על פי כן, לא תעמוד הלכה זו לטובת המשיב, אשר לא פירט מיהו אותו ערב שלישי אשר אמור היה לחתום על כתב הערבות, ומתי הוסכם כי כתבי הערבות יחתמו על ידי שלושה ערבים.
לא זו אף זאת. טענתו זו של המבקש שוב לא הועלתה בסיכומיו, ומשזנח אותה, אין מקום לדון בה.

סיכומו של דבר:

10. למבקש ניתנת רשות להתגונן בגין טענתו אשר בסעיף 6 לעיל.
בגין טענתו אשר בסעיף 5 לעיל, תינתן למשיב רשות להתגונן כנגד הפקדת הסך אשר קבעתי לעיל, וזאת לא יאוחר מיום 10.2.01.
תצהיר המבקש ישמש כתב הגנה.
ניתן בזה צו גילוי מסמכים הדדי שיקויים עד יום 28.02.01.
תצהיר עדות ראשית מטעם התובע יוגש עד יום 29.03.01.
תצהיר עדות ראשית מטעם הנתבעים יוגשו עד יום 29.04.01.
מועד לקדם משפט ייקבע במנ"ת.
ניתנה היום, ג' בכסלו תשס"א (30 בנובמבר 2000), בהעדר הצדדים.
המזכירות תמציא העתק לב"כ הצדדים.
מאיר יפרח
, שופט
העתק מתאים למקור.
h04849799a.1
1
בתי המשפט
בבית משפט השלום בתל אביב - יפו

תא 048497/99
בפני

כב' השופט מאיר יפרח

תאריך: 30/11/2000









א בית משפט שלום 48497/99 יעקב יעקובי נ' בנק לפיתוח התעשיה בישראל (פורסם ב-ֽ 30/11/2000)