פסקי דין על בינוי והשקעות אחזקות ש.ט.א.י (1994) | פסקי דין על מאיר שרגאי | פסקי דין על בנק לאומי לישראל | פסקי דין על בנק לאומי למשכנתאות | פסקי דין על עו"ד משה זוהר ואח' |

2157/08 עא     15/02/2010




עא 2157/08 בינוי והשקעות אחזקות ש.ט.א.י (1994) בע"מ, מאיר שרגאי נ' בנק לאומי לישראל בע"מ, בנק לאומי למשכנתאות בע"מ, עו"ד משה זוהר ואח'





בית המשפט המחוזי בתל אביב – יפו בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים

15 פברואר 2010
ע"א 2157-08 בינוי והשקעות אחזקות ש.ט.א.י (1994) בע" ואח'
נ' בנק לאומי לישראל בע"מ
ואח'

בפני

כב' השופט שנלר
- אב"ד

כב' השופט ד"ר ורדי
כב' השופטת לבהר-שרון
המערערים
1. בינוי והשקעות אחזקות ש.ט.א.י (1994) בע"מ

2. מאיר שרגאי

ע"י ב"כ עו"ד טל שרגאי ועו"ד טננבלט
נגד
המשיבים
1. בנק לאומי לישראל בע"מ

ע"י ב"כ עו"ד ערוסי ועו"ד בירו

2. בנק לאומי למשכנתאות בע"מ

ע"י ב"כ עו"ד מגן
3. עו"ד משה זוהר
4. שמואל ינקוביץ
5. אירית ינקוביץ
ע"י ב"כ עו"ד ינקוביץ אירית
6. עירית אשדוד
ע"י ב"כ עו"ד סרצ'ק
7. בינוי והשקעות ש.ט.א.י בע"מ (בפירוק)
ע"י עו"ד רוני כהן - מפרק החברה
8. גדילוב מיכאל ויבגנה גרדנה
9. נסימוב בוריס וסוזאנה
ע"י ב"כ עו"ד שרון
10. אריה הלר
11. תיווך אריה הלר
12. כונס הנכסים הרשמי

פסק דין
השופט ד"ר קובי ורדי

הרקע, המחלוקות וההליכים המשפטיים

ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בתל-אביב (כבוד השופטת אביגיל כהן) מיום 7/7/08 בת.א 14104/07 שדחתה את התביעה שהגישו המערערים.

1. מדובר בתביעה כספית ע"ס 2.4 מליון ₪ שהוגשה ע"י המערערים בשנת 2005, בתחילה, לבית המשפט המחוזי, ועקב חוסר סמכות, הועברה התביעה לבית משפט השלום, כולל הבקשות שהיו תלויות ועומדות ובין היתר בקשות לחיוב המערערת 1 (להלן: "החברה") בהפקדת ערובה.
יש לציין שלמרות שהתביעה הוגשה ע"י שני המערערים, הרי הסעד המבוקש בתביעה הינה רק לגבי המערערת 1 - החברה שמבוקש להשיב לה את הכספים הנתבעים.

2. ביום 2/4/08 ניתנה ע"י כבוד השופטת אביגיל כהן החלטה בבקשה להפקדת ערובה.
בית המשפט קבע כי מדובר בתביעה שאינה מפרטת כראוי את עילות התביעה כנגד כל נתבע ונתבע וקיימת בה בעייתיות רבה, באופן המעלה ספק רב באשר לסיכויי התביעה ביחס לנתבעים כולם ו/או חלקם.
בית המשפט קיבל את הבקשה להפקדת ערובה.
בית המשפט התבסס על סעיף 353 א' לחוק החברות, תשנ"ט-1999 (להלן: "החוק") היוצר סמכות מקבילה לביהמ"ש להורות על חיוב תובע בהפקדת ערובה על פי תקנה 519 לתקנות סד"א, כאשר על פי לשונה אם מתקבלת הבקשה והערובה לא הופקדה - יש לדחות את התביעה ולא למוחקה, כאשר הוצע לב"כ המערערים לבקש את מחיקת התובענה והתובע ובא כוחו (בנו) לא ביקשו להפסיק את התובענה.
בית המשפט ציין כי כאשר מדובר כמו במקרה זה, במערערת שהיא חברה בע"מ, ייטה ביהמ"ש לחייבה בהפקדת ערובה יותר מבמקרה של תובע אדם פרטי, ובעיקר כאשר החברה לא עמדה בנטל המוטל עליה להוכיח כי תוכל לשלם הוצאות משפט במידה ותחוייב בהן במסגרת התביעה, כאשר מדובר בסיכוי כמעט ודאי לחיוב בהוצאות עקב הצורך לתקן את כתב התביעה המנוסח בצורה בעייתית.
בהתחשב בסכום התביעה, מספר הנתבעים ונוסח כתב התביעה חייב בית המשפט קמא את החברה להפקיד סך של 75,000 ₪ תוך 30 יום ממועד מתן ההחלטה (דהיינו עד 2/5/08) תוך ציון שבהיעדר הפקדה כאמור, ניתן יהיה לפעול על פי תקנה 519(ב) לתקנות סד"א.

3. בעקבות בקשה לשחרור מיצוג של עו"ד פורת שייצג את המערערים, בה צויין כי למעשה הוגשה התביעה ע"י עו"ד שרגאי טל בנו של המערערת 2 ובעל השליטה בחברה, כך שהיצוג חוזר למעשה ליצוג המקורי, נתן בית המשפט החלטה ביום 27/4/08 בה שוחרר ב"כ המערערים מייצוג, תוך קביעה מפורשת שאין בהחלטה זו משום מתן ארכה להגשת בקשה לתיקון כתב התביעה ולהפקדת ערובה.
ביום 22/5/08 הגיש המערער 2 בקשה דחופה להארכת מועד להפקדת הערובה וביקש 60 יום אורכה עקב זאת שאינם מיוצגים. הבקשה הוגשה בלא שצויינה כתובת על גבי הבקשה, ובית המשפט בהחלטה מיום 22/5/08 נתן אורכה להפקדת הערובה עד ליום 11/6/08 ואורכה להגשת בקשה לתיקון כתב התביעה עד ליום 19/6/08.

4. משלא הופקדה הערובה, הוגשה על-ידי מי מהמשיבים בקשה לדחיית התביעה על פי תקנה 519 לתקנות סד"א.
המערער 2 טען שלא קיבל את החלטת ביהמ"ש מיום 22/5/08, וביקש שלא למחוק את התביעה כיוון שהמערערים לא ידעו שיוכלו למלא אחר ההחלטה ולהאריך את המועדים. בית המשפט קיים דיון ולאחר מכן, קבע בפסק דינו שהמערערים שהגישו בקשה להארכת מועד לא טרחו לציין כתובת למשלוח כתבי בי דין בבקשה, לא טרחו להתעניין ולבדוק אם ניתנה החלטה בעניינם, כאשר לא ניתן כל הסבר לגופו מדוע מבוקש להאריך את המועד להפקדת ערובה, ובנסיבות אלו נדחתה התביעה.

טענות הצדדים

5. לטענת המערערים, לא היה מקום לדחיית התביעה.
זאת, כאשר הבקשה להפקדת הערובה הושתתה על חוק החברות, בעוד ההחלטה לדחות את התביעה התבססה על הוראות תקנה 519 לתקנות סד"א ולא על בסיס חוק החברות.
זאת, כאשר קיים הבדל מהותי בין חוק החרבות לתקנות סד"א. בעוד על פי תקנה 519 לתקנות סד"א רשאי בית המשפט לדחות את התובענה אם לא הופקדה הערובה, הרי לפי סעיף 353 א' לחוק החברות, בית המשפט רשאי לעכב את ההליכים עד שתינתן הערובה ולא לדחותה, מה גם שהמערערים לא קיבלו את ההחלטה בדבר הארכת המועד להפקדת הערובה.
לטענתם בעיקרי הטיעון לא היה מקום לדחיית התביעה כנגד המערער 1.

6. כנגד זאת טוענים המשיבים כי הבקשה להפקדת ערובה נסמכה הן על תקנה 519 לתקנות סד"א והן על סעיף 353 א' לחוק החברות, כאשר לא נפל כל פגם בקביעת ביהמ"ש, המערערים היו מיוצגים בכל ההליכים תוך מעורבות של עו"ד טל שרגאי בכל הליכי התובענה, כאשר לשיטתם גם לפי סעיף 353 א' לחוק החברות ניתן לדחות את התביעה אם לא מקויימת ההפקדה, ולא רק לעכב את ההליכים, והעיכוב מתייחס לתקופה שקצב בית המשפט להפקדה ולא לתוצאה הנובעת מאי ההפקדה.

דיון

7. לאחר ששמענו את הצדדים ועיינו בהודעת הערעור ובעיקרי הטיעון החלטנו לדחות את הערעור.
לערעור זה שתי פנים, פן עובדתי ופן משפטי.

בפן העובדתי, כידוע, ככלל, ערכאת הערעור לא תתערב, בממצאי הערכאה הדיונית, כאשר במקרה דנן נקבעו ממצאים לגבי התנהגותם של המערערים.
לא ניתן להתעלם מכך כי התביעה הוגשה לבית המשפט המחוזי באמצעות עו"ד טל שרגאי, שייצג את המערערים, והוא זה שגם שקיבל על עצמו את הייצוג אחרי השחרור מיצוג של עו"ד פורת, כאשר מדובר בבנו של המערער 2 ובבעל השליטה בחברה, כאשר שניהם היו מעורבים בכל הליכי התובענה.
לכן, מדובר במערערים, כמי שהיו מיוצגים לכל אורך הדרך, תוך מעורבות, של עו"ד טל שרגאי ושל אביו מאיר שרגאי
בכל השלבים, כאשר מי שמגיש בקשה להארכת מועד בלא ציון כתובת למשלוח כתבי בי דין, ומבקש הארכת מועד של 60 יום, צריך לברר מה עלה בגורל הבקשה ולא לעצום עיניים ולטעון כי לא קיבל את ההחלטה, מה גם, שניתן היה לבקש להפקיד את הערבות גם לאחר מכן, בטרם ניתנה ההחלטה ב- 7/7/08, דבר שלא נעשה.
מכל מקום, משהוגשה בקשה להארכת מועד ולא נתקבלה, לשיטת המערערים, החלטה - היה עליהם לפעול בהתאם להחלטה הקיימת, ולהפקיד את הערובה, ולא לעשות דין לעצמם (בש"א 11206/05 עו"ד זועבי נ' סובחי מעראני, לא פורסם, 28/2/06). כאשר הם לא הפקידו את הערובה, גם בתקופה בה ניתנה ארכה, ואף לא ביקשו זאת בדיון שהיה בית המשפט בטרם נדחתה התביעה ב- 7/7/08 – אין להם להלין אלא על עצמם.

8. יש לדחות את טענת המערערים לכך שלא היה מקום לדחות את תביעתו של המערער 2, שכן טענה זו לא נטענה כלל בהודעת הערעור ובתגובתם של המערערים לבקשה לדחיית התובענה, וכן עקב זאת שבתביעה עצמה מבוקש סעד רק לטובת החברה, ולא לטובת המערער 2, ודחיית התביעה כנגד החברה מובילה אוטומטית לדחיית התביעה של המערער 2, שאינה תביעה אישית, כאשר למעשה אין כל תביעה מצידו אלא רק מצד החברה, מה גם שהוצהר ע"י ב"כ המשיבים כי בנק לאומי למשכנתאות ויתר על ערבותו האישית של המערער (כשהוא גם לא ביקש בתביעה להפטירו מערבותו).

9. לענין הפן המשפטי, אני סבור שסעיף 353 א' לחוק החברות לא שולל מבית המשפט אפשרות של קביעת סנקציה של דחיית התביעה במקרה של אי הפקדת הערובה.

להלן נוסח סעיף 353 א' לחוק החברות:

353 "א. הוגשה לבית משפט תביעה על ידי חברה או חברת חוץ, אשר אחריות בעלי המניות בה מוגבלת, רשאי בית המשפט, לבקשת הנתבע, להורות כי החברה תיתן ערובה מספקת לתשלום הוצאות הנתבע אם יזכה בדין, ורשאי הוא לעכב את ההליכים עד שתינתן הערובה, אלא אם כן סבר כי נסיבות הענין אינן מצדיקות את חיוב החברה או חברת החוץ בערובה או אם החברה הוכיחה כי יש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה בדין".

אמנם סעיף 353 א' לחוק החברות מדבר על כך שבית המשפט רשאי לעכב את ההליכים עד שתינתן הערובה, אך ההגיון הינו ש"העיכוב" מתייחס לתקופה שקצב בית המשפט להפקדת הערובה ולא לתוצאה הנובעת מאי ההפקדה, שאם לא כן תישאר התביעה תלויה ועומדת לנצח, תוך הקבלה לסנקציה שבתקנה 519 (ב) לתקנות סד"א, שבית המשפט רשאי לעשות בה שימוש לבקשת הצדדים משלא הוגשה ערבות לפי סעיף 353 א' לחוק החברות (בש"א (ים) 6774/09 רסקו חברה להתיישבות חקלאית ועירונית בע"מ נ' (ny) schiff r.e international corp, לא פורסם (30/3/09) להלן: "פס"ד רסקו").
אני סבור שפרשנות זו, כפי שניתנה בפס"ד רסקו, הינה פרשנות הגיונית, כאשר כפי שציין כבוד השופט שפירא בענין רסקו, בכל מקרה, בהיעדר הוראה מיוחדת בחוק החברות, לבית המשפט שיקול דעת באשר לסנקציה שינקוט עקב אי קיום ההחלטה להפקדת ערובה, האם לדחות את התובענה או למחקה בלבד, ולא הגיוני שהמחוקק מנע מבית המשפט אפשרות של שימוש בסנקציה כזו דווקא במקרה של חברה להבדיל מאדם פרטי שלא הפקיד ערובה, שלגביו ניתן לנקוט בסנקציה כזו, וזאת בניגוד למגמה להחמיר דווקא עם החברה שספק אם ניתן יהיה להיפרע ממנה ולהקל עם האדם הפרטי.

10. אמנם, לאחר חקיקת סעיף 353א' לחוק החברות, הרי מדובר לכאורה בחוק ספציפי ומאוחר לעומת תקנה 519 לתקנות סד"א, שהיא בגדר חקיקת משנה ומוקדמת יותר, כך שלכאורה סעיף 353א' לחוק גובר על תקנה 519 לתקנות סד"א, אך גם במסגרת פרשנות סעיף 353א' לחוק, ניתן לקחת בחשבון גם את סיכויי ההליך כמו לגבי תקנה 519 (רע"א 10376/07 ל.נ הנדסה ממוחשבת בע"מ נ' בנק הפועלים בע"מ, לא פורסם (11/2/09).

במקרה דנן, לאור קביעת בית משפט קמא לענין סיכויי התביעה, מחזק הדבר את מסקנת ביהמ"ש לגבי הפקדת הערובה.
לטעמי, בדומה לאפשרות לשקול במסגרת סעיף 353א לחוק החברות את סיכויי ההליך, כך ניתן לנקוט גם, בהתאם לשקו"ד ביהמ"ש, בסנקציה של דחייה או מחיקה של תובענה עקב אי הפקדת ערובה, גם בהפקדה של חברה לפי סעיף 353א' לחוק החברות, בדומה להסדר שבתקנה 519 לתקנות סד"א, כדי ליצור סימטריה והרמוניה חקיקתית, וכדי לא להעדיף דווקא את החברה על פני התובע הפרטי שככלל מקלים עמו לעומת החברה, וזאת במסגרת שקוה"ד של בית המשפט לגבי השימוש בסעיף 353א' לחוק החברות.

11. כך גם נוהגים בתי המשפט הלכה למעשה ומכך ניתן ללמוד גם כן על הפרשנות המשפטית הראויה והנוהגת.
כך, ברע"א 10905/07 נאות אואזיס מלונות בע"מ נ' מרדכי זיסר, לא פורסם, (13/7/08), דחה בית המשפט העליון ערעור על חיובה של חברה בהפקדת ערובה לפי סעיף 353א' לפקודת החברות (בניגוד לחיוב אישי בהפקדת ערובה של המערערים 2 ו-3 מכוח תקנה 519א' לתקנות סד"א שבוטל בערעור בפס"ד נאות אואזיס) וקבע כי אם סכום הערובה טרם הופקד, על המבקשת (החברה) להפקידו תוך 60 יום מהיום "שאם לא כן תידחה התובענה שלה".
כך גם ברע"א 591/09 ישראל היום השקעות ופיתוח 1987 בע"מ, לא פורסם, (16/4/09), נאמר כי המבקשת תוכל לפנות לביהמ"ש המחוזי בפני
ה בהתאם לאמור בתקנה 519 (ב) סיפא לתקנות סד"א "גם אם בינתיים תידחה התובענה בשל אי הפקדת ערובה".
לכן, בין אם נלך בדרך של תחולת תקנה 519 ב' לתקנות סד"א לגבי הסנקציה גם על חוק החברות, ובין אם נלך בדרך של פרשנות עצמאית של חוק החברות והפעלת שקו"ד בית המשפט לדחות או למחוק את התביעה גם במקרה של אי הפקדת ערבון ע"י חברה, בין מכוח החוק עצמו, הנותן רשות לעיכוב ההליכים אך לא גורע אפשרות של סנקציה אחרת, באופן שמדובר בעיכוב הליכים לתקופה שקצב ביהמ"ש להפקדה, ובין מכוח שקוה"ד הכללי הנתון לבית המשפט באשר לסנקציה, גם אם לא נקבעה במפורש סנקציה כזו - התוצאה תהא שלבית המשפט ישנו שיקול דעת למחוק או לדחות תביעה במקרה של אי הפקדת ערובה שנקבע שיש להפקיד, ובמקרה דנן אני סבור כי בית המשפט הפעיל כראוי שיקול דעת זה.

בל נשכח את האיזון הנדרש בין זכות הגישה לערכאות כזכות חוקתית, לבין האינטרסים החשובים הנגדיים המגבילים זכות גישה זו, כמו הבטחת זכויותיו של צד מפני ניהול הליך סרק, כאשר ההסדרים השונים המחייבים בהפקדת ערובה להוצאות, מורים, ככלל, כי אי ההפקדה במועד תגרור את דחייתו של ההליך (רע"א 9680/07 מגדל הזוהר לבנין בע"מ נ' גוב גיא בע"מ, לא פורסם (23/12/09).

12. בנסיבות דנן, לאור סיכויי התביעה הנמוכים, כפי שקבע בית משפט קמא, התנהגות המערערים, וסמכותו של בית המשפט ושיקול דעתו, לא נפל פגם בפסק דינו של בית המשפט קמא, שנקט בצעד של דחיית התביעה, תוך עשיית שימוש הן בסעיף 353א' לחוק החברות והן בתקנה 519 לתקנות סד"א, כאשר בכל מקרה היתה לבית המשפט סמכות להגיע לתוצאה אליה הגיע.
13. התוצאה הינה כי אמליץ לחברי להרכב לדחות את הערעור.
המערערים ישלמו לכל אחד מהמשיבים 1, 2, 3, 4 ו-5 ביחד, 6, 8 ו-9 ביחד, שכ"ט עו"ד בסך של 4,000 ₪ בתוספת מע"מ כדין וכן למשיבים 10 ו-11 ביחד הוצאות בסך של 2,000 ₪.
הסכום שהופקד כפיקדון ע"י המערערים יועבר למשיבים באמצעות באי כוחם ע"ח הנפסק לעיל, לפי החלק היחסי המגיע לכל משיב כאמור.
ד"ר קובי ורדי, שופט
השופט י' שנלר
, אב"ד:

אני מסכים.


ישעיהו שנלר
, שופט
אב"ד


השופטת ר' לבהר שרון:

אני מסכימה.
רות לב הר שרון, שופטת
הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט ד"ר קובי ורדי.

המזכירות תשלח העתק מפסק הדין לצדדים.
ניתן היום, א' אדר תש"ע, 15 פברואר 2010, בהעדר הצדדים.
ישעיהו שנלר
, שופט
אב"ד

ד"ר קובי ורדי, שופט

רות לב הר שרון, שופטת

1 מתוך 8









עא בית משפט מחוזי 2157/08 בינוי והשקעות אחזקות ש.ט.א.י (1994) בע"מ, מאיר שרגאי נ' בנק לאומי לישראל בע"מ, בנק לאומי למשכנתאות בע"מ, עו"ד משה זוהר ואח' (פורסם ב-ֽ 15/02/2010)