פסקי דין על יצחק רפאל פס

198/03 פ     29/01/2004




פ 198/03 מדינת ישראל נ' יצחק רפאל פס





מדינת ישראל

ע"י ב"כ עו"ד אלדד
, מפרקליטות מחוז ירושלים
בעניין:
המאשימה
נ ג ד
1. יצחק רפאל פס

ע"י ב"כ עו"ד גולן
2. מתתיהו שבו
ע"י ב"כ עו"ד ורצברגר

הנאשמים
ג ז ר - ד י ן

הנאשמים הודו והורשעו על-פי הודאתם בעבירות בנשק שלא כדין, בניגוד לסעיף 144(ב) רישא לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן - החוק) ובקבלת נכסים שהושגו בפשע, בניגוד לסעיף 411 לחוק.

העובדות הן, שבמועד שקדם ליום 17.7.03 מסר הנאשם 1 לשחר דביר חזקה בשמונה לבנות חבלה המכילות חומר נפץ, במשקל כולל של כארבעה ק"ג, וביקש ממנו לשמור עליהן.

ביום 17.7.03 קיבלו הנאשמים משחר דביר בחזרה את לבנות החבלה, תוך שהם יודעים כי אלה נגנבו קודם לכן מצבא ההגנה לישראל. הנאשמים הובילו את לבנות החבלה במכוניתו של נאשם 1 ונתפסו על-ידי כוחות הבטחון ליד מחסום חיזמה.

נאשם מס' 1, יצחק פס, בן 27, נשוי ואב לשתי בנות קטנות בנות שנה ושנתיים, עבר טרגדיה קשה עת נרצחה בתו הפעוטה שלהבת ז"ל, בת עשרה חודשים, על-ידי מחבלים, בהיותה נתונה בזרועותיו. אף הוא נפצע באותו אירוע.
שירות המבחן התרשם כי המדובר באדם רגיש ומופנם, שחונך לערכים של נתינה והתגייסות למען הקהילה, אם כי קיימת אצלו נטיה להתנהגות אימפולסיבית שלא מתוך שיקול דעת. המדובר באדם נורמטיבי שעבר טלטלות בחייו, הן בשל מצבו הבריאותי לאחר לידתו, לאחר מכן כאשר אביו נפצע קשה במהלך שירותו הצבאי, ולאחר תהליך ממושך של שיקום, שב האב ונפגע בתאונת עבודה, עד האירוע הטרגי של הירצח בתו בזרועותיו.

לנאשם זה אין רישום פלילי בעברו.

הנאשם מס' 2, מתתיהו שבו, הוא גיסו של יצחק פס, נשוי לאחותה התאומה של אשתו. הוא בן 28, נשוי ואב לארבעה ילדים. מתתיהו שבו התייתם מאם בהיותו ילד בן שש, ואף אם אשתו השניה של אביו תמכה בו, אין ספק שמות האם בגיל כה צעיר הטביע בו חותם.

לנאשם רישום פלילי משנת 97' בגין הפרעה לשוטר במילוי תפקידו, ורישום פלילי משנת 95' בגין תקיפת שוטר והעלבת עובד ציבור, אולם נראה כי המדובר באדם נורמטיבי ביסודו.

ב"כ המאשימה איננו מתעלם מהטרגדיה המשפחתית של נאשם 1, אשר השפיעה גם על גיסו, הנאשם 2. יחד עם זאת, הוא טוען כי יש להחמיר עם הנאשמים. ב"כ המאשימה מפנה לעובדה שעד עתה לא הסבירו הנאשמים את מניעיהם, ובהעדר הסבר כזה יש לקבוע כי הם ביצעו את העבירות על רקע עבריינות אידיאולוגית שתכליתה נקמה ופגיעה בערבים (עמ' 16 לפרוטוקול). ב"כ המאשימה אף מפנה לחומרי החבלה הספציפיים, שהם חומרים מסוכנים. ב"כ המאשימה מבקש לגזור על הנאשמים מאסר בפועל לתקופה ממושכת שלא תפחת משש שנים, וכן מאסר על-תנאי מרתיע.

לסברת הסניגורים, יש להתחשב בנסיבותיהם של הנאשמים. לאור מגמת הפסיקה בעבירות מסוג דומה, ולאור תקופת מעצרם הממושכת (כשישה חודשים), ויש לאפשר להם להשתחרר ממעצרם מיד, על-ידי גזירת עונשם לתקופה קצרה.

לטענת הסניגורים, אין כל ראיה אודות מניעים אידיאולוגים כלשהם, ואין גם אישום בענין זה. עוד הם טוענים, כי לבנות החבלה כשלעצמן אינן מהוות סיכון אלא רק כאשר מחובר להן נפץ, ובמקרה דנן לא היה נפץ כזה מחובר.

מלאכת גזירת הדין אינה מלאכה קלה, בוודאי כאשר מדובר באנשים מן היישוב שטרגדיה פקדה את משפחתם.

אין במקרה שלפני ראיה כל שהיא המלמדת על עבריינות אידיאולוגית שנועדה לנקום בערבים. גם עובדות כתב האישום אינן מפרטות עובדות כאלה, ולכן אין מקום לעיין בשיקולי הענישה בעבירות אידיאולוגיות, כפי שהן מופיעות בגזר הדין בפ"ח (ירושלים) 5034/02 שניתן נגד ירדן מורג, שלמה דביר ועופר גמליאל, אשר הורשעו בעבירות נסיון לרצח ובעבירות בנשק, כאשר הציבו עגלת נפץ מלאה בלוני גז וחמרי נפץ ליד בית-ספר לבנות בשכונת א-טור.

אכן, הנאשמים לא הסבירו את מעשיהם ואת המטרה שלשמה החזיקו בלבנות החבלה, ומכאן שהמסקנה היא כי החזקת לבנות החבלה היתה למטרה לא חוקית.

לבנות חבלה אינן קוביות "לגו" גם אם לא מחובר להן נפץ. המדובר בחומרים, שגם אם כשלעצמם אינם גורמים נזק, הפיכתם לכלי משחית היא פעולה פשוטה הכרוכה אך ורק בחיבור נפץ. אדם לא מחזיק לבנות חבלה כאמצעי להגנה עצמית. אך ברור הוא, כי החזקת חמרים אלה מסוכנת בשל הקלות בה הם יכולים להיהפך לחמרי נפץ פעילים.

עיינתי בפסקי-דין רבים אשר עסקו בעבירות בנשק. ניתן לומר כי העונשים שנגזרו בגין עבירות אלה לא היו עונשי מאסר ממושכים.

כך, למשל, בע"פ 150/87 צ'ייקובסקי נ' מדינת ישראל
, פד"י מא(4) 494, הורשע הנאשם בגניבה ובהחזקת נשק שכלל 4 לבנות חבלה, טיל לאו ומטול שיגור רקטה, נפצים וכד', והוא נדון לשמונה חודשי מאסר לריצוי בפועל.

בע"פ 6941/01 מדינת ישראל
נ' חיים פינטו, דינים עליון, כרך סא, 241, הורשע הנאשם בהחזקת נשק מסוג m16 וקשירת קשר לביצוע פשע, והוא נדון ל- 20 חודשי מאסר בפועל.

בע"פ 763/03 ציון שמואל נ' מדינת ישראל
, דינים עליון, כרך סד, 255, הורשע הנאשם בהחזקת אקדח ברטה וכן בתקיפה חבלנית ואיום ברצח, ונגזרו עליו 18 חודשי מאסר בפועל.

קיימים עוד מקרים רבים של עבירות בנשק, שיחד עמם בוצעו עבירות נוספות, והעונשים שנגזרו על הנאשמים לא היו חמורים במיוחד.

בענייננו, כאשר נסיבותיהם של הנאשמים מובאות בחשבון, כמו גם כמות לבנות החבלה שנמצאה ברשותם, והתקופה בה אנו נמצאים, תקופה של אי-שקט בה הקלות של אפשרות השתלטות גורמים עבריינים ועוניינים על אמצעי לחימה מהווה סיכון, יש לגזור על הנאשמים עונש, שיש בו כדי לאזן בין נסיבותיהם מחד, לבין הצורך בהרתעה מאידך.

בהתחשב בכל האמור לעיל, אני גוזרת על הנאשמים עונש מאסר של 15 חודשים לריצוי בפועל מיום מעצרם.

אני גוזרת על הנאשמים מאסר על-תנאי של 18 חודשים למשך שלוש שנים מיום שחרורם ממאסר, והתנאי הוא שלא יעברו עבירה בניגוד לסעיף 144 לחוק.

הודע על זכות ערעור לבית המשפט העליון תוך 45 יום.

ניתן היום, ו' בשבט תשס"ד (29 בינואר 2004), במעמד ב"כ המאשימה עו"ד עוזרי, הנאשם 1 ובא-כוחו עו"ד גולן
, והנאשם 2 ובא-כוחו עו"ד ורצברגר.
מיכאלה שידלובסקי-אור
, שופטת

קלדנית: צפורה

1
בתי המשפט

פ 198/03
בית המשפט המחוזי בירושלים
29/01/2004

לפני כב' השופטת מ' שידלובסקי-אור









פ בית משפט מחוזי 198/03 מדינת ישראל נ' יצחק רפאל פס (פורסם ב-ֽ 29/01/2004)