פסקי דין על שירות בתי הסוהר | פסקי דין על יגאל עמיר

1187/09 עעא     04/03/2010




עעא 1187/09 שירות בתי הסוהר נ' יגאל עמיר





שירות בתי הסוהר

בעניין:
המבקשת
עידית עמיר
- פרקליטות מחוז צפון
ע"י ב"כ עו"ד
נ ג ד
יגאל בן שלמה עמיר ת.ז. 027790088

המשיב
אבי מוסקוביץ'
ע"י ב"כ עו"ד
פסק דין
רקע

1. ביום 27.03.96 הורשע המשיב ברצח ראש הממשלה יצחק רבין, ז"ל, בפציעת מאבטחו בנסיבות מחמירות, וכן בקשירת קשר בצוותא עם אחיו ואדם נוסף, לרצוח ראש ממשלה ולפגוע בתושבי הישובים הערביים ובאנשי המשטרה הפלסטינית באזור יהודה ושומרון.

בגין רצח ראש הממשלה, שבוצע ביום 4.11.95, והעבירות הנוספות שביצע המשיב נגזרו עליו מאסר עולם ועוד 14 שנות מאסר במצטבר.

בשל אופי הסיכון הנשקף מן המשיב, הוא סווג כ"אסיר בטחוני". סיווג זה גרר הטלת מגבלות שונות, ובכללן החזקתו בהפרדה מיתר האסירים, התקנת מצלמות מעקב בתאו והגבלות על ביקורים.

מאז 19.12.95 ועד היום, משך למעלה מ-14 שנים, מוחזק המשיב בתנאים של "החזקה בהפרדה", שהוארכה מדי 6 חודשים בהוראת בית המשפט, וזאת מכח סעיף 19ה לפקודת בתי הסוהר [נוסח חדש], התשל"ב-1971.

במסגרת הבקשה שלפניי, מבקש שירות בתי הסוהר
(להלן - שב"ס) מבית המשפט להאריך שוב את התקופה בה ישהה המשיב בתנאי הפרדה בשישה חודשים נוספים, החל מיום 8.01.10.
הדיון בבקשה נדחה פעמיים, לבקשת המשיב. פעם אחת, לצורך מינוי סניגור ציבורי למשיב; ופעם שניה, כדי לאפשר לסניגור ללמוד את החומר ולהגיש תשובתו בכתב לבקשה. על פי הסכמתו, ממשיך המשיב להיות מוחזק בהפרדה, עד למתן פסק הדין.
במסגרת הדיון, שחלקו האחד היה גלוי וחלקו השני חסוי בהסכמת ב"כ המשיב, ולפיכך התקיים במעמד ב"כ המבקש ונציגי שירות הביטחון בלבד, הוסיפו והשלימו באי כח הצדדים טיעונים על-פה לטיעוניהם בכתב.

תמצית טענות המבקש

2. הבקשה נתמכה בתצהירו של סג"ד חסון ניג'ם, קצין מודיעין במחוז צפון בשירות בתי הסוהר
. מן התצהיר עולה כי בנוסף להיותו אסיר בטחוני, מסווג המשיב אף כאסיר התראה וטעון הגנה רמה א', וכי המשך החזקתו בתנאי הפרדה דרוש לצורך שמירה על בטחון המדינה. מחקירתו של סג"ד ניג'ם על תצהירו עולה כי קיים חשש שהמשיב, אם יתאפשר לו הדבר, יפיץ את משנתו בקרב ציבור תומכיו. אליבא דמבקש, המשך החזקתו של המשיב בתנאי הפרדה נדרש אף לצורך שמירה על שלומו ומניעת עבירות אלימות בבית הסוהר, וזאת לאור הערכת גורמי המודיעין בשירות בתי הסוהר
לפיה קיים חשש ממעשי נקם שיבוצעו כלפי המשיב על ידי אסירים אחרים. המבקש מציין כי עובר להגשת בקשה זו להארכת תקופת ההפרדה, נבחן עניינו של המשיב והובהר כי לא ניתן להבטיח את השגת מטרות ההפרדה בדרך אחרת.

תמצית טענות המשיב

3. ב"כ המשיב, עו"ד אבי מוסקוביץ'
, שהיטיב לטעון לו, הן בתגובתו המפורטת בכתב והן בטיעונו בעל-פה, טוען כי המשך החזקתו של המשיב בהפרדה נובע משיקולים שבינם לבין דרישות החוק אין ולא כלום. לשיטתו, לאחר 15 שנים בהן שוהה המשיב בחברת עצמו בלבד, בלא שיתאפשר לו כל מגע או חילופי דברים עם אנשים זולת מספר מוגבל של בני משפחה מדרגה ראשונה, הפך המשיב לאדם אומלל שאין נשקפת ממנו כל סכנה לבטחון המדינה. שהייתו בהפרדה אינה מאפשרת לו להפיץ את משנתו, כמיוחס לו על ידי גורמי הבטחון, והעובדה כי בבית הסוהר ומחוצה לו קיימים גורמים אשר לכאורה נוהים אחר המשיב ודעותיו, לא זו בלבד שלא הוכחה כדבעי על ידי המבקש, אלא שאף אם יש בה ממש, הרי שאין היא נתונה לשליטתו של המשיב ואין היא יכולה לשמש טעם טוב דיו להמשך החזקתו בהפרדה לאחר תקופה כה ממושכת.

ב"כ המשיב הוסיף, כי העובדה שהמשיב לא הביע מעולם חרטה על מעשיו, אף בה אין כדי להצדיק המשך החזקתו בתנאי הפרדה, שכן בתי הכלא מלאים באסירים שלא שינו את משנתם מרגע שהושמו מאחורי סורג ובריח, ולמרות זאת אין הם מופרדים מאסירים אחרים ויש בכך משום הפלייתו של המשיב לרעה. לדידו של ב"כ המשיב, הדרישה כי הוא יביע חרטה על מעשיו, בטרם ישקול שב"ס להוציאו מהפרדה ולהעבירו לאגף רגיל, אינה מתקבלת על הדעת. מכל מקום, לדבריו, הדבר אף לא נבחן בחינה של ממש, שכן אף גורם בשב"ס לא שוחח עם המשיב כדי לבחון מהי משנתו, האם חל שינוי בעמדותיו והאם אכן נשקפת ממנו סכנה שלא ניתן למונעה בדרך שתפגע פחות בזכויותיו.

ב"כ המשיב אף טען כנגד עמדת המבקש לפיה קיימים בידו מידעים המצביעים על סכנה הנשקפת למשיב מצד אסירים אחרים בבית הכלא. לטענתו (והדבר אף עולה מחקירתו הנגדית של סג"ד ניג'ם על תצהירו), אין בידי שב"ס כל מידע מהשנים האחרונות שיש בו כדי לבסס חשד לסכנה הנשקפת למשיב, ומידע אחרון כזה המצוי בידיו הוא משנת 2003.

לנוכח כל אלה, טען ב"כ המשיב (בתגובתו בכתב לבקשה), כי יש ליתן את הדעת אף לפגיעה הנפשית והבריאותית הנגרמת למשיב כתוצאה מן ההפרדה הממושכת בה הוא נתון. במהלך הדיון טענה ב"כ שב"ס, כי הגורמים הרלוונטים, ובכללם גורמי בריאות הנפש, חיוו דעתם כי אין מניעה להמשיך להחזיק את המשיב בתנאי הפרדה. ואולם, כך ב"כ המשיב, המשיב לא נפגש עם פסיכיאטר זה למעלה מעשור, בין משום שלא ביקש זאת, ובין מסיבה אחרת, ומחקרים רבים שנעשו הצביעו על פגיעה נפשית מתמשכת באסירים השוהים בהפרדה. לדבריו, אין להמתין עד לקרות הנזק גם במקרה הזה.

מהמקובץ עולה, כך ב"כ המשיב, כי המבקש אינו ממלא אחר הדרישה שנקבעה בחוק לפיה מחוייב הוא לבחון אם קיימות דרכים אחרות להשגת מטרות ההפרדה, שיש בהן משום פגיעה פחותה בזכויותיו של המשיב. תחת זאת, בוחר הוא להציג בפני
בית המשפט, מדי חצי שנה, טענות ומידעים שאבד עליהם כלח, שאפילו יפים היו בשנים הראשונות שלאחר ביצוע הרצח, הרי שהיום, בחלוף 15 שנים, ניטל כוחם והם הופכים ללא יותר מכלי בידי המבקש, להוסיף ענישה על זו שהושתה על המשיב בגין הפשע הנתעב שביצע.

על כן, טוען ב"כ המשיב כי על בית המשפט לדחות את הבקשה ולהורות לשב"ס להוציא את המשיב מן ההפרדה בה הוא נתון ולשלבו באחד מאגפי בית הסוהר, על פי שיקול דעתו. זאת באופן שלא יווצר כל סיכון מהמשיב או כלפיו, מזה, ויביא קץ להתעללות, כך לדבריו, במשיב, יפגע פגיעה פחותה בזכויותיו הבסיסיות ויאפשר לו ניהול אורח חיים ככל אסיר אחר, מזה.

המסגרת הנורמטיבית ודיון

4. החזקת אסיר בהפרדה מוסדרת בסעיפים 19א עד 19ה שבסימן ב1 לפקודת בתי הסוהר [נוסח חדש], התשל"ב-1971 (להלן - הפקודה). סעיף 19א מגדיר "אסיר בהפרדה" כלהלן:

"אסיר המוחזק בנפרד מכלל האסירים באחד מאלה -
(1) בתא כשהוא לבדו;
(2) בתא עם אסיר או אסירים אחרים, שגם לגביהם יש צורך בהחזקה
בהפרדה; ".

סעיף 19ב, הנושא את כותרת השוליים "מטרות ההפרדה", מונה את התנאים החלופיים
להחזקת אסיר בהפרדה, כדלקמן:

"ניתן להחזיק אסיר בהפרדה אם ההפרדה נדרשת לאחד מאלה -
(1) ביטחון המדינה;
(2) ביטחון בית הסוהר;
(3) שמירה על שלומם או על בריאותם של האסיר או של אסירים אחרים;
(4) מניעת פגיעה ממשית במשמעת ובאורח החיים התקין של בית הסוהר, והכל כשלא ניתן להשיג את מטרת ההפרדה בדרך אחרת.
...".

סעיף 19ה, שעניינו "הפרדה בהוראת בית המשפט", מורה לאמור:

"(א) (1) לא יוחזק אסיר בהפרדה בתא לבדו תקופה העולה על שישה חודשים, אלא אם כן הורה בית המשפט לעשות כן; הורה בית המשפט לעשות כן, יקבע את תקופת ההחזקה בהפרדה, ובלבד שלא תעלה על שישה חודשים;
(2) לא יוחזק אסיר בהפרדה בתא עם אסיר או אסירים אחרים תקופה העולה על 12 חודשים, אלא אם כן הורה בית המשפט לעשות כן, יקבע את תקופת ההחזקה בהפרדה, ובלבד שלא תעלה על 12 חודשים;
(3) הורה בית המשפט כאמור בפסקאות (1) או (2), רשאי הוא לשוב ולהורות כן מעת לעת.
(ב) הדיון בבית המשפט יתקיים בנוכחות האסיר או בא כוחו."

סעיף 19ב לפקודה קובע, אם כן, את התנאים המוקדמים הנדרשים להחלטה בדבר הפרדה או הארכתה. הסעיף אף קובע, כי החלטה כאמור צריכה להיות מידתית, במובן זה שלא ניתן להשיג את מטרות ההפרדה בדרך אחרת אשר יש בה כדי להקטין את הפגיעה בזכויותיו של אסיר. לאחר כל אלה, מסדיר החוק (בסעיף 19ה) את הפיקוח השיפוטי על ההפרדה, תוך קביעת מגבלות זמן להפרדת יחיד לעומת הפרדה יחד עם אסיר או אסירים אחרים (להלן - הפרדה זוגית).

ברי, כי ככל שתקופת ההפרדה מתארכת, כך גובר הנטל על שב"ס להצביע על הצורך החיוני להמשך ההפרדה, נוכח הפגיעה הטמונה בה לזכויותיו של האסיר. מן הטעם הזה, ושעה שהמשיב מוחזק בתנאי הפרדת יחיד תקופה כה ארוכה וממושכת, ראיתי להידרש בקצרה לאספקטים החוקתיים של זכויות אדם בכלל, וזכויות אסיר בפרט.

5. כאמור, המשיב הורשע ברצח ראש הממשלה יצחק רבין ז"ל, ובפציעת מאבטחו בנסיבות מחמירות, וכן בקשירת קשר לפגוע בתושבי הישובים הערביים ובאנשי המשטרה הפלסטינית באזור יהודה ושומרון, לאחר נסיגת צה"ל מהאיזור.

מפאת טיב העבירות בהן הורשע, ובשל אופי הסיכון הנשקף ממנו, סווג המשיב כ"אסיר בטחוני". מכח סיווג זה הוטלו עליו מגבלות שונות, בהן מגבלות על שיחות טלפון וביקורים להם הוא זכאי. המגבלה העיקרית והקשה ביותר, שהושתה עליו במסגרת זו, היא החזקתו בנפרד מאסירים אחרים. כבר נפסק לא אחת, כי החזקת אסיר בתנאי הפרדה היא בבחינת חריג לעקרון לפיו, דרך כלל, יוחזק אסיר יחד עם כלל האסירים וזאת על בסיס ההכרה בכך שהחיים בסביבה אנושית ובחברת אנשים הם צורך חיוני לאדם ובבחינת זכות אדם בסיסית, שהפגיעה בה ראוי שתיעשה רק בהתקיים טעמים מיוחדים וכבדי משקל (ראו רע"ב 1552/05 חג'אזי נ' מדינת ישראל ניתן ביום 9.03.05); (להלן - עניין חג'אזי).

6. זכויות היסוד כולן, על אף המעמד החוקתי שהוענק להן, אינן מוחלטות, אלא יחסיות, בהיותן נובעות ממציאות החיים ומן הצורך לאזן בינן לבין אינטרסים אחרים בעלי משקל. אולם בשל חשיבותן, ראה המחוקק לנכון לעגן בחוק יסוד אף את הדרך בה ניתן יהיה לפגוע בזכויות יסוד אלה. לשם כך נקבע בסעיף 8 לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו כי "אין פוגעים בזכויות שלפי חוק-יסוד זה אלא בחוק ההולם את ערכיה של מדינת ישראל, שנועד לתכלית ראויה, ובמידה שאינה עולה על הנדרש או לפי חוק כאמור מכוח הסמכה מפורשת בו" (להלן - פיסקת ההגבלה).

תחת אותה מטריה חוקתית, המעגנת את זכויות האדם בנורמה חוקתית על חוקית, חוסים אף מי שהורשעו בדין, וגם אם העבירה בגינה הורשעו היא מן החמורות והנתעבות בספר החוקים, כדוגמת העבירה אותה ביצע המשיב.

הזכות לחירות הינה זכות יסוד, המעוגנת בסעיף 5 לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. אדם הנדון לעונש מאסר, חירותו האישית נפגעת מטבע הדברים, אולם אין בפגיעה זו כדי לשלול ממנו את כל זכויות האדם הנתונות לו, וכל פגיעה בזכויותיו צריך שתהא מוגבלת אך במידה שהיא נדרשת להשגת תכלית שבאינטרס ציבורי חשוב. יפים לעניין זה דבריו של כב' השופט (כתוארו אז) ברק בבג"צ 355/79 קטלן נ' שרות בתי הסוהר פ"ד לד(3) 294, 298, שנאמרו עוד בטרם קבלתו של חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, לאמור:

"חומות הכלא אינן מפרידות בין העצור לבין כבוד האדם. משטר החיים בבית הסוהר מחייב, מעצם טבעו, פגיעה בחירויות רבות מהן נהנה האדם החופשי... אך אין משטר החיים בבית הסוהר מחייב שלילת זכותו של העצור לשלמות גופו ולהגנה מפני פגיעה בכבודו כאדם".

דברים דומים נאמרו אך לאחרונה על ידי כב' הנשיאה ביניש, בבג"ץ 2605/05 חטיבת זכויות האדם נ' שר האוצר (19.11.09) שפסל את חוקיותו של הפעלת בית סוהר פרטי בישראל, לאמור:

"עצם כליאתו של אדם והשמתו במאסר פוגעת בזכותו לחירות ולחופש תנועה. כך גם כשהכליאה נעשית כדין. על הנחת יסוד זו מתווספת ההנחה שהיתה להלכה במשפטנו, ולפיה שלילת החירות האישית וחופש התנועה של האסיר, הכרוכה בעצם המאסר, אינה מצדיקה פגיעה נוספת ביתר זכויות האדם של האסיר מעבר למידה המתחייבת מהמאסר עצמו או לשם הגשמת אינטרס ציבורי חיוני המוכר בדין."

על פי התפיסה המשפטית הנוהגת אצלנו, ענישה המטילה על עבריין עונש מאסר נועדה במכוון ליטול את חירותו האישית לתקופה שגזר בית המשפט. הגבלת חירות זו גוררת אחריה פגיעה הכרחית גם בזכויות אדם נוספות שאינן ניתנות למימוש עקב כליאתו. ברם אלה אינן חלק מן התכלית העונשית, וההצדקה החוקתית להטלתן מותנית בקיומה של תכלית ציבורית בעלת משקל, המכשירה את הפגיעה על פי מבחני פיסקת ההגבלה.

תכלית ציבורית שכזו, העשויה להצדיק פגיעה בזכויות אדם של אסיר, יכול שתהא קשורה בצורך להגן על ניהול תקין של בית הסוהר והבטחת שלומם של יושביו, ובכלל זה הגנה על בטחון האסירים והסוהרים, כמו גם הגנה על בטחון הציבור מפני הסיכונים הנשקפים לו מן היושבים בין כתלי בית האסורים (ראו עניין חג'אזי).

אף הגבלות הנובעות משיקולים של בטחון המדינה, הרלוונטיים בעיקר לאסירים בטחוניים, תיחשבנה כהגבלות שנועדו לתכלית ראויה אשר יש בה כדי להכשיר את הפגיעה בזכויות אדם של אסיר.

7. על הסכנה הנשקפת מאסירים בטחוניים המונעים על ידי אידאולוגיה אותה שואפים הם להפיץ ולהגשים, בין בעצמם ובין באמצעות אחרים, ועל ההצדקה להשית עליהם מגבלות נוספות על אלה המוטלות על כלל האסירים בכלא, עמד כב' השופט יצחק כהן בבג"צ 221/80 דרוויש נ' שירות בתי הסוהר
, פ"ד לה(1) 536 , 544, באומרו את הדברים הבאים:

"האופי המיוחד הזה של התארגנות אסירים בטחוניים, התארגנות המביאה לידי ביטוי עוינות לשלטון, מצדיק, לדעתי, את מסקנת המשיב, שהאמצעים הביטחוניים שיש לנקוט כלפי האסירים הבטחוניים חייבים להיות חמורים יותר מאשר האמצעים הביטחוניים הנקוטים כלפי אסירים פליליים. ההפליה, שעליה קובל העותר, איננה על-כן הפליה פסולה. היא אינה נובעת משיקולים פסולים, אלא משיקולים ענייניים של שמירה על הביטחון בבתי הסוהר" (לעניין זה, ראו גם דברי כב' השופט זמיר בעע"א 1076/95 מדינת ישראל נ' קונטאר פ"ד נ(4) 492, בעמ' 500-501).

8. סימן ב1 לפקודה, הדן בהחזקת אסיר בהפרדה, מלמדנו כי מטרת ההפרדה אינה עונשית וכי אין מדובר בהטלת סנקציה על אסיר בשל מעשים או התנהגויות במהלך מאסרו. מטרת ההפרדה הינה מניעתית וצופה פני עתיד והשימוש בה מוגבל. החזקת אסיר בהפרדה, בהיותה פוגעת בזכויות יסוד, כפופה לדרישת המידתיות הקבועה בפיסקת ההגבלה, ובנוסף אף לדרישת המידתיות עליה מצווה הפקודה.

זו, אם כן, המסגרת הנורמטיבית בגידרה מצווה בית המשפט לבחון את הבקשה שלפניו.

ומן הכלל אל הפרט

9. העבירות אותן ביצע המשיב ובגינן הורשע, לא זו בלבד שהן מן החמורות שבספר החוקים, אלא שהן טובלות כל כולן במניעים של בטחון. כך באשר לרצח ראש ממשלה מכהן, שמדיניותו לא הלמה את תפיסתו של המשיב, וכך באשר לקשר שקשר המשיב עם אחרים לביצוע פעולות טרור בערבים אך בשל החלטת הממשלה שבראשה עמד הנרצח. צודק ב"כ המשיב בטענתו כי היום, בחלוף 15 שנים מביצוע הפשעים בגינם הורשע המשיב, אל לנו לחזור ולהענישו שוב ושוב בשל אותן עבירות חמורות שביצע, אלא שומה עלינו לבחון את הסיכון הנשקף ממנו היום. עם זאת, סבורני כי בחינה זו ראוי שתיעשה על רקע כל הידוע לנו על המשיב מאז ועד היום. מן הטעם הזה מקבל אני את עמדת המבקש לפיה ראוי שבית המשפט יתן דעתו אף על מידעים ישנים שהובאו בפני
ו, גם אם לא נוספו מידעים חדשים רבים למן ההחלטה הקודמת שניתנה בעניינו של המשיב על ידי בית משפט זה מפי כב' סגן הנשיא י. כהן (עע"א 587/09 שב"ס נ' יגאל עמיר
ניתן ביום 10.09.09), ככל שהם נוגעים לשירטוט דפוס פעולה.

בבואי לבחון האם נשקף כיום הזה סיכון בטחוני מן המשיב, ראוי כי אביא מדברי בית המשפט העליון, מפי כב' המשנה לנשיא מ' חשין (ובהסכמת כב' הנשיא ברק וכב' השופט טירקל), בעע"א 4714/04 יגאל עמיר
נ' שירות בתי הסוהר
פ"ד נט(6) 145, 160 (07.03.05) לאמור:

"אין די במנין העבירות שעמיר הורשע בביצוען. יש להוסיף ולעמוד על דרכי פעולתו של עמיר לביצוע העבירות, על נחישותו להשיג את יעדיו, על עיקשותו ועל דבקותו במטרה עד למימוש כוונותיו הרצחניות. לענין זה ראוי להביא מעט דברים שכתב בית המשפט העליון בדחותו את ערעורו של עמיר על הרשעתו בדין... דרך פעולתו זו של עמיר יש בה כדי ללמד על הסיכון הרב הנשקף ממנו לביטחון המדינה אף כהיום הזה [ההדגשות שלי ד' ח']. קשיים הניצבים על דרכו אינם מרתיעים אותו, ומנסה הוא שוב ושוב - ובדרכים מדרכים שונות - לבצע את תוכניתו לרצוח את ראש הממשלה ולהוציא לפועל את תוכניותיו האחרות אף-הן. עמיר אינו מקבל עליו אורחות חיים של דמוקרטיה ואין הוא רואה עצמו כמי שסר למרות שילטון החוק ולסדר הציבורי. נכון הוא לפרוץ כל גדר של חוק ובלבד שהדבר ישרת את האידאולוגיה שהוא מאמין בה. צרף את הדברים אלה-אל-אלה, וידעת כי יש בכוחם הסינרגטי כדי לעורר חשש כבד כי עמיר ישוב וינסה לעקוף את מיגבלות החוק כדי לקדם אותם רעיונות טרור שהוא מחזיק בהם".

הדברים האלה, אף כי נכתבו כעשור שנים לאחר הרצח הנורא שביצע המשיב, מלמדים אותנו על אופיו ועל האש הבוערת בעצמותיו להגשים את חזונו.

10. במסגרת חלקו החסוי של הדיון שנערך בפני
י, הופיעו נציגי שירות הבטחון הכללי (להלן - שב"כ) וסקרו שורה ארוכה של מידעים שנאספו במהלך השנים, מהם עולה כי המשיב פועל ללא לאות להפצת משנתו, בין בדרך של שיחות עם מקורבים ובין בדרכים אחרות. בנוסף לסקירה זו, הוגש לעיוני קלסר עב כרס המחזיק מידעים רבים, שנאספו על ידי שב"כ מאז שנת 2003 ועד היום, וחומר חסוי נוסף מטעם שב"ס. במסגרת הדיון הדגיש נציג שב"כ (עמ' 12 לפרוטוקול החסוי), כי יש להסתכל על מצבור החומר שנאסף ועל הניתוח שלו כמכלול אחד וללמוד ממנו על דפוס ההתנהגות של המשיב, שלא חל בו שינוי של ממש על פני השנים, בהוסיפו כי אם בתקופה מסויימת נאספו פחות מידעים, הרי זה משום שהתנאים לא איפשרו למשיב לפעול.

מעיון בכלל המידעים נמצאתי למד כי אכן, המשיב עוקף את ההגבלות שהוטלו עליו בנושא שיחות הטלפון, נעזר רבות באחרים, בתוך הכלא ומחוצה לו, על מנת להעביר מסרים ואגב כך מתגלה כמי שאינו נלאה מנסיונות חוזרים לעשות כן, אף אם הדבר גורר אחריו לעיתים סנקציות משמעתיות.

אין מדובר בהפרות משמעתיות גרידא, אלא בדרך התנהלות המהווה כלי בידי המשיב להרחיב את מעגל האנשים איתם הוא מורשה לעמוד בקשר נוכח ההגבלות שהוטלו עליו כ"אסיר בטחוני". שעה שהטעם להטלת המגבלות הינו בטחוני, זו אף המשמעות שיש ליתן להפרתן.

11. בהחלטתו מיום 10.09.09 בעניין בקשת שב"ס להמשך החזקתו של המשיב בהפרדת יחיד, קבע חברי, כב' סגן הנשיא י' כהן, בהתבסס על המידעים החסויים שהוצגו בפני
ו, שהתנהלות המשיב מלמדת כי "מדובר כאן בהוצאה מן הכח אל הפועל של הפצת המשנה האלימה נגד אנשי ציבור בצורה ברורה, בקול רם, לרבות לאחרונה ושלא כנטען בפני
י.... תוכן האמור זועק להפרת הסדר הציבורי, אלימות, חשש לפגיעה בשלום הציבור, פגיעה באינטרס הציבורי וכנגזר, שלום הציבור". בהינתן הדברים האלה, ביקשתי מנציגי שב"כ שהופיעו בפני
י, כי יציגו בפני
י מידעים עדכניים ביחס למשיב. ניתנת האמת להאמר, כי בחודשים האחרונים אכן נרשם פיחות מסויים, הן במספר המידעים והן בעוצמתם. יצויין, והכל בזהירות המתחייבת וככל שמתיר החסיון שבצילו חוסים הדברים, כי במקרים רבים נדמה כי דווקא בני משפחתו ומקורביו של המשיב, במעשיהם, גורמים ל"הכשלתו" (כך עולה מן המידעים המסומנים 69, 70, 71, 73, 74, 76 ו-79 בסקירה שהוגשה לבית המשפט וסומנה מב/1). עם זאת, עובדה היא שהמשיב מנצל כל הזדמנות שניקרת בדרכו לפרוץ את ההגבלות שהוטלו עליו (עליו, ולא על בני משפחתו), בין ביוזמתו הוא ובין ביוזמת אחרים, בין שהוא נותן יד לביצוע ההפרות ונוקט עמדה פאסיבית ובין שהוא מבצען בעצמו. יתכן, כי מידעים עדכניים אלה, כשהם לבדם, לא היה בהם די כדי להורות על החזקת אסיר בתנאי הפרדת יחיד. ואולם, בנסיבות המשיב שלפניי, אשר משך שנים רבות פועל בנחישות לפריצת המגבלות שהושתו עליו, אין בפיחות המידעים עליו הצבעתי כדי לשכנעני כי הסיכון הבטחוני הנשקף מן המשיב ובגינו הוארכה החזקתו בתנאי הפרדה על ידי בתי המשפט השונים אינו קיים עוד, וכי אין הוא אך תוצאה ישירה של המגבלות המוטלות עליו. ברי, עם זאת, כי ככל שמתארכת התקופה בה מוחזק אסיר בהפרדה, כך גדל הנטל המוטל על כתפי שב"ס להוכיח כי מתקיימת דרישת המידתיות, ואף מידת ההסתברות כי לו ישונו תנאי המאסר, ייגרם הסיכון אותו נועדה ההפרדה למנוע. כאמור, מוחזק המשיב בהפרדת יחיד מזה קרוב ל-15 שנים, תקופה שהיא ארוכה וממושכת אף בהשוואה לאסירים בטחוניים אחרים. אני סבור, על כן, כי לו תימשך המגמה עליה הצבעתי לעיל, לפיה הולכים ופוחתים המידעים ביחס למשיב, הן במספרם והן בעוצמתם, ייטיבו שב"כ ושב"ס לעשות אם יבחנו שוב, ביתר שאת, את האפשרות של החזקת המשיב בתנאי הפרדה זוגית אשר יהיה בה כדי להביא לפגיעה פחותה בזכויותיו ולעמוד בדרישת המידתיות (השוו לעניין זה דברי כב' השופט גרוניס ברע"ב 9636/09 מוחמד חליל נ' שירות בתי הסוהר
, ניתן ביום 13.01.10).

12. מכל האמור לעיל, שוכנעתי כי נתקיימו הדרישות הקבועות בחוק וכי יש הצדקה להורות על המשך החזקתו של המשיב בהפרדת יחיד על מנת למנוע פגיעה בבטחון המדינה. משכך קבעתי, אין לי עוד צורך להידרש לשאלה, האם קיימים מידעים מן העת האחרונה אשר יש בהם לבסס חשש כי יבולע למשיב לו יוצא מהפרדה. אומר רק, כי נימוק זה, כשהוא לבדו, יכול ולא היה בו כדי לשכנעני כי המשך החזקתו של המשיב בהפרדה משך תקופה כה ארוכה, עומדת בדרישת המידתיות.

סיכומם של דברים, אני מקבל את הבקשה ומורה על המשך החזקתו של המשיב בהפרדת יחיד וזאת לתקופה של 6 חודשים החל מיום 8.01.2010.

ניתן היום, י"ח אדר התש"ע (4 במרץ 2010) בהעדר.
המזכירות תמציא את פסק הדין לב"כ הצדדים עוד היום.
____________
דוד חשין
, נשיא
001187/09עעא064 פרח
15
בתי המשפט
עע"א 001187/09
בבית המשפט המחוזי בנצרת
4/3/2010
תאריך:
כב' השופט דוד חשין
, נשיא
בפני
:









עעא בית משפט מחוזי 1187/09 שירות בתי הסוהר נ' יגאל עמיר (פורסם ב-ֽ 04/03/2010)