פסקי דין על מדינת ישראל | פסקי דין על פמת"א (מיסוי וכלכלה) | פסקי דין על אירנה ליסק | פסקי דין על ולנטין ליסק | פסקי דין על אביגדור יצחקי |

3454/09 פ     17/02/2010




פ 3454/09 מדינת ישראל, פמת"א (מיסוי וכלכלה) נ' אירנה ליסק, ולנטין ליסק, אביגדור יצחקי




8



8
בית משפט השלום בתל אביב - יפו



17 פברואר 2010

ת"פ 3454-09 מ.י. פרקליטות מחוז ת"א-מיסוי וכלכלה נ' ליסק ואח'






בפני

כב' השופטת
דניאלה שריזלי


המאשימה

מדינת ישראל
פמת"א (מיסוי וכלכלה)
ע"י ב"כ עו"ד א' שמואלי


נגד


הנאשמים

1.

אירנה ליסק
2.

ולנטין ליסק
ע"י ב"כ עו"ד א' זהר

3.

אביגדור יצחקי
ע"י ב"כ עו"ד י' רזניק
, וז' חן



ה ח ל ט ה



בעניינו של נאשם מס'
3

1.
הנאשם 3 (להלן: "המבקש") הגיש בקשה להפרדת משפטו ממשפטם של הנאשמים 1 ו-2, לפי סעיף 88 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982.

2.
נימוקי הבקשה מעוגנים בעינוי הדין הנגרם למבקש בשל הימשכותם היתרה של הליכי המשפט, הימשכות שאין לו חלק בה; ומנגד, העובדה שהמעשים נשוא כתב האישום מתוארכים לשנת 2005, החקירה בעניינם התנהלה בשנת 2006, ומאז הגשת כתב האישום ועד היום לא נפתח המשפט.

3.
בסֹקרם את השתלשלות הדיונים מאז מועד ההקראה הראשון, בחודש יוני 2009 ועד היום, טוענים באי כוחו של המבקש, עורכי הדין יהושע רזניק וז'ק חן, כי המבקש חווה משבר קשה עקב החקירה שהתנהלה נגדו ועקב הגשת כתב האישום, והפרסומים שהתלוו לאלה, אשר פגעו בשמו הטוב, בעיסוקו ובקרובים לו, ועד כה, בשל התמהמהות ההליכים, טרם ניתנה לו ההזדמנות להתמודד עם ההאשמות נגדו ולהפריכן.

ועוד; בשל נסיבות הכרוכות בהתנהלות משפטם של הנאשמים 1 ו-2, והחלפת הסנגור מטעמם, מעריכים באי כוחו של המבקש, כי אם לא ייעתר בית המשפט לבקשה ויפריד את משפטו של המבקש ממשפטם של הנאשמים האחרים – אין סיכוי לשמיעת ההוכחות במועד קרוב, מה שמחמיר את הפגיעה במבקש עד כדי פגיעה בהגנתו, ומשפטו יתארך מעבר לצריך. מה גם, שניהול המשפט במשותף אינו תורם במקרה ספציפי זה ליעילות הדיון ולעשיית הצדק.

5.
לא זו אף זו; בכתב האישום הפרדה עניינית בין הנאשמים, כאשר עניינם של הנאשמים 1 ו-2 מרוכז כולו באישום הראשון, ואילו ההאשמות כנגד הנאשם 3 מרוכזות באישום השני, והם שונים ומובחנים זה מזה בתוכנם ובמהותם, הן במעשי העבירה והן בדרך ההוכחה (באמצעות עדים ומסמכים). בנסיבות אלה, נטען, לא מתקיימים התנאים שבסעיפים 86 ו-87 לחסד"פ, המתירים לצרף בכתב אישום אחד כמה אישומים וכמה נאשמים; מן ההיבט הענייני המהותי, ואף מן ההיבט הענייני, טוענים סנגוריו של המבקש, הפרדת משפטו של המבקש ממשפטם של הנאשמים האחרים היא פשוטה למדי.

6.
בא כוחם של הנאשמים 1 ו-2 תומך בבקשה מטעמים ענייניים שהעלה וגם, כנראה, מתוך קולגיאליות, ואילו באת כוח המאשימה מתנגדת לבקשה. התנגדותה מנומקת ברצון המדינה לשמור על יעילות הדיון ועל הכרעה צודקת ואחידה לגבי כל המעורבים בפרשה שהיא, לדעתה, פרשה עובדתית אחת, אשר נטלו בה חלק הנאשמים כולם, במידה זו ואחרת, כל אחד על פי דרכו, כמתואר וכמפורט בכתב האישום. הכרעה אחידה וצודקת תושג, לגישת ב"כ המאשימה, רק אם יישמעו כל העדים בפרשה על ידי אותו מותב, שיעריך את מהימנות העדים, ויכריע בפרשה באורח כולל ומקיף.

7.
המסגרת הנורמטיבית הרלוונטית קבועה בסעיפים 86, 87 ו-88 לחסד"פ.

7.1
בהתאם להוראות החוק - סעיף 86 לחסד"פ - רשאית התביעה לצרף בכתב אישום אחד מספר אישומים אם הם מבוססים על אותן עובדות, דהיינו: גזרות שונות של אותה פרשה; או, על עובדות דומות, שיש להן מכנה עובדתי משותף; או, על סדרת מעשים נפרדים מבחינת מקום וזמן אשר קיים ביניהם חוט מקשר ההופך אותם לפרשה כוללת אחת.

7.2
התביעה רשאית לפי סעיף 87 לחסד"פ לצרף באותו כתב אישום מספר נאשמים, ובלבד שמדובר בנאשמים שכל אחד מהם צד לעבירות שבכתב האישום, בין כשותפים, ובין בדרך אחרת, או, אם המדובר בנאשמים שביצעו מעשים שונים, אלא שהמעשים קשורים זה בזה ומהווים, בראייה כוללת, נדבכים של פרשה עובדתית אחת, או, שהמעשים הם חלק מסדרת עובדות של אותה פרשה [ע"פ 866/95 מדינת ישראל
נ' סוסן, פ"ד נ(1) 793].

7.3
הרציונל המנחה הוראות אלה הוא צירופם של שניים: יעילות הדיון ועשיית צדק. יעילות הדיון, משמע: שמיעת העדים פעם אחת ו"בחבילה אחת"; ועשיית צדק במובן זה שכל עדי הפרשה יישמעו כולם על-ידי אותו מותב, כמיקשה אחת, מה שמבטיח אחידות בהערכת מהימנותם של עדים משותפים, ומידרג נאות בעונשים המושתים על המעורבים בפרשה [י' קדמי, על סדר הדין בפלילי, חלק שני, הוצאת דיונון, תשס"ט-2009, הסימן השלישי והסימן הרביעי, בעמ' 938-943].

8.
הניסיון והפרקטיקה מורים, כי המאשימה נוהגת בגמישות רבה בשימוש שהיא עושה בסעיף 86, גמישות שאינה ניכרת בשימוש שהיא עושה בסעיף 87. הטעמים לכך ברורים. בא סעיף 88 לחסד"פ ומאפשר לנאשם משותף לבקש מבית המשפט להפריד את הדיון לגביו ולקיימו בנפרד מיתר הנאשמים בכתב האישום, ובלבד שיראה לבית המשפט כי ניהול המשפט במשותף יקפח אותו בהגנתו.

9.
בהתאם להלכה הפסוקה, כל עוד אין בכך משום פגיעה בהגנת הנאשם, ראוי להותיר על כנו את צירוף הנאשמים (כך גם לגבי צירוף אישומים), וזאת, בהתחשב בכך, שהצירוף תורם תרומה ממשית הן ליעילות הדיון והן לעשיית הצדק. בית המשפט יטה להורות על הפרדת משפטו של נאשם ממשפטו של אחר, אם עולה חשש כי ניהול המשפט במשותף יקפח את הנאשם בהגנתו [י' קדמי, שם, עמ' 943-944, והפסיקה המובאת באותו סימן].

10.
בשל מורכבות הנסיבות שהן הרקע לבקשה, אייחד דברים לעובדות כתב האישום שתלוי ועומד בבית המשפט, וכן, להשתלשלות ההליכים עד כה, לרבות, העיכובים שחלו בקידומם. תיארו זאת היטב באי כוח המבקש בטיעוניהם בכתב ובעל פה, ואחזור על כך בקצרה בלבד.



11.
המאשימה הגישה ב-9.3.09 כתב האישום נגד המבקש. זהו כתב האישום המקורי. עניינו של אותו כתב האישום שימוש במרמה, עורמה ותחבולה, במזיד ובכוונה לעזור לאחר להתחמק ממס, עבירה לפי סעיף 220(5) לפודת מס הכנסה [נוסח חדש] תשכ"א-1961, וכן, קבלת דבר במרמה, בנסיבות מחמירות, עבירה לפי סעיף 415 סיפא לחוק העונשין, תשל"ז-1977.


11.1
טענת המאשימה בכתב האישום היא כי המבקש עבר את העבירות האמורות במסגרת עיסוקו כרואה חשבון, כשהציג בפני
פקיד השומה כפר סבא מצג שקרי ביחס להכנסותיהם של בני הזוג אירנה וולנטין ליסק
אותם ייצג. אותו מצג שקרי נוגע להכנסות בשיעור של כ-16 מיליון ₪ שנתקבלו על-ידי אירנה ליסק
בישראל בשנים 1998 עד 2003, במסגרת עיסוקה ועבודתה. המאשימה טענה בכתב האישום, כי הכנסות אלה חבות במס בישראל. אלא שאירנה ליסק
, כך מסתבר, העלימה הכנסות אלה, ולא שילמה את המס המגיע.

11.2
לטענת המאשימה בכתב האישום, המבקש, מייצגם של בני הזוג ליסק, יזם בשלהי שנת 2004 הליך של גילוי מרצון, ובמסגרתו טען במרמה בפני
פקיד השומה, כי ההכנסות נשוא הגילוי הן הכנסות שהפיק ולנטין ליסק
בחו"ל, מעבודת תיווך חד פעמית, שאינה מתחום עיסוקו בארץ, ועל כן, אינן חבות במס. המבקש ביקש לתקן את הדו"חות שהגיש ולנטין ליסק
בהתאם לטענות דלעיל. בעקבות המצג השקרי, נאמר בכתב האישום, הסכים פקיד השומה להעניק לליסק חסינות בפלילים, ואף חתם ב-21.6.05 על הסכם שומה לפיו, הצהיר ליסק על הכנסה חד פעמית מחו"ל בסך 13 מיליון ₪, פטורה ממס, ועוד הכנסה נוספת חייבת במס בסך 9.6 מיליון ₪, ששיעור המס המוסכם לגביה היה 25%, ובפועל 2.9 מיליון ₪. המס ששולם נמוך בכ-4.5 מיליון ₪ מהמס שאמור היה להשתלם למעשה.

11.3
במועד הגשת כתב האישום נגד המבקש לא הועמדו הנאשמים 1 ו-2 לדין.

12.
נקבע מועד להקראת כתב האישום, 22.4.09. אולם, מועד זה וגם מועד נוסף שקבעתי נדחו לבקשת מי מהצדדים.



13.
בתאריך 4.8.09 הגישה המאשימה כתב אישום מתוקן, שמתכונתו היא זו הנוכחית, והוא כולל שני אישומים. נוספו לכתב האישום הנאשמים 1 ו-2. הם מואשמים באישום הראשון בהשמטת הכנסה מדו"ח ובמסירת אימרה כוזבת בדו"ח, עבירות לפי הסעיפים 220(1) ו-220(2) לפקודת מס הכנסה.

האישום נגד המבקש, במתכונתו המתוארת לעיל, הוא האישום השני בכתב האישום המתוקן.

14.
תיקון כתב האישום הוליד בקשות נוספות לדחיית מועדי ההקראה שנקבעו, ב-23.9.09 וב-22.11.09, כולן מטעמם של הנאשמים 1 ו-2, שאותה עת מיוצגים היו ע"י עוה"ד יהודה ויינשטיין. בקשות הדחייה כרוכות היו בתרעומת הנאשמים 1 ו-2 על שהוגש נגדם כתב אישום, בניגוד לעמדתה הראשונית של המאשימה, במכתבה מ-9.3.09, לפיו, הם לא יועמדו לדין, ודרישתם, עקב כך, לקיים שימוע נוסף בעניינם. שימוע כזה לא התקיים עד היום. בקשה נוספת לדחיית ההקראה התבקשה מטעמם של הנאשמים 1 ו-2 ונענתה עקב מינויו של עוה"ד יהודה ויינשטיין למשרת היועץ המשפטי לממשלה, והצורך למנות סניגור אחר לייצגם. סופו של דבר, נקבע מועד הקראת כתב האישום ל-10.3.10.

15.
על רקע השתלשלות העניינים המתוארת, ותלותו של המבקש בהתנהלות הנאשמים האחרים בתיק, ונוכח הצפי שעניינם של הנאשמים האחרים לא יבשיל לכלל שמיעת הוכחות במועד קרוב, באה לפניי, כאמור, בקשת המבקש להפרדת הדיון.

16.
קראתי ושמעתי טיעוני הצדדים. בחנתי את כתבי האישום ואת הנימוקים הנכבדים שהעלו הצדדים, וכל זאת באספקלריה של הדין החל, והגעתי למסקנה שדין הבקשה להידחות. אסביר מדוע.

17.
נקודת המוצא היא מסכת העובדות המפורטות בכתב האישום, עובדות המתגבשות לפרשה עובדתית אחת כוללת. האבחנה העובדתית שערכו באי כוח המבקש בין עניינו של המבקש לבין עניינם של הנאשמים 1 ו-2 איננה מבוססת. שכן, למרות פיצולו של כתב האישום לשתי חטיבות, אין ולא יכול להיות ספק, כי העובדות מהוות במכלול פרשה אחת אחידה: כשהאישום הראשון הוא ראשיתה של הפרשה - ועניינו הכנסות אותן השמיטו הנאשמים 1 ו-2 מהדוחות שהגישו לפקיד השומה בתקופה נתונה; האישום האחר מגבש את המשכה וסיומה של הפרשה, ועניינו התנהלותו של הנאשם 3 כמייצגם של הנאשמים האחרים מול ובפני
פקיד השומה. קיימת אפוא זיקה עניינית הדוקה בין שני האישומים.

18.
הנאשמים ביצעו, לכאורה, מעשים שונים, אלא שהמעשים כרוכים ומשולבים זה בזה, ומהווים, בראייה כוללת, נדבכים של אותה פרשה. אם זו איננה "פרשה כוללת אחת", אינני יודעת "פרשה כוללת אחת" מהי.

19.
משכך, ונוכח טיבו של כתב האישום ורשימת עדי התביעה, שוכנעתי, כי יש לתת משקל מכריע למדיניות המשפטית העומדת ביסוד החיקוקים נשוא ענייננו, מדיניות אשר באה לקדם ולהבטיח יעילות דיונית וצדק מהותי. משמע: שמיעת העדים פעם אחת, על-ידי מותב אחד, שיעריך את מהימנותם של העדים, יקבע קביעות אחידות לגבי כוחן ועוצמתן של הראיות, ויגבש דעה אחידה לגבי כל המעורבים, הכל כמפורט בסעיף 7 לעיל. על כן, ראוי וצודק שיישמע עניינם של שלושת הנאשמים במאוחד, בפני
מותב אחד.

20.
מוסכם עמי כי קיימים מקרים בהם ראוי ומוצדק להפריד את הדיון בעניינו של נאשם אחד מעניינם של נאשמים אחרים; על אלה נימנים אותם מקרים בהם נראה בעליל, ממכלול הנסיבות, כי ההליכים בעניינו של המבקש הפרדת הדיון נמשכים מעל ומעבר לסביר ולמקובל, באורח המעלה חשש לעיוות דין, ולפגיעה, עקב כך, בהגנתו של אותו נאשם, ופגיעה זו עולה במשקלה על הפגיעה במטרות שהציב המחוקק כאשר איפשר בחוק לתביעה לצרף בכתב אישום אחד נאשמים ומספר אישומים.

21.
ניתן להבין ללבו של המבקש, המצהיר על כמיהתו לקידום ההליכים וסיומם המהיר, כדי להפריך בהקדם האפשרי את ההאשמות שיוחסו לו, ואשר הביאו לפגיעה קשה בשמו הטוב ובסובבים אותו. אלא שהדחיות הרבות עוגנו כולן בטעמים מהותיים ומוצדקים. במיוחד כן, הדחיות עקב מינויו של הסנגור למשרת היועץ המשפטי לממשלה. ההקראה נקבעה למועד קרוב, 10.3.10, וניתן להניח כי מכאן ואילך יישמע התיק ביעילות המתבקשת.

22.
לסיכום, אני סבורה כי ראוי שיישמע משפטו של המבקש במשותף עם הנאשמים 1 ו-2, כפרשה אחת ומאוחדת. ראוי שההכרעה תתקבל לאחר שמיעת העדים "בחבילה אחת", כאשר הנאשמים נתונים בהליך משותף. הפרדת המשפטים, שמיעת עדים פעמיים, ואין מדובר בעדים אחדים בלבד, איננה רק בלתי יעילה; היא עלולה לגרום לתוצאות בלתי צודקות בהיבט הערכי. גובר אפוא אינטרס הציבור בדבר ניהול הליך פלילי משותף לשלושת הנאשמים, על פני הפגיעה בהגנת הנאשם עקב הימשכות ההליכים.

23.
לאור כל האמור לעיל, הבקשה להפרדת משפטו של המבקש נדחית.

המזכירות תמציא החלטתי לכל הצדדם
.


ניתנה היום,
ג'
אדר תש"ע, 17 פברואר 2010, בהעדר הצדדים.














פ בית משפט שלום 3454/09 מדינת ישראל, פמת"א (מיסוי וכלכלה) נ' אירנה ליסק, ולנטין ליסק, אביגדור יצחקי (פורסם ב-ֽ 17/02/2010)