פסקי דין על דירות שקד בע"מ | פסקי דין על אינג' יוסף

2359/02 עא     27/01/2004




עא 2359/02 דירות שקד בע"מ נ' אינג' יוסף




5
בתי המשפט
עא 002359/02
בית משפט מחוזי תל אביב-יפו
בש"א 21560/03

27.1.04
תאריך:
כב' השופט אילן ש. שילה

רשם ביהמ"ש המחוזי
בפני
:

דירות שקד בע"מ

בעניין:
מערער
עו"ד ברקמן רון

ע"י ב"כ עו"ד
נ ג ד
אינג' יוסף
משיב
עו"ד שנהב חיים

ע"י ב"כ עו"ד
החלטה

זו בקשתה של המערערת למחיקת חלקים מהערעור שכנגד שהגיש המשיב בטענה כי "אינם נובעים ואינם נסמכים על הערעור העיקרי".

1. 1. המערערת, חברה לבנייה, הגישה תביעה לבית משפט השלום בנתניה נגד המשיב, מהנדס מומחה בתחום קירות מסך ועבודות אלומיניום, וטענה כי בשל רשלנותו בתכנון ובפיקוח נגרמו לה נזקים מנפילתן של שמשות רבות בבניין שבנתה.

בית המשפט (כב' השופט גרובס) קיבל את התביעה בחלקה. הוא קבע שהמשיב אכן התרשל, אך דחה את רוב טענותיה של המערערת בעניין הנזקים שלטענתה נגרמו לה. התביעה התקבלה רק באשר לנזק הישיר של עלות החלפת השמשות השבורות, וגם בעניין זה לא חייב בית המשפט את המשיב בתשלום מלוא הנזק. בית המשפט נימק את פסק דינו בכך שהמערערת הגיעה עם קבלן המשנה שהתקין את השמשות שנשברו להסדר "לפיו הם למעשה שותפים לכל סכום שייפסק לטובת התובעת [המערערת - אש"ש]". קבלן המשנה היה אחד מעדי המערערת.
בית המשפט מצא שהמערערת לא גילתה את ההסדר שערכה עם קבלן המשנה ("ההסדר") והסתירה מבית המשפט את העובדה שאין הוא עד ניטרלי ואובייקטיבי. בית המשפט הורה אפוא לנכות משיעור הנזק שחייב בו את המשיב את הסכום שלא שילמה המערערת לפי ההסדר לקבלן המשנה, וקבע שבהימנעה מלשלם הקטינה המערערת את נזקיה.

2. השאלה המרכזית שהציבה המערערת בערעורה היא אם בדין הפחית בית משפט קמא מסך הפיצויים שחייב בו את המשיב את הסכום שהמערערת עיכבה ולא שילמה לקבלן המשנה.

המשיב הגיש ערעור שכנגד ובו הוא טוען שבית המשפט טעה בכך שחייבו באחריות לנזקי המערערת. בין היתר המשיב טוען שיש להטיל את מלוא האחריות לנזקים על קבלן המשנה, מפני שהוא שבחר את השמשות שלא על פי המפרט, ואף ידע כי אין למשיב דרך לבדוק את טיבן. עוד מציין המשיב שגם בעניין התרשלותו בפיקוח על ביצוע העבודות טעה בית משפט קמא שכן הובאו לפניו ראיות, והוא גם קבע כממצא, שקבלן המשנה התרשל. כדברי בית המשפט:

"ברור כי מעשיו של הקבלן גם הם אינם באופן המצופה ממנו...
חריגות הקבלן בעניין הזכוכיות היו רבות ומהותיות."
(עמ' 9 לפסק הדין).

המשיב מוסיף וטוען כי התובעת חבה באשם תורם בשל מעשיו ומחדליו של קבלן המשנה.

3. בבקשה שלפניי המערערת טוענת כי אין זיקה עניינית בין הערעור לבין הערעור שכנגד. לשיטתה סוגיית ההסדר היא "חיצונית לשאלת האחריות של המשיב ולשאלת הנזק שנגרם למערערת וכן להתקשרות שבין התובעת למשיב", ואין קשר בינה לבין שיעור הפיצויים שחב בהם המשיב.

4. המסגרת הנורמטיבית לדיון שלפנינו נמצאת בתקנה 434 לתקסד"א שזו לשונה:

"היה בדעת המשיב לטעון בשעת הדיון בערעור שהחלטת בית המשפט בערכאה הקודמת טעונה שינוי, יגיש על כך הודעה לבית המשפט בפירוט נימוקים, תוך שלושים ימים מהיום שבו הומצא לו כתב הערעור..."

תקנה זו פורשה כמגבילה את הגשתו של ערעור שכנגד "רק לצורך אותו עניין שהוא נושא הערעור... אך לא לצורך עניין אחר ושונה ממנו שנדון אף הוא בדרגה ראשונה" (זוסמן, סדרי הדין האזרחי, מהד' שביעית - 1995, 846).

המערערת טוענת שעל הערעור שכנגד לעסוק בעניינים הקשורים בעניינים שעוסק בהם הערעור העיקרי או הנובעים מהם, ואכן הלכה היא כי -

"בין ערעור עיקרי וערעור שכנגד חייבת להיות זיקה כלשהי, ולו מצומצמת בהיקפה. ערעור-שכנגד, מעצם טיבו וטבעו מוגש על-ידי צד, לאחר שהוגש כנגדו ערעור, וכתגובה לו. עליו לנבוע מאותו ערעור עיקרי שהוגש, ולעסוק באותם עניינים שהובאו לבחינה נוספת בפני
ערכאת הערעור או למצער בעניינים הקשורים להם."
בר"ע 6947/99 קו-לו עבודות בנין ופיתוח בע"מ נ. תעשיות קיסריה פולימרים (1992) בע"מ, תקדין עליון כרך 99 (4) 241 מפי השופטת דורנר).
ואולם, כדברי השופטת דורנר, די בכך שהזיקה תהיה מצומצמת, והנשיא שמגר הוסיף ולימדנו שאין הכרח שהודעת הערעור תתקוף דווקא נושאים שהועלו בערעור העיקרי. ואלה דבריו:

"הערעור שכנגד - שפניו לשינויה של ההכרעה - שונה מהודעת הערעור הרגילה; זו האחרונה יכולה להיות מופנית נגד כל שנפסק בבית משפט קמא, מבחינת התוצאה או מבחינת ההנמקה. הערעור שכנגד הוא מקבילו של הערעור שכבר הוגש והוא יכול, על כן, להיות מופנה רק נגד העילות המונחות ביסודו של הדיון במסגרת הערעור הראשי. אין פירושו של דבר שהודעת הערעור יכולה לתקוף רק את הנושאים שהועלו בערעור העיקרי אלא יכול והערעור שכנגד יתייחס לכל המונח ביסודו של הערעור ושזור וקשור לאותו עניין."
(בש"א 4691/91 מדינת ישראל נ. אוזן פ"ד מ"ה [5] 695).

5. בענייננו אין ספק שיש זיקה בין הערעור העיקרי לבין הערעור שכנגד, ששניהם עוסקים במידת אחריותו של המשיב לנזקים שנגרמו למבקשת. סוגיית ההסדר איננה סוגיה נפרדת מסוגיית שיעור אחריותו של המשיב לנזקים. הפחתת הסכום שבהסדר לא נבעה רק מעצם ההסדר אלא מקביעת בית המשפט בדבר אחריותו של קבלן המשנה לנזקים. ואכן בית משפט קמא לא הסתפק בממצאיו בדבר ההסדר וקבע באופן מפורש את אשמו של קבלן המשנה ואת הקשר שבינו לבין המערערת - קשר העולה לכאורה כדי נטילת אחריות של המערערת למעשיו. בגיבושו של ההסדר העריכו למעשה המערערת וקבלן המשנה את שיעור אשמו של קבלן המשנה; לא יהיה נכון לאפשר למערערת לקבוע באופן חד צדדי את שיעור האשם של צד שלישי ולחסום את דרכו של המשיב בטענתו כי הערכה זו איננה ראויה.
בשולי הדברים יש לתמוה על המערערת שהגישה את בקשתה לאחר שהיא עצמה בחרה שלא לתבוע את קבלן המשנה בבית משפט קמא, אף על פי שלא חלקה על אשמו, והסתירה מבית המשפט את דבר ההסדר שערכה עמו. האם הבקשה מיועדת להמשיך ולהסתיר את ענייניה של המערערת עם קבלן המשנה גם מבית המשפט שלערעור ?

הבקשה נדחית.
המערערת תישא בהוצאות המשיב ושכ"ט עו"ד בסכום של 10,000 ₪.

המזכירות תשלח העתק ההחלטה לצדדים בדואר.

ניתנה היום ד' בשבט, תשס"ד (27 בינואר 2004) בהעדר הצדדים.

אילן ש. שילה
, שופט
רשם בית המשפט המחוזי, ת"א
קלדנית: שושי ח'








עא בית משפט מחוזי 2359/02 דירות שקד בע"מ נ' אינג' יוסף (פורסם ב-ֽ 27/01/2004)