פסקי דין על מ.י. תביעות מרחב עמקים-תעבורה | פסקי דין על יעקב אדרי

20530/07 תד     04/02/2010




תד 20530/07 מ.י. תביעות מרחב עמקים-תעבורה נ' יעקב אדרי








st1\:*{behavior: }
בית משפט השלום לתעבורה בנצרת



03 פברואר 2010

ת"ד 20530-07 מ.י. תביעות מרחב עמקים-תעבורה
נ' אדרי






בפני

כב' השופטת
עדי במביליה – אינשטיין




המאשימה:

מ.י. תביעות מרחב עמקים-תעבורה






נגד


הנאשם:

יעקב אדרי





נוכחים
: מטעם המאשימה: עו"ד עלי כעביה


מטעם הנאשם: בעצמו ובאמצעות עו"ד אבי גוטרמן


הכרעת דין


הנני מזכה את הנאשם.

על פי כתב האישום, בתאריך 7/4/07 בסמוך לשעה 16:45 נהג הנאשם ברכבו מכוון שכונה פנימית ביפיע לצומת תחנת דלק סונול ביפיע (להלן: "הצומת") בכוונה לפנות שמאלה לכוון כללי נצרת. באותה עת, נהג מר זועבי כאזם ברכבו מכוון יפיע לכוון מגדל העמק.

הנאשם מואשם בכך שנהג בקלות ראש וברשלנות, עת נכנס לצומת תחנת דלק סונול ביפיע מבלי לתת זכות קדימה לרכבו של מר זועבי, למרות שבנתיב נסיעתו של הנאשם ניצב תמרור ב-36. כתוצאה מרשלנות הנאשם, התנגשו שני כלי הרכב בצומת.
בעקבות התאונה נפגעו הנאשם ומר זועבי ושני כלי הרכב ניזוקו.

בגין האמור, יוחסו לנאשם העבירות הבאות:


א.
נהיגה בקלות ראש

– עבירה על סעיף 62(2) + סעיף 38(2) לפקודת התעבורה.

ב.
התנהגות הגורמת נזק

– עבירה על תקנה 21(ב)(2) לתקנות התעבורה + סעיף 68 לפקודת התעבורה.

ג.
אי ציות לתמרור ב-36

– עבירה על תקנה 22(א) + 64(ג) לתקנות התעבורה + סעיף 38(2) לפקודת התעבורה.

ד.
סיכון חיי אדם

– עבירה על תקנה 21(ב)(4) לתקנות התעבורה.
במסגרת פרשת התביעה הוגש בהסכמה דו"ח פעולה שערך רס"מ סלמאן אבו ריש
, ממנו עולה כי שעת הדיווח על התאונה היתה: 16:29.


בהסכמת הצדדים וכחלק מפרשת התביעה, הוגשה הודעתו של מר כאזם זועבי
, נהג הרכב השני, וסומנה ת/10. הצדדים ויתרו על העדתו.


בהודעתו מתאר מר זועבי את אופן התרחשות התאונה. לדבריו, רכבו של הנאשם חצה את הצומת לכוון הככר שבמרכז הצומת וחסם את דרכו. מר זועבי בלם בלימת חירום ולמרות זאת התנגש בחלק האחורי שמאלי של רכב הנאשם ונפגע בחזית רכבו.

מן ההודעה עולה כי מר זועבי מודע לכך שבזירת התאונה קיימת צומת ובמרכזה ככר.

עוד עולה מן ההודעה כי עם הגיעו לזירת התאונה נהג מר זועבי במהירות של 60 קמ"ש.
מר זועבי טען בהודעתו כי למיטב ידיעתו מדובר בכביש בין עירוני.
גרסתו לפיה סבר שעסקינן בכביש בין עירוני הותירה בליבי ספק אם לא נהג במהירות גבוהה פי כמה ממהירות של 60 קמ"ש לה טען, כאמור.

בעמ' 1 ש' 27-31 להודעתו טוען מר זועבי כי לא הבחין בנאשם בשלב שקדם לכניסת הנאשם לצומת. מר זועבי הבחין בנאשם לראשונה רק בשלב בו הנאשם היה בעיצומה של הנסיעה לעבר הככר שבמרכז הצומת, לאחר שרכב אחר פינה את אותה ככר.

על טענה זו חזר מר זועבי באופן יותר ממוקד בעמ' 2 ש' 14-18 להודעתו. לדבריו, הבחין לראשונה ברכבו של הנאשם בהיותו במרחק של 10-15 מ' לערך לפני הצומת. לדבריו, כשהבחין בנאשם לראשונה, "הייתי קצת לפני הככר. הוא החל להכנס לככר".

כלומר: מהודעת מר זועבי עולה כי התאונה ארעה לאחר שהנאשם עמד לסיים את חציית הצומת ו"החל להכנס לככר".

העובדה שהתאונה ארעה לאחר כניסת הנאשם לככר, משליכה על מיקומו של מר זועבי בעת התאונה, בנתיב השמאלי ולא בימני, שכן הפגיעה העיקרית ברכבו של מר זועבי היתה בחזית-ימין ואילו הפגיעה ברכבו של הנאשם היתה בצד אחור-שמאל, סמוך לפגוש האחורי. לאור מיקום הפגיעות ומיקום רכבו של הנאשם בעת התאונה, נהג מר זועבי בעת התאונה בנתיב השמאלי.

מר זועבי הבחין בנאשם לראשונה ממרחק של כ-10-15 מ' מהתאונה, כשהנאשם כבר החל להכנס לככר, למרות ששדה הראיה הנפרש לעיניו הנו של כ-50 מ' (ראה דו"ח בוחן ת/3). מעובדה זו הנני מסיקה כי מר זועבי לא היה ער לנעשה בצומת, למרות שיכול היה, כ-40 מ' קודם לכן, להבחין בנאשם חוצה את הצומת ולנווט צעדיו בהתאם.

עוד עולה מן האמור בהודעה כי מר זועבי לא ראה כלל אם הנאשם עצר לפני כניסתו לצומת, בקו העצירה, אם לאו, שכן הבחין בנאשם לראשונה רק כשהנאשם נכנס לככר.

לדברי מר זועבי בהודעתו, בלם "בלימת חירום" אולם לא הצליח להימנע מהתנגשות ברכב הנאשם. מעדות הבוחן עולה כי לא נמצאו סימני בלימה באתר התאונה.

בנסיבות המתוארות, שעה שמר זועבי מדווח כי הנאשם סיים לחצות את עיקר הצומת והגיע לכניסה לככר טרם התאונה, וכאשר מר זועבי מודה שנהג במהירות מופרזת בצומת, לא הבחין מבעוד מועד בנאשם החוצה את הצומת, למרות שדה הראיה שלפניו שאיפשר זאת, וכאשר לפי ממצאי הזירה נהג מר זועבי בנתיב השמאלי – מקימה גרסתו ספק סביר בדבר אשמתו של הנאשם בגרימת התאונה.

במסגרת פרשת התביעה העיד בוחן התנועה, רס"מ דני גאטומה
(להלן:"הבוחן") והוגשו בהסכמה המסמכים הבאים, אותם ערך העד: דו"ח הבוחן (שסומן ת/3), סקיצה (שסומנה ת/4), תרשים (סומן ת/5), דו"ח נזקים (סומן ת/6) ו-5 לוחות ובהם 15 תצלומים (שסומנו במרוכז - ת/7).


א)

ממצאי הבוחן בזירה (מסמכים ת/3-ת/7):

הבוחן הגיע למקום התאונה כשעה לאחר התרחשותה.

הבוחן מציין כי שדה הראיה מקו העצירה המצוי בכוון נסיעת הנאשם לעבר כוון נסיעת מר זועבי הנו 51.4 מ' ואילו שדה הראיה שנפרש לעיני מר זועבי עד לצומת נאמד ב-50 מ'.
עפ"י ממצאי הבוחן המהירות המותרת במקום הנה 50 קמ"ש וכי מדובר בכביש עירוני.
ממצא זה מבהיר כי המהירות של 60 קמ"ש, בה נהג מר זועבי עפ"י הודעתו-ת/10, הנה מהירות מופרזת ביחס למותר בכביש זה ומעבר למהירות הנדרשת מנהג סביר לשם שמירת השליטה ברכבו בעת כניסתו לצומת. בנוסף, יש בממצא זה כדי להראות כי מר זועבי סבר בשוגג שמדובר בכביש בינעירוני, שעה שעסקינן בכביש עירוני.

עוד עולה מדו"ח הבוחן כי בכוון נסיעת הנאשם מצד ימין מוצב תמרור ב-36 הנראה היטב וכן מסומן קו עצירה בכביש, אך קו עצירה זה הנו דהוי.

בזירה לא היו סימני צמיגים, אלא רק שברי זכוכית ונוזלים המעידים על "האזור הכללי של מקום התאונה" (להבדיל מנקודת ההתנגשות עצמה).

עפ"י תאור הנזקים, כעולה מדו"ח הבוחן, לרכבו של מר זועבי נגרם נזק בחזית הרכב, בעיקר בצד ימין. פנסי החזית של רכבו מנופצים.
לרכבו של הנאשם נגרם נזק בכנף אחורי–שמאלי ובפגוש האחורי.

לאור הנזקים המתוארים ועל רקע תצלומי הנזק - שברי הזכוכית והנוזלים (ת/7 תצלומים 5, 6), שמצא הבוחן בכביש, שייכים לרכבו של מר זועבי ולא לרכבו של הנאשם (ת/7 תצלומים 14, 15).

לפי מסקנות הבוחן בדו"ח הבוחן ת/3, רכבו של הנאשם חצה מקו העצירה עד למקום האימפקט 10.6 מ'. יוער כבר עתה כי מקום האימפקט אינו ידוע לבוחן, אלא רק "האזור הכללי של מקום התאונה". כמו כן, שברי הזכוכית והנוזלים מעידים על מיקום חזית רכבו של מר זועבי (ממנו נפלו) ועל חלקו האחורי של רכב הנאשם. כך שמרחק החציה עד למיקום חלקו הקדמי של רכב הנאשם כלל לא נמדד והוא שמעיד על מרחק החציה
המלא של הרכב.

ב)

עדות הבוחן בבית המשפט
:

1)
בחקירתו הנגדית אישר הבוחן כי הנאשם היה מפנה את הצומת "עוד מטר וחצי שניים". כעולה מדו"ח הבוחן ת/3 ומן הסקיצה ת/4 - רוחב הנתיב השמאלי לבדו הנו 3.7 מ'.
מכך נובע כי מר זועבי נהג בעת התאונה במרכז הנתיב השמאלי וכי לו נהג בנתיב הימני כנדרש עפ"י חוק, התאונה עשויה היתה להימנע !
2)
למסקנה דומה ניתן להגיע נוכח מיקום הנזקים בכלי הרכב:
הנזק ברכבו של הנאשם הנו בחלק האחורי-שמאלי, סמוך לפגוש. הנזק ברכבו של מר זועבי הנו בחזית ובעיקר בצד הימני של חזית הרכב. לפי עדות מר זועבי ועדות הבוחן, היה הנאשם בכניסה לככר בעת התאונה ולקראת סיום חציית הצומת. נוכח עדויות אלה בשילוב עם מיקום הנזקים בכלי הרכב – נסע רכבו של מר זועבי בנתיב השמאלי הסמוך לככר ולכן ספג את המכה העיקרית בחזית-ימין.

3)
בעדותו אישר הבוחן כי הנאשם עבר את המרחק של 10.6 מ' בין קו העצירה ועד לאזור האימפקט ב-3.79 שניות וכי באותו פרק זמן ובהנחה שרכבו של מר זועבי (בהתאם להודעתו ת/10) נסע במהירות של 60 קמ"ש – עבר מר זועבי 62.9 מ'.
עפ"י דו"ח הבוחן ת/3 שדה הראיה של הנאשם לכוון הגעת מר זועבי הנו 51.4 מ'.

בנסיבות אלה, אישר הבוחן כי בעת עצירתו בקו העצירה טרם כניסתו לצומת, לא יכול היה הנאשם להבחין במר זועבי, אשר טרם "נכנס" לשדה ראייתו.

4)
עם זאת, טען הבוחן כי היה על הנאשם להתקדם עד לקו הצומת ולפחות מטר קדימה מקו העצירה, מקום בו יכול היה רכבו של מר זועבי להיחשף לעיניו, ולעצור שם כדי לתת לו זכות קדימה.

טענה זו עולה בקנה אחד עם המצופה מנהג סביר אשר נכנס לצומת, כעולה מתקנה 65 לתקנות התעבורה:


"לא יכנס רכב לצומת...אלא אם ביכולתו לעבור ולהמשיך

בנסיעתו ללא הפרעה".

עם זאת, טענה זו של הבוחן הנה טענה חדשה, שלא בא זכרה בדו"חות שערך. הטענה אף אינה מתיישבת עם נתוני הכביש ושום חישוב לא נעשה ע"י הבוחן לביסוס
האפשרות המעשית לבצע עצירה שניה בקו הצומת, כהצעתו.

הבוחן הודה בחקירתו כי לא מדד כלל את המרחק בין קו העצירה עד לקו הצומת. מכאן אני מסיקה כי לא העלה בדעתו בזמן אמת את האפשרות לעצור שנית בקו הצומת.
הבוחן אף מודה כי לא ערך את תרשים הזירה לפי קנה מידה ולא התייחס בו לתוואי הדרך, למרות שהללו נדרשים ממנו מבחינה מקצועית. בנסיבות אלה, לא ניתן ללמוד היום מן התרשים את המרחק בין קו העצירה עד לקו הצומת ולבחון באופן מושכל את הצעתו לנאשם לעצור בשנית בקו הצומת טרם חצייתה.

יתרה מזו, לפי לוחות התצלומים ת/7, מיד לאחר קו העצירה, מצדו הימני קיימת כניסה רחבה לתחנת דלק!

בהעדר תרשים מקצועי עם קנה מידה ומדידות מדויקות, נדרש הבוחן לסמן בלוח התצלומים ת/7 על גבי תמונה 3 את קו הצומת "הדמיוני", בו לפי טענתו היה על הנאשם לעצור בשנית כדי להבחין בנאשם טרם כניסתו לצומת וטרם חצייתה.

הסימון שצייר הבוחן כ"קו הצומת" חוסם כליל את הכניסה לתחנת הדלק
!

יותר מכך, מת/7 עולה כי לאור תוואי הדרך וההתעקלות הנובעת מקיום הככר בצומת, לו עצר הנאשם ב"קו הצומת הדימיוני" המצויר ע"י הבוחן, היה הנאשם חוסם חלק נכבד מן הנתיב הימני שבכוון נסיעתו של מר זועבי.

5)
מכאן ברור מדוע לא עלתה אפשרות זו כאפשרות סבירה, בזמן אמת, בעת שבדק הבוחן את הצומת.

מן המקובץ עולה, כי אין אפשרות מעשית לבצע את הצעת הבוחן, בדבר עצירה בקו עצירה ולאחריה עצירה נוספת בקו הצומת הדמיוני, בשל נתוני הזירה.

משנופלת הצעה זו, בשל היותה בלתי ניתנת לישום, נותרת לבדה תמיכתו של הבוחן בגרסת הנאשם, לפיה במגבלות שדה הראיה, לא יכול היה להבחין במר זועבי מקו העצירה. מכאן הנני מסיקה כי הנאשם נכנס לצומת והחל לנסוע לעבר הככר כשהבחין שדרכו פנויה וכשסבר שיוכל לחצות את הצומת בביטחה, כדרישת תקנה 65 לעיל.

6)
עפ"י עדות הבוחן, חצה הנאשם 10.6 מ' ונותרו לנאשם "מטר וחצי שניים" לשם סיום חציית הצומת. מדידת אותם 10.6 מ' הנו עד לשברי הזכוכיות והנוזלים שבכביש, הגם שהללו נפלו מרכבו של מר זועבי ולא של הנאשם, כעולה ממהות הנזק שנגרם לכלי הרכב המעורבים. דהינו, הנאשם חצה יותר מ-10.6 מ' אם המדידה תערך מקו העצירה ועד למיקום חזית רכב הנאשם בעת התאונה ולא עד למיקום הפגיעה הסמוך לפגוש האחורי, כפי שנעשה בפועל.

לאור עדות הבוחן בדבר מיקום רכב הנאשם בעת התאונה, לפי החישוב הנ"ל ולאור הודעת מר זועבי לפיה לפני התאונה היה רכב הנאשם בכניסה לככר ולקראת סיום חציית הצומת – אקבע כי בעת כניסתו לצומת אמד הנאשם נכונה את יכולתו לעבור ולהמשיך בנסיעתו ללא כל הפרעה כדרישת תקנה 65 לתקנות התעבורה.

במסגרת פרשת ההגנה העיד הנאשם
. הודעותיו של הנאשם הוגשו וסומנו ת/1 ות/2.


בהודעותיו ובעדותו בבית המשפט סיפר הנאשם כי עצר לפני תמרור ב-36, בקו העצירה, המתין שהככר תתפנה, הביט שמאלה, ראה שאין כלי רכב וחצה את הצומת לעבר הככר בכוונה לפנות שמאלה לכוון כללי נצרת. הנאשם מתאר כי הספיק להכנס לככר ואז חש חבטה משמאל-אחור, הרכב הסתובב ו"התיישב" על אי התנועה שמימין לככר.
הנאשם העיד כי לו עצר בקו הצומת או מטר אחרי קו העצירה, היה חוסם את הכניסה לתחנת הדלק ולו הגיע רכב ורצה להכנס לתחנת הדלק היתה מתרחשת תאונה קשה.

לאחר ששמעתי את הנאשם ועיינתי בהודעותיו, נתתי אמון מלא בגרסתו כי עצר סמוך לתמרור ב-36 ולקו העצירה והביט שמאלה טרם כניסתו לצומת, כדי לוודא שאין כלי רכב הנוסעים מכוון כללי נצרת לכוון כללי מגדל העמק.

ב"כ המאשימה הפנתה לאמרות נאשם המשקפות לטעמה סתירות בגרסתו. עיינתי בכובד ראש באמרות אלה אולם לא מצאתי כי עסקינן בגרסאות שונות ולמצער – אין המדובר בשוני היורד לשרשו של עניין והמערער מהימנות הנאשם.

כך לדוגמה נטען כי בת/1 מסר הנאשם שאינו זוכר אם עצר בקו עצירה ואילו בת/2 מסר שעצר בקו העצירה טרם כניסתו לצומת. בהודעה ת/1 ציין הנאשם כי עצר טרם כניסתו לצומת בראותו תמרור ב-36, אך לא זכר אם קיים במקום קו עצירה. עיון בת/7 מגלה כי צמוד לתמרור ב-36 מסומן קו העצירה ולכן ברור היכן עצר הנאשם. בנוסף, מעיון בתצלומים ת/7 ובדו"ח הבוחן ת/3 עולה כי קו העצירה הנו דהוי, משכך לא מצאתי רבותא בכך שהנאשם לא הבחין בקיומו בזמן אמת.

דוגמה נוספת: ב"כ המאשימה ציטטה בסיכומיה את דברי הנאשם בהודעתו לפיהם: "לא היו לפניי או מאחוריי רכבים", וטענה כי בעדות בבית המשפט סתר דבריו והעיד שהיה רכב לפניו בככר ולכן עצר טרם כניסתו לצומת. עיון בהודעת הנאשם מגלה כי הציטוט של התובעת אינו שלם ומכאן טעותה. הנאשם נשאל בהודעתו אם כשהתקרב לככר היו לפניו או מאחוריו כלי רכב ותשובתו ניתנה בקשר לעת התקרבותו לככר, להבדיל מעת עמידתו בקו העצירה לפני הצומת. בקו העצירה לא היו כלי רכב ואילו בככר היה רכב שבגינו עצר.

טענה ב"כ המאשימה כי גרסת הנאשם אינה סבירה, שכן לא היתה לנאשם סיבה לעצור בנסיבות בהן אינו נדרש לכך נוכח קיומו של תמרור ב-36 שאינו כולל חובה לעצור. אולם מעדותו של מר זועבי, עד התביעה, עולה כי לפני הנאשם נכנס לככר רכב אחר. מכאן, שלפי גרסת התביעה, היה על הנאשם לעצור טרם כניסתו לצומת, כדי לאפשר לרכב האחר לפנות את הככר בטרם יחצה את הצומת לעבר הככר. נתון זה עולה בקנה אחד עם עדות הנאשם בבית המשפט (עמ' 6) לפיה עצר בכניסה לצומת, כדי להמתין שהרכב שעצר בככר - יסע.

ב"כ המאשימה הפנתה לטענת הנאשם בהודעתו לפיה רכבו של מר זועבי התקרב לעברו במהירות עצומה, בעוד שבחקירתו הנגדית טען שהבחין ברכבו של מר זועבי לראשונה רק "בעת המכה". אף בכך לא מצאתי סתירה היורדת לשרשו של עניין. בהודעתו ת/1 ובחקירתו הראשית כורך הנאשם את "מהירותו העצומה" של מר זועבי לתחושת החבטה ולסיבוב רכבו בעקבותיה. התרשמתי שהנאשם מסיק את המהירות מן התאונה ותוצאותיה וכי אין נתונים אלה בגדר סתירה אלא הסקת מסקנות מתוצאות התאונה.

בנסיבות אלה, לא מצאתי כל סתירה משמעותית בין הודעות הנאשם לבין עצמן ובין הודעותיו לבין עדותו בבית המשפט.

נתתי אמון מלא בגרסת הנאשם לפיה נתן זכות קדימה לכלי הרכב החוצים ואף עצר רכבו טרם כניסתו לצומת תוך ציות לתמרור ב-36 שבנתיב נסיעתו. לפי עדות הנאשם, אשר לא נסתרה, נסע הנאשם בפני
ם הצומת בנסיעה איטית וזהירה, לפי כללי התעבורה, והתאונה התרחשה כשהגיע לככר וסיים חציית הצומת. ראיות התביעה תומכות בגרסת הנאשם לפיה נתן זכות קדימה בצומת וכי יצא לעבר הככר רק כשראה כי לאורך שדה הראיה שנחשף לעיניו - הכביש פנוי לגמרי. עפ"י ראיות התביעה, הנאשם חצה את הצומת כולה בביטחה (למעלה מ-10.6 מ') ונכנס לככר שבקצה הצומת סמוך לפני התאונה.


מאידך, הראיות בתיק זה מצביעות כי מר זועבי נכנס לצומת כשהוא נוהג בנתיב השמאלי, בניגוד לתקנה 35 לתקנות התעבורה, במהירות גבוהה מזו המותרת בזירת התאונה ולמעלה מזו הסבירה בנסיבות צומת זו, בניגוד לתקנות 51 ו-54 לתקנות התעבורה ובניגוד לסעיף 62(2) לפקודת התעבורה ואף לא היה ער למתרחש בצומת עד סמוך להגיעו לזירת התאונה ממש, למרות שדה הראיה שנפרש לעיניו, בניגוד לתקנה 65 לתקנות התעבורה.

הבוחן לא חישב באיזו מהירות היה על מר זועבי להגיע לצומת כדי למנוע את התאונה, ולכן אין לשלול אפשרות שנהיגתו המהירה של מר זועבי בעת התאונה היא שגרמה לתאונה.
עוד נמנע הבוחן מלבחון את האפשרות שמר זועבי התרשל ונסע בנתיב השמאלי.
מר זועבי הבחין בנאשם לראשונה ממרחק של כ-10-15 מ' מהתאונה, כשהנאשם כבר החל להכנס לככר, למרות שנפרש לעיניו שדה ראיה של כ-50 מ'. אף נתון זה לא נבחן ע"י הבוחן כגורם אפשרי לתאונה.

חקירת הבוחן לוקה בחסר ואינה בודקת באורח מאוזן את חלקם של המעורבים בתאונה. עובדה זו, יחד עם אותם ממצאים של הבוחן שאינם שנויים במחלוקת, פועלים לטובת הנאשם ומקימים ספק סביר בדבר אשמתו בגרימת התאונה.

משקיבלתי כמהימנה את עדות הנאשם, אשר אינה נסתרת ע"י עדויות עדי התביעה וברובה אף נתמכת בהן, הנני קובעת כי הנאשם פעל כפי שהיה על נהג סביר לפעול בנסיבות העניין.


לאור מסקנותיי כאמור, הנני מזכה את הנאשם.

ניתנה היום,
כ' בשבט תש"ע , 04 פברואר 2010, במעמד הצדדים.




















תד בית משפט לתעבורה 20530/07 מ.י. תביעות מרחב עמקים-תעבורה נ' יעקב אדרי (פורסם ב-ֽ 04/02/2010)