פסקי דין על אריה גורן | פסקי דין על זיו אהרון | פסקי דין על שמעון לפידות |

9066/09 רעא     14/03/2010




רעא 9066/09 אריה גורן נ' זיו אהרון, שמעון לפידות




החלטה בתיק רע"א 9066/09



בבית המשפט העליון


רע"א 9066/09



בפני
:

כבוד השופט
י' דנציגר


המבקש:
אריה גורן



נ


ג


ד



המשיבים:

1. זיו אהרון



2. שמעון לפידות


בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז בע"א 8592-04-09 מיום 19.10.2009 שניתן על ידי כבוד השופט א' שילה.

בשם המבקש:
עו"ד י' אלברק



החלטה


לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז (כבוד השופט
א' שילה
) בע"א 8592-04-09 מיום 19.10.2009 במסגרתו נדחה ערעורו של המבקש על פסק דינו של בית משפט השלום בנתניה (כבוד השופטת
ס' אברמוביץ-קולנדר
) בת.א. 4822/06 מיום 9.3.2009.

עובדות והליכים קודמים

1.
אביו של המבקש, משה גורן (להלן:
משה
) התגורר במשק במושב כפר חיים אשר נמצא בסמיכות למשקו של המשיב 1 (להלן:
המשיב
). באמצע שנת 2004 נודע למשה כי המשיב נקלע לקשיים כלכליים וביקש לכן למכור את משקו. על המשק רבץ באותה העת כינוס נכסים שהוטל על ידי אשתו של המשיב במסגרת תביעתה לפירוק שיתוף במקרקעין. בנוסף, רבצו על זכויות המשיב במשק עיקולים רבים בגין חובותיו ובסוף שנת 2004 הוטל כינוס נכסים נוסף על המשק מטעם בנק טפחות בע"מ למימוש משכנתא שרבצה על המשק.
2.
משה ביקש לרכוש את משקו של המשיב בעבור בנו, המבקש, שהתגורר באותה העת בניו יורק וביום 19.3.2005 נערך הסכם בין המבקש, באמצעות אביו, לבין המשיב למכירת זכויותיו של המשיב במשק. במסגרת ההסכם הנ"ל שילם משה למשיב מקדמה בסך של 20,000$ (להלן:
המקדמה
). לאחר חתימת ההסכם התברר כי המשיב אינו יכול למכור את המשק וכי כונסי הנכסים מתנגדים למכירה זו. משכך, פנה משה לכונסי הנכסים וניהל עמם משא ומתן לרכישת הזכויות במשק. בסופו של יום רכש משה את הזכויות מידם והעסקה קיבלה את אישורו של בית המשפט.

3.
המבקש הגיש לבית משפט השלום תביעה, בהליך של סדר דין מקוצר, ובמסגרתה טען כי המשיב הפר את ההסכם ביניהם וכי יש לחייבו לא רק בהחזר המקדמה, אלא אף בתשלום 50,000$ כפיצוי מוסכם שנקבע בהסכם למקרים של הפרתו על ידי מי מהצדדים. לטענת המבקש, המשיב הטעה אותו עת התקשר עמו בהסכם למרות שהמשק היה מצוי בכינוס והתעלם מכך שהמכר במצבים אלו כפוף לאישורו של בית המשפט ומכך שהוא אינו בעל הזכויות היחיד במשק שכן אשתו טענה למחצית הזכויות בו. בנוסף, משקו של המשיב מורכב מביתו ומבית נוסף בו מתגורר בנו ולטענת המבקש אין אפשרות לפצל בין המקרקעין לבין המגרש עליו בנוי ביתו של בנו של המשיב.

4.
במסגרת בקשת רשות להתגונן טען המשיב כי משה היה היוזם של מכירת המשק ואף ידע על מצבו המשפטי של המשק, על טענות אשתו בנוגע לזכויותיה במשק ועל כינוסי הנכסים החלים על המשק, אולם למרות זאת הסכים להתקשר עמו בהסכם. יש לציין כי הרשות להתגונן ניתנה למשיב רק בנוגע לפיצוי המוסכם ונקבע כי עליו להשיב את המקדמה ששולמה לו על ידי המבקש ואביו. לפיכך ניתן ביום 18.12.2006

פסק דין
חלקי כנגד המשיב בסך של 86,000 ₪, המתייחס כאמור לסכום המקדמה ששולם לו.

5.
לאחר שקיבל המשיב רשות להתגונן הוא הגיש הודעת צד ג' כנגד עו"ד שמעון לפידות
(להלן:
עו"ד לפידות
), אשר ערך את הסכם המכר בינו לבין המבקש. לטענתו, עו"ד לפידות ידע על מצבו המשפטי של המשק ועל כינוס הנכסים שרובץ עליו כאשר ערך את ההסכם ולפיכך הוא התרשל ואף הציג בפני
המבקש מצג שווא לפיו ההסכם אכן יכול לצאת לפועל. עו"ד לפידות טען בתגובה כי הוא ערך את טיוטת ההסכם בלבד, לא היה מעורב במשא-ומתן שנערך בין הצדדים וכלל לא ידע שנחתם הסכם ביניהם. בנוסף טען עו"ד לפידות כי שני הצדדים ידעו על מצבו המשפטי של המשק ועל זכויות המשיב בו ולפיכך אין לראותו כמי שהתרשל ואין לחייבו בפיצוי.

6.
בית משפט השלום קבע על סמך עדותו של משה, כי זה ידע היטב על מצבו המשפטי של המשק טרם עריכת ההסכם עם המשיב:

"מעדותו והן מעדות הנתבע (המשיב – י.ד.) עלה ששניהם יחד היו בפגישה אצל רואה החשבון של הנתבע, רו"ח הורוביץ שפרש בפני
התובע את מצב החובות של המשק. כן עלה מתצהירו ומעדותו שידע על כינוס הנכסים שהטילה אשתו של הנתבע על המשק" (סעיף 8 לפסק הדין).


עוד נקבע כי משה ידע, טרם החתימה על ההסכם, על כינוס הנכסים הנוסף שהוטל על ידי בנק טפחות בע"מ. לפי בית משפט השלום משה, שהינו מתווך במקרקעין ונתפס כמבין בעסקאות מקרקעין, לא הצליח להסביר מדוע לא פנה לכונסי הנכסים טרם כניסתו לעסקה בכדי לברר האם הם אכן מסכימים לעסקת הרכישה. בנוסף ציין בית המשפט השלום כי עורך דינו של משה חזר וייעץ לו שלא להתקשר בעסקה זו, אולם זה בחר שלא להקשיב לעצתו ולקבל דווקא את עצתו של עו"ד לפידות:

"משכך כיצד יכול משה לטעון שלא ראה בעסקה זו כל סיכון אם עורך דינו מודיע לו שלא יתקשר בעסקה זו שכן לא ניתן למכור המשק אלא באמצעות כונסי הנכסים? אין זאת שרצונו העז לרכוש המשק העבירו על דעתו וגרם לו שלא להקשיב לעצת יועצו המשפטי. משכך אין לו אלא לבוא בטענות לעצמו על שנכנס להסכם זה, כאשר לקח הסיכון על עצמו ובניגוד לכל הגיון בריא וכאשר ידע על מצבו המשפטי של המשק לאשורו" (סעיף 11 לפסק הדין).



בית משפט השלום דחה גם את טענת המבקש בדבר הטעייתו בעניין פיצול המשק, זאת נוכח העובדה שמשה, אשר גר בשכנות למשיב, ידע שבנו מתגורר במשק ומעדותו בבית המשפט אף עלה כי הוא שקל את האפשרות לרכישת בית הבן במסגרת העסקה שנערכה בין הצדדים, אך זו היתה אפשרות בלבד, ואף בנספח להסכם מצוין כי אם משק הבן לא יעבור לחזקת הקונה, אזי מחיר המכירה בעבור המשק יהיה נמוך יותר.

7.
יחד עם זאת, בית משפט השלום קבע כי המשיב הפר את ההסכם עת הצהיר במסגרתו כי הזכויות הבלעדיות במשק הינן שלו ושניתן למכור את המשק כשזה נקי מכל חוב או שיעבוד. לפי בית המשפט מסכת העדויות שנשמעה לפניו מגלה כי המשיב ידע שאשתו טוענת לזכויות במשק ואף הטילה כינוס נכסים על הנכס וכן ידע על כינוס הנכסים הנוסף שהוטל על הנכס. בנוסף נקבע כי המשיב ידע על העיקולים הרבים שהוטלו על זכויותיו במשק ונרשמו בלשכת רישום המקרקעין. לפי בית המשפט טענת המשיב כי הוא הסתמך על דבריו של עו"ד לפידות, אשר מסר לו כי ניתן לבצע את העסקה כמות שהיא, אינה יכולה לאיין את רשלנותו שלו. אולם למרות קביעה זו בית משפט השלום לא מצא לנכון לחייב את המשיב בתשלום הפיצוי המוסכם. ואלו הם דבריה של כבוד השופטת אברמוביץ-קולנדר:

"כאשר בוחנת אני את התנהגות שני הצדדים גם יחד, משה והנתבע (המשיב – י.ד.), מגיעה אני למסקנה שרשלנות ותום ליבו של אביו של התובע (המבקש – י.ד.) בהיכנסו לעיסקה זו כפי שפירטתי בהרחבה לעיל, תוך עצימת עינים למעשה לכל אזהרה של עורך דינו ביודעו שהקשבה לעורך הדין תגרום לסיכול העסקה, ותוך ידיעת המצב המשפטי לאשורו, חמורה היא מרשלנות ותום ליבו של הנתבע כפי שפירטתי לעיל אשר סמך על עורך דינו, ולא עשה הבדיקות המינימליות לבחון האם אכן יכול למכור את זכויותיו במשק בהסכם. בנסיבות הענין אין כל מקום לפסיקת פיצוי מוסכם כלשהו לתובע, שכן לו שמע אביו של התובע בעצת עורך דינו והיה פועל על דעתו, לא היה מתקשר בהסכם זה מלכתחילה" (סעיף 19 לפסק הדין).



נוכח דברים אלו נדחתה תביעתו של המבקש והתייתר הצורך לדון בהודעת צד ג' שהוגשה כאמור לעו"ד לפידות על ידי המשיב. יחד עם זאת, בית המשפט ציין כי עו"ד לפידות הוא שהיה "הרוח החיה" מאחורי ההסכם והיווה את הגורם לכך שהצדדים התקשרו בהסכם ולפיכך "פתוחה בפני
התובע הדרך להגיש תביעה נפרדת כנגד עו"ד לפידות בגין טיפולו בכל הנוגע להסכם זה ונזקיו".

8.
על פסק הדין הנ"ל הגיש המבקש ערעור לבית המשפט המחוזי מרכז. ביום 22.4.2009 קבע כבוד השופט
מ' יפרח
כי הדיון בערעור יתקיים ביום 7.7.2009. ביום זה הורה כבוד השופט
א' יעקב
, נוכח בקשת בא-כוח המערער לתיקון הודעת הערעור, אשר עלתה במהלך הדיון, כי על המערער להגיש הודעת ערעור מתוקנת בתוך עשרה ימים וכי הדיון בערעור יקבע על ידי המזכירות ויערך בפני
כבוד השופט
א' שילה
. ביום 20.7.2009 קבע כבוד השופט
שילה
כי הדיון יערך ביום 19.10.2009 בשעה 09:00. באותו היום לא התייצב המערער לדיון, כאשר בא-כוחו טען כי הוא נמצא בארה"ב ויחזור "בעוד שבועות ספורים".
נוכח זאת קבע בית המשפט המחוזי כדלקמן:

"המערער לא התייצב לדיון בערעור אף על פי שחויב להתייצב על פי ההחלטה מיום 20.7.2009. אין בטענתו של ב"כ המערער (המבקש – י.ד.) כי אותה ישיבה ראשונה התקיימה וכי פירש את ההחלטה כי היא אינה מחייבת את המערער להתייצב לשמיעת הערעור ולא כלום. משמעות הזימון ברורה וב"כ המערער יכול היה לעתור לדחיית הדיון או לפטור מהתייצבות של מרשו ולא עשה כן. די באמור כדי לדחות את הערעור מחמת אי התייצבות"


בנוסף קבע בית המשפט כי יש לדחות את הערעור גם מן הטעם שבא-כוחו של המבקש לא פעל על פי תקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן:
תקנות סדר הדין האזרחי)
והגיש את הערעור רק כנגד אחד מבעלי הדין בבית משפט קמא "ובכך מנע את האפשרות לדון במחלוקת באופן שיש בו כדי לשמור על זכויות כל הצדדים". לפי בית המשפט, גם כאשר צירף בא-כוח המבקש את המשיב 2, עו"ד לפידות, לערעור הוא לא הגיש כל בקשה להארכת מועד ואף לא צירף כל טעם שבגינו יש להיענות לבקשתו. יתרה מכך, בית המשפט המחוזי קבע כי גם לגופו של עניין יש לדחות את ערעורו של המבקש, אשר לא מגלה על פי בית המשפט המחוזי כל עילה של ממש להתערבות בפסק דינו של בית משפט השלום.


מכאן הבקשה שלפניי.

נימוקי הבקשה

9.
לטענת המבקש בית המשפט המחוזי לא חִייב את בעלי הדין בהתייצבות אישית לדיון שנערך בפני
כבוד השופט
שילה
. לדבריו, חובת ההתייצבות היתה קיימת אך במסגרת הדיון הראשון שהתקיים בפני
כבוד השופט
יעקב
, אשר במסגרתו הסתבר כי עו"ד לפידות לא צורף לערעור כמשיב כפי שדורשות תקנות סדר הדין האזרחי. בנוסף טוען המבקש כי צירופו של עו"ד לפידות נעשה בהסכמתו של כבוד השופט
יעקב
וכי המשיב לא התנגד לצירוף ולפיכך לא יכולה להישמע הטענה כי האינטרסים שלו יפגעו באם הערעור כנגד עו"ד לפידות ימחק או ידחה בשל השיהוי בהגשתו. המבקש טוען עוד כי התייחסותו של בית המשפט המחוזי לערעור לגופו היתה לא מספקת וכי עליו לנמק את אמירתו לפיה אין להתערב בפסק דינו של בית משפט השלום.

דיון והכרעה

10.

לאחר שעיינתי בבקשה ובנספחיה הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות שכן היא אינה מעלה שאלה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים ועל כן, בהתאם לכללים שנקבעו בפסיקתו של בית משפט זה, היא אינה מצדיקה מתן רשות ערעור [רע"א 103/82
חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ
, פ"ד לו(3) 123 (1982)].

יתרה מכך, הבקשה שלפניי עוסקת בעיקר בהשגתו של המבקש על החלטתו של בית המשפט המחוזי לדחות את הערעור נוכח אי התייצבותו לדיון ואי צירופו של עו"ד לפידות כמשיב במסגרת הערעור הנ"ל. כידוע, ההלכה היא כי בית המשפט שלערעור אינו נוהג להתערב בשיקול דעתה של הערכאה הדיונית בהחלטותיה בנוגע לסדרי הדין, אפילו אם נראה כי ראוי היה לנקוט דרך דיונית אחרת. התערבות זו של ערכאת הערעור שמורה למקרים חריגים בהם החלטותיה של הערכאה הדיונית מנוגדות לדין או גורמות עיוות דין לאחד הצדדים [ראו: רע"א 2148/09
עיריית גבעתיים נ' חיוטין
(לא פורסם, 6.4.2009); רע"א 8860/09
חסון נ' איילון חברה לביטוח בע"מ
(לא פורסם, 18.1.2010)]. המקרה דנן אינו נופל בגדר אותם המקרים החריגים המצדיקים את התערבותה של ערכאת הערעור בהחלטתו של בית המשפט המחוזי. זאת, על אחת כמה וכמה נוכח העובדה שהנני שותף למסקנתו של בית המשפט המחוזי לפיה גם לגופו של עניין אין מקום להתערבות בפסק דינו של בית משפט השלום,

פסק דין
אשר מבוסס, רובו ככולו, על ממצאיה העובדתיים של ערכאה זו. בית משפט השלום שמע את כל העדים הרלוונטיים למחלוקת בין הצדדים, קיבל לידיו את הראיות הצריכות לעניין וקבע על בסיס כל אלו את ממצאיו העובדתיים. איני מוצא מקום בנסיבות המקרה דנן לסטות מן ההלכה הרווחת אשר על פיה ערכאת הערעור תתערב בממצאיה העובדתיים של הערכאה הדיונית רק במקרים חריגים וקיצוניים בלבד, לדוגמא באם נפל בהכרעתה של הערכאה הדיונית פגם היורד לשורשו של עניין, או כאשר הדברים אינם מבוססים על פניהם [ראו: אורי גורן
סוגיות בסדר דין אזרחי
668 (מהדורה עשירית – 2009); ע"א 3601/96
בראשי נ' בראשי
פ"ד נב(2) 582, 594]. לדידי לא ניתן לראות במקרה דנן כאחד מאותם המקרים בהם יש להתערב בקביעותיה העובדתיות של הערכאה הדיונית, ואשר על כן גם מבחינה זו מקובל עליי פסק דינו של בית המשפט המחוזי והתוצאה אליה הגיע במסגרתו.

11.
נוכח דברים אלו, דין הבקשה להידחות אף ללא בקשת תגובת המשיבים. משלא התבקשה תגובה, אין צו להוצאות.


ניתנה היום, כ"ח באדר תש"ע (14.3.2010).


ש ו פ ט

________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.

09090660_w03.doc

נג

מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט,

www.court.gov.il








רעא בית המשפט העליון 9066/09 אריה גורן נ' זיו אהרון, שמעון לפידות (פורסם ב-ֽ 14/03/2010)