פסקי דין על דראל רם בע''מ | פסקי דין על בזאר שטראוס תלפיות | פסקי דין על אליהו שחר |

4978/08 א     25/02/2010




א 4978/08 דראל רם בע''מ נ' בזאר שטראוס תלפיות בע"מ, אליהו שחר








בית משפט השלום בחיפה



25 פברואר 2010

ת"א 4978-08 דראל רם בע''מ
נ' בזאר שטראוס תלפיות בע"מ
ואח'




בפני

כב' השופט
יהושע רטנר

תובעת
דראל רם בע''מ

נגד

נתבעים
1.בזאר שטראוס תלפיות בע"מ
2.אליהו שחר



פסק דין


1.
בתאריך 24.7.06 נחתם בין התובעת לנתבעת הסכם שכירות תפעולית (להלן: "החוזה" או "ההסכם"), לפיה הושכר לנתבעת רכב מסוג פולקסווגן פאסאט, מ.ר 37-816-61 (להלן: "הרכב") לתקופת שכירות של 36 חודשים, החל מיום 09.08.06 ועד ליום 08.08.09. ככל שתהיה להלן התייחסות לסעיפים, הכוונה לסעיפים בחוזה, אלא אם כן יאמר אחרת.

2.
הנתבע ערב למלויין של התחייבויות הנתבעת. לצורך זה הוא גם חתם כערב על שטר חוב.

3.
הוסכם כי הנתבעת תשלם לתובעת דמי שכירות כדלקמן:

א.
תשלום ראשון בסך של 86,580 ₪ בתוספת מע"מ. סכום זה שולם בפועל.

ב.
יתרת דמי השכירות, אשר ישולמו ב-36 תשלומים חודשיים ורצופים, ע"ס 3,764 ₪ כ"א, בתוספת מע"מ והפרשי הצמדה, בכל 20 לחודש החל מיום 20.08.06 ועד ליום 20.7.09. בפועל שולמו 16 תשלומים.

4.
על פי החוזה, ניתנה לנתבעת אופציה לרכישת הרכב תמורת 75,324 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה ומע"מ, בתום תקופת השכירות.

5.
על פי החוזה הבעלות ברכב נשארה בידי התובעת.

6.
ביום
17.08.07 הרכב נגנב.

7.
ביום 7.1.08 חברת הביטוח, אשר בטחה את הרכב, שילמה לתובעת בעבורו 141,421 ₪ בצירוף מע"מ.

8.
בעקבות גניבת הרכב, הנתבעת בחרה לסיים את ההתקשרות עם התובעת.

טענות התובעת

9.
עת שבחרה הנתבעת לסיים את ההתקשרות עימה, בטרם הסתיימה תקופת השכירות, יש לערוך התחשבנות לפי סעיף 13.
ההתחשבנות מביאה לתוצאה,
שעל הנתבעת לשלם לה בגין שני רכיבים (בקיזוז סכום מסויים) כלהלן:

א.
הפרש בין ערך הרכב במועד הגנבה לבין
הפיצוי שהתקבל מחברת הביטוח, שעומד על 84,659 ₪ (כולל מע"מ).

ב.
פיצוי מוסכם לפי סעיף 13.6.6, שהינו 7 תשלומים של 4,440 ₪ (כולל מע"מ), שהם 31,080 ₪.

ג.
מהרכיבים הנ"ל יש לנכות מספר תקבולים קטנים שהתובעת קיבלה עקב תאונה קודמת וכן לאחר הגנבה (החזרים מחברות "איתורן" ו"דלקן"), וכן 3 תשלומים של דמי שכירות שוטפים נוספים, שהנתבעת ביצעה לאחר הגניבה.

10.
סכ"ה יתרת חובה של הנתבעת עמדה על 102,370 ₪ (כולל מע"מ), שעליה לשלם לתובעת בעקבות הפסקת ההתקשרות ביניהם.

טענות הנתבעים

11.
הנתבעים כופרים בשני רכיבי ההתחשבנות העיקריים הנטענים על יד התובעת.

12.
לטענתם אין בסיס בהסכם לטענת התובעת, כי מגיעים לה הפרשים בין ערך הרכב, לבין הפיצוי שנתקבל מחברת הביטוח. לטענת הנתבעים, לו ההסכם היה ממומש במלואו, כולל אופצית רכישת הרכב,
סה"כ תגמולי התובעת היו 297,408 ₪, בצירוף מע"מ
כ- 346,480 ₪.
בפועל תגמולי התובעת בגין העסקה עמדו על הסכומים הבאים (שכבר כוללים מע"מ): 100,000 ₪ תשלום ראשוני, עוד 70,688 ₪ בגין 16 תשלומים שוטפים ועוד כ- 164,755 ₪ פיצוי מחברת הביטוח, סה"כ : 335,443 ₪. אם לסכום זה יתווסף גם ההפרש הנטען בין מחיר הרכב לבין הפיצוי מחברת הביטוח, בסך 98,627 ₪ (כולל מע"מ), יוצא שסך התקבולים בגין העסקה יעמוד על 434,070 ₪. זאת כאמור, לעומת תקבולים צפויים של 346,480 ₪ (כולל מע"מ) בלבד. כל זאת עוד לפני שמוסיפים את הפיצוי המוסכם בגין 7 תשלומים שוטפים. בנקודה זו יש לציין שהנתבעים גם טענו שערך הרכב ביום הגניבה היה נמוך יותר, אך איני מוצא מקום לדון בטענה זו, כפי שיפורט בהמשך.

13.
לטענת הנתבעים התובעת מנסה להתעשר על חשבונה בסכום של כ- 87,590 ₪ , מבלי שיש לכך עגון בהסכם ושלא כדין.

14.
הטענה השניה של הנתבעות היא, שאין מקום לחייבם בפיצוי מוסכם. זאת מאחר וגניבת הרכב מהווה סיכול של החוזה, שאינה גוררת התחשבנות וחיוב בפיצוי המוסכם מראש.

15.
לפיכך לטענת הנתבעים, דין התביעה להדחות.

דיון

16.
במחלוקת הראשונה אני מעדיף את עמדת הנתבעים. הרכב נשאר בבעלות התובעת וכיוצא מכך, היא זו שקיבלה את הפיצוי מחברת הביטוח בגין גניבתו. הנתבעת בחרה לסיים את העסקה, על פי האופציה הנתונה לה בחוזה (סעיף 11.6.2). לפיכך יש לערוך התחשבנות לפי סעיף 13. לא מצאתי בסעיף 13 בסיס לטענת התובעת, כי מגיעים לה הפרשים בין ערך הרכב, לבין הפיצוי שנתקבל בגינו מחברת הביטוח. כמו כן נראה שאין לכך הצדקה כלכלית. הנתבעת היא זו שמימנה את פרמיית הביטוח של הרכב, דבר המבטיח את זכויות התובעת כבעלת הרכב.
בכך הנתבעת הגנה על עצמה והבטיחה כיסוי לאובדן ערך הרכב. בפועל התובעת גם לא ניזוקה באופן ממשי, שכן קיבלה תקבולים בסכום כולל של 335,443 ₪. לעומת תקבולים צפויים של 346,480 ₪ - הפרש קטן יחסית (שהמענה לכך יהיה, כפי שיפורט, בפיצוי המוסכם). הטלת תשלום נוסף (בהקשר זה של ערך הרכב) על הנתבעים
תהפוך אותם לגורם מבטח. אין לכך עיגון בחוזה, והדבר מנוגד לתכלית ולרוח החוזה, לאור קניית ביטוח על ידי הנתבעת.

17.
נוכח מסקנה זו, אין מקום לדון בטענות הצדדים ביחס לגובה ערך הרכב.

18.
לפיכך אני דוחה את טענת התובעת, שיש לשלם לה בעבור ההפרש בין ערך הרכב לבין הפיצוי מחברת הביטוח.

19.
בהקשר זה אני מוצא לנכון להוסיף הערה. לא מן הנמנע שיהיה מקרה, ששוכר רכב יגרום למשכיר נזק, של אי יכולת לקבל פיצוי חלקי או מלא ( מחברת הביטוח ), בגין אובדן או גניבת הרכב. במקרה כזה אכן תעמוד למשכיר עילת תביעה נגד השוכר. עם זאת תביעה כזו יש להגיש ולהוכיח באופן עצמאי. משכיר הרכב אינו רשאי לקבוע את הנזק (שכביכול נגרם לו על ידי השוכר) על דעת עצמו, ולגבות אותו באמצעות שטר החוב.
כמו כן מהחומר שהוצג לבית המשפט, לא עולה שעילה כזו עומדת למשכיר במקרה דנן.

20.
במחלוקת השניה אני מעדיף את עמדת התובעת.

21.
סעיף 11.6 מתייחס לאפשרות של סיום העסקה, גם כתוצאה מגניבת הרכב. במקרה זה (סעיף 11.6.2) יש לערוך התחשבנות לפי סעיף 13.3. הפיצוי המוסכם מראש כלול במפורש בסעיף 13.3. במקרה זה הוא עומד על 7 תשלומים שוטפים. לפיכך דרישת התובעת מעוגנת בחוזה.

22.
יש הצדקה כלכלית ברורה
לחייב את שוכר הרכב בפיצוי המוסכם, כאשר הוא בוחר לסיים את העסקה, גם אם הרכב נגנב. במקרה כזה יש אפשרות ממשית שהתובעת תצטרך לספוג ירידה בתקבול הכולל מהעסקה, גם בהתחשב בפיצוי מחברת הביטוח. במקרה זה, כפי שהודגם קודם,
הדבר אף קרה בפועל, בסכום של כ- 11,000 ₪. מעבר לכך התובעת עשויה לשאת בהוצאות שונות בגין
סיום מוקדם של העסקה, כגון מול ספקים נותני שירותים ומול נותני אשראי. לפיכך, יש הצדקה לקביעה החוזית, שעל השוכר לפצות את המשכיר בפיצוי הקבוע מראש, על מנת למנוע התדיינות מיותרת בנושא.

23.
הטלת הפיצוי המוסכם מראש על השוכר, גם במקרה של גניבה, מוצדק גם בהיבט של "חלוקת אשם" בין הצדדים, ובהיבט של זיהוי הגורם שעשוי למנוע נזק זה באופן מיטבי. כיוון שהרכב הינו בחזקת השוכר, הוא זה שיכול לנקוט באמצעים אפקטיביים למניעת גניבתו, ועל כן מוצדק להטיל עליו
סנקציה במקרה שסיכון כזה מתממש.

24.
נראה שהפיצוי המוסכם כולל בחובו הוצאות שונות של התובעת (כגון הוצאות ל"איתורן" ו"דלקן") ואין להוסיף אותם, בהעדר הוראה מפורשת בהסכם.

סיכום

25.
תביעת התובעת לתשלום הפרשי ערך נדחית. תביעת התובעת לתשלום פיצוי מוסכם מתקבלת.

26.
הפיצוי המוסכם עומד על 31,080 ₪. מזה יש להפחית תשלומים שהתקבלו לאחר גניבת הרכב בסך 12,845 ₪ וכן תקבול שהתובעת קיבלה בסך 1,475 ₪ בגין תאונה קודמת (כמפורט בסעיף 31 לסיכומי התובעת). לפיכך יתרת הפיצוי עומד על 16,760 ₪, נכון ליום עריכת השטר 14.1.08.




תוצאה

27.
הנתבעים, יחד ולחוד, ישלמו לתובעת 16,760 ₪. סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 14.1.08 ועד היום.

28.
כמו כן הנתבעים ישלמו לתובעת 25% מאגרת בית המשפט וכן שכ"ט עו"ד בסך 3,000
₪ בצירוף מע"מ כדין.
התשלום ייעשה
תוך 30 יום מהיום, שאם לא כן ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

29.
מאחר ורוב הדרישה הכלולה בשטר החוב נדחתה, אין מקום להמשיך בהליכי הוצאה לפועל שנפתחו על ידי התובעת. תיק ההוצאה לפועל ( 02-09687-08-2) יסגר ללא כל חיוב של הנתבעים. ככל שהתובעת תדרש להליכי גבייה, הם יעשו על פי פס"ד זה בלבד בהליך חדש.

ניתן היום,
יא'
אדר תש"ע, 25 פברואר 2010, בהעדר הצדדים.







הוקלד על ידי שריאל לב






א בית משפט שלום 4978/08 דראל רם בע''מ נ' בזאר שטראוס תלפיות בע"מ, אליהו שחר (פורסם ב-ֽ 25/02/2010)