פסקי דין על בר כוכבא כהן | פסקי דין על אילנה כהן | פסקי דין על כרמית בוקאי | פסקי דין על רפאל בוקאי |

23785-11/09 תק     25/02/2010




תק 23785-11/09 בר כוכבא כהן, אילנה כהן נ' כרמית בוקאי, רפאל בוקאי




5



5

בית משפט לתביעות קטנות ברחובות



25 בפברואר 2010

ת"ק 23785-11-09 כהן ואח' נ' בוקאי ואח'






בפני

כבוד השופט
גדעון
ברק


התובעים

1
.
בר כוכבא כהן
– ת.ז. 053402483

2
.
אילנה כהן
– ת.ז. 059298877


נגד


הנתבעים

1. כרמית בוקאי
2. רפאל בוקאי
– ת.ז. 025089582




פסק דין



1.
עניינה של תביעה זו בביטול עסקה שנכרתה בין הצדדים באמצעות זכרון דברים – ללא תאריך- (להלן: "זכרון דברים") למכירת רכב של הנתבעים (להלן: "הרכב"). טענת התובעים היא, שעסקה זו בוטלה באופן חד צדדי על ידי הנתבעים ובחוסר תום לב.

להלן השתלשלות העניינים, כפי שעולה מתביעתם של התובעים:


א.
ביום 8.10.09 הגיעו התובעים לבית הנתבעים, בדקו את הרכב ומצאו אותו הולם את מידותיהם ולמחרת הגיע התובע בשנית לבית הנתבעים והרכב נלקח לבדיקה.

לאור תוצאות הבדיקה ולאחר שהתובעים הביעו שביעות רצון, חזרו התובע והנתבע אל בית הנתבעים ואז נחתם זכרון הדברים בו סוכמו פרטי המכר.

על פי המוסכם בזכרון הדברים, היה אמור הרכב לעבור לבעלות התובעים ביום 12.10.09 תמורת סכום של 113,500 ₪. התובעים מאשרים, שעם חתימת זכרון הדברים, הבהיר הנתבע, שעל הרכב מוטל שעבוד אשר יוסר על ידי הבנק באמצעות תשלום שיועבר על ידי התובעים ולכן, שלחו התובעים המחאה בנקאית לנתבעת על מנת שזו תעבירה לבנק לצורך הסרת השעבוד.


ב.
ביום 12.10.09 הגיעו התובעים לבנק הדואר, כפי שסוכם במטרה להעביר את הבעלות, אך נמסר להם שם כי השיעבוד טרם הוסר ולכן לא ניתן לבצע העברת בעלות. עוד נאמר להם שם, שהשעבוד יוסר בתוך 48 שעות, קרי עד 14.10.09.

ביום 13.10.09 יצר הנתבע קשר עם התובעים והודיע, שיסדיר העניין עד 18.10.09 ועל כך הביעו התובעים חוסר שביעות רצון מהדחייה הנוספת. לאחר שיחה זו, יצרה הנתבעת קשר עם התובע, אך התובע לא יכול היה לענות וביום 14.10.09 יצא התובע לטיול עם תלמידיו למשך כל היום, אך כבר ביום 15.10.09 שב התובע אל הנתבעת ולתדהמתו אמרה לו הנתבעת, שהיא התרשמה שהתובעים חזרו בהם מרצונם לרכוש את הרכב ולכן ביטלו הנתבעים את כל התהליך שהחל בבנק.

התובע הבהיר לנתבעת, שמעולם לא חזר בו מהרכישה ולכן עמד התובע על כך שההסכם יקויים.

הנתבעת סירבה ובאותו מעמד ביטלה הנתבעת באופן חד צדדי את העסקה.


ג.
ביום 25.10.09 פנו התובעים בכתב אל הנתבעים, באמצעות בא כוחם, וביקשו לסיים את הפרשה בפיצוי סמלי בסך של 1,500 ₪ בגין כל השקעותיהם לקראת מימוש העסקה, אך הנתבעים הציעו סך של 500 ₪ - השבת הסכום ששילמו התובעים בעד בדיקת הרכב.


לאור האמור לעיל, סבורים התובעים, שמגיע להם פיצוי כספי מהנתבעים – פיצוי המוערך לסך של 5,000 ₪, על ביטול חד צדדי של העסקה, בעד התקופה בה השתמשו בתחבורה ציבורית, בזבוז זמן עוגמת נפש, וכן כולל סכום הפיצוי הנ"ל סך של 2,000 ₪ - הפרש בין עלות רכב הנתבעים ובין עלות רכב שרכשו התובעים.

2.
הנתבעים סבורים, שעל בית המשפט לדחות את תביעת התובעים – זאת בשל הנימוקים הבאים:


א.
התובע הוא זה אשר הודיע על ביטול חד צדדים של העסקה, זאת לאחר שנודע לו, שהזמן הדרוש להסרת השעבוד הינו כ-2 ימי עבודה.

על אף זאת, ביצאה הנתבעת את כל המהלכים הנדרשים ונשאה בעלויות להסרת השעבוד ובתוך יום עבודה מיום כריתת זכרון הדברים – הוסר השעבוד והיה מוכן למסירה.


ב.
כל נסיונותיה של הנתבעת ליצור קשר עם המוכר להשלמת חלקו בעסקה, מרגע שהוסר השעבוד עלו בתוהו, למעט יצירת קשר שהסתיימה על ידי התובע.

משלא מולא חלקו של התובע בעסקה והתמורה לא הועברה, איבדה הנתבעת את ההזדמנות לבצע עסקה מקבילה לרכישת רכב שהיה זמין למכירה באותו מועד.


ג.
הנתבעים דוחים את טענת התובעים, על כי נהגו בחוסר תום לב ואם נגרמו לתובעים נזק, אין להם להלין אלא על עצמם לאור ההודעה החד צדדית של התובע על ביטול העסקה.

בעצם, הנפגעת העיקרית מאי מימוש העסקה היא הנתבעת.

3.
אין מחלוקת בין הצדדים, שאכן נכרת זכרון דברים למכירת הרכב, אין מחלוקת שהיה על התובעים להעביר לנתבעים התשלום כנגד מסירת הרכב ואין מחלוקת שהיה ידוע לתובעים שקיים שעבוד על הרכב, ושלא ניתן לבצע העברת הבעלות עד להסרת השעבוד.

זכרון הדברים נוסח על ידי הצדדים בתמציתיות רבה. הצדדים כלל לא הזכירו את היות הרכב משועבד ולא קבעו מאומה בקשר לכך, למשל: מתי יוסר השעבוד, מתי מבצעים העברת בעלות וכל כיוצא באלה. מה שנקבע בזכרון הדברים הוא מועד מסירת הרכב לידי התובעים- יום 12.10.09 כנגד העברת התשלום.

השאלה שכן שנוייה במחלוקת בין הצדדים – השאלה העיקרית במשפט זה - מי ביטל את העסקה, יען כי התובעים טוענים, שביום 15.10.09 אמרה להם הנתבעת ש: "התרשמה שהתובעים חזרו בהם מרצונם לממש את העסקה ולכן הנתבעים אף ביטלו את כל התהליך שהחל בבנק". ועוד נאמר בעניין זה: ".. עמד התובע על כך שהחוזה יקויים כמוסכם ואולם הנתבעת סרבה בתוקף ולמעשה באותו מעמד ביטלה באופן חד צדדי ושרירותי את החוזה שנכרת בין הצדדים" (ראה סעיף 7 לכתב התביעה).

לעומת התובעים, מטילים הנתבעים על התובעים את הביטול החד צדדי של העסקה באומרם: "... ומיד לאחר כריתת ההסכם התחוור לצדדים כי לא ניתן לבצע את העברת הבעלות עד להסרת השעבוד הרובץ על הרכב. משונדע לתובע כי משך הזמן הדרוש להסרת השעבוד הינו כ - 2 ימי עבודה, הודיע התובע על ביטול העסקה באופן חד צדדי ..." (סעיף 2 לכתב ההגנה).

4.
אם כן, כפי שמצינו מטענות הצדדים, כל אחד מטיל על זולתו את ביטולה החד צדדי של העסקה, ברם לאחר שבדקתי את כתבי הטענות ואת עדויות הצדדים, אני מאמין לתובעים שהעובדות והפעולות שהם עשו לקראת מימוש רכישת הרכב, אינן מתיישבות עם טענות הנתבעים שהתובעים ביטלו את העסקה.

התובעים הראו נכונות לבצע את העסקה ולצורך כך אף דאגו לקבל המחאה בנקאית על מלוא הסכום המוסכם בעד הרכב.

אמנם בזכרון הדברים לא דאגו הצדדים לציין ולפרט קיום שיעבוד, כיצד ומתי יוסר, ברם כפי שכבר ציינתי לעיל, אין חולק בין הצדדים שאכן רבץ שעבוד על הרכב ולכן לא ניתן היה לבצע העברת בעלות כל עוד קיים השעבוד ולכן הזדרזו התובעים ודאגו להמציא לנתבעים המחאה בנקאית על מלוא הסכום - זאת עוד בטרם הסירו הנתבעים את השעבוד ועוד בטרם נמסר הרכב לחזקתם של התובעים.

זאת ועוד, בעוד שהנתבעים טוענים בכתב ההגנה, שהתובעים הם אשר ביטלו באופן חד צדדי את העסקה, מעידה הנתבעת בבית המשפט ואומרת: "בערב הוא (התובע-ג.ב.) התקשר להפתעתי ואמר שהעסקה תקפה אחרי יומיים שהוא נעלם" (עמ' 3 לפ', ש' 3).

בעדות זו, אך מחזקת הנתבעת את טענות התובעים, שהם רצו לבצע את העסקה, אך לאור בעיות השעבוד, הציעה להם הנתבעת לפצותם בסך של 500 ₪ - עלות בדיקת הרכב.

5.
לאור העובדה, שבזכרון הדברים לא נקבעו תנאים בכל הנוגע לביטול העסקה, או פיצוי למפר העסקה, או תנאי הסרת השעבוד או אם בכלל קיים שעבוד על הרכב, הרי שמכל זה יחד עם עדויות הצדדים ניתן להסיק באופן ברור, שביטול העסקה נבע מאי הבנה בין הצדדים (כפי שגם טוענת התובעת בעמ' 3 לפ', ש' 18).

כפי שעולה מהעובדות ומהעדויות, שני הצדדים כבר עשו מהלכים לקראת ביצוע העסקה: התובעים משכו שיק בנקאי על סכום המכר כבר ביום 11.10.09 וגם הנתבעים דאגו להסיר את השיעבוד – כפי שעולה מאישור בנק לאומי לישראל בע"מ (נ/1) .

באישור זה מאשר הבנק כי ביום 12.10.09 דווח הבנק על ביטול השעבוד ודבר השעבוד דווח שנית ביום 19.10.09.

ביום 12.10.09 היה על הנתבעים כבר למסור את הרכב לתובעים ובפועל לא נמסר הרכב, יען כי רק באותו יום דווח על ביטול השעבוד.

בסופו של יום, לא יצאה העסקה אל הפועל ואין ספק כי לתובעים נגרם נזק כספי בשל התקשרות זאת, הכולל תשלום בעד הוצאת שיק בנקאי ותשלום בעד בדיקת הרכב.

לאור טענות שני הצדדים – כאשר כל אחד מטיל על האחר את ביטול העסקה, הרי שבנסיבות אלה, לא נראה לי סביר להעניק לתובעים את מלוא סכום התביעה, שכן התובעים לא הוכיחו נזקים בסכום הנתבע.

לפיכך, בנסיבות אלה לאור העובדה שהעסקה לא יצאה לפועל, ולאור הנימוקים שפורטו לעיל, אני מחייב את הנתבעים, שניהם ביחד ו/או כ"א מהם בנפרד, לשלם לתובעים פיצוי בסך של 1,000 ₪ (הכולל בחובו גם את הוצאות בדיקת הרכב) – סכום הנראה לי סביר ומידתי בנסיבות הענין. סכום זה ישא ריבית והפרשי הצמדה כחוק מהיום ועד התשלום בפועל.
למעט הסך הנ"ל – אין צו להוצאות.
ניתן היום 25.2.10 (יא באדר התש"ע) בהיעדר הצדדים והמזכירות תעביר העתק פסק הדין לכ"א מהצדדים.













תק בית משפט לתביעות קטנות 23785-11/09 בר כוכבא כהן, אילנה כהן נ' כרמית בוקאי, רפאל בוקאי (פורסם ב-ֽ 25/02/2010)