פסקי דין על גבי מדואל | פסקי דין על אלי אלפסי | פסקי דין על דוד מור יוסף | פסקי דין על אופיר תום טכנולוגיות בע''מ |

20395/04 א     09/02/2010




א 20395/04 גבי מדואל נ' אלי אלפסי, דוד מור יוסף, אופיר תום טכנולוגיות בע''מ






בפני

כב' השופטת חנה לפין הראל
התובע
גבי מדואל

נגד
הנתבעים
1. אלי אלפסי

2. דוד מור יוסף

3. אופיר תום טכנולוגיות בע''מ
פסק דין
התנצלותי בפני
הצדדים ובאי כוחם על הזמן שחלף, עד מתן פסק הדין, גם אם הצדדים, אף הם, לא הזדרזו בהגשת סיכומיהם.

התובע, מר גבי מדואל
(להלן: "התובע"), שירת בצה"ל בשירות הקבע שנים ארוכות. בשנת 2002, פרש מצה"ל, בדרגת סגן אלוף. תפקידו האחרון היה ראש ענף לוגיסטיקה, במפקדת קצין רפואה ראשי. לתובע תואר שני במדעי המדינה וסוציולוגיה.
עם פרישתו, קיבל כפיצויי פרישה מאות אלפי שקלים, וחיפש אפיק להשקעתם.

התובע השקיע חלק ניכר מכספים אלו במיזם אותו הגו הנתבעים, אך לא זכה להנות ממנו וכספו ירד לטמיון. על כך אין מחלוקת.
תביעה זו שבפני
, עוסקת בהשקעת כספים אלו. השאלה במחלוקת, האם השקעתם במיזם אותו הגו הנתבעים, היה מעשה "עוקץ" - מרמה מכוון על ידי הנתבעים, כטענת התובע, או כשלון כלכלי ועסקי, ממנו גם נפגעו הנתבעים, מבלי שהיתה להם חס וחלילה כל כוונה לעשוק את התובע ולגזול את כספו.
השאלה הנוספת או הנובעת מכך, היא, האם זכאי התובע להשבת הכספים מהנתבעים, בתוספת פיצוי בגין עוגמת נפש, שנגרמה לו כטענתו.

ב"כ התובע, בסיכום סיכומיו, מבקש לקבוע, כי הנתבעים הטעו ו/או רימו את התובע, כהגדרה בסעיף 15 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג - 1973 ובסעיף 56 לפקודת הנזיקין (נוסח חדש), תשכ"ח - 1968, ולחילופין, כי ניהלו את החברה ברשלנות, כהגדרתה בסעיף 35 לפקודת הנזיקין.

הנתבעים, בסיכום סיכומיהם, סבורים, כי מוטב לתביעה זו אלמלא הוגשה. התובע הציג "מציאות וירטואלית" על מנת להקים עילת תביעה, כאשר ראה, כי נחשפה האמת, ויש לדחות את התביעה. בנוסף, יש להבהיר כי "בית המשפט אינו זירה ראויה להצגת טענות כוזבות בתקווה לזכות בכספים".
לדעתם, גם על התנהלות התובע, ראוי כי בית המשפט יאמר דברו, לרבות חיוב בהוצאות בגין העמל הרב והמיותר אשר נגרם עקב התביעה, לרבות הסירוב להודות בעובדות – פנייה אשר הופנתה לתובע.
בסיכומי התגובה, פרט להצבעה על אי דיוק והטעיה בסיכומי הנתבעים, מציג ב"כ התובע את השאלות עליהן לא ניתנה תשובה, ובהצטברותן המסקנה היא, לדעתו, כי הנתבעים אכן רימו או הטעו את התובע, ולחילופין, ניהלו ברשלנות את הנתבעת 3.
השאלות להן אין תשובות הולמות לגירסת ב"כ התובע הן:
1. אין הסבר לפיצול הקצאת המניות.
2. אין הסבר לכך, שחברה ללא ציוד, ללא הסכם השקעה, ללא חוזי שכירות וללא השקעת 650,000 ₪ מצד הנתבעים, תוערך ב - 2.5 מיליון ₪.
3. אין הסבר למצג עליות הערך של החברה ל - 12,500,000 ₪ בחלוף חודשים ספורים.
4. אין הסבר לתבנית מצג השוא בגיוס הכספי הראשון והשני, כאשר באפריל 2003 (מועד הגיוס השני) החברה על סף חדלות פרעון.
5. אין הסבר להעדר הקצאת מניות בפועל.
6. לא ניתן הסבר הולם לתשלום לעורך הדין, מכספים ששייכים למצער, בחלקם לתובע.
7. לא ניתנה תשובה להעדר החדשנות.

כפי שיובהר להלן, אכן התשובות לחלק מהשאלות, אינן מספקות והצטברותן מביאות למסקנה שהתנהלות הנתבעים בין כולם, בין חלק מהם, כלפי התובע, לקתה בחוסר הגינות, הפרת חוזה והטעיה, והתובע זכאי להשבה חלקית של הכספים אותם השקיע. חלקית, משום שאיני סבורה, כי הנתבעים התכוונו לרמות את התובע במשמעות הפשוטה של המילה "עוקץ", דהיינו, לגרום לו להשקעת כספים מבלי שיוקם מפעל או תוקם חברה כלשהיא, וכי בהתנהלותו של התובע עצמו, יש משום תרומה להפסד כספו.

בפסק הדין יצוטטו חלקים נרחבים מהפרוטוקול שלא כרגיל, על מנת להדגיש ככל הניתן בכתב, את דברי המעורבים על הטיותיהם.

מסגרת הרקע העובדתי אשר אינו שנוי במחלוקת
א. כאמור התובע פרש מצה"ל. בתקופת הסתגלותו לחיים האזרחיים, הכיר את הנתבע מס' 1 מר אלפסי - (להלן: "מר אלי אלפסי
" או "נתבע 1"), אצלו עבר השתלמות בנושא הביטוח.

ב. מר אלפסי ניהל, בין השאר, סוכנות ביטוח ששמה "שילובים פיננסיים". מקום מושבה באזור התעשיה בנשר, ובמשרדיה עבר התובע את ההשתלמות.

ג. מר דוד מור יוסף
- הנתבע מס' 2 (להלן: "מריו, מור יוסף" או "הנתבע מס' 2") סיים את תפקידו כמנכ"ל חברת פי.סי.בי. אותה עת, חברה שעיסוקה בייצור מעגלים מודפסים.

ד. מר אלפסי ומר מור יוסף, ביניהם היו קשרים קודמים, עניינו את התובע בהקמת מיזם לייצור ושיווק מעגלים מודפסים לתעשיית המחשבים. המיזם הוצג כרעיון חדשני בתחום.
הקשרים נוצרו לאור עיסוקו של הנתבע 2 אשר עסק בביטוח קבוצת פריורטק, אשר חברת פי.סי.בי. היתה חלק ממנה.

ה. התובע נענה להצעה. הנתבעת 3 הוקמה ע"י הנתבעים 1 ו - 2. התובע השקיע בה סכום של למעלה מ - 400,000 ₪, באופן כדלקמן:

ו. בתאריך 3.11.09 התובע קנה שיק בנקאי על סך 350,000 ₪ מבנק אוצר החייל. השיק הופקד בידיהם הנאמנות של משרד עו"ד צמח - שאשא, נספח א' לתצהיר התובע.

ז. התובע חתם על מסמך הקרוי "כתב נאמנות", לפיו, מאשר עו"ד צמח, כי קיבל בנאמנות את ההמחאה, וכי היא תועבר על פי הוראות התובע לידי נתבעת 3 (ביסוד) או שם אחר שיאושר לרישום, או לידי מי מטעמה, רק לאחר חתימת הסכם השקעה בינה לבין התובע.
התאריך הרשום על המסמך הוא 3.11.02.
באותו מסמך נרשם כי התובע אמור לקבל 15% מהון המניות המוקצה בחברה תמורת 400,500 ₪.
המחאה זו, על סך 350,000 ₪ הופקדה בבנק בחשבון הנתבעת 1 בתאריך 13.11.02.

ח. מאוחר יותר הפקיד התובע שני שיקים על סך 55,000 ₪ בחשבונה של הנתבעת 3. מועדי ההפקדה - 12.12.02, 16.1.03.

ט. מר מישל בוחניק, ידיד ותיק של הנתבע 2, הצטרף אל התובע והנתבעים 1 ו - 2, והשקיע למעלה מ - 320,000 ₪ בנתבעת 3.

י. הנתבעים 1 ו - 2, אשר מונו כמנהלי החברה, השקיעו 200 ₪.

יא. נתבעת 3 - "אופיר תום טכנולוגיות בע"מ" נתאגדה כחברה פרטית ונרשמה ביום 7.11.02 אצל רשם החברות ומספרה - 513317-578.
הון המניות נרשם - 1,000,000 ₪ כשהוא מורכב מ - 100,000,000 מניות בנות 0.01 ₪ בלבד כל אחת.
בתקנון נרשם, כי מוקצות לבעלי המניות המייסדים 20,000 ₪ מניות בחלקים שווים וכי תמורתן נפרעה בערכן הנקוב בעת הקמת החברה, (דהיינו 200 ₪).
תקנון החברה מאוד מפורט ומסדיר את פעולות החברה באמצעות האסיפה הכללית, הדירקטוריון, סדרי עבודתם, התייחסות למניות, הזכויות הצמודות, הנפקת השטרות ונושאים אחרים הקשורים אליהן.

יב. בתקנון נקבעו 2 הנתבעים 1 ו - 2 כדירקטורים הראשונים, אשר כהונתם היתה אמורה להסתיים עם מינוי דירקטורים חדשים במקומם. חרף האמור בסעיף 220 לחוק.

יג. כבעלי המניות הראשונים מופיעים הנתבעים 1 ו - 2 בלבד, כאשר לכל אחד מהם מוקצות 10,000 מניות רגילות.
שמותיהם של התובע ומר בוחניק נעדרים מרישום כבעלי מניות.

יד. התקנון נחתם ע"י נתבעים 1 ו - 2 וחתימותיהם אושרו ע"י עו"ד צמח.

טו. בין הצדדים כלומר בין התובע לנתבעת 3 באמצעות נתבעים 1 ו - 2, נחתם "הסכם השקעה והקצאת מניות" (להלן: "ההסכם"). בהסכם זה בא לידי ביטוי, בין השאר, רצונו של התובע להשקיע בנתבעת 3 תמורת הקצאת כמות מניות שתהווה 15% מהון המניות המוקצה של החברה בתום סבב הקצאה והגיוס הראשון.

טז. התאריך המופיע על מסמכי ההתאגדות, התקנון, הוא 7.11.02, ואילו התאריך על ההסכם הוא 13.11.02. בהסכם מצוין, כי בכוונת הנתבעת 1 להקצות מניות גם לאמנון טירו ולמר דוד אמור בשיעור שלא יעלה על 10%.

יז. הנתבעת 3 חתמה על חוזה שכירות עם חברת גלובל מו"פ בע"מ אשר עניינו הוא מבנה בשטח של 517 מ"ר, מתוכם אופיר טכנולוגיות בע"מ תחזיק 424 מ"ר. התאריך המופיע על החוזה הוא 9.12.02. שתי החברות חתמו על חוזה שכירות עם "שער יקנעם" ב - 5.12.02.

יח. הנתבעת 3 רכשה ציוד מחברת אס.טי. טכנולוגיות בע"מ, אשר מר אמור הנ"ל הוא ממנהליה ו/או בעליה.
במבנה זה הנתבעת 3 הייתה אמורה לפעול.

יט. בתאריך 22.4.03 נערכה ישיבה בה השתתפו הנתבעים, התובע, מר טיירו ומר בוחניק. בישיבה זו הוחלט על המשך פעילותה של החברה, חתימה באיחור על הסכמי העסקה של הנתבעים 1 ו – 2, הסכם ההשקעה עם מר טיירו והשקעת כספים נוספים על ידי התובע.

כ. פעילותה של החברה הסתיימה כעבור זמן קצר באופן יחסי בשלהי שנת 2003 . לא היה זה הליך פירוק או סיום פעילות חברה מסודר על פי הדין, ובפיקוח גורם חיצוני כל שהוא. לא היתה כל אסיפה כללית של בעלי המניות, רגילה או מיוחדת בה הוחלט על סיום חיי החברה.

כא. הנתבעים 1 ו - 2 קיבלו משכורות מהנתבעת 3. לרשותם עמדו כלי רכב שנרכשו עבורם, והם אלו אשר גם מכרו אותם.

כב. שכר טרחת עורכי הדין של הנתבעים בהליך זה שולם מחשבון הנתבעת 3.

כג. התובע לא קיבל כל רווחים מן החברה ולא הוחזר לו סכום כלשהוא, גם לא מהחזרי המס שנתקבלו וגם לא מתמורת כלי הרכב שנמכרו.
המחלוקת
התובע טוען, כי שוכנע להשקיע בחברה לאחר שהנתבעים 1 ו - 2, אמרו לו שניהם ביחד וכל אחד מהם לחוד, כי כל אחד מהם ישקיע בחברה 650,000 ₪, וכי קיימים משקיעים פוטנציאלים נוספים.
בנוסף ובעיקר, שכנעו אותו כי מדובר במיזם חדשני, בו הרווחים מובטחים. סיפרו לו כי שכרו מבנה, כי הם מגייסים מהנדסים ומדען, ועל כן, משום שהיה בטוח כי גורל כספי השקעתו כגורל כספי השקעת הנתבעים, הסכים להשקיע מכספי פיצויי הפרישה.
אילו ידע שאין הדבר כך, וכי הנתבעים 1 ו - 2 השקיעו בסה"כ 200 ₪, לא היה מסתכן ומשקיע את כספי פיצויי הפרישה, שהוא למעשה העוגן הכלכלי שלו ושל משפחתו לאחר סיום עבודתו בצה"ל. בנוסף, בדיעבד, התברר כי לא היה זה כל מיזם חדשני וכי למעשה רכשו ציוד ו/או חברה כושלת וניסו להמשיך את פעילותה. כאשר "נגמרו" הכספים שהוא ומר בוחניק השקיעו, סיימו הנתבעים את חיי החברה.

הנתבעים טוענים מנגד, כי הכל היה ידוע ושקוף לפני התובע, בהסכם לא נאמרה חצי מילה על כך, כי הם עצמם ישקיעו מאות אלפי שקלים, הם לא אמרו לו זאת, ולא הסתירו ממנו דבר. יתר על כן, הם הזהירוהו מפני הסיכונים, כפי שבא לידי ביטוי בהסכם. מדובר בכשלון עסקי שאף הם כואבים אותו לא פחות מהתובע, הם עזבו משרות ועסקים בטוחים ומשכורות טובות למען המיזם החדש שלא עלה יפה, לצערם, ודבריו של התובע הם שקר והכפשה.

תת מחלוקת במחלוקת העיקרית היא: מתי חתם התובע על ההסכם, האם ב - 13.11.02 כפי שמתנוסס על ההסכם או באפריל "אחרי פסח" ביחד עם ערימת מסמכים נוספים אשר הוגשו לו לחתימה, כמו הסכמי העסקת הנתבעים 1 ו - 2 כדירקטורים, כגירסת התובע בכתב התביעה, בתצהיר עדות ראשית ובחקירה.
לתת - מחלוקת זו יש השלכה או קשר לעניין התנהלות עורכי הדין של הנתבעים. עו"ד שאשא נטל חלק במשפט כעד, שכן במשרדם נחתם ההסכם, והם אשר הכינו את התקנון והעבירו לרשם החברות את מסמכי ההתאגדות.
בין נובמבר לאפריל יש מספר חודשים. פער הזמן אינו יכול להיות מוסבר כטעות קולמוס או טעות במספר ימים.

פרשת התביעה
העד היחיד מטעם התביעה לעצם העניין היה התובע. המסמכים אשר צורפו לתצהירו, לכתב התביעה והוגשו במהלך הדיון, אינם במחלוקת.

לא הוזמנו להעיד מטעמו: מר מישל בוחניק - אחיו לצרה. ההסבר היה, כי אמנם פנה אליו, אך הלה, בהיותו חבר ילדות של נתבע 1 סירב לשתף פעולה, אלא אם כן יוציא התובע את חברו הנתבע 1 מן התמונה.

עדיין לא ברור מדוע לא התבקשה הזמנתו מבית המשפט.
עד נוסף היה בנו של התובע, מר רותם מדואל, אשר תמלל שיחות מוקלטות בין התובע לנתבעים ומר בוחניק. התמלילים הוגשו ללא התנגדות, כחלק מתצהירו של התובע.
בנוסף, העיד רואה החשבון אורי מילר, אשר הכין חוות דעת לתמיכה בגירסת התובע.
התובע העסיק חוקר פרטי מר מאיר פרסקו, אשר בסופו של דבר, לא העיד.

התובע מסר תצהיר עדות ראשית (ת/3), ונחקר על ידי ב"כ הנתבעים.
במהלך הדיון התברר, כי קיים שוני בין התצהיר אשר נמסר לבית המשפט ולב"כ הנתבעים לבין התצהיר שהיה מונח בפני
התובע, בעת חקירתו, מפורט בפרוטוקול ישיבה מיום 26.2.08 (עמוד 36 שורות 10-11).
לעניין זה אתייחס בדיון. בשלב זה, יש לומר שהסברו של התובע היה, כי תוך כדי הכנת התצהיר, במשרד עורכי דינו, ובאותו יום, לאחר שקרא אותו, הפנה תשומת לב ב"כ לטעויות אשר נפלו, ואלו תוקנו, ולכן החליפו רק את העמודים בהם היו הטעויות, על מנת להגישם לבית המשפט, ואצלו נשאר כנראה העותק הלא מתוקן.

גירסת התובע בעדותו היא, כפי שמופיעה בעיקרה בכתב התביעה, לעניין היחסים בינו לבין הנתבעים והשתלשלות האירועים כפי שהוא רואה אותם, מאז הועלה בפני
ו רעיון ההשקעה, ועד הפסקת פעילות החברה והגשת התביעה.
היוזמה באה מאת מר אלפסי, והוא הפגישו עם מר מור יוסף, אשר הציג בפני
ו את רעיונות המיזם. התובע, אכן התלהב ונענה ליוזמה. התובע העיד, כי נפגש מספר פעמים עם שני הנתבעים, וגם עם כל אחד לחוד, כאשר פגישה ראשונה משותפת היתה בצומת "אלונים".
מטרת הפגישה היתה להכיר לו את הנושא, וכדי לשכנעו, הזמיניהו לבקר במפעל, לראות במו עיניו, והוא אכן נענה והצטרף אליהם לסיור.
התובע עמד על כך, כי בסיור אשר נערך במפעל, המפתחות היו אצל הנתבעים, הם הראו לו את הציוד ואמרו לו, כי הם שכרו את המפעל, וכי כבר יש התקשרויות.
לטענתו, כאשר ביקש להתלוות אליהם לפגישת סיכום עם בעלי המפעל, אמרו לו שאין צורך. תשובה זו היתה לטענה כביכול, כי יש סתירה בין סעיף 2.7 לכתב התביעה שם נאמר כי השטח הושכר, לתצהיר שם נאמר כי "בסוף הסיור, ונכנסו למשרדי בעלי הנכס, כדי לדבר איתו על שכירות" (שאלת עו"ד שאשא - עמוד 39 פרוטוקול מישיבה ביום 26.2.08, שורות 20-22).

היו פגישות רבות בין התובע לנתבעים, שניהם ביחד וכל אחד לחוד, ומטבע הדברים, הוא אינו יכול לנקוב בתאריכים, אך בוודאות, בפגישה הראשונה "אצל אלי במשרד, אלי אמר עם מריו ביחד שהם שכרו את השטח ושילמו עליו, זה היה בפגישה הראשונה. בסיור הם אמרו לי שהם הולכים לסגור סופית את הנושא של הזה. זה היה אחד מול השני". (עמוד 40 לפרוטוקול מיום 26.2.08 שורות 12-14).
ועוד הוסיף בעניין זה, כאשר נשאל אם לא נדלקו לו "נורות אדומות":
"קודם כל, נדלקו לי כמה נורות אדומות, אבל המתיקות שפתיים של אלי אלפסי
... אני באתי ממסגרת צבאית שבמסגרת הצבאית בן אדם שאתה מרגיש אליו יחס של חבר, אני מוכן להילחם ולמות בשבילו כי הרגשתי אליו יחס של חבר וידיד, כך הרגשתי גם אל אלפסי. הוא אמר לי שאני חלק ממשפחת אלפסי והאמנתי לו. כשבן אדם אומר לי שאנחנו הולכים לסגור, להפחית את המחיר, זה נראה לי משהו ממש טריוויאלי."

(עמוד 40 לפרוטוקול מיום 26.2.08 שורות 18-22).

נושא מרכזי בחקירת התובע היה מטבע הדברים, טענתו כי על כל המסמכים חתם באפריל ואז נאמר לו, והוא הסכים לכך כי, כביכול חתם ב 13.11.02. לעומת זאת, עדותם הנחרצת של הנתבעים ועו"ד שאשא היא, כי החתימה על הסכם ההשקעה היה ביום 13.11.02, וטענתו של התובע היא, עורבא פרח, המצאה שנועדה לבנות עילת תביעה חדשה.
התובע התחזק בדעתו כי לא חתם בנובמבר:
"ת. היו דברים שאפילו חיזקו את דעתי שלא חתמתי בנובמבר. על החוזה שלי חתומים גם אלי וגם מריו, אתם כלומר אתה ואלי מצהירים שרק אתה ואלי הייתם, איפה היה אם כך מריו, שנית, ביום שהייתי שם והחתימו אותי, אלי נתן לי לדבר עם מריו, הם כביכול שיחקו לי משחק, אני ביקשתי 20% מהמניות, ונתנו לי לדבר עם מריו, מריו כן היה באפריל וחתם על כל המסמכים. נקודה שניה, ב- 13.11 אלי ומריו מסמיכים את עצמם ושניהם כן חותמים שהם דריקטוריון והלכו לבנק ומשכו כסף שאני הפקדתי. אם כך איך זה יכול להיות. הזמן ששלושתינו היינו יחד זה היה רק באפריל והיה שם גם מישל."

(עמוד 42 לפרוטוקול מיום 26.2.08 שורות 12-18).

ועוד נושא אשר עלה בחקירה הנגדית, בבירור כיצד התובע לא זיהה את עו"ד שאשא, הוא לעניין הניסיון להקים חברת ביטוח יחד עם אחיו של הנתבע 2, לאחר שהיה כבר ברור, כי התובע הפסיד את כספו, והניסיון היה כביכול, להשיב לו חלק מהכספים. משהתברר לתובע כי הוא נדרש להשקיע כספים נוספים, נסוג.
"ת. הייתי גם יותר, אתה (הכוונה לעו"ד שאשא - הערה שלי -ח.ל.ה.) לא ישבת שם, אולי צמח היה זה שישב שם. אלי ניסה למכור לי חברת ביטוח, כלומר להיות שותף בחברת ביטוח ועלינו על זה שהחברה חייבת 280,000 ₪ וגבו ממני 800 $ בגלל שביטלתי. אני דיברתי עם אתי משירותים פיננסיים שהיא יכולה להעביר את החשבונית."

(עמוד 38 לפרוטוקול מיום 26.2.08 שורות 13-16).

לתמיהה הגדולה, כיצד ייתכן שעו"ד שאשא הפקיד את השיק בניגוד להוראות בכתב הנאמנות, המחייבות הפקדתו רק לאחר חתימת התובע על הסכם ההשקעה, אם הוא נחתם רק באפריל, השיב התובע כי היתה לו אמונה עיוורת בעו"ד שאשא ובאלי, (מר אלפסי - ח.ל.ה.) וייתכן ונתן לו אישור טלפוני.
לעניין ההשקעה הנטענת של שני הנתבעים, השיב:
"ש. אחת משאלות המפתח היא הטענה שהם אמרו לך שכל אחד מהם ישקיע 600,000 ₪ בחברה. אתה מסרת תצהיר ותצהיר מתוקן. בתצהיר שהגשת לבית המשפט בסעיף 15 כתבת גרסה מסויימת שהציעו לך להשקיע בעסק החדש, והם אמרו לך שכל אחד מהם שם 650,000 מכספו, אתה אומר "שבאותה עת לא דיברתם על חלוקת....."
ת. הסברתי עוד בתחילת העניין שאחרי שקראתי את התצהיר שכתב יואב (נ/1) הלכתי ותיקנתי וזה התצהיר שישנו עכשיו (ת/3).
ש. זאת אומרת שבאותו זמן שהם דיברו איתך על ה- 650,000 שהם משקיעים לא דובר איתך על אחוזים.
ת. נכון.
ש. יש לך מושג איך יואב הגיע למספרים האלה.
ת. אני לא רוצה להתייחס לזה. זו היתה טעות.
ש. אני מפנה אותך לסע' 2.10 לכתב התביעה. בכתב התביעה נטען שכן דובר על אחוזים, והתצהיר שונה ממנו לחלוטין, בתצהיר שתומך בכתב התביעה, כתוב שהוסבר על ידם, התצהיר שאתה טוען שהוא מתוקן ונכון שונה מכתב התביעה צריך פה הסבר.
ת. נפגשנו במשרדו של אלי אלפסי
, לאחר שנפגשתי בצומת אלונים עם מור יוסף, אלי הציג דף צהוב בדיוק כמו הדף הצהוב שיש לנו ,הוא כתב מה כל אחד מאיתנו משקיע, זה היה המקרה הראשון, אחר כך הלכנו לסיור, ראינו את כל הדברים וחזרנו בחזרה. פעם ראשונה שדובר על 15% זה היה במשרד שלך, שאלי ביקש ממני בטלפון, וזה לאחר ויכוח עם מריו, הוא אמר לי שמריו לא מוכן שאני יקבל 15% כי מישל מקבל 12% ואז נקבע שזה יהיה 15% ועל זה הוסיפו לי עוד 55,000 ₪ כי אנו סיכמנו על 350,000 ₪ ואצלך במשרד זה הפך להיות 405,000 ₪ כי הם טענו שככה זה יוצא לפי חלוקת המניות. ואני אמרתי לא משנה, למרות שסיכמנו משהו אחר. אני אמרתי שאני מאמין באלי והעסק כל כך טוב, ולכן אני מוכן לסכום. אני הייתי כל הזמן במשרד, כל פעם היה משהו אחר, אלי תפס אותי אמר לי סע למריו, אחר כך הם דיברו אותי על חלוקה בלי אחוזים, אחר כך על חלוקה עם אחוזים. זה דבר שהתגלגל לאורך התקופה.המהות היא אם הם אמרו לי 650,000 ₪ או לא.
ש. תסכים איתי לאור התשובה שנתת שמה שאמור בסעיף 2.10 לכתב התביעה לא נכון.
ת. אני לא מסכים.
ש. אם אני מבין את טענתך בנושא ה-650,000 ₪ היא מורכבת משני נדבכים, מי אמר לך שהוא משקיע 650,000 ₪.
ת. שניהם במשרד של אלי. הם הציגו דף צהוב שעליו היתה תוכנית החלוקה, אני סמכתי עליהם. אלי אמר למריו איפה הדף הצהוב של תוכנית החלוקה, והוא אמר לו ששכח את זה באוטו, וירד להביא את זה זה היה רשום בכתב ידו של אלי, אני כל כך סמכתי עליהם שלא צילמתי אותו. אם הייתי מצלם אותו היית מדבר היום אחרת. "
(עמוד 44 שורה 19 עד עמוד 45 שורה 23 לפרוטוקול מיום 26.2.08).
בהמשך העיד:
"ת. כשאלי פנה אלי בטלפון, הוא אמר לי אתה צריך להוסיף את ה- 55,000 ₪ אמרתי לו אתם כבר שמתם את הכסף, הוא ענה לי תגיד לי היה לי פנים לבקש ממך אם לא הייתי שם את הכסף. אחר כך במשרד שלך שאלתי איך החלוקה, אמרו לי גבי אתה השקעת 405,000 ₪ אמנון השקיע 60,000 ₪ מישל השקיע 314,000 ₪ ושאלתי איפה ההשקעה של מריו ושלך אז הם אמרו שמנו כבר 250,000 ₪ ואיפה 400,000 ₪ התחילה מלחמה בין אלי למישל, ואז אלי אמר לי א ני אגיד לך אחר כך איפה שמנו את הכסף, זה היה ערב פסח שני, ולא הובהר איפה הם שמו את ה- 400 אלף. הוא אמר לי ששמו ערבות בבנק על 400,000 וזה לא מקובל עלי. ואחר כך מישל התקשר אלי ואמר לי הם עשו לנו עוקץ."
(עמוד 46 שורה 24 עד עמ' 47 שורה 2 לפרוטוקול מיום 26.2.08).
התובע שב והדגיש את האמון שנתן בנתבעים, את היותו אדם תמים שבא ממערכת אחרת בה "מילה זו מילה", גם אל עו"ד שאשא ישנה טענה: "כשאתה ישבת איתי למה אתה לא אמרת לי שהם לא משקיעים? זה מהות העניין - שאני נותן כסף והם לא משקיעים, למה לא אמרתי את זה?"
(עמוד 47 שורות 18-19 לפרוטוקול מיום 26.2.08).
לעומת טענותיו של התובע, כי גם בשיחות עם מר בוחניק, הועלה נושא אי השקעת הנתבעים, למרות הבטחתם, הרי מעיון בתמלילים, אין כל הטחה כזו בפני
אף אחד מהם. במפורש.
אמר התובע: "לא שאלתי את שאלת מליון הדולר", אך עמד על כך, כי שאל אותם, הם לא אמרו שהשקיעו כסף ואלי אמר שאינו אחראי על השמיעה שלו, והן הוא והן מריו התחמקו ממנו בתשובות לנושא זה, ובכלל כל השיחות הללו התנהלו לאחר שהחברה נסגרה.
נושא אחר הוא מר אמנון טיירו. בניגוד למצג כלפיו, כביכול גם מר טיירו השקיע כספים כ - 60,000 ₪, התברר לו, כי בעצם מי שהשקיע אותם הוא מר מור יוסף בשמו.
ועוד לעניין טיירו אומר התובע:
"ש. הפגישה במשרד הייתה ב- 22.4. הכסף של אמנון נכנס שבועיים לפני כן ולכן בישיבה לא עוררת משהו, אלא רק וידאת שהוא התקבל. אז זה לא קשור לפניה שלך.
ת. אני לא אמרתי את זה. אני אומר שאני שאלתי את אלי גם לפני כן אם הכסף של אמנון הושקע. ברגע שהגענו למיכל, שאלתי איפה הכסף של אמנון כי אלי אמר לי שהם השקיעו את הכסף. אמרתי למיכל שאלי אמר שכן השקיעו את הכסף של אמנון והיא אמרה שלא הושקע, אז הוא התחיל לצרוח עליה "מה פתאום" וכו', ורק שבועיים אחר כך הוא בא ונתן לי את הקבלה שהפקידו כבר ב- 8.4 את הכסף של אמנון.
ש. (לבית המשפט) אצל רו"ח צוקרמן הייתם לפני או אחרי הפגישה באפריל?
ת. אחרי. אני מבקש להשלים לגבי הגרשיים. אמנון השקיע ב- 8.4 על 4% מהמניות שלו 60,000 ₪. ב- 22.4 כשהם הציגו לנו את המצגת במשרדו של עו"ד שאשא, הם אמרו שהם משקיעים וביקשו ממני על 3/4% 90,000 ₪, כשהם אומרים שבאותה מידה הם משקיעים 300,000 ₪. איזה הגיון יש בזה? (מפנה לנספח י"א). הם לקחו כמה אחוזים יש לכל אחד מאיתנו בחברה וכמה כל אחד מאיתנו צריך להשקיע עבור מכונה שעולה 620,000 ₪ ואם לא על כמה אחוזים אתה מוותר. בהתחלה הסכמתי לקנות את ה-2% ונתתי לו שיק ביד של 250,000 ₪. בדיעבד, אחרי שגיליתי שהוא מתחיל לשקר אותי ביקשתי שיחזיר לי את השיק ונתתי לו שיק של 94,000 ₪, כביכול כדי לרכוש מכונה ששווייה 620,000 ₪. הוא החזיר לי את השיק של ה- 250,000 ₪ והם השתמשו בשיק של ה- 94,000 ₪, למרות שהם לא קנו את המכונה, והחזירו לי אותו בשני תשלומים מאוחר יותר. "
(עמוד 50 שורות 7-24 לפרוטוקול מיום 26.2.08).
התובע גם התייחס לניסיון הנטען להשיב לו חלק מכספו על ידי קבלת החזר מס או הפסדי מס של החברה:
"ש. זה יהיה הוגן לומר שאלי הסכים שאם במידה והמהלך יצליח, אתה ומישל תתחלקו בהחזר, ככל שיתקבל?
ת. נכון.
ש. נכון שגם דוד הסכים לזה?
ת. נכון.
ש. מי שהכשיל את המהלך היה מישל.
ת. לא היה צריך שום דבר. אנחנו לא קיבלנו מניות, לא היו לנו מניות. אם הם היו רוצים לעשות את זה, היו עושים בלי לשאול אותנו. התרגיל שאנו ניתן את המניות שלנו תמורת אגורה על כל מניה זה תרגיל. אתה כתבת לי שערך כל מניה יהיה שווה אגורה וביקשתי להיפגש איתך ולדבר בקשר לדבר הזה ולא הסכימו. אמרו שהם מוכנים לדבר רק ששניהם יהיו כאן. כשאנחנו רצינו לעשות את זיכוי המס, אלי אמר שברגע שיהיה זיכוי מ ס אתה תקבל הכל. הוא קיבל זיכוי מס של 54,000 ₪ ואני לא ראיתי מזה אגורה. הוא אמר לי שאני אדבר עם מישל ושהוא לא מדבר עם מישל. ביקשתי ממריו וגם הוא לא הסכים לדבר עם מישל ואמר שאני אדבר איתו. אני דיברתי עם מישל והוא אמר לי "גבי, אתה מאמין להם? אתה מאמין לאלי? א ם הוא יעשה קיזוז מס הוא ימצא את הסיפור המתאים כדי לא לתת לנו את הכסף". היום, בדיעבד, כשאני יודע שלא הייתי רשום כבעל מניות ברשם החברות, הם יכלו לעשות את זה בלי לבקש מאיתנו אם היה להם רצון לעשות את זה. לא היו לי מניות, אז איך אתה מבקש ממני להעביר מניות שאין לי?
ש. מישהו פעם אמר לך שאתה לא בעל מניות? מישהו התכחש לזה שאתה בעל 15% מהחברה?
ת. זה שלא רשמו אותנו ברשם החברות, זה היה מגמתי, בכדי שהם יוכלו ללכת ולשעבד את החברה לבנק, שהבנק לא יקרא לי. אם אני בעל מניות, הבנק קורא לי ואז הייתי עולה על התרגיל. הם שעבדו את החברה לבנק מבלי שהבנק יקרא לי.
(עמוד 51 שורה 21 עד עמוד 52 שורה 14 לפרוטוקול מיום 26.2.08).
רואה החשבון מילר
רואה החשבון מילר, נתן חוות דעת – ת/1.
רואה החשבון בדק את פעילותה של החברה והנתבעים האחרים. המסמכים אשר עמדו בפני
ו, בדיקתו, הביאוהו למסקנות, כי כאשר הפסדי המיזם שהוקם על ידי הנתבעים כללו כבר את כל כספי ההשקעה, הפסיקו המנהלים את פעילותו והביאו לסגירת החברה. אילו המיזם היה מצליח, רק הנתבעים 1 ו - 2 היו נהנים מכך, ללא כל השקעה כספית מצידם.
רואה החשבון מילר, סבור, כי למעשה, הנתבעים 1 ו - 2 עסקו בסיכוי ללא סיכון. יתר על כן, במהלך התקופה הם קיבלו שכר, רכב עמד לרשותם על חשבון החברה וככל הנראה גם החזר מס שהתקבל, הועבר למי מהם.
רואה החשבון מילר, סבור, כי אין מדובר כלל בחברה שהקימה מיזם חדשני, היות שרכשה את הציוד מחברה אחרת (אס. טי. טכנולוגיות בע"מ) ולמעשה המשיכה את פעילותה.
יתר על כן, בדרך כלל, כאשר מדובר במיזם חדשני, הרי נהוג כי, המשקיע הוא המחזיק במירב המניות, ואילו זה אשר אינו משקיע, גם אם הביא איתו רעיון חדש, מחזיק במניות מיעוט. כאן, הדבר היה יוצא דופן, כאשר, מי שאינו משקיע, הוא הבעלים, אשר אינו מביא בשורה ניהולית חדשה, ולמעשה שוחק עד תום, את כספי ההשקעה.
רואה חשבון מילר, שם דגש על מספר תופעות, אשר חיזקו בו את הדעה כי התנהלות הנתבעים היתה שלא כשורה, ביניהן:
א. הפקת פוליסת ביטוח, המבטחת ציוד שערכו כביכול 2,160,000 ₪, כאשר בעצם, שווי הציוד הוא לכל היותר 500,000 ₪ כפי שמופיע בספרי החברה.
ב. שימושם של המנהלים ברכבי החברה לאחר שנסגרה, וזאת הוא למד מספרי החברה, המתייחסים להוצאות הדלק, הוצאות שלא השתנו גם בתקופה שבה החברה כבר לא פעלה.
ג. קניית ציוד אישי על חשבון החברה, לאחר שהחברה נסגרה.
ד. תשלום שכר טרחת עורכי הדין מכספי החברה.
ה. אי חלוקת הסכום שנותר בקופת החברה בין כל אלה שהפסידו את כספם, והדאגה לכך, כי כאשר יגיע חשבון החברה ל - אפס, היא תיסגר, המטרה היא על מנת שהנתבעים 1 ו - 2 לא יוציאו מכספם, אלא רק מכספי החברה - כספי המשקיעים - התובע ומר בוחניק.
תמלילים
בשלב מסויים, התובע החל להקליט את הנתבעים 1 ו – 2 וכן את מר בוחניק ואת מיכל צוקרמן, רואת החשבון של החברה. בנו, רותם, הוא זה אשר תמלל את השיחות. לא היתה התנגדות להצגת התמלילים.
על פי התמליל של השיחה מספר 8, כאשר התובע אומר לנתבע 1, כי כאשר ישב איתו ועם הנתבע 2 "באלונים", הוא לא שמע שהם יתנו רק ערבויות, אלא כי הם יתנו מימון ראשוני, ואז מר אלפסי קוטע אותו ואומר "אני לא אחראי על השמיעה. או-קיי, שלך, דקה, ב' תשמע כשאתם נכנסתם היו הסכמים חתומים וערוכים, אתם קראתם אותם, וחתמם וישבתם והבנתם, ג'".
בשיחה מספר 11, אומר מר אלפסי כי למעשה הוא מטפל כבר 5 חודשים בנתבעת 3 ללא גרוש, והוא בעצם יכול לתבוע את החברה ובעלי המניות על הסכם האחזקה, כי הוא לא קיבל את שמגיע לו.
בשיחות השונות עולה עניין "כיבוס", מר אלפסי אומר כי הוא הסכים לכל דבר.
בשיחה נוספת, אומר אלי את הדברים הבאים:
"מרים אלי מנהל הבנק טלפון, כאילו ספרתי את זה לדוד, אמרתי לו שמע אני לא רוצה שתיעלב אבל תבין. והוא אמר לי תראה אלי אתה, אני לא יודע מי זה אדון מור יוסף, אלי אתה אחראי, (לא ברור) חצי מיליון שקל בלי בטחונות ו... ערבות, וזה רק אתה אז אני מבקש ממך, לא כך, לא כך, זה רק אתה תקשיב... חצי מיליון... אני מבקש ממך מכתב, שאם לא תצליחו לגבות את הכספים תוך שלושה חודשים, אתה מתחייב להעביר לי צ'ק שמכסה את המינוס הזה, ואל תאלץ אותי לנקוט בהליכים. זה אומר אתה תשבור אתה את הראש, כאילו שזה בעיה שלי מולך,... אנחנו שתי שותפים שחתמנו, זאת חברה בע"מ. אלי, אלי, אני מצטער אני מאוד מצטער, כאילו בוא באמת, כי אתה בחור נחמד,... אני מכיר אותך עזוב אותי עזוב אותי. נתתי לו מכתב............ לא ברור............. אני צריך לפרק את החברות שלי שהם אישית ולתת צ'ק אישי. ואני אשבור את הראש עם מריו שלא תבין אותי, לקחנו את זה על אחריותנו, בעיה שלנו... הסתדר חלקי, הסתדרנו חלקי - ואתה בא עם הקטע הזה. אפשר לבוא ולהגיד, אני אוכל את המקל מכל הקצוות שלו, אה, הפסדנו, אה אז תשים אתה את הכסף הרווחנו אז אני בהשקעה, תכבס אז תתן לי את הכל ההוא, יעשה את זה. תקשיבו גבי אני עוד פעם, בגלל שזה גבי מדואל
נקודה - גבי מדואל
. אני עם אמנון מדבר וגם לא עם מריו על הדברים האלו ובטח לא עם בוחניק. הם ילדים גדולים, הם השקיעו ומי שחושב שגנבתי אותו הוא יכול מהדלת ללכת לאין שהוא רוצה, למשרד הבריאות, למשרד התמ"ס, למשטרה לשיטת ההוצאה להגיש איזו תלונות שהוא רוצה ומה שהוא רוצה זו מדינה חופשית אני לא יכול לעצור אף אחד, אני אמרתי לו ואני אומר לך, תגישו נגדי תביעה נגדית, תבדקו, תראו אותי כלום, בוא נבדוק, תביעה נגדית וכו' והדבר האחרון שבאתי ואמרתי בגלל שזה גבי, אני אנסה בקטע הזה של הלכבס לעשות את זה, שאם הוא כבר יגיע שהכל ילך רק אלך, אם בכלל אוכל."
פרשת ההגנה
העד הראשון מטעם ההגנה היה עו"ד שאשא: עיקר עדותו בתצהירו נ/4 הוא, כי היה ב"כ של הנתבעת 3 והסכם ההשקעה עם התובע, הוכן על ידו, ונחתם ביום 13.11.02, במשרדו בפגישה בה נכחו התובע והנתבע 1.
לאחר החתימה ביום הפגישה, מסר עו"ד שאשא את ההמחאה אשר הוחזקה אצלו בנאמנות, ע"ס 350,000 ₪ למר אלי אלפסי
.
בחקירה התברר, כי עו"ד שאשא, הכין את כל המסמכים בנושא הקמת החברה לאחר שהנתבעים פנו אליו מספר חודשים לפני הקמת החברה.
עיקר החקירה נסב על מה ידע עו"ד שאשא בנושא התקדמות העסקה, הקמת החברה, השקעות, מי יהיו המנהלים, המשקיעים וכו'.
לשאלה האם ידע כי נתבעים 1 ו - 2 לא ישקיעו בחברה, השיב:
"ש. האם נכון שלך היה ברור בשלב שנחתם ההסכם הזה שלחברה לא יוזרמו על ידי בעלי המניות 2.2 מיליון ₪ שלמעשה על אותו רקע הסכום שמדואל (ח.ל.ה) מכניס זה החלק היחסי למניות שהוא מקבל?
ת. לחלוטין זה לא היה ברור לי.
ש. אז התשובה שלך לעניין הזה שלא היו צריכים להשקיע את הסכום הזה.
ת. אני לא אמרתי שלא צריך להשקיע.
ש. האם לך היה ברור שלחברה הזאת לא יוכנסו 2.2 מיליון ₪ וכן שאלי אלפסי
ודוד מור יוסף
לא ישקיעו שקל תמורת החזקתם בחברה אלא אולי א ת הסכום של ה – 100 ₪ תמורת הערך הנקוב אולי של המניות שלהם?
ת. השאלה מטעה. כאשר באנו לחתום על ההסכם הזה החברה היתה קיימת, היא כבר הוקמה. היה רשום שאלי ודוד מחזיקים במניות. אם בא אדם כמו שטוען היום מדואל והוא לא אמר את זה ולא שמעתי על זה, אם הוא היה שואל מה עם ההשקעות של האחרים זה היה עולה. הנקודה היא שבאו להכניס כסף זה כסף לחברה, העסקה בין גבי מדואל
לבין החברה. החברה לא באה ואומרת ולא אמרה לגבי תישמע יש בחברה כך וכך כסף שכבר הופקד. קיימת חברה, מדובר בעסקה שבה גבי מדואל
בא ואומר שהוא משקיע בחברה והחברה אומרת לו זה המצב. היא לא אומרת שיש לה משהו כי לא היה לה, לא הצגנו מצג שכזה. אין לה עובדים ששכרם שולם, היא לא שילמה דמי שכירות מראש, כל המצגים האלו שלא. החברה ציינה מה שיש לה. אם הייתי חושב לפרט את כל הדברים שאין בה אז הייתי רושם שאין לה כסף, אין לה מקרקעין וציוד. "
(עמוד 58 שורה 19 עד עמוד 59 שורה 8 לפרוטוקול מיום 1.6.08).
עו"ד שאשא יותר משענה על שאלות, סקר את האירועים מנקודת ראותו ובין השאר העיד:
"אלי ודוד מנהלי החברה הם חיפשו משקיעים פיננסיים שהם לא שותפים בפעילות אלא מנהלי מניות כי מי שמקים את החברה ועליו היתה כוונה להקים את העסק זה דוד ואלי. הסיטואציה של התאריכים היא נכונה. אנחנו באופן עקרוני המסלול הנכון של הדברים היה שתוקם החברה ואז ננסה לגייס משקיעים שיכול היה להיחתם או לא. לא היתה אי וודאות שמדואל לא יחתום. היתה כוונה שיקימו את החברה, אם לא היו מגייסים לה כסף ייתכן והיו משיגים מימון אחר אולי בנקאי, עצמאי. החברה היתה כוונה להקימה על ידי אלי ודוד שהם בעלי המניות. אחרי שהוקמה החברה אז התקשרו בהסכם עם גבי מדואל
. אתה שואל אותי מדוע קיבלנו כסף לפני אז אני יכול להגיד שלא רצינו לקבל כסף ב – 3/11 אך בא גבי ואני לא הייתי בסיטואציה והוא אמר שיש לו כבר המחאה ביד. לכן ב – 3/11 שהיה את נספח ה' מה שעשינו זה פעולה פרוצדורלית בלבד והיא היתה שאנחנו מקבלים מגבי את השיק ומחזיקים אותו בנאמנות ואומרים לו ואני מפנה לנספח ה' לתצהירנו ואני מקריא מנספח ה'. בוודאות ידענו שאם מסיבה כלשהי גבי יחזור בו אז ההמחאה הזאת חוזרת אליו. לכן המועד של קבלת ההמחאה הוא מבחינה משפטית היה חסר משמעות. גם לא רצינו מזה. אני לא נכנס לזה כעת אך לכן אמרנו שלא איכפת לנו להחזיק את השיק אצלנו."
(עמוד 60 שורות 13-27 לפרוטוקול מיום 1.6.08).
לעניין נסיבות החתימות על הסכם ההשקעה באותה עת, העיד עו"ד שאשא כדלקמן:
"ש. אותו הסכם השקעה שאתה אומר שנחתם במשרדך ב – 13/11 מי נכח במועד החתימה?
ת. אני גבי מדואל
ואלי אלפסי
.
ש. לאחר החתימה אתה מסרת לו העתק מתעודת התאגדות והתקנון, כך אתה אומר, מסרת לו גם העתק מהתקנון?
ת. למיטב זכרוני כן.
ש. האם נכון לומר שטיוטה של ההסכם הזה לא נמסרה לו, זה לא שערכת טיוטה בהזדמנות קודמת ונתת לו והוא לקח הביתה אלא למעשה לשיטתך הכל קרה באותו יום במשרד?
ת. לא יכול לשלול שהועברה טיוטה, לא זוכר שהעברתי טיוטה אך אני לא יכול לשלול. מה היו ההסכמות בין הצדדים זה נמסר לי על ידם ובהתאם הכנתי טיוטה. אני הבהרתי לגבי מדואל
שאני לא מייצג אותו אלא החברה. כאשר הוא בא אליי למשרד לחתום ההנחה היתה שהוא כבר ערך את הבדיקות שלו וכדומה. אני חזרתי על עיקרי ההוראות שאם יש שאלות או משהו בהסכמים או בניסוחים, משהו לא מקובל ולא נכון שנוכל לדון בזה. אני לא יכול להגיד מה היתה הפרוצדורה שלפני.
ש. באותו הסכם השקעה עם מדואל מופיעות שתי חתימות בצד של החברה. אלו החתימות של דוד ואלי?
ת. כך אני מניח.
ש. אני מפנה אותך לעמוד האחרון של ההסכם הזה?
ת. כן. אין לי סיבה שלא.
ש . אם דוד לא נכח בפגישה הזאת לגרסתך אז יכול להיות שהוא חתום על ההסכם כאשר אמרת שאתה מסרת העתק ממנו למדואל לאחר החתימה?
ת. דוד יוסף ואלי היו אצלי באותו יום עוד לפני הפגישה הזאת וחתמו על שלל מסמכים ביניהם המסמך שצורף כנספח ג' סעיף 2.10 לעמ' 3. מה שעשיתי היו כמה מסמכי בנק שהיו צריכים לחתום ומאחר והיו צריכים לחתום על ההסכם עם מדואל אני הכנתי הסכמת דריקטוריון (נספח ז' לתצהיר גבי מדואל
). דוד ואלי הגיעו קצת יותר מוקדם, חתמו על מסמכים לבנק וגם על החלטת דריקטוריון שמאשרת את ההתקשרות איתו ואני לא ראיתי צורך ששניהם יישארו לפגישה עם גבי מדואל
ככל הנראה. לגבי הפרוצדורה של מה שעשינו בדיוק עם החתימה, ככל הנראה החתמתי מראש את דוד על החוזה לפני הפגישה. אני לא יכול להגיד את זה בוודאות. מה שאני לא זוכר בוודאות זה מסתדר לי כיוון שדוד ואלי הגיעו שניהם והם חתמו על שלל מסמכים ומכיוון שלא היה צורך ששניהם יישארו, ברגע שיש החלטה דריקטוריון שמאשרת לחתום על ההסכם למעשה פורמלית החברה אישרה את ההסכם, אני רציתי שאחד יישאר שאם יהיה לגבי שאלה עניינית שהם ישיבו לו ולכן צריך את נציג החברה. באופן פורמלי יכולתי אני לבד להיפגש עם גבי מדואל
ולהחתים אותו אחרי שיש החלטת דריקטוריון. אני לא רוצה להגיד משהו שאני לא זוכר בוודאות. את הפגישה אני זוכר בוודאות מוחלטת."
(עמוד 62 שורה 4 עד עמוד 63 שורה 8 לפרוטוקול מיום 1.6.08).
לעניין אי דיווח על הקצאת המניות לרשם החברות, לגבי התובע ושאר האנשים שהצטרפו אחר כך, סבור עו"ד שאשא, כי מדובר בטעות טכנית של שכחה, שאין לייחס לה משקל, שכן לגבי כל הדיווחים לגורמים חיצוניים כמו, הסכם שכירות, בנק, רשויות המס, דיווח על בעלי המניות הנוספים. לדעתו של עו"ד שאשא, נושא הטיפול בתיק זה חרג מכל פרופרוציה.
אמנון טיירו
מר טיירו היה אחד מבעלי המניות בשיעור של תמורת 4% מהון המניות – כך על פי ההסכמים.
על פי עדותו - תצהיר נ/5, הצטרף למיזם של הנתבעים 1 ו - 2, לאחר שנתבע 2 עזב את תפקידו כמנכ"ל p.c.b.. מר טיירו הוא מהנדס איכות וטכנאי מחשבים בהכשרתו, ואף הוא עבד בחברה זו כמנהל איכות ואחר כך מנהל התמיכה הטכנית במפעל.
מר טיירו העיד גם על כישוריו, יכולותיו ותפקידו של הנתבע 2 שהוא אחראי ומנהל על 450 עובדים, אחראי על נושאים רבים של החברה, וזכה להערכה מקצועית רחבה בארץ ובחו"ל.
בתצהירו, מספר מר טיירו על הלבטים לפני ההצטרפות, על כך, כי הנתבע 2 הזהירו פעמים רבות על הסיכונים בהצטרפות למיזם, אך היות והאמין במר מור יוסף, החליט להצטרף.
מר טיירו הצהיר, כי תנאי העסקתו היו בין השאר, כי ירכוש 4% מהמניות במחיר מופחת של 60,000 ₪ ואמנם השקיע מכספו האישי 60,000 ₪ (סעיף 29 לתצהיר).
החשיבות בעדותו של מר טיירו לחיזוק גירסת ההגנה היא, כי לא זו בלבד שלא שמע שנתבעים 1 ו - 2 מתכוונים להשקיע 650,000 ₪ כל אחד, אלא כאשר שאל על מקורות המימון, נאמר לו שהתובע ומר בוחניק הם המשקיעים, וכך גם כתוב בהסכם ההשקעה עליו חתם.
מר טיירו העיד על אופן וצורת העבודה במפעל תוך הדגשה, כי עבדו למעלה מ - 10 עובדים וכי העובדים הבכירים, כמוהו, השקיעו זמן ומאמצים, מעבר לשעות העבודה הפורמליות, כולל שבתות וחגים.
למרות המאמצים ולמרות שהמפעל הוסמך לתקן 9001 - iso, הוא נכשל בגלל המיתון וכן בגלל קשיים של חברות אחרות שסיפקו עבודה למפעל.
מר טיירו, מצר על כשלון המיזם, אבדן כספו, ובנוסף, הדבר גרם לו נזקים בקריירה המקצועית שלו.
בחקירה הנגדית התברר, כי מר טיירו לא השקיע מכספו שלו, אלא מכספו של מר מור יוסף, אשר הלווה לו סכום זה, שעדיין לא הוחזר.
לדבריו, הוא ומר מור יוסף הם חברים מילדות. הסיכומים ביניהם היו בעל פה ולכן עם תחילת העבודה, עדיין לא נחתם הסכם העסקה בינו לבין החברה.
לעניין חתימתו על ההסכם, העיד מר טיירו כדלקמן:
"ש. אני מפנה אותך לנספח י"ד לתצהירים. תאמר לי האם ההסכם הזה שמופיע עליו מועד 10.4.03 אכן נחתם ב- 10.4.03?

ת. זה ההסכם הפיזי שאני חתמתי עליו ואם אני לא טועה הוא נחתם מס' ימים לאחר שאני כבר העברתי כסף.

ש. אתה העברת את הכסף ב-9 יכול להיות שזה נחתם יום אחרי.

ת. יכול להיות.

ש. איפה זה נחתם?

ת. בחברה אם אני לא טועה. נדמה לי שבמשרד.

ש. לפני שחתמת על ההסכם הזה הראת אותו לעו"ד?

ת. לא.

ש. ביום שבו הציגו לך את המסמך בחברה קראת וחתמת?

ת. כן.

ש. מי חתם מטעם החברה?
ת. נדמה לי שאלי אני לא זוכר.

ש. איפה היו המשרדים של החברה.

ת. היה את המפעל והמשרדים היו ליד, ביוקנעם.

ש. בהסכם כתוב שמצורף העתק תעודת התאגדות האם קיבלת?

ת. אני לא זוכר אם זה היה מצורף או לא.

ש. ההסכם עצמו הוא 4 עמודים, עם כל הנספחים שצורפו אליו זה היה צריך להיות משהו של 15-20 עמודים.

ת. יכול להיות חבילה גדולה היא לא 15 דפים.

ש. האם עיינת בתקנון החברה.האם זכור לך שכמו שקראת את ההסכם עיינת בתקנון החברה.

ת. לא זוכר.
(עמוד 58 שורה 20 עד עמוד 59 שורה 14 לפרוטוקול מיום 2.6.08).
דוד מור יוסף
– הנתבע 2 – תצהיר נ/6
תצהירו של מר מור יוסף, כמו זה של מר אלי אלפסי
, וכמו זה של מר טיירו, דומים במידה רבה,
ומהווים חזרה על כתב ההגנה.
אין תשובות ממשיות בתצהיר, לטענותיו של התובע, פרט כמובן, להכחשות הנמרצות לעניין הבטחת השקעת הכספים, ומועד החתימה על הסכם ההשקעה עם התובע.
מר מור יוסף מצא לנכון להשיב על השאלה הראשונה בחקירה הנגדית, בנאום קצר:
"ש. מתי התחלתם לנהל את המשא ומתן על שכירות המבנה.
ת. לדעתי בסוף נובמבר תחילת דצמבר. אני הייתי פעם ראשונה נוכח לחקירה כזאת. אני איש של טכנולוגיות ואיש של לבנות יעילות ותהליכים. יש שני דברים שאני מקפיד לעשות על כל מסמך שחתמתי הקפדתי לראות שהתאריך הוא רלוונטי ושעל מה שאני חתמתי שאני מסכים איתו. כשאני מזהה את החתימה שלי ואת הטופס אני יודע בוודאות שאני קראתי אותו. אני לא חושב שיש אדם ששבע שנים זוכר על מה חתם. החיים היום די דינמיים וכשאתה מגיש דבר יבש והוא מגובה בתאריכים, היה כעס וכו'."
(עמוד 64 שורות 5-11 לפרוטוקול מיום 2.6.08).
מר מור יוסף גם הזדרז להגן על הנתבע 1, למרות שעדיין לא נשאל כלל. מה שהביא לאמירתו של עו"ד פיש כלפיו: "מבחינתי כאן אתה לא החשוד המרכזי".
מר מור יוסף אישר, כי בחודש אוקטובר, עדיין לא ניהלו משא ומתן על רכישת הציוד וגם על שכירות המבנה. וכאשר נפגש עם התובע, העביר לו למעשה את הרעיון הכללי על המיזם ובוודאי שלא דובר על תאריכים או על סגירת דברים.
מר מור יוסף לא זכר בדיוק, מתי דיבר עם התובע, על הסכום אותו הוא מתבקש להשקיע, אך לטענתו, היה זה כשבוע אחרי הפגישה הנ"ל, לבין חודש נובמבר, כאשר נחתם ההסכם.
מר מור יוסף עמד על כך, כי לא נאמר לתובע שהוא אמור להשקיע 650,000 ₪. התובע אף רצה להשקיע יותר תמורת 20% והוא זה שעמד על כך, שיקבל 15%.
יתר על כן, לא פעם אחת נאמר לתובע, כי הוא מביא את הכסף והתובע ידע "מאיפה אני בא".
לשאלה, מדוע כל הדברים הללו לא נרשמו בהסכם ההשקעה, לא ידע מר מור יוסף לענות. ועמד על כך, כי כל מה שנעשה, נעשה בתום לב, ובודאי שלא ארגן לעצמו אליבי ואי אפשר לקשור אליו שום מעשה "עוקץ".
לשאלה, מדוע העובדה, כי הוא חתם על ההסכם בבוקר והלך, לא כתובה בתצהיר, השיב מר מור יוסף, כי לא ייחס לכך חשיבות.
מר מור יוסף הסביר, כי היה מפתח שונה לערכן של המניות שהוקצו לתובע ולמר בוחניק, לעומת מר טיירו, שכן מר טיירו הוא אדם המביא איתו טכנולוגיה וידע, הוא מהווה חלק משדרת הניהול של המפעל, ולכן היה זה הגון יותר, למכור לו את המניות במחיר נמוך יותר מהמחיר ששילמו התובע ומר בוחניק.
לעניין אי רישום המניות על שם התובע, ענה מר מור יוסף, כי רק היום נודע לו על כך:
"עד לנקודת הזמן הזה אני פניתי וגם אלי פנה לגבי, כשהמפעל נסגר היתה אפשרות לקחת את ההספד (צ"ל הפסד - ח.ל.ה.) ולזכות בדרך חשבונאית ממס הכנסה בכסף. אנו פנינו לכל בעלי המניות שיחזירו את המניות לאלי, כי רק הוא יכל לכבס אותם. נבחנה אפשרות להנות ממגן המס שבה מנסים להנות מההפסד של החברה ממגן המס על ידי פיצוי, ואז כשאמרנו לגבי תחזיר את המניות רק אז נודע לנו שהמניות לא נרשמו."
(עמוד 71 שורות 19-23 לפרוטוקול מיום 2.6.08).

לשאלה, כיצד זה בסוף חודש אפריל נערכה אסיפה כללית, ששיגרה אופטימיות ואף העריכה את החברה בסך של 12,500,000 ₪ ואחרי ארבעה חודשים בלבד החברה כבר נסגרה, השיב מר מור יוסף, כי לקוחות מרכזיים שלהם ביטלו את החוזים וההערכה היתה למעשה על צפי של הזמנות ולא על תזרים מזומנים.
לא היתה תשובה משביעת רצון מדוע לא כונסה אסיפה כללית ולא שיתפו את שאר בעלי המניות בהחלטות על הסגירה ועל מכירת ציוד החברה לאחר סגירתה. תשובתו של מר מור יוסף היתה, כי גבי היה מבקר באופן תדיר במפעל, עם מישל היה קשר רציף ולכולם נאמר מה נעשה בחברה.
יש לומר כבר עתה, כי לעומת הסדר וההקפדה על המסמכים בהקמת החברה ובקבלת הכספים מהתובע, התנהלות זו היא יותר מתמוהה.

מר אלפסי אלי - הנתבע מס' 1 - תצהיר נ/7
גם מר אלפסי התחיל את עדותו בבית המשפט בנאום ולא בתשובות לשאלות, כאשר הנאום התרכז בדמותו של התובע והצגת התמונה, כי התובע ידע היטב מה הם הסיכונים, מהם הסיכויים והשיב כבר מראש על השאלות שנשאל בחלקן מר מור יוסף.

"עו"ד פיש:
זה לא מה שאני שאלתי.

מר אלפסי:
הוא הציג עצמו כסגן אלוף במיל', הרים פרוייקטים גדולים בצבא, שנכנס להשקעות אזרחיות ושיש לו שטחים וקרקעות, מחפש השקעות ואז ניסיתי לשדך בינו לבין בת שבע גרשון שהיא סוכנת ביטוח שבאותו זמן אמרה לי שהיא מעוניינת להכניס שותף.
דוד לא הרחיב מספיק שגבי מנואל (כך במקור - ח.ל.ה.) ידע בדיוק לאן הוא נכנס, ידע את הסיכוי והסיכון ושלחתי אותו לדוד כי יש לו את הרקורד של כך וכך שנים בתעשייה הזו, כדי שישמע ממש מפי הדבורה (כך במקור - ח.ל.ה.) עוד פעם מה החדשנות שיש ברעיון כי אולי אני אז באותם שלבים לא ידעתי לחדד דברים ואמרתי לו שילך לשמוע ממנו. גבי חזר אלי ואמר לי כך: שאם היו לי איזשהן ספקות דווקא בגלל שמוריו (כך במקור - ח.ל.ה.) אמר לי שזה לא בטוח ושזו חדשנות ויש סיכון אבל הרעיון הוא רעיון פנטסטי שיכול לתפוס ולהצליח והעמיד אותי על הסיכונים.
ביהמ"ש חזר לא פעם ואמר שהחיים הם לא שחור לבן. נחתמו הסכמים, נכתב מה שהיה, סופרו הדברים. אינני זוכר בפרוטורות (כך במקור - ח.ל.ה.) את מה שאמר רואה החשבון והעדים האחרים. בסיטואציה כאן אני נמצא בלחץ. מוריו (כך במקור - ח.ל.ה.) נשאל ע"י ביהמ"ש וע"י עו"ד פיש מדוע לא כונסה אסיפה כאשר החלטנו לסגור, איך יכול להיות שבפרק זמן של מספר חודשים מתחושה של אופטימיות מגיעים למצב של סגירה, אני יכול לתת דוגמאות של הרבה מפעלים שנסגרו לאחר מספר חודשים למרות שהיו שווים מיליונים. אנחנו לא היינו חברה של אלף אנשים עם שנות פעילות ודברים שעבדו לפי הספר, רק התחלנו, עבדנו ימים כלילות מצאת החמה עד צאת הנשמה, רצנו ועבדנו פעם בפועלים ופעם כמנהלים בשכר מופחת גם למוריו וגם לי, אני כלכלן בהכשרתי. אני באופן אישי וויתרתי על הפרויירטק. (כך במקור - ח.ל.ה.)

עו"ד פיש:
אבקש כי העד לא ינאם נאומים על חשבון השאלות שאני שואל.

מר אלפסי:
כאשר מוריו (כך במקור - ח.ל.ה.) אמר שגבי היה במפעל, הוא ידע ואמר שהוא ינסה להביא. ראינו שהלקוחות שהיו העוגן המרכזי נכנסנו לבעיות משלהם. הודענו לכולם. לגבי אי כינוס האסיפה ידעו את זה כולם, גבי אמר שהוא יעזור. הכל נודע, כולם ידענו אולם פורמלית לא כתבנו על הנייר. "

(עמוד 73 שורה 15 עד עמוד 74 שורה 17 פרוטוקול מיום 2.6.08).

מר אלפסי, אף הוא הדגיש, כי התובע ידע, כי הם לא השקיעו כסף וגם לו לא היתה תשובה ברורה, מדוע הדברים לא נרשמו במפורש בהסכם. הוא לא שם לב לכך ולמרות שאיננו רוצה להעביר אחריות, הרי שבמרומז העבירה למשרד עו"ד שבהם הוא מאמין.
מר אלפסי אמר, כי הוא ניזוק הכי קשה מכולם, שכן הפסיד מיליוני שקלים.
גם מר אלפסי לא ייחס חשיבות לכך, כי לא נאמר בתצהיר, שמר מור יוסף חתם בבוקר על ההסכם והלך. והשיב, כי העובדה שחתמו על הסכם העסקה איתם רק בחודש אפריל, מתוך טעות טכנית.
לעניין טענת עו"ד פיש, כי גם בסוף פעילות החברה, דאגתם של הנתבעים היתה אך ורק כי הם לא יצטרכו להזרים כסף לחברה, ולכן רק מי שהזרים כסף הפסיד, השיב מר אלפסי כדלקמן:
"ת. זה לא נכון. זה מצג מטעה ולא אמת. לסגור חברה עולה כמו להקים חברה. אנחנו טיפלנו בחברה, לנסות לסגור אותה מסודר, למכור את המכונות. מצאנו את הקונה בדקה ה- 98, אם לא היינו מוצאים אותו לא היינו יכולים לשלם את ההלוואה בבנק ואז הערבויות שלנו היו נפרעות ע"י הבנק. רצנו ועשינו גבייה מלקוחות, היו לקוחות שכאשר שמעו כי החברה בחובות לא ששו לשלם את החובות שלהם. אני לא משכתי שכר מלא. תקופה מסויימת לא משכתי שכר בכלל ואותו דבר גם מוריו. בכלל קיבלנו שכר מופחת. אילו התיאוריה שלך היתה נכונה היינו דואגים לקבל שכר הוגן וראוי ובכלל באותה ישיבה גבי בא בטענות למישל למה הוא כועס עלינו. אל תשכח שבהתחלה היה מחזור יותר גדול."
(עמוד 82 שורות 14-21 לפרוטוקול מיום 2.6.08).

רואה החשבון רופולוביץ
רואה החשבון רופולוביץ התבקש לתת חוות דעת נגדית לחוות דעת רואה החשבון מילר.
בנוסף למסמכים אשר היו בפני
רואה החשבון מילר, צורפו לחוות דעתו של רואה החשבון רופולוביץ מכתב מנכ"ל פריורטק, מיום 22.12.04 (נספח 11 לחוות הדעת), ומכתב של מנכ"ל פי.סי.בי. מיום 19.9.07 (נספח 12), וכן דו"ח עמלות ביטוח משנת 2002 שקיבל מר אלפסי, עבור קבוצת פריורטק בתחום הביטוח האלמנטרי.
רואה החשבון רופולוביץ סבור, כי החברה התנהלה באופן נאות מבחינה חשבונאית. לא מצא כל בעיה בהתנהלות החברה או בחשבונות שלה. ובאשר לחוות דעתו של רואה החשבון מילר, אין הוא מקבל אותה. לפי דעתו היא משונה.
מדובר על מיזם משותף, שבו משקיעים פיננסיים מבקשים תשואה גבוהה לכספם והדבר דומה במהותו להשקעה בבורסה. גם פה וגם שם, המשקיעים מבינים שיש סיכון עסקי שהדבר לא יצלח. על פי דעתו של רואה החשבון רופולוביץ, כי הטענות כאן אינן כי מי מן האנשים רימה, גנב או הונה את האחר, אלא, כי בדיעבד ההתנהלות העסקית איננה נראית לאחד הצדדים.
שלא כדעתו של רואה החשבון מילר, הרי, בהחלט מדובר במיזם חדשני, מבחינת הקונספט שלו, והעובדה שנקנה ציוד מיד שניה, אין בה ולא כלום כדי להעיד שאין מדובר במיזם חדשני.
לפי דעתו של רואה החשבון רופולוביץ הרי גם הנתבע 1 וגם הנתבע 2 השקיעו השקעה אלטרנטיבית רבת היקף. השקעתו האלטרנטיבית של מר מור יוסף היתה 870,000 ₪ ואילו של מר אלפסי היתה 230,000 ₪, דהיינו, למעשה, הנתבעים השקיעו סכומים גדולים יותר מהסכומים אותם השקיעו התובע ומר בוחניק ביחד. בנוסף לכך, הרי מר אלפסי הפסיד מהצטרפותו למיזם את אחד הלקוחות המרכזיים שלו, והיא קבוצת פריורטק. וזאת עולה מהמכתבים אשר צורפו לחוות הדעת - נספחים 11 ו - 12 לחוות הדעת.

סיכומי התובע
התובע טוען, כי עלה בידו להוכיח שהתנהלות הנתבעים 1 ו - 2 כלפיו כוונה מלכתחילה להוציא ממנו כספים, וזאת עשו על ידי הצגת מצגי שווא והסתרת עובדות קריטיות רלוונטיות:

א. אלמלא היה ברור לו, כי הם משקיעים מכספם להקמת החברה, לא היה שוקל להשקיע ולו שקל אחד.

ב. הנתבעים, אשר ניהלו את כספו בלבד, הפרו את חובת הנאמנות כלפיו, אשר היתה חובה מוגברת, שכן את כספם לא סיכנו. הפרה זו בין במעשי המרמה, בין ברשלנות חמורה והפקרות, אשר הביאו לסיום פעילות החברה תוך מספר חודשים.
לדעת התובע, בנקודות כדלקמן, הוכח מעשה "עוקץ" כלפיו, הן בשלב הטרום חוזי, הן בחתימת ההסכם והן בזמן ניהול החברה על ידי הנתבעים:

1. העלמת עובדת חוסר התמורה למניות אשר הוקצו לנתבעים, מההסכם. אילו הטענה, כי לא התחייבו להשקעת כספים על ידם בסך 650,000 ₪, היתה נכונה, הדברים היו באים לידי ביטוי ברור.
לעומת זאת, פרטי ההתקשרות עם התובע והאחרים מפורטים וברורים.

2. הערכת החברה בהסכם ב - 2.5 מליון ₪ כאשר לחברה, בזמן החתימה על ההסכם, לא היה דבר.
ברור, כי אדם סביר, לא יסכן את כספי הפרישה שלו, במשהו שלא קיים, אלמלא היו מצגים נוספים בעל פה עליהם סמך.

3. הנתבעים אף הטעו את עו"ד שאשא כאשר הביאו לכך, כי לא ידע אם הושקעו בחברה או יושקעו הכספים הנדרשים.

4. העלמת מצב החברה כעבור 5 חודשים בלבד - הפסד של 526,000 ₪, עובדה שהיתה ידועה לנתבעים, ובמקום זה, הצגת מצג שווא של חברה מצליחה, ששווייה עומד על 12,500,000 ₪. מצג זה, ללא הסבר, הביא לאשרור הסכמי העסקה של הנתבעים, אשר למעשה, רוקנו את קופתה.

5. ויתור הנתבעים על רכישת מכונה חדשה, מחמת חוסר התאמה למבנה, לאחר שנכשל נסיון לגיוס עוד כספים מהתובע, אשר הפעם, ביקש כספו חזרה, כאשר הבין, כי הנתבעים אינם משקיעים דבר.

א. גם אם התנהלות ספציפית זו נכונה, היא מעידה על רשלנות חמורה: או לא טרחו לברר את אפשרות הכנסת המכונה למבנה מלכתחילה, או לא טרחו לבנות הון עצמי שיצדיק רכישת מכונה כזו.

ב. ואם שתי אפשרויות אלו אינן נכונות הרי אז יש בכך לחזק את הטענה כי מדובר בניצול התובע.

6. לא הוקצו כל מניות לתובע ברשם החברות.

7 . הנתבעים לא העלו על דעתם להציל את החברה על ידי הזרמת כספים מכיסם. אדרבא, כל הכספים אשר התקבלו ממכירת כלי הרכב או החזרי מס, ניצלו לטובתם, ובכלל זה מימון הגנתם במשפט.

8. הנתבעים רוקנו את קופת החברה, על ידי גביית משכורות, ונסיעה במכוניות החברה, חודשים לאחר סיום פעילותה.

ב"כ התובע מבקש לאמץ את חוות דעתו של רואה החשבון מילר ולדחות את חוות דעתו ועדותו של רואה החשבון רופולוביץ, הלוקה במגמתיות וחוסר אמינות לדעתו. אלו התגלו, לדעת ב"כ התובע, כאשר טען רואה החשבון רופולוביץ, כי הנתבעים הזרימו כמליון ₪ באמצעות עבודתם בשכר מופחת, ועל ידי ערבותם.
הסעד המבוקש הוא לקבוע, כי התובע הוטעה על ידי הנתבעים - בהתאם לסעיף 15 לחוק החוזים (חלק כללי) ובהתאם לסעיף 56 לפקודת נזיקין, ועל כן יש להורות לנתבעים על השבת הכספים שהושקעו על ידי התובע.

לחילופין, מבוקש לקבוע, כי החברה נוהלה ברשלנות, בזבזנות והפקרות, על פי סעיף 35 לפקודת הנזיקין, ולהורות על פיצוי התובע בגובה השקעתו המקורית בתוספת ריבית והצמדה כדין.

סיכומי הנתבעים
הנתבעים דוחים מכל וכל את טענות התובע ומבקשים לדחות התביעה.
לדעת הנתבעים, התובע כשל מלהוכיח את תביעתו, אשר התבססה לדעתם, על ארבעה יסודות כושלים:

1. הוסתר מבית המשפט, כי לתובע רקע אקדמאי ופיקודי וזאת על מנת ליצור תדמית, שהוא אדם חסר דיעה ואינו יודע מימינו ומשמאלו. התובע אינו תמים ולא חסר בינה.

2. הנסיון להציג את הנתבעים כארכי נוכלים, והתעלמות מכך, ששכרם של הנתבעים, אמנם היה נמוך להפליא והם ויתרו על משכורות גבוהות, תנאים והטבות לטובת הקמת החברה.
הנתבעת הצליחה להפריך את כל ההכפשות וההשמצות כלפי הנתבעים, עד כי חוקר מטעם התובע, אשר על סמך הדו"ח שהגיש, בנה התובע את מסע ההכפשות כלפי הנתבעים, לא הוזמן.

3. אמון רב אשר רכש התובע לאלי ולדוד שנוצל לרעה.
הוברר, כי לא היתה להם כל היכרות קודמת עם התובע (עמוד 45 שורה 20).

4. מצגי שווא וטענת כזב "בלתי נסלחת", כי התובע הוחתם באופן פיקטיבי וכוזב על הסכם השקעה, כחצי שנה לאחר המועד שכתוב בו.

כל אלו נכשלו, משהוכח, כי כל המצגים לגביהם טען התובע, בעטיים השקיע את כספו במיזם, לא נכללו בהסכם, והוא אף לא דרש להכלילם. גם אחרי החתימה, לא העלה טענה במשך זמן רב, אלא רק לאחר שהמיזם נכשל. ההסכם בין הצדדים ברור ומפורט, התובע חתם, כי הוא מודע לסיכונים השונים, והסכים לכל ההסדרים המפורטים בהסכם, ואף על כך, כי הובהר לו שיש ביכולתו להתייעץ עם עורך דין אחר, אם חפץ בכך.

לדעת ב"כ הנתבעים, הוכח על ידם, כי התובע לא אמר אמת כאשר טען, כי חתם על ההסכם באפריל ולא ב - 13.11.02 כפי שמתנוסס על ההסכם. בניגוד לעדות הנתבעים ועו"ד שאשא.

אין לקבל את טענת התובע. גם אם בטעות מדובר, הרי זו טענה בעל פה, בניגוד למסמך בכתב, ואין לקבלה על פי סעיף 80 לחוק הפרוצדורה האזרחית העותומני.

יתר על כן, הוכח, כי באותו יום ממש, הוא היום בו הופקד השיק, חתם התובע על הסכם ההשקעה, וזאת לאחר שב - 3.11.02, התחייב עו"ד צמח להחזיק בנאמנות את השיק ולא להעבירו אלא לאחר שייחתם ההסכם.

התובע עצמו הודה, כי עו"ד צמח פעל בהתאם לכתב הנאמנות, ועל כן אין הוא יכול להשמיע טענה, כביכול, עו"ד צמח העביר את השיק לפני שהוא חתם על הסכם ההשקעה כטענתו, בחודש אפריל.

ב"כ הנתבעים טוען, כי יש להעדיף את גירסתם העיקרית של הנתבעים, אשר נתמכה על ידי העדים מטעמם, וכל המסמכים נחתמו לפני אפריל ואחרי 13.11.02 שכן בכולם יש התייחסות להסכם ההשקעה שכבר נחתם עם התובע, כאמור ב - 13.11.02.

כל המסמכים הללו אשר הופנו לצדדי ג' נחתמו בזמן אמת, ואין כל מסמך אחר הסותר זאת.

ב"כ הנתבעים, מבקש ללמוד מסירוב התובע לחזור בו מהאשמה, כאילו הוחתם על ההסכם בדיעבד מחד, ומטענתו של התובע תוך כדי שינוי חזית אסור, כי אין מדובר בטענה מהותית, עד כמה אין לייחס אמינות לגירסת התובע.

ברור לטענת ב"כ הנתבעים, כי אלמלא טען התובע כי ההסכם נחתם בדיעבד, הרי לכל גירסתו לא היה כל יסוד, שכן ההסכם במפורש ממצה את כל המוסכם בין הצדדים, אשר אף כתבו על פי סעיף 1.4 לו כי "הצדדים מוותרים בזאת על כל טענה בדבר הסכמה מוקדמת להסכם זה".

יתר על כן, בניגוד לטענת התובע בכתב התביעה, אשר נכתב על פי המידע שמסר, וכי הוא אף אישר, כי נאמר לו שכבר נחתם הסכם שכירות ודמי השכירות שולמו מראש, הרי על פי ההסכם, ההיפך הוא הנכון, שכן כתוב בו במפורש, כי החברה במשא ומתן לשכירת מבנה.

כך גם לגבי הטענה בכתב התביעה, כי הוצג לפניו הסכם עם אמנון טיירו, אף שבהסכם נאמר במפורש, כי עדיין לא נחתם עמו הסכם וכך גם לגבי המכונות של אס.טי. טכנולוגיות.

ב"כ הנתבעים מציין, כי טענות אלו נזנחו בסיכומים. יש לומר כבר עתה, כי אין זה מדוייק.
לסוף סיכומיו שמר ב"כ הנתבעים, את הדיון בטענה העיקרית של התובע והיא, כי הנתבעים 1 ו - 2 הציגו בפני
ו מצג שווא, כביכול כל אחד מהם ישקיע 650,000 ₪ במיזם, וכי אלמלא נאמר לו זאת, לא היה משקיע ולו שקל אחד.

לטענת ב"כ הנתבעים, הרי התחייבות זו אינה מוזכרת בשום מקום, וגם כאן גירסותיו של התובע משתנות: בכתב התביעה טען, כי במסגרת הפגישה בה התחייבו הנתבעים, כטענתו, גם הוסכם המפתח לחלוקת האחוזים, ואילו בתצהיר אשר הוגש לבית המשפט, אשר כפי שהסתבר, אינו דומה לתצהיר הראשון עליו חתם, טען, כי לא דובר על חלוקת האחוזים בפגישה זו, אלא לאחר מכן.
עצם החתימה על שני תצהירים שונים, פוגע באמינות התובע כמו גם, כאשר בשיחות המוקלטות על ידו, נמנע מלהטיח בפני
הנתבעים, כי התחייבו להשקיע 650,000 ₪ כל אחד.

נימוק נוסף בפי כ"כ הנתבעים המחייב אי מתן אמון בתובע ודחיית התביעה הוא, העובדה כי איש מן המשקיעים הנוספים ובמיוחד מישל בוחניק אשר השקיע 324,000 ₪ והפסידם, לא מצא לנכון לתבוע את הנתבעים מחד, ומאידך לא הזמינו התובע לתמוך בגירסתו, שכן לדבריו גם מר בוחניק חש שהיה קורבן ל"עוקץ".

סיכומי תגובת התובע
א. אין בסיכומי התובע משום הרחבת חזית, שכן הסעד הנתבע בגין ההתרשלות, צויין כבר בכתב התביעה בסעיף 6.

ב. הנתבעים לא ציינו בהסכם ההשקעה, כי הם משקיעים מוניטין ולא כספים.

ג. התובע לא סבר, כי מלכתחילה הנתבעים לא בקשו להקים עסק, אלא רק טענתו היא, שעשו זאת בכספי הפרישה שלו תוך כדי הסוואת העדר השקעתם. אלמלא זאת, אף אדם סביר לא היה משקיע ומעניק שליטה לצד שאינו משקיע דבר. הנתבעים ידעו זאת, לא גילו, ולכן כאשר עובדה זו התגלתה בניסיון הגיוס הנוסף, סירב התובע וביקש כספו בחזרה.

ד. התובע לא התנער מחתימתו על ההסכם, לכל היותר, יתכן וטעה במועד. טעות בתום לב.

ה. שלא כטענת הנתבעים, אין החתימה על ההסכם לב הסכסוך, אלא מצגי השווא בפני
ו, כולל מצג שיקרי של שווי החברה.

ו. אין מדובר בטענה בעל פה כנגד מסמך בכתב, אלא טענה בעל פה, כנגד טענה בעל פה, שכן המסמך - ההסכם שותק.

ז. הנתבעים הם אשר היו אמורים להזמין את בוחניק. התובע הזמינו, אך הוא סירב לבוא, מחמת היותו חבר מילדות של הנתבע 1.

היה ברור לנתבעים, כי הזמנתו עלולה לחזק את גירסת התובע.

ח. למעשה, לא ניתן הסבר על ידי הנתבעים, לאף אחת מן הסוגיות אשר הועלו על ידי התובע, והוכיחו את תביעתו.

יש לקבל את גרסת התביעה, ובנוסף להשבת כספו, יש לחייב הנתבעים בפיצוי התובע, בגין עגמת הנפש הרבה אשר נגרמה לו.

דיון והכרעה
האם זכאי התובע להשבת הכספים אשר השקיע בנתבעת 3 או חלק מהם, ואם כן, מהי העילה להשבתם והאם הוכיח התובע עילה זו?

מה היו חובותיהם של הנתבעים 1 ו - 2 כבעלי המניות העיקריים בחברה, וגם הדירקטורים שלה והיחידים הרשומים ככאלו כלפי התובע?
"על בעל מניה לנהוג בעמידה על זכויותיו ובמילוי חובותיו כלפי החברה וכלפי בעלי המניות האחרים בתום לב ובדרך מקובלת. עליו להימנע מניצול לרעה של כוחו בחברה (סעיף 192 לחוק החברות העוסק בחובות בעלי מניות). על בעל מניות להימנע מלקפח בעל מניות מיעוט (סעיף 191 לחוק החברות וסעיף 192 (ב) לחוק החברות)".
ת.א.(מחוזי-ת"א) 2466/01 חלפון נ. בובלי ואח', פסק הדין מיום 29.12.05.
וכן ספרה של א. חביב סגל דיני חברות (2007) לעניין, מי חב חובת אימון בכלל ובעלי מניות בחברה פרטית בפרט. עמוד 635:
"חובת האמון של בעל המניות נגזרת מאלמנט "הכוח", קרי, מיכולתו של בעל המניות להשפיע על פעולותיה של החברה, ובעקיפין, על כיסי העושר של בעלי המניות האחרים. מכאן שבאופן טבעי, חלות חובות האימון על בעלי השליטה בחברה...

עוד לפני שהתפתחה בישראל, ההלכה המכירה בחובות אמון של בעלי שליטה, הכירו בתי - המשפט בחובות אימון של בעלי מניות בקונטקסט של חברות פרטיות הדומות באופיין לשותפות.
ההנחה אשר הנחתה את בית - המשפט היתה שבחברות מסוג זה, מתבססת ההתאגדות על יחסי הקרבה שבין המתאגדים, כך שאלה בוחרים להקים עסק משותף על סמך אימון אישי הדדי המתקיים ביניהם קודם להקמת החברה.
הדין מגן על אינטרס ההסתמכות של בעלי המניות באותן החברות, וכופף את המשקיעים בעסק המשותף לחובות אמון, הדומות לאלו החלות בין השותפים במסגרת השותפות" (וההערות שם)
עוד מוסיפה ד"ר חביב - סגל:
"מן הראוי להוסיף ולהדגיש כי בנסיבות אלו, קמה תביעה אישית לבעל המניות הנפגע מן ההפרה של החובות ההדדיות, כך שהתביעה יכולה להיות מוגשת כתביעה אישית, ואין צורך להגיש את התביעה בשם החברה במסגרת של תביעה נגדית" (שם, בעמוד 636).

בענייננו, ברור שהשליטה היתה אצל הנתבעים 1 ו - 2. למרות הכתוב בהסכמים, בתקנון, התובע היה בעל מניות "וירטואלי" בלבד. כאן המקום לציין, כי לנתבעים הוקצו 34% מהמניות לכל אחד.

הנתבעים 1 ו - 2 לא נהגו בתום לב כלפי התובע, הפרו את החוזה ביניהם ועל כן התובע זכאי להשבה, כפי שיפורט להלן:

אינני סבורה, כטענת ב"כ התובע, כי מלכתחילה היתה כוונת מרמה כלפי התובע, ומכל מקום, להוכחת כוונת מרמה, נדרש רף הוכחה גבוה יותר במשפט האזרחי (י. קדמי על הראיות (חלק שלישי) 2003 עמוד 1554-1557.) , ובכך התובע לא עמד .התובע אמנם העיד, כי פנה למשטרה, אך פרט לאמירה זו, אין ראיה כי נוהלה חקירה, או כי המשטרה סרבה לחקור והוגש על כך ערר.
עם זאת, הנתבעים התנהלו בחוסר הוגנות כלפי התובע, בין אם הבטיחו, כי ישקיעו מכספם הם, ובין אם לא. ראשית מלמדת על כך העובדה, כי במשך כל תקופת פעילות החברה, לא מצאו לנכון לקבוע בצורה פורמלית, את מעמדו כבעל מניות בחברה. שם התובע אינו מופיע כבעל מניות, גם לא שמו של מר בוחניק או מר טיירו וכן גם לא מר דוד אמור, אשר אף הוא היה אמור להיות בעל מניות בחברה.

היו שתי נקודות זמן עיקריות לעשות כן: האחת, שהיתה אמורה להיות הנכונה והטבעית ביותר והיא, עם העברת הכספים ב - 13.11.02, בין אם נחתם ההסכם באותו מועד, בין אם לאו, ובודאי על אחת כמה וכמה, אם אמנם נחתם ההסכם, כנטען על ידי הנתבעים וב"כ במועד זה.
ביתר שאת הדברים נכונים לאור, הישיבה ביום 22.4.03, כאשר הוסכם על השקעת כספים נוספים, והוגדלה כביכול, כמות המניות. גם אז לא טרחו הנתבעים, לדאוג להקנות להתחייבות החוזית את המימד המעין קנייני והפורמלי ולרשום את התובע כבעל מניות. בנובמבר אולי טעות, באפריל - כבר לא טעות, אלא מהלך מכוון.

לו היה התובע בעל מניות רשום, לא היתה רואת החשבון, הגברת צימרמן יכולה לסרב לתת לו נתונים בטענה, כי רק על פי הוראות הנתבעים 1 ו - 2 תוכל לעשות כן.
לו היו בעלי מניות רשומים כדין, ניתן היה גם ככל הנראה, לבצע מהלך בו, יוכלו לפחות, לקבל החזרי מס בגין הפסדים.
במהלך הדיון, הטיח עו"ד שאשא בתובע: הרי איש לא מתכחש שיש לך מניות. האמנם? איזה ערך יש למילים ולהתחייבות, כאשר אין להן הביטוי המשפטי המעשי המתבקש.

הנתבעים מנעו מהתובע את האפשרות לפעול כמתחייב מהיותו "בעל מניות".
"בעל מניות בחברה נהנה מזכויות מעין קניינית בחברה המזכה אותו בזכות להינות מרווחי החברה". – א. חביב סגל, דיני חברות לאור חוק החברות החדש, כרך א' 2001 עמ' 79.

ההסכם - נספח ט' לתצהיר מדואל, נספח ו' לתצהירי הנתבעים
הסכם השקעה והקצאת מניות, בין התובע מצד אחד אשר כונה "צד א'" לבין הנתבעת 3 באמצעות הנתבעים 1 ו - 2, המכונה "החברה".
ההסכם נערך ונחתם במשרדו הרשום של החברה, שהוא משרדם של עורכי הדין שאשא וצמח - רחוב המגינים 35 בחיפה.
התאריך המתנוסס בראש ההסכם הוא 13.11.2002.
מפאת חשיבותו של תוכן ההסכם, כטענת ההגנה המרכזית של הנתבעים ,דהיינו התובע אישר כי הוצגו בפני
ו כל המצגים והנה אין מילה על השקעתם של 650,000 ₪, וכי התובע בדק והוא מודע לכל הסיכונים , ועל כן אין לו לבוא בטענה כל שהיא אל הנתבעי וכו' ,יצוטטו חלקים נרחבים ממנו.

סעיפים ב' ו - ג' בפרק ה "הואיל" אומרים כדלקמן:

"הואיל והחברה הקצתה 20,000 מניות מתוך הון המניות הרשום שלה בחלקים שווים למר דוד מור יוסף
ולמר אלי אלפסי
באופן שכל אחד מהם מחזיק 10,000 ₪ מניות המהווים 50% מהון המניות המחולק של החברה כיום...

והואיל וצד א' בחן את החברה ואת עסקת ההשקעה, והוא מעוניין להשקיע בחברה בתמורה לקבלת חלק מהון המניות של החברה, וברצון החברה לגייס השקעה מאת צד א', והכל בהתאם לאמור בהסכם זה...

1. מבוא:
....
1.4 הסכם זה מקיף וממצה את כל המוסכם בין הצדדים לרבות כל מו"מ ו/או הבנה ו/או מצג ו/או הסכמה, אשר היו, אם היו, בין בכתב ובין בעל-פה, בין במפורש ובין מכללא, בין הצדדים לחוזה זה עובר לכריתתו, והצדדים מוותרים בזאת על כל טענה בדבר הסכמה מוקדמת להסכם זה....

2. הצהרות והתחייבויות החברה:
....
2.3 למען הסדר הטוב, החברה חוזרת על האמור בתקנון ולפיו יכהן מר דוד מור יוסף
כמנכ"ל החברה. מר דוד מור יוסף
ומר אלי אלפסי
מכהנים כדירקטורים של החברה.

2.4 החברה מצויה במו"מ לשכירת מבנה באזור התעשייה של יוקנעם לצורך פעילותה.

2.5 החברה פתחה חשבון בנק בבנק לאומי לישראל בע"מ לניהול ענייניה הכספיים.

2.6 בכוונת החברה להתקשר בהקדם האפשרי בהסכמי העסקה עם מר אמנון טירו ועם מר דוד אמור.

2.7 בכוונת החברה להקצות מניות ו/או אופציות במסגרת הסכמי העסקה שייחתמו, ככל שייחתמו, עם מר אמנון טירו ועם מר דוד אמור בשיעור שלא יעלה על 10%. החברה אינה מתחייבת כמובן שהסכמי העסקה ייחתמו ו/או שיוקצו מניות או אופציות, והדבר תלוי בתחימת הסכם מחייב.
יובהר, כי ייתכן ושיעור המניות הנקוב בסעיף זה, כולו או חלקו, לא יוקצה מייד אלא בשלבים ובמשך תקופה ארוכה, ככל שתמצא החברה לנכון.

2.8 בכוונת החברה להתקשר בהסכם השקעה בהון מניותיה עם מר מישל בוכניק ולפיו יוקצו למר בוכניק כמות מניות המהווה 12% מהון המניות המונפק של החברה. החברה אינה מתחייבת כמובן שהסכם ההשקעה ייחתם ו/או שיוקצו מניות למר בוכניק, והדבר תלוי בחתימת הסכם מחייב.

2.9 מלבד ההקצאות המתוכננות עפ"י סעיפים 2.7 ו - 2.8, לא יהיו הקצאות נוספות בשלב זה שצפוי להסתיים בתוך כ - 45 ימים (להלן: "סבב ההקצאה והגיוס הראשון").
למען הסר ספק, סיום השלב משמע חתימת הסכמים מחייבים, להבדיל מהקצאה בפועל בפרט לעניין האמור בסעיף 2.7 לעיל.

2.10 החברה מתחייבת להקצות לצד א' כמות מניות שתהווה 15% מהון המניות המונפק של החברה בתום סבב ההקצאה והגיוס הראשון...

3. הצהרות והתחייבויות צד א':
...
3.2 כי הינו מעוניין להשקיע בחברה בתמורה לקבלת 15% מהון מניותיה המחולק בתום סבב ההקצאה והגיוס הראשון.

3.3 כי הוא מודע לקיומם של המשאים ומתנים כאמור בסעיפים 2.7 ו - 2.8 ותנאיהם.
3.4 כי ערך את כל הבדיקות הרלבנטיות מטעמו, זכה לשיתוף פעולה מלא מצד החברה ומצד מנהליה לגבי מצבה של החברה, תכניותיה ומטרותיה, תחומי פעילותה וכל הכרוך במצבה הכלכלי, המשפטי, המסחרי, העסקי והעובדתי, וכי לא תהא לו כל טענה באשר לטעות ו/או הטעיה ו/או מצג שווא ו/או כל טענה אחרת הקשורה בחברה.

3.5 כי ניתנו לו כל האפשרויות והזמן הדרוש להתייעץ באשר להתקשרות בהסכם זה ולהתחייב בתנאיו, וכן כי נפגש עם הדירקטורים מטעם החברה, וקיבל כל מסמך וכל מידע שהתבקש על ידו.

3.6 כי הוא מודע היטב לחובותיו וזכויותיו כבעל מניות בחברה וכן לסיכונים ולסיכויים הכרוכים בהשקעה בחברה, הן לאור היותה חברה חדשה, הן לאור המצב הכלכלי במשק והן בשל התחום בו מתעתדת החברה לעסוק.

3.7 כי קיבל את ההחלטה להשקיע בחברה לאחר שיקול ומחשבה מרובה, מבלי כל לחץ ו/או כפייה מצד כלשהוא ומתוך מודעות לסיכונים ולסיכויים של ההשקעה בחברה.
...

4. העסקה:
4.1 החברה מתחייבת להקצות לצד א' כמות מניות שתהווה 15% מהון המניות המונפק של החברה בתום סבב ההקצאה והגיוס הראשון.

4.2 החברה מתחייבת להודיע על מספרן המדוייק של המניות אשר יוקצו לצד א' לאחר חתימת ההסכמים כאמור בסעיפים סעיפים 2.7 ו - 2.8, ככל שייחתמו, ובכל מקרה לא יאוחר מ - 60 ימים מיום חתימת הסכם זה.
מובהר בזאת מפורשות, כי זכותו של צד א' לקבלת 15% מהון המניות המוקצה בתום סבב ההקצאה והגיוס הראשון הינה בלתי מותנית וחד משמעית, מבלי כל תלות בשאלה אם ייחתמו הסכמי השקעה נוספים ו/או הסכמי הקצאות לעובדים.
4.3 למען הסר ספק מובהר כי אין בשום דבר מהאמור בהסכם זה כדי להגביל ו/או למנוע בדרך כלשהי מהחברה להקצות מניות לאחר סבב ההקצאה והגיוס הראשון בהתאם לתקנונה, לרבות תוך דילול שיעור אחזקותיהם של בעלי המניות כפי שיהיו בתום סבב ההקצאה והגיוס הראשון לרבות צד א'.

4.4. בתמורה להקצאת המניות לבעלותו ועל שמו של צד א', ישלם צד א' לחברה את הסך הכולל של 405,000 ₪ על פי הפירוט כדלקמן:
.....

4.7 במעמד קבלת התמורה הנקובה בסעיף 4.6 תחתום החברה על דו"ח הקצאת מניות ותקצה לצד א' מניות בכמות המתאימה בהתאם להתחייבותה בהסכם זה (להלן: "הדו"ח). החברה תעביר את הדו"ח לרשם החברות לא יאוחר מ - 14 ימים מיום ההקצאה. לאחר ביצוע ההקצאה תעביר החברה לצד א' אישור בכתב על הקצאת המניות לזכותו בדרך של תדפיס מרשם החברות ו/או שטר מניה לפי בחירתה.
.....
6.
....
6.3 הובהר לצד א' כי משרד עוה"ד צמח - שאשא מייצג לעניין הסכם זה את החברה בלבד, וכי צד א' רשאי להתייעץ בכל איש מקצוע שייבחר ו/או יועץ מטעמו בעניין הסכם זה.
....
ההסכם צוטט באריכות ולא בכדי. הנתבעים וב"כ, ואין ספק כי האחרונים ייצגו את הנתבעים בלבד ולא את התובע, כפי שהודגש בהסכם, דאגו להבטיח עצמם מכל זווית אפשרית לבל יבוא אליהם התובע בטענות.
דא עקא, הנושא הוא אחר: הנתבעים הפרו את החוזה עם התובע - לא התקבלה התמורה עבורה שילם 405,000 ₪ - לא הוקצו לו המניות. ולו בשל כך, זכאי התובע להשבת כספו.
אכן טענה זו לא נטענה במפורש, והעילה היא, הטעיה על פי סעיף 15, דהיינו, היה פגם כבר בעצם כריתת החוזה, אך ניתן לומר, כי עובדתית היא נטענה לאורך כל ההליך.

הליכים מקדמיים - גילוי מסמכים - הצגת מסמכים מאוחרת
התביעה הוגשה בשנת 2004 ונדונה תחילה בפני
כבוד השופטת הורוביץ. כתב התביעה הוגש ביום 21.11.04, כתב ההגנה הוגש ביום 22.02.05, כתב תשובה הוגש ביום 8.5.05, ביחד עם הגשת בקשה למתן אורכה.
בתאריך 31.5.05, החליטה כבוד השופטת הורוביץ ובצדק רב, כי מן הראוי שהסכסוך יתברר בהליך של גישור. במאמר מוסגר אומר, כי חבל שהליך זה לא צלח.
באותה החלטה, הורתה כבוד השופטת הורוביץ, על גילוי ועיון במסמכים באופן ההדדי, בתוך 60 יום מאותו יום, על מתן תשובות לתצהיר לשאלונים תוך 30 יום וכן על הגשת תצהירי עדות ראשית, אשר יכללו את תיקי המסמכים אותם בדעת הצדדים להפכם למוצגים בתיק.
החלטה זו לא קויימה. במקומה נפתחו מספק תיקי בש"א:

א. בש"א 5607/05
בתאריך 14.3.05, הוגשה בקשה על ידי התובע במעמד צד אחד, למתן צו המצאה ועיון במסמכים, כאשר הכוונה היתה למסמכי הנהלת החשבונות של הנתבעת 3. בבקשה מתאר התובע, כי הנתבעת 3 באמצעות רואת החשבון שלה, הגברת מיכל צוקרמן, סרבה לבקשתו, לעיין בהם והודיעה כי תעשה כן, רק אלא לאחר שתקבל פניה מהמנהלים - הנתבעים 1 ו - 2.
לתצהיר התובע, התומך בבקשה, צורף העתק מכתב ב"כ עו"ד יואב הריס מיום 1.3.05, המבקש ממנה אפשרות עיון וצילום המסמכים של הנהלת החשבונות, תוך כדי שהוא מבטיח את תשלום ההוצאות. כמו כן אישור קבלת המכתב בפקס.
כבוד השופטת הורוביץ החליטה, כי אין מקום לדון במעמד צד אחד, והורתה על הגשת תגובה בתוך 20 יום ומתן רשות לתובע/המבקש להגיב לתשובת הנתבעים. ואכן, ניתנה תגובת המשיבים/נתבעים והתובע אף הוא השיב, וכבוד השופטת הורוביץ החליטה ביום 10.5.05, כי בשלב זה הבקשה מוקדמת מדי למתן הצו, אך אין ספק, כי התובע זכאי לקבל לעיונו את ספרי החשבונות והמאזנים וכו', אשר הנתבעת נדרשה לגלות. בנוסף החליטה, כי אם המבקש לא יקבל לעיונו את מלוא המסמכים הנדרשים מסיבה כלשהיא, יהיה רשאי לחזור ולבקש עיון אצל רואת החשבון צוקרמן ו/או זימונה לעדות מטעמו.

לא למותר לציין, כי בתשובת הנתבעים אשר נתמכה בתצהירו של מר אלפסי, שהוא למעשה חזרה על הנאמר בתשובה, טענו הנתבעים, כי התובע אינו זכאי לקבל את המסמכים. דרישת המסמכים היתה למסמכים כמו חוזה ההעסקה, הסכמי הקצאת המניות, תכתובות למיניהן, הסכם עם חברת אס. טי. טכנולוגיות בע"מ, חוזים והסכמים עם חברת גלובלמופ, חוזים והסכמים עם הנתבעים 1 ו - 2 לנתבעת 3, מכתבים לרשם החברות, מסמכי הנהלת חשבונות.
(מסמכים, אותם היה על התובע, לבקש לראות, לפני התנדבותו הנלהבת להשקעת הכספים).
יש לומר כבר עתה, כי, אם אמנם ההתייחסות לתובע היתה כבעל מניות, אין להבין את התנגדות הנתבעים להמציא לו מסמכים אלה, שהיא מנוגדת לחוק ולחובתם כמנהלים ובעלי מניות כמתואר לעיל וכמובן לחובת תום הלב.

ב. בש"א 16828/05
בקשה נוספת הוגשה ביום 26.9.05 ועניינה, שוב בקשה למתן צווי גילוי מסמכים ותשובות לשאלון, ובקשה לחיוב רואת חשבון צוקרמן ליתן זכות עיון לאלתר.
בבקשה מתאר המבקש, כי למרות החלטת בית המשפט מיום 10.5.05, הנתבעים/משיבים לא נענו לבקשה ואינם מגלים מסמכים ספציפיים ואינם משיבים לשאלון, ועל כן נדרש הצו.
המשיבים טענו, כי אין מקום לקבל את הבקשה, היות והמבקש עצמו, לא השלים את ההליכים המקדמיים, הבקשה לא נתמכה בתצהיר, ההליכים המקדמיים לא הושלמו בין השאר בגלל הליך הגישור, והנתבע 2 אשר שבר את רגלו.
גם לכך המבקש הגיש תשובה, והחלטת בית המשפט ניתנה ביום 27.10.05, לפיה היה על הנתבעים/המשיבים למלא אחר הצו שניתן ביום 10.5.05, בתוך 21 יום. ובמקביל, היה על המבקש/התובע להמציא תצהיר גילוי מסמכים ותשובות לשאלון.

כבוד השופטת הורוביץ קבעה, כי הוצאות הבקשה תשקלנה בתום הדיון.

ג. בש"א 7189/05
ביום 6.4.05 הגישו הנתבעים בקשה לפיצול הדיון, באופן שתחילה תתברר טענת התובע, לפיה חתם על ההסכם כחצי שנה לאחר המועד המופיע בו ובכך הוטעה. בתגובת התובע על הבקשה נאמר, כי התובע כבר השקיע את כספו ביום 3.11.02, לפני המועד שבו הוצג לו ההסכם לחתימה, לשיטת הנתבעים, כלומר, הוא הסכים להשקיע על סמך המצגים שקדמו למועד מסירת הכספים וללא קשר להסכם נושא תאריך 13.11.02, אשר לטענתו, הוצג לו לחתימה רק לאחר מכן.
כבוד השופטת הורוביץ דחתה את הבקשה וגם כאן קבעה, כי ההוצאות תשקלנה בתום הדיון.

ד. בש"א 20341/05
בתאריך 30.11.05, הגיש התובע בקשה למחיקת כתב ההגנה, בגין הסירוב לגלות את מסמכי הנהלת החשבונות. על פי האמור בבקשה, הודיע ב"כ הנתבעים, כי החומר מוכן ואף צולם וניתן לבצע מסירה הדדית, אם כי חלפו 21 יום על פי החלטת בית המשפט מיום 27.10.05, הרי התובע נמנע מלבקש מחיקת ההגנה, אלא שלאחר שהתקבל החומר, התברר, שהעיקר, דהיינו, מסמכי וספרי הנהלת החשבונות עצמם, לא התקבלו.
הדו"ח אשר התקבל לדעת ב"כ התובע, עורר תמיהות, היה בו "רב הנסתר על הגלוי." התובע מצא עצמו על פי הבקשה, כאשר 9 חודשים לאחר פנייתו מ - 1.3.05, לא עלה בידו לעיין ולו בקבלה או חשבונית או הזמנה אחת של הנתבעת.
המבקש צרף לבקשתו, את הפניה וכן את תשובתו של עו"ד שאשא המתייחסת, ראשית, לשאלות שלא נענו על ידי התובע לפי דעתו, דחיית הצגת מסמכים בטענה שאינם רלוונטיים ונועדו אך ורק לעשות מסע "דייג". זו גם היתה תגובה לבית המשפט. גם כאן השיב התובע על התגובה ובבקשה זו כבר לא נתנה החלטה על ידי כבוד השופטת הורוביץ, אשר מונתה לבית המשפט המחוזי.

ה. בש"א 20343/05
ביום 30.11.05 הוגשה בקשה מטעם התובע, לאפשר עיון בקלטות אשר ברשותו למועד מאוחר יותר. גם בקשה זו לא נדונה על ידי כבוד השופטת הורוביץ, מפאת מינוייה לבית המשפט המחוזי. גם כאן היתה תגובה לבקשה ותשובה לתגובה.

ו. בש"א 21847/05
ביום 25.12.05 הוגשה בקשה למחיקת התביעה, על ידי הנתבעים, בטענה כי התובע לא השיב כנדרש על השאלון שהופנה אליו על ידי המבקשים.
התובע השיב בתצהיר נוסף על השאלון.

עם תחילת כהונתי בבית משפט זה, בחודש ינואר 2006, נקבע מועד לדיון ביום 9.3.06.
בתאריך 3.4.06 לאחר הדיון, ניתנו החלטות על ידי בבקשות הנ"ל: בש"א 20341/05- נדחתה הבקשה למחיקת כתב ההגנה. הנתבעים נדרשו לגלות לתובע את כל מסמכי הנהלת החשבונות וחוייבו בהוצאות בסך 5,000 ₪, בגין הבקשה, ללא קשר עם תוצאות המשפט.
בש"א 21847/05- נדחתה הבקשה למחיקת כתב התביעה, לאחר קבלת התשובות הנוספות.
בש"א 20343/05 -התקבלה הבקשה לעיין בקלטות רק לאחר הגשת תצהירי עדות ראשית מטעם הנתבעים.

נעשה עיון נוסף בחומר הנהלת החשבונות המבוקש, אך הוא נעשה בצורה מצומצמת בשל לחץ זמן. לדברי הנתבעים, המסמכים נדרשו לשלטונות מע"מ. הוגשה הודעה מטעם התובע, על הגשת חוות דעת, לעניין מסמכי הנהלת חשבונות חסרים. חוות דעת זו הוגשה על ידי מר רפי דנטס שהוא כלכלן ובוגר החוג לכלכלה וראיית חשבון באוניברסיטת חיפה. מר דנטס הגיע יחד עם התובע, למשרדי "שילובים פיננסים" בנשר, שם הוצגו בפני
הם שני קרטונים בהם קלסרים וניירות, מהם צילמו חומר. משם גם הופנה על ידי מר אלפסי יעקב (אחיו של הנתבע 1) לרואת החשבון מיכל צוקרמן, אשר קבלה הוראה לתת כל חומר שיידרש ורק לאחר דין ודברים, נאותה למסור להם, את הדו"ח המבקר לבעלי המניות לשנת המס 2003.
עדיין היו חסרים למר דנטס דפי בנק של החברה לכל התקופה החל מתחילת הפעילות ועד סגירת החשבון, חשבון ההלוואה מבנק מזרחי שרשום על שם שני הנתבעים 1 ו - 2, הפעילות משנת 2004 המצויינת בדו"ח הכספי של שנת 2003, מימוש הרכוש לא משתקף מספרי החשבונות של החברה, כאשר הכוונה, היא לכלי הרכב של החברה שנמכרו, כך גם לעניין החזר מס הכנסה על סך 54,075 ₪, בספרים לא נודע מה עלה בגורל ההחזר וכן העברת יתרת זכות (זעומה) לחשבון חברת "כרמלים" סוכנות לביטוח בע"מ.

בישיבת קדם המשפט אשר התקיימה ביום 31.5.06, נקבע מועד שמיעת ראיות ומועדים להגשת תצהירי עדות ראשית. למרבה הצער, לא הוגשו תצהירים במועד ולא התקיימו הישיבות כמתוכנן.

יש לומר, כי ניהול המשפט היה בבחינת "מגלה טפח ומכסה טפחיים". שני הצדדים לא הביאו בפני
בית המשפט את מכלול הראיות שאפשר היה להביא על מנת להבהיר את התמונה.

סאגת גילוי המסמכים והעיון בהם, ובעיקר אי הרצון הבולט של הנתבעים להמציא לתובע (אשר מבחינתם הוא בעל מניות!?), את כל המסמכים של הנהלת החשבונות עוד לפני הגשת התביעה ובודאי גם לאחריה, כפי שמתואר לעיל, הקשו ומקשים על יצירת תמונה ברורה, של כל מערך הפעילות והיחסים שבין הצדדים, וכמובן מחזקים מאוד את התחושה והחדש כי יש לנתבעים מה להסתיר.
יש לציין, כי רק ביום 29.6.06, הומצאה השלמת מסמכים. חשוב לציין, כי לאחר תום שמיעת הראיות, הומצאו מסמכים נוספים, אשר מטבע הדברים, היו אמורים להיות מצורפים לתצהירי עדות ראשית, אם לא לכתב התביעה, ולא צורפו. יחד עם זאת, היות והם צורפו על פי שאלות ובקשות של עו"ד פיש במהלך הדיון, ומאחר וב"כ התובע, לא התנגד להצגתם במועד זה, על אף שלא התבקשה רשות להציגם, אינני מורה להוציאם מהתיק. עם זאת, משקלם, לאור הגשתם במועד זה, דהיינו לאחר שמיעת הראיות ,אינו רב.

החשוב בכל פרשת גילוי המסמכים הוא, כי הנתבעים לא נענו תחילה, אחר כך נענו במשורה, בהיסוסים, בהתחמקות במשך תקופה של כשנתיים, להמצאת מסמכים שהתובע היה זכאי לקבלם ולראותם, מיד עם פנייתו הראשונה, לרואת החשבון צוקרמן, ועוד לפני כן, אלא אם כן, הוא לא נחשב לאמיתו של דבר, בעיני הנתבעים, כבעל מניות, אלא, כטענתו, "צנור להזרמת כספים" בלבד.

אין הסבר מתקבל על הדעת לאי הרצון לגלות לתובע את המסמכים במועד בו התבקשו, אלא אם כן, הנתבעים או חלקם, בקשו להסתיר מחד ולבנות את הגנתם במועד ובאופן הנוחים להם מאידך.

כאמור, לא התגלתה כל התמונה בפני
בית המשפט, כך למשל, לא הוזמן על ידי איש מן הצדדים, אדם שהוא לכאורה דמות מפתח, והוא מר מישל בוחניק. כך גם לא הוזמן להעיד מר דוד אמור, אשר לו הוקצו 10% מהון המניות והוא היה המנהל ו/או הבעלים של אס.טי טכנולוגיות בע"מ, ממנה נקנה הציוד הדרוש להפעלת הנתבעת 3.
לא למותר לציין, כי רואה החשבון מילר ציין בחוות דעתו, שמר אמור "הסתובב" במפעל לפחות עד חודש אפריל, שהוא ככל הנראה החודש הקריטי בחייה של הנתבעת 3. דהיינו, הוא דמות חשובה בהפעלת המיזם ביחד עם הנתבעים.
לא הוזמנה להעיד רואת החשבון מיכל צוקרמן, להתמודד עם טענת הסירוב לתת נתונים לתובע, למרות שהוא היה כביכול, בעל מניות בנתבעת 3. בהעדרה, מתחזקת גירסת התובע, בדבר התחמקות והסתרת הנתונים האמיתיים מפניו. וגם אם לא הוכח כי היתה כוונת מרמה, ניתן בקלות להבין מדוע חשב כך התובע.

נטען, כי היה כביכול נסיון לפצות את התובע על ידי הקמת עסק נוסף, עם אחיו של הנתבע 1, מר יעקב אלפסי וגברת בשם אתי. הנסיון לא הגיע לכלל ביצוע, למרות שאף הוא לווה על ידי עורכי הדין שאשא וצמח, וזאת כאשר הסתבר לתובע, כי הוא נדרש להפקיד עוד כספים, לצורך הקמת עסק זה. היה מקום לזמן את אותו מר יעקב אלפסי, לתמוך או לשלול את גירסת התובע, אשר ראה בכך, נסיון נוסף להוציא ממנו כספים, נוסף על אלו שכבר הוצאו ממנו לטענתו. (בהערת אגב: אינני מייחסת כל משקל לתצהירו של מר אלפסי יעקב, לעניין האפשרות הנוחה לעיון במסמכים. )

התובע היה עד יחיד לעניין הבטחת הנתבעים 1 ו - 2 האם התחייבו להשקיע כספים אף הם, אם לאו.
פרט לעדותו, ראיה ישירה מסייעת לכך אין, אך כאשר בוחנים את כל הנסיבות ובמיוחד בהתחשב בטענת הנתבעים, לעניין סגולותיו של התובע, קשה לקבוע בפסקנות, כי לא היתה הבטחה או אמירה, בין בצורה מפורשת ובין במרומז, בכך, כי מי מן הנתבעים 1 ו - 2, אמרו לתובע, שאף הם משקיעים מכספם במיזם החדש, הטעם הוא פשוט:
הנתבעים טוענים בפתח סיכומיהם, בתצהיריהם, כי הנתבע מנסה להציג עצמו אדם תמים שנפל בפח, ומסתיר את היותו אדם בעל השכלה אקדמאית, דרגה גבוהה בצבא, מנהל פרוייקטים ובעל תפקידי ניהול. טענה זו היא להם לרועץ:
התובע אמנם כפי שתואר, ואינני סבורה שהוא ניסה להסתיר דבר. אם אכן כפי שטוענים הנתבעים, התובע אינו אדם תמים, אלא בעל נסיון השכלה וכו', הכיצד יסכים להשקיע את מיטב כספי הפיצויים אשר קיבל בפרישתו, במיזם חדשני, בו אין לו כל מושג, רק על סמך הבטחות של שני אנשים אליהם התוודע זה עתה, מבלי שתהיה הבטחה, כי גורם כספי נוסף יממן את המיזם, ובודאי כאשר נוטלים על עצמם את הקמתו וארגונו, והופכים עצמם לבעלי עיקר המניות, דירקטורים ובעלי השליטה בחברה?
כאשר כתבתי לעיל, כי יש כאן "גילוי טפח וכיסוי טפחיים", הכוונה היא בין השאר, לנסיבות ההתקשרות בין התובע לנתבעים והחתימה על הסכם ההשקעה, גם בהנחה שהיא היתה ב - 13.11.02.
חקירה ארוכה ניהל ב"כ הנתבעים בנסיון להוכיח, כי התובע אינו אומר אמת בעניין הפגישות שלו עם הנתבעים, וכי, כאשר טען שלפני החתימה, הראו לו את המפעל ואמרו לו, כי הוא כבר נשכר וכך גם הציוד, לא היו כדברים האלה, שכן לפי ההסכם, מדובר על כוונה לרכוש ציוד ולשכור אולם, הא ראיה כי ההסמים לשכירת המבנה נחתמו חודש לאחר כינון החברה והחתימה עם התובע.

אינני מקבלת את טענות הנתבעים, גם כאן, יעלה על הדעת, כי אדם אשר כפי שהציגוהו הנתבעים מנוסה ומשכיל, יסכים להפקיד כ - 400,000 ₪, כאשר עדיין אין מיזם, אין מפעל, אין מכונות, אין כספים מושקעים, אלא רק רעיונות? הדבר נראה בלתי סביר בעליל, גם אם לא מביאים בחשבון, כי ניתן לטעון זאת ב"חוכמה שלאחר מעשה".
יתר על כן, התובע כבר הפקיד את הסכום העיקרי ב - 3.11.02, לפני החתימה על ההסכם, על סמך מה? בוודאי שעל סמך הדברים אשר נאמרו לו והוצגו בפני
ו, ואם לא נאמר לו דבר ולא הובטח לו דבר, רק דובר על "מיזם חדשני", היעלה על הדעת כי יסכים לכך??
אני מאמינה לתובע, כי כאשר ערכו לו סיור במפעל, הוצג בפני
ו, האולם בו היה הציוד ונאמר לו, כי הנתבעים שכרו את המקום והם הולכים לחתום על הסכם השכירות.
נכון, כי באותה תקופה עדיין לא נחתם הסכם השכירות, אך אין בכך ולא כלום. זה עניין של סמנטיקה. טבע הדברים הוא, כי הסכם השכירות לא נהגה, נוצר, נכתב ונחתם ביום אחד, אלא קדמו לו מגעים, משא ומתן וכו', בין הנתבעים לבין חברת גלובל מו"פ, משכירת המבנה. כך גם לגבי הסכם רכישת המכונות.
לא הוברר, האם היתה העברת מכונות ממקום אחר, או שמלכתחילה המכונות של אס.טי. טכנולוגיה, עמדו במבנה של גלובל מו"פ ולמעשה השתנו רק השוכרים.

אכן, עורכי הדין היו יסודיים וזהירים מאוד בניסוח ההסכם עם התובע, ודייקו מאוד כאשר כתבו, כי ייחתמו ההסכמים בעתיד - ההסכם עם מר אמור (לא הוצג), ההסכם עם מר טיירו, הסכמי השכירות והרכישה והסכמי העסקת הנתבעים. אין בכך לשלול את המצגים קודם לכן, כאשר גם עו"ד שאשא בעדותו, העיד, כי לא ידע דבר וחצי דבר, מה הציגו הנתבעים בפני
התובע שלא בנוכחותו.

על פי עדותו של מר מור יוסף, כל ההתקשרות בין התובע לבינו לבין הנתבעים, ערכה מספר שבועות מצומצם. הפגישה בצומת אלונים בין שלושתם היתה בחודש אוקטובר והנה כבר ב - 3 בנובמבר הופקד השיק בידיו של עו"ד צמח.
מר מור יוסף מחזק למעשה את גרסתו של התובע, לעניין הפגישות ביניהם. אני מקבלת את עדותו של התובע, כי היו מספר פגישות, בין עם שני הנתבעים ובין עם כל אחד לחוד, כאשר יש לזכור שהתובע נמצא בכל אותה תקופה במשרדיו של הנתבע 1, בהשתלמות בנושא הביטוח לאחר פרישתו מן הצבא.
אין לדרוש מאף אדם, כי בשנת 2008 יזכור תאריכים ומועדי פגישות שנערכו בשנת 2002.

אינני רואה את הנתבעים 1 ו - 2 כמקשה אחת. אמנם, כל אחד מהם בבית המשפט ניסה להגן על חברו, ולהציג כביכול חזית אחת כלפי התובע, אלא, כאשר קוראים את תמלילי השיחות בינם לבין התובע, עולה תמונה שונה לחלוטין.
שם, כל אחד מטיל את האשמה בכשלון המיזם על רעהו. כל אחד מאשים את חברו, בין בניהול כושל (הנתבע 2 כלפי הנתבע 1), בין בהוצאות כספים מן החברה בצורה חוקית אך מתוחכמת (הנתבע 2 כלפי הנתבע 1).
יש לומר, כי משקל התמלילים אינו רב, והדברים נאמרו לעיל, רק כדי להצביע על עצם התופעה. לא נעלמו מעיני דבריו של עו"ד פיש כלפי מר מור יוסף: "אתה הוא לא החשוד המרכזי".
הסיבה העיקרית לאי ייחוס משקל רב לתמלילים, היא כי התובע אמר שהיו דברים לא נכונים בשיחות, כדי למשוך את האחרים בלשונם, וכן משום שכאשר קוראים את דברי כל המשוחחים עם התובע, אי אפשר להמנע מן המחשבה, כי המשוחחים העריכו כבר שהם מוקלטים וכשם שהתובע אמר דברים מתוך כוונה מסויימת, כך גם הם. הדברים נכונים בעיקר לגבי מר אלפסי, אשר"איים" בין השאר בהגשת תביעה כנגד כל בעלי המניות כשהוא מכוון גם לתובע.
הנתבע 1 הוא אמנם איש שיווק, מנהל סוכנויות ביטוח, כלכלן בהשכלתו וככל הנראה מצליח במעשיו. התובע מייחס לו מתק שפתיים. ויש לציין, כי הביטוי הולם את דרך דבריו בעדותו בבית המשפט.
סיבה נוספת למחשבה זו היא כדלקמן:
הנתבע 1 בדבריו המוקלטים הפנה אצבע מאשימה כלפי באי כוחו, עו"ד שאשא ועו"ד צמח, כפי שתואר לעיל, עם זאת, כאשר מסתכלים במאגרים המשפטיים השונים, הרי משרד זה מייצג אותו ואת חברת "שילובים פיננסים", השייכת לו בשלמות או בחלקים במספר לא מבוטל של תיקים. דהיינו, אמון יש לו בהם עד היום, ולכן דבריו המאשימים אותם במחדל כלשהוא אינם אמיתיים.

13.11.2002 - אמינות
תאריך זה מתנוסס על הסכם ההשקעה עם התובע, עליו חתומים התובע ושני הנתבעים. התובע מכחיש כי חתם על ההסכם באותו יום ומתחזק בדעתו כיוון שהוא זוכר שמי שהיה נוכח בזמן חתימת ההסכם היו רק הוא, הנתבע 1 ועורך דין שאשא, כיצד זה אם כך, התווספה חתימתו של הנתבע 2 ?
הנתבעים 1 ו - 2 ועו"ד שאשא, מספרים כי באותו בוקר, חתמו על כל מסמכי ההתאגדות ושאר מסמכים שנדרשו לחתום עליהם, כמו החלטות הדירקטוריון, וכאשר נחתמו המסמכים הללו, הנתבע 1 עזב את המקום, כאשר הוא חתם כבר על הסכם ההעסקה.
מר מור יוסף תיאר את המיזם החדש שהקים כצעד חשוב ומשמעותי בחייו, שכן עבר מלהיות מנכ"ל של חברת p.c.b. בשכר של כ - 60,000 ₪ לחודש, מנהל ושולט במאות עובדים, לאדם עצמאי המקים מיזם חדש וחדשני ביחד עם מר אלפסי, כשההשקעה הכספית היא על ידי התובע ומר מישל בוחניק.
מר מור יוסף האמין בכל מאודו, כי המיזם החדש הוא בעל סיכויי הצלחה מרובים, ובכך אין לי ספק, למרות כי גם חשב על סיכונים.
תמוה אם כן, שדווקא לקראת חתימת הסכם כל כך חשוב לכאורה - בלעדיו אין מיזם, הוא ייעדר ממעמד החתימה.
יתר על כן, מסמכי ההתאגדות, רישום החברה נעשו ב - 7.11.02 דהיינו, במועד זה היו אמורים להחתם התקנון, החלטות הדירקטוריון ולא ב - 13.11.02.
אין בכוונתי להכריע בשאלת התאריך, שכן אינני סבורה שיש לי צורך בכך על מנת לפסוק בשאלה אותה הצבתי בפתח הדיון, וכן היות ומעורב בכך עו"ד שאשא, אשר איננו בעל דין, אלא העיד במשפט.
אני נוטה לחשוב, כי אמנם ההסכם נחתם ב – 13.11.02. כאשר קוראים את דבריו של התובע בישיבה מיום 26.2.08 (מצוטטים בעמוד 9 לעיל,) נראה כי התובע בלבל את מועדי האירועים. התובע מזכיר את 55,000 ₪ ביחד עם הישיבה ביום 22.4.03 והשיחה עם אלפסי על הפקדת הכספים, ואין מחלוקת כי סכום זה הופקד חודשים לפני הישיבה בחודש אפריל.
הנתבעים טוענים, כי ניסיונו של התובע, להיתפס לתאריך חתימה מאוחרת באפריל, נועד להוות לו "אליבי", שכן ההסכם משמיט מתחת לרגליו כל סיכוי לקיום עילת תביעה כלשהיא. בהסכם אישר התובע, כי הוא מודע לסיכויים וכי הוצגו בפני
ו כל המצגים האפשריים, וכן בחתימתו מאשר, כי לא הובטחה כל השקעה כספית על ידי מי מהנתבעים.

אינני סבורה כך. אכן, ההסכם מדבר בעד עצמו. הוא מפורט מאוד, ואני מקבלת את ב"כ התובע, כי היה צריך להיות כתוב במפורש, מהי השקעתם של הנתבעים 1 ו - 2 כנגד המניות אותן הם מקבלים.
כמו גם, היה מקום לציין מהי התמורה אותה היו אמורים לשלם "בעלי מניות" נוספים בנוסף לתובע ולמר בוחניק.

אמינות מוחלטת קשה גם ליחס לנתבעים, אשר הסתירו ולמעשה לא אמרו אמת, באשר להשקעת מר טיירו. היא נעשתה מכספי מר מור יוסף, וסמוך לפניו מועד הישיבה באפריל, כך שמאזני ה"אמינות" אינן נוטות דווקא לרעת התובע.

מר טיירו, בנוסף לאי אמירת אמת זו, הפגין חוסר החלטיות ברור בנושא החתימה על ההסכם עמו, לעומת עדות נחרצת בשבח והלל לנתבעים 1 ו – 2 (עמ' 19 לעיל).

אני מקבלת את עדותו של התובע, כי רק ביום 22.4.03 או לאחר מכן, התברר לו, כי כל אשר השקיעו הנתבעים 1 ו - 2 הן ערבויות אישיות ללא כספים וכי עד לאותו מועד, היה בטוח שגם הנתבעים 1 ו - 2 השקיעו כספים באופן ממשי, כמוהו וכמו מר בוחניק.
ביום 22.4.03 נערכה אסיפה כללית מיוחדת של החברה, וככל הידוע זו האסיפה היחידה שהתקיימה, בה היו נוכחים הנתבעים, התובע ומר בוחניק, יו"ר הישיבה נבחר הנתבע 2, היתה סקירת המנהלים לגבי מצב החברה, שם דווח על רכישת הציוד מ אס.טי. טכנולוגיות בע"מ, כאשר מובהר בתחילת הסקירה, כי הרעיון היה לרכוש פעילות ממפעל עובד, אך מאחר והסתבר של אס.טי. טכנולוגיות בע"מ, לא היו פעילות ולקוחות, הרי רק נרכש הציוד והלקוחות גויסו מחדש על ידי הנתבעת 3.
שיתוף הפעולה עם גלובל מו"פ תואר אף הוא בישיבה. נעשתה סקירה כללית בדבר תזרים המזומנים של החברה בעבר ובעתיד. הוגשה טבלת הכנסות וצפי הכנסות לחודשים מרץ-יולי 2003. הוצגה בקשה לקבלת מעמד של מפעל מאושר.
נושאים אחרים על סדר יומה של האסיפה הכללית המיוחדת היו אישרור החלטות דירקטוריון בדבר הקצאת מניות בהתאם להסכמי השקעה, מתן הודעה על אופציות, הקצאה נוספת לגיוס הון וכן אישור הסכמי העסקה עם המנכ"לים.
החלטות האסיפה שהתקבלו פה אחד היו, לכל הרלוונטי לתביעה זו, לאשר את החלטת הדירקטוריון מאותו יום, שעניינה הקצאת מניות בהתאם להסכמי השקעה מאושרים, מתן הודעה על אופציות בהתאם להסכמי עבודה, והקצאת מניות נוספת לגיוס הון.
הנוכחים החליטו פה אחד לוותר על כל טענה לעניין איחור במסירת הודעה על מספר המניות ולעניין איחור בחתימה ומשלוח של דו"ח הקצאת המניות.
הנוכחים החליטו גם לאשר את שני הסכמי ההעסקה בין המנכ"לים לבין החברה. וכן החליטו לראות בהחלטת הדירקטוריון מאותו יום, כהודעה בכתב לבעלי המניות על זכותם לרכוש מניות בהקצאה, כאמור בסעיף 3 פרק יז' לתקנון החברה.

עולה מתוך ההחלטה, כי העובדה שלא נשלח דו"ח הקצאת המניות, לרשם החברות, היתה ידועה.לכן תמוהה אמירתו של מר מור יוסף כי לא ידע על כך עד יום שמיעת הראיות. הרי הוא השתתף בישיבה זו. אי אפשר לראות בכך טעות טכנית וכאשר מתברר כי גם לאחר הישיבה ביום 22.4.03, משלא נשלחה הודעה לרשם החברות, הרי ברור כי היה זה מחדל מכוון ולא טעות.
ומהי משמעות איחור בחתימה??? לא הוברר.

הפסקת פעילות החברה:
פן אחר של התנהלות הנתבעים ממנו ניתן ללמוד על אי הגינותם כלפי התובע היא אופן סיום חיי החברה ופעילותה.
כאמור, לא נעשתה אסיפת בעלי מניות ולא התקבלה כל החלטה על ידי כל בעלי המניות, על סיום חיי החברה. החברה לא פורקה, נכסיה נמכרו לכסות חובותיה, כך שהנתבעים לא יאלצו לממש ערבות אישית.

גם אם היו הנתבעים 1 ו – 2, מוסמכים לפעול ללא אסיפה מיוחדת או כללית, יש משום חוסר הגינות כלפי המשקיעים, דהיינו התובע ומר בוחניק.

אכן יש טעם לפגם בכך, שלא זו בלבד שלא נמצאה דרך להחזיר לתובע ולו במקצת כספו – הנתבעים השתמשו בכספיו, כדי לממן את הגנתם בתיק זה.

לכאורה, אמנם החברה היא זו שהיתה בעלת כלי הרכב שעמדו לרשות הנתבעים, ועל כן משנמכרו, מוצדק לכאורה, כי התמורה עבורם תכסה את החוב אשר נוצר בחשבון החברה.
כך גם לעניין החזר המס, אם אמנם נכנס לחשבונה של החברה.
חברת "כרמלים" היא עוד אחת מהחברות שלנתבע 2 יש אליהן קשר.
אמנם הסכום אשר הועבר לחשבונה הוא סכום זעום 55 ₪, אך יש בכך כדי להצביע על הלך הרוח והוא שלא לאפשר לתובע לקבל ולו שקל אחד, בגין הפסדיו ובגין הפסד כספו.

לו היו הנתבעים כה מאמינים בהצלחת המיזם וביתרונות הגלומים בו, ניתן באופן סביר לחשוב, כי היו מתגייסים להשקיע גם מהונם.
הנתבע 2 והנתבע 1 העידו הן בתצהיריהם וגם נשמעו כך אומרים בשיחות עם התובע, כי נגרמו להם נזקים גדולים מאוד. הנתבע 2 ויתר על עבודתו כמנכ"ל בשכר גבוה, אם כי קיבל את כל המגיע לו לאחר עזיבתו את חברת p.c.b. (חשבון זהיר מאוד, מראה, כי רק פיצויי הפיטורין היו לפחות בשיעור של 600,000 ₪). הנתבע 1 סיפר על ויתורו על לקוח מאוד גדול והוא קבוצת פריורטק, אשר חברת p.c.b. היתה חלק ממנה, וכך למעשה הכירו הנתבעים 1 ו - 2.

לתצהיר הנתבע 1 צורף צילום מסמך עליו כתוב כדלקמן:

"לכבוד מר אלפסי אלי
אדון נכבד
א. הרני לאשר בזאת, כי שימשת כסוכן הבטוח של קבוצת פריורטק בע"מ, במשך כ - 15 שנים.
ב. קבוצת פריורטק בע"מ הפסיקה את ההתקשרות עימך בשל ניגודי אינטרסים שנוצרו עקב היותך מבעלי ומקימי מפעל הרכבות אופיר תום טכנולוגיות בע"מ, אשר פעילותו היוותה תחרות לפעילות אחת מחברות הקבוצה".

המכתב נושא תאריך 22.12.04.

ב"כ התובע לא התנגד למסמך זה ולא ביקש להזמין את עורכו. על פניו הוא נראה צילום של מסמך אחר, או חלקים ממנו. (הרווחים דלעיל, אף קטנים יותר מזה שבמסמך). אך גם אם האמור בו הוא נכון, אין בו כדי להעלות או להוריד לעניין התביעה שבפני
י.
השאלה היא איננה "אם זה בסדר" שהנתבעים לא השקיעו מכספם בשום מועד ואף לא חשבו להציל את החברה על ידי גיוס כספים ממקורותיהם הם, אלא אם הביאו לכך שהתובע יאמין שהם עושים כן וסומך עליהם, ומסכן ביחד איתם את כספו.

אין לגזור גזירה שווה, והעובדה (שלא הוכחה), כי הנתבעים הפסידו מי פחות, מי יותר, אינה צריכה להשפיע על זכותו של התובע, כי ההסכם עימו יקויים.

לעניין התביעה כנגד הנתבעת 3 – לעניין זה הצדק עם הנתבעים ואין זה בסמכות בית משפט זה.

סיכומו של דבר
הנני מקבלת את התביעה בחלקה, וקובעת, כי נפל פגם בכריתת החוזה בין התובע לנתבעים, כי אלמלא סבר התובע, שהנתבעים משקיעים מכספם בפרוייקט, וכי למפעל כבר יש מבנה וציוד, לא היה מוסר את השיק על סך 350000 ₪ ב - 3.11.02 לעו"ד צמח, ולא היה חותם על ההסכם, ומפקיד את השיקים הנוספים.

הנני קובעת, כי ההסכם עם התובע הופר והוא לא קיבל את התמורה עבור כספו - הקצאת המניות - מחדל שאיננו טכני בלבד ואינו טעות, אלא מהלך מכוון.

עם זאת, התובע זכאי להשבת אך חלק מכספו, שכן יש בהתנהלותו קודם לחתימה, משום אשם תורם - חוסר בדיקה מקצועית, התייעצות עם אנשי מקצוע, עו"ד מטעמו וכו'. וכן משום שלא היתה כוונת "עוקץ" ומרמה כפשוטה של הנתבעים כלפי התובע כטענתו.

הנני מחייבת את הנתבעים 1 ו - 2, להשיב לתובע סך של 300,000 ₪.
סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית מיום 3.11.02 ועד ליום התשלום בפועל.

אני מבחינה בין הנתבעים:
הגורם הדומיננטי בהתקשרות עם התובע, הוא הנתבע 1, אשר גם היה הדמות המרכזית והריזמטית במשא ומתן עם התובע לפני החתימה על ההסכם ובניהול ו"סגירת" החברה.

הנתבע 1 ישיב לתובע סך של 200,000 ₪, ואילו הנתבע 2 ישיב לתובע סך של 100,000 ₪.

כמו כן, ישאו הנתבעים בהוצאות המשפט הכוללות הוצאות בגין אי גילוי המסמכים ובשכ"ט עו"ד בשיעור כולל של 36,000 ₪ + מע"מ, אף זאת באופן יחסי: הנתבע 1 - 2/3 , והנתבע 2 - 1/3.

התביעה כנגד נתבעת 3 נדחית ללא צו להוצאות.

המזכירות תשלח העתק מפסק הדין לצדדים.

ניתן היום, כ"ה שבט תש"ע, 09 פברואר 2010, בהעדר הצדדים.
בית משפט השלום בחיפה

09 פברואר 2010
ת"א 20395-04 מדואל נ' אלפסי ואח'
1 מתוך 43








א בית משפט שלום 20395/04 גבי מדואל נ' אלי אלפסי, דוד מור יוסף, אופיר תום טכנולוגיות בע''מ (פורסם ב-ֽ 09/02/2010)