פסקי דין על אבי קאופמן | פסקי דין על ולדימיר לוין

3381/06 א     08/02/2010




א 3381/06 אבי קאופמן נ' ולדימיר לוין








בית משפט השלום בפתח תקווה



08 פברואר 2010

ת"א 3381-06 קאופמן נ' לוין






בפני

כב' השופטת
שירי רפאלי


תובעים

אבי קאופמן


נגד


נתבעים

ולדימיר לוין




פסק דין


לפני תביעת התובע כנגד הנתבע לתשלום סך של 70,665 ₪ (נכון ליום 1.3.06), פיצוי בגין נזקים שנגרמו לו, לטענתו, בשל דליפת מים מעסקו של הנתבע אל עסקו של התובע.


לתובע עסק לייצור ציוד נירוסטה. לנתבע עסק של סאונה, הממוקם בקומה שמעל עסקו של התובע.


על פי כתב התביעה, החל משנת 2003 ועד אמצע פברואר 2006 סבל התובע מנזילות מים תכופות, שמקורן בעסק הנתבע. בכתב התביעה צוין כי הנזילות גרמו להרס מוחלט וריקבון של גלריה שנבנתה על ידי התובע בעסק, פגיעה במוצרי הנירוסטה, השחתת זמן על ניקיון הסחורה, קצרים חשמליים שגרמו להשבתת העבודה, בלאי מואץ למכונות, מכירת מוצרים במחירי סוג ב' ופגיעה במוניטין. התובע טוען, כי משך שלוש שנים לא תיקן הנתבע את המפגעים למרות פניות התובע, ואולם בסופו של דבר בפברואר 2006 ביצע הנתבע תיקונים שפתרו את הבעיה.
לכתב התביעה צירף התובע את חוות דעתו של השמאי מר קורן, ובהסתמך עליה תבע התובע בכתב התביעה את הסכומים הבאים: 12,500 ₪ בגין רכישת והחלפת לוחות עץ, 4,000 ₪ תשלום עבור תיקון מערכות חשמל, 10,000 ₪ עבור תיקוני צבע, 2,000 ₪ עבור עבודות ניקיון, 5,000 ₪ עבור טיפול מקצועי במכונות ייצור, 10,000 ₪ עבור טיפול כולל למוצרי נירוסטה וסך של 25,000 ₪ עבור "אובדן רווחים ונלווים". עיון בחוות הדעת מלמד כי נכתבה טרם תוקנו הנזקים, תוך שמר קורן מעיר כי: "הערכתנו מבוססת על אומדן כללי בלבד שכן עבודות אלה טרם החלו ולא ברור מה היקף הטיפול שידרש בפועל". כמו כן, בנוגע לראש נזק של אובדן רווחים העיר כי: "תביעתם הכספית נתמכת בהוצאת שנדרשו כפי שנקבע ע"י רו"ח שלכם שעל פניו נמצאו הגיוניות ל – 3 שנים אך הנ"ל מושאר לשיקול וחוו"ד ביהמ"ש". כתב התביעה הוגש ביום 1.3.06.
לתמיכת טענותיו הגיש התובע את תצהירו שלו. עיון בתצהיר מיום 21.1.08 מלמד כי גם בשלב זה, לכאורה, טרם תוקנו הנזקים הנטענים. בתצהירו המשיך התובע להסתמך על חוות דעת השמאי מטעמו. לתצהיר לא צורפו כל ראיות או מסמכים לעניין הנזקים הנטענים, כגון קבלות בגין תיקון, או מסמכים המעידים על הפסדים, אלא המשיך להפנות לעניין זה לחוות דעת השמאי מטעמו. בחקירתו הנגדית העיד התובע כי אינו זוכר מתי ביצע את התיקונים, אם כי טען כי הללו בוצעו רק לאחר שהגיש את תצהירו. אשר להשבתת העסק הנטענת, לא היה מסוגל לפרט מועדים או משך ההשבתות, לא בתצהירו אף לא בחקירתו הנגדית.


הנתבע הודה כי במהלך התקופה בה היה בעליו של עסק הסאונה, אירעו מספר אירועים של נזילות מים. בחקירתו אישר כי בסוף שנת 2005 התגלתה נזילה בצינור והוא תיקן אותה אגב ביצוע שיפוץ מקיף בעסק. כמו כן אישר כי לאחר מכן היה אירוע נוסף של דוד שהתפוצץ שגרם לנזילת מים לעסק התובע. בכתב הגנתו טען, אמנם, כי הנזילות נגרמות בשל זעזועים מפעילות מכונות הייצור של התובע, אך לטענה זו לא הובאו כל תימוכין. הנתבע ציין בכתב ההגנה כי הנזילות לא הפריעו כלל לפעילות עסקו של התובע. כמו כן חלק על הנזקים הנטענים ועל סכומיהם כפי שהעריך אותם שמאי התובע, אשר לדברי הנתבע הסתמך רק על דברי התובע עצמו. הנתבע צירף חוו"ד שמאי מטעמו, מר דני בייער, אשר העריך את נזקי התובע בסך כולל של 9,300 ₪, כדלקמן: סך של
5,300 ₪ בגין נזקים למבנה וסך של 4,000 ₪ בגין נזקים לציוד. בין היתר ציין שמאי הנתבעים, כי נזקי הרטיבות הנראים על התקרה הינם פרי רטיבות אשר נוצרה משך שנים רבות, בעוד הנתבע היה בעליה של הסאונה רק שלוש שנים באותה עת. אשר לאובדן הרווחים הנטען, מציין השמאי כי "לא ניתן לבסס הערכה באופן סתמי כפי שזה נעשה במקרה דנן, לא זו גם זו ספק רב באם נגרם בכלל לחברת נירוסט בע"מ אובדן רווחים הואיל ולכל היותר נדרשו רק מספר שעות לפינוי המים וניגוב הרטיבות ממוצרי הנירוסטה".

ביום 25.10.06 הורה בית המשפט לתובע להמציא העתק כל הקבלות והחשבוניות שהוצאו בגין התיקונים שבוצעו על ידי התובע בנכס. אין חולק כי קבלות כאלה לא צורפו לתיק, אף לא לתצהירו של התובע. ביום 17.10.07 הודיע ב"כ התובע בעניין זה כי: "הודענו כי התיקונים לא בוצעו".

נוכח הפער בין שמאי הצדדים ולאחר שמאמצים להביא את הצדדים להסדר פשרה עלו בתוהו, מינה בית המשפט את השמאי מר ברוך בראון כמומחה מטעם בית המשפט. מר בראון הגיש חוות דעת מיום 31.3.09, ובה התייחס לרכיבי הנזק השונים שנתבעו על ידי התובע. מר בראון ציין כי בניגוד למה שמסר התובע, רצפת הגלריה בעסק לא הוחלפה בגין נזקי הרטיבות, אלא הוחלפו רק מספר לוחות בודדים. אשר להתקנת לוחות עץ נוספים על פני הרצפה כולה קבע המומחה כי זו אינה קשורה לנזקי הנזילות. על כן אישר בהקשר זה הוצאה של רכישת מספר לוחות וכן עבודת החלפה, בסך כולל של 3,480 ₪. לעניין מערכת החשמל, אישר השמאי רק עבודת תיקון מיום 3.2.06, בסך של 2,146 ₪. בגין צביעה, אישר השמאי סך של 1,650 ₪ ובגין נזק לציוד – סך של 2,160 ₪ (ניקוי ופינוי של מוצרים מוגמרים ספציפיים שהיו באווירת לחות או רטיבות (עמ' 7 לחוות הדעת). לעניין אובדן רווחים ציין שמאי בית המשפט מהו שיעור הרווח היומי של התובע בשנים הרלוונטיות, והעיר כי: "אין לנו אפשרות לקבוע באופן מוחלט מהו מספר הימים שהעסק הושבת עקב רטיבות ו/או נזילות. בהנחה שהעסק הושבת עקב תקלות חשמל, צורך בהחלפת לוחות עץ, פינוי מלאי ניקוי ופינוי, סביר להניח כי העסק היה מושבת תקופה של בין 5-9 ימי עבודה. מאחר ולא ניתן לשייך השבתה לשנה זו או אחרת בחרנו לקבוע ערך ממוצע לרווח גולמי שהוא 1,556 ₪ ליום.. כדי להקל על בית המשפט והצדדים בקביעת שיעור אובדן רווח גולמי עקב השבתה, קבענו שווי ממוצע בין שני הסכומים שלעיל כעומד על סך של

11,670 ₪". סך הנזק שאישר שמאי בית המשפט עמד איפוא על 21,106 ₪.


לאחר ששמעתי את העדים, עיינתי במסמכים ונתתי דעתי על טענות הצדדים ועל כל השיקולים היפים לעניין, באתי לכלל דעה כי דין התביעה להתקבל, אולם בחלקה בלבד.


הנני מאמצת את הערכת שמאי בית המשפט בכל הנוגע לנזקי המבנה והציוד, בסך כולל של 9,436 ₪. התובע לא חלק על הערכה זו ולא ראה לזמן את המומחה לחקירה. אשר לנתבע, הרי שהערכה זו עולה בקנה אחד עם הערכת המומחה מטעמו.


גם לעניין הפיצוי בגין אובדן הרווחים והפגיעה בהכנסות, סבורני כי יש לקבל את הערכת שמאי בית המשפט. אכן, הנטל מוטל על התובע להוכיח קיומו של נזק כזה, והתובע לא צירף מסמכים וראיות המעידים ישירות על ירידה בהכנסות או השבתות עבודה בפועל. ואולם, גם הערכתו של שמאי מנוסה הינה בגדר ראיה, וכאמור, הנתבע לא זימנו על מנת לחקור אותו על חוות דעתו. נוכח תיאור הנזק במקום, על פי חוות דעת המומחים כמו גם על פי התצלומים בהם עיינתי, אני נותנת אמון בטענת התובע לפיה נגרמו לו הפרעות חוזרות בפעילות, ואף השבתות בגין פגיעה במערכת החשמל וקצרים, כפי שטען בתצהירו. אין בלבי ספק כי תופעת הנזילות, הרטיבות והקצרים הטריחה את התובע והכבידה על הפעילות היצרנית במקום, הכבדה שהיתה לה משמעות כלכלית. על מנת לקבוע את סכום הפיצוי המגיע לתובע בגין הכבדה זו, יש מקום לערוך אומדן. אומדנו של השמאי לעניין זה מבוסס על נתונים חשבונאיים ועל נתוני הנזק וזמני התיקונים הנדרשים, והיא נראית לי סבירה. לפיכך אני מעמידה את הפיצוי בראש נזק זה על סכום של 11,670 ₪.

אשר על כן, על מחייבת את הנתבע לשלם לתובע לסילוק תביעתו סך של 21,106 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה (1.3.06) ועד התשלום בפועל. בנוסף, ישלם הנתבע לתובע שכ"ט עו"ד בסך של
3,000 ₪ בתוספת מע"מ וכן את הסכומים הבאים: שכר טרחת מומחה בית המשפט בסך של 2,000 ₪ בתוספת מע"מ, מחצית משכר הטרחה ששולם על ידי התובע לשמאי מטעמו מר קורן, ומחצית האגרה, הכל לפי קבלות. אציין כי בפסיקת ההוצאות לקחתי בחשבון את הפער בין הסכום שנתבע לכתחילה לבין הסכום שנפסק.


ניתן היום,
כ"ד שבט תש"ע, 08 פברואר 2010, בהעדר הצדדים.














א בית משפט שלום 3381/06 אבי קאופמן נ' ולדימיר לוין (פורסם ב-ֽ 08/02/2010)