פסקי דין על חברת הגיחון בע"מ | פסקי דין על חיים קורפו

10835/09 בשא     11/02/2010




בשא 10835/09 חברת הגיחון בע"מ נ' חיים קורפו




בעניין:

1
בתי המשפט


בבית המשפט המחוזי בירושלים
לפני כבוד השופט יצחק ענבר
בש"א 10835/09
בש"א 10678/09
ת"א 3647/09



בעניין:
חברת הגיחון בע"מ




ע"י עו"ד אביב ברנט

המבקשת


נ ג ד



חיים קורפו




ע"י עו"ד אהרון שריג

המשיב


החלטה

1.
המשיב הגיש לבית משפט זה בקשה לאישור תביעה ייצוגית, שביסודה הטענה כי המבקשת חישבה וגבתה שלא כדין "היטל בשל צריכת מים עודפת", הנגבה על-ידי המבקשת מכוחו של חוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום התכנית הכלכלית לשנים 2009 ו-2010), התשס"ט – 2009 (להלן – חוק ההתייעלות). המשיב עותר להחזר כל התשלומים שנגבו על-ידי המבקשת שלא כדין. המשיב מסתמך בבקשת האישור על פרט 1 לתוספת השנייה בחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006, הקובע כי ניתן להגיש בקשה לאישור תובענה ייצוגית ב"תביעה נגד עוסק, כהגדרתו בחוק הגנת הצרכן, בקשר לענין שבינו לבין לקוח, בין אם התקשרו בעסקה ובין אם לאו".

2.
המבקשת ביקשה לדחות את בקשת האישור על הסף מחמת העדר סמכות עניינית ולחלופין להורות על העברתה לבית המשפט לעניינים מנהליים. המבקשת מפנה לסעיף 5(ב)(2) לחוק תובענות ייצוגיות הקובע:

בקשה לאישור נגד רשות בתביעה שעילתה החלטה של הרשות ושהסעד המבוקש בה הוא פיצויים או השבה, לרבות השבת סכומים שגבתה הרשות כמס, אגרה או תשלום חובה אחר, תוגש לבית משפט לעניינים מנהליים. בסעיף קטן זה, "החלטה של רשות" – כהגדרתה בסעיף 2 לחוק בתי-משפט לעניינים מנהליים.

המבקשת מוסיפה ומפנה לסעיף 2 לחוק בתי משפט לענינים מינהליים, התש"ס-2000 שזו לשונו:

"רשות" - רשות מרשויות המדינה, רשות מקומית, וכן גופים ואנשים אחרים הממלאים תפקידים ציבוריים על פי דין;
"החלטה של רשות" - החלטה של רשות במילוי תפקיד ציבורי על פי דין, לרבות העדר החלטה ובן מעשה או מחדל.

3.
על יסוד אלו טוענת המבקשת כדלקמן:

א.
המבקשת היא "רשות", בהתאם להגדרה שבסעיף 2 לחוק בתי-המשפט לעניינים מנהליים, בהיותה תאגיד מים וביוב כמשמעותו בחוק תאגידי מים וביוב, תשס"א-2001, הממלא תפקיד ציבורי על פי דין.

ב.
התובענה מכוונת כלפי החלטת המבקשת בדבר יישום הוראות פרק כ"א "היטל בשל צריכת מים עודפת - הוראת שעה" לחוק ההתייעלות הכלכלית, ומכאן שעילת התובענה היא "החלטה של הרשות".

ג.
הסעד המבוקש הוא השבה.

ד.
בנסיבות אלו חל על בקשת האישור סעיף 5(ב)(2) לחוק תובענות ייצוגיות, והסמכות לדון בה היא לבית המשפט לעניינים מנהליים.

4.
המשיב מאשר בתגובתו כי "בפעלה כחברה...[המבקשת] אכן ממלאת תפקיד ציבורי על פי דין" (סעיף 8ג' לתגובה), אך לטענתו אין עובדה זו הופכת אותה ל"רשות מרשויות המדינה" במובן סעיף 2 לחוק בתי משפט לעניינים מינהליים. המשיב מוסיף וטוען, כי אף אין מדובר שבתביעה שעילתה "החלטה של הרשות", שכן המבקשת לא פעלה על פי החלטתה שלה, כי אם על פי חוק ההתייעלות הכלכלית, אשר לא הסמיך אותה לפעול בדרך שבה פעלה. ועוד טוען המשיב כי הסכומים נשוא הבקשה אינם מהווים מס, אגרה או תשלום חובה אחר שהוטל על המבקשת לגבות כ"רשות", שכן לדברי המבקשת עצמה כספי ההיטל אינם שייכים לה אלא היא משמשת צינור בלבד להעברתם לקופת המדינה. על יסוד טענות אלו דבק המשיב בעמדתו, שלפיה עניינה של בקשת האישור ב"תביעה נגד עוסק...בקשר לעניין שבינו לבין לקוח...", כמשמעה בפרט 1 לתוספת השנייה בחוק תובענות ייצוגיות, אשר הסמכות לדון בה נתונה לבית משפט זה.

דיון והכרעה

5.
לאחר ששקלתי את טענות הצדדים הגעתי למסקנה כי הדין כעמדת המבקשת, הווי אומר, מדובר בבקשת אישור אשר הסמכות לדון בה מסורה לבית המשפט לעניינים מנהליים.

6.
בהתאם לסעיף 5(ב)(2) לחוק תובענות ייצוגיות, אשר נוסחו הובא לעיל, בית המשפט לעניינים מנהליים מוסמך לדון בבקשת אישור, המקיימת את היסודות הבאים:
"נגד רשות

"
; "בתביעה שעילתה החלטה של הרשות

"; ו"הסעד המבוקש בה הוא פיצויים או השבה, לרבות השבת סכומים שגבתה הרשות כמס, אגרה או תשלום חובה אחר

"
.

7.
קודם שנבחן את התקיימותם בענייננו של יסודות אלו מן הראוי להבהיר, כי אם יימצא שכולם אכן מתקיימים, וכי הסמכות נתונה לבית המשפט לעניינים מנהליים, אזי בהכרח אין מדובר בבקשת אישור המוגשת מכוחו של פרט 1 לתוספת השנייה לחוק תובענות ייצוגיות, כי אם בבקשה הבאה בגדריו של פרט 11: "תביעה נגד רשות להשבת סכומים שגבתה שלא כדין, כמס, אגרה או תשלום חובה אחר". טעמו של דבר הוא, שכאשר מפעילה הרשות סמכויות שלטוניות–ציבוריות אין היא פועלת כ"עוסק".
הלכה זו נפסקה עוד ברע"א 2701/97

מדינת ישראל
נ' צ'רטוק
, שבו התבקש אישור תובענה ייצוגית להשבת סכומי גבייה לא חוקית של תשלום בגין השתתפות נהגים בהשתלמות בנהיגה מונעת. ההשתלמות בוצעה על ידי גורם פרטי, שמונה לצורך זה על ידי המדינה, לצורך מימוש ההסדר המפורט בתקנות התעבורה. נפסק, כי מדובר בפעילות שלטונית. העובדה שהפעילות מבוצעת באמצעות גוף פרטי, לא גורעת בנסיבות העניין מאופייה השלטוני ולכן, אין מדובר בתביעה נגד "עוסק".
בדומה לכך, בהמ' 6791/97 (מחוזי י-ם)
קניאל
נ' מדינת ישראל
(צוטט בהסכמה בפס"ד
צ'רטוק
) גבתה רשות הרישוי ללא בסיס חוקי אגרה כנגד המצאת העתק מתוצאות בדיקות רפואיות למבקשי רישיון נהיגה, אשר בוצעה על פי תקנות התעבורה. נפסק, כי כאשר המדינה פועלת בסמכותה השלטונית להסדיר רישוי נהגים, אין היא "עוסק".
ניתן ללמוד לענייננו גם מע"א 3616/97
אזוב
נ' עירית י-ם
. באותו עניין גבתה עירית ירושלים קנסות חניה מכוח חוק עזר בדבר העמדת רכב וחנייתו. המערערת הגישה תביעת השבה שבה טענה, כי הגבייה אינה חוקית, וביקשה לאשר את תובענתה כייצוגית מכוח חוק הגנת הצרכן. נפסק, כי -

...למרות סממנים מסוימים של שירות צרכני הכרוכים בנושא החניה, הרי שאין הסוגיה בה אנו עוסקים חלק מן הפן הצרכני של השירות. זאת ועוד: אין לראות במשיבה, הפועלת מכוח סמכותה הציבורית (להבדיל מפעילות בעלת אופי עסקי-פרטי) "עוסק" על פי חוק הגנת הצרכן וממילא אין לראות במבקשת "צרכן"...כללו של דבר, עניין הסדרת החניה נבדל מחוזה צרכני כמשמעותו בחוק הגנת הצרכן וטענה כנגד פעולה שנעשתה על ידי המשיבה אין מקומה במסגרת חוק זה.

8.
לקביעה האם על בקשת האישור להיות מוגשת לבית המשפט ה"אזרחי" או שמא לבית המשפט לעניינים מנהליים, ולקביעה הנלווית אליה: האם מדובר בתביעה נגד "עוסק" הבאה בגדריו של פרט 1 לתוספת השנייה, או שמא בתביעת השבה נגד "רשות" הבאה בגדריו של פרט 11, אין רק משמעות דיונית, אלא נודעות לה השלכות מהותיות. טעמו של דבר הוא, של"רשות" עומדות על-פי חוק תובענות ייצוגיות הגנות ייחודיות, אשר אינן עומדות ל"עוסק": המדובר בהגנות המפורטות בסעיף 9 לחוק, שכותרתו: "בקשה לאישור בתביעת השבה נגד רשות – הוראות מיוחדות"; וכן בהגנות שבסעיף 21 לחוק, שכותרתו: "סעד של השבה בתובענה ייצוגית נגד רשות – הוראות מיוחדות"; ולעיתים גם בהגנות שבסעיף 8(ב)(1) לחוק.

9.
על רקע האמור לעיל נפנה ונבחן את העניין שלפנינו:


א.
"בקשה לאישור נגד רשות":
לעיל ראינו כי בא-כוח המשיב למעשה אינו חולק על כך שהמבקשת ממלאת תפקיד ציבורי על-פי דין, אך לטענתו בכך אין די כדי להפכה לרשות מרשויות המדינה. טענתו זו של המשיב אינה מעלה ואינה מורידה, שהרי סעיף 2 לחוק בתי משפט מנהליים משמיענו כי "רשות" היא גם "גופים ואנשים אחרים הממלאים תפקידים ציבוריים על פי דין".
למעלה מן הדרוש אוסיף, כי עיון בחוק תאגידי מים וביוב, אשר מכוחו פועלת המבקשת, מלמד כי המבקשת היא אכן גוף הממלא תפקיד ציבורי: מטרת המבקשת היא לספק לתושבי ירושלים שירותי מים וביוב; המבקשת הוקמה בהתאם לסעיף 1(ב) לחוק כחברה "לשירות ציבורי"; החוק מפרט את חובותיה של המבקשת ואת סמכויותיה (סעיפים 31-34); החוק מוסיף וקובע כי החברה חייבת ברישיון וזאת הן לצורך מתן "פעולה חיונית" של שירותי מים וביוב והן לצורך מתן פעולות אחרות (סעיפים 14 ו-22); המבקשת נתונה לפיקוח ולביקורת של הרשות הממשלתית למים ולביוב (פרקים ו'-ז' לחוק). רואים אנו, כי המבקשת ממלאת תפקיד ציבורי לעילא ולעילא.

אף אין קושי לקבוע כי המבקשת "פועלת על פי דין". בהקשר זה יצוין כי כאשר התעוררה השאלה מיהו גוף הפועל "על פי דין" לצורך בחינת סמכותו של בית המשפט הגבוה לצדק, לפי סעיף 15(ד) לחוק יסוד: השפיטה, נקבע, כי הביטוי "על פי דין" משמעותו כי מילוי התפקיד הציבורי מוטל על גוף מכוח הדין (כגון חוק או תקנה), וזאת להבדיל מהסכם או ממסמך מכונן אחר (כגון תזכיר או תקנון של חברה). ודוק: לא הגוף הוא שצריך להיות יציר הדין, אלא התפקיד המוטל עליו צריך שיבוא מהדין (בג"ץ 126/84
גלבוע
נ' מפעל הפיס
בפסקה
5). בענייננו, לא זו בלבד שהתפקידים המוטלים על המבקשת וסמכויותיה מנויים בחוק תאגידי מים וביוב, אלא שגם על תקנונה להיות תואם את הוראות החוק ומטרותיו (סעיף 7 לחוק תאגידי מים וביוב).

סיכומה של נקודה זו הוא, כי המבקשת היא "רשות".

ב.

תביעה שעילתה החלטה של הרשות:
לעניין המונח
"החלטה של רשות"
מפנה סעיף 5(ב)(2) לחוק תובענות ייצוגיות לסעיף 2 לחוק בתי-משפט מינהליים, המגדיר את המונח כהחלטה של רשות במילוי תפקיד ציבורי על פי דין, לרבות העדר החלטה ובן מעשה או מחדל.
המשיב טוען בבקשת האישור כי המבקשת חישבה את סכום ההיטל שגבתה ממנו שלא כדין. מושא התובענה ובקשת האישור הם אפוא חישוב ההיטל ואופן גבייתו על-ידי המבקשת.
סעיף 85 (ד) בפרק כ"א לחוק ההתייעלות הכלכלית מורה ל"ספק מים", המספק מים לפי רישיון הפקה, לגבות מצרכניו הביתיים היטל בשל צריכת מים עודפת כדלקמן:
ספק מים יגבה מצרכן ביתי את סכום ההיטל שהוא חייב בו בהתאם להוראות סימן זה, ויהיו נתונות לו לשם הגבייה כאמור כל הסמכויות הנתונות לו לפי כל דין לעניין גבייה של תשלומים מצרכנים בעד השירותים שהוא מספק, לרבות פקודת המסים (גבייה), אם היא חלה לגביו לעניין גביית תשלומים כאמור.

סעיף 82 וסעיף 85(ו) לחוק ההתייעלות הכלכלית מפרטים כיצד מחושב סכום ההיטל.
המבקשת, שאין חולק שיש בידיה רישיון הפקה, פעלה כמצוות המחוקק וגבתה היטל מצרכניה בשל צריכת מים עודפת. השאלה האם המבקשת יישמה את הוראות החוק כהלכה תתברר מן הסתם בעת הדיון בבקשת האישור, אולם נוכח האמור לעיל יש לקבוע, כי מוקדן של בקשת האישור ושל התובענה הוא תקיפת החלטתה של המבקשת בדבר אופן יישום הוראות חוק ההתייעלות הכלכלית. החלטה זו נעשתה, כאמור, במסגרת מילוי תפקיד ציבורי של המבקשת על פי הדין, מה עוד שגביית מסים עבור המדינה מהווה כשלעצמה פעולה בעלת אופי של פעולה שלטונית.

ג.

הסעד המבוקש הוא פיצויים או השבה, לרבות השבת סכומים שגבתה הרשות כמס, אגרה או תשלום חובה אחר:
אין חולק כי הסעד המבוקש בענייננו הוא השבת תשלום חובה שגבתה המבקשת, שהרי הכספים שבהם מדובר נגבו בהתאם למצוותו של חוק ההתייעלות הכלכלית, כאשר הסמכות לגבות את התשלום קבועה בחוק, וכך גם הסמכות לשנות את שיעורו (השוו בש"א 31042/08 (מחוזי ת"א)
איתן
נ'
מכון התקנים הישראלי
, בפסקה 10).


10.
נוכח כל האמור לעיל, הסמכות העניינית לדון בבקשת האישור נתונה לבית המשפט לעניינים מנהליים, וזאת בהיותה בקשת אישור נגד רשות בתביעה שעילתה החלטה של הרשות שהסעד המבוקש בה הוא השבה.

אני מורה, אפוא, על העברת התיק לבית המשפט לעניינים מנהליים.


הוצאות בקשה זו יובאו על-ידי בית המשפט בחשבון, אם יתבקש לכך, בהמשך ההליכים.


המזכירות
תמציא העתקים לב"כ הצדדים.


ניתנה היום כז' בשבט תש"ע (11 בפברואר 2010) בהעדר הצדדים.



יצחק ענבר
, שופט










בשא בית משפט מחוזי 10835/09 חברת הגיחון בע"מ נ' חיים קורפו (פורסם ב-ֽ 11/02/2010)