פסקי דין על צבי יהודה | פסקי דין על עמירה ברוק | פסקי דין על לאור לוי | פסקי דין על עיריית ירושלים |

6877-09/09 תק     14/02/2010




תק 6877-09/09 צבי יהודה נ' עמירה ברוק, לאור לוי, עיריית ירושלים








בית משפט לתביעות קטנות ברמלה



14 פברואר 2010

ת"ק 6877-09-09 יהודה נ' ברוק ואח'






בפני

כב' השופט
ישגב נקדימון


התובע

צבי יהודה


נגד


הנתבעים

1.עמירה ברוק
2.לאור לוי
3.עיריית ירושלים




פסק דין



התובע הגיש תביעה לבית-משפט זה, בה ביקש לחייב את הנתבעת מס' 1 ו/או הנתבע מס' 2 לשלם לו סך של 5,042.29 ₪, בגין חוב ארנונה הנובע ממגוריה של הנתבעת מס' 1 בדירה שבבעלותו בירושלים (להלן – "הדירה"). עוד ביקש התובע, במסגרת התביעה, לחייב את הנתבעים כולם או מי מהם בפיצוי בסך של 5,000 ש"ח, בגין הוצאות, עוגמת נפש ופגיעה בבריאותו ובשמו הטוב כתוצאה מהמעשים המיוחסים להם על-ידו.

מסכת העניינים נשוא התביעה נובעת מהסכם שכירות, שנכרת בין התובע לבין הנתבעת מס' 1 במודיעין והוארך מעת לעת, לפיו שכרה האחרונה את הדירה בתקופה שמיום 1.8.2004 ועד יום 31.7.2008 (להלן – "הסכם השכירות"). הנתבע מס' 2 היה ערב לחיוביה של הנתבעת מס' 1 על-פי הסכם השכירות. בהתאם להסכם השכירות, היה על הנתבעת מס' 1 לשלם את מיסי העירייה המוטלים על הדירה במשך כל תקופת השכירות. דא עקא, שלטענת התובע, חרף העובדה כי הוא דיווח לעיריית ירושלים
- היא הנתבעת מס' 3 בתיק זה - על הסכם השכירות, העירייה לא עדכנה את הדבר ברישומיה לתקופה שמיום 1.8.2004 ועד ליום 31.7.2006. בהמשך לכך, ומשלא שולמו דמי ארנונה בגין הדירה, הגישה הנתבעת מס' 3 תביעה כנגד התובע, אשר יושבה לאחר שהנתבעת מס' 1 הסדירה את תשלום החוב. לטענת התובע, מאותו שלב ואילך, לרבות עם תום תקופת השכירות של הנתבעת מס' 1 את הדירה בסוף חודש יולי 2008, הוא פנה פעמים רבות לנתבעת מס' 3 על מנת לברר אם קיים חוב ארנונה בנוגע לדירה, אך נענה כי אין חוב שכזה וכי אף קיימת יתרת זכות. ואולם, בתחילת חודש יוני 2009 הופתע התובע לקבל מהנתבעת מס' 3 דרישה לתשלום סך של 5,190.28 ₪ בגין חוב ארנונה לתקופה שמיום 26.12.2005 ועד יום 31.7.2006. בעקבות זאת, ולנוכח עיקול שהוטל על חשבונותיו, נאלץ התובע לשלם לנתבעת מס' 3 סך של 5,042.29 ₪. לטענת התובע, התנהלותה של הנתבעת מס' 3 בעניין זה נגועה במחדלים ובהם העדר עדכון עובדת שכירת הדירה על-ידי הנתבעת מס' 1 וכן זיכוי חשבונה של האחרונה, שהביא להיווצרות החוב אשר הושת כאמור על התובע. לנוכח השתלשלות עניינים זו הוגשה, אפוא, התביעה לתשלום הסכומים כמפורט לעיל.

הנתבעים מס' 1 ו-2 לא הגישו כתבי הגנה מטעמם. עם זאת, בעדותה בבית-המשפט הודתה הנתבעת מס' 1 בחבותה בגין סכום הארנונה שלא שולם על-ידה במקור, אם כי לטענתה מדובר בסכום של 3,500 ₪ (עמ' 1 לפרוטוקול, שורות 26-17; עמ' 2, שורה 6). לגרסתה, החוב לא שולם על-ידה עקב טעות ואי ידיעה מצידה על קיומו. הנתבע מס' 2, כאמור, לא הגיש כתב הגנה ואף לא התייצב לדיון.

בכתב הגנתה של הנתבעת מס' 3 נטען, כי התובע היה רשום בספריה כמחזיק בדירה בתקופה שמיום 1.8.2004 ועד ליום 31.7.2006. לנוכח העובדה, כי הארנונה בגין הדירה לשנים 2005-2004 לא שולמה, הוגשה אכן תביעה כנגד התובע ובעקבותיה שולם סכום של 9,761.23 ₪. הנתבעת מס' 3 הוסיפה וטענה, כי במהלך חודש יולי 2006 התובע פנה אליה בבקשה כי חיוב הארנונה בגין הדירה יועבר על-שם הנתבעת מס' 1 ובעקבות זאת בוצע שינוי ברישום המחזיק בדירה בספרי העירייה, שנכנס לתוקף ביום 1.8.2006. לשיטתה של הנתבעת מס' 3, עד לפנייתו האמורה של התובע אליה הוא לא הודיע לה בכתב כי השכיר את הדירה. הנתבעת מס' 3 הוסיפה וטענה, כי נותר לתובע חוב ארנונה לתקופה שמיום 26.12.2005 ועד ליום 31.7.2006, הוא החוב שתשלומו הינו נשוא תביעה זו. הנתבעת מס' 3 כופרת בקיומם של מחדלים ו/או אי תקינויות כלשהם בהתנהלותה.

הנה כי כן, במישור היחסים שבין התובע לנתבעים מס' 1 ו-2, הנתבעת מס' 1 אינה חולקת על כך, כי עליה לשאת בחוב הארנונה למשיבה מס' 3 בגין התקופה בה התגוררה בדירה, לרבות פרק הזמן שמיום 26.12.2005 ועד ליום 31.7.2006. לנוכח העובדה, כי התובע שילם סכום זה במקומה, ברי כי עליה להשיב לו את מה ששולם על-ידו, אף אם סכום זה כולל הפרשי הצמדה וריבית בגין הזמן שחלף ממועד היווצרות החיוב ועד למועד התשלום בפועל על-ידי התובע לנתבעת מס' 3. בהקשר זה יצויין, כי ניתן היה לצפות מהנתבעת מס' 1 – כמו מכל שוכר דירה – כי תדאג לשלם לנתבעת מס' 3 את תשלומי הארנונה בגין מגוריה בדירה במועדם וכסדרם. אין זה מתקבל על דעתי, כי הנתבעת מס' 1 לא ידעה ב"זמן אמת" כי עליה לשלם את דמי הארנונה בגין מגוריה בדירה בתקופה שמיום 26.12.2005 ועד ליום 31.7.2006. משלא עשתה כן במועד, אין היא יכולה להלין על חיובה לשלם כספים אלה בתוספת הפרשי הצמדה וריבית, אשר נבעו מהשיהוי בתשלום החוב. לפיכך, מן הדין לחייב ביחד ולחוד את הנתבעת מס' 1 ואת הנתבע מס' 2 – שלא הגיש כתב הגנה ולא התייצב לדיון (ראו תקנה 11 לתקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין), התשל"ז-1976) - לשלם לתובע סך של 5,042.29 ₪, הוא הסכום ששולם על-ידי התובע לנתבעת מס' 3 בגין התקופה האמורה.

במישור היחסים שבין התובע לבין הנתבעת מס' 3, התמונה שונה. הוראות החוק הרלוונטיות לענייננו הינן סעיפים 325 ו-326 לפקודת העיריות [נוסח חדש], אשר קובעות כהאי לישנא:


הארנונה
"325.
חדל אדם ביום מן הימים להיות בעלם או מחזיקם של קרקע או של בנין שהוא חב עליהם בארנונה לפי הוראות הפקודה, ימסור הוא או נציגו הודעה על כך בכתב לעיריה ולאחר מכן לא יהיה חייב בשיעורי ארנונה נוספים; אין האמור גורע מחבותו בשיעורי הארנונה המגיעים מלפני מסירת ההודעה.


הארנונה

326.
נעשה אדם בעלו או מחזיקו של נכס שמשתלמת עליו ארנונה, יהא חייב בכל שיעורי הארנונה המגיעים ממנו לאחר שנעשה בעל או מחזיק של הנכס, אלא שאם היתה כאן מכירה או העברה חייבים המוכר או המעביר או נציגיהם - ואם היתה כאן השכרה לתקופה של שנה או יותר חייבים המשכיר או נציגו - למסור לעיריה הודעה על העסקה כאמור, ובה יפרשו שמו של הקונה, הנעבר או השוכר; כל עוד לא ניתנה הודעה כאמור, יהיו המוכר, המעביר או המשכיר חייבים בארנונה שהקונה, הנעבר או השוכר היו חייבים לשלם ולא שילמו. בהשכרה לתקופה הקצרה משנה אחת, יהיה המשכיר חייב בארנונה".

הנה כי כן, בהתאם להוראות החוק האמורות היה על התובע להודיע לנתבעת מס' 3 על השכרת הדירה לנתבעת מס' 1. דא עקא, שהתובע לא הביא ראיה כלשהי לביסוס טענתו בדבר העברתם לנתבעת מס' 3 של הסכמי השכירות הנוגעים לתקופה שלפני יום 1.8.2006. המסמכים היחידים הנמצאים בפני
בית-המשפט בהקשר זה הינם שניים: 1. מכתבו של התובע לנתבעת מס' 3 מיום 10.4.2006 (נספח 5 לכתב התביעה), לפיו "בתקופה המצויינת בנספח לתביעה" הושכרה הדירה לנתבעת מס' 1. ואולם, מכתב זה מתייחס לתביעה שהוגשה כנגד התובע על-ידי הנתבעת מס' 3, שעניינה כזכור בשנים 2005-2004, בעוד שהחיוב נשוא התביעה שבכאן מתייחס לתקופה שמיום 26.12.2005 ועד יום 31.7.2006; 2. מכתבו של התובע לנתבעת מס' 3 מיום 17.7.2006 (נספח ד לכתב ההגנה של האחרונה), אליו צורף הסכם שכירות לתקופה שמיום 1.8.2006 ועד ליום 31.7.2007 ובו נתבקשה העירייה "להעביר את חיוב הארנונה על שם השוכרת", הנתבעת מס' 1. יודגש, כי התובע לא ציין במכתבו האמור, כי הנתבעת מס' 1 מתגוררת בדירה כבר מיום 1.8.2004, כטענתו. בנסיבות אלה, לא הוכח בפני
בית-המשפט כי התובע הודיע לנתבעת מס' 3 על השכרת הדירה לנתבעת מס' 1 גם לגבי התקופה שמתום שנת 2005 ועד יום 1.8.2006, והתובע אינו יכול להלין כלפי הנתבעת מס' 3 על שהדרישה לתשלום חוב הארנונה בגין התקופה שמיום 26.12.2005 ועד יום 31.7.2006 הופנתה אליו. המסקנה היא, אפוא, כי התובע לא הרים את נטל הראיה המוטל עליו להוכחת תביעתו כלפי הנתבעת מס' 3, מה עוד שהנזקים הנטענים על-ידו בהקשר זה – הוצאות, עוגמת נפש ופגיעה בבריאות ובשם הטוב – לא הוכחו.

סוף דבר, התביעה כנגד הנתבעים מס' 1 ו-2 מתקבלת בחלקה, באופן שבו אני מחייב אותם – ביחד ולחוד – לשלם לתובע סך של 5,042.29 ₪ וכן הוצאות משפט בסך 300 ₪. התביעה כנגד הנתבעת מס' 3 נדחית, אך בנסיבות העניין לא ראיתי לחייב את התובע בהוצאות משפט בגין דחייה זו.

אם סכום פסק הדין לא ישולם בתוך 30 יום, הוא יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום פסק הדין ועד מועד התשלום בפועל.

מזכירות בית-המשפט תשלח לצדדים העתקי פסק הדין.

ניתן היום,
ל' שבט תש"ע, 14 פברואר 2010, בהעדר הצדדים.














תק בית משפט לתביעות קטנות 6877-09/09 צבי יהודה נ' עמירה ברוק, לאור לוי, עיריית ירושלים (פורסם ב-ֽ 14/02/2010)